|
|
ניטשה: האדם היוצר והיצירה העצמית
אריה קיזל, 18/11/2005
|
|
בעקבות הספר "יצירה
עצמית – חיים, אדם ויצירה על פי ניטשה" מאת ד"ר אלי אילון
"אני
בן יומי ובן התמול. אך יש בי דבר שהוא בן מחר ומחרתיים ובן העתיד", ניטשה ב"כה
אמר זרתוסטרא" (עמ' 124).
 "יצירה עצמית –
חיים, אדם ויצירה על פי ניטשה" (הוצאת
מאגנס, תשס"ה). ד"ר אלי אילון |
בספר החדש
"יצירה עצמית – חיים, אדם ויצירה על פי ניטשה" (הוצאת מאגנס, תשס"ה) יוצא ד"ר
אלי אילון למסע ממושך ומעמיק שמטרתו לבחון את נסיונו של ניטשה לתאר את טיפוס
האדם היוצר. מטרה משולשת מציב לעצמו הכותב: "לרדת לשורשיו של מבנה המציאות שמעבר
לה אין שום דבר, זו המציאות האימננטית המאפשרת את היצירה העצמית שאליה כיוון
ניטשה, להבין את הבחנותיו הפנים-אנתרופולוגיות של ניטשה ואת קריטריון ההבחנה בין
אדם 'סתם' ובין אדם נעלה היוצר את עצמו ולעמוד על המאפיינים האסתטיים של פעילות
יצירה זו" (עמ' 3).
היות ואצל
ניטשה היצירה היא הביטוי המובהק ביותר למהפך שסרטט במעמדו של האדם בעולם המודרני
והעל-אדם הוא מחליפו של "אלוהים המת", יש עניין רב בספרו של אילון אשר מעלה
בהגינותו האקדמית, כבר בתחילת ספרו, את השגותיו העצמיות כנגד גישתו שלו כחוקר.
ההשגות
מלוות את כל הכותבים אודות ניטשה והן עוסקות בשאלה כיצד ניתן לתת תשובות חד
משמעיות לשאלות המחקר כאשר אין אפשרות להציג תמונה עקיבה להגותו של ניטשה שהרי
מכילה היא סתירות פנימיות רבות. זאת ועוד: השינויים בעמדותיו של ניטשה מתקופה
לתקופה משמעותיות ואף ניטשה בעצמו ביקש שלא להיות עקיב.
הספר מכיל
שישה פרקים. בראשון יוצא אילון לפענח את תפיסת המציאות של ניטשה כדי ליצוק תוכן
באימרה שלו שלפיה המציאות משולה לכלא
מטפורות שיצר האדם בעצמו.
בפרק השני
הוא מתאר את המגמות הקונסטרוקטיבית והחתרנית שאותה הוא מכנה "פרספקטיבת המציאות
של ניטשה". בפרק השלישי הוא עובר מהעניין המטפיזי של היצירה העצמית אל העניין
האנתרפולוגי של היוצר ובוחן למי העניק ניטשה קדימות – לפרט או לכוליות.
בפרק הרביעי
הוא עוסק בדמותו של האדם היוצר ובמקומו בפסיפס האנושי הכללי ובחמישי הוא מראה כי
הגדרת האוטונומיה של היוצר היא מעגלית וכי "החרות של היוצר היא חרות נרכשת ולא
נתונה ועם זאת יש להניח את קיומה כדי לדבר על שליטה בטבע. היוצר קונה את חרותו –
ההכרח הפנימי שלו – מן הטבע, ובתמורה כופה על הטבע את ההכרח שרכש".
בפרק השישי
הוא דן בהיבט האסתטי של היצירה העצמית הרואה בעקרון "היצירה של השפע" אסתטיקה
חלופית ל"יצירה של כמיהה וחסר" רומנטיים.
אילון מנסה
לפענח את המטאפורה הסדוקה של "כלא המטפורות" וקובע כי ניטשה תפס בבהירות מרשימה
שהאדם חי בתוך טבעת שאין הוא יכול לפרוץ, טבעת שהיא פרי יצירה אנושית המגדיר האת
העולם וכי "עובדות אינן בנמצא כי אם פירושים בלבד". לפיכך, האדם מפרש את המציאות
ואין הוא מכיר אותה והבחירה במונח 'פרשנות' מזמנת לכאורה הבחנה בין נושא הפירוש
(בקוטב הסובייקטיבי המפרש, 'מי') ובין מושא הפירוש (קוטב אובייקטיבי מפורש,
'מה').
לדברי
אילון, ניטשה רוקן מתוכן את מה שכרוך מטבעו ביחס פרשני שכזה בטענה שאין בנמצא
אלא פירושים. לפיכך נטישה מוחלטת של הפרשן ושל העולם המפורש לכאורה מעניקה לעולם
מעמד וירטואלי של פרשנויות צפות ולכן תיאור המציאות אצל ניטשה טומן בחובו
דו-משמעות בעניין היחס בין הקוסמי והאנושי. מצד אחד נדמה כי גבולות העולם האנושי
ממצים את גבולות המציאות. מצד אחר רמז ניטשה על עולם שהאדם בו הוא יצור בטל וחסר
חשיבות ואילו המציאות האנושית מצביעה כביכול על דבר-מה מעבר לה. "אם העולם כולו
אנושי, מעמדו האונטולוגי יכול להיתפס בחזקת תוצר וירטואלי או אידיאלי של האדם.
אך כבר במאמר משנת 1873 הצביע ניטשה על סכנת הווירטואליות העקרה הטמונה בזיהוי
מוחלט של האימננצייה עם ההפשטות של האדם. הוא הבין כי הרלטיביזם אורב לעמדה
המיוחסת לפרותגרוס – 'האדם הוא מידת כל הדברים'. כאן מסתיימת הפילוסופיה, אמר
ניטשה, אין דבר בלתי נסבל יותר מהצבת גבול ואי הליכה מעבר, אלה מובילים אל אדמה
עקרה" (עמ' 16).
אילון בוחן
את שאלת החיים על פי ניטשה. לדבריו, ניטשה לא היה מעונין בחיים לשמם כי אם בחיים
הגדולים (עמ' 33) ואולם לדבריו מדובר בחיים הגדלים, ההולכים ומתעצמים. רוצה
לומר, "הניגוד האמיתי הוא בין חיוניות (קו חיים מתעצם ועולה) לניוון (קו חיים
מצטמצם ויורד".
ובלשונו של
ניטשה:
"כל
יחיד הוא הקו המלא של ההתפתחות... אם הוא מייצג את הקו העולה של האדם, ערכו
למעשה רב לאין שיעור וקיומו ועידוד צמיחתו זכאים לטיפול קיצוני... אך אם הוא
מייצג את הקו היורד, את הניוון, את התחלואה הכרונית, ערכו אינו רב וההגינות
הראשונה במעלה מחייבת, שהוא יגזול ככל האפשר מעט מקום, כוח ואור שמש ממי שעלה
יפה" (מתוך "הרצון לעצמה", כתבי ניטשה, תרגם ישראל אלדד. הוצאת שוקן, עמ' 373).
אף כי
קריאה מעמיקה בטקסט מגלה בעייתיות ביחס לאדם שאינו מייצג קו עולה, פרשנויות
שונות מעניקות לטקסט היבטים אחרים. אילון טוען כי כך הבחין ניטשה בין החיוניים
למנוונים. על פי פרשנותו, "ניטשה לא שפט עם או תרבות על פי דמם אלא על פי מידת
חיוניותם. אזמלו ברר תרבויות, אישים ותקופות והציבם על פני המנעד: מחיוניות
לניוון".
במקום אחר
מסביר אילון כי "לא חשב ניטשה שכל אדם חשוב אלא שכל בני האדם חשובים בשל האנשים
הנעלים אלו שמעניקים לשאר בני האדם חשיבות בדיעבד. יכולת זו להיות משכן לתהליך
הדחיסות של מה שהיה ולהפכו לדבר מה חדש – מתוך שילוב המידה הנכונה של היסטוריה
ושל יסוד בלתי היסטורי - זוהי היכולת של היצירה העצמית, יצירתו החיונית של
האדם הנעלה" (עמ' 125).
אין זה אומר
שניטשה שולל חיים ואין הוא פסימי אלא גישתו דווקא כרוכה בחיוב החיים, בסיכונם
ובעליצות שבהם אף כי הוא ראה מלכתחילה את העולם ככלא מטפורות אימננטי מעשה ידי
אדם (עמ' 106).
אידיאל
העל-אדם של ניטשה זכה לפרשנויות רבות, רבות מהן לא נכונות. יורגן ניראד שלל כבר,
כמו שעשו בעבר אחרים, את הקשר בין הנאציונל סוציאליזם לבין ה"על אדם" וקבע:
"לא,
ניטשה שהיה מתנגד מושבע לפחות לארבעה מרכיבים מרכזיים של האידיאולוגיה הנאציונל
סוציאליסטית הגרמנית: הלאומנות, הגזענות, האנטישמיות והדרווניזם – ניטשה לא היה
נאצי" ("ניטשה – מסה ומבחר מכתביו", הוצאת עם עובד, 2000, עמ' 14).
ניטשה בנה
את אידיאל העל אדם, בשונה מאידיאליים אוטופים כשהוא מיוסד על שלושה עקרונות.
הראשון, העל אדם הוא קצה תהליך: הוא עדיין רחוק אך בואו תלוי בתהליך. השני,
עקרון האידיאל שהוא ארצי. כלומר, התקווה הטמונה ברעיון העל-אדם היא תקווה ארצית,
ממשית. השלישי, היות והתקווה היא ארצית וממשית, הרי שערכו של האדם הממשי הוא
האידיאל החשוב ביותר ואין אידיאל שעולה עליו.
ובלשונו של
ניטשה:
"הלא
כאילן האדם. ככל אשר ירבה לשאוף אלעל ואל אור, יגבירו שרשיו כמיהתם ארצה, מטה,
לחושך , לתהום ולרשע". ("כה אמר זרתוסטרא", עמ' 41)
אילון מנתח
קטע זה, הרווי אירוניה דקה, וקובע כי ניטשה הציע גישה הפוכה לדיכוטומיה של
הנצרות והיהדות. לדבריו, דווקא מי ששואף אל על וחפץ להגיע בתוך כך לגדלות נפש
חייב להכות שורשים עמוק באדם – תנאי בל יעבור להצמחת צמרת גבוהה (עמ' 107).
העל-אדם הוא האידיאל של האדם היוצר במובן שהשגת תכלית זו היא שלב בצמיחת האדם
ולא חריגה ממנו לישות נפרדת ולפיכך "אפילו בטקסטים שלשונם כמו משיחית, כאשר דיבר
ניטשה על העל-אדם בבחינת גואל, הדגיש שאין הגואל בריחה מן המציאות אלא צלילה
למעמקיה, התחפרות בתוך תוכה" (עמ' 109).
העל-אדם של
ניטשה אינו מדבר על הקידמה אלא על פי ניטשה האנושות אינה מתקדמת לשום מקום ולשום
מטרה ואין היא מזדקנת. אילון מציין כי גישה זו היא התרסה נגד אידיאל הקידמה
שרווח בדורות האחרונים אך גם נגד תפיסת הזמן היהודית-נוצרית שלפיה הזמן זורם
קדימה מן ההתגלות עד לאחרית הימים. לפי ניטשה
מיתוס הקידמה הוא גרסה מודרנית של
התפיסה התיאולוגית (עמ' 120).
העל-אדם הוא
לפיכך איכות אנושית מועצמת שאמורה לצמוח מטיפוס מסוים של אדם – האדם הנעלה (עמ'
128) ולפיכך בפילוסופיה המוקדמת שלו הציב אתגר לאנושות כולה שלפיה היא חייבת
לעמול בהתמדה לטיפוחם של יחידי סגולה גדולים. הוא כתב על "פרטים לאין ספור
מוקרבים למען המעטים: כדי לאפשרם".
על פי
פרשנותו של אילון, לא התכוון ניטשה לאריסטוקרטיה פוליטית רודנית של מעטים
המקריבה פרטים אחרים אלא לאצולה רוחנית שאינה עניין של גזע מולד כי אם של טיפוס
מתפתח שאי אפשר לסווגו לגזע או לעם מסוים (עמ' 130).
כתב:
אריה קיזל
|
|
|
|
Re: ניטשה: האדם היוצר והיצירה העצמית מאת: אריה קיזל
|
1 |
|
מר קג´טי נגהי ( 2005-11-19 04:01:49 ) בתגובה לemago |
|
|
המאמר מזכיר את מותו של אלוהים. אני סבור שהקריאה הטובה ביותר של ניטשה, פרט לקריאה של
ניטשה, היא קריאה של היידגר את ניטשה.
מותו של אלוהים, הוא מותה של המטאפיסיקה כי אלוהים הוא הרקע של כל המציאות לפיכך המטרה של
המציאות מתה. זהו הנהליזם שמסתתר מאחורי ניטשה. אבל ניהליזם לא מתחיל אצל ניטשה. ההיסטוריה
המערבית נעה לכיוון נהליסטי כשהיא נעה לעידן המודרני. והכיוון בפרשנות שמציע כותב הספר מקבילה
לפרשנות הידגריאנית בהרבה מובנים , למשל:
>>>"אילון מציין כי גישה זו היא התרסה נגד אידיאל הקידמה שרווח בדורות האחרונים אך גם נגד תפיסת
הזמן היהודית-נוצרית שלפיה הזמן זורם קדימה מן ההתגלות עד לאחרית הימים. לפי ניטשה מיתוס
הקידמה הוא גרסה מודרנית של התפיסה התיאולוגית"<<<
היידגר אומר:
the careful maintenance of the cult of religion is relaxed thruogh enthusiasm for the
creating of a culture or the spreading of civilization. Creativity, previously the unique
property of the biblical god, becomes the distinctive mark of human activity
ברצח אלוהים, ניטשה הופך על פיה את כל התרבות ואת ההתקדמות שלה. אם אלוהים הוא מקור כל
הערכים אז ברצח האלוהים מבצע ניטשה devaluing of values לעבר הרצון לעוצמה.
מעניין לקרוא את סקירת הספר. אני אחפש את הספר
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
היידגר והחשיפה כניטשה והחשיפה
|
11 |
|
אריה קיזל ( 2005-11-23 00:35:30 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 1 ) |
|
|
אכן הקריאה של היידגר ושל ניטשה מרתקת בנפרד ויחדיו.
במובן של היצירתיות והיצירה, לשניהם יש מכנים משותפים ובך אני מסכים עמך.
היידגר כתב על החשיפה שהיא חשובה.
החשיפה הקשורה ברגעיות, באגביות. החשיפה שאינה יכולה להתבצע באופן ממשי יום יומי אלא מזדמנת,
כעין יציאה מן המסתור.
היידגר מתייחס לנושאים כמו שירה למשל. בכותבו עליה הוא אומר כי החשיפה של שיר, כביטוי במשלב
גבוה של השפה, היא אקראית. אף כי לדבריו השפה היא ביתו של האדם, בה הוא כבול. ניטשה רואה את
האדם כבול בסבך של מטאפורות. זו קביעה שאנו רואים אותה גם היום כנכונה וממשית. אנשים לכודים
בפרשנויות שלהם על החיים, בתפיסותיהם, בלשוננו: בתדמיות של המציאות שעליה מופעלות כל העת
פרקטיקות של מניפולציה מסוגים שונים, בעיקר פוליטיים ותקשורתיים.
על פי היידגר, חשיפה של שירה יכולה להיות משמעותית אך אין היא מבטיחה תמיד להיחשף. תרומתה של
השירה כיצירה היא בהיותה "פעולה מכוננת בכוח המילה ובתוכה".
באשר לשמירתה של החשיפה היידגר מאמץ את דבריו של הלדרלין הכותב כמסקנה לשיר "היזכרות" כי "אך
מה שנשמר נוסד בידי המשוררים". כלומר, לשון המשורר והשפה האותנטית משמרים את היישים בתור
שכאלה.
היידגר סבר שהמשוררים הם הפילוסופים האמיתיים אך בהבחנותיו ניכרת הפרדה בין היצירה לבין
היוצר. הוא לא ראה במשורר או ביוצר את המכונן אלא ביצירה את הכלי המכונן. על פי היידגר,
היוצר לא הופך לגיבור ברגע שיצר את היצירה אלא היצירה היא ההופכת ליצירת מופת המכוננת תקופה
וגם זאת רק כעבור זמן.
אצל ניטשה יש אלמנט דומה. גם ניטשה מחייב אליטיזם נוסח המשוררים או הפילוסופים. אילון בספרו
מנתח זאת היטב תוך נבירה בעומקי הטקסט של ניטשה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אהוד קלפון ( 2005-11-19 14:50:46 ) בתגובה לemago |
|
|
לאריה קיזל, אני מודה לך ששלחת לי את מאמרך המעניין והמרתק כי אני לא מצוי בתחום הזה ובודאי
לא הייתי מגיע לקרוא מאמר כזה. אני רוצה רק להתייחס לשתי נקודות במאמר הזה מהמבט של איש
טבע. "האדם הוא מידת כל הדברים". אני מקבל דעה זו כאשר האדם אינו מציב גבולות לדימיונו, הוא
זורם אתו ומחפש את מה שמעבר לאופקים הנראים בעולמו. הוא אינו מציב סייגים לסקרנותו ולרצונו
להבין את מציאות קיומו והטבע שבו הוא חי, מעבר לחלוקה המדעית לדיסציפלינות, לתחומים ולפרקים.
הוא גם מציין ש"עובדות אינן בנימצא כי אם פרושים". לדעתי כך היה מבטו של האדם על העולם והיקום
מאז ומתמיד. הפרושים שלנו על ה"עובדות" שעברו מדור לדור מזה אלפי שנים, השתנו הרבה פעמים
וממשיכים להשתנות חליפות לבקרים. אפילו עובדה פשוטה כמו זריחת השמש היא פרוש בלבד. כי אין אנו
יכולים לראות זריחה אמיתית, כאשר השמש עולה מעל לאופק מזרח בזמן אמת. כי למעשה עוברות שמונה
דקות מאז שהשמש זורחת עד שקרניה מגיעות אלנו. כך מפרש האדם דברים רבים הנראים לו בטבע, או
חקוקים בסלע המחקר וכך הוא תופס את עובדת קיומו בסביבה "מובנת מאליה". התפיסה החזותית ניראת
אומנם קלה לפרושים, אולם גם דעות פילוסופיות אבסטרקטיות של מלומדים אינן אלא פרושים לתפיסתם
את הווייתו וקיומו של האדם והאיטראקציה שלו עם הסובב אותו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
פוסטמודרניות - דיכוטומיה המשלימה את עצמה
|
3 |
|
אבי אלקיים ( 2005-11-19 16:12:30 ) בתגובה לemago |
|
|
נראה כי למרות שרבים מאיתנו היום אינם מודעים למשנתו של ניטשה, הרי היא מפעמת בעורקי כולנו.
רבים תחת זאת, זוכרים משפט מסויים שחוזר ומהדהד יותר ויותר בכיתות בהן אני מלמד בני נוער - "
מה שלא הורג אותי, מחשל אותי".
ניטשה כפי מובא במאמר זה, לוקח ניגודים וקושר אותם יחד. למתבונן השטחי יראה הדבר כסוג של "קשר
גורדי" שלא ניתן להתירו. אך זה המתבונן היטב, יראה דווקא כיצד זהו קשר חולייתי. כאשר כל חוליה
משתלבת באחרת ליצור שרשרת אינסופית.
הנוער חי היום בניגוד מתמיד שבין הטוב לרע. העידן הפוסטמודרני מציב בפני הנוער כמו גם בפני
המובגרים, אתגר אדיר. לזהות את האמת ואת פניה הרבים. שהרי לאמת היום יש שני צדדים - הצד הנכון
והצד השני הנכון גם כן.
כולם מנסים ליצוק משמעות בריק (ואקום), אך ריק זה לעולם אינו מתמלא וכך יש להמשיך וליצוק. אין
תכלית ברורה, אין מטרה ברורה אלא למצוא אחת שכזו. אנו עדים לנסיונות השונים של העולם, אשר
רובו מיוצג בתקשורת ההמונים, המנסה ליצור לנו מציאות. האינטרנט מצא דרך לקחת את ההמונים
לתקשורת, ולתת להם במה ליצירת עולם אימננטי, עשיר דימויים סובייקטיביים (ראו למשל הבלוגים
והאתרים האישיים ומהפכת ה- www2)
אם כן, על המחנכים וההורים ללמד את הנוער לצאת מתוך אותה בועת דימויים משכרת ומשקרת.
הטכנולגיה מציבה לנו אתגר קשה, שכן ככל שהיא מתקדמת היא מקבעת את האנושות במצבה הנוכחי. נקל
לאדם הטכנולוגי, להסתגר בחדרו ולא לצאת משם במשך כל שנות חייו, והוא עדיין לא ישתעמם, כל עוד
הוא מוצף בתכנים ואמצעים תקשורתיים שונים. והכוונה אינה לאדם המתקשר עם אחרים, אלא לאדם הנשבא
בחומות המציאות הווירטואלית (משחקי מחשב, אינטרנט, טלוויזיה ועוד) ומתקשר לרוב עם עצמו.
אדם נעלה, יצמח רק מהמקום בו יתנהל דיאלוג מתמשך בינו ובין הסובבים אותו, בעודם מנותקים, עד
כמה שאפשר, מדימויים וחומות פנימיים.
דיאלוג כזה יכול להיות להתבצע בין כיתות בית הספר (ראו ספרו של פאולו פריירה "פדגוגיה של
מדוכאים"). וכפי שצוטט במאמר מדברי ניטשה ("הלא כאילן האדם.ככל אשר ירבה לשאוף אלעל ואל אור,
יגבירו שרשיו כמיהתם ארצה, מטה, לחושך , לתהום ולרשע") ופורש ע"י אילון - על המורה המלמד
היסטוריה מוטלת האחריות לא רק לספר לתלמידיו את אשר קרה שנים לפני, אלא לרדת אל שורשי תחלואות
האנושות. עליו לעודד דיאלוג עם תלמידיו באשר לעתיד שהיינו רוצים לבנות, ביודעינו את כל המחלות
והשיגיונות המלווים אותנו. המורה לספרות צריך להביט אל יסורי הדמויות ב"חטא ועונשו" ו"באדיפוס
המלך" ואל נשגבותן של המילים בשירת ימי הביניים, אך באותה מידה לבקש מתלמידיו ליצור שירה משל
עצמם. להגיע אלעל מתוך כך שחקרו את אשר בנשמתם. כך כל מורה.
כך נוכל לשחרר את האדם מהאימננטיות. מהרצון להסתגר במציאות המוגשת לנו יום אחר יום בסלון
ביתנו, מביטה מתוך הטלוויזיה. כך נוכל לבקש מהאדם ליצור, כי הוא ידע את משמעות היצירה ולא רק
דימויים המייצגים אותה במציאות הוירטואלית בה שבוי הוא עצמו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: פוסטמודרניות - דיכוטומיה המשלימה את עצמה
|
4 |
|
מר קג´טי נגהי ( 2005-11-19 19:07:12 ) בתגובה לאבי אלקיים, ( 3 ) |
|
|
אני סבור שה gist בדבריך נמצא במשפט האחרון. יצירה למען יצירה ולא יצירה למטרה אחרת. יצירה
שתקרב אותנו לאוטנטיות האנושית ולא תקנה לנו יותר עוצמה. זה ממש בחטף רעיון הידגריאני בגנות
הטכנולוגיה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מנגולי ( 2005-11-19 22:00:57 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 4 ) |
|
|
אני עוקבת בעניין אחר המאמר ואחרי התגובות אליו. לא הבנתי מה זה "יצירה שמקנה עוצמה".
מדוע יצירה שמקנה עוצמה מנוגדת ליצירה אוטנטית אנושית?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
הכוונה ליצירה מתוך רוח
|
10 |
|
דניאלי רום ( 2005-11-23 00:23:44 ) בתגובה למנגולי, ( 5 ) |
|
|
היצירה יכולה להתחלק לשניים.
יצירה מתוך כוח, בבחינת כוחנות. יצירה שהמניעים שלה הם רצון להתפרסם, רצון
להפוך למרכז העניינים (בלשון ימים אלה: להיות מפורסם, להיות סלברטיז). רצון זה
מגונה.
יצירה מתוך רוח יכולה להיות יצירה אותנטית המחפשת את הרצון לחריגה, את היציאה
כנגד המובן מאליו, שיהא בה כוח להיות פורצת דרך במובנים שעליהם מדברים גם
היידגר (בדברו על החשיפה של היצירה ולא רק על היוצר), גם ולטר בנימין (בדברו
על השפה) וגם אחרים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: אוטנטיות מול עוצמה
|
13 |
|
מר קג´טי נגהי ( 2005-11-24 12:51:53 ) בתגובה למנגולי, ( 5 ) |
|
|
היידגר מדבר על שני סוגים של יצירה - Techne ו Machenschaft האחת יצירה אוטנטית והשנייה יצירה
למטרות עוצמה-- כמו ההבדל בין ציור של איכר עמל יום (מה שמלמד על הטבע האנושי) מול בניית סכרים
על נהר הריין ( מה שמלמד על רצון לכבול את הטבע לצרכים אנושים)
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
פולה ( 2005-11-23 23:42:52 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 4 ) |
|
|
אין לי הרבה ידע על היידיגר אבל אשמח להרחבה על ההתנגדות לטכנולוגיה. האם הוא עצמו
כותב על הנושא? האם זו פרשנות לפי המצב שנוצר בשלה בימינו?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שם הספר מאוד מושך לקריאה ומעורר
|
6 |
|
אילנהג ( 2005-11-19 23:29:25 ) בתגובה לemago |
|
|
סקרנות, אבל שאלתי האם אדם שאין לו מושג כמעט מינימלי בפילוסופיה, יכול להתחבר לחומר ולקרוא
בו באופן שוטף?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
האם הביצה קדמה לתרנגולת ?
|
7 |
|
אבי אלקיים ( 2005-11-20 12:30:37 ) בתגובה לאילנהג, ( 6 ) |
|
|
שאלה זו יכולה לעלות בהקשרים שונים וללא כל ידע פילוסופי מוקדם. האם זו שאלה פילוסופית ?
ברמה כזו או אחרת כן (לעניות דעתי). אמת שככל שטקסט מורכב יותר כן הוא דורש יותר מאמץ מנטלי,
אך הניסיון להבין, גם אם לכאורה אינך מבין כלום, הוא סוג של התעסקות פילוסופית.
והשאלה עדיין נשארת בעינה - מה קדם למה. קודם ללמוד ואח"כ לדון, או בעצם הנסיון ללמוד הוא
דיון ורק לאחריו בה הידע.
ככל שאדם יקרא יותר, נתחים קטנים, פעם אחר פעם, וינסה לרדת לעומקם, כך הוא יקרא בו באופן
שוטף יותר. אין צורך לפחד להתעסק עם פילוסופיה - אלא לזרום לתוכה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יוקו ( 2005-12-25 01:12:36 ) בתגובה לאבי אלקיים, ( 7 ) |
|
|
אני חושבת שאת מדע הפילוסופיה אנו צריכים להקנות לתלמידים עוד בתיכון. נערי תיכון הם
רעבי ידע ובניית דעה. צמאים לתשובות לשאלות שעדיין לא נפתרו . שאלות רבות עולות אצלם.
אם נעורר אצלם יותר את הצורך של האדם בלשאול ולחקור נוכל לדעתי להגיע לתפיסות חדשות
באנושות.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
פוקולו ( 2006-01-08 10:02:59 ) בתגובה ליוקו, ( 16 ) |
|
|
מערכת החינוך לא תוותר על הבגרות ועל שאר המבדקים ועל הלימודים הסטנדרטיים...
לצערנו!!!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
תנו לנו פילוסופיה בבתי הספר ועכשיו!
|
18 |
|
סוקרטינוס ( 2006-03-14 18:38:39 ) בתגובה לפוקולו, ( 17 ) |
|
|
חבל שכך.
חבל שלא קמים היום הורים וקוראים ללימוד פילוסופיה ראויה בבתי הספר.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עפר ( 2007-10-08 21:52:40 ) בתגובה ליוקו, ( 16 ) |
|
|
גם הפילוסופיה לא תיתן להם תשובה דעת .
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אריה קיזל ( 2005-11-21 17:50:42 ) בתגובה לאילנהג, ( 6 ) |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
חן ( 2005-11-20 22:51:38 ) בתגובה לemago |
|
|
כתוב נפלא, אני אישית מאוד אוהב לקרוא מעולמו של ניטשה, כמו גם שפינוזה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
סם רקון ( 2005-11-25 23:31:40 ) בתגובה לemago |
|
|
ספר מעולה.
כתיבה טובה של ד"ר אילון.
תודה על הביקורת המעניינת.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דן בראון ( 2005-12-22 18:08:14 ) בתגובה לסם רקון, ( 14 ) |
|
|
הספר מעניין מאוד. סיימתי זה עתה לקרוא אותו בעקבות הביקורת המעניינת.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: ניטשה: האדם היוצר והיצירה העצמית מאת: אריה קיזל
|
19 |
|
רומי ( 2006-08-20 21:51:36 ) בתגובה לemago |
|
|
היי אני רומי, מישהו יכול בבקשה לתת לי את הציטוט של ניטשה כשהוא אומר תן לי את הכח לשנות את
מה שאני יכול, להשלים עם מה שיש בי ותן לי את החכמה להבדיל בינהם?אני יודעת שממש לא דייקתי
במשפט לכן אני צריכה את הציטוט המדויק......
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מיטטור ( 2006-08-20 21:57:46 ) בתגובה לרומי, ( 19 ) |
|
|
אני חושב שאת מתכוונת לתפילת השלווה שאין לה קשר לניטשה:
על פי אי מייל שקיבלתי מתברר שתפילת השלווה מיוחסת על ידי רבים לכומר
ריינולד אף שהוא הכחיש את זה לגמרי.
התפילה הולכת ככה:
"
אלי, תן בי את השלווה
לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
האומץ לשנות את אשר ביכולתי
והתבונה להבחין בין השניים "
זהו החלק המפורסם מתוך התפילה והוא נמצא בשימוש בעיקר במפגשי
אלכוהוליסטים אנונימים וגמילה מסמים. מקורות שונים מצביעים על כל מיני
מקורות אולם עדיין לוטה בערפל.
למישהו יש מושג מי חיבר את תפילת השלווה?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
קובי ( 2006-09-01 14:30:23 ) בתגובה למיטטור, ( 20 ) |
|
|
מי שמבין אותה הוא זה שחיבר אותה.
ומי שמתפלל אותה, בוודאי לא הבין.
ואני, האם הבנתי?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
בתיה ( 2006-11-15 21:39:02 ) בתגובה למיטטור, ( 20 ) |
|
|
זה ממש לא חשוב ע"י מי חוברה התפילה, גם לא ע"י מי היא נאמרת - היא פשוט מתאימה לכל ייצור אנושי
בעל רגשות!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אורי ( 2008-11-12 17:31:57 ) בתגובה למיטטור, ( 20 ) |
|
|
אפיקטטוס, בסעיף הראשון של המדריך (Encheridion) מלמד על חשיבות האבחנה
בין מה שתלוי בנו לבין מה שלא. הסטואיציזם היה אהוד ע"י עולם הנצרות בימי
הביניים. התפילה היא ניסוח מאוחר יותר של אותו רעיון. אגב התפילה היא
עקרון בקבוצות אלכהוליקאים אנונימיים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
למי שיש למה שלמענו החייה יכול לשאת כמעט
|
24 |
|
עפר ( 2007-10-08 21:57:13 ) בתגובה לרומי, ( 19 ) |
|
|
" למי שיש למה שלמענו החייה יכול לשאת כמעט כל איך "
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אליעזר ( 2008-02-17 23:10:10 ) בתגובה לעפר, ( 24 ) |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
| | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | |
