אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דקארט מול גסנדי: שאלת הקיום- גוף ונפש


פייר

פייר גסנדי

ב-הגיונות על הפילוסופיה הראשונית רנה דקארט מניח את הקיום על סמך ידיעת הנפש החושבת – אני חושב, משמע אני קיים – אמרתו המפורסמת של דקארט שכל תלמיד לפילוסופיה נתקל בה בשנותיו הראשונות באוניברסיטה ורבים כל כך מכירים אותה. אך מהי המשמעות המסתתרת מאחורי אמרה זאת, האם באמת דקארט מבין את הנפש? הפילוסוף והתיאולוג הצרפתי, בין דורו של דקארט ובר פלוגתא לאחרון, פייר גסנדי (1592-1655) טוען שהמסקנה האונטולוגית של דקארט רחוקה מלהיות דרמטית. אין היא מחדשת כלום בשאלת הכרתי את קיומי. מדוע?כדי להבין זאת יש להתייחס לביקורת של גסנדי על הבנת הנפש של דקארט. דקארט, לטענת גסנדי, אינו נותן הסבר של הנפש אלא רק מפרט אוסף של מקרים (accidents) ואופנים (modes) הקשורים אליה, אולם מקרים ואופנים אינם יכולים להסביר מהות – מחשבה על הליכה אינה יכולה להסביר את המחשבה או מהי מהותה של הנפש המאפשרת חשיבה על הליכה. גסנדי מטעים מול דקארט באופן מפורש ב disquisitio opera omnia:

when you say [that you think] you mention an operation which everyone is already aware of – but you say nothing of the substance carrying out this operation…(3.300b)

גסנדי מצפה מדקארט שיענה על שאלות כמו מהי הנפש, כיצד היא מתקיימת, פועלת ומאורגנת או מהן הפונקציות שלה. מכיוון שדקארט אינו עונה על שאלות אלו, הגדרתו את הנפש כדבר חושב אינה יותר מהגדרה נומינאלית בלבד, הגדרה המתארת את פעולותיה או איכותה של הנפש מבלי לשפוך אור על מהותו של עצם (substance) המחשבה. על פי גסנדי, אנו מסוגלים להבין את הנפש באופן מוגבל. נקודת המוצא שלו היא אמפרציסטית. רפלקציה וסֶנְסַצְיָה מאפשרים לנו לתפוס אוסף של מקרים ואופנים בודדים של המחשבה אך לא את המחשבה עצמה. המודעות לאופנים בה המחשבה מתנהלת מסייעת בידנו להבין שישנה ישות מחשבתית המאפשרת קיומם של מקרים ואופנים אלו מבלי להבין את מהותה של ישות זאת. מכיוון שהבנה זאת נשענת על החושים, הניתוח של הנפש תמיד זהה לניתוח של אובייקטים חומריים – הבנתנו את המחשבה תמיד יהיה זהה להבנת דברים חומריים. בהקשר זה ב opera omnia (disquisitio) 3.386a, טוען קסנדי:

as for the ideas of allegedly immaterial things, such as those of god and an angel and the human soul and mind, it is clear that even the ideas we have of these things are corporeal or quasi-corporeal since the ideas are derived from the human form and from other things which are very rarified and simple and very hard to perceive with the senses, such as air or ether. [my emphasis]

אין דרך אחרת אלא להבין את הנפש באופן חומרי. גסנדי מתנגד לדואליזם של דקארט של גוף נפש. אם דקארט טוען כי הנפש אינה ניתנת לחלוקה בניגוד ליקום המתפשט, אזי כיצד ניתן להסביר את האופן בו הנפש מארגנת את עצמה באופנים שונים על מנת לנהל פונקציות שונות של הגוף? ראוי יהיה להציג טעון זה של גסנדי ב opera omnia, 3.306b:

[if the soul] is indivisible, how it arranges itself in so many different forms; how it performs so many functions; by what means it deals with the body; by what means it goes beyond it, how it lives without it; how it is affected by it…

את הנפש יש לחקור באופן אימפרציסטי כהיווצרות של רעיונות במוח כתוצאה של תהליך פיסיולוגי. הכלים העומדים לרשותנו הם ההתבוננות והניסיון כאילו הייתה הנפש חומר והחוקר אותה כימאי החוקר את תכונות החומר. חקירה זאת תגדיל את הבנתנו של הנפש אך רק את תכונותיה הגלויות, טבעה ומהותה ימשיכו להיות נסתרים מאיתנו היות שידע של תכונות העצם אינו מעיד על טבעו. הד לדברים אלו נמצא ב opera omnia, 3.312b:

since the attribute or property is one thing and the substance or nature of which it is [an attribute] or from which it emanates is another, so to know the attribute or property or collection of properties is not thereby to know the substance or nature itself.

רנה דקארט

במילים אחרות, כל מה שתונות חיצוניות יכולות ללמדנו הוא שקיים להן מקור המאפשר אותן באותו האופן שהתבוננות על מעיין נובע תלמד אותנו כי למעיין זה יש מקור פנימי בתוך האדמה (opera omnia 3.312b). לסיכום, חשוב יהיה לציין שגסנדי (יש לזכור שהוא היה איש דת) לא טען באופן מוחלט שהנפש היא חומרית. הוא אינו מסוגל לגמרי להכריע אם היא חומרית או לא. אלא שאנו מסוגלים להבינה כדבר חומרי בלבד. opera omnia, 3.369a:

i hold by faith that the mind id incorporeal. ihold that this issue appears too obscure by the natural light for me to claim to know the nature of the mind… it is not apparent how, while the mind dwells in the body, it can represent or understand any substance except under some corporeal species…

לפיכך, שלוש מסקנות עיקריות ניתן להסיק מטיעוניו של גסנדי בהתייחסותו לסוגיות שעל הפרק, מסקנות הקשורות ישירות לפולמוס עם דקארט:א) גסנדי מביע סקפטיות על יכולתנו לדעת את הנפש ובכך הוא מטיל ספק במהלך של דקארט המסתמך על הנפש כהוכחת הקיום. אם אין אנו מבינים את הנפש כראוי, כיצד נוכל לתפוס קיום או לטעון בוודאות כי אנו קיימים?ב) אין זה משנה אם הנפש היא חומרית או לא, תפיסתנו אותה היא בהכרח חומרית כדבר גשמי. אם הבנת הנפש זהה להבנת הגוף – שניהם כדבר גשמי – אזי הבנת הקיום באמצעות הנפש אינה שונה מהבנת הקיום באמצעות הגוף או פעולותיו. ג) לפיכך, אם התבוננות על תופעות חיצוניות אינה מלמדת על טבעה של התופעה אלא מעידה כי קיים משהו המהווה את המקור לה, אזי מדוע התבוננות על תופעות חיצוניות של הגוף אינה יכולה להעיד על הנפש החושבת כמקור להן? כך ביססנו את קיומה של המחשבה באמצעות פעולות הגוף ואם המחשבה היא הוכחת הקיום והגענו אליה באמצעות הגוף, מדוע לא ניתן להתבסס על פעולות חיצוניות של הגוף כמוכיחות קיום כעומד בבסיסן ומאפשר אותן? על פי מסקנה מס' ב, אם ברוחו של גסנדי אנו דוחים את הדואליזם של גוף ונפש, אזי כוחן של פעולות גופניות ופעולות מחשבתיות שווה בהוכחת הקיום.בצד השני של המתרס, עבור דקארט מחשבה אינה רק תכונה אלא גם עצם, הראשון מהווה גם את מהותו של האחרון. בניגוד לגסנדי, דקארט לא מפריד בין ישות מחשבתית לפעולת המחשבה. האני החושב אינו נפרד מהמחשבה אך הוא נפרד מהעולם החומרי. זאת משום שעל פי ההיגיון השישי, יטען דקארט שלא רק שאין קשר (או לפחות אין קשר מובן) בין התחושות בגוף למחשבות עליהן (בין כאב למחשבת העצבות הנובעת ממנו) אלא לעיתים עלול להיות קשר מטעה בניהם (תחושת כאב מדומה באיבר קטוע). זאת משום שמול האימפרציזם של גסנדי שגורס כי יש להסתמך על התבוננות ועל החושים – טוען דקארט שהחושים יכולים להיות מטעים ומבלבלים. אם הגוף ותחושותיו מטעות, לא ניתן להסתמך עליהם באופן ודאי, בוודאי לא לבסס עליהם את ההכרה בקיומנו. על המחשבה לעומת זאת לא ניתן לומר שהיא לא תופסת את עצמה נכון הודות לזהות בין האני החושב למחשבה. לפיכך היא המקור עליה נבסס את הנחת קיומנו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מיקי סמיה