מאמרים אימגו
בניית אתרים דרופל
עיצוב מקצועי
קידום אתרים
www.drupallab.co.il


מאמר מגזין

יום ראשון ההוא / אאוג'ן לוקה - מפרקי שואת יהודי רומניה

אריה קיזל, 29/08/2006

יום ראשון ההוא

בעקבות ספרו של אאוג'ן לוקה המתאר את פרעות יאשי ברומניה

 

אריה קיזל

 

בסוף שנת 1988 חודש לפני שאאוג'ן לוקה, סופר, איש רוח ועיתונאי, אמור היה לפרוש לגמלאות הוא קיבל התקף לב, אותו הוא עבר. התקף לב זה העמיד אותו בנקודת מבט שונה ומיד כשהתאושש ביקש לכתוב ספר. ספר על הפוגרום ממנו הוא ניצל בסוף יוני 1941 בעיר יאשי שברומניה.

לפני אותן פרעות היו ביאשי (המכונה בטעות יאסי) 45 אלף יהודים. לאחר הפרעות, במאי 1942, במפקד "בעלי הדם היהודי" נספרו רק כ-33 אלף יהודים. הפרעות הללו היוו את שיאה של השתוללות אנטישמית לפי פקודה של הרודן יון אנטונסקו, שליט רומניה במלחמת העולם השנייה. כוחות משטרה וצבא רומנים שהוצגו כ"רומנים פטריוטים" ו"רומנים מצפוניים" בסיוע כוחות צבא גרמנים ששהו באותה תקופה בעיר בסיוע פורעים רומנים אנטישמיים הוציאו רבבות יהודים מבתיהם, מעסקיהם ובזזו אותם, רצחו, עינו והשפילו.

אנטונסקו הרומני תכנן לגרש את כל יהודי רומניה אף עטף את תוכניתו בדברי הרגעה לראשי הקהילה היהודית. בסתר העביר לגנרל איליה שטפליה, ראש המטה הכללי שלו הוראה שדרשה "לזהות את כל היהודונים, לפי מחוזות (במולדובה), לאסור את חופש התנועה שלהם ולהיות מסוגל לעשות בהם כל שיצווה ברגע המתאים".
 
 
 
כדי לתת בידי מגרשי היהודים את האמתלה לשימוש באמצעים חריפים, ב-27 ביוני 1941 שלחה מפקדת הסיגורנצה (משטרת הביטחון הרומנית) למשטרת העיר יאשי הוראה בזו הלשון:

 

"מאחר שלמפקדת הסיגורנצה נודע כי יהודים מסוימים הסתירו כלי נשק ותחמושת, הננו מבקשים שתואילו לערוך חיפושים מפורטים וקפדניים בדירות של האוכלוסייה היהודית, כדי לבדוק שמא אנו עומדים בפני פעולת התחמשות של האוכלוסייה היהודית. נא לדווח מיידית על התוצאות, תוך ציון הצעדים שנקטתם".
 
לוקה היה אז נער צעיר. כעבור שנים, בקיץ 1989 הוא כתב על פני שלושה חודשים את הספר היוצא בימים אלה לראשונה בעברית בתרגומו של בתו, ד"ר רוקסנה רייכמן. הספר יצא לאור לראשונה בשפה הרומנית בדצמבר 1989 וזכה כעבור שנה לפרס "ציון".
 
ביולי 1997 הלך לוקה לעולמו. "הוא היה צלול לחלוטין עד הרגע האחרון ממש", כותבת בתו באחרית הדבר, "קרא, כתב, היה מעורב בכל מה שקרה. בבית החולים, יום לפני מותו המפתיע שאירע בניגוד לציפיותיהם של בני המשפחה ואף של הרופאים, הבאתי לאבי את השבועון "מינימום" שהופיע בשפה הרומנית באותו יום ושבו ראה אור מאמרו האחרון. הוא היה חלש ועייף אבל רצה לדעת אם כתבו הכול, אם לא שכחו משהו בדפוס. ישבתי לצידו והקראתי לו את המאמר".
 
בלוויה ספד לו יו"ר אגודת הסופרים הישראליים בשפה הרומנית ואמר שהוא יודע שבמותו ציווה לוקה לפרסם את ספרו האחרון בתרגום לעברית ולאנגלית. תשע שנים חלפו מאז אותו ערב קיצי נורא בו ישבה ליד מיטתו של אבי הגוסס ואחזה בידו. מאז ניסתה רייכמן לתרגם בעצמה את הספר של אביה שפורסם תחת הכותרת: "פוגרום, יאסי, יום ראשון, 29 ביוני 1941".
 
היא צללה אל התרגום מספר פעמים אך השלימה אותו בין ינואר למרץ 2006.  "ישבתי ותרגמתי את הספר במהירות, בשטף ובלי לעצור", מעידה רייכמן, "עשיתי זאת לאחר ששבתי מיום עבודה גדוש במכללה, בשעות הקטנות של הלילה, כשכל בני הבית נמו את שנתם. ישבתי ליד המחשב והקלדתי הכול. לא רציתי להפסיק את המלאכה. כשלא הייתי בטוחה איך מתרגמים מילה מסוימת, הותרתי חלל ריק והמשכתי הלאה. אחר כך חזרתי לאחור והשלמתי את החסר. בסופו של דבר, כפי שאבי כתב את הספר תוך פחות משלושה חודשים, אני תרגמתי אותו תוך פחות משלושה חודשים של עבודה חלקית בלילות".
 

הספר המרתק הזה היא עדות היסטורית מצמררת. הוא נפתח בכתב אשמה חמור כנגד השכחה. הקורא הישראלי הצעיר יכול לשאול את עצמו של מי השכחה. אולי שלנו, בני הדור השני ואולי השלישי. וכך כותב לוקה:

 

"הם מבקשים מאתנו רק דבר אחד – לשכוח. ואם נבצר מאיתנו להשתחרר מזיכרונותינו, או לפחות שנשתוק, שלא נהפוך אותם לשותפים לאי השקט ולאובססיות העמוקות שלנו. הם דורשים רק דבר אחד – שנחריש, כדי שהם יוכלו לשמר את השקט הנפשי שלהם, כדי שהם לא יצטרכו לוותר על משהו משגרת יומם, שיוכלו להיות שלמים עם עצמם ועם עברם. גם לו היינו רוצים לשכוח, לא היינו יכולים. החוויות שחווינו, ושמהם הם רוצים שנתנתק, הטביעו חותמן עלינו בצורה משמעותית ביותר. עבורנו, אין קו ברור שמפריד בין העבר וההווה. עברנו פוסע עמנו לכל אורך הדרך, הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו. ללא עברנו, אנחנו מפסיקים לחיות והופכים למתים-חיים". (עמ' 11)

 

אלא שסוף הספר מבהיר כי לוקה, לשעבר העורך הראשי של השבועון הספרותי היוקרתי "קוטמפורנול" וסופר מוכר, מגיש באמצעות ספר זה כתב אישום חריף לעם הרומני, כנגד אלה שעמדו מנגד, שתקו או השתתפו באופן פעיל בפוגרומים, בפרעות הקשים. סופו של הספר מבטא כאב נורא מהמולדת הרומנית שהכזיבה, שתקעה סכין בגבם של היהודים, שהוליכה אותם אל מותם, בחדווה, בהנאה של שמחה לאיד, ללא התייצבות אל מול הרוע המוחלט. לוקה כותב על כך:

 

"חלף עשור מיום ראשון הארור ההוא שבו הוציא אותנו מבתינו, חלקנו לבושים בפיג'מות, העליבו אותנו, הרביצו לנו, קיללו אותנו, איימו עלינו, ירקו עלינו, סטרו לנו, דחפו אותנו, בעטו בנו, הכו אותנו בראש, בגב, ברגליים, חבטו בקת הרובה או עם אקדחיהם, מכות בשוטים ובמוטות. כך, בעודנו מכחילים מהמכות האלה, מדממים, פצועים, המומים, הכניסו אותנו זוגות זוגות לשיירה ארוכה ושוטרים וחיילים הובילו אותנו בידיים מורמות לעבר חצר המשטרה, כאשר ברקע נשמעו הדי הצחוק ומחיאות הכפיים של ההמון הסוער. בחצר המשטרה חיכה לנו מבעוד מועד הנשק האוטומטי שהיה אמור לחסל אותנו". (עמ' 149) 

 

באותו יום החליט לוקה להתנתק מרומניה, לא לסמוך עליה ועל תושביה יותר וכדבריו "לחזור הביתה, לארצי שלי". הוא עזב הכול, ויתר על קריירה ומעמד והתחיל מחדש.

 

"וכאן, במדינת ישראל, אף אחד לא מבקש ממני לשכוח את הזיכרונות, להתכחש לעברי ולשכוח את האנשים האלה שהיו כל כך יקרים ללבי, שמסרו את נפשם על קידוש השם אך ורק בגלל היותם יהודים". (עמ' 159)

 

שפתו העשירה של לוקה מתארת את הסיוט הנורא של יום ראשון הנורא, 19 ביוני 1941, בו הובלו יהודים רבים, תוך ביטויי השפלה קשים, ברחובות יאשי, אל מותם. הם הובלו במרמה, תחת סיפורי כיסוי. בחצר המשטרה נפתחה אל אלפים מהם אש תופת שקטלה אותם. לוקה הצליח להימלט ובדרך נס ניצלו חייו גם פעם נוספת לאחר מכן. חוויית ההינתקות מהבית פותחת את הספר ומעבירה את הקורא בסיוט של ההיקרעות מהריחות והחום הביתי היהודי אל תוך הרחוב העוין, הרומני, הלועג והשונא.
 
לוקה מצליח להעביר את החוויה של ההשפלה הקשה שבהליכה ברחוב אל הלא-נודע ותיאוריו עוברים על פני סמטאות ורחובות שבהם יהודים רבים השקיעו את עצמם ברומניה ובטחו בה ואז, באותו רגע נורא של קיץ 1941, היא בגדה בהם. השמות הרומניים של כל רחוב ושל כל מוסד, של כנסיות ושל שכונות מעניקים לתיאור אותנטיות רבה. ראוי כי יבוצע בהם מדי שנה "מצעד החיים" רומני והיה טוב אם השלטונות הרומנים היו מאותגרים בנושא זה.

 
הפוגרום ביאשי - שימו לב לשוטר היורה ביהודי

תוך כדי הצעידה המבהילה עוברים היהודים ליד פנימיית הבנות "נוטרה דאם דה סיון" שהפכה בימים ההם לבית חולים המיועד לפצועי הצבא הגרמני. שם, מתאר לוקה, את המחזה הקשה של הגרמנים הלועגים ליהודים ואת הרומנים המנסים להוכיח בכל נימי נפשם את הנאמנות שלהם לבעלי בריתם.

 

"מחלונות הקומה הראשונה של המוסד המכובד הזה... נשקפו עתה פניהם של צעירים גרמניים, חלקם מגובסים בידיהם, אחרים עם תחבושת לראשם ואחרים נשענים על קביים. הגרמנים האלה ניצבו על יד החלונות, ונהנו מהמחזה של השיירות הצבעוניות והמוזרות שלנו. הם צפו במחזה בסיפוק רב, צעקו "יודן קאפוט", שאגו במלוא כוחם, איימו באגרופים קמוצים ומחאו כפיים בכל פעם שהתרחשה תקרית מיוחדת. כך היה למשל כשחולה לב לא החזיק מעמד, נפל על האדמה ולא קם יותר, וכן כאשר שוטר עצבני הלם באגרופיו את פניו של אסיר חסר ישע ומילא את פניו בדם. כך היה כש"רומני מצפוני", "אזרח טוב ומודאג" שעשע את הצופים בשימו רגל לאיזה נכה, וכשהמסכן נפל, הוא נחבט בראשו והחל לדמם, הגרמנים מחאו כפיים, צחקו בקול רם ונופפו באגרופיהם המאיימים" (עמ' 43).

 

בפרעות הללו מתו כאמור בין 12 ל-15 אלף יהודים, יותר ממחציתם בעיר עצמה והיתר ברכבות המוות שאת הנעשה בהם מצליח לוקה לתאר בכישרון. במשך שנים המשטר הקומוניסטי ברומניה ניסה למזער את החלק הרומני ולהטיל את האשמה על הכוחות הגרמנים ששהו ביאשי אך המסמכים שנחשפו לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי מוכיחים שהאירועים היו ביוזמת הרודן יון אנטונסקו, לקחו בהם חלק בעיקר רומנים, מכל רובדי האוכלוסייה והם אלה שסייעו להוציא לפועל פעולות אכזריות.
 
גופות יהודים מורדות מרכבת המוות
בתוך ים הרוע היו גם איים קטנים של בני אדם הראויים לכינוי הזה. מקרה כזה הוא המקרה של ויוריקה אגריצ'י, נשיאת הצלב האדום בעיר רומאן ביולי 1941. ויוריקה שמעה גניחות וקריאות לעזרה מהקרונות הסגורים שחנו הרחק מהתחנה - אלה היו יהודים באחת מרכבות המוות שכבר כמה ימים היו ללא מזון, משקה, תרופות וללא אויר. בתוך הקרונות היו גוויות רבות של יהודים שכבר מתו. ויוריקה דרשה מהשומרים לפתוח את הקרונות, כדי לנסות לסייע והם פתחו אותם ואיפשרו לשורדים לצאת מהקרונות כדי לנשום ולהניע את גופם. הגוויות פונו מהקרונות וליהודים ניתנו מים לשתיה ומעט מזון. עזרה זו הצילה ודאי רבים מהיהודים שנותרו בחיים. זמן קצר לאחר מכן ויוריקה אגריצ'י סולקה מתפקידה. לאחר המלחמה הקהילה היהודית תמכה בה והיא הוכרה כחסידת אומות העולם.
 
המחבר אאוג'ן לוקה
ד"ר רוקסנה רייכמן, בתו היחידה של המחבר, המתרגמת והמוציאה לאור כותבת בסופו של הספר החשוב הזה: "כיום, כשמכחישי השואה וההיסטוריונים החדשים מנסים להעביר את מסריהם השקריים בכל דרך ובכל צורה אפשרית, בעידננו, אחרי שנשיא איראן הצהיר בגלוי על רצונו להשמיד את מדינת ישראל וכשהוא הביע נכונות בקושי רב לסדר לנו העברה "מרצון" לארצות אירופה או לאלסקה הרחוקה... בימים אלה הדבר שנראה לי המסוכן ביותר לקיומנו הוא לא שחלק מאויבנו רוצים שנסתלק, שהם מרגישים שאנו מפריעים להם בעולם הזה, אלא שחלק מידידינו, הקרובים והרחוקים כאחד, שוכחים את לקחי העבר, שותקים ומשלימים עם המצב".
 

הספר יצא בהוצאה פרטית ולפיכך ניתן לרוכשו רק אצל ד"ר רוקסנה רייכמן באמצעות מייל reichmanroxana@hotmail.com  או באמצעות פניה לטלפון 0508342932.

 

בזמן הנכון מרינה {2006-08-30 07:50:35} בתגובה לemago
1
"...בימים אלה הדבר שנראה לי המסוכן ביותר לקיומנו הוא לא שחלק
מאויבנו רוצים שנסתלק, שהם מרגישים שאנו מפריעים להם בעולם הזה, אלא
שחלק מידידינו, הקרובים והרחוקים כאחד, שוכחים את לקחי העבר, שותקים
ומשלימים עם המצב".

וכל מילה נוספת - מיותרת.
תודה, אריה.
חשוב חן {2006-09-01 18:13:06} בתגובה לemago
2
שואת יהודי רומניה ובפרט זאת שואת יהודי יאשי, היא פרק חשוב שמעט מאוד
אנשים מכירים. מאמר חשוב וזרקור עוד יותר חשוב עד ספר שבכלל לא מופיע
בהוצאות ספרים. אני חושב שמן הראוי לעשות זאת בהקדם האפשרית. חובה
לחשוף את פרעות יאשי ברומניה ואת יתר מדינות אירופה, בהן בוצע טבח לאור
היום לאנשים שחושבים שהשואה קרתה רק על אדמת פולין.
קרא את מחקרו של ד"ר ז´אן אנצ´ל אניקה {2006-09-02 21:13:12} בתגובה לחן, ( 2 )
3
על שואת יהודי רומניה (7 כרכים נדמה לי). 420,000! יהודים שרצחו
הרומנים, בעיקר בטרנסניסטריה.
שואת יהודי בסרביה ובוקובינה אברהם גוניגמן {2006-10-04 23:23:18} בתגובה לחן, ( 2 )
4
את הרשימה הזו כתבתי אתמול בכוונה לשולחה לעיריית הרצליה,לאחר שנתקלתי
בשלט חדש ברחוב קוק בעירי המציין את הצלתם של שמונה מאות ילדי
טהרן.בראותי את השלט,ראשי הסתחרר ומחשבותי חזרו 65 שנה אחורה,כאשר
הרומנים גירשו עשרות אלפי יהודים מבסרביה,מבתיהם במסע רגלי בחורף המושלג
והקפוא לטרנסניסטריה שבאוקראינה מלווים ע"י ז´נדרמים רומנים.עשרות אלפים
מתו בדרכים.מי שלא מתו בדרך מתו במחנות מרעב,מקור וממחלות.אלפי ילדים
קטנים שנשארו יתומים,ואני ביניהם,הסתובבו בדרכים במטרה אחת בלבד-למצוא
אוכל.השמועה על אסונם של הילדים היתומים הגיעה לרומניה,לאותם מחוזות
שיהודיהם לא גורשו מהם.משלחת של אנשי ציבור יהודים,ביניהם יצחק ארצי ז"ל
הגיעה לטרנסניסטריה ופעלה שם להצלתם של היתומים.אורגנו בתי יתומים בהם
רוכזו היתומים,בהם קיבלנו מנות אוכל,בגדים ומקלחת,שכמותם לא ראינו
שנים.המטרה הסופית היתה להחזיר את הילדים לרומניה.הוחזרנו
לררומניה,ואומצנו ע"י משפחות יהודיות מערים שונות ברומניה.הגענו לארץ
דרך קפריסין כפעילים בתנועות הנוער הציוניות ברומניה.
הערה:בשידורי יום השואה על טרנסניסטריה נאמר שכשמונה מאות יתומי
טרנסניסטריה עלו לארץ ישראל ובנו בה את ביתם,כמספרם של ילדי טהרן.
Re: שואת יהודי בסרביה ובוקובינה אליזבט מיכאלי {2006-11-07 23:04:32} בתגובה לאברהם גוניגמן, ( 4 )
5
אני זקוקה למידע או כל חומר על יהודי העיירה נובוסלס משם באה משפחתי {משפחת קושניר שניידר}
היות ובני עושה עבודת שורשים.
סבי היגר לפני השואה בשנת 1939 לפרו שבדרום אמריקה ומלבד בת דודה של אמי לא ידוע לנו על
שרידים מהמשפחה.
תודה רבה מראש על כל מידע!!!!
Re: פני להתאחדות עולי רומניה אניקה {2006-11-07 23:31:08} בתגובה לאליזבט מיכאלי, ( 5 )
6
ייתכן והם ידעו להפנות אותך למידע
אזרחות ישראל היבנר {2007-02-26 01:41:40} בתגובה לאניקה, ( 6 )
8
שלום
עליי לארץ עם הורי בשנת 1958 ואני יליד 1951
אני נשואי עם אישה לא ממוצא רומני ונולדו לי 3 ילדים בארץ .
שאלתי היא איך אני משיג לעצמי לאישתי ולילדיי אזרחות רומנית .
תודה מראש
ישראל
אזרחות יהודית ניר {2010-09-30 22:22:34} בתגובה לישראל היבנר, ( 8 )
30

Re: פני להתאחדות עולי רומניה ברונו פינגולד -דב אופיר {2008-03-12 20:40:30} בתגובה לאניקה, ( 6 )
11
שמי דב. בבוקרסט שמי היה ברונו פיינגולד.אני בן 76.
אני מחפש את ברנארד-ילד יהודי שברח לפני 70 שנה מהוריו,כי הם הכריחו אותו לעבוד בקרקס כמותם
.
.הוא התגורר בביתנו בבוקרסט מספר ימים או שבועות.עד שאביו מצאו והחזירו הביתה.

ידוע לי שברנארד עבד בקרקס מדרנו בערך ב-1954.

יתכן שעלה לארץ.

דב אופיר.ברונו פיינגולד
פורום עולי רומניה צדוק {2008-09-22 16:50:57} בתגובה לאניקה, ( 6 )
15
פה זה פורום עולי רומניה ?
פורום עולי רומניה שולמית {2009-07-28 09:59:57} בתגובה לצדוק, ( 15 )
22
אני מחפשת אחר קרוב משפחה, וזקוקה לעזרה בתרגום של כמה שורות.מישהו יכול לעזור?
שחקנים רומנים לסרטו החדש של אבי נשר אורית {2010-03-14 17:33:34} בתגובה לשולמית, ( 22 )
24
שלום
לסרטו החדש של אבי נשר מחפשת דוברי רומנית מעל גיל 40

אשמח והמעוניינים יצרו איתי קשר בהקדם

0545888780

אורית
Re: פורום עולי רומניה יהודית ניר {2010-09-03 14:10:34} בתגובה לצדוק, ( 15 )
26
אני בתו של משה כץ מרדאוץ בוקובינה שהיה ממנהיגי קהילת דזורין שבטרנסניסטריה. יש לי הרבה
להוסיף על פועלו שם .לאן עלי לפנות?
Re: שואת יהודי בסרביה ובוקובינה הוועדה המארגנת {2007-01-16 17:37:07} בתגובה לאליזבט מיכאלי, ( 5 )
7
כנס יוצאי בוקובינה לדורותיהם
יוצאי בוקובינה מכל העולם יתכנסו בישראל
לכנס חגיגי במלון לחוף ימה של תל-אביב
ליומיים של
מפגשים מרגשים, הרצאות, דיונים, סיפורים, הומור, אוכל
וחדשות על פעולות ההנצחה
של הקהילות המפוארות של יהודי צ´רנוביץ ובוקובינה
היום השלישי יוקדש לסיור מודרך בצפון ישראל
לביקור במוזיאון דוברי-הגרמנית בתפן
ולנטיעת יער לשיקום יערות הצפון

bukowina.org.il/Reunion.html
Re: שואת יהודי בסרביה ובוקובינה הלן לבנת {2007-04-26 18:45:45} בתגובה להוועדה המארגנת, ( 7 )
10
תאריך: 15/04/07 17:43

היום לפני שלוש שנים בדיוק ביום השואה, גמרתי לכתוב את הספר "למלא את הזמן בחים".
לאחר מעל שישים שנה יד נעלמה הושיבה אותי, ובמשך חודשיים הוכתבו לי 400 עמודים.
לא היתי כאן לאורך התקופה הזו, מוחי היה מעורפל וידי כתבו ללא שליטה ובמהירות מסחררת
כש"התעוררתי" גיליתי ש"יצא לי" רומן המספר על ילדים ומבוגרים משנת 1850 ועד קום המדינה. סיפורים
מרגשים מדהימים ומסקרנים ולא תאמינו שכל מילה א מ ת!!!!!!!!!!!!!!

הספר "למלא את הזמן בחיים" עוקב אחרי קורות יהודי מזרח ארופה לאורך 4 דורות.
[רוסיה, בסרביה, בוקובינה - בעירות רבות, טרנסנסטריה, דורוהי, פלסטינה וישראל]
כולם טוענים שעברו, עם קריאת הספר, חויה בלתי נשכחת. יחד עם הילד שנאלץ לעזוב את ביתו עבור דור
אחרי דור ודרך שתי מלחמות העולם את כל התלאות השמחות מראות נופים וצלילי כינור עברו את החוויה
כאילו היו שם.
את הספר ניתן להזמן בטלפון 099552935 ולקבלו בדואר במחיר 55 שח בלבד. מחירו בכל החנויות 78
שח. [הספר בכריכה עבה ומעל 300 עמוד]
היות ולקוראי מודעה זו הענין חשוב וקרוב ללבם והספר עצמו עבורי הוא שליחות שזכיתי בה.

צרו קשר livnath@013.net.il

וראו את התגובות מכל הארץ שחלקם מופיע באתר
http://www.zakai.com/newbook/
Re: שואת יהודי בסרביה ובוקובינה יהודית ניר {2010-09-03 14:05:33} בתגובה להוועדה המארגנת, ( 7 )
25
אני בתו של משה כץ מרדאוץ בוקובינהץ הוא היה אחד ממנהיגי הקהילה ב-דזורין שב טרנסניסטריה.
אמנם כתוב עליו אבל יש לי פרטים רבים להוסיף. לאן לפנות?
קושניר -שניידר דני קושניר {2009-04-13 17:48:56} בתגובה לאליזבט מיכאלי, ( 5 )
19
המשפחה שלי הגיעה מלפקיני מולדבה שם משפחה של סבי(ראובן) הוא קושניר
ושל סבתי(מלכה) הוא שניידר ,אשמח ליצור איתך קשר אולי גם אנחנו נוכל
להשלים את הפזל
dk1078@netvision.net.il
Re: שואת יהודי בסרביה ובוקובינה מגי {2008-10-15 19:33:28} בתגובה לאברהם גוניגמן, ( 4 )
16
האם ידוע למישהו על עיר בשם בריצנקה?
Re: שואת יהודי בסרביה ובוקובינה מגי {2010-09-23 20:49:54} בתגובה למגי, ( 16 )
28
משפחת קיטרון למישהו ידוע?

[%sig%]
Re: שואת יהודי בסרביה ובוקובינה מגי {2010-09-23 20:55:01} בתגובה למגי, ( 16 )
29
משפחת קיטרון? למשהו ידוע?
כנ"ל גם אני מחפשת שרידי אחרי משפחת גרינב אביבה {2009-04-25 12:50:58} בתגובה לאברהם גוניגמן, ( 4 )
20
שלום,
גם אני מחפשת נואשות אחרי משפחה גרינברג אבא אברהם ז"ל, אמא אסתר ז"ל
אחות גיזלה שעד היום נעדרת. אמי שתחיה מלכה, נערה יתומה. שנשארה לבדה
ביאשי, ונלקחה יותר מאוחר, לבית היתומים, לא יודעת אמרה לי או שהיא
טועה "דרור הבונים" של סוכנות היהודית.
Re: שואת יהודי בסרביה ובוקובינה שרה רוזן {2010-01-03 18:58:35} בתגובה לאברהם גוניגמן, ( 4 )
23
שלום רב
שמי שרה רוזן והנני חוקרת שואה הכותבת עבודת דוקטורט בנושא שעיניינו חיי היום יום בגטאות
בטרנסניסטריה.
לצורך מחקרי זה אני מגבשת קבוצת ניצולים לראיון קבוצתי מקרב מגורשי בסרביה, בוקובינה ודורוהוי,
ששהו בגטאות ברשאד, דז´ורין, מורפה, מוגילב ושארגורוד. ראיון זה מתקיים בשיתוף ובמסגרת של מדור
העדויות של יד ושם.
אנו יודעים כי בגטאות המדוברים, קמו מנהיגים מקרב המגורשים שתפקידם היה להיות בקשר עם
השלטונות הרומניים, ובמיוחד לסייע במעט שיכלו לסבלם של המגורשים.
בעזרת מנהיגות זו קמו מטבחים ציבוריים, קנטינות, בתי חולים, בתי יתומים ועוד. כל מי שהיה פעיל
במוסדות הציבוריים הללו, או שאחד מהוריו היה פעיל, או מכיר מישהו שיכול לספר עליהם ובכך לשפוך
אור על חיי היום יום בגטאות ובמוסדות הללו שציינתי לעיל, מתבקש ליצור עימי קשר :
בטלפון 04-9835525
או באמצעות האי מייל rosen-s@bezeqint.net
Re: יום ראשון ההוא - מפרקי שואת יהודי רומניה מאת: אריה קיזל הלן לבנת {2007-04-15 17:43:00} בתגובה לemago
9
היום לפני שלוש שנים בדיוק ביום השואה, גמרתי לכתוב את הספר "למלא את הזמן בחים".
לאחר מעל שישים שנה יד נעלמה הושיבה אותי, ובמשך חודשיים הוכתבו לי 400 עמודים.
לא היתי כאן לאורך התקופה הזו, מוחי היה מעורפל וידי כתבו ללא שליטה ובמהירות מסחררת
כש"התעוררתי" גיליתי ש"יצא לי" רומן המספר על ילדים ומבוגרים משנת 1850 ועד קום המדינה. סיפורים
מרגשים מדהימים ומסקרנים ולא תאמינו שכל מילה א מ ת!!!!!!!!!!!!!!

הספר "למלא את הזמן בחיים" עוקב אחרי קורות יהודי מזרח ארופה לאורך 4 דורות.
[רוסיה, בסרביה, בוקובינה - בעירות רבות, טרנסנסטריה, דורוהי, פלסטינה וישראל]
כולם טוענים שעברו, עם קריאת הספר, חויה בלתי נשכחת. יחד עם הילד שנאלץ לעזוב את ביתו עבור דור
אחרי דור ודרך שתי מלחמות העולם את כל התלאות השמחות מראות נופים וצלילי כינור עברו את החוויה
כאילו היו שם.
את הספר ניתן להזמן בטלפון 099552935 ולקבלו בדואר במחיר 55 שח בלבד. מחירו בכל החנויות 78
שח. [הספר בכריכה עבה ומעל 300 עמוד]
היות ולקוראי מודעה זו הענין חשוב וקרוב ללבם והספר עצמו עבורי הוא שליחות שזכיתי בה.

צרו קשר livnath@013.net.il

וראו את התגובות מכל הארץ שחלקם מופיע באתר
http://www.zakai.com/newbook/
Re: יום ראשון ההוא - מפרקי שואת יהודי רומניה מאת: אריה קיזל ספי {2008-08-16 17:56:04} בתגובה לemago
12
קראתי את כל כתבך בעיקבות עבודת שורשים של בתי החלטתי לצאת ליאש עיר מולדתי ולחקור את
ה"שורשים " חזרתי השבוע 12/8/08 והביקור בבית הקברות הה מאד קשה מוזנח לא שמור ולא מכובד
וזו בלשון המעטה כל השטחים סביב בית הקברות (ששיכם לבית הקברות)נמכרו והוקמו עלהם וילות עם
ברכות שחיה לדעתי לא רחוק היום שגם כל המצבות שעוד נשארו לא יהיו
Re: יום ראשון ההוא - מפרקי שואת יהודי רומניה מאת: אריה קיזל ספי {2008-08-16 17:57:15} בתגובה לemago
13
חזרתי השבוע בית הקברות מוזנח מאד ולא רחוק היום שהוא לא יהיה
Re: יום ראשון ההוא - מפרקי שואת יהודי רומניה מאת: אריה קיזל *אייל* {2008-08-16 18:07:03} בתגובה לספי, ( 13 )
14
הרי אם בני האדם לא היו בונים ומפתחים איזורים שבהם יש בתי קברות,
אז המין האנושי היה מתקיים רק בכמה נקודות על פני כדור הארץ...

תארי לעצמך כמה מיליארדים של בני אדם קבורים בכדור הארץ...

נ.ב. האם יש לך מושג כמה קברים הרסנו כאן, בארץ?
של יהודים וערבים גם יחד?

הרי כל המתים שבעולם, ניזכרים רק על ידי ילדיהם ונכדיהם, ואולי לפעמים גם ניניהם,
ומעבר לכך הם נשכחים לחלוטין, ואין מי שיודע כלל על שהיו קיימים כלל פעם...
Re: יום ראשון ההוא - מפרקי שואת יהודי רומניה מאת: אריה קיזל מגי {2008-10-15 19:34:51} בתגובה לemago
17
האם למישהו ידוע על עיר בשם בריצנקה?
Re: יום ראשון ההוא - מפרקי שואת יהודי רומניה מאת: אריה קיזל יצחק {2008-12-05 23:20:57} בתגובה למגי, ( 17 )
18
שלום.

הנושא הוא סרטה sarata בבסרביה כ 30 ק"מ צפונית לים השחור.
אבי ( יליד רומניה ) היה בתקופת מךחמת העולם ה II במחנה עבודת כפיה בסרטה.

האם יש למישהו מידע על האיזור . ביד ושם לא הצלחתי לקבל מידע כלשהוא.

כל מידע יתקבל ברצון .

תודה
יצחק
רכבת המוות ביאשי אברהם שבתאי(ברומניה שפסה) {2009-05-02 16:08:28} בתגובה לemago
21
סבי היקר זכרו לברכה אברהם (שפסה)שבתאי היה בין הניצולים היחידים מאחת
משתי רכבות המוות שיצאו מיאשי,מעט האינפורמציה ששמעתי מאבי זכרו לברכה
שלמה(שפסה)שבתאי סיפרה על כך שסבי ניצל בזכות כך שהצליח להסתיר באחד
מכיסיו אולר,שבו השתמש ע"מ לחורר חור בדופן הקרון וממנו שאף מעט
אוויר,קרוב משפחתו מת אצלו בידיים,כתוצאה מחוסר מים. הם נאלצו(ויסלחו
לי הקוראים)להשתין האחד לפיו של השני אך גם זה לא עזר.
בתום משא התלעות הרומנים הסיעו את הרכבת לאיזשהו אגם,פתחו את הדלתות
ואלה שעדיין שרדו זחלו לאגם לשתות ומתו כתוצאה משתיית יתר,סבי עליו
השלום(הקבור בבית הקברות בחיפה)לא הצליח להגיע לאגם ולכן ניצל.

לפני מספר שנים פגשתי בחורה יפיפיה שאיני זוכר את שמה הפרטי אך בוודאות
אני זוכר ששם משפחתה היה שפסה(ושאמא עבדה בבית חולים רוטשילד כמנהלת
מחלקת עזר) כשם משפחתו של סבי ביאשי,כאשר סיפרתי לה שגם שם משפחתנו היה
שפסה וסיפרתי לה את סיפורו של סבי,היא החליפה צבעים ואמרה שזהו הסיפור
אותו היא נושאת מסבא בליבה.

האם יש קשר משפחתי?

במידה ומשהו שהכיר את משפחתי ביאשי(משפחתי גרה ברחוב פלאט,ביאסי מול
הארמון)נמצא בין החיים ומוכן לספר לי פרטיים מדוייקים יותר אשמח לקבל
טלפון למספר 0507-296504
מחקר חשוב יגאל גודקוב {2010-09-03 19:05:36} בתגובה לemago
27
תודה
בניית אתרים דרופל
עיצוב אתרים מקצועי
קידום אתרים עם קבלות
www.drupallab.co.il