אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מקסם האושר / רפאלה בילסקי


התמונה של דן לחמן

מקסם האושר / רפאלה בילסקי. הוצאת כרמל

רפאלה בילסקי מלמדת בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. היא מתמחה בפילוסופיה פוליטית ופרסמה מאמרים בנושאי החירות,השוויון והצדק החברתי.

בשנת 1994 קרה לה דבר מעניין עת לימדה סמינריון שנושאו היה "צדק, חירות ושוויון אצל הוגים שונים". כשהגיע לדיון על הנושא "האינדיווידואליות כיסוד אחד מיסודות האושר", קרה דבר מה בכיתה שלא קרה קודם. הכיתה הפכה באחת לקבוצה דינמית וכל צורת הלימוד השתנתה. הסטודנטים החלו לשתף ולהשתתף בחומר עם מעורבות אישית ומכאן נולדה אצלה המחשבה לנהל את הסמינריונים הבאים שלה בנושא האושר, ולנהל אותם בצורה דינמית ולא כהרצאות כנהוג. דבר שהפך את הסמינריונים שלה להצלחה, הביא המון סטודנטים שעברו לימוד תוך חוויה ותוך שינוי עצמי.

מניסיון אני יודע שכוחה של עבודה בקבוצה הוא גדול מאוד. בין שאלו קבוצות תמיכה פסיכולוגיות, קבוצות העלאת מודעות, קורסים שונים שהדרכתי וכן קבוצות דיון שונות שהשתתפתי בהן עם השנים. לכן אותי לא הפתיע התיאור שכל כך הפתיע את רפאלה בילסקי.

לקראת ההחלטה לכתוב את הספר פנתה לכמה מבוגרי הסמינריונים וביקשה מהם התייחסות לכמה מהדברים שקרו. כולם הגיבו בשמחה. שבעה מכתבים כאלה מובאים בתחילת הספר. קטע אחד שאצטט מאפיין את האחרים:

"למדתי להישיר מבט אל האמת ולחפש תשובות אמיתיות שיש בהן חיבור של טעם בין הרגש, לשכל, לרוח, ולא לתת לאגו ולתכתיבים חברתיים לבנות את חיי...למדתי שלהיות צרכנית של תרבות אושר זהו גורם נוסף המפריע בדרך לאושר האמיתי שלי. כל אחד והאושר שלו וגם זה משתנה ודינמי" האושר הוא ערך אישי. אושרו של כל אדם ייחודי לו והיות האדם מאושר תלוי מתחילתו ועד סופו בו עצמו."

בילסקי מתחילה את הבדיקה עם השינויים שחלו בעולם מתחילת המאה שלנו. הגלובליזציה המתפשטת, הגורמת לזרימת כוחות עבודה זולים ממקום למקום, חוסר הביטחון הכלכלי של האחרים, כל מה שהיה כמעט מובן מאליו עד לא מזמן. אי בטחון נוסף נולד עם אירועי 11 בספטמבר, בדמות טרור בינלאומי המייצג שנאה דתית עמוקה, ולא מוכרת כמעט במערב. הקמת משפחות בצורה חדשה.שעות העבודה הלכו וירדו ושעות הפנאי של האדם עם עצמו עלו. תקשורת דרך האינטרנט בין אנשים רבים שלעולם לא יפגשו. חלק כה גדול מהידע המצטבר העובר בין הדורות השתנה בתוך שנים מעטות. העידן החדש הזה שאנו חיים בו מכונה בשפה המקצועית "עידן האינדיווידואליסטי". פרויד במאה הרבה יותר שקטה ונינוחה טען על אי בשלותו של האדם לחיות חיי חירות. כלומר מרבית האנשים אינם מסוגלים להתמודד בצורה הגיונית עם העולם ועם חייהם, ולכן אינם יכולים לממש את זכויותיהם לחירויות חדשות. תארו לכם את השינוי שחל מאז ימיו של פרויד והשוו אותם לימים אלו בהם שינויי החיים הם כה תכופים. כניסתה של הפילוסופיה הפוליטית לתחום האושר של הפרט חשובה כיום יותר מהמשך העיסוק במערכות קולקטיביות. אם לא יעשה הדבר יהיו, (ויש כבר לא מעטים) פרטים שייאלצו לסגת כדי להחזיק מעמד, לחזור למטפיסיקה, לדת פונדמנטליסטית, לאמונה בגורל ולמיני דרכי בריחה שונים... גם העלייה הגדולה מאוד בצריכת סמים בשנים האחרונות (כנראה 40-50 אלף משתמשי הרואין בארץ לפי מחקר אחד חדש) מראה על הצורך לברוח מהמציאות לאשליה, אף אם קצרת מועד.

מרבית הפילוסופים ראו באושר דבר פרטי ולא דבר בעל ערך כלל אנושי ולכן כנראה לא עסקו בו ישירות. האושר נתפס על ידם בעיקר כחלק מהמוסר הכללי.

ז'אן ז'אק רוסו

האושר הפך למטרה חשובה מאוד, אולי החשובה ביותר כיום. ולא מפני שלהיות מאושר זה טבעו של האדם. מדובר רק בתכונה אחת, שלפי מחקר מדעי יש אנשים שיש להם אותה ויש שאין, היכולת לאושר. האושר איננו טבעי לאדם. אמנם רוסו אמר "כל אדם רוצה להיות מאושר, השאלה היא איך", אך זו לא האמת .בני אדם נכסו למרוץ מטורף אחר האושר. יש בספר קריאת תגר על עצם העיסוק האובססיבי על כל צורותיו בנושא האושר.

רוב חוקרי האושר המודרניים מגדירים את האושר הגדרה כפולה. ראשית, הגדרה השמה דגש על הרגש והחוש והמדברת על חוויה של שמחה גדולה וחובקת כל. שנית, הגדרה שהיא שכלית יותר ומדברת על שביעות רצון כללית של האדם מחייו כמכלול. הגדרות שהגיעו אליהן החוקרים מתשובות של נחקרים להגדיר את המושג לחוקרים.

רק בשלושים השנים האחרונות החל מחקר מדעי אמיתי להבנת והגדרת האושר. הערכים בהם התעסקה הפילוסופיה היו החיים, החירות, שוויון, צדק, טובת הכלל. המודרניים יותר הוסיפו גם את שאלת משעות החיים אך גם הם לא עסקו ישירות בסוגיית האושר. הזכויות הטבעיות בהן הכירו הפילוסופים הן חיים, חירות וקניין.

יש החושבים בעקבות הכרזת העצמאות האמריקאית שהמדינה אמורה לדאוג לאושרו של הפרט או שהיא מאמצת את זכות האושר. אבל זו טעות. כשבודקים את הנאמר כתוב שם "כל בני האדם נולדו שווים, כי חוננו על ידי בוראם בזכויות מסוימות, שאין ליטול אותן מהם, חיים, חירות ובקשת האושר" (או חיפוש האושר). הזכות הבלתי ניתנת לביטול היא זכות חיפוש האושר ולא סיפוק האושר על ידי המדינה. כאילו הבינו כבר מנסחי מגילת העצמאות ההיא בשנת 1776 שהאושר איננו טבעי לאדם, שהוא אישי מדי, ולכל אדם האושר הפרטי שלו, ואילו החיפוש אחריו הם הטבעיים לו.

כל אחד מאתנו מבין וחש שאושר איננו דבר העומד בפני עצמו אלא תוצאה של מרכיבים אחרים בחיינו. אנו תופסים את האושר כערך מסכם, ומשום כך טועים ורואים בו ערך עליון. האושר הוא תופעת לוואי של מימוש שאיפות אחרות. שום מהפכה לא נעשתה לשם האושר. אנשים יצאו לרחובות לשם חירות, השוויון, האחווה והצדק. אושר איננו ערך חברתי, אי אפשר לעשות מהפכות למען האושר. השאלה היא אם אמנם שאיפתו של האדם היא למצוא את האושר ולהיות מאושר כפי שמסתיימות כה רבות מאגדות הילדים, או אולי השאיפה האמיתית של האדם היא עצם המאבק להשיג אושר. לאחר שאדם משיג אושר הוא מסתגל למצב חדש במהירות והאושר נעלם.

אנשים רבים מאמינים שהאושר נמצא מחוץ להם וישנם אחרים היודעים את הסוד. בין אם זה רב, כומר, גורו, מורה רוחני ומתקשרים ממינים שונים. אנשים המחפשים את האושר בחוץ ובאחר ימצאו את עצמם בחיים מוכתבים על ידי האחר עליו מכו ויהפכו לחברי כת או פונדמנטליסטים שונים. האחרים, מוטב שיפנה למשפטו החשוב של סוקרטס "דע את עצמך" הפתרון מצוי בהכרה מעמיקה יותר של העצמי.

מכאן עוזבת בילסקי את הפילוסופיה ועוברת לפסיכולוגיה. היא מתחילה עם אחד מראשוני חוקרי האושר והספר הראשון בנושא מ1987 "פסיכולוגיה של אושר". זו התחלת הדרך של מחקר ממשי בשאלה כה גדולה. היא מביאה תוך כדי ניתוח ממצאים את הקשר הפסיכולוגי לאושר. יחסים בין אישיים, אהבה, נישואים, עבודה, אבטלה, פנאי, מגדר, מצב כלכלי, אישיות ובריאות. חלק גדול מהמוטיבים המהווים חלק מהגדרת האושר האישי. צריך להוסיף לכל זה את עולם הרגשות. אנשים בעלי רגשות שליליים ואנשים בעלי רגשות חיוביים שכל אחד מהם קרוב או רחוק לתחושת שביעות הרצון, שהיא איננה המקבילה המלאה לאושר. מה גם שאדם עשוי להכיל בתווכו בה בעת שני רגשות סותרים כמו רגש חיובי במקום אחד ( נניח בבית) ורגש שלילי במקום אחר ( נניח בעבודה).

הפסיכולוגיה ברובה אינה נוטה לפתח באדם רגשות חיוביים אלא להוריד את הרגשות השליליים. פרויד אמר "הצלחת הפסיכואנליזה היא הוצאתו של אדם מאומללות נוראה והחזרתו לחיים של אומללות רגילה, שכן אושר איננו טבעי לאדם". היום מתפתח זרם חדש בפסיכולוגיה המנסה לעזור למטופלים בבניית רגשות חיוביים.

אחד האנשים החשובים ביותר לבניית התיאוריה המתפתחת לאיטה בספר הוא אריך פרום. שלמד הן אצל קרל מרקס והן אצל פרויד והיה פסיכואנליטיקן ומורה. הוא כתב כמה ספרים שעליהם בונה בילסקי חלק נכבד מהתיאוריה שלה. האחד "מנוס מחופש" והשני" אמנות האהבה". וכאן מגיעה בילסקי לדבר לראשונה על הקשר בין אהבה ואושר, אך לפני זה היא מצטטת מדבריו של אריך פרום:

"האדם בחברה המודרנית קפיטליסטית אינו יודע מהי אהבה. ההתאהבות מתרחשת עקב אובייקט, והאהבה נתפשת בעיניו כדבר שקורה מאליו ללא כל השקעה. השאיפה המרכזית של האדם המודרני היא להיות נאהב ולא לאהוב, והאהבה מזוהה עם התאהבות"

פרום ובעקבותיו בילסקי טוענים שאת הרגש יש לטפח, וללמוד כיצד עושים זאת. ז'אן ז'אק רוסו הגדיר את האושר בחשבון טוב בבנק. טבח טוב ומערכת עיכול בריאה. במחקרים המודרניים כבר יש נטייה לפרק את מושג האושר ולמצוא קריטריונים מוסכמים לבדיקה. היום מתייחסים לשביעות רצון מהחיים ככלל או "רווחה אישית" שאותם אפשר לחקור ולכמת. ומקובלת יותר המחשבה שהאושר תלוי גם באישיותו של כל אדם בנפרד. מכאן היא עוברת למושג כישורי חיים שהופך להיות חשוב בתוך היכולת להיות "מאושר" או חי ברווחה המנצלת את העולם האינדיוידואליסטי המתפתח.

ומכיוון שלא לכל אדם יש באופן טבעי כישורי חיים לדאוג לעצמו ולכן לאושרו, לטענתה זו אחת המחויבויות של המדינה ללמד את האדם (בחינוך חובה) כדי שלא יהיה אומלל מדי ולא ייפול למשא על הן על סביבתו והן על החברה בהמשך.

פרק חשוב מקדישה בילסקי ל"תעשיית האושר" כל אותם ספרי עצות למציאת אושר אינסטנט ויוצאת מתוך ההתנגדות לכל התעשייה הזו גם למסקנות חברתיות בו נמצאים בני האדם במאה העשרים ואחת הזקוקים בדחיפות למה שילמד אותם להתמודד עם צורת החיים ההולכת ומשתנה מול עיניהם, ללא עזרת כל המתווכים נוסח קוראי עתידות רבנים כמרים ועצות בפרוטה. והיא חוזרת אל החוסר בכישורים האישיים להתמודד להבין ולהיות חלק מהעולם ההולך ומשתנה.

אם ארצה לסכם את הספר החשוב הזה אומר, הספר כתוב בבהירות כזו שאינה מצריכה ידע מוקדם בקריאת טקסטים אקדמיים מדעיים. בילסקי עושה מעשה חשוב בו היא מתמצתת ומביאה כמות של מחקרים על נושא האושר, משמעותו לאדם והדרך להגדרתו והבנתו. ניסיון לתת לכל אדם כלים להבין ולבדוק את אושרו או להבין מה מונע ממנו להיות מאושר, אך זה איינו עוד ספר לעזרה עצמית. המסקנות אם יש כאלה באות מתוך הטקסטים, הבנתם וההזדהות האישית אתם, איש לפי הבנתו.

"האושר" אינו יכול להיות תכלית או מטרה לאדם, כי הוא אינו טבעי לאדם. אי אפשר ללמוד להיות מאושר, ומטרה שאין כל יכולת למצוא אמצעים להגשים אותה אינה אלא פנטסיה".

כישורי חיים נחוצים כיום ביתר שאת, נוכח שני תהליכים חברתיים המתרחשים במאה ה-21: הרחבת תחומי החירות, מצד אחד, וגידול החשש מפני החירות הזאת, הכרוכה בקבלת אחריות, מצד אחר. "עקב כך (אנשים) בוחרים בדרכי מילוט כגון מציאת מחסה 'חמים' בסמכותיות ובפטרנליזם לסוגיהם", יש להעביר משאבים וכוחות מחקר גדולים לחקר הקניית כישורי חיים. פיתוח כישורי חיים אמור לתת לכל אדם כלים למימוש חירויותיו; לסייע לו לחיות חיים מלאים, שבהם יידע לקבל אחריות לחייו ולהתמודד עם מכשולים ותקופות משבר. במישור החברתי יסייעו לו כישורי החיים לחדול מלחפש דמות או מהות סמכותית אנטי-דמוקרטית ואנטי-ליברלית, כישורי החיים שמדובר בהם הם מודעות עצמית, ניהול רגשות (שליטה בדחפים, השהיית סיפוקים, טיפול במצוקה ובחרדה) ואמפתיה.

אין ספק שהספר מעניין מאוד. חשוב ומדבר לראשונה בעברית על אושר, אושר אנושי עלי אדמות, לא פילוסופי. אושר בחיי היום יום. ולפי רפאלה בילסקי מסתבר שאפשר להיות מאושרים אם לומדים איך. כן כמו כל כך הרבה דברים בחיינו. האושר איננו נתון כאוצר טבע. השאיפה קיימת הידע ליישום צריך להילמד. כן, מסתבר שגם להיות מאושר צריך ללמוד.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן