אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שינוי האקלים - מדיבורים לברבורים


מאמר זה נכתב בתגובה למאמרו של עודד רוט "שינוי האקלים - מדיבורים למעשים" שהתפרסם כאן ב 12 במאי.

הנושא הזה כבר מתחיל להמאס. כמויות הדמגוגיה והרטוריקה חסרות המשמעות שנשפכות על הנושא הזה הגיעו למימדים כאלה שפשוט קשה להחליט מאיפה להתחיל. אסתפק לכן במספר הערות כלליות שתמחשנה את האבסורדיות אליה הגיעה ההיסטריה שהתפתחה סביב הנושא. שורש הבעיה הוא הערבוב של מדע עם אג'נדה. בעידן הפוליטיקה התקינה (political correctness) הקריטריונים לשיפוט של מחקר מדעי הם מידת ההתאמה של מממצאיו/מסקנותיו עם האג'נדה. כאשר יש סתירה, האג'נדה היא הקובעת. אין כל נסיון להתמודד עם תוכן המחקר, אם תוצאות המחקר אינן בהתאם לקו --- המחקר פסול, נקודה סוף פסוק. חוקרים המנסים לפרסם תוצאות של מחקרים המעמידות בסימן שאלה את המוסכמות של האג'נדה, נתקלים בקשיים למצוא במה הולמת לפרסום עבודותיהם, גם כאשר מדובר בחוקרים בעלי שם עולמי ומוניטין ללא דופי. זה במקרה הטוב. ע"פ רוב חוקרים כאלה הופכים להיות שק חבטות של ממסד הפוליטיקה התקינה. כאשר מדובר בחוקרים צעירים בראשית הקריירה, המחיר אותו הם עשויים לשלם יכול להתבטא באובדן הסיכויים לקבלת קביעות ואפילו בפיטורים.שורה ארוכה של שרלטנים בעלי תארים אקדמאיים מוצאים לעצמם כר פעולה נוח תחת החסות של האג'נדה. תחזיות שחור בדבר האסון האקולוגי שהמין האנושי עומד להביא על עצמו אם לא ינקטו צעדי מנע הולמים הן "המילה האחרונה" בתחום הפסאודו-מדע של הפוליטיקה התקינה.

וכך התבטאויות מהסוג של "משאל קוראים שנערך מטעם הניו יורק טיימס הראה ש 80 אחוזים מהציבור מאמינים בהתחממות כדור הארץ" משמשות "הוכחה מדעית" לנכונות התופעה. זאת סתם דוגמא מקרית שבחרתי, אבל כדאי לציין באותו הקשר שלמעלה מ 50 אחוזים מהציבור האמריקאי מאמין בחייזרים. משום מה אף אחד עדיין לא הציע לראות בממצא הזה "הוכחה מדעית" לקיומם של חייזרים... אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ובימים אלה התפרסמה ידיעה שהוותיקן הודיע לציבור המאמינים שהאמונה בקיומם של חייזרים איננה בגדר חטא, ואיננה נוגדת את עקרונות הכנסייה הקתולית, סגן נשיא ארה"ב לשעבר, אל גור, קבל פרס נובל לשלום והפך בזכותו לאוטוריטה בנושאי איכות הסביבה. כל זה בזכות סרט טיפשי שהוא הפיק על הנושא, סרט המשופע באי דיוקים וטעויות, ומעיד יותר מכל דבר אחר על חוסר הבנה בסיסי של מפיק הסרט בפיסיקה אלמנטרית. קראתי באיזה מקום שהוא הוזמן לבוא לארץ על מנת ללמד את בני ישראל אקולוגיה מה היא. המדע איננו דמוקרטיה, ואמיתות מדעיות אינן נקבעות ברוב קולות, גם לא כאשר זה נעשה בחסות האו"ם. המדע גם לא מכיר באג'נדה. יש לו אג'נדה משלו, אג'נדה המתבססת על ממצאים ועובדות העוברות בחינה מדוקדקת במעבדה. לרוע המזל החיים אינם מעבדה, וניסויים המתייחסים לחיים שאינם לוקחים בחשבון את העובדה הזאת, מביאים בדרך כלל למסקנות שגויות אם לא לאסונות של ממש. היה ברוסיה במאה שעברה מדען בשם ליסנקו. הוא הגה את הרעיון שניתן לשפר את יבולי תפוחי האדמה אם יגדלו אותם על פי עקרונות המרקסיזם. תפוחי האדמה לא הבינו בדיוק מה רוצים מהם, והתוצאה היתה מחסור חמור שגרר בעקבותיו רעב נוראי בו מתו מיליונים. אותו ליסנקו היה מחביביו של סטאלין, וכל מי שהעז לחלוק עליו מצא את עצמו במחנה עבודה בסיביר (זה במקרה הטוב. רבים הוצאו להורג). זו דוגמא מהעבר. להלן אביא דוגמא דומה מההווה. לפני שאמשיך, ברצוני להדגיש שאינני בא לטעון ששינויי אקלים (תופעת התחממות כדור הארץ היא רק חלק מהשינויים) אינם מתרחשים. העובדות נכונות. אם מדובר בתופעה "הרסנית" זו כבר שאלה שונה לחלוטין. שאלה לא פחות חשובה היא אם האמצעים המוצעים על מנת לפתור את הבעיה (אם היא באמת קיימת) באמת מהווים פתרון.

לאדם יש השפעה על הסביבה אין על כך מחלוקת. זאת תופעה שהחלה לא במאה ה 21 וגם לא במאה ה 20. זו תופעה שהיתה קיימת בצורה כזאת או אחרת לאורך עשרות אלפי שנות ההיסטוריה של המין האנושי. היא קיבלה מימדים משמעותיים מהרגע בו האדם החל לעסוק בחקלאות (לפני 12,000 – 15,000 שנה בערך). ברוא יערות על מנת לשחרר קרקעות לגידול יבולים ושטחי מרעה לבעלי החיים המספקים מזון לבני האדם הוא תהליך המוכר מקדמת דנא. הגידול הדרסטי שחל באוכלוסיית כדור הארץ במאות האחרונות הביא להגברת התהליך הזה בשל העליה המואצת בביקוש למזון. מעניין שאלה שנטלו על עצמם להציל את האנושות מהאסון האקולוגי הממשמש ובא באמצעות קביעת מכסות להורדת פליטת גזי החממה מהתחבורה המוטורית לא חשבו על קביעת מכסות להאטת קצב גידול האוכלוסייה או, לחילופין, מה שהוא יותר דרסטי - מכסות להקטנת האוכלוסייה (בצרוף רעיונות מעשיים לביצוע ...). את החלק הראשון ניסו ליישם (ועדיין ממשיכים לנסות) למיטב ידיעתי בסין, אבל מידת ההצלחה איננה מרשימה במיוחד. האקלים הוא מרכיב חשוב של הסביבה, ו-שינויי אקלים הם בהחלט נושא שיש לתת עליו את הדעת. אבל אני מרשה לעצמי לפקפק במידת ההשפעה שיש לאדם בתחום הזה. היו במהלך ההיסטוריה של כדור הארץ לא מעט שינויי אקלים הרבה יותר דרסטיים מאלה בהם מדובר היום (תקופות הקרח למשל), שכולם התרחשו ללא כל תרומה מסייעת של המין האנושי. לכן קשה שלא לגחך כאשר נתקלים במשפט כמו "צוות בינלאומי הפועל בחסות האו"ם בנושא שינוי האקלים פרסם ממצאים לפיהם ללא שינוי המצב הקיים, הטמפרטורה הממוצעת בעולם עלולה לעלות עד 6 מעלות עד סוף המאה". החלק הכמותי שבתחזית נראה מופרך במיוחד.

איזה מדען רציני (או צוות מדענים לצורך העניין) יסתכן במתן תחזית כמותית כזאת לטווח של מאה שנה? אף אחד מבין חברי הצוות לא יהיה כאן כאשר התחזית תעמוד למבחן, ולא יהיה מי שיצטרך להסביר למה, במקרה שהדברים יתפתחו בצורה קצת שונה. נראה לי קצת מוזר שכותב המאמר אינו מוצא לנכון לציין אם מדובר במעלות צלזיוס או פארנהייט. עליות וירידות תקופתיות בטמפרטורה הממוצעת בסדר גודל של 5 – 6 מעלות פארנהייט היו באזורים השונים של ארה"ב במשך כל המאה ה 20. במדינה בה אני מתגורר, טקסס, הטמפרטורה הממוצעת בחודשי הקיץ השתנתה בכ 6 מעלות פארנהייט בעשור האחרון (לא צריך לחכות לסוף המאה...), הבעיה היחידה היא שהשינוי הוא בכיוון ה"לא נכון" --- הטמפרטורה הממוצעת ירדה ולא עלתה. אתרי סקי בקולורדו, יוטה ואיידהו, היו פתוחים השנה עד אמצע מאי --- תופעה שלא היתה כבר עשרות שנים. המאמר של עודד רוט איננו מציין מה היא נקודת הייחוס שביחס אליה "הטמפרטורה הממוצעת עלולה לעלות עד 6 מעלות עד סוף המאה" --- אם נקודת הייחוס היא השנה או השנה שעברה, למשל, אזי עליה של שש מעלות פארנהייט תהיה בסך הכל החזרת המצב לקדמותו. טמפרטורה שנעה בין 102 ל 105 מעלות פארנהייט בצל היא בהחלט לא תענוג גדול, אבל לא מתים מזה. לא אכנס כאן לדיון בשאלה לשם מה כותב המאמר מוצא לנכון לציין את "בינלאומיות" הצוות, או את העובדה שפעולת הצוות היתה "בחסות האו"ם". אלו אמירות סרק שלא נועדו אלא להקנות יתר אמינות לממצאים בעיניהם של קוראים שאינם בעלי ידע מעמיק בנושא. שוב, ברצוני לחזור ולאמר שזה לא יהיה נכון להתעלם מההשפעה שיש למעשיו ואורח חייו של המין האנושי על האקלים, אבל יש מידה רבה מאוד של הגזמה, הגובלת בהיסטריה, במה שחוזי השחור השל איכות הסביבה מייחסים לתופעה. גם כלל לא ברור עד כמה התופעה היא ברת שליטה. זה מביא אותנו לנושא הבא --- גזי החממה והנזק האקולוגי אותו הם גורמים. זה נושא בו דשים בלי הרף. כל מי שיש לו מה לאמר, ויותר מכך, כל מי שאין לו מה לאמר, כותב ו/או מדבר על הנושא. גם מאמרו של עודד רוט עוסק בהרחבה בבעיה.

לפני שאמשיך אני חייב לאמר שהקטע שהכי מצא חן בעיני אצל עודד רוט היה הסיפור על כך שהנזק האקולוגי הנגרם ע"י נוסעים הטסים במחלקה ראשונה בטיסות בין יבשתיות הוא פי שניים וחצי מזה הנגרם ע"י בני תמותה פשוטים שנגזר עליהם לטוס במחלקת תיירים. זו באמת חוצפה. אנשים הנהנים מכל מנעמי העולם הזה שהדיילים מסוגלים לספק להם (כולל שמפניה חופשית בכמויות בלתי מוגבלות, קוויאר וכו'), ומעבירים את זמנם באוויר כשהם יושבים ו/או שוכבים בכורסאות נוחות עם שפע מקום למתוח את הרגליים, ובתמורה הם גורמים לנזק סביבתי כפול ומכופל. ה"בשורה" הזאת היתה חידוש עבורי. לא ידעתי על כך, והריני מצהיר כאן קבל עם ועדה mea culpa (אָשַׁמְתִּי!). את כל נסיעותי לאירופה ו/או למזרח התיכון אני עושה במחלקה ראשונה (זה לא בזכות היותי מעשירי עולם, זה בא כתוצאה מניצול מתוחכם של מיילים אותם ניתן לצבור כאן בכל מיני מבצעים המקנים כרטיסי טיסה חינם). בכל מקרה, אין לי כל כוונה לשנות את הרגלי זה ולעבור למחלקת תיירים, גם אם זה ישאיר בעינה את כמות גזי החממה המופקים במהלך טיסתי. התרשמתי מהאנליזה המתמטית עליה מבוססת הטענה אודות המפגע החמור הנגרם ע"י נוסעי המחלקה הראשונה (גם נוסעי מחלקת העסקים אינם יוצאים פטורים בלא כלום). שוב, נראה לי קצת מוזר שכותב המאמר מתעלם מהעובדה שביטול המחלקה הראשונה ומחלקת העסקים יביא לגידול משמעותי במספר הנוסעים --- כשמדובר במטוסי wide body מסוג בואינג 767 ו/או 777 התוספת תהיה לפחות 30 מושבים נוספים (תלוי בחברת התעופה). מטוסי בואינג 747 כבר אינם משמשים להובלת נוסעים (אני מתייחס למובילים אמריקאים בלבד), כי צריכת הדלק שלהם הפכה אותם לבלתי כלכליים, ועל מטוסי איירבוס אינני יודע הרבה – אם כי לא נראה לי ששם זה יהיה שונה. 30 נוסעים נוספים עם המטען שלהם זו תוספת משקל משמעותית, תוספת שתגדיל את צריכת הדלק ותביא לפליטת יתר של דו תחמוצת הפחמן. גם בלי אנליזה מתמטית מסובכת ניתן לראות שביטול המחלקה הראשונה ומחלקת העסקים רק יגביר את המפגע האקולוגי, אבל מאחר והאחריות לנזק תתחלק במידה שווה בין כל הנוסעים, זה יהיה "בסדר" מנקודת מבטם של אנשי הפוליטיקה התקינה. הערה דידאקטית. מה זה בדיוק "פחמן דו חמצני"? המונח הכימי הנכון הוא דו תחמוצת הפחמן. שימוש במונח "פחמן דו חמצני" יכול לנבוע משתי סיבות. האחת היא רצון כותב המאמר לעשות רושם על קוראים שאינם מתמצאים כל כך במדע, והשניה היא תרגום מילולי מאנגלית של המונח carbon dioxide. בשני המקרים זה אומר מה שהוא על מדת הבנתו של כותב המאמר. "פחמן דו חמצני", זה כמו "חמצן דו מימני" (מים בלשון עממית). מבחינה לשונית גרידא שני המונחים נכונים, אבל אף מדען לא יתייחס ברצינות למי שמשתמש בהם.

ובנימה קצת יותר רצינית, גזי החממה זה קצת יותר מדו תחמוצת הפחמן. לאמיתו של דבר דו תחמוצת הפחמן היא המרכיב הפחות מזיק בין גזי החממה. כמות גזי החממה הנפלטים ע"י בעלי החיים שהמין האנושי מגדל לצורכי ייצור מזון ותעבורה עולה בהרבה על זו הנפלטת מכל אמצעי התחבורה המוטורית הנמצאים היום בשימוש האדם (בערך 20 אחוז מסך כל גזי החממה מעשי ידי האדם מקורם בבעלי החיים, לעומת כ 14 אחוזים שמקורם בתחבורה המוטורית). יתרה מזאת, גזי החממה שמקורם בבעלי חיים מכילים כמויות גדולות של מרכיבים אחרים שהשפעתם הרבה יותר הרסנית מזו של דו תחמוצת הפחמן. למשל, בעלי חיים פולטים כמויות עצומות של גז מתאן (methane) --- תרומתו להתחממות כדור הארץ עולה פי 20 על זו של דו תחמוצת הפחמן; וכן כמויות נכבדות של תחמוצת החנקן (nitric oxide) --- תרומתה של זו להתחממות כדור הארץ עולה פי 300 על זו של דו תחמוצת הפחמן. אין מחסור ב"רעיונות" איך להתמודד עם הבעיה הזאת. ישנם כאלה המציעים לתת לפרות תרופות נגד שיהוק (גרפצים בלשון עממית) שהוא התורם העקרי לייצור גז המתאן, וישנם כאלה המציעים לכפות על המין האנושי מעבר לדיאטה צמחונית. לאנשים המרבה לרדת עלי בשל הסטייקים שאני אוכל בטקסס, ישנה עכשיו סיבה נוספת, שאיננה קשורה לפוליטיקה בישראל, לבקר אותי, מאחר ואין לי שום כוונה לוותר על הסטייק כמרכיב מרכזי בדיאטה שלי. חוץ מזה, על מנת ליצור מאכלי חלב צריך גם כן לגדל בקר. את אמנת קיוטו ואמנות והסכמים אחרים מסוג זה יש לראות לפיכך באור שונה, המכסות שנקבעו להקטנת פליטת דו תחמוצת הפחמן מהתחבורה המוטורית --- 5 אחוזים, רחוקות מלהביא לשינוי משמעותי, ושינוי כזה, אם אכן יתרחש, לא יהיה בטווח הקצר. הגדלת המכסות ל 15 אחוזים או אפילו ל 50 אחוזים, לא תשנה בהרבה את התוצאה, כי סך כל התרומה של דו תחמוצת הפחמן מעשה ידי אדם, להתחממות כדור הארץ היא שולית. מאידך, כלל לא ברור שהתועלת הממשית שתושג (אם וכאשר), אכן תצדיק את המאמץ ואת המשאבים שיושקעו להשגתה. לעומת זאת, הנזק שנגרם בשל נקיטת צעדים חפוזים ללא בדיקה יסודית של כל ההשלכות האפשריות, הוא מיידי, ולא פעם בלתי הפיך.

ה"להיט" בתחום הפחתת פליטת גזי החממה ע"י התחבורה המוטורית היה הרעיון לעבור לשימוש בדלק ביולוגי --- דלק המופק מגידולים חקלאיים (אתנול - ethanol). למיטב ידיעתי דלק הביולוגי איננו יכול להחליף את הדלק שמקורו במאובנים. הוא יכול לתפקד רק כתוספת לסוגי הדלק האחרים, ומספק שיפורי ביצוע (הקטנה של כמויות הדלק הנדרשות לנסיעה של מרחק נתון). מאחר והתהליך הבסיסי הוא בעירה, והפיסיקה והכימיה עדיין לא קלטו את המסר, השימוש באתנול כרוך גם הוא בפליטה של דו תחמוצת הפחמן. למרות זאת, הרעיון שהשימוש באתנול יביא את הישועה קנה לו מהלכים בקרב ציבור שוחרי איכות הסביבה, וכולם נרתמו בהתלהבות למשימה. על מנת להבטיח שהדברים אכן יתבצעו בשטח, ושאף אחד לא יחפש תירוצים לא להשתתף ב"חגיגה", נחקקו חוקים שהכתיבו אלו כמויות של אתנול יש להכניס לשימוש עם לוחות זמנים מוגדרים (מדובר בעשרות מיליארדים של טונות בשנה – זה בשוק האמריקאי לבד). ה"שמחה" היתה רבה, אבל כמו תמיד במקרים כאלה, ה"חוק של התוצאות להן לא התכוונת" (the law of unintended consequences) חכה בפינה, וגם לו היה מה לאמר. בן לילה נוצר ביקוש לכמויות אדירות של תירס וגידולים אחרים מהם ניתן להפיק אתנול. על מנת לספק את הביקוש היה צורך לברא יערות כדי לשחרר את שטחי הקרקע הגדולים שנדרשו. הכריתה המאסיבית של יערות הביאה לירידה ב"ביקוש" לדו תחמוצת הפחמן בה צמחים משתמשים בתהליך הפוטו-סינתיזה. הכמויות הבלתי מנוצלות של דו תחמוצת הפחמן נותרו באטמוספירה, כך שבסופו של דבר השימוש המוגבר באתנול הביא לעליה בכמות הכוללת של דו תחמוצת הפחמן באטמוספירה. עכשיו המומחים שוברים את הראש איך לתקן את התיקון (ביטול החובה להשתמש באתנול לא יעזור, כי העצים כבר נכרתו ותדרשנה הרבה שנים להחזיר את המצב לקדמותו).

זה איננו סוף הסיפור. בפרפראזה על אמרה ידועה, "אם שמים את התירס בגלגלים הוא נהיה אוטובוס". אוטובוס, כפי שכל אחד מאתנו יודע, אי אפשר לאכול. השימוש בגידולים חקלאיים ליצירת דלק יצר מחסור חמור במזון שהביא לעליית מחירים דרסטית ובמקומות מסוימים לרעב ממש. בין כל הפסאודו מדענים וחוזי השחור של האקולוגיה, אף אחד לא חשב על כך שגידולים החקלאיים שעברו את התהליך של בעירה פנימית במנועים של מכוניות לא יהיו כשירים לשמש מאכל לבני אדם (לא אופתע אם בדיעבד יתגלה שהיו כאלה שחשבו על האפשרות הזאת, אבל מאחר והפוליטיקה התקינה היא הפוסק האחרון באשר למה מותר ומה אסור לאמר, הם העדיפו לשמור על פרופיל נמוך או שפשוט סתמו להם את הפה). המראות על מסכי הטלוויזיה של הפגנות המונים הזועמים על כך שאין להם מה לאכול, לא נעמו לחוזי השחור האקולוגי. שוב, ה"מומחים" החלו לחפש מוצא מן הסבך, כשעיקר המאמץ מתמקד בנסיונות למצוא גידולים חקלאיים חליפיים (למען הדיוק אלה דיבורים בלבד כי, נכון לעכשיו, עדיין לא ננקטו שום צעדים מעשיים). הנזק שנגרם מהחקיקה החפוזה היה מיידי. לתקן אותו ייקח זמן. ליסנקו מחייך בקברו.מספר מלים לסיום. מרבית הזמן בו המין האנושי מאכלס את עולמנו (קרוב ל 100,000 שנה) עברה עליו כחברה המורכבת מציבור של "ציידים ומלקטים" (hunters & gatherers). בני האדם הסתפקו במה שהטבע העמיד לרשותם. בערך לפני 12,000 – 15,000 שנה התחולל שינוי והאדם חדל להיות "צרכן פאסיבי" של המוכן. גידול האוכלוסייה ייצר מחסור ב"מוכן", ובמקום להסתפק בחיפוש אחרי מזון האדם נאלץ להתחיל לעסוק בייצור מזון. זו היתה תחילתה של החקלאות. זו היתה גם התחלת התהליך של השפעת גומלין בין האדם והסביבה בה הוא חי. בעקבות החקלאות באו התפתחויות טכניות שהובילו בסופו של דבר למהפכה התעשייתית ולטכנולוגיה המודרנית. המין האנושי עלה על דרך ממנה אין חזרה, דרך, שבזכות חשיבה יצירתית ופיתוחים חדשניים, הביאה אותנו עד הלום.במרוצת קיומו על פני כדור הארץ, המין האנושי עמד בפני לא מעט משברים אקולוגיים, אבל הוא גם פתר לא מעט משברים כאלה. פסימיסטים יאמרו שכל פתרון היה נקודת מוצא למשבר הבא, ואופטימיסטים ישיבו שעדיין לא היה משבר שלא נמצא לו פתרון הולם. ללא כל ספק גם במשבר הנוכחי האדם יימצא בסופו של דבר את התשובה ההולמת. זה יקרה למרות ההיסטריה המלווה את הנושא בתקופתנו שרק מקשה על מציאת הפתרון, ולא בזכותה. דפוסי החשיבה הדיכוטומיים של ממסד הפוליטיקה התקינה, חשיבה בה רואים את הכל בשחור ולבן, גם הם אינם מסייעים.

 

מאמר מעניין על הנושא, המעמיד את הדברים בפרספקטיבה קצת שונה ופחות פנאטית מזו של הקו המקובל על ממסד הפוליטיקה התקינה, התפרסם בינואר 2008, בשבועון הבריטי אקונומיסט (the economist).

תגיות: 

תגובות

התמונה של אביגיל אגלרוב

וואו

זה מה שנקרא: הכותרת מעידה על עצמה.

יש טקסט אחר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר