אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השיח של לאקאן / יצחק בנימיני - חלק ב


דן לחמן's picture

בחלק הראשון של הספר, בנימיני מקרב אותנו לאט ובזהירות לכיוון האמיתי אליו חותר הספר. בנימיני בא לבדוק את הקשר הדתי של לאקאן. את החלק השני של המאמר (אך לא של הספר) אתחיל בפרק בו מדבר בנימיני על הקשר – הבדל בין לאקאן ליונג. בפרקים הקודמים הציג בנימיני את עמדתו של לאקאן לשיח הפסיכואנליטי, שם עסק בעיקר בהפשטת מוטיבים פרוידיאניים כחלק מחזרתו לפרויד.בתחילת שנות השלושים עוד השתמש במונחים יונגיאניים כמו תסביך או אימאגו. אחר כך עבר לטרמינולוגיה שונה. מושגים כמו "מסמן", "הסדר הסמלי" ואחרים. שיח שהביא לדילמה בין הגוף למסמן."הערוב הביא להתקרבות לאוקלטיסטי, בעקבות יונג למטפיזי, בעקבות לוי שטראוס. ערוב שסיכן את ניסיונו של לאקאן להתמודד עם האחרות של הלא מודע כשונות מוחלטת הקשורה בגופניות הסובייקט. חד פעמיותו ומיקומו בתוך השיח של האחר הגדול. השיח של לאקאן, חושב בנימיני, הוא בעל פוטנציאל מטאפיזי מופשט, מצד אחד וכזה השואף להתחבר אל הפתולוגיה של חיי יום יום בקליניקה.יונג נתפס כאנטיכריסט של הפסיכואנליזה. הוא כזה עד היום. הפסיכואנליזה מגדירה את עצמה כהנגדה שלו. לאורך תקפה היה פרויד האב ויונג הבן. משנפרדו רוח הרפאים של יונג ממשיכה לרחף מעל הפרוידיאנים.מה הופך את יונג למאיים כל כך, גם על לאקאן. לאקאן מציג את יונג כמי שהסתלק משימת הדגש על המיניות, בניגוד לפרויד. פרויד הזהיר את יונג שצריך לדבוק בתיאוריה המינית, כדי שלא ידבק בה רפש האוקולטיזם. יונג התרחק. לאקאן חוזר אליה וממשיך אותה. יונג ביצע דה-סקסואליזציה של הליבידו והפך את התסביך האדיפאלי לעקרון מופשט.בעיני יונג גישתו של פרויד נתפסה כרליגיוזית בעלת קיבעון יהודי. לדעתו של יונג התיק פרויד את "יהוה" העריץ לעקרון דוגמטי של הליבידו. פרויד קיווה שיונג יהיה ממשיכו הלא יהודי. אך יונג, בן של כומר פרוטסטנטי קלוויניסט סלד מהדגש על המיניות וגישתו הלא אוהדת לדת של פרויד. יונג יצא נגד פרויד בהעניקו לגיטימציה חלקית לאמונה הדתית ולמיתוסים ארכאיים. הא הביא את הלא מודע הקולקטיבי, לא מודע המומחש בדתות שונות ובתורות נסתר.

פרויד היה מודע לקרע עם יונג גם על בסיס אדיפאלי. הוא ראה את עצמו כאביו. את ספרו " טוטם וטאבו" כתב פרויד כנגד הפרסומים של יונג. שם הגדיר מהי פסיכואנליזה אמיתית מתבססת על תסביך אדיפוס.פרויד מדגיש את התפיסה האנושית הרואה באלוהים אב עם דחפים ולא ממש ישות מופשטת. כמו יחסו של ילד קטן לאביו. כשלאקאן יתחיל להתייחס לנושא הוא יהלך בזהירות שלא ליפול למלכודת של יונג. גם יונג וגם לאקאן רצו להציב עיקרון מופשט של האב. לאקאן רוצה לבדוק איך לשמר את ההפשטה בתוך ניסוח הפונקציה האבהית.לאקאן בעקבות פרויד לא רצו להרחיב את הפסיכואנליזה לכיוון "השקפת עולם" הרחבה. להפריד את מהות העולם ומהות האדם. הפסיכואנליזה איננה השקפת עולם ולא פילוסופיה המעניקה מפתח להבנת העולם. השקפת עולם היא מבנה אינטלקטואלי.פרויד התנגד להרחבה של יונג לכיוון האינטואיציה וניבוי עתידות. הוא ראה בהם אשליה, כמו גם "באמת הפנימית" זו פתיחת דלת לגלישה לפסיכוזה. יונג עסק בהשקפת עולם וניסה לקרב את הפציינטים להשקפת העולם שלו. יונג חשב שפרויד מבקש לנטרל צד זה באדם, בהנחה שאיננו אובייקטיבי. גם לפסיכואנליזה, טען יונג, יש השקפת עולם. מטריאליזם רציונאלי . לפסיכואנליזה אין השקפת עולם. אין לה עולם. היא איננה מבקשת לתאר את העולם החיצון אלא מגבילה את עצמה לדיבור על הסובייקט. אין לה השקפה או עמדה פילוסופית.בניגוד ליונג שאמר שהמטפל צריך להוביל את המטופל לכיוון הגילוי העצמי המכיל בתוכו גם את הישות הדתית של אלוהים, פרויד טען שאת עיקר העבודה צריך לעשות המטופל עצמו. ללא התערבות ובאופן אוטונומי. פרויד התנגד לאקטיביות הטיפולית.המטופל איננו הופך להיות רכושו הפרטי של המטפל ואין לכפות עליו אידיאלים. אי אפשר לברוא אותו בצלמנו כתב. לאקאן בהמשך יצא גם נגד הפסיכולוגיה אנגלו – אמריקאית.לאקאן ראה חשיבות שהמטפל יבין את מקומו. אל לו לתפוס את מקומו של "האחר הגדול" המטפל אינו יכול להיהפך לאחר הגדול האידיאלי שבצלמו יברא מחדש את המטופל.פרויד ראה בזאת תוקפנות עם כוונות טובות. אהבה תוקפנית. כמו האהבה הנוצרית שהובילה את האנושות לתוקפנות נוראית. גם לאקאן אחרי פרויד התנגד לדגש שיונג שם על הצורך בהשקפת עולם, על כפיית עולם המטפל על המטופל.השאלה הגדולה היא האם אפשר להשתחרר מהשקפת עולם. או שמא המבנה עצמו של הטיפול כולל גם תוכן, גם אם מוסווה. ג'ודית באטלר חוקרת ופמיניסטית טוענת שאדיפוס והסמלי היא השקפת עולם המסתירה נורמה שהמטופל חייב ללכת אחריה. סלבוי ז'יז'ק רואה קרבה בין באטלר ליונג דווקא, היות שהיא מבקשת לבטל את ההבדל המיני.

הויתור על האדיפאליות לפי לאקאן אינו מביא לחירות אלא לטוטאליטאריות של האימהות. רק ההכרה במיקומו של האדם בסדר של התרבות והשפה תאפשר לו את מימושו כאדם, כגוף מדבר.את קבלת המשטרים הטוטליטאריים של שנות השלושים מסביר לאקאן בתשוקה הנסתרת וגעגועים לסדר טוטאלי מושלם. סדר מטריארכאלי. ההבדל המרכזי בין פרויד ליונג הוא פיצול הלא מודע. יונג מציע לא מודע מחולק לשניים, זה האישי, בדומה לפרויד, וזה הקולקטיבי הרובד הנמצא בקשר עם חוכמה חיצונית קולקטיבית.קרע נוסף בין פרויד ליונג נסב סביב מה שפרויד הגדיר כליבידו. כוח מיני רב השפעה. יונג השתחרר מקביעת הליבידו ככוח מיני. הוא חילק אותו גם לאנרגיה נפשית כוללת. הדה סקסואליזציה של הליבידו קירבה את יונג לאוקולטיזם. בביוגרפיה שלו מספר יונג על השפעת האגדה על הגביע הקדוש על חייו, ומסביר זאת בצורך להמשיך ולחפש ולחפש אחרי הבלתי ניתן. מלבד זאת כפרוטסטנט קלוויניסטי התקשה לקבל את המין ככוח המניע המרכזי. הגוף והמיניות, במקרה הטוב מובן מאליו שאין להתייחס אליו, ובמקרה הגרוע מעורר גועל ודחייה. יונג רואה בלא מודע האישי את החלק השטחי וזה הקולקטיבי אמיתי יותר ועמוק יותר ומכיל ארכיטיפים קולקטיביים. פרויד הוסיף כוח אחד נוסף ועצמתי. הוא העמיד מול הליבידו גם את האנרגיה הנרקיסיסטית של שימור העצמי.פרויד ולאקאן היו מודעים לסכנה שביונג ולאפשרות להחליק לעברו.

קוראים שלא נכנסו לעובי ההבדלים הסמנטיים היו יכולים לחשוב שיש קרבה בין לאקאן ליונג. אלא שלאקאן טוען נגד יונג שהארכיטיפים שלו אינם מסמנים לשוניים, אלא הם דימויים. ועל כן יונג אינו מודע כלל לחשיבותו של הסדר הסמלי אלא שקוע לחלוטין בדמיוני. לאקאן מביא את מונח האחר גדול. מונח שאיננו בעל מובן אחד אלא בעל רצף משמעויות. האב, האם הפרימורדיאלית, הלא מודע, הסדר הסמלי, השפה - אוצר המסמנים, אלוהים, הממשלה, המפלגה, מנהיג פוליטי. "האמת שמדובר בה היא במדויק כמו בתמונה המיתית המייצגת אותה. זה מהו המוסתר בטבע, ואז זה יוצא, באותה טבעיות, זה יוצא מן הבאר. זה יוצא אך לא די בכך – זה אומר. זה אומר דברים, ודברים שלא נשמעו, בדרך כלל "בטוטם וטאבו אומר פרויד שהגת נולדה כתוצאה מרגש האשמה על רצח האב. האב שהפך לאל. חוק האב נעשה לבסיס הדת.לאקאן פגש את יונג פעם אחת. הוא רצה לשמוע ממנו יותר זיכרונות מפרויד. הפגישה לא הצליחה. אך יונג ציטט משפט אחד שאמר פרויד ליונג בנסיעתם המשותפת לאמריקה " הם לא יודעים שאנו מביאים אליהם את הדבר (המגפה) אך לא זה מה שקרה. פסיכואנאליסטים שהיגרו לאמריקה לפני המלחמה שינו את התיאוריה הפרוידיאנית והתאימו אותה לדרך החיים האמריקאית. כך שמי שחלה בדבר באמת היה פרויד. לאקאן טען שכל הגישות האחרות המגדירות עצמן כפסיכואנליזה הן בגידה בפרויד.אצל לאקאן הרטוריקה והתוכן הם דבר אחד. שפתו הולכת ומסתגרת יותר עם השנים. בהמשך טען שאי אפשר לעשות מחקר אקדמאי על משנתו. הוא לא אהב את השיח האקדמי. על ספרו "הכתבים" אמר אינם מתאימים לתזה. הם בעלי סתירות ויש לקחת מה שהם מנסחים או לוותר עליהם. בהרצאותיו השתמש בשפה אניגמאטית וסתומה. כחלק מהכשרתם הסטודנטים צריכים לתת משמעות לדבריו. כמו בטיפול עצמוהמלה ליבידו במשמעותה הלטינית המקורית היא איווי, ולאו דווקא מיני. אפשר היה לשאול אם לאקאן כשהתחיל להשתמש באיווי עשה לליבידו דה סקסואליזציה. "האמריקאים עשו מלאקאן גרסה חדשה של יונג" טוען חותנו ופרשנו.כך הולכת ונמשכת מלחמתו של פרויד ביונג, ואחר כך פרויד לאקאן נגד יונג. לאקאן לא רצה בשום אופן שיפרשו אותו כך כאילו ישנה איזו קרבה בינו ליונג. בעיקר כשנאמר נגדו שדרך דיבורו קשקשנית כמו יונג בדרכו. אלא שיונג התפתח לכיוון של מיסטיקן. פסיכולוגי ומיסטי באתו זמן.אחרי שני פרקים ארוכים מרובי ציטוטים הסברים ופיתולים על ההבדל בין יונג ללאקאן מגיע בנימיני ומתקרב לנושא שלו. ההשפעה הדתית. יונג נתפס כדתי ספיריטואליסטי. לאקאן ופרויד כאנטי דתיים. אלא שזה איננו מדויק. לאקאן דתי – לשוני, במובן נוצרי. הגוף המדבר.פרויד אומר, בדרכו, אין יותר "צער העולם" נפש העולם וכל מה שהרומנטיקנים שוררו עליו. העמדה של פרויד היא מטריאליסטית. השאלה שלא נשאלת מפורשות, גם על ידי לקאן האם הוא מתכון למקורות יהודיים. ליהדות של הבשר, של מה שפאולוס הכיר בו אך ביקש לחרוג ממנו. האם הוא מתכוון ליהוה המקראי שברא את עולם הבשר, ליהוה שברא את העולם החומרי באמצעות השפה. יונג טען שפרויד החליף את יהוה בליבידו, בגוף.

אם כך לאקאן הולך בעקבות פרויד המדבר על הסדר הסמלי, שהנו של הגוף שנברא על ידי השפה.לאקאן אומר, פרויד החזיר את העולם למקומו, לגוף, הוא ניסח מחדש את העמדה הנוצרית על השטן. זה המייצג גופניות. לותר אמר זאת בברור " אתם הפסולת הנופלת לעולם מן האנוס של השטן" לאקאן מבין את פרויד כממוקם בעולם הנוצרי. לאקאן חושב שאצל פרויד קיימת הכרה יהודית – מקראית בקיומנו בתוך עולם הבשר, הגוף. הוא מסמל את ההתנתקות המודרנית מהשמיים הרוחניים ומהפנטזיה על רוחניות העולם כשלעצמו. יונג רוצה לחזור לפנטזיות הישנות תוך ניסוח פסוודו מדעי.פרויד ולאקאן מציבים את האדם מול אחר גדול מוחלט – אם לא אלוהים המקראי, אז הלא מודע כאחרות טוטאלית. זו אחרות שאינה במובן המטפיזי כשם שהלא מודע אינו ישות..ואינו לא ישות. אלא הלא ממומש במציאות.לאקאן אכן מתייחס לאלוהים למשפט "אהיה אשר אהיה" משם הוא יוצא אל האחר הגדול ואל הסדר הסמלי. האם הוא דתי. הוא מתעסק בדת ובאלוהים. קראתי וקראתי ועדין לא הגעתי למחצית הספר, כדי לכתוב על כולו אצטרך לעוד שני מאמרים. נדמה לי שהצלחתי להביא על קצה המזלג את הניסיון של בנימיני לפרש את לאקאן לכיוון הדתי. הספר מעניין מאוד אך מצריך ריכוז בלתי פוסק כדי להתמיד בקריאה. ובכל זאת זה כתוב הרבה יתר פשוט, באופן יחסי כמובן, לדרך בה לאקאן עצמו כותב. אנשים המתעניינים בתיאוריה הלאקאניאנית ימצאו עניין רב בספר. עד כבה זה אחד הספרים הבהירים ביותר שקראתי על לאקאן בעברית.

קריאה נוספת אימגו

- השיח של לאקאן / יצחק בנימיני חלק א- לאקאן חלק א'- לאקאן: הסמינר העשרים- זיגמונד פרויד / מיניות ואהבה- זיגמונד פרויד / הצגת הנרקיסיזם ומאמרים נוספים על פסיכוזה- יונג - חלומות של גברים / רוברט ה. הופקה- פאולוס והולדת קהילת הבנים / יצחק בנימיני- לאקאן: עיון ביקורתי בתיאוריה / אבשלום אליצור - הדינמיקה של הפסיכוזה על פי לאקאן לפי מקרה השופט שרבר / דליה וירצברג רופא- התפתחות מושג הדחף בתיאוריות של פרויד לאקאן / אסף בונדי

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן