אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ארמסטרונג על הזיקה בין נטורליזם, מטריאליזם וריאליזם


דיוויד. מ. ארמסטרונג (david malet armstrong) הוא פילוסוף אוסטרלי יליד 1926 ודמות מובילה באסכולה המכונה 'המטריאליזם האוסטרלי'. ארמסטרונג ידוע בתיאוריה שלו לגבי הפונקציונליזם של הנפש בשילוב עם מטריאליזם. במטא-פיסיקה הוא מזוהה עם ריאליזם בהדגישו את חשיבותם של אוניברסאליים. עם זאת, אוניברסאליים אינם יכולים להתקיים בנפרד מפרטיקולאריים שממחישים אותם ולכן קיומם של אוניברסאליים הינו אמפירי.

מאמר קצר זה יפרט את גישתו הייחודית של ארמסטרונג. מטרתו של ארמסטרונג היא למצוא שיטה שתכלול בתוכה גם פרטיקולאריים וגם אוניברסאליים וכך לפתור בעיות שצצות בתיאוריות נטורליסטיות ומטריאליסטיות בכל הקשור לסיבתיות וחוקיות. על מנת לרדת לעומקם של דברים, יש להבין את הבעייתיות בנטורליזם ובמטריאליזם שמעניקה משנה תוקף לשיטה של ארמסטרונג. ארמסטרונג מגדיר נטורליזם כדוקטרינה לפיה המציאות מורכבת אך ורק ממערכת של מרחב-זמן. הבעיה הנוצרת היא כיצד ניתן להסביר באמצעות זמן-מרחב ישויות טרנסנדנטיות שלא מצייתות לזמן-מרחב, לדוגמא אלוהים. נכון הדבר הוא גם לאוניברסאליים טרנסנדנטיים ובניהם מספרים או מערכות ערכים. בעייתיות זאת מומחשת באספקט של נסיבתיות. נסיבתיות מניחה שינוי על פני זמן (שינוי אחד מוביל לאחר כאשר סיבות מובילות לאפקט), אולם ישויות טרנסנדנטיות הינן קבועות ולא משתנות. ב –פרמינדס (parmenides), אפלטון מרחיק לכת ומתייחס לחוסר האפשרות ליצור קשר בין צורות אוניברסאליות לפרטיקולאריים במערכת סיבתית של זמן-מרחב.הבנת עולם הטבע באמצעות מדעי הטבע מתבססת על הטבע כמערכת סיבתית סגורה המתפקדת בזמן-מרחב. במילים אחרות, כל מה שמתרחש במערכת זאת, אם יש לו סיבה בכלל, נגרם על ידי מאורעות אחרים (או תהליכים) בחלל וכרונולוגיה. ארמסטרונג מצביע על העדר ניסיון פילוסופי ממשי להעניק לישויות טרנסנדנטיות תוקף סיבתי בעולם הטבע. אלוהים והנשמה מהווים דוגמא בולטת לדברים שהם מחוץ למערכת הנטורליסטית של זמן ומרחב אך עדיין משחקים בה תפקיד. ניקח כדוגמא את הדואליזם הקרטיזאני של דקארט. מייד עולה השאלה היכן במימד החומרי של המוח מתקיימות התרחשויות רוחניות המהוות סיבה להתרחשויות גופניות, כיצד רוחניות משתרעת על פני הסיבתיות של זמן ומרחב. ארמסטרונג מעיר כי רוב הנורו-פסיכולוגים יתקשו להאמין כי מה שמתרחש במוח נובע מסיבה שהיא שונה וחיצונית למצבים קודמים במוח. מדברים אלו ניתן להסיק כי למעשה הם דוחים את הדואליזם של גוף/נפש ומאמצים גישה מטריאליסטית ואימפרציסטית. נניח כי אנו מחליטים לשלול את קיומן של ישויות טרנסנדנטיות בטבע. הנחה זאת בעייתית בפני עצמה היות שאם אין לישויות טרנסנדנטיות ביטוי בטבע, אזי אין טעם להכלילם מלכתחילה בכל מערכת מחשבתית (על פי עקרון הפרסימוניות של ה'תער של אוקהם').

יתרה מכך, מדעי הטבע אינם יכולים להסתפק בפוזיטיביזם. יחידות אבסטרקטיות – ארמסטרונג מסביר יחידות אבסטרקטיות (abstract classes) כיחידות המתנשאות מעל סכום חלקיהם – נדרשות כדי להסביר מתמטיקה, ופיסיקה דורשת מתמטיקה להסברת הטבע. במילים אחרות, ארמסטרונג מטעים, אם נסרב להֶאצִיל אפשרויות טרנסנדנטיות על תהליכים של העולם הממשי, איבדנו מיכולת ההסברה שלנו את העולם.מטריאליזם ארמסטרונג מגדיר כהשקפה לפיה העולם אינו מכיל דבר פרט לישויות המוכרות על ידי הפיסיקה. הכל מורכב מישויות אלו, הקשר בניהן והאופן בו הן מאורגנות. גישה זאת מציגה בפני הפילוסוף דילמה. בדומה לקושי ליישם אוניברסאליים על מערכת פרטיקולארית של סיבתיות, גישה מטריאליסטית מתקשה לבצע רדוקציה לחוקי הפיסיקה שמכתיבים התנהגות חלקיקים פרטיקולאריים לגבי א) תהליכים מנטאליים שכוללים בתוכם כוונה (intentionality) או רצון חופשי מעבר לבהיוויוריזם, למשל אמונה. ב) איכויות משניות (secondary qualities). נראה כי כוונה ואיכויות משניות הינן מערכות סבוכות שמצייתות לחוקים נוספים מעבר לחוקים סיבתיים של פיסיקה ומטריאליסטיים אינם ששים לכלול חוקים נוספים אלו בראייתם הפרדיגמאטית של המציאות. הם מתייחסים אליהם כתופעה משנית, אפיפנומנאלית, במערכת החוקים הפיסיקלית המכתיבים התנהגות חלקיקים. אולם אם כוונה ואיכויות משניות הינן אפיפנומנאליות, אנו נתקלים באותה הדילמה שאפיינה את הנטורליזם: אם אין ביכולתנו להֶאצִיל עליהן סיבתיות, מבחינה מעשית הן אינן קיימות עבורנו, העולם מתנהל כאילו הן לא נמצאות. לפיכך, ארמסטרונג פותח במהלך פילוסופי שמטרתו היא להתגבר על בעיות שהציג בסקירתו גישות נטורליסטיות ומטריאליסטיות באמצעות הצגת שיטה שלא תכשל לקחת בחשבון ישויות טרנסנדנטיות, כוונות ואיכויות משניות. זאת מבלי לערער את אבני היסוד ולשבור את המסגרת הקונספטואלית של הנטורליזם והמטריאליזם. ארמסטרונג טוען שהאונטולוגיה של המטריאליזם והנטורליזם, בעצם היותן דוחות מציאות של אוניברסאליים, ושל הנומיניאליזם, שמכיר אך ורק בקיומם של פרטיקולאריים, מציגה קשר אינהרנטי לאפיסטמולוגיה של אימפרציזם וזאת בניגוד לריאליזם שמחויבותו לאוניברסאליים מקשרת אותו להַקָּשָׁה א-פריורית.

לכן לדעתו, לא צריך להיות קשר בין נטורליזם ומטריאליזם לריאליזם אפלטוני. אולם, אין מהנמנע לקבל במקביל את ההנחה לפיה פרטיקולאריים מציגים איכויות ויחסים בניהם שהם אוניברסאליים וכך לשלב נטורליזם ומטריאליזם עם ריאליזם מתון. שילוב זה הוא מכנה posteriori realism. כלומר היחסים בין פרטיקולאריים ותכונותיהם הינם אובייקטיביים והם אוניברסאליים ומונאדיים. אולם מהם אותם היחסים ומהם אותם התכונות לא ניתן להבין באופן דיסקורסיבי – לא ניתן להסיק קיומו של אוניברסל מפרדיקט. לפיכך, באופן מקביל, עלינו לאמץ גישה מדעית בכדי להבין באופן ספציפי את היחסים בין ואת התכונות של פרטיקולאריים ולקבוע את היחסים הסיבתיים בניהם. נטורליזם ומטריאליזם נחשבות למקרה ספציפי של posteriori realism. במילים אחרות, אמסטרונג מסביר שבין אוניברסאליים לפרטיקולאריים קיימת תלות משום שקשר בין אוניברסאליים מצריך קשר בין הפרטיקולאריים שהם תחת האוניברסאליים. תלות זאת באה לידי ביטוי בכך שהחוקיות של הקשר בין אוניברסאליים היא נומית (nomic) בלבד – היא מעידה על הכרח טבעי – ולכן יש צורך בחוקיות פארטיקולארית וספציפית יותר (וסבוכה יותר) שהיא חוקיות סיבתית והיא מתקיימת בין הפרטיקולאריים. ניתן להסביר זאת בדרך הבאה: טענה שהיא nomic ונחשבת להכרחית ואוניברסאלית תהיה כי כל הגופים מושכים אחד את השני בעוצמה שהיא ביחס פרופורציונאלי הפוך לריבוע המרחק בניהם (אחד מחוקי ניוטון). השלב הבא, הפרטיקולארי, הוא ניתוח של טבעה המדויק של טענה זאת בייחוד באופן סיבתי. לסיכום, ניתן יהיה לאפיין את המהלך של ארמסטרונג כניסיון למצוא מכנה משותף אינטלקטואלי בין גישה נטורליסטית, מטריאליסטית ו posteriori realism.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מיקי סמיה