אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חנה ארנדט - ביוגרפיה / אליזבת יאנג-ברוהל


התמונה של דן לחמן

חנה

חנה ארנדט - בשל האהבה לעולם ביוגרפיה. אליזבת יאנג-ברוהל. הוצאת רסלינג . לרכישת הספר בהוצאה.

חנה ארנדט נולדה בשם יוהנה ארנדט ב1906 בעיר לינדן אך מקור המשפה והמקום אליה שבו כשהייתה חנה ארנדט בת שלוש היא העיר קניגסברג בגרמניה. עיר שהייתה בה אוניברסיטה שמשכה אליה במשך מאות שנים סטודנטים מכל גרמניה. הייתה בה פקולטה לרפואה נחשבת מאוד. משה מנדלסון ו-עמנואל קנט לימדו בה.הוריה לפני שהכירו, היו הוריה, כל אחד בנפרד חברים בתנועה הסוציאליסטית שהייתה אז מחוץ לחוק.כשגדלה נשלחה ללמוד בפריז, שם למדה צרפתית ומוזיקה, אך גם עברית. הוריה לא היו דתיים, אך שלחו אותה לבית כנסת. יחד עם זאת לא דובר בבית בשאלה היהודית. אך היה ברור שהם יהודים שלא התכחשו למוצאם ולא גילו רצון להתנצר כמו כה רבים באותה תקופה. כמו ילדים רבים גילתה את האנטישמיות הראשונית כשילדה אמרה לה סבא שלך הרג את המשיח. אמה חינכה אותה לפי אידיאל גרמני שהטיף להתפתחות תקינה. חיבור בין הגוף והרוח. ב1911 התפרץ אצל אביה השלב השני של מחלת העגבת, בה חלה בצעירותו. טיפולים שונים שעבר גרמו לו לאמין שנפטר מן המחלה. אך היא פרצה מחדש, מצבו החמיר והוא אושפז בבית מרפא לחולי נפש, לקראת סוף ימיו.את שנות מלחמת העולם הראשונה עשו בברלין. העסק המשפחתי קרס.אמה הייתה תומכת בקבוצתה ש רוזה לוקסמבורג. כשזו נרצחה ב1919 אמה ציינה בפניה את חשיבות הרגע ההיסטורי.חנה נערה אינטליגנטית מעל הממוצע הפכה למרכז משיכה לצעירים משכילים. היא קראה הכל. שירה, רומנים גרמניים וצרפתים ומודרניים, כמו תומאס מאן, כאלה שנאסרו על ידי בית הספר. יכולתה לזכור בע"פ שירים וקטעי ספרים הדהימו את סביבתה.כבר בנעוריה התגלה שחנה מתעוררת לאט ומתקשה ללמוד בשעות הראשונות, אך בערב למדה בעצמה יוונית, קראה את הומרוס ביוונית ועברה בהצלחה בחינה קשה בנושא. כשמורה פגע בה, הנהיגה מרד תלמידות נגד המורה שבעקבותיו גורשה מבית הספר. חנה נסעה לברלין והייתה שומעת הרצאות באוניברסיטה לפי בחירתה. בסופו של דבר הסכים בית הספר בקניגסברג להעמיד אותה למבחני בגרות כתלמידה שלא מן המניין. היא עברה את המבחן שנה לפני בנות כיתתה.בת שש עשרה קראה את קירקגור והחליטה ללמוד תיאולוגיה. היא קראה את קנט. היא קראה את היידגר המוקדם וכך את קרל יאספרס. אתם תפתח בשנים הבאות יחסים מיוחדים.שנת 1924 הביאה לשינוי חברתי גדול. האינפלציה שהשתוללה הביאה את גרמניה לקבל את תכנית דאוז, כזו שנתנה את יכולת השליטה בכלכלה למדינות זרות. הלאומנים מימין ראו בכך עלבון, למרות שמצבה של גרמניה נראה כמשתפר. ארנדט שלא הייתה מעורה בפוליטיקה בקושי הבינה את הקורה סביבה. היא נמשכה לשמועות על "המלך הנסתר של החשיבה" מרטין היידגר, למרות שלא פרסם עדיין שום ספר חשוב. בעוד שיאספרס היה לא מקובל באותה עת ונחשב חוצן.הגליאנים, קנטיאניים פורמליסטים ואחרים מזרמים שונים בפילוסופיה ניסו לרכוש מעמד כוח ולדרוס את החדשנים באוניברסיטאות בגרמניה. יאספרס שבא מתחום הפסיכיאטריה נתקל בקשיים גדולים. בעיני בעלי המקצוע האחרים החיבור בין פסיכיאטריה לפילוסופיה לא התקבל על דעתם. אך הצלחתו כמרצה הביאה לו את התואר "מפתה הנוער" ארנדט שכבר למדה קודם בברלין הכירה ואהבה את הזרם החדש של הוסרל והיידיגר.ב1924 הגיחה ארנדט לאוניברסיטת מרבורג. שנות היווצרותה של אסכולת מרבורג. היידגר הציע "חשיבה לוהטת" חדישה שמשכה את ארנדט.היידגר, המורה הצעיר, מחונן עד גאונות, פיוטי ,וגולש שלג נסער שבה את לבה של הצעירה. את מערכת היחסים ביניהם שמרו בסוד. אם כי בשנים מאוחרות אמר, בלי הזכיר את שמה את זו שנתנה לו כוח והשראה.היא הייתה בת שמונה עשרה, הוא מבוגר ממנה בשבע עשרה שנה נשוי ואב לילדים. היא יהודיה, הוא קתולי אדוק. היא הבינה מהר שלא ייתן לה לשנות את מהלך חייו. באותה תקופה כתבה שירים. כעשרים שירים בסך הכל. מאז לא חזרה לצורת כתיבה זו שהצריכה אותה לגלות גם את עצמה.אחרי שנה במרבורג, עברה לפרייבורג ללמוד אצל הוסרל, מורו של היידגר. אן מנדלסון, נכדתו של הקומפוזיטור נתנה לה במתנה כמה כרכי זיכרונות של רחל ורנהאגן שמתה כמאה שנים קודם לכן. ארנדט קראה לרחל חברתה הטובה. מאוחר יותר תכתוב את הביוגראפיה של ורנהגן "חייה של יהודיה".כל הדברים הטובים באים מגיעים לקיצם הרע, וכל הרעים לקיצם הטוב" כתבה אחרי פרידתה מהיידגר. חנה לא נתקלה בינתיים באנטישמיות, אך אלפרידה היידגר אשתו של אלפרד כבר הייתה חברה במפלגה הנציונל סוציאליסטית וקירבה אל היידגר סטודנטים ימניים, ושנאה את תלמידיו היהודים.כשהחליטה חנה לקחת סמינר על הברית החדשה פנתה אל המרצה התיאולוג לפני תחילת הקורס אמרה לו "בלי הערות אנטישמיות"היידגר הפנה אותה ליאספרס שלימד בהיידלברג יאספרס עשה באותם ימים הסבה ממקצועו כנוירו פסיכיאטר ועבר לפילוסופיה. אך הפסיכולוגיה המשיכה לעניין אותו וחלק מדעותיו היוו איחוד בין הפילוסופיה לפסיכולוגיה. היידגר ויאספרס היו חברים עד שיאספרס הבין שהיידגר נמשך אל הרעיון הנציונליסטי וניתק אתו קשר. שני האנשים המבריקים הללו היו מורי דרכה הראשונים של ארנדט.חנה חשה שהיא חיה בתוך קהילה אינטלקטואלית בתוכם קרל פרנקנשטיין שמאוחר יותר נעשה פרופסור באוניברסיטה בירושלים, ו-אריך נוימן היונגיאני שגם הוא עלה לארץ ישראל. לאורך כל תקופה זו היו לחנה גם קשרים רומנטיים אחדים, חלקם קצרים חלקם ארוכים יותר. למרות המרחק ביניהם, בכל פעם שהיידגר כתב לה היא נסעה לפגוש אותו. אך בשנות השלושים כשהתבררה נטייתו של היידגר לכיוון הנאצי הם התרחקו. היא ניסתה עוד להצדיק אותו בהיותו שמרן שפחד ממודרניזציה, וקראה לו הרומנטיקן הגרמני האחרון. אך כשהצטרף למפלגה באופן רשמי ניתקה אתו את הקשר. היא פגשה אותו שוב שבע עשרה שנים מאוחר יותר. השפה הגרמנית היא שחיברה אותנו אמרה. השפה הגרמנית לא חטאה. היידגר כבר נראה לה טיפש.גם ליאספרס הגרמנית הייתה בית, רקע ומסורת אינטלקטואלית, אך הוא הבין שהלאומנות הנאצית מסכנת את גרמניה. באותה תקופה היה זה קורט בלומנפלד שחיבר אותה להתחדשות היהודית והציונות. חנה הפכה למעריצה של בלומנפלד. למרות שיחותיהם המרובות והתקרבותה הממשית לציונות עליה לפלשתינה לא הייתה חלק מתכניותיה העתידיות. בעקבותיו של יאספרס הייתה שיטתית מאוד. וכמו שאמר הוא להיות שיטתי אין פירושו להמציא שיטה.חנה ארנדט חוללה סערה עם עבודת הדוקטורט שלה שעסקה באוגוסטינוס. היא התעלמה לחלוטין מהתיאולוגיה של אוגוסטינוס וראתה בו הוגה דעות. זוהי עבודה שהשפעתו של יאספרס ניכרת בה ואין בה שום סימן להשפעתו של היידגר.נוצרים יצאו נגד יהודיה בת 23 הפוגעת באחד מאבות הכנסייה. אך אותה עניין יותר הממד האקזיסטנציאלי בהגותו ועל זה כתבה. מכאן התחילה את דרכה להיות קוץ בעין ( שלא לומר בתחת ) של אקדמאים מזרמים שונים. ולא רק אקדמאים.ב1929 פגשה בנשף את גינתר שטרן, פילוסוף יהודי צעיר. במהרה עברו לגור יחד. באותו זמן קיבלה מלגה לחקר הרומנטיות הגרמנית בהמלצתם של יאספרס והיידגר. בספטמבר נישאו. הם עברו לפרנקפורט. גינתר כתב עבודת דוקטורט על הפילוסופיה של המוסיקה, אדורנו המרקסיסט פוסל אותה. חנה נעשית פופולארית ומוכרת יותר ויותר בחוג אסכולת פרנקפורט. משלא הצליח לקבל עבודה בפרנקפורט חזר הזוג לברלין.בעזרתו של ברכט קיבל גינתר עבודה כמבקר ספרות בעיתון, הצלחתו וחריצותו הביאו להתפרשותו על יותר ויותר שטחים והוא הפך לעיתונאי נודע.ב1930 התחילה ארנדט בכתיבת הביוגרפיה של רחל ורנהגן. אותם יומנים מהמאה השמונה עשרה שקיבלה מתנה. מעקב עמוק אחרי מחשבותיה של רחל, היהודייה השואפת להיות חלק מהתרבות הגרמנית.אירועי היום יום בגרמניה של אותם ימים הביאו את ארנדט למסקנה מוקדמת מאוד שעם עלייתו לשלטון של היטלר, הגיע לסיומו פרק בהיסטוריה של יהדות גרמניה. הגזענות הפכה למדיניות והמדינה הגרמנית חסמה כל מוצא. תם עידן ההתבוללות כמוצא תרבותי. באותו זמן התהדקו הקשרים של ארנדט עם בלומנפלד שקירב אותה יותר למשמעות הפוליטית של הגורל היהודי. מאז מחשבתה הלכה ונעשתה פוליטית יותר. פוליטיקה שהתחברה גם להיסטוריה . את האדם התרבותי הגדירה "אדם היודע לבחור את חבורתו בין אנשים, בין דברים,בין מחשבות בהווה כמו בעבר" אלא שמעבר לדעת בחרו אנשים תרבותיים לגמרי להצטרף למפלגה הנאצית.היא התבקשה לכתוב סקירה על ספר שעסק במעמד האישה, דבר שהביא אותה להתעניין בנושא. עד אז הייתה מוקפת גברים שלא נתנו דעתם לנושא.. היא חיברה את הקצוות המעניינים אותה והצטערה שנשים לא התייצבו כמעט בחזית הפוליטית הגברית בעיקרה. הפוליטיקה של הנשים התמקדה בנשים. כמו תנועות נוער המתעסקות בנוער בלבד.באותו זמן טענה במקביל נגד הציונות שאינה נכנסת לעולם הפוליטי ואינה מתרגמת את האידיאולוגיה למטרה מעשית. לדעתה זכות ההצבעה לנשים הושגה על ידי פעילות פוליטית. האישה המקצועית היא עובדה כלכלית. אם נשים לא תצאנה למאבק רחב יותר, פוליטי, למאבקן תהייה רק הצלחה חלקית. מאוחר יותר טענה דבר דומה נגד היהודים שלא התענינו בפוליטיקה העולמית והסתגרו רק בנושא היהודי.ארנדט התנגדה לתנועת הנשים ככזו. הגבר הוא הבורגני במשפחה בעוד האישה מייצגת את הפרולטריון. ארנדט המשיכה בזה את תורתה של רוזה לוקסמבורג . ענייני הנשים צריכים להיות חלק ממאבק פוליטי כוללני. על החלוצים כתבה ב1945 "החלוצים שבעי רצון בתוך החוג המצומצם שבו יכלו לממש את האידיאלים של עצמם. הם התעניינו מעט מדי בפוליטיקה היהודית או הפלשתינית ולא היו מודעים לגורלו של כלל עמם" .ב1932 התחיילה חנה להרהר בהגירה ונדהמה לגלות שיהודים בסביבתה טענו שאינם מרגישים שינוי אנטי יהודי באווירה. באותו זמן עסק בעלה גינתר שטרן בכתיבת רומן שהתבסס על עלונים של המפלגה הנאצית הוא קרא לו "בית הספר הנאצי לשקרים" בשנות ה60 כתב ספר סאטירי נוסף באמריקה וקרא לו "בקרו בוייטנאם החביבה" חוג הידידים שלו הורכב בעיקר מקומוניסטים שסבבו את ברכט, החוג שלה נעשה בעיקר יהודי.למרות נקודת מוצא חברתית דומה שביסודה דחייה עמוקה של שתי הקבוצות, היהודים והקומוניסטים לא מצאו שפה משותפת. הקומוניסטים ראו בציונים שעסקו באופן סגור ביהדות בלבד סוג של פשיסטים, הציונים ראו בקומוניסטים מתבוללים אדומים.ארנדט נסעה בחסותו של בלומנפלד למסע הרצאות על תולדות האנטישמיות. שם על במות אלו זכתה לתואר "פאלאס אתינה" היא גילתה את אישיותה הבימתית והפכה לכוכבת הרצאות עד לסוף ימיה.גינתר שטרן ברח לפריס כמה ימים אחרי שריפת הרייכסטאג. בשרפה הואשמו הקומוניסטים והוא פחד שהגסטאפו יתפוס אותו אחרי שהחרימו את פנקסי הטלפון של ברכט. ארנדט החליטה להישאר בברלין. אינני יכולה להיות משקיפה מן הצד, אמרה. היא שקעה יותר בעבודה הציונית, כעת כשהתחילה להסתבר עליית רדיפת היהודים והצורך לפעול. דירתה הפכה להיות כתובת מעבר לנמלטים מהשלטון. היא החלה חשה את עצמת היותה אופוזיציה פעילה למשטר.יאספרס, כשדיברה אתו על רצונה להגר לא הבין מדוע "את כיהודיה תרצי להפריד את עצמך מן הגרמנים" עבורי גרמניה היא שפת אם, פילוסופיה ושירה, לכל אלה אשאר נאמנה, ענתה.בתחילה לא האמין יאספרס לפטפוטיו של היטלר, פגישתם האחרונה הייתה כשנסעה להיידלברג להיפרד ממנו כשנכנסה לתוקפה חקיקה נגד יהודיםכל זמן שהייתה עדיין בגרמניה לקחה חלק פעיל במילוט אנשים בסיכון. חלקם קומוניסטים.גרשום שלום כתב עליה ב1963 בעקבות ספרה "אייכמן בירושלים" שהיא באה מן השאול הגרמני. לא הכרנו אז, ענתה לו, כך שאינך יכול לדעת. ... אם באתי מאיזה מקום הרי שזו מן המסורת הפילוסופית הגרמנית. אך אי אפשר היה להתעלם מבעלה הקומוניסט.היא הייתה מאושרת לעזור לבלומנפלד לאסוף חומר על כתיבה אנטישמית נאצית, אותו יוכל להציג בקונגרס הציוני שהיה אמור להתכנס בפראג. כשחזרה מהספרייה האוניברסיטאית ובידה מחברת ציטוטים נעצרה על ידי הגסטאפו יחד עם אמה. למזלה החוקר שלה התגלה כאדם הגון יחסית לזמן ושיחרר אותה אחרי שמונה ימים. כעת הבינה שהיא מוכרחה לברוח.היידגר קיבל את משרת רקטור האוניברסיטה לאחר שקודמו סרב להיכנע להזהרת היהודים. היידגר נשא נאום בשבח השלטון ונסע לבקר את יאספרס התמים. אך שם פגש את אשתו היהודייה של יאספרס, התנהג אליה בגסות וגרם ליאספרס לראות את הגרמניות החדשה. "בימינו חושבים שההלם הראשון של היהודים היה תוצאה של תפיסת השלטון על ידי היטלר ב1933. זוהי אי הבנה מוזרה. זה היה פוליטי, לא אישי. כל מי שלא היה משוגע ארבע שנים קודם לכן הבין. הבעיה האישית לא הייתה יותר מי שונא אותנו, החרדה הייתה מפני מי שהיו ידידינו והפכו למשתפי פעולה. ההחלטה לעזוב באה מהתחושה שלעולם לא עוד. לא יהיה לי קשר עם ההיסטוריה של הרעיונות".בימים הללו שלפני בריחתה התנסח לה משפט אותו חזרה ואמרה שוב ושוב "כשאדם מותקף בשל היותו יהודי, לא כגרמני, עליו להגן על עצמו כיהודי. התנגדותה בברלין הייתה כיהודיה.חנה ברחה יחד עם אמה לפראג ומשם לז'נבה. תחנות בריחה מקובלות לאנשים חסרי ניירות גרמניים. חנה קיבלה עבודה בחבר הלאומים ובמטה הסוכנות היהודית. אך היא רצתה לנסוע לפריז, בירת הגולים.ארנדט ושטרן נפגשו שוב בפריס, אך הקשר המחודש שלהם עלה על מסלול הידידות האינטלקטואלית והם התגרשו.בפריס נפגשו והתיידדו עם אנשי רוח כמו ארנולד צוויג, ולטר בנימין, בנדיקט כהן, פריץ פרנקל, רמון ארון ו-ברכט. הם פגשו את סארטר אך לא התקרבו אליו. סרטר היה מושפע מדי מהיידגר. ארנדט קראה צרפתית אך לא דיברה מספיק כדי לנהל שיחות פילוסופיות.היא הייתה עסוקה בפעילות הציונית שלה. היא קבלה עבודה בסוכנות פלשתינה – צרפת שעסקה בהכשרת צעירים להגר לפלשתינה.צרפת הפכה להיות בעייתית. אלפי פליטים הן מגרמניה והן מהמזרח הציפו אותה, רובם בלי ניירות. בעיתונים החלו להישמע הסיסמאות" צרפת לצרפתים" או "הלאה הזרים" צרפתים היו חסרי עבודה ממש כמו הפליטים ונלחמו על כל הזדמנות.חנה התחילה ללמוד עברית אצל מהגר שבא מפלשתינה. אני צריכה להכיר את עמי, אמרה. כשהתחילה להכיר את עמה היושב בצרפת למדה להכיר את האיבה בין אלו שנקראו "פולאקים" אלו שהגרמנים כינו "אוסטיודן" ובין אלו שקיבלו את השם "יקים" והשנאה בין הקבוצות הייתה גדולה.חנה התפלצה כשאחד הגולים הגרמנים אחד היקים, הקים עמותת מהגרים.יהודים תחת הסיסמה" היינו גרמנים טובים בגרמניה, עכשיו נהייה צרפתים טובים בצרפת".היא הכירה את בני משפחת רוטשילד אך לא חיבבה אותם. הגברים עמדו מאחרי מועצת הרבנים של פריס ושכנעו את היהודים שלא להצטרף לקבוצות פוליטיות.רוברט דה רוטשילד אמר שהיהודים שבאו מהמזרח, עם בגדיהם והתנהגותם השונה יגבירו את האנטישמיות. ובנוסף הם עשויים להצטרף לפעילות פוליטית צרפתית ולהסתפח בעיקר לשמאל הצרפתי..הוא התעלם מזה שחברי המועצה יצרו קשרים עם קבוצות ימניות. המועצה סירבה לשלוח נציגים לקונגרס היהודי.ב1936 פגשה חנה את היינריך בליכר, יהודי קומוניסט שנמלט ללא ניירות מגרמניה. הרומן ביניהם התבשל לאיטו, היא תגלה שהיה נשוי כבר פעמיים בעבר. הוא הסביר שאלו היו נישואים לנשים שהגיעו לברלין חסרות אזרחות, והחתונה נתנה להן מעמד חוקי. בהשראתם ידידיה הציונים וידידיו השמאלניים נפגשו ויצרו אחוות גולים קוסמופוליטיים. בינתיים קיבלה ארנדט משרה חדשה בעליית הנוער שם ארגנה קבוצות שלמדו חקלאות לקראת עלייתם.

המשך בחלק ב..

תגובות

התמונה של אביגיל אגלרוב

אישה גדולה מהחיים

פשוט סיפור חיים שלא ייאמן.

יש טקסט אחר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן