אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ויקו על ידע והיסטוריה


קטגוריה: 

verum ipsum factum, הידע והעשייה אחד הם. משפט זה ממחיש בצורה הטובה ביותר את תפיסתו של ההיסטוריון ג'מבטיסטה ויקו את אופן הידע האנושי. במשפט זה טמונה ההכרה כי החברה האנושית היא תוצר של עשייה אנושית ועל כן הבנתה ניתנת להשגה באמצעות הגבולות של הידע האנושי. בספרו "עקרונות המדע החדש" (1725) ויקו מנסה לבסס את ערכה של ההיסטוריה כתחום לימוד בהציגו מתודולוגיה שתבחן אמיתות על שלבים היסטוריים קבועים ומחזוריים העומדים מאחורי היווצרותן, התבססותן ודעיכתן של אומות ובכך לבסס את ההיסטוריה כתחום מחקרי ומדעי. ויקו ג'מבטיסטה לא היה היחיד שבחן את ההיסטוריה כתחום מחקרי שיטתי וקוהרנטי. תומס הובס ראה בסיבתיות כבסיס לפילוסופיה או למדע. הטבע והמחשבה ניתנים להבנה רק באמצעות התבוננות על תהליך. אנו מסוגלים להבין התפתחות נצפית כחלק מהוויה אנושית בלבד. כל מה שמתנשא מעל אותה הוויה הוא מעל הידע האנושי. פילוסוף השואף לדעת את טבעו של אובייקט נדרש להיות מסוגל להכיל אותו בעצמו באופן בו הוא יפורק לחלקים האינדיבידואלים שמרכיבים אותו. עלינו, במילים אחרות, לייצר את האובייקט של הידע בראשנו. כאשר המוח האנושי אינו יוצר, אין מקום לפילוסופיה – טוען תומס הובס ב de corpore ובכך הוא משקף את verum ipsum factum של ויקו – הידע והעשייה אחד הם. על כן, לדעתו של תומס הובס, הגיאומטריה היא המדע המושלם היות שעקרונותיה וחישוביה נוצרים באופן בלעדי על ידי הגדרות וחישובים פרי המוח האנושי. אם נמשיך את אותו קו מחשבה, המדינה ההובסיאנית ניתנת להבנה על פי פירוק לחלקיה ובנייתה מחדש על סמך חלקים אלו. הבנת המכלול הפוליטי שלה מתבסס על החלקים שמגדירים את השלם כמו כל מציאות היסטורית-חברתית שמורכבת מהגורמים הראשוניים שמחוללים אותה. יחסי הגומלין בין החלקים מקנים הבנה של 'למה' באמצעות הקשרים הסיבתיים שנוצרים בניהם בדיוק באותו האופן שבו פועלת פילוסופיית הטבע של גלילאו. האינדיבידואלים בחברה מהווים יחידות אבסטרקטיות זהות מבחינה פונקציונאלית, כל אחד שואף לאותם הדברים. ב-לוויתן תומס הובס מדגים את אותה הזהות הפונקציונאלית בין האינדיבידואלים כשהוא טוען שבני האדם זהים אחד לשני ביכולותיהם ובכוחם. אין אדם פרטי אחד שהוא חזק יותר מהשני באופן בו הוא יוכל לשלוט עליו לחלוטין. רק למדינה כסכום כל החלקים יש את כוח הכפייה הנדרש לקיומה של החברה. על פי תומס הובס הבנת המציאות החברתית ניזונה ממכלול סיבתי אנושי בר הבנה. כלומר, הידע האנושי הוא פרי המפעל האנושי. הוא מורכב משפה אנושית - מהסמלים, ההגדרות והמושגים שבני האדם המציאו לנוחיותם. על כן הפוליטיקה חייבת להקביל לאותה שפה אנושית שהיא פועל נגזר של הטבע האנושי ותשוקותיו. פילוסופיה חברתית מונחת על ידי אותה השפה והטבע האנושיים שמניעים את בני האדם לזנוח את החירות של מצב הטבע באם הם רוצים לשמר את חייהם. משמעות הדבר היא כוח בלתי מוגבל כמעט לריבון וציות מלא של הנתינים. בהגותו של ויקו ג'מבטיסטה השפה האנושית על כל סמליה והגדרותיה אינה כה פשוטה להבנה כפי שהיא אצל תומס הובס. הראשון אינו פותר את החידה המסתתרת מאחורי המציאות החברתית באמצעות הקשרים הסיבתיים בין אותם מרכיבי שפה. הבנת שפה היסטורית טומנת בחובה הבנה של קונטקסט תרבותי רחב ואידיוסינקרטי. וכאן נתקל הפילוסוף במכשולים של פרשנות ותרגום של שפות שונות ורעיונות זרים. במילים אחרות, בניגוד לחשיבה המדעית של המאה ה 17, מתודולוגיה מדעית – פוזיטיבסטית וקשרים סיבתיים אינם מספיקים להבנת החברה האנושית לדורותיה ולתרבויותיה. יש צורך במכלול הרמונאוטי רחב יותר, מכלול שויקו שואף להנחיל בעבודתו. התפתחות היסטוריתהחזון ההיסטורי של ויקו ג'מבטיסטה הוא מעגלי. התפתחות של ציוויליזציה מסתיימת בדעיכה והתדרדרות לברבריזם שמפנה את מקומו לצמיחה מחודשת. בני אדם הם אלו היוצרים את ההיסטוריה. ב new science הוא מעיר:

but in the night of thick darkness enveloping the earliest antiquity, so remote from ourselves, there shines the eternal and never failing light of truth beyond all question: that the world of civil society has certainly be made by man

תומס

תומס הובס

נקודת המבט היא תרבותית. הבנת ההיסטוריה אינה מתבססת על טבע אנושי א-פריורי אלא היא תהליך מתמשך והיא נמדדת בסכום של סך האינטראקציות של בני האדם עם סביבתם ואחד עם השני – אינטראקציות שמולידות תרבויות ייחודיות. לשם כך יש לבחון פעילות אנושית כמחוללת שינוי חברתי. שוב, verum est factum – המעשים של בני האדם מעצבים את סביבתם ואת האופן בו הם תופסים אותה. בניגוד ל-תומס הובס, הניתוח של ויקו אינו אטומיסטי. בני אדם פועלים וחושבים בקונטקסט חברתי ולכן במונחים סוציולוגים, המבנה מעצב את הסוכן כפי שהסוכן מעצב אותו. ויקו מצא עניין רב בדתות, מערכות חוקים וביטויים ארטיסטים של תרבויות. המינימום של להיות אדם כולל עבורו לקיחת חלק במוסדות חברתיים בסיסיים כמו דת, נישואין, טקסי לידה ומוות. ההיסטוריה האנושית מתחילה עם ההיסטוריה של מוסדות חברתיים. בני אדם ניחנו בתכונות גולמיות שהן קודמות לתרבות, ועבור ויקו תכונות אלו באות לידי ביטוי בנטייה לסקרנות וביכולת לחוש פחד ובושה. אולם תכונות אלו מעוצבות על ידי הקונטקסט התרבותי. כשמוסדות חברתיים משתנים, כך משתנה איתם טבע האדם. פעילות הגומלין של סוכן-מבנה באה לידי ביטוי ביכולתו של האדם לעצב היסטוריה ושל ההיסטוריה לעצב אותו – בני האדם עושים היסטוריה שעושה אותם. האינדיבידואל אינו מודע לפעולותיו כמייצרות את ההיסטוריה. ביום יום הוא מתפקד תחת שורה של אילוצים חברתיים, לפעמיים הוא יוצר אותם ולפעמים הם נמצא איתם בקונפליקט. במונחים ליברלים, טיעון זה מזכיר במידה רבה את ה'יד הבלתי ניראית' של אדם סמית או את רוח הבינה של הגל, במיוחד השורות הבאות מה new science:

for out of the passions of men each bent on his private advantage, for the sake of which they would live like wild beasts in the wilderness, it [providence] has made the civil institutions by which they may live in human society

שורות אלו מזכירות גם קו מחשבה דומה של קרל מרקס כפי שהוא בא לידי ביטוי ב the eighteenth bruaire of louise bonaparte:

men make their own history, but they do not make it just as they please; they do not make it under circumstances chosen by themselves, but under circumstances directly encounterd, given and transmitted from the past.

הבנת אותן התוצאות הבלתי מודעות של הפעולות של בני האדם שההיסטוריה חושפת מספקת את המפתח להבנת האדם מהו. כי הרי ההיסטוריה האנושית היא פרי יצירתו של האדם ולכן לאדם יש גישה אליה – מה שלא ניתן לומר על הטבע הפיסי שהוא תוצר של מלאכת האל ולכן תמיד יישאר מסתורי ובלתי ידוע במלואו לאדם. במילים אחרות, האדם יוכל תמיד לחשוף את התהליכים הפנימיים והחיצוניים של המערכת החברתית שהוא מחוללה לעומת הטבע שרק היבטיו החיצוניים יהיו גלויים לעיני המתבונן. מבט על התהליכים הפנימיים בנפש האדם מגלה שלושה עידנים עיקריים, העידן המיתי-פואטי, עידן הגיבורים ולבסוף שלב החשיבה הרציונאלית. שלבים אלו מקבילים לתהליכים החיצוניים בהתפתחות חברות. ככל שהאדם עובר משלב אחד לשני, כך הצרכים משתנים ואיתם התנאים שמכתיבים קיום חברתי, המוסדות החברתיים מסתגלים לחשיבה האנושית המתפתחת. על ההיסטוריון להתחקות אחר הפרקטיקות האינטר-סובייקטיביות שמאפיינות כל חברה וחברה, כל עידן ועידן. על ההיסטוריון לשלוט במונחים שבהם משתמשים הסוכנים החברתיים שאותם הוא חוקר לפני שהוא מבין מה הוא למעשה חוקר ולכן מדע ההיסטוריה חייב לכלול רה-קונסטרוקציה הרמונאוטית בעיקר שהעיסוק הוא בתרבויות קדומות מהעבר כפי ש-ויקו חוקר. המודעות של האדם לעצמו ולהיסטוריה שלו יכולה להיווצר רק בעידן השלישי הרציונאלי. בעידן זה נוצרות קהילות פופולאריות (commonwealths). קהילות אלו מאפשרות ליותר ויותר בני אדם לקחת חלק במוסדות החברתיים. מוסדות אלו מאפשרים לחוקים אוניברסאליים לצוץ ולפיכך מציינים את הולדתה של הפילוסופיה. ויקו טוען ב new science:

in such commonwealths the entire people, who have in common the desire for justice, command laws that are just because they are good for all… these commonwealths gave birth to philosophy.

שום דבר לא נמשך לנצח, עבור ויקו, הציוויליזציה טומנת בחובה את זרעי חורבנה. לאחר שזאת הגיעה לשיאה היא תדעך. שחיתות ו-דֶּקָדֶנְס יגרמו לה להתפורר. עידן של ברבריזם יפקוד את המין האנושי. לאחר ששלב הברבריזם יופיע (ויקו מכנה אותו ricorso), תחל לידה מוחדשת של הציוויליזציה. האם גורל האדם קבוע מראש? האם הדטרמיניזם המשתמע מהגותו של ויקו לא משאיר מקום לרצון החופשי של האדם לעצב את עתידו? לא בהכרח. המעגל ההיסטורי של ויקו אינו בלתי חדיר לחלוטין. האדם ניחן בנטיות אנטי חברתיות של אכזריות, תאבת בצע ואגואיזם. המוסדות החברתיים של הדת, הנישואין והמשפחה עוזרות למתן נטיות אנטי חברתיות אלו ומטמיעות באדם מוסר, אהבה לחוק, תרבות והשכלה. הדת היא החשובה במוסדות אלו וויקו מעיר לגביה:

religion can bring peoples to do virtuous works by appeal to their feelings, which alone move men to perform them.

בחברות קדומות, ללא דת וללא הסמכות שיש לה על בני אדם, לא ניתן להגיע למבנה חברתי של שיתוף פעולה. בעידן הרציונאלי הפילוסופיה מחליפה את הדת. הרצון לשיתוף פעולה בין בני האדם לא נובע מפחד או ציות לסמכות דתית אלא מתוך כוחה של הבינה. בעידן הרציונאלי נוצרת היכולת לפתח מדע של ההיסטוריה. מדע של ההיסטוריה יאפשר לבני האדם החושבים רציונאלית להבין את טבעה של החברה ולהכיר ביכולתם לבחור באופן חופשי את דרכי הפעולה שלהם. כך בני האדם לראשונה יכולים לייצר את ההיסטוריה שלהם באופן מודע, לשמר את המבנה החברתי הקיים ולשלט על גורלם. הפילוסופיה בעידן הרציונאלי תבטיח כי בני האדם יבחרו את פעולותיהם באופן שיבטיח מעלה וסגולה. עם זאת, החשיבה הרציונאלית – פילוסופית מתפקדת כחרב פיפיות. צידו השני של המטבע טומן בחובו שימוש לרעה בפילוסופיה שניזון מסקפטיות, פירוש לא נכון של המציאות ואדישות להבדלים בין הטוב לרע. ויקו מגדיר זאת כ" to uphold either of the opposed sides of a case indifferently". איבוד היכולת להבדיל בין טוב לרע, בין נכון ללא נכון, נוצרת בעידן הרציונאלי כאשר בני האדם מסוגלים להפריד קונספטואלית את הפִיגוּרָטִיבִי מהלִיטֶרָלִי. הבדלה זאת בתורה יוצרת את הפוטנציאל להבין את המציאות בצורה מעוותת ומולידה סקפטיות ופילוסופיה מוטעת. סקפטיות גורמת לערעור הסולידאריות החברתית ודעיכתם של ערכים המאחדים את הכלל כשהאינטרס הפרטי זוכה לקדימות על האינטרס הציבורי. הטבע הפרימדוריאלי החייתי באדם מתעורר ואיתו הסכנה של התפוררות חברתית. ויקו מטעים ב new science:

for such people, like so many beasts, have fallen into custom of each man thinking only of his own private interests and have reached the extreme of delicacy, or better of pride, in which like wild animals they bristles and lash out at the sightless displeasure.

ישנן מספר דרכים להתמודד עם הניהליזם הערכי שפוקד את החברה. הדרך האחת היא הקמת מונרכיה בדומה לזאת של אוגוסטוס הקיסר הרומאי. המונרך ישיב את הסדר על כנו ויהווה מקור סמכות. האפשרות השנייה היא כיבוש הקהילה והשבת הסדר על ידי גורם חיצוני. במידה וההתפוררות החברתית הרחיקה לכת, גורלה של הקהילה נחרץ. חבריה יברחו מהערים ויחיו ביערות בדומה לאנושות בעידנים הראשונים. אחרית דברכוחה של דבר הגות נמדד בהתאמתה למציאות מעבר לתקופתה. פילוסופים, היסטוריונים וסופרים מרתקים אותנו כל עוד מילותיהם ממשיכות להיות ברות תוקף למציאות חיינו ולמציאות חייהם של הדורות הבאים. ויקו כתב את האופוס ההיסטורי - פילוסופי שלו בעשורים הראשונים של המאה ה 18 וכמעט 300 שנה לאחר מכן, דבריו עדיין מהדהדים ברלוונטיות מאיימת. ה ricorso – הדעיכה וההתפוררות החברתית בעידן של רציונאליות משמשת כאזהרה לחברה הישראלית בת זמננו. ישראל, מדינת הי-טק טכנולוגית מתמודדת כיום עם משבר ערכי עמוק, עם סקפטיות, אובדן דרך והיחלשות הסולידאריות שבמשך העשורים מאז הקמתה היוותה דבק חברתי. טכנולוגיה ומדע (רציונאליות במונחים של ויקו) אינם ערובה לחוסן חברתי אם הם לא משולבים יד ביד עם חברה בריאה, נעדרת שחיתות ובעיקר ערכית. שחיטה של פרות קדושות, ערעור מיתוסים מכוננים ורלטביזם מלווים בציניות הינם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית הפוסט מודרנית והפוסט ציונית. הטכנולוגיה לבדה לא תושיע אותנו כפי ש-מלחמת לבנון האחרונה המחישה עת מפקדים ניהלו את הקרבות באמצעות מסכי פלזמה ומטוסים הטילו פצצות חכמות על מטרות אויב. כלכלה ניאו-ליברלית יעילה ומתוחכמת שניזונה מנתונים סטטיסטים של פקידי אוצר מלומדים לא תחליף ערבות הדדית וסולידאריות חברתית. אינדיבידואליזם ליברלי מעודד מצוינות אך גם אגואיזם. החברה המערב אירופאית נמצאת גם היא בסכנה. אתיאיזם ורלטיביזם מוסרי מלווים בריבוי טבעי שלילי המאפיינים את החברות הפוסט תעשייתיות האירופאיות עלולים להמחיש יום אחד כי אירופה לא נמצאת בקץ ההיסטוריה אלא מחוצה לה. וברקע מאיימת פלישה ברברית שהיא אולי החמורה מאז הפלישה המונגולית – האיסלם הפונדמנטליסטי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת