אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מישל פוקו על הגניאולוגיה של הסובייקט ועל הווידוי הנוצרי


בסתיו 1980, מישל פוקו ביקר במספר ערים ואוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית. הוא נשא הרצאות ב dartmouth college, באוניברסיטת קליפורניה, בפרינסטון ובאוניברסיטת ניו יורק. מאמר זה מסכם שתי הרצאות שנתן מישל פוקו ב dartmouth college בשבע עשרה ובעשרים וארבע לנובמבר, 1980. הרצאות אלו מכונות subjectivity and the truth ו christianity and confession.

החברה המערבית מאופיינת בהתפתחותם של יחסי גומלין מורכבים בין האינדיבידואליזם, השיח, האמת והכפייה. כדי לעקוב אחר התפתחות זאת, מציע מישל פוקו ניתוח של הגניאולוגיה של הסובייקט המודרני. בשנים שקדמו ל-מלחמת העולם השנייה ואפילו מעט אחריה, נשלטה הפילוסופיה הצרפתית, ובמידה רבה הפילוסופיה הקונטיננטאלית, על ידי הפילוסופיה של הסובייקט. הפילוסופיה ביססה, par excellence, את מקור כל הידע ואת הממשות מסביב לסובייקט החושב.הגורמים מאחורי גישה זאת לא היו רק שליטתה בכיפה של הפילוסופיה הקרטזיאנית והשפעתו של אדמונד הוסרל, אלא גם הסדרים חברתיים מוסדיים. הסטודנט לפילוסופיה בצרפת החל את לימודיו מ-דקארט ולפיכך מה שהחל ב-דקארט המשיך ב-דקארט. שתי מלחמות העולם תרמו גם הן את חלקן. הטבח חסר ההיגיון והמשטרים העריצים רק חיזקו את הכמיהה לאינדיבידואל המקנה משמעות לחייו באמצעות יכולת הבחירה האקזיסטניאליסטית.לאחר מלחמת העולם השנייה, אט אט, הפילוסופיה של הסובייקט החלה מאבדת מכוח המשיכה שלה. מישל פוקו מטעים כי שני גורמים עיקריים עמדו מאחורי תהליך זה. ראשית, הפילוסופיה של האני המודע כשלה בלייצר פילוסופיה של ידע ובייחוד ידע מדעי. פילוסופיה זאת עבור מישל פוקו מתבססת על התיאוריה של ידע אובייקטיבי והדרך לכך היא באמצעות הפוזיטיביזם הלוגי. שנית, באופן פרדוקסאלי, דיסציפלינות סטרוקטואליות – האסכולה הלינגואיסטית, הפסיכואנליזה או האנתרפולוגיה – לא לקחו בחשבון את המכניזם הפוֹרְמָטִיבִי של המשמעות מסביב לשאלת הסובייקט.מישל פוקו לא מפרט על הכישלון הדו כיווני של הפילוסופיה של הסובייקט. במקום זאת הוא מציג מכניזם פוֹרְמָטִיבִי משלו ללימוד המשמעות של הסובייקט. לימוד זה מתבצע על ידי כינונו של הסובייקט כתהליך היסטורי שהוביל אותנו להבנה המודרנית של העצמי. מישל פוקו מעיר כי אין זה תהליך קל ולא בכדי רוב ההיסטוריונים בוחרים לבנות נרטיב היסטורי של תהליכים חברתיים ללא הסובייקט ואילו הפילוסופים מעדיפים סובייקט ללא היסטוריה. הברמס, מישל פוקו מציין, פירט שלושה מכניזם העומדים בבסיסה של כל חברה אנושית:א) טכניקה של ייצור – טכניקה המאפשרת לייצר, להשפיע ולשנות דברים.ב) טכניקה של מתן משמעות – טכניקה המאפשרת שימוש במערכת סימנים. ג) טכניקה של שליטה – טכניקה שמאפשרת לקבוע את התנהגותם של אינדיבידואלים, לכפות עליהם רצון מסוים ולהכפיפם לטובת מטרות מסוימות. לימוד מדעי הטבע מחייב שימוש בשתי הטכניקות הראשונות, טכניקות של ייצור וטכניקות סמיוטיות. מכיוון שהלימוד של מישל פוקו עוסק בסובייקט, לדעתו, יהיה זה היעיל ביותר להתרכז בעיקר מסביב לטכניקה של השליטה. אולם באמצעות ניתוח הניסיון המיני האנושי, טוען מישל פוקו שישנה טכניקה נוספת חשובה והיא הטכנולוגיה של העצמי. משמעותה של טכניקה זאת היא שבכל החברות האנושיות, מעבר לזמן ומקום, ישנו דפוס התנהגות קבוע שלפיו האינדיבידואל מבצע פעולות מסוימות ומודיפיקציות בגופו בהווייתו או בהתנהגותו על מנת לשנות את עצמו ולהתאים למצב נתפס של שלמות, אושר, טוהר או כוח על טבעי. על מנת להתחקות אחר הגניאולוגיה של הסובייקט בציוויליזציה המערבית, יש לשלב בין טכניקה של שליטה לבין של הטכנולוגיה של העצמי משום שטכנולוגיה של שליטה על אינדיבידואלים מניעה את האינדיבידואל לפעול על עצמו ולפיכך הטכנולוגיה של העצמי משתלבת בתוך המבנה של השליטה והכפייה החברתית. תלות גומלין זו בין האינטר-סובייקט לסובייקט, בין הסובייקט לאינטר-סובייקט, היא מה ש-מישל פוקו מכנה 'ממשל' – government. ממשלה על בני אדם אינה כפייה על אינדיבידואלים לבצע את רצונו של הנמצא בראש ההיררכיה החברתית אלא איזון רב גוני ורב צדדי הניזון מקונפליקטים וחפיפה בין טכניקות שמבטיחות שליטה וכפייה ובין התהליך בו האינדיבידואל משנה ומתאים את עצמו. פוקו מציין כי אל לנו להבין עוצמה רק במונחים של אלימות וכפייה. עוצמה היא יחסים מורכבים של טכניקות רציונאליות (או לפחות רציונאליות באופן המתודולוגי בו הסוציולוג מנתח אותן) והיעילות של אותן טכניקות נמדדת בתלות הגומלין בין טכניקות של שליטה וטכנולוגיות של העצמי.חלק בלתי נפרד מהטכניקה המוגדרת כטכנולוגיה של העצמי הוא חשיפתה וניסוחה של האמת של העצמי וכדי שממשול על אנשים יהיה יעיל, על כולם יהיה לא רק לציית אלא גם לייצר את האמת סביב עצמם. לפיכך מחקר המתחקה אחר שורשיו של הסובייקט יתבסס על לימוד המצפון והווידוי. בתחילת העידן הנוצרי, המקסימה של 'דע את עצמך' – gnothi seauton – נהפכה לווידוי של העצמי מול המדריך הרוחני – דתי. הטרנספורמציה הזו היא, לדעתו של פוקו, בעלת משמעות עצומה בהבנת הגינאולוגיה של הסובייקט המודרני. טרנספורמציה זו עומדת בשורשיה של ההרמונאוטיקה של העצמי. מישל פוקו מתרכז בניתוח מוסד הווידוי בשתי חברות, הפגאנית והנוצרית. הווידוי בחברה הפגאנית

סנקה

המטרה העיקרית של הפילוסופיה היוונית הייתה שינוי האינדיבידואל על מנת שזה יוכל לחיות חיים טובים יותר, שלמים יותר, מאושרים יותר. במבט ראשון, בכל הפרקטיקות הפילוסופיות של העולם העתיק, המחויבות לומר את האמת על עצמך אינה תופסת מקום עיקרי וזאת משתי סיבות בולטות. המטרה של הלימוד הפילוסופי הייתה הכשרה של האינדיבידואל להתמודד עם הסיטואציות השונות בחיים ללא איבוד השליטה העצמית ותוך שמירה על שלוות הנפש וטוהר הגוף. הסיבה השנייה אשר בגללה האימפרטיב להתוודות הינו משני בחשיבותו סובבת סביב היחסים בין התלמיד למורהו, המסטר. יחסים אלו היו פונקציונאליים. המורה מלמד והתלמיד למד. מדובר היה על שני רצונות נפרדים ולא על ציות של אחד לשני. התלמיד נועד ביום מהימים להיהפך למסטר בעצמו עצמאי ובלתי תלוי. בנוסף, הדו-שיח בין המורה לתלמיד אינו מצריך מהתלמיד לחשוף את סודותיו הכמוסים ביותר על מנת שהמורה ישיג עליו שליטה או עליונות מוסרית. המורה מציג כיוון מחשבה בפני התלמיד בלבד – מישל פוקו מכנה זאת הטכניקה של כיוון הדרך. עם זאת, ניתן כן לאתר בפילוסופיה הקלאסית טכניקות שמטרתן גילוי האמת על העצמי. מישל פוקו מציג שני קטעים ממשנתו של פילוסוף רומאי בשם סנקה על מנת להמחיש את קיומה של פרקטיקה הסובבת סביב גילוי עצמי בצורת ווידוי:

what could be more beautiful than to conduct an inquest one's day? what sleep better than that which follows this review of one's action? how calm it is, deep and free when the soul has received its portion of praise and blame and has submitted itself to its own examination, to its own censure… when my light is lowered and my wife at last is silent, i reason with myself and take the measure of my act and of my words. i had nothing from myself; i spare myself nothing. why, in effect, should i fear anything at all from amongst my errors whilst i can say: 'be vigilant in not beginning it again; today i will forgive you. in a certain discussion you spoke to aggressively or you did not correct the person you were reproaching, you offended him…

יהיה זה מוזר, לדעתו של מישל פוקו, לחשוב על הוגים מהסטואה דוגמת סנקה, מרקוס אורליוס או סקסטוס כפילוסופים אשר ייחסו חשיבות רבה לבחינת מצפונם כשהדוקטרינה שלהם ייחסה לכל החטאים, קטן או גדול, משקל שווה. אם ננתח את הטקסט של סנקה, ניווכח שהוא אכן מאמץ עמדה של שופט השופט את עצמו. אבל בניגוד לווידוי נוצרי, הפילוסוף אינו מנתח חוק (דתי) על מנת לאתר את חטאיו, הוא מנתח פעולות ומילים. לכן אין מדובר כאן על גילו אמת חבויה בנפשו של הסובייקט אלא על אקט של זיכרון של אמת שנשכחה. מה שמנחה את הסובייקט אינו חשיפתם של מהווי נפשו אלא בחינה של חוקי התנהגות וחוקי נימוס והמידה בה פעל לפיהם. מישל פוקו מעיר בהקשר זה:

…the self is not considered as a field of subjective data which have to be interpreted. it submits itself to the trial of possible or real action.

בטקסט נוסף – de tranquillitate animi – אדם בשם סרנוס (serenus) מגיע ל stencea על מנת לקבל עצה רפואית. הראשון טוען כי הוא מעוניין ב verum fateri – ווידוי על האמת. מישל פוקו שואל, איזו מן אמת זאת? האם יש כאן ווידוי של מחשבות נסתרות או יצרים מעוררי כלימה? התשובה היא שלילית. הטקסט מציג אוסף של פרטים חסרי חשיבות. סרנוס מתוודה על כך שלעיתים הוא נסחף יתר על המידה כשהוא נואם בפני ציבור או שהוא סחר בכלי החרס שאותם ירש מאביו. הווידוי מתרכז בתחומים הקשורים לפיננסי, ולפוליטי. לא מדובר בחשיפת מסתריה של הנפש אלא בפעולות שכל אדם נוקט בהם ביום יום.הקו המאחד את אופי הווידוי בשני הקטעים הוא שהאמת היא אינה קונסטרקט חבוי מתחת לתודעה בחלקיה הנסתרים של הנפש. מישל פוקו מסכם:

as far as we followed the practices of self examination in the hellenistic or roman philosophy, you see that self is not something that has to be discovered or deciphered as a very obscure text. you see that the task is not to put in the light what could be the most obscure part of our selves.

האמת היא פונקציה חיצונית של יכולתו של האדם לחיות נכון על פי העקרונות המקובלים ולפיכך היא מהווה חפיפה בין הרצון לאמת. הווידוי הנוצרי

טכנולוגיית הווידוי הנוצרי מבוססת על חקירה וגילוי החבוי בתוך העצמי. העצמי מתפקד כטקסט או ספר שיש לפענחו ולכן אותה טכנולוגיה מהווה את המקור להרמונאוטיקה של העצמי בתרבות המערבית המודרנית.הנצרות היא דת שכופה על מאמיניה מחויבות לשורה של אמיתות: הנוצרים מחויבים להתייחס למערכת אמונות המציינות דּוֹגְמָה כאמת, הנוצרים חייבים להתייחס לספרים מסוימים כביטוי לאמת או שהם חייבים לקבל את ההחלטות של מקורות סמכות שונים כאמת. אולם הנצרות דורשת סוג נוסף של מחויבות לאמת. על כל נוצרי חלה החובה לדעת מי הוא, מה מתרחש בנפשו, החטאים אשר הוא ביצע, הפיתויים להם הוא נחשף. בנוסף, כל נוצרי מחויב לספר את הדברים הללו למישהו אחר ולפיכך לשמש כעד נגד עצמו. עבור כל נוצרי, הדרך להבנת העצמי עוברת על נתיב האמונה ולחילופין הדרך לאמונה עוברת על נתיב הבנת העצמי. הדרך הכפולה הזו לאורה של האמת מאפיינת גם דתות ומערכות אמונה אחרות. הגנוסטיקה, למשל, האמינה שגילויה של האמת הפנימית האינדיבידואלית מהווה מתכון לאור האמת. אולם בניגוד לגנוסטיקה, בנצרות האורתודוקסית, ואפילו בנצרות הפרוטסטנטית, סודות הנפש ומסתרי האמונה הינן אוטונומיות ונפרדות אחת מהשנייה, הן דורשות טכניקות שונות. מישל פוקו מתרכז בטכניקה של חשיפת האמת על העצמי. הווידוי הנוצרי הקנוני כפי שאנו מכירים אותו הוא קונסטרקט חדש יחסית. הנצרות המוקדמת התבססה על מוסדות שונים של חשיפת האמת. מוסדות אלו היו טקסים של חרטה וחיי הנזירות.טקסי החרטה – במאות הראשונות לנצרות, החרטה לא הייתה רק אקט אלא גם סטאטוס שתפקידו הפונקציונאלי היה להכניס מחדש את החוטא תחת כנפי הכנסייה. הסטאטוס של האדם המכפר על חטאיו נהפך לאופן של קיום (צום, הימנעות ממין, לבוש מיוחד). חלק עיקרי ממאפייני הקיום של החרטה כלל הוצאה לאור של האמת. המחויבות לאמת שאפיינה את החרטה כונתה exomologesis. מילה זאת, שמתפרשת כ'הכרה', מתייחסת לאקט הסופי בתהליך החרטה שבו האדם המכפר על חטאיו חווה אפיזודה דרמטית של גילוי האמת על עצמו. עבור מישל פוקו, exomologesis למעשה מציינת 'מחויבות' לחשיפה. החשיפה לוותה באקטים תיאטרליים של חבישת שק או בגדים מרופטים על ידי המכפר ויציקת עפר על ראשו. לאקט התיאטרלי נודעה חשיבות סמלית וסומאטית שהתנשאה מעל ביטוי ורבאלי של החטאים עצמם. הגוף והבשר נחשפים בשיא השפלתם ורק השפלה של הגוף מבטיחה את טיהורו באופן הדומה לטוהר שהושג בטקס הטבילה לנצרות. ה exomologesis היא חשיפת החוטא ועוונותיו בפני הרבים כאדם שבחר במוות רוחני תמורת חיים ארציים ועל כן מוצג החוטא כאדם שגופו ומלבושיו המזוהמים מציינים מוות. החוטא מצידו מצהיר כי הוא מוכן לוותר על גופו, להרוס את הבשר בתמורה לחיים רוחניים חדשים. אם נחזור לתחילת ההרצאה של מישל פוקו, ה exomologesis היא טכנולוגיה של העצמי על מנת להביא להשבתו ול"שחזורו" של העצמי.

סקרמנט

סקרמנט הכפרה

ה exomologesis יוצרת את הקדוש המעונה שמוכן להקריב את גופו לטובת נפשו ואמונתו וזאת על ידי חשיפת עצמו בנקודת השפל הנמוכה ביותר אך גם האמיתית ביותר. מה שעומד מאחורי ה exomologesis הוא ה ego non sum ego – הרס העצמי על מנת להגיע לתובנות על העצמי שיעזרו לבנות עצמי חדש, אוטנטי ואמיתי יותר. הנזירות – בנצרות של המאות הראשונות לספירה התגבשה לה פרקטיקה נוספת בצורת הווידוי הממוסד בקהילת המנזר. פוקו מדגים כיצד הפרקטיקה הזאת באה לידי ביטוי בדבריו של john chrysostom – בישוף בסוריה וקונסטנטינופול מהמאות הרביעית והחמישית לספירה:

it is in the morning that we must take account of our expenses, then it is the evening, after our meal, when we have gone to bed and no one troubles us and disquiets us, that we must ask ourselves to render account of our conduct to ourselves. let us examine what it is our advantage and what is prejudicial. let us cease spending inappropriately and try to set aside useful funds in the place of harmful expenses, prayers in place of indiscrete words.

לרבים, מילים אלו יזכירו את מילותיו של סנקה כפי שהם הובאו לעיל. לא בכדי, הנזירות תפקדה כמוסד שנועד לתת תוקף לחיים הפילוסופים ומכאן הקרבה לפילוסופיה הפגאנית. אולם באורח החיים של הנזיר הנוצרי ישנם אלמנטים חשובים שנעדרים מאורח החיים הפילוסופי הקלאסי. ראשית, עקרון הצייתנות. ב-פילוסופיה היוונית, היחסים בין התלמיד למסטר היו אינסטרומנטאליים ופְּרוֹבִיזוֹרִיים. התלמיד ציית למורה בהיותו של האחרון אמון על לימוד הדרך לחיים טובים ולעצמאות. לאחר סיום התהליך, התלמיד נהפך בעצמו למסטר. בחיי הנזירות, הצייתנות, לעומת זאת, היא חלק בלתי נפרד מכל היבטי החיים. ישנה מֵימְרָה מחיי הנזירות המשקפת זאת:

everything that one does not do on order of one's director, or everything that one does without his permission, constitutes a theft.

אפילו שהנזיר מתבגר ונהפך למסטר בפני עצמו, עדיין עליו לכפוף את רצונו לסמכות מעליו. שנית, עבור הדיסציפלינה המונאסטית, בניגוד לזאת הקלאסית, הטוב העליון בא לידי ביטוי לא ביכולת האדם להגיע לשליטה עצמית אלא בהתעמקות באלוהות. המחויבות התמידית של הנזיר היא לכוון את הווייתו לנקודה אחת ויחידה והיא אלוהים. לשם כך, יהא עליו לוודא כי נפשו טהורה מספיק בכדי שיוכל לראות את אלוהים ולספוג את אורו.

ג'ון קסיאן (john cassian)

שלל האלמנטים הללו מהווים מאפיינים בולטים של הטכנולוגיה של העצמי שאומצה על ידי הנזירים של הנצרות והבדילה אותם מהפילוסופים הקלאסיים. אלמנטים אלו שואבים את תוקפם מהטכנולוגיה של הווידוי שגם לה מרכיבים ייחודיים לה. מישל פוקו מסביר אותם תוך שהוא מסתמך על עבודתו של ג'ון קסיאן (john cassian) – נזיר מזרח אירופאי מהמאה החמישית. הווידוי סובב סביב תהליך של בחינת העצמי שבו הנזיר שם דגש על הוויית הנפש יותר מאשר המעשים עצמם. מכיוון שההתבוננות של הנזיר היא על האלוהים, עליו לקחת בחשבון לא את מעשיו כפי שפילוסוף הסטואה היה עושה, אלא את המהלכים שמעצבים את מחשבתו, מה שמכונה בלטינית cogitations. מושא המחשבה מפסיק להיות העולם החיצוני וכללי התנהגות שהפילוסופיה היוונית והרומאית הדגישה; מושא המחשבה הוא חקירה פנימית של הנפש. קאסיאן משווה את חקירת הנפש לתחנת רוח. המחשבה היא כמו אבן רחיים שטוחנת את הגרגירים. הגרגירים הינם הרעיונות המופיעים בנפשנו. האדם החושב מתפקד כמו טוחן שממיין את הגרגירים לאלו הטובים לנפש ואלו הפסולים עבורה. או לחלופין, על האדם לתפקד כמו חלפן כספים שממיין מטבעות ומוודה אילו מהם אוטנטיים ואלו מזויפים. בדומה לחלפן הכספים, האדם חייב להחליט אלו מחשבות נושאות את החותם האלוהי ואלו לא. כדי להבהיר נקודה חשובה זאת באופן ברור יותר, רצוי יהיה להביא את דבריו של מישל פוקו שממחישים את השוני בין השקפת העולם של הסטואה לבין זאת של קסיאן ולפיכך של הנצרות:

…the stoic examination was concerned with acts and rules. one must recognize, however the importance of the question of truth with the stoic, but the question was presented in terms of true or false opinions favorable to forming good or bad actions. for cassian, the problem is not to know if there is conformity between the idea and the order of external things; it is a question of examining the thoughts in itself. does it really show its true origin, is it pure as it seems, have not foreign elements insidiously mixed themselves with it? altogether, the question is not "am i wrong to think such a thing?'' but "have i not been deceived by the thoughts which has come to me?"

האם המחשבה, קאסיאן שואל, מופיעה אצל האדם באופן בלתי תלוי מהדברים אותם היא מייצגת, האם המחשבות אמיתיות או שהן אשליה. למשל, המחשבה על צום. האם זה נכון לצום? האם זאת היא דירקטיבה אלוהית או ששד רשע גורם לי לחשוב כך על מנת ליצור תחרות ביני לבין יתר הנזירים? האם הרעיון משקף את העולם החיצוני או שהוא נגזר מחוקים פורמאליים? אולי בכלל מקורו בסנטימנטים רעים? עלינו ללא הרף, לבחון, לנתח, להעריך את מחשבותינו הסובייקטיביות ולאתר את מקורן. בשלב זה, מישל פוקו לוקח צעד נוסף ומסביר כיצד ניתן על פי הראייה הנוצרית לבחון ולהעריך את טיבן ומקורן של המחשבות, או לחילופין, כיצד ניתן לבנות הרמונאוטיקה של העצמי. הטכניקה הנוצרית היא כמובן באמצעות הווידוי – ווידוי של אותן מחשבות לאב הרוחני, לכומר. הווידוי הוא אינו ווידוי של חטאים או של אקטים התנהגותיים אלא של הלך הרוח – של המחשבות עצמן. המורה הרוחני המקשיב לווידוי יהיה מסוגל, הודות לחוכמתו ולניסיונו, לעזור למתוודה להבין אלו מחשבות הן נכונות ואלו הן מחשבות כזב. לקורא המודרני זה עלול להישמע כמאולץ או בלתי אמין אך אם נדמיין את אותו המורה הרוחני בתור פסיכולוג ואת המתוודה כמטופל, התמונה תראה קצת אחרת. נקודה זאת תפורט בהמשך. על פי קאסיאן ישנו מכניזם נוסף המסייע להבדיל בין האמת לשקר. הווידוי הורבאלי אינו העיקר בחשיפת האמת, הוא משמש כאמצעי להגיע אליה. אם אדם מתקשה להתוודות על מחשבותיו, אם הוא מהסס, אם הוא מסמיק – סימן שהמחשבות המעסיקות את הווייתו אינן טהורות, הרוע שרוי בהן. השטן כעקרון של רוע אינו הולך בכפיפה אחת עם האור. הוא מתנגד לווידוי היוצא ממעמקיה החשוכים של הנפש לעבר אורה של האמת. הכומר או המדריך הרוחני שלוקח חלק באקט הורבאלי של הווידוי מתפקד כבָּבוּאָה של האל. הורבאליזציה של המחשבות היא הדרך להוציא לאור את האמת. הורבאליזציה כתנועה לעבר האלוהות היא התכחשות לשטן והתכחשות לאני מסולף. את אותו האקט של הורבאליזציה של המחשבות כינו הפטריאכלים של הנצרות הקדומה exagoreusis. המחויבות לחשוף את האמת נודעה כ exomologesis של ה exagoreusis. אולם ה exagoreusis אינה מסתכמת, כאמור, רק באקט הורבאלי אלא בטכנולוגיה ספציפית של העצמי הכוללת התכחשות לאני המלווה בהסבת סבל לעצמי ובהפיכת המכפר לקדוש מעונה. הטכנולוגיה של ההתכחשות לאני מציינת תהליך דואלי שבמהלכו עלינו להקריב את עצמנו כדי לגלות את האמת על עצמנו ולגלות את האמת על עצמנו בכדי להקריב את עצמנו. האדם נהפך לסובייקט המגלם את האמת רק לאחר הרס הגוף והקיום הגשמי. ווידוי עצמי

כותב המאמר חש כי הוא חייב בווידוי לקורא. לאחרונה פרסם מגזין אימגו תרגום של מר רמי נוידרפר את מאמרו של החוקר והסופר הנודע, ריצ'רד דוקינס, העוסק באי סבירותו של האלוהים. התגובות למאמר העלו שורה של וויכוחים על הדת בכלל ועל הנצרות בפרט.

הוויכוחים הללו הם אלו שגרמו לי להתעמק בדבריו של מישל פוקו ולתמצת את הרצאתו על ההרמונאוטיקה של העצמי. עשיתי זאת, על מנת להיעזר בפוקו ולהמחיש את חשיבותה של הנצרות כאבן יסוד בהתפתחות ראיית העולם המערבית המודרנית ושלל דפוסי המחשבה האינטר-סובייקטיביים (אידיאולוגיות) שמכוננים את התרבות המערבית. בהרצאתו מתיימר מישל פוקו לספק גניאולוגיה של הסובייקט המערבי ולעניות דעתי הוא אכן עומד במשימה זאת בהצלחה לא מובטלת. בכדי להבין כיצד משיג מישל פוקו את מטרתו, יש לעיין בהגדרתו את הטכנולוגיה של חשיפת האמת בתרבות האירופאית הנוצרית. על פי מישל פוקו, בטכנולוגיה זאת, ידע של העצמי מקבל ממשות באמצעות חקירתן של המחשבות, חקירה זאת עומדת מאחורי חשיפת האמת. האמת וחתירה אליה היא פונקציה של תהליך מנטאלי מחשבתי. בנקודה זאת, אין אנו יכולים להתעלם ממייסד הפילוסופיה המערבית המודרנית – דקארט ומעקרון ה ego sum, ego existo. עבור דקארט, המחשבה היא הבסיס היחידי לפיו ניתן לתופס את האמת של קיומו של העצמי. אם עבור הנזיר הנוצרי, גילוי המחשבות הוא גילוי האמת, עבור דקארט ביסוס המחשבה והאני החושב הם הוודאות הראשונית כדגם לכל וודאות. הטכנולוגיה הנוצרית של העצמי במהלך הווידוי טומנת בחובה הרס והתכחשות לגוף ולבשר תוך העלאת הווי המחשבה והרוח למרכז הבמה. מהלך דומה מבצע דקארט בהגיון השני כשהוא מבטל את הגוף כבסיס כלשהו לוודאות. דקארט טוען: "וכי יתכן בסופו של דבר שכל אותן התמונות, ובכלל, כל הדברים שאנו מקשרים לטבעו של הגוף, אינם אלא חלומות או תעתועי – שווא". דקארט מרומם לפסגת הפילוסופיה המערבית את הסובייקט החושב, אולם אותו סובייקט חושב אינו נולד במשנתו אלא בזאת הנוצרית שמקדימה אותו באלף שנה. ראוי לדעת כי המסורת הפילוסופית של המערב לכל אורכה מתאפיינת בהנחה של סובייקט עצמאי, חושב ובר חורין המסוגל להיות מודע לעצמו, להגדיר את מהותו ולבחור בין הטוב לרע למרות אילוצים חיצוניים ופנימיים. אנו רואים זאת באידיאליזם הגרמני ובעיקר אצל קאנט באמצעות האני המכונן את החוק המוסרי. ex nihil nihilo, מן האין שום דבר אינו יכול לבוא לידי קיום – ההגות המערבית והסובייקט במרכזה לא נוצרו יש מאין. הם חייבים את קיומם למסורת הנזירות ולדת הנוצרית המהווה את הניצנים לחשיבה המערבית. לבסוף, אם נכליל בניתוח גם את המהפכה הפסיכואנליטית שהפכה על פיה את התפיסה של סובייקט המודע לעצמו, נגלה כי גם שורשיה טמונים בראיית העולם הנוצרית. נקודה זאת לא נעלמת מעיניו הביקורתיות של מישל פוקו. האם הנזיר החושף את תהומות נפשו בפני אב המנזר אינו אלא האדם המודרני החושף את נפשו על ספת המטפל בפני הפסיכולוג? הרקע שונה, התקופה שונה. הקליניקה של הפסיכולוג אינה המנזר של ימי הביניים, או שאולי כן?מעבר לכך, אם נזכר באלגוריה של קאסיאן המשווה את הנזיר לחלפן כספים שבורר את מחשבותיו האמתיות ממחשבות הכזב כפי שהחלפן בורר את המטבעות האמיתיות מהמזויפות, מייד צץ ועולה עקרון הצנזורה של פרויד. מישל פוקו מטעים כי גם חלפן הכספים של קאסיאן וגם הצנזורה המנטאלית של פרויד שולטים על מקורות הגישה למודע – הם מאפשרים לדימויים מסוימים לעלות לפני השטח ודוחים אחרים. נכון שהחלפן מעלה על פני השטח את האוטנטי ואילו הצנזורה של פרויד דוחה את מה שמציג את עצמו כפי שהוא ובוחרת במוסווה כאשר ייעודה הוא הגנה על העצמי המודע, אולם מכניזם הפעולה זהה. התרבות הנוצרית עיצבה והשפיעה במידה רבה על פילוסופיית הסובייקט המודע לעצמו וגם על הפילוסופיה שדוחה אותו. לכן, כדאי שנזכור שאנו חושבים על אירופה ההיסטורית הנוצרית, כדאי שנזכור שנצרות היא לא רק אינקוויזיציה או התגלמותה של ריאקציה חשוכה – היא מהווה במידה רבה את המקור למערכת הנורמטיבית והמחשבתית שמעצבת את אורחות חיינו כיום. הייתי מעוניין לסיים בעובדה ההיסטורית המוכרת היטב לפיה הרנסנס נולד במקום הכי קתולי בעולם. מקור:

michel foucault. 1993. about the beginning of the hermeneutics of the self: two lectures at dartmouth. political theory 21(2): 198-227.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קג'טי נגהי