אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הסופיסיטים חלק ב


הסופיסיטים חלק א'הדיון המוכר: nature vs. nurture הוא אחד העתיקים בהיסטוריה. השאלה המרכזית שעולה בדרך כלל היא האם מזגו של אדם נקבע על ידי החינוך או על ידי המטען הביולוגי שלו. בדרך זו כמעט תמיד מתעלמים מהמטען הזואולוגי של האדם, אם אפשר לומר. כלומר מה היא ההתנהגות הטבעית עבור בן אדם בטבע, ומה כבר תוצאה של תרבות. לדוגמא אש וכלים זה תרבות, אבל ציד וטיפול בתינוקות זו התנהגות הטבעית.גם אם יש אנשים שמנסים להשוות את האנושות כיום עם העבר שלה כקבוצה של שבטים מבודדים של ציידים ולקטים, הם משום מה מבטלים מהר מאוד את השוואה וטוענים שמה שהיה טבעי אז כבר לא רלוונטי היום. כל השוואה כזו בדרך כלל מסתיימת במשפט: "אז מה שפעם אכלו בשר לא מבושל, פעם גם חיו שלושים שנה." העניין הוא שלפעמים ההשוואה הזאת נחוצה. למשל אם נדע מה היה הכושר הגופני הממוצע של בן אדם לפני 30,000 שנה, נוכל לדעת מה הוא הכושר הטבעי והאופטימלי, ומה יכול להיות הנזק כשאנחנו לא שומרים עליו. או למשל אם רואים שמשחר האנושות הילדים היו שייכים לכל השבט, והאבות בדרך כלל לא ידעו אילו ילדים הם שלהם, אז נוכל להסיק שהמשפחה המודרנית היא התפתחות חברתית, ולאו דווקא התפתחות שמתאימה לאנושות כרגע.היוונים היו יותר חכמים מאיתנו, בשבילם השאלה מה טבעי ומה לא הייתה קריטית. ההבדל בינם לבינינו הוא שבעזרת האנתרופולוגים והארכיאולוגים שלנו אנו כבר יודעים מה המצב הטבעי של האנושות. היוונים לא ידעו זאת. היו חסרות להם המציאות הארכיאולוגיות, ידע גיאולוגי ושיטה מדעית טובה. הדבר היחיד שהם יכלו לסמוך עליו זאת דרך החיים של השבטים הברברים מחוץ לגבולות יוון. רק מה לעשות, השבטים האלה כבר עברו את 100,000 השנים של תקופת האבן הקדומה, ורובם עברו גם את תקופת האבן התיכונה. כך היוונים יכלו אולי לראות את עצמם לפני כמה אלפי שנה, אך בשום אופן לא את האנושות בחיתוליה, לפני 130,000 שנים. בלי מידע מהימן, לאבות המערב נשאר רק לנחש, והם אכן ניחשו.אז מה היוונים חשבו שהוא טבעי? משום מה לא פרוטגורס, לא אפלטון וגם לא אריסטוטל הבינו את המהות החברתית של האנושות. שלושתם מתארים את האנשים הראשונים כזאבים בודדים. אפלטון טוען שאנשים התחילו להתקבץ ביחד בגלל הצורך בציד משותף ומחסה משותף. לדעת אריסטוטל אנשים החלו ליצור קבוצות כדי שיוכלו להתרבות, ולדעת פרוטגורס הגנה מפני חיות הובילה ליצירת שבטים וקבוצות. איך שלושת הפילוסופים הגדולים האלה התעלמו לחלוטין מהסיבה האמיתית שבגללה אנשים חיו בשבטים והיא הצורך הבסיסי במגע חברתי שקיים בכל אחד מאיתנו, אני יכול רק לשער.

אז מה קרה כשאנשים החלו לחיות בקבוצות, איך הם הצליחו להסתדר בניהם? פה מהפילוסופים מתחלקים לקבוצת ה"סוציאליסטים" וה"קפיטליסטים". אנטיפון ה"סוציאליסט" טען שבהתחלה כל האנשים היו שווים, ורק החוק גרם להבדלים בניהם. טראסימכוס ה"קפיטליסט" בוחר לחשוב שהטבע מתנהל על פי החוק של החזק שורד, ורק החוק האנושי, למשל החוק הדמוקרטי של אתונה, השווה את הזכויות של האנשים. לא יפתיע פה אף אחד שניטשה הושפע מטראסימכוס כשכתב על העל-אדם שלו. מעניין גם שבזמן כשהנאצים השתמשו בניטשה כדי לפתח את תורת הגזע שלהם, אתונה השתמשה בטראסימכוס וב"קפיטליסטים" אחרים כדי לדכא מדינות סוררות באימפריה שלהם.

הרקע ההיסטורי לשימוש הציני בפילוסופיה של הטבע, הוא המלחמה הממושכת בין הברית האתונאית לברית של ספרטה, שתי מדינות שחילקו את יוון בניהן. ב-416 לפני הספירה האתונאים מתכננים לכבוש את האי מילוס, אי שהיה במקור קולוניה של ספרטה אך עתה היה ניטראלי. מילוס סירבו להיכנע, והאתונאים בתקווה לפתרון דיפלומטי הגיעו לדבר עם האליטה המורדת של העיר. כבר הפניה הראשונה של האתונאים למנהיגי העיר מדגימה בצורה מצוינת את השימוש הציני בחוק של הטבע, שימוש שמאז גרמניה הנאצית החברה המודרנית כבר לא עושה יותר. האתונאים מודיעים:אנחנו לא נדון איתכם בטיעונים מטעים על הזכות שלנו לאימפריה בגלל שסילקנו את הפרסים, וגם לא על הפגיעה שפגעתם בנו, אלא נקצר נאום ארוך שבכל מקרה אף אחד לא היה מאמין לו. מצידכם אנחנו מקווים שלא תנסו להשפיע עלינו על ידי כך שתגידו שלא הצטרפתם לברית של ספרטה למרות שאתם הקולוניה שלהם, ושלא עשיתם לנו שום עוול. שכן אתם יודעים כמונו ששאלת הצדק, לפי חוקי הטבע, היא רלוונטית רק בין שני צדדים שווים בכוחם, ואילו החזק תמיד עושה את מה שהוא רוצה, והחלש סובל את מה שחייב.תשימו לב פה למשהו נוסף, למודעות העצמית של האתונאים בנאום הזה. הם לא פועלים באופן עיוור ועל פי רגש. הם מכירים את חוקי העולם, ומנתחים כל דבר בקור רוח. גם התשובה של מנהיגי מילוס מדגימה את תהליך הרציונליזציה שעברה יוון במאה החמישית. ראשי מילוס מבינים מייד את טיב הדיון. הם משחקים את אותו משחק ההיגיון, ומנסים לשכנע את אתונה ששמירה על הצדק היא באינטרס של אתונה עצמה. דיון מין הסוג הזה לא היה יכול להתקיים לפני עידן הסופיסטים. הסופיסטים הכניסו לתמונה רטוריקה והגיון. במקום לגשת לבעיה בצורה אימפולסיבית וללא ראיה כוללת, היווני התחיל לבחון הכל באופן רציונלי ועם מודעות עצמית גבוהה. הדבר היחיד שהיה משותף לכל הפילוסופים של המאה החמישית, מה שחצה את כל הפלגים, את שוחרי הטבע ואת שוחרי החוקים, את אלה שהאמינו בכוחו של החזק, ואלא שטענו שכולם נולדו שווים, זה הרצון העז לשנות את החוקים הקיימים. אפלטון רצה להגיע לחוק האלוהי, אנטיפון שאף לחזור לחוקי הטבע, וגם לפרוטגורס, לטראסימכוס ולקליקלס היו חלומות לשנות את המציאות הקיימת.אם פרוטגורס העדיף את הדמוקרטיה של אתונה ורק רצה לשנות את שיטת החינוך, אזי אפלטון האמין שדמוקרטיה היא דבר רע. איך יתכן מצב, טען, שבו גם אנשים טיפשים וחסרי ידע יחליטו החלטות גורליות למדינה? אפלטון העדיף את האוליגרכיה הספרטנית שבה שולטת קבוצת מיעוט של "האנשים הטובים ביותר". מפליאה פה העובדה שדווקא אפלטון עם תורת האידיאות הדמיונית שלו, ועם הערצתו לאוליגרכיה ולחלוקה למעמדות, נחקק בהיסטוריה כסמכות הפילוסופית הגדולה בעולם. ואילו פרוטגורס עם הפוסט-מודרניזם והאהדה לדמוקרטיה נזכר דווקא כפילוסוף מזויף שהשחית את הנוער היווני. מפליאה גם הסיבה שבגללה זה קרה. כתבי אפלטון שבהם הראה זלזול עיקש במתחריו הסופיסטים נשתמרו, ואילו כתבי הסופיסטים אבדו. כך כל תרבות המערב שהייתה יכולה להתפתח לכיוון אחר לגמרי, מצאה את עצמה מדדה דווקא אחר הפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית.

עם זאת, גם לאפלטון ישנו צד מודרני. אפלטון האמין שבאופן טבעי, גברים ונשים שווים בכל דבר מלבד התפקיד שלהם בהתרבות. מכאן שהחברה האופטימלית היא חברה שוויונית לחלוטין שבה לגברים ולנשים אותם תפקידים. מנקודה זו אפלטון הגיע למסקנה מרתקת, ששונה בתכלית מהסנטימנטים המודרניים שלנו. הוא טען שאם לנשים יהיו תפקידים זהה לאלה של הגברים, אז הן כבר לא יהיו עקרות בית שמטפלות במשפחה, ולכן אין צורך במשפחה בכלל. הילדים צריכים להיות שייכים לכל הפוליס, והחינוך הוא באחריות המדינה בלבד. אך גם פה אם ממש רוצים לקחת את הקרדיט על הרעיון מאפלטון, אפשר לעשות זאת. אריסטופנס, המחזאי של אתונה, הציג מחזה בו הנשים מציעות חברה שוויונית מבחינת רכוש וזכויות. חברה בה הסקס חופשי, והילדים שייכים לכולם.

מכל הפילוסופים במאה החמישית, הסופיסט אנטיפון היה כנראה הרגיש והמודרני ביותר. פלוטרכוס מסביר לנו בנאיביות משעשעת משהו על ה"שיטה" שהמציא אנטיפון:הוא יצר את אמנות הטיפול במצוקה של הנפש, כמו שרופאים יכולים לטפל במחלות של הגוף. העיר קורינתוס בנתה לו בית קטן בכיכר השוק והוא שם כרוז בשער שהודיע לכולם שיש לו דרך לטפל במצוקה של הנפש באמצעות מילים, ומייד כשידע את הסיבה למצוקה הוא יוכל לרשום תרופה לנוחיות הלקוח.ביחד עם הספר של אנטיפון על פירוש החלומות, אפשר לייחס לאנטיפון ללא התחבטות כלשהי את הניסיון הראשון בפסיכותרפיה. לגבי המקצועיות של אנטיפון בטיפול במחלות של הנפש, אז הציטוטים הנהדרים הבאים מספריו מדברים בעד עצמם:- יש כאלה שלא חיים את ההווה אלא מכינים לעצמם בהתלהבות גדולה תוכניות, כאילו שהם עומדים לחיות חיים אחרים כלשהם ולא את החיים הנוכחיים. בצורה כזו הם לא שמים לב שהזמן כבר עבר.- לטפל בזקן זה כמו לטפל בצעיר.- הבן אדם שאיתו אדם מבלה את רוב היום, יהפוך בעצמו דומה לאותו אדם באופי.- חברות חדשה יוצרת מחויבויות. חברות ישנה יוצרת עוד יותר מחויבויות.- נורא קל למצוא בעיות בחיים. בחיים אין שום דבר מיוחד או גדול, אלא בעיקר דברים קטנים, חלשים, וקצרים שמעורבים בהם כאבים גדולים.אנטיפון שנא את מערכת המשפט. הוא טען שהיא גורמת עוול לנאשם, אך גם למאשים שמעתה שנוא על ידי הנאשם. מבחינת אנטיפון שום רווח לא יוצא ממערכת המשפט. לדעתו האדם צריך לחיות על פי חוקי הטבע, ולפעול בצורה ספונטית על מנת לספק את תאוותיו. אך גם ההיפי הרגיש וחסר העכבות הזה לא ביטא בשום שלב את הרצון לבטל את מוסד העבדות. העבדות הייתה מושרשת כל כך עמוק בחברה היוונית שאף פילוסוף של המאה החמישית לא חשב לרגע שמשהו לא בסדר. הפילוסופים שביטלו לחלוטין את עולם החושים, ואלה שהגיעו לתיאוריות הזויות בעלות מספר אינסופי של עולמות, אף אחד מהם לא חשב לרגע שהעבדות היא דבר לא תקין. המקסימום שהגיעו אליו זה לגנות שימוש בעבדים יווניים. וכך מוסד העבדות עמד איתן וללא ביקורת עוד הרבה זמן, לפחות עד אמצע המאה החמישית, וגם אז הקולות שנשמעו היו מעטים ונפלו על אוזניים ערלות.בחלק הראשון של המאמר דיברתי על תורת הקיום של הסופיסטים. אך תרומתם של הסופיסטים לשיח הפילוסופי לא הגיעה משם. התרומה העיקרית והמכרעת של הסופיסטים היא דווקא העברת הדגש מפילוסופיה של הטבע ושל הקיום לפילוסופיה של האתיקה והחברה. בחלק השני של המאמר ניסיתי להציג את הגיגי הסופיסטים בנושאים אלה, אך כמובן רק על קצה המזלג. האהדה המחודשת לסופיסטים במאה ה-20 נובעת מהקרבה שלהם אלינו. פלורליזם הדעות שנובע מסובייקטיביות של הידע, והדמוקרטיה שנשענת על אותו פלורליזם, כולם התחילו את דרכם במוחותיהם של הסופיסטים, באותה מאה חמישית הססגונית והפורה ביוון.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יבגני קופל