אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

נחיתת האדם על הירח - מציאות או דמיון


תרגום חופשי מתוך  של פיל פלייטס

ביום חמישי, ה 15 בפברואר 2001, שידרה רשת הטלוויזיה האמריקנית "פוקס" תוכנית טלוויזיה שנקראה: "תיאורית הקונספירציה: האם נחתנו על הירח?" המנחה היה שחקן סדרת הטלוויזיה "תיקים באפילה" מיטש פילגי (mitch pileggi). התוכנית ארכה כשעה וכללה ראיונות עם סדרת אנשים המאמינים כי סוכנות החלל האמריקאנית – נאס"א ביימה את הנחיתות על הירח בשנות השישים והשבעים.

הדובר הגדול בתוכנית היה ביל קייסינג (bill kaysing), שטען כי יש בידיו הוכחות חותכות לכך שכל הנחיתה היא תעלול מתיחה, מעין "פיספוסים" אבל בקנה מידה קולוסאלי. טענותיו של קייסינג מלווות בתמונות שצולמו "כביכול" על ידי האסטרונאוטים, פרטים הנדסיים, ויכוחים אודות פיסיקה ואפילו "הודאות" של האסטרונאוטים עצמם!

המסקנה של התוכנית: כל תוכנית אפולו היא זיוף מבוים שצולם במדבריות נוואדה (בשטח 51, הידוע לחובבי העב"מים למיניהם). על פי התוכנית, לסוכנות החלל האמריקאנית לא היתה יכולת טכנולוגית להגיע אל הירח, אולם הלחץ ההסברתי שנוצר כתוצאה מן המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות חייב אותם לביים את הדבר.

נשמע מגוחך? לחלק גדול מן הצופים זה לא היה מגוחך בכלל, ובסקר שנערך לאחר השידור התגלה שרבים, ובארה"ב מדובר על מיליונים, מאמינים כי הנחיתה על הירח בוימה כאקט פוליטי נגד ברית המועצות. לעוסקים במדע, באסטרונומיה, תוכנית הטלוויזיה נראית כעמוסה בחשיבה שגויה, חשדות מגוחכים ובעיקר מדע שגוי.

הבה נבדוק חלק מן "העובדות" אשר הוצגו בתוכנית:

התוכנית מדברת על הסרט capricon 1. בסרט שנושאו כיצד נאס"א מביימת נחיתה מאוישת שלא היתה על המאדים. נטען כאילו קטעי הנוף ממאדים "דומים באופן מפתיע" לקטעי הנוף שצילמו האסטרונאוטים על הירח.

האמת היא שהתמונות דומות באמת. רק צריך לזכור כי הסרט נעשה שנים מספר (1978) לאחר סיום מבצעי אפולו השונים (1972). הסרט נעשה כך שיראה כאילו הדבר האמיתי. כלומר אם הבמאים רצו לעשות תפאורה של עולם אחר – היו להם את צילומים של הדבר האמיתי ללמוד ממנו.

נשאלת השאלה, מדוע אין נראים כוכבים בתמונות השמיים של האסטרונאוטים שנלקחו מאדמת הירח. הרי אין אטמוספרה והשמים שחורים, אז למה אין כוכבים?

הכוכבים אכן ישנם, הם רק חיוורים מדי מכדי להיקלט בצילום. ההיגיון הפשוט אליו אנו רגילים מן החיים בכדור הארץ הוא שכשיש לילה ואין עננים – רואים כוכבים. ולכן אנו גם צריכים לראותם מן הירח. כאן צריך לזכור שוב ושוב – הירח אינו כדור הארץ. התנאים שם שונים ומוזרים ומשטים בהגיון הפשוט. על הירח אין אוויר. על פני כדור הארץ ישנה שכבת אטמוספרה עבה המפזרת את אור השמש על פני כל השמים הנראים (וגורמת להם להיראות כחולים ובהירים מאוד. בלילה כשהשמש שוקעת (ומאירה צדדים אחרים של כדור הארץ) אנו יכולים לראות את הכוכבים.

על הירח, חסרונו של האוויר, מתבטא בין השאר בכך שהשמים שחורים גם ביום, כשהשמש מאירה ואפילו בחצי היום... אם היינו נמצאים על הירח, היינו יכולים לראות כוכבים, אפילו בשעות היום. אז למה בכל זאת לא רואים כוכבים בתמונות האסטרונאוטים?

הבה נדמה לרגע קט שאנו אסטרונאוטים על פני הירח מנסים לצלם את שותפינו למסע. השמש יוקדת מאחורינו פני הירח מחזירים את אורה של השמש בעוצמה רבה וגם שותפינו למסע לובש חליפה לבנה לכבוד האירוע. בתנאים כאלה (דומים לצילום בשלג) נשתדל לצלם במהירות תריס גבוהה יחסית ועם צמצם סגור ככל האפשר, בדומה לאישון העין שלנו שמצטמצם בעת שאנו מסתכלים לכוון מקור אור חזק.

אורם של הכוכבים חיוור מאות מונים ביחס לאור השמש ולכן בחשיפה מהירה עם צמצם סגור אורם פשוט לא יכול להיקלט על הפילם. על מנת לצלם כוכבים משתמשים בדרך כלל בחשיפות ארוכות (מינימום 15 שניות) . יותר מכך אם היינו לוקחים את המצלמות של האסטרונאוטים (מסוג האסלבלד) ומצלמים אתם בתנאי החשיפה של הירח על פני כדור הארץ בלילה, גם כאן לא היינו מקבלים כוכבים על סרט הצילום.

בתמונות שנלקחו מרכב הנחיתה של הירח על ידי האסטרונאוטים, לא נראה מכתש שהיה אמור להיווצר מההדף מתחת למנוע הנחיתה. רכב נחיתה בגודל ובמשקל שנחת על הירח אמור ליצר מכתש הדף ענקי, ובצילומים לא נראה זכר לכך.

שאלה: האם כשאנו נכנסים למקום חנייה מוסדר אנו עושים זאת במהירות גבוהה? לא! אנו מאטים את כלי הרכב ומקטינים את התאוצה. גם האסטרונאוטים נקטו בשיטה דומה. אמנם למנוע הנחיתה היה דחף של 5000 ק"ג אולם האסטרונאוטים השתמשו במצערת (כמו דוושת הגאז ברכב) . המנוע פעל בתחילה בשיא כוחו על מנת להוציא את רכב הנחיתה ממסלול סביב הירח ולהכניסו לכוון נחיתה אולם ככל שהתקרבו אל קרקע הירח הקטינו האסטרונאוטים את הדחף עד לכ-1500 ק"ג. אם ניקח בחשבון כי קוטר המפלט של מנוע הנחיתה כמטר וחצי, אזי חישוב פשוט יחסית יראה כי הלחץ של ההדף על יחידת שטח קטן יחסית. יתר על כן מכיוון שעל הירח שורר ריק אזי הלחץ שנוצר מתפזר מהר יותר. על פני כדור הארץ האוויר גורם לגזים הנפלטים להישאר בצורה של עמוד צר יחסית ומכיוון שמתבצעת ריאקציה כימית עם האוויר שבחוץ נראים להבות ותמרות עשן רבות. על הירח אין אוויר ולכן כל עמוד ההדף מתפזר מהר ולכן אין מכתש נחיתה.

אין מכתש נחיתה

שאלה: בעת הנחיתה, כשמצלמות המחוברות למכשיר הנחיתה צילמו את הקרקע המתקרבת, נראה כי אבק רב הועף מסביבת רכב הנחיתה. גזי הפליטה היו אמורים להעיף את כל האבק מסביבת הנחיתה. כיצד אם כך, נראות עקבות נעלי האסטרונאוטים על הקרקע הסמוך לרכב הנחיתה? האם היה זה "פיספוס" של נאסא, בעת שביימו את הנחיתה?

גם במקרה זה כדאי לזכור כי על הירח שוררים תנאים שונים לגמרי מאלה שעל כדור הארץ. נסו לדמיין מה יקרה כאשר ניקח חבילת קמח אפייה ונשליך אותה בכוח על פני ריצפת המטבח. (יש לקבל אישור מההורים לפני ביצוע הניסוי...) כעת, רכנו מעל ערימת הקמח הפזורה, מלאו את ריאותיכם ונשפו עליה כמיטב יכולתכם. הקמח יפוץ לכל עבר! שימו לב כי בעת מעופם של גרגרי הקמח הזעירים, הם עפים לגובה ולצדדים, היות והם "נחים" ע"ג האוויר בעת מעופם ונחיתתם. זה לב העניין. האוויר עוזר לנו לפזר דברים לצדדים. על הירח האבק אמנם הועף ע"י גזי הפלטה, אולם נחת ישר למטה וכך נשאר ליד רכב הנחיתה.

עקבות נעלי האסטרונאוטים

שאלה נוספת הקשורה בצללים:

הצללים המופיעים בתמונות שנלקחו על ידי האסטרונאוטים אינם שחורים לגמרי. עצמים הנמצאים בצל, נראים לעיתים בבירור, למרות היותם בצל. אם השמש היא מקור האור היחיד, ואין אוויר המפזר את האור הצללים אמורים להיות שחורים לגמרי?

אמנם השמש היא מקור האור החיצוני היחידי, אולם קיים גם מקור אור מקומי (על הירח) והוא... הירח עצמו! לאדמת הירח יש כושר החזר טוב למדי, זאת אנו יודעים גם מתצפית על הירח מאדמת כדור הארץ בליל ירח מלא. אדמת הירח אינה ישרה אלא כוללת הרים גבעות, מכתשים ובקעות, שמחזירות את בוהק השמש בכיוונים שונים ובכך מהוות בעצם מספר לא מבוטל של מקורות אור. לא בכדי צופו קסדות באסטרונאוטים בצפוי זהב על מנת לחסום את מרבית בוהק הירח על מנת שלא יתעוורו.

ושאלה נוספת הקשורה בצללים:

בכמה תמונות שצולמו על הירח "כביכול" נראים צללים ארוכים שאינם מקבילים! אם השמש היא מקור האור היחיד על פני הירח אזי הצללים היו צריכים להיות מקבילים. או ש... "במאי" נאסא השתמשו במספר מקורות אור...

טענה זו ניתן לסתור בכמה שיטות: נניח ש"הבמאים" השתמשו בכמה מקורות אור – אזי לכל דמות היו צריכים להיות מספר צללים לכוונים שונים (בדומה לצללים של שחקני כדורגל המשחקים בערבים במגרשים מוארים בנגה יקרות. מכאן שמדובר במקור אור יחיד – השמש. ההסבר האמיתי לאי מקבילות של הצללים היא הפרספקטיבה. אנו מסתכלים בסצנה תלת ממדית המוקרנת על מישור דו-ממדי. ובהטלה של מרחב על מישור מתקבלת פרספקטיבה.

רקעים דומים...

במספר תמונות נראות סצנות שונות מול רקעים "זהים". לדוגמא: בתמונה אחת נראה רכב הנחיתה כשברקע ישנו הר. לאחר מכן נראית אותה תמונה אולם ללא רכב הנחיתה. מכיוון שהאסטרונאוטים לא היו על הירח לפני הנחיתה, הרי שלא היה באפשרותם לצלם את תמונת הנוף ללא רכב הנחיתה , ומכאן שההר ברקע הוא חלק מה"תפאורה" של "במאי" נאסא". והם "בטיפשותם" השתמשו ברקע זה שוב ושוב...

ושוב: "חזרו אחרי!" "הירח אינו כדור הארץ" על כדור הארץ, עצמים רחוקים נראים מוסתרים מעט על ידי האובך שבאוויר. אנו משתמשים בתכונה זו כדי שנוכל להעריך את מרחקם מעמנו. בהיעדר אוויר (ואובך) עצם רחוק יראה חד וברור באותה מידה שיראה עצם קרוב. אין שום דרך לומר אם סלע הנראה בצילום נמצא במרחק 10, 100 1000 מטר או אפילו עשרה קילומטר ממקום הצילום.

בצילום הראשון, רכב הנחיתה נמצא כמה עשרות מטרים מן האסטרונאוט ואילו ההר כמה קילומטרים טובים ממנו. כשהאסטרונאוט צילם את ההר בעמדו מאחורי רכב הנחיתה, מרחק ההר ממנו לא השתנה במידה שתיראה בצילום. אם נסתכל בפירוט בקרקע "הקרובה" נראה הבדלים המציינים עובדה זו.

בצורה זו סלע קטן היכול לשמש מושב נוח, אינו נראה שונה בהרבה מסלע בגודל בית דירות הנמצא במרחק. כדי לאמוד מרחק אנו משתמשים בעצמים שונים המשמשים לנו כקנה מידה. אנו יודעים מה גבהו הממוצע של אדם או בית, כך שהימצאותו של עצם בגודל הידוע לנו מראש עוזרת לנו להעריך את מרחקו מעמנו. לעומת זאת אם אין לנו דרך להעריך את גודל הסלעים הנמצאים לפנינו, יקשה עלינו מאוד להעריך את המרחק אליהם...

כיצד הדגל האמריקני מתנפנף לו "ברוח" אם אין אוויר על הירח?

כמובן שהדגל יכול "להתנפנף" בואקום! הכל תלוי כיצד הוא בנוי.

מהנדסי נאסא בנו את הדגל כך שישנו מוט הניצב למוט הדגל. המוט הניצב הוא טלסקופי (בדומה לאנטנה של מכוניות). ועל האסטרונאוטים היה למשוך את כולו על מנת שהדגל יהיה מתוח לגמרי. העניין היה שהכפפות המגושמות שהאסטרונאוטים לבשו לא איפשרו את המתיחה המושלמת וכך יצא שהדגל לא נמתח די צרכו ונראה כאילו מתנופף ברוח. בטיסות שבאו לאחר אפולו 11 המשיכו האסטרונאוטים את ה"מסורת " הזו של אי משיכת המוט הניצב עד הסוף. זה אולי לא מושלם אבל מאוד פוטוגני. כל נושא הדגל תוכנן בקפידה על ידי עשרות אנשים והאסטרונאוטים התאמנו על כך רבות. ישנו מאמר מפורט על הדיונים בקונגרס האמריקני לגבי איזה דגל או דגלים צריך לקחת לירח, האם את דגל ארה"ב או דגל האומות המאוחדות או דגל המסמל את הנצרות או וגם דתות אחרות.

הדגל "מתנופף" ברוח

איך יצאו כל התמונות שצולמו על הירח כל כך מושלמות? הרי המצלמות היו מחוברות לחזה של האסטרונאוטים ולא היה ביכולתם לכוון אותן בדיוק. בנוסף: גם האדם שתכנן את המצלמות לא היה מסוגל להסביר כיצד התמונות יצאו כל כך טוב...

קיימות לכך כמה סיבות:

התמונות שנו מכירים, גם אם כמה מאות, נלקחו מתוך אלפים רבים של תמונות שצולמו על ידי הרבה מצלמות, לא רק אלה שעל חזם של האסטרונאוטים. כמובן שאם בתמונה מסוימת נחתך ראשו של המצולם, הרי שתמונה זו לא תושם בשערו של מגזין נודע... המצלמות שנלקחו לירח היו (וחלקן עדיין נשארו) הטובות מסוגן עד היום. האסטרונאוטים התאמנו אין ספור פעמים על הפוזות השונות. הם ידעו שאלו יהיו בין התמונות החשובות ביותר שצולמו מעולם במשימת חלל מאוחרת יותר (הצבת טלסקופ החלל) שאלו הכתבים את האסטרונאוט ואמרו לו שהפעולה נראית פשוטה למדי. האסטרונאוט השיב: "בטח! התאמנתי על כך אלפי פעמים"

הרבה מצלמות, לא רק אלה שעל חזם של האסטרונאוטים

האסטרונאוטים לא היו שורדים את הקרינה באזור "חגורת ואן-אלן"

חגורת ואן-אלן היא אזור מעל כדור הארץ שבו השדה המגנטי של כדור הארץ עוצר חלקיקי קרינה מהרוח הסולארית. נכון ששהיה שם במשך זמן עלולה לגרום לנזק ואפילו למוות.

עובדתית, החללית עברה את חגורת ואן אלן במשך פחות משעה. גוף החללית חסם את מרבית הקרינה (בתכנון הדבר נלקח בחשבון) והאסטרונאוטים יצאו ללא פגע.

חגורת ואן אלן

הטענה המכוערת מכולן: האסטרונאוטים בחללית "אפולו 1" "התפוצצו" כי אחד מהם עמד לספר לעולם על התרמית הגדולה.

האסטרונאוטים רוג'ר צ'אפי, אד ווייט וגאס גריסום נהרגו כגיבורים על מזבח המחקר המדעי האנושי. כל טיעון אחר בדבר מותם הוא ציני. בחקר החלל נהרגו אסטרונאוטים בני לאומים שונים שמטרתם היחידה היתה קידום הידע האנושי והחתירה להגיע למקומות לא נודעים.

האסטרונאוטים רוג'ר צ'אפי, אד ווייט וגאס גריסום

סוף דבר

האסטרונאוט ג'ים לוול (טס פעמיים) קרא למפיק התוכנית (קייסינג) "משוגע". האחרון תבע אותו על הוצאת דיבה. בדיון בבית המשפט, נזרק קייסינג לכל הרוחות.

עדן אוריון, איש מולטימדיה, אמן ואסטרונום חובב.

גר בגליל (קורנית), עובד באוניברסיטת חיפה ומשמש כראש תחום מולטימדיה באגף מיחשוב.

כותב ב"מעריב", "טבע הדברים" ובאתרי אינטרנט התואמים את תחומי ההתעניינות.

האתר האישי של עדן אוריון

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדן אוריון