אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לאקאן חלק א


התמונה של דן לחמן

מלקולם בואי, " לאקאן". הוצאת דביר
מלקולם בואי, " לאקאן". הוצאת דביר

ההתעניינות בלאקאן ומשנתו הולכת ומתרחבת. מזה כמה שנים הולכים ומתרגמים בארץ ספרים שעסקו בתורתו. מסיבות שונות בחרו ההוצאות לתרגם קודם ספרים שנגעו בו בעקיפין. למשל ספרים של סלבוי ז'יז'ק שבדק כמה וכמה תופעות בעולמנו דרך פרשנותו של לאקאן: שאלת הדתות והקומוניזם, את התרבות הכללית בכללה, את סרטיו של היצ'קוק ו-קולנוע בכלל ועוד כמה ספרים בנושאים שונים.

כנראה שהיה קל יותר לדבר קודם מסביב ללאקאן עצמו ולהביא פרשנויות שלו, למרות שהתיאוריה עצמה לא הייתה מוכרת וקיבלנו אותה דרך כלי שני ודרך ההשלכות שלה על מכלול תופעות אנושיות. אחר כך כבר התחילו לבוא ספרים ישירים עליו ושלו.

אין טעם לחזור לנסות ולשאול מה חשיבותו, כי השפעתו האמיתית רק הולכת ומרחבת, וככל שיופיעו יותר ספרים שיעסקו ישירות בתיאוריה שלו אפשר יהיה לדון בדבר עצמו שלא דרך מפרשיו. בימים אלו פורסמו שני ספרים מאוד חשובים. האחד ספרו של מלקולם בואי, "לאקאן" המסביר את תורתו אחד לאחד. והשני ספרו של דילן אוונס "מילון מבואי לפסיכואנליזה לאקניאנית".

אני אשתדל לערב במאמרי זה קטעים משני ספרים אלו וכן דוגמאות מז'יז'ק ומספרה של רות גולן "אהבת הפסיכואנליזה" שפורסם כבר לפני כשנתיים וגם הוא פותח צוהר לעולמו של לאקאן.

לאקאן האיש הוא אחד ההוגים המרתקים רבי ההשפעה והמרתיעים ביותר שפעלו במאה העשרים אך לפני שאעסוק בתורתו כמה מלים כלליות. להתחיל לדבר על לאקאן מצריך לעשות פרפראזה על משפט שאמר הוא עצמו, "בסוף כל מה שאגיד על לאקאן, תדעו יותר עלי מאשר עליו". לאקאן חשב שהמלה הורגת את הממשי. כשתפגוש דבר שדיברת או קראת עליו הוא לא יהיה יותר כמו הדבר בו תפגוש. אתה תפגוש פרשנות, פרשנות של הממשי. הוא הפריד בין כוחה של המלה והכוח המיצג שלה.ומכאן חשיבותו לעולם הספרות. המלים, המחשבה המבוטאת. אבל לפני זה בא המבט, המבט המבתר אותנו לקרעים.

בהמשך המאמר אביא כמה וכמה הגדרות מתוך המילון כדי להקל את הבנת המושגים. כי צריך לדעת שלמרות שלאקאן יצא מן הכתבים הפרוידיאניים סופו שהביא שפה חדשה לחלוטין והבנה אחרת לגמרי.

בסוף שבוע אחד הופיעו לאחרונה הן ב"ידיעות אחרונות" והן ב"הארץ" מאמרי ספרות הנשענים על תורתו של לאקאן. המשורר - מבקר יצחק לאור מרבה לנתח ספרים מבעד לתיאורית לאקאן. אין ברירה אלא להתחיל לקבל את המחשבה שלאקאן הוא כנראה השם החשוב ביותר בשדה התרבות בשנים האחרונות.

עד לא מכבר לא היו מספיק תרגומים לאנגלית של כתבי לאקאן. כעת שספריו הולכים ומתורגמים נוצר כבר צורך לכתוב מילון למערכת המושגים שטבע. המילון שממנו אני מביא חלקים כבר נכתב אנגלית לטובת הקוראים החדשים.

מזה שלושים שנה ששמו הולך ומקבל חשיבות ונפח ככל שכתביו ילכו ויתרגמו לשפות נוספות ובכך ההבנה של תורתו תבוא מכלי ראשון ולא מפרשנויות של פרשניו. האיש עצמו היה פסיכואנליטיקן ותורתו משמשת לניתוח רחב היקף של שדות שונים.

אמרתו של לאקאן שהטיפול הנפשי צריך להגיע לידי נגישות הרבה יותר גדולה, להיות חלק מחיי הקהילה ולהיות ברת השגה גם לעניים, היא חשובה באופן המתנגש עם מטפלים משיטות אחרות.

פרויד אבי הפסיכואנליזה היה מלבד מחדש תיאורטי גם סופר גדול, לדעתם של קוראי הגרמנית. תרגומיו לעברית הם מיושנים ולא עומדים במבחן שפתו הקולחת והבהירה. פרויד כתב הרבה, גם לאקאן כתב לא מעט אך בניגוד לפרויד, גם לדעת מעריציו כתביו שלו עצמו הם דייסה דחוסה הקשה לצליחה. הוא הואשם על ידי אחרים ששפתו סתומה באופן מרגיז. שהיא פסיכוטית שאין כל אפשרות להבינה ולמעשה הגדירו בזה במדויק את כוונתו של לאקאן לגבי השפה שהוא משתמש בה. הוא עצמו אמר שהוא כותב "קשה" כדי שאפשר יהיה להתווכח ולפרש. למעשה הוא עשה ניסיון חדשני בשפה וניסה לכתוב בשפה עליה הוא מדבר, שפת תת ההכרה, לא השפה הספרותית האקדמית המקובלת. הוא גרם להביא את הקורא המקצועי לוותר על מה שהוא מכיר ויודע ולהיכנס למלל מסוג חדש. החלקים הבהירים יותר והמוכרים הם הסמינרים שלו שהם סיכומי שיעורים והסמינרים שנתן במשך השנים באוניברסיטה. הסיכומים נכתבו בידי תלמידיו ואושרו על ידו. אחת ממטרותיו של לאקאן כמחבר היא להביא לידי הקצנת התיאוריות של אחרים, אתן הוא מתווכח עד לנקודה שבה משתבשת משמעותן. דווקא התיאוריה שלו ראויה לתשומת לב על ידי שימור תנופתה והדרה. כמו שאמר, הפסיכואנליזה מתחילה לדבר במקומות בהן הפילוסופיה מאבדת מלים ומשמעות.

לעתים קרובות שואלים מה הקשר בין פרויד ללאקאן, בשל התיאוריה שפיתח לאקאן, למרות שטען שהוא פרוידיאני. הדימוי העולה בדעתי כתשובה היא בשאלה מה הקשר בין ספרד לדרום אמריקה. הספרדים בנו את הנמל ואת הספינות שיצאו מהם לגלות את העולם החדש. לאקאן יצא מהנמל למפות את העולם המוכר מחדש, השתמש בספינה והגיע לעולם אחר. למרות קרבת השפה. מי שרוצה להבין מה השינויים שיצר לאקאן בתורתו של פרויד יוכל לבוא על סיפוקו בקריאת שני הספרים הללו. גם אוונס בניתוח ההגדרות וגם בואי בדרכו נכנסים לעובי ההבדלים ולמקורות של לאקאן. אני מנסה להביא את לאקאן נטו.

זיגמונד פרויד היה הראשון. הוא זה שניסח והביא לאוויר עולם את התיאוריה הפסיכולוגית, פסיכואנליטית. הוא חפר בשדה בור. הציץ לתוך נפשם של מטופליו והבין אותם כמו שאיש לפניו לא הבין. הוא העלה את נפש האדם לקדמת זירת ההבנה. מה שהיה אינטואיטיבי בחלקו הפך להיות מובן. כל מה שהיה פילוסופי ומרחף ירד אל עמקי עצמו של האדם, לחפש שם את נפשו. הוא ניתח את מטופליו ועוד יותר מזה את עצמו, שזה אולי אחד הדברים המדהימים באמת ועל סמך הבחנותיו אלו בנה את התיאוריה הנושאת את שמו. היום כולנו במידה כזאת או אחרת פרוידיאניים. כל מה שאנחנו קולטים ממדעי ההתנהגות, מהספרות, מהקולנוע, מהתיאטרון, הכול כמעט מתחיל ממה שפרויד הגדיר. אנחנו חניכיו של התת מודע, של פענוח האדם בדרך הזאת ומתוך פענוח האדם פענוח המציאות, הבנת האמנות, מערכות יחסים ומה לא. כל התיאוריות האחרות שבאו אחריו הן פיתוח או התנגדות לפרויד. פרוידיאנים אדוקים, היו מוכנים אולי שאחרים יכתבו את פרויד מחדש, אבל שלא ישנו הרבה יותר מסימני הפיסוק אותם כתב פרויד בכתביו, לא שיעזו לשנות ולצאת לדרך אחרת לגמרי. לאקאן יצא לדרך אחרת לגמרי והכריז שהוא בכל זאת פרוידיאני.

לאקאן היה פסיכיאטר פרוידיאני בהכשרתו. את התיאוריה הנקראת היום על שמו פיתח הן מתוך הבנתו וקריאתו המחודשת בכתבי פרויד הן מתוך הקשבה חדשה למטופליו והן מתוך הקשבה לרוח הזמנים שנשבה בסביבתו.

העולם התרבותי אינטלקטואלי נשלט משנות החמישים ואילך ברובו על ידי הרוח והתרבות הצרפתית. היו כמובן אינטלקטואלים ואנשי רוח גרמנים, אמריקאים אנגלים. אך הקובעים באמת היו הצרפתים. האיש הבולט ביותר לפני ואחרי המלחמה היה סארטר. פילוסוף, איש רוח אדיר, רחב אופקים. גם הוא, ויתכן שבהשפעת זוגתו, סימון דה בובואר שהייתה פסיכיאטרית במקצועה מלבד היותה סופרת, ניסה לפתח תיאוריה פסיכולוגית שצמחה מתוך הפילוסופיה שלו. הוא קרא לה הפסיכולוגיה האקזיסטנציאלית, הקיומית. תיאוריה פסיכולוגית שלא קנתה לה מעריצים רבים בפני עצמה ולא הצליחה להתפשט ולהשפיע על דרכי המחשבה הפסיכולוגית, בניגוד לתורתו הפילוסופית שהפכה לזמן רב האורים ותומים של המחשבה המודרנית. לאקאן אחריו יצא מהפסיכולוגיה, אך השפיע על הפילוסופיה ועל האמנות.

בתוך פריז הזאת, המפעפעת באנשי רוח סוערים של אחרי מלחמת העולם השנייה. העיר שאנשי הרוח שלה לא סיימו את הוויכוחים על מהות האדם החדש, הפשיזם הלאומני, עם תום מלחמת העולם. סארטר, אלבר קאמי, בקט, יונסקו, כולם עסקו בשינוי האנושי. בכניעה לכוח המדכא. קאמי קורא לזה "הדבר" וכותב על עיר הנלחמת במגיפה. יונסקו נתן לזה את השם הסמלי "התקרנפות" הלקוח משם מחזהו 'הקרנפים' העוסק בבני האדם הנכנעים לרוב הכוחני. לויכוח הזה צמח לאיטו לאקאן. סארטר שהיה איש רוח גדול עוד לפני מלחמת העולם הגיע לשיא הפופולאריות העולמית שלו ב1968 בזמן מהומות הסטודנטים. הוא הפך להיות המנהיג הרוחני והאיש שקולו הפך את המרד ללגיטימי. בשנות השלושים התחיל לאקאן לפרסם את התחלת עיקרי התיאוריה שלו כך שבימי המהפכה כבר היה בעל הכרה ציבורית רחבה. אם מסביב לסארטר נקבצו סופרים ומשוררים של ימי מלחמת העולם כשקאמי המפורסם שבהם, ושהפך אחר להיות מתנגדו הגדול של סארטר. הרי שלאקאן צמח לדור שהכיל את דרידה, בודריאר, קלוד לוי שטראוס, מישל פוקו ואחרים שהשפעתם אחד על השני ועל המחשבה העולמית הן תוך הסכמה או התנגדות התחילה לתת את אותותיה בשנות השבעים המוקדמות.

לאקאן לא ראה את עצמו כמקים תיאוריה חדשה, לפחות לא בתחילת דרכו. כשתלמידים שלו אמרו שהם לאקאניאניים הוא ענה להם: "אני פרוידיאני, אתם כבר תהיו לאקניאנים". אם כך, פרויד היה הראשון. לאקאן מפרש את פרויד, לאקאן בא אל המוכן, הוא המעדכן. הוא מכניס לפירוש שלו פילוסופיה, ספרות, אנתרופולוגיה, לוגיקה, מתמטיקה ובלשנות. ההרחבה כה גדולה עד שהיא יוצרת כבר תיאוריה משל עצמה. השינוי הוא כה גדול עד שאפשר לשאול מה הקשר בין לאקאן לפרויד כי הרי התיאוריה הלאקניאנית הלכה כה רחוק. נמל הבית ממנו יצא לאקאן הוא פרויד. היבשת שגילה היא כבר שונה, אנחנו האינדיאנים של לאקאן.

צריך לומר שאחד השינויים הטכניים שלאקאן הנהיג וזאת לפני שנכנסים לדון במשנתו הוא משך הטיפול. לאקאן אמר שצריך להפסיק את הטיפול ברגע שנאמר דבר משמעותי במיוחד ולא לתת לו להתפזר. לכן אי אפשר לדעת אם הטיפול ימשך ארבעים וחמש חמישים דקות מקובלות או עשר דקות. הכול לפי מה שנאמר באותה שעת טיפול. זו גם הייתה אחת הסיבות שבגללה גורש מהאגודה הפסיכואנליטית.

לצורך הבנת חשיבותו לעולם התרבות צריך להבין את התייחסותו לטקסט כתוב. מי הכותב, פעולת הכתיבה, הקורא. תמיד תהליך מורכב רב שכבתי. אין דבר לעצמו.

הוא התעסק רבות בשפה, במבנה השפה, בהשפעת השפה על ההתפתחות האישית. מכיוון שכתב צרפתית הניתוח שלו מצריך תרגום לשפה המדוברת שאיננה צרפתית. הדוגמאות לא יכולות להיות זהות. כל דוגמה לכן כבר שינוי הכוונה בהתאם להבנת המפרש את לאקאן בשפה אחרת ומצריכה אחריות והבנה עמוקה של הכותב הן בלאקאן והן במשמעות העמוקה של השפה בה הוא כותב.

דבר חשוב במיוחד שאסור לשכוח, לאקאן בסמינרים כותב ופונה לסטודנטים לפסיכואנליזה. כל מה שנאמר על ידיו אמור לסייע להם בעבודתם בעתיד. צורה זו ניכרת בעיקר בכתובים מתוך הסמינרים בהם הוא פונה לסטודנטים ומסביר את היחסים האנליזטיים של המטפל מטופל.

אפשר אולי להגיד משהו על אחת הקביעות המרכזיות בתורתו של לאקאן. אנחנו מונעים הרבה מתוך געגוע שלנו אל מה שהיה ואיננו. מה שהוא מכנה "איווי", מלה חשובה בתורתו. איווי מוכר היא התחושה שרוצים מאוד משהו ממשי, אך כשמקבלים אותו לא נוצר סיפוק, נולד תסכול, נולד מידית צורך חדש. האיווי הפעור גורם לרעב הרגשי המתחלף סמלית בחומרי אך החומרי איננו מספק את האיווי. האיווי אל האחר הגדול: האימא, השד של האימא, האב כשהוא נכנס לתמונה, אלוהים לדתיים. "האחר הגדול" האולטימטיבי שהוא מחוץ לעצמנו ומספק את צרכינו הבסיסיים. המספק של האיוויים, של הריקנות, בממד הסמלי. מגן מפני חרדת המוות. החסר והאיווי מביאים אנשים לאספנות קומפולסיבית, החלפת מכוניות. ריבוי יחסי מין, אחרי המפגש הטראומטי הראשון עם האין של האישה. האיווי יוצר את מסלול התשוקה.

אני אביא כמה מושגים מתוך המילון כדי שבהמשך המאמר יהיה אולי קל יותר לעקוב אחריהם. המילון נכתב לקוראי לאקאן באנגלית. לכן רוב ההשוואות בין הכתיב הצרפתי לאנגלי המובאות בו אינן תופסות לדוברי העברית, וממילא אני לא אכנס לדקויות הללו. מעניין לראות מילון המונחים שלאקאן השתמש בהם בתקופות שונות בפיתוח התיאוריה שלו, כאלה שהיו בהתחלה ונעלמו וכאלה שנכנסו במאוחר והחליפו או מחקו את הישנים. אוונס מוליך אותנו בתוך סבך השינויים וזה מעניין מאוד בפני עצמו שלא רק במסגרת ההגדרות אלא כשלבי התפתחות מחשבתו של לאקאן עצמו.

אב: דמות בעל שני תפקידים כמעט מתנגשים. התפקיד המגונן והתפקיד המטיל איסורים. האב הוא המתווך בין האם לבין הילד. הוא איננו רק יריב שהסובייקט מתחרה בו על אהבת האם. הוא גם הנציג של הסדר החברתי כשלעצמו. הוא מחלק את האב בין כמה הגדרות משנה.

"האב הסמלי": שהוא תפקיד אבהי המשליט סדר. האב הסמלי הוא היסוד הבסיסי במבנה הסדר הסמלי. העדרו של אב סמלי מאפיין את המבנה הפסיכוטי.

"האב הדמיוני": האב הדמיוני הוא אימגו, הרכב של כל ההבניות המדומות שהסובייקט עורם בפנטזיה סביב דמותו של האב. לרוב יש קשר מועט בין דמות זו למציאות.

"האב הממשי": האב הממשי הוא " הדופק הגדול", "הכובש את האם", האב הממשי הוא תא זרע אם כי איש אינו חושב על עצמו מעולם כבנו של תא זרע. לכן, האב הממשי הוא אביו הביולוגי של הסובייקט. ממשי של השפה ולא של הביולוגיה.

"אהבה": אי אפשר לומר משהו בעל מובן על אהבה, אומר לאקאן. הוא מקשר אהבה לתוקפנות. לאקאן ממקם את האהבה כתופעה דמיונית, אם כי יש לה השלכות בסדר הסמלי. האהבה היא אוטו ארוטית. האהבה כרוכה בהדדיות דמיונית. שכן לאהוב, פירושו בסופו של דבר לרצות להיות נאהב. הדדיות זו היא שמכוונת את אשליית האהבה. האהבה היא פנטזיה אשליתיית של התמזגות עם האהוב, המפצה על חסרונו של יחס מיני (ראה סמינר 20) האהבה מוליכה שולל, כמו תעתוע המשתקף במראה, האהבה היא במהותה תרמית. היא מוליכה שולל משום שהיא כרוכה בהענקת מה שאין לך. האהבה אינה מכוונת למה שיש ברשותו של האובייקט, אלא למה שחסר לו.

"אובייקט" (a קטנה): a מציינת את האובייקט שאין להשיגו לעולם, שהוא למעשה סיבת האיווי. ולא הדבר אליו שואף האיווי. בהמשך לאקאן ירחיב את המושג ל"אובייקט סיבה"

"אחר": המונח המורכב ביותר של לאקאן המתחלק לכמה חלקים. האחר a שלא כמו a ישנו האחר הקטן והאחר הגדול. האחר הקטן הוא אחר שאיננו אחר באמת. כי אם בבואה והשלכה של האני, כפיל.

האחר הגדול מזוהה עם השפה והחוק. האחר הגדול הוא הסמלי ומשתנה אצל כל סובייקט. האחר הוא מקור השפה בו נוצר הדיבור. הדיבור אינו באני ואף לא בסובייקט כי אם באחר. הדיבור והשפה באים ממקום אחר מחוץ לתודעה. לכן הקביעה " הלא מודע הוא השיח של האחר". האחר הוא גם תמיד המין האחר והוא תמיד אישה, גם לזכר וגם לנקבה.

"איווי": זהו המושג העומד בלב לבה של תיאוריית לאקאן. הוא הולך בעקבות שפינוזה "האיווי הוא מהות האדם" הוא לב הקיום האנושי וענינה המרכזי של הפסיכואנליזה. האיווי תמיד בלתי מודע. מה שחשוב בטיפול הוא ללמד את האנליזט להכיר את האיווי שלו. לתת לו שם ומלה. הוא מקבל משמעות רק בדיבור.

איווי איננו לא תביעה ולא צורך. בשונה מצורך, שאפשר לספקו ואז הוא חדל להניע את הסובייקט עד להתעוררות בצורך אחר, את האיווי אי אפשר לספק לעולם. הוא מפעיל לחץ מתמיד והוא נצחי. בהרחבה לאקאן אומר " האיווי במהותו הוא איווי לאיווי של האחר" שמשמעו " האיווי להיות אובייקט האיווי של אדם אחר וגם האיווי להכרה מצד אדם אחר"

"אקט": תכונה יסודית של האקט שניתן לראות במבצעו את האחראי לו. אולם במונחי הפסיכואנליזה של לאקאן קשור המושג לביטוי של האיווי הלא מודע, ולכן בניגוד לאפשרות המשפטית, אקט איננו בהכרח פעולה מתוך כוונה.

" דחף": לאקאן טוען שתכליתו של הדחף איננה להגיע למטרה כי אם להמשיך במגמתו, שהיא לחוג סביב האובייקט והוא תנועה חוזרת של מעגל סגור. הוא מחלק את הדחף לשלושה זמנים ומקורות.

1.הקול הפעיל (לראות)

2. הקול הרפלקסיבי (לראות את עצמך)

3. הקול הסביל. (להיראות)

דילן אוונס "מילון מבואי לפסיכואנליזה לאקניאנית"

דילן אוונס "מילון מבואי לפסיכואנליזה לאקניאנית". הוצאת רסלינג

שני הראשונים הם אוטו-ארוטיים. אין להם סובייקט. רק בזמן השלישי, כאשר הדחף משלים מסלול מעגלי מופיע "סובייקט חדש" לאקאן מגדיר את הזמן השלישי בעיקר כ"להראות את עצמך" הוא ממשיג את הדחפים כניגוד בין הסמלי לבין הדמיוני, ולא במונחים של ניגוד בין סוגים שונים של דחף. בעיני לאקאן כל הדחפים הם מיניים, וכל דחף הוא דחף מוות. שכן כל דחף הוא מוגזם, חוזר על עצמו, ובסופו של דבר הרסני.

"דיבור": (parole ) המתחבר והשונה מה (langue )שפה שבשניהם משתמש לאקאן חליפות ולצרכים שונים. הדיבור הפך להיות נושא מרכזי בתיאוריה ומזכיר שכל הפסיכואנליזה מבוססת על הדיבור.

דיבור הוא "חליפין סמליים המקשרים בני אדם זה לזה" הדיבור הוא קריאה סמלית היוצרת יש מאין. סדר חדש הוויה ביחסים בין אנשים. לאקאן מבדיל בין דיבור מלא לדיבור ריק. הדיבור המלא הוא הדיבור "האמיתי" הוא קרוב יותר לאמת האניגמאטית של האיווי. בדיבור ריק הסובייקט מנוכר מן האיווי שלו.

דיבור ריק איננו שקר. שקרים חושפים את האמת על האיווי בצורה מלאה יותר מהצהרות כנות.

"דמיוני": אחד משלושת היסודות החשובים של לאקאן. הדמיוני מעומת כל העת עם הסמלי והממשי. בבסיס הדמיוני עומד עיצובו של האני בשלב המראה. הדמיוני הוא תחום הדימוי והדמיון, התרמית והתעתוע. הדמיוני מובנה על ידי הסדר הסמלי. הדמיוני נעוץ ביחסו של הסובייקט לגופו. ( לדימוי של גופו) הדמיוני מתגלה במישור המיני. הדמיוני ניתן לפענוח רק אם מתרגמים אותו לסמלים.

"הבדל בין המינים": הביטוי שהגיע להיות נושא בוויכוח בין הפסיכואנליזה והפמיניזם. הוא איננו מופיע כלל אצל לאקאן. לאקאן מדבר על עמדה מינית ועל יחסים מיניים ומדי פעם על ההתבחנות בין המינים.

עבור לאקאן גבריות ונשיות אינן מהויות ביולוגיות כי אם עמדות סמליות. הסובייקט הוא במהותו בעל מיניות "גבר" "אישה" הם מסמנים המייצגים שתי עמדות סובייקטיביות. על פי לאקאן לא ההזדהות היא זו הקובעת עמדה מינית, אלא יחסיו עם של הסובייקט עם הפאלוס. זהותו המינית של הסובייקט היא תמיד עניין רעוע למדי, מקור לפקפוק עצמי. שאלת מינו של האדם היא המגדירה היסטריה. "המין האחר" המסתורי הוא תמיד אישה, עבור הגבר והאישה כאחד. האנטומיה של הסובייקט ממלאת תפקיד בשאלה איזו עמדה מינית יאמץ הסובייקט, אך האנטומיה איננה קובעת את העמדה המינית.

"יחס מיני": אחד המשפטים המפורסמים והמוזרים של לאקאן ill nay pas de rapport sexuel מתורגם תדיר בשפות אחרות " לא קיים יחס מיני" (הסמינר ה20). לאקאן הרי איננו מתכחש לקיום יחסי מין. לכן, התרגום הנכון, או הפרוש הנכון הוא "אין שום יחס בין המינים" לאקאן מתייחס לשאלת היחס בין העמדה הגברית לבין הנשית. צריך להביא כמה ציטוטים להבהרה.

1. אין יחס ישיר, בלתי מתווך, בין העמדה המינית הזכרית לבין זו הנקבית, משום שהאחר של השפה עומד ביניהם כצד שלישי. בין בני אדם מין זכר וממין נקבה אין כל יחסים אינסטינקטיביים.

2. אין כל הדדיות או סימטריה בין עמדותיהם של הזכר ושל הנקבה, משום שהסדר הסמלי א-סמטרי מיסודו. אין מסמן שבכוחו לסמן אישה באותו אופן שבו מסומן המין הגברי. ישנו מסמן אחד. הפאלוס.

3. . היחסים בין גבר לאישה לעולם לא יוכלו להיות הרמוניים. " היריבות העירומה ביותר בין גברים לנשים היא נצחית" האהבה אינה אלא אשליה שמטרתה לפצות על העדרם של יחסים הרמוניים

4. הדחפים המיניים אינם מכוונים לעבר " האדם השלם" כי אם לעבר אובייקטים חלקיים. משום כך אין יחס מיני בין שני סובייקטים, אלא רק בין סובייקט לאובייקט. האישה אינה קיימת עבור הגבר כסובייקט ממשי אלא רק כאובייקט של פנטזיה, סיבת האיווי שלו.

5. האישה אינה יכולה לתפקד מינית כאישה אלא רק כאם. " האישה מתחילה לתפקד ביחס המיני רק כאם.

"לא מודע: מונח זה הוא אולי בן המחלוקת הגדולה ביותר בינו ופרויד. "הלא מודע אינו סתם היפוכה של המודעות. הלא מודע איננו ראשוני וגם לא אינסטינקטיבי. הוא בראש וראשונה לשוני" הביטוי התמציתי להנחה זו היא " הלא מודע מובנה כשפה" אנו תופסים את הלא מודע רק בסופו של דבר, כאשר הוא מוסבר, באותו חלק שלו הבא לידי ביטוי בהעברה למלים. הלא מודע הוא שיח. ולא סתם. הוא שיח של האחר. יש לראות בלא מודע את ההשפעות של הדיבור על הסובייקט. הוא השפעתו של המסמן על הסובייקט. המסמן הוא מה שמודחק וחוזר בצורות של הלא מודע. הלא מודע איננו פנימי, נהפוך הוא. הדיבור והשפה הן תופעות בין- סובייקטיביות לכן הלא מודע הוא "טרנס אינדיווידואלי" הלא מודע הוא כביכול בחוץ. הלא מודע גלוי לעין אך אינו מותיר אף אחת מפעולותינו מחוץ לשדה השפעתו. חוקי הלא מודע הם חוקי האיווי. הלא מודע אינו ניתן לצמצום. מטרת האנליזה אינה יכולה להיות הפיכת הלא מודע למודע.

"מבט": המבט הוא האובייקט של פעולת ההתבוננות. המבט אינו נמצא בצד של הסובייקט. זהו מבטו של האחר. העין המתבוננת היא עינו של הסובייקט, בעוד המבט מצוי בצדו של האובייקט, ואין חפיפה בין השניים. לעולם אינך מתבונן בי מן המקום שבו אני מתבונן בך. כאשר האובייקט מביט בסובייקט, האובייקט תמיד תמיד כבר מביט חזרה בסובייקט, אבל מנקודה בה הסובייקט אינו יכול לראותו. החלוקה בין המבט לעין היא פיצול הסובייקטיביות.

"מוות": למוות מעמד מכונן בסדר הסמלי. הסימן, בהחליפו את הדבר אותו הוא מסמן שקול למותו של הדבר. הסימן הוא רצח הדבר. הסימן הראשון הוא הקבר, מסמן המאפשר לאדם גישה אל מותו שלו ויכולת לתפוס אותו. המוות בסדר הסמלי קשור למות האב. האב הסמלי הוא תמיד אב מת.

לאקאן טבע את המושג "המוות השני" הראשון הוא מותו הפיזי של הגוף, מוות המביא את חייו של אדם אחד אל סיומם אך אינו שם קץ למחזור הכיליון וההתחדשות. המוות השני הוא המונע את התחדשותו של הגוף המת. בהמשך ירחיב לאקאן את מושג המוות השני במושגים שונים בהם הוא דן בהרחבה בכתביו.

"סמלי": הסמלי במהותו הוא ממד לשוני. הצורה הבסיסית ביותר של חליפין בין בני אדם היא התקשורת. החלפת מלים. כושר דיבור. נוסף לממד הסמלי שלה מערבת השפה גם ממד דמיוני וממד ממשי. הסמלי הוא תחום האחרות הרדיקאלית שאותה מכנה לאקאן " האחר" הלא מודע הוא השיח של האחר הזה. הסמלי הוא גם תחום החוק המסדיר את האיווי בתסביך אדיפוס. זוהי ממלכת התרבות, בניגוד לסדר הדמיוני שהיא של הטבע. הדמיוני מתאפיין ביחסים דואליים, הסמלי מתאפיין ביחסים משולשים. שכן היחסים הבין סובייקטיביים תמיד מתווכים באמצעות מונח שלישי. האחר הגדול. הסדר הסמלי הוא גם תחום המוות. ההיעדרות והחסר. הסדר הסמלי הוא אוטונומי לחלוטין. אין זה מבנה הנקבע על ידי הביולוגיה או הגנטיקה. הוא שרירותי ביחס לממשי. בסדר הסמלי הטוטליות קרויה יקום. הסדר הסמלי מקבל את אופיו מתחילתו. הוא איננו נבנה טיפין טיפין. אין שאלה של מעבר מן הדמיוני אל הסמלי. אלה תחומים זרים זה לזה. הסדר הסמלי יוצר מובן שבו תמיד יהיה שם.

"פאלוס": לאקאן אינו משתמש במלה פאלוס לציון הפין כדי להדגיש שהתיאוריה אינה מתעניינת באיבר הרבייה בממשותו הביולוגית, אלא בתפקיד שאיבר זה ממלא בפנטזיה.

הפאלוס הוא אחד משלושת היסודות במשולש הדמיוני המכונן את השלב הקדם אדיפאלי. זהו אובייקט הסובב בין שני היסודות האחרים, האם והילד. האם מתאווה לאובייקט והילד מבקש לספק את האיווי שלה. האב מתערב כמונח רביעי במשולש הדמיוני באמצעות סירוסו של הילד. לאקאן טוען כי גם בנים וגם בנות חייבים לאמץ את הסירוס שלהם. במובן זה שכל ילד חייב לוותר על האפשרות להיות הפאלוס עבור האם.

לאקאן איננו מתעלם כמובן מין הפין. הפאלוס הממשי. לפין הממשי נועד תפקיד. זה בדיוק האיבר שבאמצעותו המיניות שלו הופכת למוחשית ב-אוננות הילדית. הפאלוס הדמיוני הוא אובייקט האיווי של האם, הדבר אליו היא מתאווה מעבר לילד. הילד מבקש להזדהות עם האובייקט הזה. תסביך אדיפוס ( הלאקניאני) כרוך בוויתור על הניסיון הזה להיות הפאלוס הדמיוני. בעוד שתסביכי אדיפוס ו-הסירוס נעים בין האם לילד במרחב הדמיוני ההגדרה הבאה שלו נמצאת במרחב הסמלי. לפאלוס אין כל מסמן נקבי המקביל לו. הפאלוס הוא סימן שאין לו שום מקבילה. הן סובייקט ממין זכר והן סובייקט ממין נקבה מקבלים את מינם באמצעות הפאלוס הסמלי. את הפאלוס הסמלי אי אפשר לשלול. היעדרות היא ישות לא פחות מנוכחות. משום כך ניתן לומר כי האישה, החסרה את הפאלוס הסמלי בדרך אחת, גם מחזיקה אותו ברשותה, שכן, אי החזקה בסמלי היא צורה של החזקה.

עד כאן בחירותי שלי מתוך המלון, כי הרי לא יכולתי להעתיק את כולו. יכולתי כמובן לכתוב עוד ועוד. יכולתי לבחור הגדרות אחרות ולהשמיט מאלה שבחרתי. אלו שבחרתי הן אלו שנראות לי חשובות ומהותיות ביותר בתורתו של לאקאן. אלו אותן המציא ושכלל או אלו אותן לקח מאחרים (פרויד, סארטר, לוי שטראוס, סוסיר ואחרים) אימץ או שינה את משמעותן בתוך כתביו. אני מקווה שהגדרות המופיעות במאמרים אך לא כאן במילון תהיינה מובנות בהתאם לקונטקסט שלהן. ואני חייב להגיד עוד דבר אחד. אנשי אקדמיה רבים כותבים על לאקאן. אבשלום אליצור למשל כתב מאמרים יפים על לאקאן, אך יש הבדל מפריד בין כתיבתו שלו לזו שלי. הוא כותב למי שיודע. יודע מעט, יודע משהו. אני כותב למי שלא יודע, למי שאולי שמע את שמו של לאקאן, הסתקרן אך עוד לא הגיע לבדוק במה דברים אמורים ואם עוד לא שמע ולא הסתקרן אך נתקל במאמר שלי, אני תקווה שהמאמר יגרום לו להסתקרן ולקרוא את הספרים ולהגיע לידע. מעט ידע. לגעת בחומר ולא להיכוות.

לאקאן חלק ב'

תגובות

תודה, מאמר מעולה

תודה לך !

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן