אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עמנואל קאנט: הנחות יסוד למטפיזיקה של המידות


הציווי המוחלט והקטגורי ממחיש מה ראוי לעשות ללא שום התחשבות בשיקולים זרים שמחוץ למוסר

בספרו "הנחות יסוד למטפיזיקה של המידות", פותח עמנואל קאנט במשפט "לא יצוין דבר בעולם וגם לא מחוץ לעולם שיוכל להיחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד". בעוד שאריסטו זיהה את המהות עם התכלית, הרי שקאנט בוחן את המעשה על פי המניע. אם כוונת עושה המעשה טובה, אזי, אין משמעות לתוצאה. קאנט אדיש לתוצאת המעשה בשיפוט המוסרי שלו. גם מעשה שתוצאותיו חיוביות אבל לא נעשה מתוך כוונה טובה לא יחשב למוסרי.

היסוד המרכזי בתיאוריה של קאנט הוא הכוונה. רק עושה המעשה יכול לרדת לעומק כוונתה ולמניעים, ולכן רק עושה המעשה יכול לשפוט. הרצון הטוב הוא הבסיס לכל התורה של קאנט. הוא הדבר היחידי הטוב כשלעצמו.פעולה טובה במובן המוסרי צריכה להיעשות לשם החוק המוסרי ולא רק להתאים לו. התאמה מקרית יכולה לקרות גם ללא טעם מוסרי. הכרת התבונה הפשוטה, שהיא נחלתם של בני האדם הפשוטים, אינה משיגה את תכליתה בהקשר המוסרי שכן היא כוללת התנסות ואינה אפריורית טהורה. הכרת התבונה הרגילה, שהיא נחלתם של האנשים הפשוטים, מצויה בין ההתנסות, הכללים המעשיים ובין החוקים המוסריים ואינה יכולה לכוון את מעשי האדם באמצעות חוקי המוסר. הכרת התבונה הרגילה היא נחלתם של ההמונים ואיננה נוצרת על ידי מומחים לדבר אך התבונה המעשית בשימושה הפשוט מאפשרת לאדם לדעת מהי חובתו המוסרית על פי כוח המשפט המעשי.את החוק המוסרי ניתן למצוא אך ורק בפילוסופיה הטהורה. הפילוסופיה הטהורה של המוסר מציעה באופן נפרד את מה שהכרת התבונה הפשוטה משיגה בהכללה עם דברים נוספים. ביקורת התבונה המעשית הטהורה זהה להנחת היסוד למטפיזיקה של המידות. המטפיזיקה של המידות מקדימה את הפילוסופיה של המוסר. מטפיזיקה של מידות בוחנת את המושג ואת העקרונות של רצון טהור אפשרי ואין היא בוחנת רציה אנושית השייכת לפסיכולוגיה. כיצד יודעים אם הרצון הוא טוב?הרצון הטוב הוא טוב באמת כאשר הוא מציית לחובה. המעשה מוסרי הוא מעשה שחובה לעשותו. זהו מעשה שמציית לחובה מוסרית. כאשר יש לאדם מספר אפשרויות פעולה, הוא בוחר לפעול על פי רצונו הטוב. אם אדם פעל על פי נטייה טבעית, הרי שזה יחשב לפעולה אוטומטית, לא כרוכה בבחירה, ואז לא ניתן לומר שאדם פעל מתוך רצון טוב.מעשה טוב חייב להיות בחירה מתוך אלטרנטיבה – מעשה שנעשה מתוך רצון מודע לקיים את החוק המוסרי. פעולה כדי שתחשב לטובה, על פי קאנט, לא דיה שתהיה מתאימה לחוק המוסרי. חובה, היא הכרחיותה של פעולה מתוך הכרת כבוד לחוק. אני מכיר בהכרחיות הפעולה המוסרית מתוך הכרה שזה מה שאני חייב לעשות. החוק המוסרי תקף מכוח התבונה ולפיכך חל על כל בעלי תבונה. כל בעל תבונה מבין את החובה לפעול על פיו. כמו שחוק הגרביטציה חל על כולנו, כך גם החוק המוסרי. חוקי המוסר חלים על כל בעלי התבונה.שכל, אומץ, החלטה נכונה, עושר, בריאות, שלווה – כולם יכולים להזיק אם הרצון שמשתמש בהן, ונקרא אופי, אינו טוב. הרצון הטוב הינו תנאי הכרחי שיהיה האדם ראוי לאושר. סגולות יכולות לעזור לרצון הטוב ואולם אין הן פנימיות ובלתי תלויות אלא מותנות ברצון הטוב. רצון טוב הוא טוב באופן מוחלט, בלי תלות בתוצאה או במטרה אלא כשהוא לעצמו. הרצון הטוב הינו טוב עליון ותנאי לכל ערך אחר ובכלל זה תשוקה לאושר. למרות שהתבונה מצמצמת את היכולת לאושר, הרי שהצמצום מתאזן בהשגת תכליתה שהיא להביא לרצון הטוב המביא בסופו של עניין להשגת האושר.ומהו מושג הרצון הטוב? המושג נמצא בשכל הטבעי. ולבירורו נוסיף מושג חובה שבו כלול מושג הרצון הטוב. פעולות מתנגדות או מתאימות לחובה אינן נכללות בהגדרת הפעולות המוסריות.

כלל מעשי אפריורי שעל פיו נוהגים יכול להביא לפעולות מוסריות או לא, תוך תלות בקיום מניע החובה המוסרית. קאנט מציג דוגמאות להמחשת החובה המוסרית שבלעדיה אין רצון טוב:חנווני שאינו מרמה ופועל באופן התואם את החובה המוסרית אך לא מתוך חובה מוסרית וגם לא בשל העובדה שזוהי נטייתו, אלא מתוך מניע עסקי כדי למשוך אליו לקוחות – פעולה זו נחשבת לפעולה אנוכית ואיננה נכללת בהגדרת הפעולות המוסריות.השמירה האישית על החיים הינה חובה שאליה יש לכל אדם גם נטייה, ואולם, שמירת החיים נעשית על פי כלל מעשי, ואין לה תוכן מוסרי בהתאם לחובה ולא מתוך חובה. לעומת זאת, אם אדם מתאווה למות ויקיים את חייו מתוך חובה, אזי לכלל המעשי יהיה תוכן מוסרי. הכרת הכבוד הטהורה לכלל המעשי היא המכווננת את החובה שדוחה כל מניע אחר ומהווה את התנאי לרצון שהוא טוב כשהוא לעצמו.מהי חובה?חובה היא הכרחיותה של פעולה מתוך הכרת כבוד לחוק המוסרי. ההכרחיות אינה נובעת מפחד או מיראת אלוהים, אלא מתוך הכרת כבוד לחוק המוסרי – כלומר, כאשר הרצון הטוב מציית לחובה ומבטל כל שאיפה, נטייה ורגש אחרים מפני מילוי החובה ;הרצון שואף לעשות את המעשה מתוך חובה בלבד. עלי לשאול את עצמי מה מוטל עלי לעשות ולא מה כדאי לי לעשות. הפעולה המוסרית היא פרי של מאבק שבו הציות לחובה המוסרית גובר על הנטייה לסיפוקים ולאושר. מבחינה זו נכון לבטא את החובה המוסרית באמצעות ציווי מוחלט, קטגורי, האומר מה ראוי לעשות ללא התחשבות בשיקולים זרים שמחוץ למוסר. החובה המוסרית היא לציית לחוק המוסרי. תכונותיו של חוקתכונות היסוד של כל החוקים הן כלליותם והכרחיותם. כמו בחוק הגרביטציה – אני חייב לפעול לפיו ואין לי אלטרנטיבה. קאנט טוען שמבחינת כלליות והכרחיות אין הבדל בין חוקי הטבע וחוקי המוסר. אדם לא יכול להחליט שהוא אינו פועל על פי החוק.מה, בכל זאת, ההבדל בין חוקי הטבע וחוקי המוסר? חוקי הטבע חלים גם על מי שלא מכיר בהם. החוק המוסרי חל רק על מי שמכיר אותו ורק עבורו החוק הזה הוא הכרחי. לכן, החוק המוסרי הכרחי רק לגבי יצורים תבוניים ורק הם יכולים לטעון שהם פועלים בשל רצון לציית לחובה המוסרית.חוק מוסרי אינו חוק מדינה. חוק מדינה שואב את כוחו מהמחוקק והוא חל על כל מי שגר באזור עליו חל חוק המדינה. החוק המוסרי, לעומת זאת, שואב את כוחו מהתבונה והוא חל על כל בעלי התבונה. החוק המוסרי מאופיין על ידי הכלליות שלו. הרבה חוקי מדינה מנוסחים בכלליות, אבל הם פרטיים. קיימים שני תנאים לחוק כדי שיחשב מוסרי:א. הוא צריך להיות כללי.ב. הוא צריך להיות הכרחי.קאנט מצא שהחוק המוסרי יהיה כללי והכרחי באופן שחוקי הטבע הם כלליים והכרחיים. החוקים יהיו כלליים מבחינת החלות שלהם בכל זמן ומקום והכרחיים במובן שלא ניתן יהיה לנהוג שלא על פיהם אם מבצע הפעולה הוא בעל תבונה. התוקף של החוק המוסרי זהה לזה של חוק טבע. ההכרחיות שלו נובעת מההכרה של האדם בה ולא מתוך האוטומטיות. כלומר, התוקף של החוק המוסרי הוא כמו של חוק הגרוויטציה אבל הכרחיות אינה זהה: לאבן, אין ברירה, אלא ליפול.

ניתן לסכם ולטעון שההבדל העקרוני בין חוק טבע לבין חוק מוסרי שהראשון הכרחי ואילו לגבי השני אנו רוצים שהוא יהיה הכרחי. כאמור ההכרחיות של חוק הטבע היא כזו שהוא מוכל על מי שלא מבין אותו, גם מי שלא מכיר את תורת הגרוויטציה כפוף לחוקים שלה. החוק המוסרי מחייב רק את מי שמכיר אותו. ההכרחיות של החוק המוסרי נוצרת אצל מי שמבין מהי חובתו ורק כך הוא יכול להבין או להכיר בהכרחיות של הפעולה על פי חוקי המוסר. הפעולה שלו היא מוסרית רק כאשר הוא פועל מתוך רצון לפעול באופן מוסרי – דהיינו, מתוך חובה ולא בהתאם לחובה. מה שמשותף לחוק טבע ולחוק המוסרי הוא ששניהם לא מתירים יוצאים מן הכלל.

ממלכת התכליות היא אידיאל של כבוד הדדי שבו החוקים מכוונים ליחס היצורים אלו לאלו כתכליות שהן לעצמן.

הציווי המוחלט-האמפיריטיב הקטגוריהצו הקטגורי דורש מהאדם ליצור אוניברסליזציה של פעולותיו, קאנט מטעים: "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי, אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי"( הנחות יסוד, עמוד 78). במילים אחרות, ניתן לומר שעל פי עקרון זה צריך האדם לשאול את עצמו לפני כל מעשה מה אם כולם היו נוהגים באותה דרך. הצו הקטגורי מחייב את האדם להסתכל על עצמו, כמחוקק מוסרי גם לשאר בני האדם. ציווי זה מכונה ציווי מוחלט. ציוויים בנושאים אחרים הם מותנים ;הם תלויים במטרה שברצונך להשיג. הציווי המוסרי אינו תלוי בדבר אלא בעצם רעיון הציווי ולכן, לדעת קאנט, הוא ציווי מוסרי לכל בעל תבונה באשר הוא.הציווי המוחלט (קטגורי) הינו בחזקת the ought – הוא מנחה מה ראוי לעשות, ללא שום התחשבות בשיקולים זרים שמחוץ למוסר. החובה המוסרית היא לציית לחוק המוסרי. לגבי כל מעשה שאני חושב לעשותו, עלי לשאול אם הוא בר הכללה. למעשים שאני עושה בהקשר חברתי, יש, בדרך כלל, השפעה על זולתי. לכן הציות שלי לציווי המוחלט פירושו שאני מוכן שזולתי יעשה לי את המעשה שאני עושה לו, במילים אחרות: מה ששנוא עליך , לא תעשה לחברך. קאנט מבחין בין שני סוגי ציוויים. הציוויים המותנים: הם ציוויי הזריזות והפקחות – אלו כללים שמתאימים בין אמצעים למטרות. כלומר, אלו ציווים שמכוונים להשגת מטרה. הם מותנים על ידי המטרה שלשמה חותרים. לדוגמא, אם רוצים להבריא, צריך ליטול תרופות. אם רוצים להיות בכושר, צריך להתעמל. הציוויים המוחלטים, לעומת זאת, אינם אמצעי להשגת מטרה כלשהי. הם מראים כיצד צריך לנהוג ללא קשר לנסיבות. הם אינם מחברים בין אמצעי למטרה. ציווי מוחלט טוב הוא ציווי תקף ללא קשר לנסיבות. הדבר היחיד שמאפיין את הציוויים המוסריים הוא הצורה והתוכן הבלעדי שלהם. כל ציוויי התבונה הם מוחלטים. לציווי מוחלט אין תוכן ספציפי. אם אני מעוניין בחוק כללי, עליו להיות נטול תוכן ובעל צורה וכך יכול הוא להיות מוחלט, כללי והכרחי.נוסחת הכלליות אם פעלתי לפי כלל מסוים והייתי רוצה שהוא יוכלל, הרי שעשיתי מעשה טוב. אם מצאתי ארנק ברחוב והתקשרתי לבעליו מתוך הרצון שזו תהיה הנורמה הרי זהו מעשה מוסרי שארצה להפכו לחוק כללי שכל מי שמוצא ארנק יחזיר אותו לבעליו. אך אם החזרתי את הארנק כי רציתי לעזור לאדם מסכן, זה היה בהתאם לחובה ולא מתוך החובה.

האני המכונן החוק על פי קאנט

מקנה לתבונה מעמד של פוסק על וזאת על מנת לבטא את רציונאליות האדם כמכוננת את המוסריות והחרות שלו. גרסת האוטונומיה של קאנט מדברת על האדם כמחוקק. אם יש ציווי מוחלט, כלומר חוק לרצונו של כל יצור בעל תבונה – אין הוא יכול לצוות לאדם אלא שיעשה הכול מתוך כללים מעשיים של רצונו ובחינת רצון שכזה שיוכל גם כן לרצות לחוקק חוקים כלליים לעצמו. הפוזיציה ששמה אותי כמחוקק מתייחסת לאדם כמחוקק חוקים כלליים לעצמו, חוקים שהוא היה רוצה שיחולו על כלל האנושות. השאלה הנשאלת היא האם נוסח החוק הכללי הינו חוק הכרחי לכל בעלי תבונה, ואם כך , הרי שהחוק צריך להיות קשור אפריורית עם הרצון של יצור בעל תבונה. נעזר במטפיזיקה בחלקה הנבדל מהפילוסופיה העיונית, כלומר במטפיזיקה של המידות.בפילוסופיה מעשית, קובעים את החוקים האובייקטיביים המעשיים של מה שחייב להיעשות אף אם אינו נעשה, והם נקבעים על ידי הרצון לכשעצמו כשהוא מונע על ידי התבונה בלבד ללא קשר לניסיון. אין חוקרים את סיבתם של הנטיות, התשוקות והרגשות שמהם יוצאים הכללים המעשיים בשיתופה של התבונה. תחום חקר זה שייך לפסיכולוגיה ניסיונית השייכת לתורת הטבע.התכלית הינה יסוד אובייקטיבי שעל פיו קובע עצמו הרצון. התכלית שניתנה על ידי התבונה לבדה צריכה להיות אחת לכל היצורים בעלי התבונה. נימוק הינו יסוד אובייקטיבי לרצון ומביא לתכלית אובייקטיבית ומניע הינו יסוד סובייקטיבי לתשוקה ומביא לתכלית סובייקטיבית. עקרונות מעשיים הינם צורניים אם אין להם תכליות סובייקטיביות והם תוכניים חומריים אם תכליתם סובייקטיבית יחסית. עקרונות מעשיים תוכניים משמשים לציוויים מותנים בלבד.דבר שישותו שהיא לעצמה יש לו ערך מוחלט היכול לשמש כתכלית. תכלית זו שהיא לעצמה תהווה יסוד לצו מוחלט מעשי שהוא חוק מעשי. האדם וכל יצור בעל תבונה מתקיים בתור תכלית לעצמה ולא רק כאמצעי לשימוש הרצון. כל פעולותיו מתחשבות בתכלית. כל בעל תבונה צריך לרצות להיות חופשי מנטיות ודחפים שאין להם ערך מוחלט והם מקור הצרכים. לחפצים יש רק ערך יחסי של אמצעים. באנשים אסור להשתמש כאמצעי בלבד באופן שרירותי. אנשים הינם תכליות אובייקטיביות לכשעצמם אחרת לא היה קיים ערך מוחלט בעולם. אם הכול היה מותנה ותלוי, כלומר מקרי, לא היה יכול להיות עקרון מעשי עליון לתבונה ומכאן שעקרון מעשי עליון, אם קיים, והינו ציווי מוחלט ביחס לרצון האנושי, צריך לבוא בנפרד מכל תכלית סובייקטיבית. יהא עליו להוות עקרון אובייקטיבי של הרצון ולשמש כחוק מעשי כללי. נוסח האוטונומיה של הרצוןקאנט מטעים: "אם יש ציווי מוחלט (כלומר, חוק לרצונו של כל יצור בעל תבונה), אין הוא יכול לצוות לאדם , אלא שיעשה הכל מתוך כללים מעשיים של רצונו, בחינת רצון שכזה שיוכל גם לרצות לחוקק חוקים כלליים לעצמו". "כל יצור בעל תבונה צריך לראות עצמו כמחוקק חוקים כלליים בכל הכללים המעשיים שהוא מעמיד , כדי להעריך מנקודת ראות זו את עצמו ופעולותיו"נוסח האוטונומיה של הרצון משמש תנאי עליון להתאמת הרצון עם התבונה המעשית הכללית והוא מתייחס לכל יצור בעל תבונה כרצון המחוקק חוקים כלליים בעצמו ולעצמו ומשועבד לחוק שכונן. ובנוסח זה מוודאים שאין שום מניע סובייקטיבי ברצון שאינו נתון תחת חוק חיצוני, אלא תחת חוק כללי שהוא עצמו חוקק ואינו מבוסס על שום התעניינות חיצונית. בכך נוסח זה משתחרר מהחשד למניעים זרים באמצעות רצון שאינו פועל יוצא של תכתיבים חיצוניים אלא פנימיים, כלומר השתחררנו מהאפשרות שמקור המוסר הינו בשיקולים אנוכיים זרים.נסיים ברעיון שהטווה קאנט לגבי הממלכה של התכליות. ממלכת התכליות היא איחוד שיטתי של יצורים שונים ותבוניים על ידי חוקים משותפים. זהו אידיאל של כבוד הדדי שבו החוקים מכוונים ליחס היצורים אלו לאלו כתכליות שהן לעצמן. קאנט מטעים: "צריך כל יצור תבוני לפעול כאילו בזכות הכללים המעשיים שבידו הוא תמיד חבר ומחוקק בממלכת התכליות הכללית". חבר בממלכת התכליות משתתף כמחוקק חוקים וגם כפוף להם בעצמו. לחברים יש חובות שהן כפיה מוסרית לפעול על פי כללים מעשיים שהרצון העמידם. כל חבר יוכל לראות עצמו כמחוקק חוקים כלליים וכל חבר חייב לכבד את חבריו כמחוקקי חוקים כיוון שהינם תכליות לכשעצמם.בממלכת התכליות המוסריות, כל בעל תבונה יהפוך לתכלית שהיא לעצמה, ורק על ידי תכלית זו יוכל להיות חבר מחוקק בממלכת התכליות. ורק למוסריות ולאנושות, כבעלת יכולת מוסרית, יש ערך פנימי שאין לו מחיר. לנאמנות ולנדיבות אין מחיר. וכוונה מוסרית או מידה טובה זוכה להוקרת כבוד רבה המעידה על ערכו הפנימי האוטונומי של הטבע האנושי.

האידיאל הוא שממלכת התכליות תתקיים בממלכת הטבע ותזכה לממשות אמיתות. נכון, היצור בעל התבונה אינו יכול לקוות כי אם יקיים את הכללים המעשיים המוסריים, גם כל האחרים ימלאו אחריהם ותתקיים ממלכת התכליות שתסייע לו להגיע לאושר. ואולם התנהגותו, בלי קשר, חייבת להיות מוכתבת על ידי ציווי מוחלט המהווה פקודה לרצונו מתוך הכרת כבוד לרעיון ללא תכלית או תועלת אחרת וללא שום מניע אחר. המוסריות של האדם, היא היחס וההתאמה בין הפעולות שלו לבין האוטונומיה של הרצון וחקיקת חוקים כלליים על ידי כלליו המעשיים. הרצון שמתאים לפעולות הינו הרצון הטוב בהחלט. רצון שאינו מתאים, ואינו תלוי בעיקרון האוטונומיה , אינו טוב בהחלט ותלוי בכפיה מוסרית.מקור: קאנט עמנואל. הנחות יסוד למטפיזיקה של המידות, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש מאגנס, האוניברסיטה העברית, תש"י 1950.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מיקי סמיה