אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מקס וובר על הרציונאליות


קטגוריה: 

מקס

מקס וובר (1864-1920)

בימים אלו כשממזרח לנו, איראן מפתחת נשק גרעיני, מושג הרציונאליות הולך ותופס מקום מרכזי בשיח היום יומי. רבים מעלים את השאלה האם האיראנים רציונאליים בכדי להבין את המשמעויות והתוצאות של שימוש בנשק גרעיני. מהי בכלל רציונאליות וכיצד ניתן להגדיר אותה? מטרתו של מאמר זה היא להסביר מושג שכיח כל כך בשיח ובהוויה ולבחון אותו מבעד למשנתו התיאורטית של אחד מאבות הסוציולוגיה המודרנית, מקס וובר. בפתחם של בדברים, בכדי להבין את מושג הרציונאליות יש לזכור כי על פי וובר היכולת לרציונאליות אינה בהכרח פועל יוצא של תקופת ההארה ורציונאליות כיכולת ז'אנרית קודמת לתרבות של השכלה. אפילו בן שבט פרימיטיבי יכול להפגין דפוס פעולה רציונאלית של שיקול אמצעים מול מטרה כאשר הוא מבצע טקס שתכליתו היא להשיג תוצאה טובה מישות על טבעית וזאת למרות אולי שהערכים שאותו אדם פרימיטיבי שואף למקסם שונים מהערכים של האדם המודרני. מדברים אלו, על כן, יש לבצע הפרדה בין ערכים לבין תכלית. רק לאחר שביססנו יכולת קונספטואלית ליצור הפרדה שכזאת, ניתן לחקור באופן אובייקטיבי את מושג הרציונאליות.הטיפולוגיה של הרציונאליות על פי מקס ובר מניחה ארבעה סוגים של חשיבה רציונאלית. הסוג הראשון מתבסס על רציונאליות פרקטית. רציונאליות זאת שופטת את העולם ביחס למטרות האגואיסטיות והפרגמטיות של האינדיבידואל. במקום לשפוט את העולם כמערכת ערכים אבסולוטית ודוגמאטית, רציונאליות פרקטית מקבלת את המציאות כפי שהיא ומחפשת את האמצעים היעילים ביותר להתמודד עם מכשולים. היא מניחה את יכולתו של האינדיבידואל לשקול אמצעים מול מטרות. רציונאליות זאת מאפיינת שכבות באוכלוסיה אזרחית כגון סוחרים או בעלי מלאכה. רציונאליות פרקטית טומנת בחובה דחייה של כל מציאות טרנסנדנטית לשגרת היום יום. רציונאל פרגמאטי יסלוד לא רק מדוקטרינות דתיות המחפשות את החיים "מעבר" אלא גם מתיאוריות חילוניות בעלות אופי אוטופי. על פי וובר, רציונאליות זאת חסרה עמוד שידרה מתודולגי. בהיותה מבוססת על אינטרסים סובייקטיביים, אופן ההתנהגות שהיא מכתיבה מתבסס על תגובה למציאות משתנה ולא הבנה של המציאות כקונסטרקט א-פריורי. מצד שני, קשה לטעון שאופן החשיבה הרציונאלי – פרגמטי נעדר לחלוטין סיסטמה מתודולגית, חשיבה באופן של אמצעים מול מטרות מהווה סוג של קונסיסטנטיות אגואיסטית. הסוג השני של רציונאליות מכונה על ידי ובר רציונאליות תיאורטית, או רציונאליות אינטלקטואלית. רציונאליות זאת טומנת בחובה יצירת רעיונות וקונספציות אבסטרקטיות אשר באמצעותן ניתן לשלוט על המציאות. בניגוד לרציונאליות פרקטית, רציונאליות תיאורטית אינה נשענת על פעולות אלא על המישור המחשבתי. קו מחשה אופייני לרציונאליות זאת כולל הסקה לוגית (אינדוקציה או דדוקציה), סיבתיות ויצירת מבני משמעות סימבוליים שמסבירים את הסביבה האובייקטיבית. בעולם העתיק ניתן לאפיין מכשפים וכוהני דת כרציונאליים תיאורטיים בניסיונם לרתום את הטבע לצרכים שלהם. כמובן, המתודה של אותם מיסטיקנים חייבת להיות קונסיסטנטית וקוהרנטית בכדי להיות רציונאלית. בשלב מאוחר יותר, תיאולוגים וכמרים של דתות שהטיפו לישועה הפגינו גם הם רציונאליות תיאורטית ביכולתם להביא לרציונליזציה של מערכת ערכים לקונסטלציה אחידה שתייצר השקפת עולם מונוליטית שתבהיר את מקומו של האדם ביקום ואת עובדת הסבל בחיים הללו. מהפכנים שייכים גם הם לקבוצה הזאת בהציגם שיטות חברתיות אלטרנטיביות. לבסוף, מדענים פועלים גם על פי אמות המידה של הרציונאליות התיאורטית בחיפושם אחר ראיית עולם מדעית אוניברסאלית והוליסטית שתסביר את המציאות. וובר מסביר שהרציונאליות התיאורטית חוצה את גבולות מציאות היום יום ומציגה מערכת מטא-פיסית המחפשת הסבר קוהרנטי ומקיף לסך כל המציאות הפרטיקולארית סביבנו. הרציונאל התיאורטי מתחבט בשאלה שהיא מאבן היסוד של המטא-פיסיקה: אם לעולם ככלל ולמציאות בפרט יש משמעות? מהי אותה המשמעות וכיצד יראה העולם על פיה? באם הפתרון הוא דתי-מיסטי או פילוסופי-מדעי, הרציונאל התיאורטי, יהא זה כהן דת או מדען, יחפש להבין את סביבתו כיקום המקרין סדר ומשמעות.

ובר מספק דוגמה שלקוחה מהניתוח האנתרופולוגי של הדת. כאשר נוצרו האלים במחשבתם של בני האדם כישויות המסוגלות לספק הגנה נגד תהפוכות המציאות ולמרות זאת לא תמיד סיפקו הגנה זאת, נוצר הצורך אצל אנשי הדת להסביר לאקונה זאת. או אז נוצרה תדמית האלים כישויות אגואיסטיות שאת כעסן ניתן לשכך באמצעות מעשים מסוימים או מנחות. תפיסה זאת של האלוהות אופיינית לכל התרבויות והדתות במידה כזאת או אחרת. "רציונאליזציה" מסוג זה של יחסי האדם עם האלים השפיעה במידה ניכרת על הארגון החברתי, היא הולידה את הצורך בשכבה חדשה של כוהני דת שיקבעו וינהלו סדרי פולחן. כך נולד הפולחן השיטתי והמסודר של תפילות, מעשי כפרה וחרטה. כך נולדה התפיסה הדתית המגדירה מהי התנהגות הולמת ומהי התנהגות שאינה בסטנדרטים עם הדוגמה הדתית שהיא רצון האל. השיטתיות של הפולחן הולידה דפוסי התנהגות חברתיים.בשלבים מאוחרים יותר, תהליך הרציונאליזציה של הדת התפתח ליצירת מערכת סדורה מטא-פיסית על טבעית. מערכת זאת נועדה לספק הסברים משכנעים לגבי מקומו של האדם ביקום ולגבי הסבל ואי הצדק בעולם הזה. על פי מקס ובר, מושג הקארמה ההודי, האמונה הקלווינסטית בגורל הנקבע מראש וההצדקה הלותריאנית באמצעות האמונה הם דוגמאות לתהליך זה של רציונאליזציה של הסבל בעולם.הסוג השלישי של רציונאליות נתפס על ידי וובר כרציונאליות יסודית (סוּבְּסְטַנְטית). רציונאליות זאת מבוססת על סיווגם של פעולות לתוך מסגרת של דפוסים ערכיים. הסיווג אינו מתבצע, בדומה לרציונאליות הפרקטית, על סמך שיקול של אמצעים מול מטרה כפתרון לבעיות יום-יומיות אלא על פי מערכת ערכית המשמשת קו מנחה לראיית עולם והתנהגות. קו מנחה ערכי כולל מקבץ של עקרונות – למשל עקרון של חברות מניח ערכים כמו נאמנות, חמלה ועזרה הדדית.

מערכות ערכיות יכולות לכלול תפיסות עולם כמו הדוניזם, סדרים חברתיים כמו פאודליזם או אידיאולוגיות כמו סוציאליזם. מערכות ערכיות אלו מהוות בסיס שסביבו מתארגנת פעולות חברתיות והם נחשבות לקאנון המספק סטנדרט על פיו מאורעות אמפיריים נשפטים. אירגונים, מוסדות, תרבויות וציוויליזציות מאורגנות סביב מערכות ערכיות. כאשר אנו מנסים להעריך (הערכה נובעת מהמילה ערך) ולשפוט רציונאליות מול אי רציונאליות אנו עושים זאת על פי מידת ההתאמה בין קונסטלציה אחת של מערכת ערכים לקונסטלציה אחרת. מקס וובר מעיר כי דבר אינו אי רציונאלי כשלעצמו אלא ביחס למשהו אחר שנחשב לרציונאלי. כלומר מהו רציונאלי תלוי בנקודת ההשקפה ונקודת המוצא של המתבונן. עבור האדם המודרני שמסתמך על חשיבה מדעית וידע אמפירי, התבססותו של האדם הדתי על אמונה נתפסת כלא רציונאלית.

דוגמא נוספת בולטת בכתביו של ובר הוא היחס בין האתיקה של האמונה (ethics of conviction) לאתיקה של האחראיות (ethics of responsibility). האתיקה של האמונה דורשת מהאינדיבידואל לנקוט בפעולות שהן אינהרנטיות טובות ואת התוצאות להשאיר לאלוהים. מוסר דה-אונטולוגי זה יחשב כאי-רציונאלי עבור אלו הדוגלים במוסר התועלתני של האתיקה של האחראיות על פיה מוטלת על האדם האחראיות לבחור בפעולות תוך התחשבות בתוצאה שלהן גם אם הדבר כרוך בהשגת רע שהוא הרע במיעוטו בעולם לא מושלם שבו הדחף למיקסום הטוב המוחלט אינו מעשי ועלול להוביל לתוצאה הפוכה.

הסוג הרביעי של הרציונאליות, הרציונאליות הפורמאלית, עומד בניגוד כמעט מושלם לרציונאליות היסודית. בעוד האחרונה ישימה על כל התרבויות, הרציונאליות הפורמאלית קשורה לעולם המתועש, בעיקר למימד הבירוקראטי, כלכלי, מדעי ומשפטי. רציונאליות זאת דוגלת בפתרון בעיות של היום יום באמצעות אותם המנגנונים הבירוקראטיים, כלכליים ומדעיים שמאפיינים את העולם המודרני. החלטות רציונאליות בעולם זה מתקבלות בהתייחסות לבני אדם כחלק משיטה. חוקים פורמאליים מכתיבים קבלת החלטות גם בניגוד לרציונאליות פרקטית שמבוססת על החלטות שמקבל כל אדם נפרד בהתאם לראיית עולמו. רגולציות, פרוצדורות ונהלים אבסטרקטיים מעולם המושגים של הפקיד מאפיינים את הרציונאליות הפורמאלית. ראיית עולם בירוקראטית – טכנוקרטית זאת באה לידי ביטוי בבית המשפט. חבר שופטים מיישם חוקים התקפים על כל האזרחים באופן שאינו משתמע לשני פנים על פי קודקס חוקים פורמאלי. בתחום הכלכלי, למשל, מדיניות נקבעת על פי החוקים האבסטרקטיים של השוק. רציונאליות פורמאלית קיימת גם בתחום המדעי. בניגוד לרציונאליות תיאורטית התקפה לשלב ההיפותזות של החשיבה המדעית, שלב הניסוי עובד על פי סטנדרטים מתודולוגיים קבועים ונוקשים במעבדה: צפייה אמפירית, יכולת לכמת ומדידה שיטתית. אפילו בספירה הדתית ניתן למצוא מאפיינים לרציונאליות פורמאלית. מקס וובר מכנה זאת "ביצוע על פי תוכנית" והוא נותן כדוגמה את היוגה כפרקטיקה המבוצעת על פי חוקים ברורים ונוקשים. יש לזכור שהרציונאליות הפורמאלית תקפה לפעילות ספציפית במקום עבודה או במוסד. כשהרציונאל הפורמאלי עוזב את המשרד, אופן מחשבתו פועל על פי כל אחד מסוגי הרציונאליות האחרים.

כיצד ארבעת סוגי הרציונאליות משפיעים על חיינו, האופן בו אינדיבידואלים מתנהגים בחברה ועל דפוסי התנהגות של חברות שלמות? רציונאליות, אין זה משנה מאיזה סוג, מאופיינת על ידי הרצון לשלוט במציאות סביבנו. ועל כן המכנה המשותף בין כל הסוגים וההבדל בין רציונאלי לאי – רציונאלי הוא למעשה הנטייה של האדם או החברה לתחום את המציאות סביבם תחת מסגרת שתסייע להם להבין אותה באופן קוהרנטי. עבור ובר זהו הניסיון להתמודד עם זרם אינסופי של התרחשויות סביבנו על ידי גירושם של מקרים פרטיקולאריים והכללתם במסגרת מחשבתית של סְדִירוּת וקְבִיעוּת בעלת משמעות.מציאות היסטורית – חברתית תקבע במידה רבה איזה סוג של רציונאליות ישרור בחברה מסוימת ויכתיב דפוסי חשיבה שיובילו לדפוסי התנהגות בקביעתם נורמות חברתיות. בכוחם של דפוסי ההתנהגות לקבוע מסורות, מבנים כלכליים, תפיסה של מוסר ומעמדות חברתיים.רציונאליות, אם כן, היא דרך חיים שמפיקה ערכים באמצעותם אינדיבידואל וקבוצות חברתיות מתמודדים עם המציאות בדפוסי התנהגות ייחודיים להם, מקס וובר רואה בסוגי הרציונאליות psychological premium המהווה תרשים לפעולות בעולם. סוג הרציונאליות מכתיב לסוכן החברתי את מערכת המוסר שבאמצעותה הוא מפרש מה נכון ומה לא נכון:

a specific type of value-rational belief among individuals… imposes a normative element upon human action that claims the quality of the morally good in the same way that action which claims the status of the beautiful is measured against aesthetic standards.

ואכן הרציונאליות משמשת כמפת דרכים אתית בנתיב של אירועים אמפיריים מרובים ולעיתים סותרים אחד את השני. בספירה הדתית למשל, הרציונאליות משמשת כחוט מקשר בין טקסים שונים או אלים שונים בהיותה בונה נרטיב קוהרנטי של דוגמה דתית. ככל שמערכת הערכים שמרכיבה רציונאליות הינה סדורה וקוהרנטית יותר, כך כוחה של הרציונאליות כ psychological premium מתחזק. הקלוויניזם שם, למשל, דגש על רציונאליות פרקטית של העולם הזה כאשר הוא הלביש אותה במימד אתי והתוצאות עבור החברה המערבית היו מרחיקות לכת בצורת הופעתו של הקפיטליזם. הליברליזם המודרני אפשר את תפוצתם של ערכים כמו זכויות אדם אינהרנטיות וחופש המצפון. במרקסיזם, אידיאלים של שוויון, אחווה וצדק חברתי נהפכו לקודקס אתי שעיצב ראיית עולם. במילים אחרות, היה בכוחו של תהליך רציונאליזציה של ערכים לחולל אופנים שונים של התבוננות על המציאות דרך העבר, ההווה וציפיות לעתיד. ניתוחמספר נקודות שעולות מהנאמר לעיל דורשות תשומת לב מיוחדת.

ראשית, מהבחינה המתודולגית, סוגי רציונאליות היוו עבור ובר כלים היאוריסטיים (heuristic) באמצעותן יכול החוקר להתבונן על תהליך הרציונאליזציה כתהליך סוציו – תרבותי. בהתבוננות על סוגי רציונאליות, מסוגל החוקר להבחין איזו רציונאליות חדרה ונהפכה לדומיננטית בכל תרבות ותרבות בנקודות זמן שונות. כמו כן ניתן לעקוב אחר שורשיה החברתיים של השתרשות הרציונאליות בקבוצה חברתית. סוג של רציונאליות מהווה ideal type שמנחה ראייה ביקורתית על היסטוריה חברתית. ההיסטוריה עלולה להיראות למתבונן בה מהצד כאוסף של התרחשויות לא רציונאליות. אולם אם אנו למדים אותה כמאבק הגמוני בין תפיסות עולם ומערכות ערכים, בין סוגי רציונאליות, אזי מכניסים אנו סדר לכאוס ההיסטורי. רציונאליזציה היא קונספציה היסטורית שמכילה יקום שלם של ניגודים בתוכה. בחברה אנושית, תהליכי רציונאליזציה מתמסדים להם כסדר חברתי לגיטימי אבל תהליך ההתמסדות הוא מבוך שמכיל כיוונים שונים ופניות רבות, חלקן מתמזגות וחלקן מתנגשות עם מגוון של תהליכי רציונאליזציה אחרים. תהליך של רציונאליזציה הוא אינו ליניארי. מקס וובר מעדיף לתאר אותו כפסיפס של תהליכים רבים שצצים על פני השטח ונעלמים ואכן המציאות מורכבת הרבה יותר מדגמים היאוריסטיים שנוצרים במחשבתו של החוקר והיא ורסאטילית יותר מכל ניסיון לאפיין אותה במסגרות רציונאליות תחומות. לכן אין מניעה שכמה סוגים של רציונאליות יתקיימו בכפיפה. למשל, בחברה המונעת על ידי רציונאליות יסודית של מערכת ערכים מסוימת, האינדיבידואל רשאי לקבל ערכים מסוימים ואחרים לדחות. הוא ראשי גם להתייחס לאותם ערכים לא כמערכת אבסולוטית אלא כקווים מנחים בלבד שקבלתם או דחייתם תלויה בדרישות הרגע. או אז הרציונאליות נהפכת לפרקטית. נניח כי יהודי חילוני בחר לפתוח עסק בשכונה דתית. אותו החילוני ילבש כיפה ויאמץ דפוסי התנהגות שהולמים את קהל לקוחותיו מבלי ממש להאמין באותם הערכים הגלומים באותם דפוסי התנהגותו. שיקוליו הם פרקטים. על אותו המשקל, המקורות של הקפיטליזם המודרני נעוצים במערכת הערכים שאפיינה את החשיבה הרציונאלית – ערכית הפוריטנית. הפוריטנים האמינו במערכת ערכים ששילבה גם רציונאליות פרקטית. האינדיבידואל בחברה הפוריטנית שאף למקסם רווח אישי כלכלי כמטרה אישית כחלק מראיית עולם לפיה צבירת עושר בעולם הזה סימלה את היותו חלק מהתוכנית האלוהית לישועה. אולם הקפיטליזם המודרני נשען גם על רציונאליות פורמאלית בצורת חוקי השוק האבסטרקטים, אותם חוקים שהם הכרחיים להצלחת עסקים בשוק חופשי. חוקים אלו גם מהווים חלק מרציונאליות יסודית ערכית של אמונה בנכונותם ותקפותם האבסולוטית. לבסוף, חוקים אלו מהווים פרי חשיבתם של הוגי דעות (אדם סמית למשל) שאופיינו ברציונאליות תיאורטית.עם זאת, אין זה מספיק לתאר פעולה כתכתיב של תפיסת עולם רציונאלית הנשענת על הסתגלות למציאות (רציונאליות פרקטית), תיאוריות (רציונאליות תיאורטית) או ציות לקודקס של חוקים (רציונאליות פורמאלית). פעולה המונחית על ידי מערכת ערכית (רציונאליות יסודית) הינה בעלת החשיבות הגדולה ביותר מנקודת מוצא סוציולוגית והינה בעלת התוצאות המשמעותיות ביותר מבחינה היסטורית. הקפיטליזם המודרני לא יכול היה להיוולד כתוצאה מרעיונות תיאורטיים במוחם של פילוסופים או כתוצאה מרציונאליות פרגמאטית של רצון האינדיבידואל למקסם רווח ביחס לעלות. שיקולי עלות / תועלת אינם מהווים בסיס איתן מספיק להתעלות מעל שגרת היום יום ולהתבססותן של השקפות עולם אידיאולוגיות או אתיות. שיקולים פרגמאטיים של תוצאות ביחס למחיר וקונפליקט בין אינטרסים חייבים לנבוע ממערכת מושגים ערכית ראשונית. לכן ובר דוחה הסברים מרקסיסטים שמדגישים כוחות כלכליים. העובדה שכוחות כלכליים התפתחו באופן שונה בתרבויות שונות מצריכה התבוננות ערכית על אותן התרבויות. מאחורי פעולה של סוכן חברתי מסתתרות כוונות ומשמעויות שהן מעבר לשיקול כלכלי צר, משמעויות וכוונות שמקבלות נופח שונה מתרבות לתרבות. על כן, הבנת מגוון האירועים סביבנו הם תוצאה של סוג של רציונאליות או כמה סוגים משולבים זה בזה. ההיסטוריה היא שדה קרב בין מערכות ערכים שונות. הצלחתה של מערכת אחת מול כישלונה של האחרת הוא בהרבה מקרים פועל יוצא התאמתם למציאות חיצונית משתנה ושל היכולת להעניק להם תוקף חברתי כולל. הענקת תוקף חברתי תלויה בהשרשתם בשכבות חברתיות רחבות המהוות נשאים של ערכים בתהליך מוסדי. כשנוצרת קונסטלציה של אינטרסים בקרב שכבות נרחבות אזי תהליך ההשתרשות של מערכות רציונאליות מגיע לידי בשלות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת