אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עמנואל קאנט: ההיסטוריה של העתיד - מלחמה ושלום בהגותו


התמונה של אוהד לוי זלוסצר

המלך פרידריך הגדול (1712-1786)

הקדמה לתרגום של "לשלום הנצחי"

מאמר זה יציג בקצרה את הגותו הפוליטית של קאנט, ובעיקר את הגותו באשר למלחמה ולשלום. מקום מרכזי ינתן לחיבור המרכזי שכתב קאנט באשר לסוגיית המלחמה והשלום, הרי הוא "לשלום הנצחי" שנכתב ב-1795. כיוון שהמאמר הוא מאמר מבוא מקדים לתרגום של "לשלום הנצחי" הוא יתאפיין בקיצור ובסקירה של הסוגיות והמאפיינים המרכזיים בהגותו של קאנט, ולא יכיל התייחסות לכל החומר העצום והרב שנכתב אודות קאנט והגותו ושכתב קאנט עצמו. כמו כן יעשה במאמר ניתוח של הרלוונטיות של "לשלום הנצחי" למצב היחסים הבין-לאומיים בזמננו. באשר לראשיתו של שם המאמר: "ההיסטוריה של העתיד", הרי שזה לקוח מתוך תפיסת ההיסטוריה של קאנט (ראו בהמשך). ההיסטוריה של עמנואל קאנט

כתיבתו של קאנט ככתיבתו של כל אדם הושפעה ממאורעות זמנו. מאורעות זמנו היו הרקע ההיסטורי - אמפירי על פיו ולעומתו, (בנוסף לפילוסופיה שלו) כתב קאנט את הגותו הפוליטית. עמנואל קאנט נולד ב-1724 ונפטר ב-1804, הוא חי בעיר קניגסברג (koenigsberg) שבפרוסיה המזרחית, ומעולם לא יצא למרחק רב מהעיר. קאנט עבד מספר שנים כמרצה זוטר באוניברסיטה של קניגסברג, ולאחר מכן היה פרופסור ללוגיקה ומטפיסיקה. למרות שמעולם לא עסק בתפקיד מדיני או דיפלומטי, הוא בחר לכתוב על נושאים פוליטיים כחלק מתפיסתו באשר לצורך של עירוב הפילוסופיה בחיי היום-יום.במשך רוב חייו של קאנט שלט בפרוסיה המלך פרידריך הגדול 1712-1786)). תקופת שלטונו התאפיינה בשורת רפורמות פנימיות, בקשר של המלך עם פילוסופים כוולטייר וכן בכתיבה פילוסופית שהוא עצמו כתב. לכן נקרא סוג השלטון של פרידריך: "אבסולוטיזם נאור". אלא שקאנט לא קיבל סוג זה של שלטון ומבחינתו היה צורך בשלטון ראוי, היינו השלטון הרפובליקאי. ברפובליקה תכובדנה זכויות האזרח וחירותו, בהתאם לחוק עליו הסכימו האזרחים (עוד על כך בהמשך). פרידריך לעומתו חשב שצורת השלטון הראויה היא המלוכה. פרוסיה הייתה, הלכה למעשה, מדינה אוטוקרטית שנשלטת על ידי אדם אחד. יתר על כן, הרי שפרידריך החזיק צבא גדול וממושמע ופרוסיה תוארה כ-"צבא שיש לו מדינה". אך למרות זאת הוא איפשר כתיבה פילוסופית "נאורה", בתנאי שלא תבקר אותו או את משטרו באופן ישיר.זאת באשר למצבה הפנימי של פרוסיה. ובאשר ליחסי החוץ, הרי שתקופת שלטונו של פרידריך (1740-1786) התאפיינה בכיבושים ומזימות בין-לאומיות. פרידריך הפר פעמיים חוזים עם צרפת, פלש ב-1740 לשלזיה האוסטרית, ב- 1756 פלש לסכסוניה הניטרלית, וב-1772 יזם את חלוקת פולין הראשונה.

כמו כן ב-1795 נחתם הסכם שלום ("שלום בזל") בין פרוסיה לצרפת (בימי יורשו של פרידריך הגדול-פרידריך וילהלם השני שהמשיך את מדיניותו) שכלל החלפת שטחים וסעיף סודי לפיצויים. קאנט ביקר את פעולותיו אלו של פרידריך כלא מוסריות, אך ראה בפלישה לסכסוניה מתקפה מונעת. לפי פרידריך מטרת השליט הייתה חיזוק המדינה והגדלת עוצמתה, כמו כן הוא טען כי על המלך בלבד להחליט בנושאי מלחמה ושלום. לפי קאנט המלחמות בתקופתו היו הפרה בוטה של זכויות האדם (כפי שאנו תופסים אותן כיום) שכן השליטים שיסו את אזרחיהם האחד בשני, בלי שתרמו (השליטים) דבר להתקדמות האנושית.פרוסיה הייתה לקאנט הדוגמא להתנהלות של המדינות בתקופתו, ועל פי דוגמא זו הוא ביסס את הגותו. כפי שציינתי הרי שקאנט יצא לעיתים רחוקות את גבולות עיר הולדתו, ואת רוב המידע קיבל מעיתונות שעסקה בחדשות חוץ. בנוסף יש לציין כי במהלך השנים בהן כתב את הגותו הפילוסופית פוליטית, התרחשה המהפכה הצרפתית (1789), שהייתה בעיניו דוגמא לפעולות של בעלי רצון טוב נגד שלטון עריץ (אף כי הוא לא תמך במרידות). תורת המוסר של קאנטהרצון הטובתורת המוסר של קאנט היא תורה אוניברסלית חובקת כל, הבאה לספק מענה לפתרונן של בעיות מוסריות, ולהנחות לפעולה מוסרית ראויה. בבסיס תורת המוסר עומד מושג "הרצון הטוב" שמשמעותו היא שכל פעולה או מעשה צריכות להתבצע על פי צווי מוסרי (פעולה אתית). הפעולה המוסרית עומדת בפני עצמה ואינה תלוית תכלית או תוצאה. ערכה של הפעולה טבוע בכך שהיא נובעת מדרישות המוסר.פעולה מוסרית, לגישתו של קאנט, תהא זו המתבצעת מתוך קבלה של חוק מוסרי או חובה מוסרית, שהמבצע בוחר באופן חופשי לממשה. כיוון שמדובר בבחירה חופשית, החשיבות של המעשה טמונה בכוונה לעשותו, האם הכוונה מוסרית היא אם לאו? זאת להבדיל מגישות תועלתניות לפיהן התוצאה היא החשובה לשיפוט מוסרי. השאלה שתשאל לפי גישה זו היא: האם התוצאה, לפי שיפוט מוסרי, היא חיובית או שלילית? הכוונה היא מרכיב הפעולה שנמצא בתחום השליטה של מבצע הפעולה, כיוון שהתוצאות אינן בתחום אחריותו. כיוון שהאדם הוא יצור מורכב בעל רצונות ונטיות אנוכיים, יהא עליו לנהוג לפי חובה מוסרית ולא על פי נטיותיו. פעולה זו, מתוך תפיסת חובה, תהא פעולה שהאדם יבחר בה מתוך רצונו החופשי.הצו הקטגוריקאנט טען כי מפני שהזכות והיכולת לבחור קיימת אצל האדם, והוא מושפע מתכונות ונטיות אישיות, יהא על החובה המוסרית להיות מנוסחת כצו (imperativ) מוחלט. מוחלטותו של הצו באה לידי ביטוי בכך שיש הכרח לקיימו והוא יחול על כלל בני האדם (במידה והם יבחרו לקיימו). בספרו "הנחת יסוד למטפיסיקה של המידות" ואחר כך ב"לשלום הנצחי" מנסח קאנט את הצו כך: "פעל בדרך כזאת שתוכל לרצות כי העקרון המנחה שלך יהפוך לחוק כללי", מכאן שהשאלה שעל המבצע הפעולה לשאול היא: האם הייתי רוצה שכל בני האדם ינהגו כפי שאני בוחר לנהוג? במידה והתשובה תהא חיובית הרי שההתנהגות תחשב מוסרית. נוסח נוסף לצו (גם הוא מתוך הנחת יסוד למטפיסיקה של המידות) עוסק בהתייחסות המוסרית לבני האדם, לפי נוסח זה: "עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד", לפי צווי זה יש להתייחס לבעלי התבונה, היינו לבני האדם, כאל מטרה ולא כאל אמצעי. זאת מפני שבני האדם הם בעלי תבונה ומכאן בעלי מעמד ערכי מיוחד, להבדיל מחפצים או חיות שאינן תבוניות. התבונה נובעת מהיכולת לפעול ברציונליות שממנה נובעת היכולת לבחור, ולחוקק חוקים.

יכולת זו היא האוטונומיה של האדם (אוטו-נומיה- חוק עצמי ביוונית). פגיעה בבני האדם תהא פגיעה בתבונה ובאוטונומיה. מכאן שעל האנשים לכבד את רצונותיהם ומטרותיהם של האנשים האחרים. כיוון שהערך התבוני של בני האדם שווה, עלינו להימנע מלגרום להם או למטרותיהם נזק. צווי זה מגדיר למעשה את גבולות החירות של בני האדם, לפי קאנט.הנה כי כן, הרי שפעולה אתית היא זו שתתבצע על פי חוקים כלליים, תוך התיחסות לשאר בני האדם כלתכליות וכלשווים בעלי תבונה. מכאן שאין לך בן-חורין מלבד האדם המוסרי, ובמקום בו אנשים חופשיים, יהיו האנשים מוסריים ולהפך.ביקורת על הצו הקטגוריברגמן מעלה את טענות מבקרי הצו שטוענים כי הוא כללי מדי ופורמלי מדי ואין בו אמירה פוזיטיבית ברורה, עשה או על תעשה! כמו כן הוא מציג טענות בדבר יחסיות המוסר בתקופות היסטוריות שונות (דבר שהיה לא מוסרי בזמן כל שהוא יכול להיחשב מוסרי בזמן אחר). כמו כן מובעת ביקורת באשר לשאלת ההכללה מהמקרה הפרטי הסובייקטיבי למקרה הכללי. ברגמן טען כי המענה לביקורות אלו הוא השימוש בתבונה של אדם למציאת הפתרון, וכן כי עיסוק במקרים פרטיים ישמיט את אוניברסליות הצו.אלא שנראה כי השאלות שעלו נותרות ללא מענה, שכן ניתן לטעון כי הצו אכן מתאים לעיסוק בפתרון בעיות מוסריות כלליות חד ממדיות, כאלו שהטוב והרע ברורים מאוד ולכן גם ההכרעה על ידי הצו תהה פשוטה. כך לגבי שאלות כגון: האם אני רשאי לגנוב? או להרוג? אך ככל שהבעיות המוסריות הופכות מורכבות יותר הרי שהשימוש בצו נראה בעייתי. כך באשר לדילמות המורכבות ממספר בעיות מוסריות, כגון מצב בו עומדת בפני אדם בחירה בין הצלת אדם אחד תמורת הריגתו של אחר. ואף יותר מכך שאלת הצלת אדם את עצמו בתמורה לכך שאחר ייהרג. ובאשר לקונפליקטים בין צווים, כאשר המקרה מורכב ויש מספר אפשרויות נוגדות לאוניברסליזציה של המעשה, הרי שגם במקרה זה לא ברור הכיצד יש לנהוג. תפיסת ההיסטוריה של קאנטהיסטוריה מוסרית תכליתיתכיוון שתורת המוסר של קאנט היא חובקת-כל, כפי שצוין לעיל, הרי שגם תפיסת ההיסטוריה שלו עוסקת במוסר, בבחינת היסטוריה מוסרית, ואינה באה לתאר אירועים אמפיריים. להיסטוריה המוסרית יש כיוון ותכלית, כיוונה הוא כיוון של התקדמות. ההיסטוריה מתקדמת לכיוון מוסרי טוב. האידיאל ומטרת ההתקדמות לכיוון הטוב הוא הגעת בני האדם לדרגת התייחסות, האחד לשני, לפי הצו הקטגורי. היינו קיום של מערכת יחסים שפועלת על פי הגדרת החובה המוסרית. קאנט טען כי אמנם יש להכיר את ההיסטוריה של העבר, אך בעזרת כללים אתיים נכונים גם לעסוק בהיסטוריה של העתיד, שמשמעותה מצבו המוסרי של האדם בעתיד. האדם, הטבע וטבע-האדם

קאנט טען כי הפילוסופיה של הטבע נעה סביב שני קטבים: הטבע והאדם. הטבע הוא יוצר ומכונן בדומה לאלוהות היהודית-נוצרית, האדם הוא חלק מהעולם הפיזי ומוגבל על ידי חוקי הטבע, ככל ברייה. בטבע קיימת מגמת התקדמות, אך כיוון שהאדם אינו מונחה רק על ידי חוקי הטבע, וכיוון שלפעמים טבעו ופעולתו אינם מונחים על ידי תבונה ומוסר, ההתקדמות אינה ישירה לכיוון הטוב. בני האדם, אם כן, מונחים הן על ידי יוצרם (הטבע, ההשגחה), הן על ידי יצרם והן על ידי תבונתם.

על ידי כך שניתנה לאדם התבונה וחופש הבחירה, יכול האדם ליצור בעצמו את ההתקדמות לכיוון הטוב. הטבע פועל מול האדם והוא מניע מרכזי להתקדמותו. מצבו הפיזי של האדם כפי שבראו הטבע (שאינו "מושלם" שהרי לא ניתנו לאדם כנפיים או כח פיזי כשם שניתנו לחיות אחרות) אילץ ומאלץ אותו לעמול בכדי להגיע למצב של קיום או אף רווחה, עמל זה הוא ההתקדמות. כך שהאדם משתפר בתחום החומרי בזכות מאמציו. מכאן שלטבע יש מטרה, שהיא ההתקדמות לטוב. האדם יתקדם על ידי ניסוי ותהיה באופן הדרגתי, כאשר ההגעה לטוב המושלם תתבצע על ידי המין האנושי כולו.הטבע מכוון, מלבד לשיפור החומרי, גם לשיפור אתי. לאדם שני יצרים, לפי קאנט: שאיפה לחברה ושאיפה להתבודדות היינו "חברותיות בלתי-חברותית". האדם חפץ שדברים יתנהלו לפי רצונותיו בלא להתייחס לשאר הסובבים אותו, אך רוצה גם לקחת חלק פעיל בחיים החברתיים. הנה כי כן, ניתן לטעון כי לאדם יחסי משיכה-דחייה עם החברה. כיוון שלכל בני האדם רצון חופשי, הרי שנוצרת בעיה, מפני שבני האדם רוצים להיות שולטים אך לא נשלטים. באופן פרדוקסלי, תוצאת מצבו זה של האדם היא ההתקדמות אליה מכוון הטבע, זוהי "עורמת הטבע". התכונות שאינן חיוביות בטבע האדם המתבטאות בחוסר-החברתיות (התכונות הבלתי חברותיות הן מדון, רדיפת כבוד והתאווה לצבירת הון ושלטון), יוצרות תחרות ומכאן קידמה ועל כן ניתן לראות זאת כהגשמת התוכנית של הטבע.האדם, אם כן, הוא כוח שמניע את ההיסטוריה של עצמו, על ידי שימוש בתבונה שניתנה לו מהטבע בכדי שיעשה כן. האדם יוצר את תולדותיו על ידי הרצון החופשי לשימוש בתבונה.התוצאה של החברתיות הבלתי-חברותית היא ייסוד חברה אזרחית. חברה אזרחית תאפשר חיים משותפים לבני האדם, על ידי קיום של מדינה בה יחוקקו חוקים להגנת חירות האזרח. בני האדם, לפי קאנט, הבינו במהלך ההתקדמות המוסרית, כי עליהם לציית לחוקי המדינה ולכוח הכפייה שלה בכדי להגן על חירותם מפני בני האדם האחרים, שעשויים לנסות לפגוע בה בשל טבעם הבלתי חברותי.מלחמה ושלום בהגותו של קאנטמצב הטבע

תומס

תומס הובס. מצב הטבע לפי קאנט מתאים לתפיסתו של הובס, היינו מצב בו מתקיים חוסר בטחון תמידי ביחסי המדינות

כפי שניתן לראות מהנכתב עד כה, קאנט אמנם האמין בהתקדמות המין האנושי. אלא שתפיסתו את טבע האדם כפרט אינה חיובית לגמרי, והוא רואה מאפיינים שאינם חיוביים בו. ההתקדמות תהא התקדמות של המין האנושי כולו, כאשר לצדדים שאינם חיוביים בטבע האדם יהיה תפקיד פרדוקסלי המביא להתקדמות.ובאשר למצב הטבע, הרי שגם לגביו קאנט אינו אופטימי. מצב הטבע לפי קאנט מתאים לתפיסתו של הובס, היינו מצב בו מתקיים חוסר בטחון תמידי ביחסי המדינות. לתפיסתו המדינות נמצאות במצב אנרכי של חוסר חוק בו החזק שולט. וזאת להבדיל מהמצב בתוך מדינות מסוימות שאזרחיהן קיבלו על עצמם עולו של חוק. המלחמההמצב בו מצויים בני האדם, מצב של חברותיות בלתי-חברותית הוא גם מצבן של המדינות. כל מדינה רוצה לנהוג כרצונה בחירות בלתי מוגבלת, ולכן עליה לצפות להתנהגות בלתי מתחשבת דומה מהמדינות האחרות. הטבע, לשם התקדמות, בדומה להתכוונותו כלפי בני האדם, עושה שימוש בחוסר החברתיות של המדינות, והתוצאה היא המלחמה. הטבע משתמש במלחמה בכדי לגרום לאכלוס האדמה, היינו הטבע גורם להפצת אוכלוסיית בני האדם בעולם.המלחמה, לפי קאנט היא תוצאה של שלוש רמות של חברותיות בלתי חברותית:1) רמת היחיד: תוצאה של טבע האדם, נטיותיו הבלתי חברותיות האנוכיות ותאוות הכוח.2) רמת המדינה: תוצאה של התנהגות לא מוסרית של ממשלות ומנהיגים (כדוגמת התנהגות שליטי אירופה בזמנו).3) רמת המערכת הבין-לאומית: תוצאה של האנרכיה הבין-לאומית בה אין דין ואין דיין.ובאשר לתפיסה המוסרית שלה, המלחמה היא ביטוי לרוע הגדול ביותר של החברה האנושית, הביטוי הקיצוני ביותר לחוסר-החברתיות של האדם. בכדי להדגיש את היות המלחמה ביטוי לרוע מבקר קאנט הוגים שראו במלחמה כלי לקידום מטרות המדינה. קאנט מבקר ב"לשלום הנצחי" את גרוטיוס, פופנדורף וואטל (שנחשבים לאבות המשפט הבין-לאומי) על כך שראו לנכון לכלול את המלחמה בתחומי המשפט הבין-לאומי, ועסקו בשאלת המלחמות הצודקות ושאינן צודקות. קאנט שולל גישה זאת שכן לטעמו המלחמה, כביטוי לרוע, אינה יכולה להשתלב במשפט הבין-לאומי, שתפקידו קידום הטוב היינו השלום. אלא שכל עוד לא הגיע העולם למצב של שלום נצחי, הוא כן רואה במלחמות להגנה עצמית, רע הכרחי.הסבל והמצוקה שנובעים מהמלחמה, לפי קאנט, יובילו את המדינות בסופו של דבר לחפש אחר פתרונות של שלום.

כאן שוב באה לידי ביטוי תפיסת ההתקדמות בהיסטוריה, על היבטיה הפרדוקסליים, ההכרח שנובע מהמצוקה, שגורמת המלחמה, יוביל לקידמה היינו לשלום, שרצונו הטוב של האדם אינו מוביל אליו. שלום: הטוב הפוליטי העליוןהשלום (הרגיל) הוא תוצאה של ההתקדמות האנושית כפי שמתאר אותה קאנט ב"לשלום הנצחי", ראשית הטבע דאג שבני-האדם יוכלו לחיות בכל העולם, לאחר מכן פיזרם על ידי המלחמה, אז הם החלו לתרבת מיני צמחים וחיות, ולבסוף אילצם הטבע להיכנס למצב חוקי. המצב החוקי נגרם בשל רצונו של האדם לסחור עם עמים להם יתרון יחסי כלכלי, שיכולים למלא צרכים שהוא אינו יכול למלאם. מתוך מצב זה, שדרש מהאדם לקיים משא ומתן עם עמים קרובים ורחוקים, נוצר השלום.קאנט מבדיל בין שלום נצחי לבין שלום רגיל. לתפיסתו המצב הקרוי שלום כאשר מדינות אינן לוחמות, אף אם מצב זה מוגדר על ידי חוזה שלום, אינו מצב של שלום אמיתי. זאת כיוון שהמדינות מכירות בכך כי זהו מצב זמני. קאנט מדבר על שלום אוניברסלי כללי שינבע מתוך ההכרה של בני האדם והמדינות, ברוע שבמלחמה וברצון למגר את הרוע הזה.לשאלה מדוע תתאפשר ההגעה לשלום? יש מספר תשובות: גישה רווחת בקרב החוקרים תולה את ההגעה לשלום לפי קאנט בזוועות המלחמה, שתגרומנה לרצון לביטול המלחמות.גישה אחרת טוענת, כי כוונתו של קאנט הייתה ששלום יגיע לאחר שכל בני האדם והמדינות יגיעו לשלמות מוסרית.היינו, מצד אחד טענה שההכרח (עורמת הטבע) יגרום לאדם להגיע למסקנה הראויה, ומצד שני התבונה (התנהגות מוסרית בין בני האדם מתוך רצון חופשי) תגרום להגעה לשלום. נראה כי קאנט התכוון לשילוב בין הדברים לאור תפיסת ההתקדמות בהיסטוריה, לפיה הן ההכרח (פעולת הטבע) והן התבונה של האדם יסייעו בהתקדמות. השלום של קאנט אינו שלום שיושג במהרה, צפויים, עד להגעה אליו, עיקובים בגלל חוסר-חברתיות האדם שיבואו לידי ביטוי במלחמות. השלום יתפתח באופן הדרגתי אותו תכוון עורמת הטבע לצד התבונה.השלום הנצחיקאנט רצה שתפיסות פילוסופיות תהפוכנה לחלק מחיי היום-יום. הוא חשב, שעל הפילוסוף להפיץ אמונות אלה ושיש להן תפקיד בשינוי עתיד האנושות, בבחינת "נבואה המגשימה את עצמה". ב-1784 פירסם קאנט את “idee zu einer allgemeinen geschichte in weltbuergerlicher absicht” – "רעיון להיסטוריה אוניוורסלית מנקודת מבט קוסמופוליטית". ספרו "לשלום הנצחי" שנכתב ב-1795 , נכתב כשרטוט entwurf) - מילה שניתן גם לתרגמה לטיוטא או לראשי פרקים) פילוסופי, היינו תוכנית המתארת בקווים כלליים את התנאים שיש צורך להחילם בכדי שיהיה שלום נצחי. "לשלום הנצחי" פיתח את הטיעונים שהעלה קאנט ב"רעיון להיסטוריה אוניוורסלית מנקודת מבט קוסמופוליטית" (ובמאמר מ-1793 שעסק בתאוריה ומעשה ועסק גם בתפיסת היחסים הבין-לאומיים של קאנט), והוא אכן נובע מתוך הפילוסופיה של קאנט (כפי שתוארה בקצרה) אך מהווה תוכנית של ממש הקשורה למציאות ההיסטורית בה חי קאנט, ונכתבה כחיבור פופולרי הפונה לציבור כולו. מכאן שקאנט ניסה ליישם את תפיסתו באשר לתפקיד הפילוסופיה והפילוסוף הלכה למעשה, ונראה שהוא רצה לקחת חלק בכתיבת "הפילוסופיה של העתיד". הסעיפים המקדימים קאנט מציג שישה סעיפים מקדימים לשלום הנצחי:1) הסדר שלום לא יהיה תקף, אם נחתם כאשר חומר הדרוש למלחמה עתידית נשמר בסוד.2) אסור שמדינה עצמאית, קטנה או גדולה, תעבור לבעלות מדינה אחרת בדרך של ירושה, חילופין, רכישה או מתנה.3) עם הזמן יבוטלו צבאות קבע לגמרי.4) אין לקשור בין חובות-לאומיים לבין יחסי-החוץ של המדינה.5) אף מדינה לא תתערב, על ידי הפעלת כח, בחוקתה או בממשלתה של מדינה אחרת.6) אף מדינה, במצב מלחמה עם אחרת, לא תרשה מעשי עוינות שלא יאפשרו אמון הדדי בזמן שלום עתידי. מעשים אלו כוללים: העסקת מתנקשים או מרעילים, הפרת הסכמי כניעה, הסתה לבגידה, במדינה עמה נלחמים, וכו'.קאנט מבדיל בין הסעיפים כאשר הוא מציין כי את הסעיפים 1, 5 ו- 6 יש לבצע באופן מיידי ואילו את ביצוע הסעיפים 2, 3 ו- 4 ניתן לדחות בהתאם לנסיבות. ניתן לראות כי קאנט עוסק בסעיף השלישי והרביעי ברמה הפנימית שעוסקת בצבא ובכלכלה. הסעיפים השני והחמישי באים לשים סייגים לאנרכיה הבין-לאומית, ואילו הסעיף האחרון בא לשים סייגים לאנרכיה של פעולות איבה. כל הסעיפים המקדימים הם סעיפים מעשיים שלקוחים מידע-העולם של קאנט ובאים למנוע הכשלת שלום עתידי.רלוונטיות הסעיפים המקדימים לזמננו

בסעיף הראשון שולל קאנט את קיומם של הסכמים סודיים, שיאפשרו את המשכה של המלחמה. לשיטתו של קאנט יש הצדקה לסעיף מן הסוג הזה, אלא שלא ברור לגמרי על אילו סעיפים מדובר. יתר על כן ניסיונות שנעשו במאה העשרים לבטל את הנוהג של הכנסת סעיפים סודיים לחוזים בין לאומיים או לפרסם חוזים שהיו סודיים כשלו (כך לגבי הסעיף הראשון בהצעת ארבע-עשרה הנקודות של וילסון, וכך לגבי התנהגות משרד החוץ הסובייטי לאחר המהפכה).בסעיף השני שולל קאנט העברת מדינה לידי מדינה אחרת, בדרכים שהיו נהוגות בתקופתו. נראה כי סעיף זה מיושן שכן נוהגים כאלו אינן מתקיימים בעידן המודרני, אך ניתן לטעון שאין זה כך, כיוון שבסעיף זה מציג קאנט את אחד מעיקרי משנתו, שמירת הריבונות של המדינה. קאנט כותב: "מדינה (שלא כמו האדמה עליה היא יושבת) אינה קניין. מדינה היא חברת אנשים שאף אחד אחר, פרט לחברה עצמה, אינו רשאי לצוות עליהם או להיפטר מהם. כמו לעץ גם למדינה יש שורשים, ולהרכיב מדינה על מדינה אחרת כדי שתהיה ענף שמורכב על עץ אחר, משמעותו חיסול קיומה כאישיות מוסרית והפיכתה לחפץ." למדינה אישיות מוסרית מתוקף היותה גם חברת-אנשים בעלי ערך מוסרי, ועל כן יש לשמור על האוטונומיה שלה.

סעיף זה יכול בעידן המודרני להפוך לצווי לפיו: לא תיכבש יותר מדינה, אף עם הטיעון לטובת המעשה הוא טיעון היסטורי שיש לו, לכאורה, אחיזה במציאות (כך במקרה של כיבוש כווית על ידי עירק במלחמת המפרץ השניה). בסעיף השלישי שולל קאנט קיומם של חילות קבע, אך תומך בקיומם של חילות אזרחים שהשירות בהם הוא לפי רצון האזרחים, למטרות הגנה. גם סעיף זה נראה מיושן בשל השינוי במבנה הצבאות הסדירים וצבאות הקבע בעולם, שכן ניתן לטעון שהצבאות המודרניים במדינות דמוקרטיות הם צבאות שהאזרחים מתגייסים אליהם מרצונם. אלא שקיימים עדיין משטרים דיקטטוריים הדומים למשטרים אותם קאנט הכיר, ולכן ניתן לטעון כי צבאות משטרים אלו צריכים להיות מפורקים. זאת כיוון שהטענה כי אזרחים תחת משטר דיקטטורי עושים מעשיהם ברצון סותרת את עצמה, כיוון שהאזרחים אינם חופשיים להכריע באשר לגורלם. הסעיף הרביעי עוסק באיסור על חובות לאומיים לצורכי מלחמה. קאנט אינו שולל חוב לאומי לצרכים אזרחיים, אך טוען כי החוב הלאומי לצורכי מלחמה מסוכן, מפני שיאפשר מימון גדול יותר למלחמות, ובמידה ולא יושב יכול להוות עילה למלחמה מצד המדינות הנושות. דבריו של קאנט ברורים בנושא זה, אך לא ברור מי יפקח על ביצוע הסעיף, כיצד ניתן יהיה לדעת לאיזה צורך נלקחות הלוואות, בעיקר אם עקרון אי ההתערבות (לפי הסעיפים 2 ו- 5), ישמר. שהרי פיקוח כלכלי חיצוני על מדינה כמוהו כפגיעה בריבונותה. הסעיף החמישי אוסר על התערבות בין לאומית. נראה כי מקומו של סעיף זה בעייתי, שכן כל עוד ישנם משטרים טוטליטריים דיקטטוריים שאינם מכבדים זכויות אדם, הסעיף קורא למעשה להתעלם ממעשיהם. נראה כי זו דרישה שעומדת בניגוד לתורת המוסר של קאנט ובניגוד לצו הקטגורי שכן הדרישה היא לעמוד מנגד בשעה שחייהם או זכויות האדם של אנשים נגזלים מהם, לפעמים על ידי ממשלותיהם עצמם (כך במלחמות אזרחים, וברציחות עמים). נראה לי כי מקום הסעיף צריך להיות בשלב בו מושגת מערכת בין-לאומית שוחרת שלום, דמוקרטית ומכבדת זכויות אדם, אך לפני כן שלילת התערבות, ולו רק הומניטרית, סותרת את עקרון האדם כערך.

הסעיף השישי עוסק בדיני המלחמה, מכאן שבשלב בו הסעיפים המקדימים אמורים להתבצע, קאנט אינו שולל שתתקיימנה מלחמות, ועל כן לדברים שנכתבו לעיל באשר להתערבות ניתן אף יתר תוקף. כיוון שהסעיפים מקדימים לשלום, קאנט רוצה להפוך את המלחמות ליותר הומניות. עם התפתחות המשפט הבין-לאומי (אמנות לאיסור יצור והפצת סוגי נשק, אמנות שעוסקות ברווחת האזרחים במלחמה), והקמת בתי דין בין-לאומיים שעוסקים בנושא פשעי המלחמה (בתי המשפט המיוחדים לפשעי מלחמה שקמו בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה ובית הדין הפלילי הבין-לאומי), שאכן חלה התקדמות חיובית כפי שחזה קאנט. יש לציין כי גם כאשר הביקורת היא ביקורת שמדגישה את השוני שחל מאז זמנו של קאנט, הרי שהיא יכולה בשל אותו טיעון להיות אישור להצלחת תחזיותיו. זאת אומרת שדברים מסוימים הפכו למיושנים לאור ההתקדמות האנושית כפי שחזה אותה קאנט. הסעיפים המוחלטיםקאנט מציג שלושה סעיפים מוחלטים לשלום הנצחי: 1) החוקה האזרחית של כל המדינות צריכה להיות רפובליקאית.2) המשפט הבין-לאומי צריך להתבסס על פדרליזם של מדינות חופשיות.3) זכות קוסמופוליטית (אזרחות-עולם) תהא מוגבלת בתנאים של הכנסת-האורחים הכללית.בסעיפים אלו קאנט ממשיך בתוכניתו המעשית. הסעיף הראשון עוסק במשטר הראוי ברמת פנים המדינה, היינו משפט המדינה הפנימי (ius civitatis), ובכך ממשיך את הסעיפים המקדימים (3,4) . הסעיף השני, עוסק במשפט הבין-לאומי -(ius gentium) וממשיך את מגמת הסעיפים המקדימים (2,5) ל"ריכוך" האנרכיה הבין-לאומית. הסעיף השלישי עוסק בזכויות האדם בתוך המסגרת הקוסמופוליטית שנבנית בסעיף השני (ius cosmopoliticum). סעיפים אלו באים למסד, על ידי שימוש בחוק, את השלום (מיסוד: פנימי-רפובליקה, חיצוני-פדראליזם של מדינות חופשיות), ולמנוע תקלות שיכולות לנבוע מאי כיבוד המיסוד (שמירה על אזרחות קוסמופוליטית). רלוונטיות הסעיפים המוחלטים לזמננוהסעיף הראשון מציג את הרפובליקה, ראשית כצורת המשטר שבבסיסה החופש ושוויון האזרחים על פי החוק שהם עצמם חוקקו. כמו כן, תהליך קבלת ההחלטות מחייב את שותפות האזרחים בו. בהמשך מבדיל קאנט בין צורות שלטון שונות, ואז מציג את עקרון הפרדת הרשויות כעקרון יסודי של הרפובליקה. השלטון ברפובליקה יופקד בידי קבוצה מצומצמת של אנשים, שייצגו מספר גדול של אזרחים.הרפובליקה על פי קאנט תבטיח את השלום, כיוון שהאזרחים, בהיותם שותפים לתהליכי קבלת ההחלטות ובהיותם הנפגעים העיקריים מהמלחמה, יעדיפו למנוע מעצמם את הסבל. זאת להבדיל משליטים יחידים שהמלחמה לא תפריע למהלך חייהם.בנוסף הרי שהרפובליקה בעזרת חוקיה תאפשר את חינוכו המוסרי הטוב של האדם, וכך תאפשר, בתהליך שפועל מלמעלה למטה,את ההתקדמות לשלום נצחי. הרעיונות שמבטא קאנט באשר לרפובליקה, נובעים מתוך תורת המוסר שלו, המעמידה את האדם במרכז, כבעל ערך, רצון חופשי ואוטונומיה. רעיונות אלו עומדים במרכז הגישה הליברלית.דויל (doyle) במאמרו “kant, liberal legacies, and foreign affairs” מציג את זכויות האזרח שניתן להסיקן מדעותיו של קאנט, כאלו שעומדות בבסיס הפרדיגמה הליברלית ביחסים הבין-לאומיים. שלושת יסודות הליברליזם, באשר לזכויות האדם, הם: 1) החירויות היסודיות: חירות מרשות שפועלת בשרירות-לב, חופש ביטוי ועיתונות, שוויון בפני החוק וזכות הקניין.2) זכויות כלכליות וחברתיות- הזדמנויות שוות בחינוך זכויות לבריאות ותעסוקה.3) השתתפות בתהליך הפוליטי, ייצוג הולם בגופים המקבלים החלטות. כאשר היסוד השלישי מבטיח את התקיימות השניים האחרים.

עמנואל

ביסוד הגישה הליברלית במחקר היחסים הבין-לאומיים עומד לפי דויל רעיון אי-ההתערבות כפי שמגדירו קאנט, זאת מתוך ההנחה שמדובר באי התערבות כלפי מדינות דמוקרטיות. כאשר אין מדובר בדמוקרטיות, הרי שגם מדינות דמוקרטיות היו מעורבות כלפיהן (כלפי הלא-דמוקרטיות) במלחמות ובהתערבויות מסוגים שונים. גישה זו היא הגישה שטוענת כי מדינות דמוקרטיות אינן נלחמות האחת בשניה ונקראת תאוריית "השלום הדמוקרטי". תאוריה זו מבוססת במידה רבה על הסעיף המוחלט הראשון, לפיו רפובליקות (שניתן להקבילן לדמוקרטיות-ליברליות במאה העשרים) לא תלחמנה האחת בשניה.יש לציין כי על אף הביקורות על תאוריה זאת, באשר להגדרות רחבות מדי של המדד להיות מדינה דמוקרטיה-ליברלית, או באשר לכך שהגורמים לשלום הוא לאו דווקא המשטר הפנימי, היינו ניתוח שגוי באשר למשתנים מתערבים. הרי שניתן אכן לטעון כי יש בקרב מדינות היכולות להיחשב רפובליקות במובנן הקאנטייני תקופות ארוכות של שלום (לכל הפחות, מאז סיום מלחמת העולם השניה, כך באשר למדינות שמוגדרות מפותחות). הסעיף השני עוסק בדרישת התבונה להמשך התהליך שחל בסעיף הראשון. דרישת התבונה היא להפסיק את מצב הטבע בו שרויות המדינות, ולהתקדם בצעד נוסף לעבר השלום הנצחי. משמעו של צעד זה הוא הפסקת המלחמות, לא על ידי חוזה שלום להפסקת מלחמה אחת אלא על ידי חוזה שלום להפסקת כל המלחמות. כדי לאפשר את ההגעה לשלום תיצורנה המדינות את פדרציית השלום . foedus pacificum מטרת הפדרציה, להבדיל מבריתות הגנה, היא שמירת השלום ושמירת חירות המדינה מפני חוק חיצוני כופה. ההתקדמות הפדרטיבית תהא הדרגתית, ראשית אומה עצומה ונאורה תהפוך לרפובליקה, אחר כך תהפוך מרכז ודוגמא לאחרות שתהפוכנה גם כן לרפובליקות ואז תצטרפנה לברית-השלום.קאנט מבקר את הצביעות הנוהגת בקרב המדינות, שלכאורה שואפות לשלום ולכיבוד החוק הבין-לאומי, אך אינן נוהגות כך במעשיהן. משום כך טוען קאנט כי "מדינת עמים" civitas gentium, שהיא מעיין מדינה כלל עולמית חובקת-כל אינה אפשרית. קאנט מדגיש הדגש היטב, כי מדינה כזאת אינה רצויה "אך לאור רעיון התבונה, יש להעדיף מצב זה על התמזגות של מדינות נפרדות הנשלטות על ידי מעצמה אחת שבגברה על מדינות אחרות, יצרה מלוכה עולמית. זאת מפני שחוקים מאבדים בהדרגה את השפעתם כשממשלה מגדילה את כח השפעתה, ורודנות חסרת-נשמה, תגלוש בסופו של דבר לאנרכיה, לאחר שתחסל את זרעי הטוב." כמו כן הרי שבני האדם חיים בחברות נפרדות, דוברים שפות שונות ומחזיקים באמונות שונות, כפי שכיוונם הטבע ולכן יש לשמר מצב זה בכדי לשמור על האוטונומיה שלהם. זאת ועוד הרי שלמרות השונות בין בני-האדם, ככל שבני האדם יתקדמו לקראת שלום, תשמר השונות באופן חיובי על ידי תחרות בינם לבין עצמם במעין מאזן כוחות.נטישת הרעיון של המלחמה ואי קיומו (כעיקרון) של כח לכפיה יחייבו את המדינות לקבל עליהן עולה של בוררות. אלא שטיבה של הבוררות לא ברור, מי ינהל את ההליך? כיצד ישמר השויון בין המדינות (במידה ומדובר על מדינה "חלשה" מול "חזקה", או במספר מדינות נגד מדינה אחת)? דויל בניתוחו הליברלי טען כי דבריו של קאנט, באשר לפדרציית השלום, אכן החלו להתפתח בהיסטוריה, זאת על ידי התפתחות המשפט-הבין-לאומי, על ידי אמנות בין-לאומיות ועל ידי האו"ם כמו גם על ידי יחסי השלום בין הדמוקרטיות-הליברליות.ניתן לטעון כי דויל נוקט בגישה אופטימית מדי, שהרי פדרציית השלום כפי שהגדירה קאנט אינה מתאימה לאו"ם, ששיקף במשך שנים רבות, במהלך המלחמה הקרה, את מאזן הכוחות הבין-גושי, ואף יותר מכך, חברותיו לא שללו את המלחמה ולא ישמו את הסעיפים המקדימים, כמו כן האו"ם הרי מפעיל כוחות צבאיים לשמירת השלום, דבר המנוגד לגמרי לתוכניתו של קאנט. כעת ניתן לראות כי ניתן לנתח את דבריו של קאנט גם מנקודת מוצא אופטימית פחות, נקודת מוצא ריאליסטית. וולץ (waltz) במאמרו “kant, liberalism, and war” התייחס ראשית לנקודות המוצא של קאנט באשר למצב הטבע וטבע האדם, שמתאימות לגישה ריאליסטית יותר. כמו כן הוא מציג את עיסוקו במלחמה ובתפקידה, וטוען כי קאנט עסק במאזני כוחות ובעוצמה. לבסוף טוען וולץ כי קאנט בעצמו חשב שהשלום הנצחי אינו אפשרי. ניכר כי כתיבתו של קאנט כפי שטען וולץ אינה כתיבה לא מציאותית או נאיבית, שהרי קאנט כותב בהתייחסו למציאות זמנו ומשליך ממנה על העתיד. ומצד שני כפי שדויל כתב הנחות היסוד של הליברליזם הן הנחות היסוד של קאנט וכך גם האופטימיות, לגבי האדם והיחסים הבין-לאומיים. התקדמות אכן התרחשה מאז זמנו של קאנט, בעת שמושג הרפובליקה (בצרפת ובארצות הברית) ומימושו המעשי היה בראשית דרכו. כיום יש מספר רב של "רפובליקות", כפי שחזה קאנט, שבבסיס משטרן ומערכת המשפט שלהן מצויות זכויות האדם. באשר לרעיון הפדרטיבי הרי שנותר עוד לצפות ולראות בעתיד אם יתגשם. ניתן באופטימיות לטעון כי האיחוד האירופי יכול להוות גוף דומה לרעיון הפדרטיבי של קאנט, וכי יתכן שההתקדמות במשפט הבין-לאומי היא התקדמות לכיוון פדרציית השלום. כיוון שמימוש תוכניתו של קאנט היא הדרגתית ולא נקבע לה לוח זמנים הרי שכל שנותר, הוא לחכות. הסעיף השלישי עוסק בצדדים המעשיים של זכויות האדם, לאחר מיסוד הפדרציה. קאנט מגנה את ההתנהגות של העמים האירופאים, כשהם נפגשים עם עמים אחרים שחיים במדינות שהן לכאורה לא נושבות. הוא מגנה את הקולוניאליזם והעבדות, וטוען כי יש לנהוג בכבוד וכמנהג הכנסת אורחים כלפי זרים. וכך גם להפך לנהוג בכבוד כלפי זרים שנכנסים למדינותיהם.במשפט ההשלמה הראשון מוסיף קאנט לכל המפורט עד כה את "רוח המסחר", כגורם נוסף להבטחת השלום הנצחי. נראה כי הכוונה לכך היא שהרצון ברווחה כלכלית יוביל למסחר חופשי, שיוביל לקשרים בין בני אדם ומכאן לשלום. גם במקרה זה יש לציין כי ניתן לראות ב-"רוח המסחר" היינו בכלכלה ליברלית על פי עקרונות השוק החופשי, גורם שמעודד לשלום, על ידי קשרים בין-לאומיים וכניסת מוצרים ועסקים זרים למדינות זרות. אך מצד שני גם לטעון כי הכלכלה הליברלית היא גורם שממשיך את הקולוניאליזם, וגורם לניצול חברות פחות מפותחות ולהתעשרות החברות המפותחות המנצלות. קאנט לא עסק בשאלות של צדק חלוקתי, ובשאלות של זכויות חברתיות (כפי שמציגן דויל ביסוד השני של הליברליזם). נראה כי נושא זה חסר בתוכניתו של קאנט, שהרי המהפכות שהתרחשו בתקופת חייו היו קשורות לרווחה כלכלית כשם שהיו קשורות ליסודות הליברליזם האחרים (בצרפת- עול המסים, הפיאודליזם והפערים המעמדיים, ובארצות הברית- מיסוי ללא ייצוג הולם בפרלמנט). סיכום: מלוא כל הארץ מוסרהמאמר הציג בקצרה את הפילוסופיה של קאנט ואת הגותו הפוליטית הנובעת ממנה. תפיסת האדם של קאנט שעומדת בבסיס תורת המוסר שלו, היא זו שרואה באדם ישות בעלת ערך ותכלית. האדם הוא שיא היצירה של הטבע והוא מכוון על ידי הטבע ככל חיה אחרת, אך הוא גם בעל רצון חופשי. תפיסה זו של האדם היא תפיסת יסוד בליברליזם, וממנה התפתחו, במהלך השנים, היסודות האחרים של הליברליזם ובראשם זכויות האדם. קאנט מעמיד בפני קוראיו, דרישה חד משמעית לנהוג כלפי כל בני-האדם באופן מוסרי. הצו הקטגורי על אף הביקורת כלפיו, נותר מבחן, שאכן מצליח, כפי שרצה קאנט, להכיל בתוכו מבחן לכל פעולה אנושית.נראה כי חשיבות תורת המוסר של קאנט נובעת מהכלליות שלה, ובכלליות הזאת טבועה באופן ברור ההכרה בשוויון שבין בני האדם. הצו הקטגורי וניגזרותיו, חלים על כל בני האדם כיוון שכל בני האדם הם שווים ובעלי ערך. כיוון שהאדם הוא בעל ערך ותבונה ויכולת אוטונומית לחוקק את חוקיו, הרי שיש לאדם תפקיד בעולם. תפקידו של האדם בעולם הוא להתקדם ולהגיע למצב שבו כל בני האדם ינהגו לפי צווי המוסר. ברמה הפוליטית הצווי הוא להגיע לשלום. מתוך אמונה כי האדם מעצב את גורלו בשיתוף עם כוחות הטבע שמדרבנים אותו לכך, פועל קאנט לשינוי עתידו של האדם. קאנט רואה בפילוסוף אדם שיש ביכולתו לסייע בעיצוב ההיסטוריה של העתיד, היינו לעצב את מהלך התקדמותו של האדם. בשלב זה באה חדשנותו של קאנט לידי ביטוי, להבדיל מהוגים קודמים קאנט טוען כי המלחמה מגלמת רוע קיצוני שאין כדוגמתו ולכן יש לבטלה. ואמנם, הוא רואה את הצדדים שבהם הטבע עושה שימוש במלחמה, אך שוב כפי שעשה בתורת המוסר שלו, הוא אומר אמירה כללית ונחרצת, שיש לחסל את המלחמה. וכשם שהאמירה באשר למלחמה היא נחרצת, כך גם האמירה באשר לשלום, השלום הוא הטוב הפוליטי העליון ויש להגשימו. או אז פועל קאנט ליישום תפקידו כפילוסוף, ומציג את תוכניתו לשלום הנצחי.

מתוך

מתוך אפוקליפסה עכשיו. להבדיל מהוגים קודמים קאנט טוען כי המלחמה מגלמת רוע קיצוני שאין כדוגמתו ולכן יש לבטלה.

נראה כי תוכנית השלום של קאנט, אינה אלא טיוטה או ראשי פרקים, ועל כך גם תעיד כותרת המשנה: "שרטוט פילוסופי". ואמנם תוכנית זו כפי שניתן לראות, אינה מושלמת. ואם כן נשאלת השאלה: מה חשיבותה? חשיבותה נובעת מהאמירה ששלום נצחי אפשרי, והוא אף יעד, אליו מכווננו הטבע. קאנט ניסח אמירה זאת כך: "בדרך זו, ערב הטבע לשלום נצחי על ידי המכניזם הטבעי של נטיות האדם. בעוד שהאפשרות לערבות הטבע לשלום נצחי אינה מספיקה בכדי שננבא את העתיד באופן תאורטי, די בה למטרות מעשיות. כך נוצרת לנו חובה לפעול להגשמת מטרת השלום הנצחי (שאינה רעיון מופרך)". לסיכום ניתן לומר כי אכן אפשר לבקר רבים מהסעיפים בתוכניתו של קאנט, ניתן לטעון כי חלקם מיושנים וחלקם חסרים, אלא שהביקורת עצמה תהא פעמים רבות עדות לצדקת טענותיו של קאנט. היינו, שהדברים הם מיושנים כי אכן חלה התקדמות רבה, הן לטובה מבחינת התפתחות המשפט הבין-לאומי, הארגונים הבין-לאומיים ומספרן של הדמוקרטיות הליברליות, והן לרעה מבחינת פיתוח כלי הנשק להשמדה המונית ורציחות העמים שבוצעו במאה העשרים. אלא שהרוע בדמות מלחמות וכלי הנשק היה קיים כבר בזמנו של קאנט ואילו הדמוקרטיות-הליברליות, הארגונים הבין-לאומיים, והמשפט הבין-לאומי היו בעיקר רעיונות של פילוסופים אידיאליסטים, והנה הם קיימים. באשר לחסרונות הרי שאלו, כפי שניתן לראות בדבריו של דויל, התמלאו במהלך השנים על ידי הוגים ליברליים. ניתן לשער כי קאנט עצמו לא היה מסתייג מהשלמות אלו של תוכניתו. יתר על כן רעיון "השלום הדמוקרטי" ששורשיו מצויים בכתביו של קאנט באופן ברור, מהווה רעיון יסודי בתפיסה הליברלית של היחסים הבין-לאומיים. הנה כי כן, הגותו של קאנט נותרת חשובה, פחות מבחינת הצעותיו המעשיות (אם כי חלקן כפי שציינתי מהוות רעיונות יסוד בדמוקרטיות הליברליות, ואף מתקיימות באופן מעשי), אך יותר מבחינת כלליותן, ציווין המוסרי והשאיפה האופטימית, אך לא נאיבית, להתקדמות לטוב. מקורותברגמן ש. ה. תש"ם. הפילוסופיה של עמנואל קאנט , ירושלים: מאגנס.יובל י. תשמ"ח. קאנט וההיסטוריה , ירושלים: מאגנס.כשר נ. 1989. תורת המוסר: מבוא , תל-אביב: משהב"ט.קאנט ע. 1785. הנחת יסוד למטפיסיקה של המדות, מ. שפי וש. שטיין (תרגמו וערכו, תשמ"ד, מהדורה שישית), ירושלים: מאגנס.קאנט ע. 1795. לשלום הנצחי, אוהד לוי-זלוסצר (תרגם וערך), באתר אי-מאגו.

bartelson j. june 1995.”the trial of judgment: a note on kant and the paradoxes of internationalism,” international studies quarterly, 39(2): 255-279.cavallar g. spring 1993. kant’s judgment on frederick’s enlightened absolutism history of political thought, 14(1): 103-148.doyle m.w. summer 1983. kant, liberal legacies, and foreign affairs, philosophy and public affairs, 12(3): 205-235.doyle m. w. 1997. ways of war peace, new-york: norton. gallie w. b. 1979. philosophers of peace and war, cambridge: cambridge u.p.hurrel a. 1990. kant and the kantian paradigm in international relations, review of international studies, 16: 183-205.kant i. 1784. idee zu einer allgemeinen geschichte in weltbürgerlicher absicht, russet b. 1999. why democratic peace? in m.e. brown, s.m. lynn jones and s.e. miller (eds.), debating the democratic peace, mit press, 82. waltz k. june 1962. kant, liberalism and war legacies, the american political science review, 56(2): 331-340.williams h. l. 1983. kant’s political philosophy, oxford: blackwell.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אוהד לוי זלוסצר