אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קלווין: מוסדות הדת הנוצרית


ז'אן קלווין
ז'אן קלווין (1509 - 1564), האיש שאביו הנוטריון רצה שיגדל להיות משפטן ואילו הגורל הועיד לו את תפקיד אחד המתקנים הגדולים של הנצרות.

ז'אן קלווין (1509 - 1564), האיש שאביו הנוטריון רצה שיגדל להיות משפטן ואילו הגורל הועיד לו את תפקיד אחד המתקנים הגדולים של הנצרות. זרמים חשובים הושפעו והתפתחו מתוך הקלוויניזם: הפוריטנים שהיוו השפעה גדולה על אנגליה והמושבות בארצות הברית, ההוגונטים בצרפת, הכנסייה הסקוטית והפרסביטריינים. המאמר יעסוק בתיאולוגיה של קלווין כפי שמשתקפת בספרו הגדול - "מוסדות הדת הנוצרית". תורתו של קלווין השפיעה רבות מעבר למקום ולתקופה ויש הרואים בה את ניצני הקפיטליזם המערבי.

החלק הארי מרעיונותיו של ג'ון קלווין מתרכזים בספרו "מוסדות הדת הנוצרית" ( the institute of the christian religion ) שנכתב בשנת 1536. הספר עצמו בנוי מארבעה כרכים שבחלוקה תמטית מתייחסים לארבעה נושאים:

א) האל כאבינו שבשמיים.

ב) האל והבן.

ג) האל ורוח הקודש.

ד) הכנסייה.

חלוקה זאת היא רק אחת מכמה אפשרויות. ישנם חוקרים שבוחרים לחלק את המוסד ( institute ) לשני נושאים עיקריים ברוח דבריו של קלווין עצמו בתחילת הספר: \

nearly all the wisdom we possess consists of two parts: the knowledge of god and of ourselves.

לפיכך, החלוקה מתבססת על האל כבורא מול האל כסולח. חלוקה זאת, לדעת רבים, נכשלת בלקחת בחשבון את הממד האנושי בכתביו של קלווין. תהא החלוקה אשר תהא, האלמנטים החשובים מנקודת מבט של מאמר זה הם התוכן והמסרים של התיאולוגיה הקלוויניסטית.

נקודת המוצא של קלווין על פי הגדרתו שלו היא להדריך את המאמינים בנושאים של תיאולוגיה קדושה אשר במרכזה מצוי הרעיון של איחוד האדם עם האל באמצעות ישו הבן. בתחילת כרך 3 של ה'מוסדות' institute נכתב:

as long as christ remains outside of us, and we are separated of him, all that he has suffered and done for the salvation of the human race remains useless and of no value for us. therefore to share with us what he has received from the father he had to become ours and to dwell with us.

המפתח לגאולת האדם הוא באמצעות האמונה, רק האמונה תעורר את החלק באלוהים שהוא סלחן ומכפר עוונות.

אם ניתן למצות את התיאולוגיה הקלווינסטית ברעיון של התקרבות האדם לאל? הרי התקרבותו של האדם לאל הוא מוטיב חוזר ונשנה בתיאולוגיה הנוצרית על כל זרמיה. תומס אקוו'ינס למשל, מחלק את ה'סומא תיאולוגיה' ( summa theologica ) להתקרבות האל לאדם ולהתקרבות האדם לאל. נשאלת השאלה מה יש בתיאולוגיה הקלווינסטית שמייחד ומבדיל אותה משאר הזרמים בחשיבה הנוצרית.

מבט פנים לעומקם של הרעיונות הקלוויניסטים

בדומה למרטין לותר, קלווין הדגיש כאמור את מרכזיותה של האמונה בחוויה הדתית. האמונה מתגשמת באמצעות דואליזם של סובייקט ואובייקט. במישור האובייקטיבי, העולם החומרי, החברה, הפרטים בה – כולם מתפקדים כחלק ממציאות אלוהית. במציאות זאת מתקיים הסובייקט האנושי – האינדיבידואל שמתאפיין בשחיתות ורוע אינהרנטי שהם תוצאה של הגירוש מגן העדן והסיבה שהמציאות היום-יומית היא כה קשה.

בני האדם נוטים להעריך יתר על המידה את הסגולות בהן ניחנו ולפיכך באקט של יוהרה מפריזים ביכולת השיפוט המוסרית שלהם. האדם לעולם לא יוכל להבין את האלוהות ולהתעלות מעל קיומו הגשמי. קלווין מעיר ב institute:

because of our natural proneness to hypocrisy, any vain appearance of righteousness… around us is exceedingly defiled… for if at noon day we look either at the ground or at any surrounding object, we conclude our vision to be very strong and piercing, but when we raise our eyes and steadily look at the sun, we are at once dazzled and confounded with such a blaze of brightness. and we are constrained to confess that our sight – so piercing in viewing terrestrial things – when directed to the sun, is dimness itself.

קטע זה עלול להזכיר לרבים את משל המערה של אפלטון והסיבות לכך ברורות. אולם בעוד שעבור אפלטון האדם חוטא מתוך בורות, עבור קלווין האדם סובל מבורות כתוצאה מחטא.

קלווין, למעשה, יוצר דיכוטומיה בין תפיסה סובייקטיבית למציאות אובייקטיבית. בכך אין הוא נבדל מהמסורת הנומיניאליסטית שאפיינה את החשיבה המערבית מאז המאה ה 14 בהפרדה בין קונספציה לפרספציה. ואכן כחלק מההפרדה שיצר קלווין בין תפיסה אנושית למציאות, הוא התנגד נחרצות לכל ניסיון לזהות את האל עם הטבע כפי ששפינוזה מציע. בהקשר זה נכתב ב institute:

the expression nature is god… is harsh and inconsistent with strict propriety of speech, nature being rather an order prescribed by god. it is dangerous… to confound the deity with the inferior course of his work.

התפיסה המוגבלת של בני האדם מסוגלת לאתר את הסדר האלוהי בטבע, לא את האלוהות עצמה. גישה זאת עלולה להיראות לקורא המודרני דתית או מיסטית אבל למעשה היא במידה רבה מקבילה לראיית העולם הפוזיטיביסטית של המדע, ראיית עולם המחפשת את הסדר שבטבע באמצעות גילוי תופעות סדירות והסיבתיות שמחוללת אותן.

קלווין קורא לאדם להתרכז בעולם הזה ולהעריך את היופי ורוחב היריעה של הבריאה. גילוי העולם האנושי לדעתו יעזור במידה רבה לבני האדם להעריך את גדולת האלוהות. ב institute משווה קלווין את אלוהים לארכיטקט שתכנן, יצר והרכיב את ההרמוניה בטבע החל מתנועת הכוכבים, המשך בגוף האדם (שהינו – בהתאם למסורת היוונית – מיקרו-קוסמוס של הטבע) וכלה באומנות. למעשה, האל עצמו הוא אמן החושף את יצירתו באמצעות יסודות הטבע. גישה זאת לא שונה הרבה מהאסתטיקה של המאות ה 17 וה 18 – אסתטיקה ששמה לעצמה כיעד לחשוף את ההרמוניה והסדר בטבע.

עם זאת, יש לזכור שככל שקלווין התרשם עמוקות מהעוצמה והיופי של הטבע, הוא עדיין נשאר תיאולוג והאג'נדה שהנחתה אותו הייתה לגרום לקוראיו ולחסידיו להתמסר לתכלית האלוהית ולא המדעית. כל העוצמה הגלומה בהרמוניה של הטבע מובילה למסקנה ברורה, האדם הינו פיון קטן המתיימר להבין דברים הנשגבים מבינתו:

it must be concluded that while the turbulent state of the world deprives us of our judgment, god by the light of his own righteousness and wisdom regulates all those commotions in the most exact order and directs them to their proper end.

קלווין מתמודד כאן עם בעיה אפיסטמולוגית. אם נפש האדם טמאה מחטא ואם יהירותו של האדם מובילה אותו לחשוב שהוא מסוגל להסתמך על עצמו ולהסיק על המציאות – דבר שבפועל רחוק מלהיות נכון, כיצד יכול הוא לדעת את האמת למען ישועתו? התשובה טמונה אך ורק בכתבי הקודש. קלווין מטעים:

חשוב לדעת שקלווין לא דבק בפרשנות מילולית של הטקסט כלשונו. הוא גילה יותר עניין בדרש והפרשנות הנובעת מקריאה בכתבי הקודש. יתרה מכך, הבנת התנ"ך כלשונו עלולה להוות פגיעה בכבודו של האל. נכון הדבר הוא במיוחד לקטעים המתייחסים לצורתו של האל. כשמסופר שלאל יש עיניים, ידיים או רגליים, קלווין מעיר, אין לקחת זאת במשמעות המילולית. כתבי הקודש מדברים אלינו באותו האופן בו אומנת מדברת אל ילדים שהם בעלי כושר הבנה מוגבל ביחס למבוגרים.

איך נוכל לדעת שהפרשנות של כתבי הקודש נכונה? בני האדם בכסילותם עלולים לסלף את הכתוב. בנקודה זאת אנו מגיעים למוטיב המרכזי ביותר בקלוויניזם. קלווין טוען שהאמת ניתנת רק לקומץ נבחרים שהוארו על ידי רוח הקודש. שכל ישר ובינה אינם משחקים פה תפקיד כפי שהוא מעיד:

let it be considered then as an undeniable truth, that they who have inwardly taught by the spirit, feel an entire acquiescence in the scripture, and that it is self authenticated carrying with it its own evidence, and ought not to be made the subject demonstrations and arguments from reason; but it obtains the credit it deserves with us by the testimony of spirit.

מאז המאה ה 14 ותחילת החשיבה הנומינליסטית, השאלה לגבי מקור הידע ואמיתותו העסיקה פילוסופים רבים באותה מידה כמו תוכנו של הידע. הקלוויניזם ממציא פתרון בחזקת dues ex machine. "האל שבמכונה" האותנטיות של הידע מאומתת בחסד אלוהי. ניתן לבוא ולטעון שקלווין אף מחמיר את בעיית מקור הידע כשהוא מחסל את הספק – הספק שמהווה אבן פינה בחשיבה מדעית. ואכן שאלת מקור הידע רודפת את ההיסטוריה של הקלוויניזם מאז הגחתו לעולם כמשנה סדורה.

עם זאת, נטל ההוכחה לא הטריד את קלווין. כפי שנאמר זה מכבר, הקלוויניזם אינו תיאוריה מדעית אלא דוגמה תיאולוגית. האל מכוון את האדם לעבר השגת מטרותיה של ההשגחה העליונה. האל נתפס בקלוויניזם כישות על טבעית רוחנית והיסטורית המפקחת על העולם שנברא על ידו. חוקי הטבע שרירים וקיימים אך הכוח המניע אותם הוא הכוח האלוהי. במילים אחרות, האלוהים עבור קלווין אינו ישות קונטמפלטיבית המכילה את עצמה ומנותקת מהעולם (באותו האופן בו מפקד צבאי משקיף על הקרב ממעלה הגבעה) אלא ישות המקבילה לאירועים היום-יומיים ולסדר החברתי והכלכלי של האדם – אלוהים נמצא בכל מקום ומעורב בכל דבר:

god asserts his possession of omnipotence and claims our acknowledgment of this attribute; not such as is imagined by sophists – vain, idle, almost asleep, but vigilant efficacious, operative and engaged in continual action.

סוגיה זאת מובילה אותנו לשאלה המכרעת לפיה אם האל מעורב ומכוון את הכל, האם נשאר מקום לרצון חופשי? ישנה גישה המייחסת את גורל האדם לשרירותיות של המזל. ישנם כאלו, לעומת זאת, המדגישים את יכולתו האינהרנטית של האדם לחשיבה רציונאלית בתוקף כוחה של הבינה ולפיכך נהנה הוא מהפריבילגיה של ניהול חייו כראות עיניו. קלווין ראה את המציאות כתוצאה בלתי נמנעת של הכוונה אלוהית שנקבעה מראש. למשל, בכל הקשור לסטאטוס חברתי, אדם סבור שמזל או מצוינות אישית עומדים מאחורי הצלחתו. אולם הסיבה האמיתית להצלחה או כשלון היא החלטה אלוהית שנקבעה מראש, מוסתרת מעיני האדם, לקדם אנשים מסוימים ואילו אחרים להשאיר מאחור. נכון הדבר הוא במיוחד לישועה ולגאולת הנפש. ישנם כאלו שזכו להיגאל ו"ברי המזל" (כמובן שאין פה מזל) נקבעו מראש על ידי תוכנית שמימית שהאדם בה אינו אלא פיון חסר משמעות.

תפיסת עולם המונחית על פי גורל ידוע מראש עומדת בסתירה מוחלטת לרוח ההומניזם של תקופת הרנסנס שבה חי ותפקד קלווין. אולם עובדה זאת לא הרתיעה אותו מלבסס את רעיונותיו. על פיו, אם אלוהים מעורב בנעשה בעולם עד לרמת הפרטים הקטנים ביותר, יהיה זה רק הגיוני להניח שלאדם אין מילה בכל הקשור לגורלו. דוקטרינה זאת לא צריכה להרפות את ידיו של האדם אלא להפך, לחזק אותו. הנוצרים המאמינים יכולים להיות בטוחים שעל הפורענות הפוקדת את חייהם (והחיים במאה ה 16 רחוקים היו מלהיות נוחים ובטוחים) אינה מתרחשת ללא סיבה. ישנו סדר מאחורי כל המאורעות גם אם אין הוא מובן לבני האדם. אסור לזלזל בחשיבותה של נחמה זאת למאמין מבחינה פסיכולוגית.

אולם עדיין, בגזילת הרצון החופשי מהאדם דנים אנו אותו לאפתיות וחוסר מעש. מה הטעם לנסות לשפר את מצבך, להתמודד עם סכנה, עוני או מחלה כשהכל בלתי נמנע ונכתב מראש אי שם בממלכת האלוהים? בנוסף, קיימת כאן הסכנה לפיה ניתן להצדיק כל מעשה, פסול ונפשע ככל שיהיה, כרצון אלוהים תוך כדי נטילת האחריות האישית ממבצע המעשה. קלווין היה ער לדילמות הללו ולמגרעות של תורתו והוא ניסה להתגבר עליהן בטענה שהרצון החופשי עצמו הינו כלי שהאל נתן בידי האדם על מנת לשמר את עצמו, כלומר, האדם מצויד מראש במוטיבציה לשיפור עצמי ולהנהגת חיים סדירים בחברה. ב institute נכתב:

הצעדים שהאדם בוחר לנקוט בחייו הם חלק מההשגחה העליונה ולפיכך מחובתו הדתית והמוסרית של האדם לעשותם בתבונה. נכון הדבר הוא גם בעבודה ובפרנסה. אדם חייב לדאוג לכלכלתו באופן האופטימאלי היות שזה צו אלוהי. קלווין, למעשה, מנסה לפתור את הבעיות של שרירותיות המזל בחיים והבחירה החופשית כששניהן מושמות תחת הרובליקה של ההשגחה והתכנון האלוהי. בעולם קלוויניסטי, לא לאל ולא לאדם מותר להיות עצלנים. כל אחד עושה כמיטב יכולתו במסגרת תפקידו ומגבלותיו: האל הינו ישות עסוקה הפועלת דרך אדם עסוק.

קלווין מוסיף כי לדעתו נקודת השקפתו והעקרונות אותם הוא מטווה אינם מנוגדים לצרכיו ורגשותיו של האדם. להפך, בני האדם יכולים רק להפיק מהם תועלת. הצלחה בעולם הזה מפורשת כסימן לברכה מאלוהים. האדם ישתמש בכל כלי שאלוהים הפקיד בידו כדי ליהנות מהברכה האלוהית. הידיעה כי האל דואג לאדם, תגרום לו, לאדם, לנצל עד תום את יתרונות העולם הזה כדי להגשים את דאגת האל ולצקת בה תוכן במציאות. ואם כשלון יהיה מנת חלקו, האדם לא ישקע בייאוש וברחמים עצמיים אלא יפרש זאת כרצון אלוהי ויקבל זאת בהשלמה. כי הרי בטחון באל ובתוכניתו יחזק עבור האדם את האמון בכוחותיו שלו שהרי באים אלו מהאל. האדם אינו צריך להירתע מחיפוש אחר תועלת עצמית היות שזאת לא באה בניגוד להשגחה העליונה. היבטים אלו חיוניים מאד על מנת להבין את התיאוריה המפורסמת של מקס וו'בר בדבר הקשר הישיר בין הקלוויניזם לקפיטליזם.

סדר חברתי

קלווין האמין שכל בני האדם, ללא יוצא מן הכלל, ניחנו בנטייה האינסטינקטיבית להעריך ולשמר סדר חברתי. אפילו פושעים ומפירי חוק נותנים את הסכמתם לחיוניות של הסדר החברתי והחוקים המתלווים אליו, אלא שתשוקותיהם ויצריהם חזקים מידי בכדי שירוסנו.

קלווין דחה לחלוטין את הרעיון האפלטוני של זיכרון מחיים קודמים לטובת אמונה בקדמה ובכושר ההמצאה האנושי (עוד ממד המזין את התיאוריה של וו'בר על הקשר בין הקלוויניזם לקפיטליזם). האינטלקט ויכולת ההמצאה לא ניתנו לכל בני האדם באופן שווה וגם כאן מדובר ברצון וחסד אלוהי:

but whereas some excel in penetration, others possess superior judgment and others have a greater aptitude to learn this or that art; in this variety god displays his goodness toward us, that no one may arrogate to himself as his own what proceeds merely from divine liberty… god inspires particular motions according to the vocation of each individual

הזכרת הכישורים המוענקים על ידי האל לאדם באה בכדי להזכיר לכל אינדיבידואל את האימפרטיב הדתי והמוסרי לעסוק במשלח ידו בדרך הטובה והאפקטיבית ביותר. המרוויחה הגדולה ביותר היא החברה. מעבר לחלוקת עבודה ברורה, הקלוויניזם מעודד מצוינות וקדמה.

שוב אנו עדים כיצד הכוונה אלוהית מתורגמת להצלחה בעולם הזה. ואכן בניגוד לגאולת הנפש, שהיא מנת חלקם של יחידי סגולה, מתנות האל בחיים הנוכחיים ניתנות לכל אדם באשר הוא. מי שלא ינצל את נדיבות האל, נידון לעונש מהאל לא בעולם הבא אלא בעולם הזה. נכון, ההישגים בעולם הזה הינם טכניים ופחותים מחשיבותם ביחס להישגים מוסריים ורוחניים. אולם הגדולה של הקלוויניזם כדוקטרינה המטווה אורח חיים היא יכולתה להכליל בתוכה את הארצי ואת הרוחני – הכל תחת ההשגחה האלוהית. לאדם המודרני או הפוסט מודרני, תורתו של קלווין עלולה להראות כגחמה מיסטית וכדוקטרינה מופרכת אבל יש לזכור שהאדם של היום הוא פרי תולדה של המסורת ההומניסטית המאמינה ביכולתו של הפרט לגאול את עצמו באמצעות עצמו. במאה ה 16 המסורת ההומניסטית עדיין לא הייתה מושרשת עמוק כפי שהיא מושרשת כיום.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קג'טי נגהי