אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כבר מאוחר - סיפורת


הדליק סיגריה, מביט סביבו בחשש. שלט מהבהב על הקיר צעק עליו לזרוק אותה.

זרק.

מה תעשה, תתווכח עם שלט?

החל ללכת. אוהב ללכת. תמיד היה הולך, ככה, ברגל, עוד מאז שהיה קטן. יוצא, סתם ככה לרחוב, והולך.

עצר ליד איש אחד שניגן בכינור, משהו רוסי, ישן, עם טעם של פעם. הקשיב קצת. יפה. זרק לו מטבע.

שוטר הגיח משום מקום וירה לנגן בראש, גורר את הגופה אחריו לניידת ונוסע משם.

היה לו קצת עצוב על הנגן. לקח בחזרה את המטבע והמשיך ללכת.

מעבר חצייה. אור אדום. מחכה.

האור מתחלף. עובר.

נכנס לגינה, מביט בתמונות של העצים. מאווררים נסתרים נשבו רוח וטיפות מים חמימות על פניו. רמקולים נחבאו אל הכלים והשמיעו ציוץ ציפורים.

הושיט יד לכיס, להוציא סיגריה. התחרט. ממילא ייאלץ לזרוק אותה שוב.

המשיך לשבת. כבר קשה לו ללכת כמו פעם.

זוג נכנס לגינה, נעמדים ליד המסך שעליו ריצדה המזרקה ומדברים בלחש, שלא ישמעו, ידיהם שלובות, מעלים חיוך על פניו.

המסך הבהב באדום. צפירה נוקבת בקעה לחלל.

הבחור, בחיוך מבויש, הניף את שתי ידיובאוויר.

המזרקה חזרה. הצפירה הלכה.

קם, יוצא שוב אל הרחוב.

אישה זקנה עומדת על המדרכה, מגרדת לטמגוצ'י בבטן. אם ובנה עומדים בחלון, פניהם פני בובות בחלון הראווה, מזריקים משהו זה לזו.

זרזיף דם כהה מראשו העלום של הנגן ממשיך וזורם, אט, אל תוך הביוב. בפינה, ליד הצומת, השוטר נשען על קיר, מזיין בובה מתנפחת.

נאנח בכבדות והחל מהלך חזרה אל ביתו.

כבר מאוחר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת זיו מגן