אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שלינג על אחדות הטוב והרע


קטגוריה: 

פרידריך וילהלם שלינג

הפילוסוף, הרומנטיקן והמיסטיקן הגרמני – פרידריך וילהלם שלינג – מהווה את אחד מעמודי התווך של האידיאליזם הגרמני. שלינג בדומה ל-קאנט האמין בקיומו של עולם הנמצא מחוץ לתודעה האנושית. עולם זה היווה עבורו את עולם הטבע שהוא סכום כל הדברים שהם אובייקטיבים לאדם. בין שני האלמנטים הללו – תודעה וטבע – מתקיים משחק גומלין כשהמוחלט מכיל את שניהם. האלוהות היא האחד המוחלט.בעולם ישנן פוטנציות רבות אך סכומם הוא הישות של הזהות המוחלטת שהיא הדבר האמיתי היחידי כי מחוצה לה ישנו כלום. לפיכך חומר ורוח, אידיאלי וריאלי, אובייקט וסובייקט אחד הם. המוחלט מתקיים במהות של הנפש האנושית ולכן האני החושב זהה עם מה שנתפס. יכולת חשיבה זאת מהווה עבור שלינג אינטואיציה אינטלקטואלית והיא המפתח לאותה זהות ולפיכך להבנת האלוהות. שלינג מעיר ב -further representation from the system of philosophy (1802) על יכולת חשיבה זאת:

for it is simply the capacity to see the universal in the particular, the finite in the infinite, the two combined into a living thing

העולם החומרי הוא המקור של כל הדברים. אולם הטבע החומרי מגשים את עצמו ביצירת חיים. זהו הכיוון אליו היקום שואף והפוטנציה הזאת מניחה יקום עשיר בחיים, האדם הוא השיקוף ברמה הגבוהה ביותר של הטבע המהווה אינטליגנציה חסרת מודעות. כך למעשה הא-אורגאני מגשים את עצמו באורגני ומבטיח זהות של שניהם. הפילוסופיה של שלינג אינה נעדרת בעיות. כשהאובייקט והסובייקט מתמזגים לעבר האחד המוחלט, אותו האחד נהפך לקונסרקט אמורפי, צורה ריקה שבה הכל מתבטל מבלי היכולת לצוץ מחדש וללא היכולת להגיע להבנה מודעת של אותו המוחלט. שום דבר פרקטי לא קיים בשיטה של שלינג. במקום זאת אנו מקבלים מערכת מיסטית לא רציונאלית שבה האלוהות היא המקור להכל וכלום אינו יכול להתקיים מחוץ לה. היא ה natura necessaria כקיימת בטבע וברעיון. עם זאת, תרומתו הרבה של שלינג לדיון הפילוסופי ניכרת בניתוח המטא-פיסי של הרוע מול הטוב. הרוע לטעמו הוא השאיפה של הפרטיקולארי לצוץ מול הרצון האוניברסאלי. אך אם הכל מוצא את מקורו במוחלט האלוהי, אזי הפילוסופיה של שלינג נתקלת בבעיה נוספת היות שממנה נובע שהרוע בעולם (הרוע האנושי בעיקר) לצד הטוב מקורו באלוהות וזה עבור הפילוסוף אינו מניח את הדעת. לכן הרקע לרוע חייב להיות נפרד מאלוהים. גם זה אינו מתקבל היות שהמוחלט האלוהי הוא המקור להכל וכלום אינו מתקיים מחוצה לו. הפתרון של שלינג הוא האחדות של הניגודים. בכדי שאחדות תוכל להתקיים, היא חייבת להיות אחדות של ניגודים כי ללא ניגודים, אין צורך באחדות ואחדות נהפכת לחסרת משמעות. הקונפליקט של רע מול טוב, של פרטיקולארי מול אוניברסאלי, חייב להתקיים בכדי שיוכל להתבטל באותה האחדות. לכן שלוש פוטנציות קיימות במוחלט – השלילי, החיובי והאחדות שלהן. מארכס ורנר שופך אור נוסף על הפילוסופיה של שלינג בכל הקשור לרעיון של ריבוי ואחדות במוחלט האלוהי. שלינג, כשהוא ניזון ממיסטיקה יהודית, נוצרית ומ-גנוסטיקה, מתאר את האלוהות ככוח המצמצם את עצמו ליסוד ריאלי על מנת ליצור ניגוד לאידיאלי ולבסוף להביא לאיחודם המושלם. באלוהות מתקיים מימד אידיאלי של אור, בינה ואהבה אינסופית. אולם ברצון בראשיתי מצמצם האל את עצמו ליסוד אפל שהוא מצד אחד חלק ממנו אך מצד שני נבדל ממנו. יסוד מצומצם זה הוא היסוד הבורא והוא מתגלם אצל היצורים הברואים ובייחוד אלו הברואים בצלם האלוהים. אצל יצורים אלו קיים קונפליקט בין המימד המואר האלוהי האידיאלי– ועיקרו הנטייה להקרבה למען הזולת, וויתור ואהבה – לבין היסוד הריאלי, המצומצם שעיקרו רצון פרטי ואינטרסים אנוכיים שמכוונים לשימור העצמי. אצל האל קיים איחוד מושלם של ניגודים אלו, אצל האדם קיים קונפליקט שסובב סביב הרצון הקולקטיבי מול הרצון הפרטיקולארי. חירותו של האדם מתקיימת בתוקף אותו הניגוד וביכולתו להגשים את הטוב או לחילופין את הרע באלוהות. למרבה הצער, היסוד הריאלי באדם חותר למיצוי הרוע, אי סדר ואי רציונאליות. אי סדר ואי רציונאליות מקבלים תוקף אונטלוגי ועוצמה פוזיטיבית לא רק אצל האדם הפרטי אלא בתוך הבריאה כולה ואכן מעשי הזוועה שבני האדם עומדים מאחוריהם במהלך ההיסטוריה מהווים עדות ברורה ומחרידה לכך. אולם מצד שני, יש לאדם את היכולת להגשים בו את המימד האלוהי המרחיב ולחקות את רצון האהבה האלוהי באמצעות קידום הסדר החברתי וההרמוניה כלפי זולתו. ב letter on humanism (1947 (מרטין היידגר מאמץ את תפיסתו של שלינג ומזכיר שני כוחות מנוגדים המרכיבים את ההוויה בדומה למשמעותו של סמל היינג והיאנג האוריינטאלי:

in the illumination of be[-ing] what is evil appears precisely along with what is good. its essence does not consist in the mere baseness of human action, but rather lies in what is malicious about rage. both what is good and what is wrathful can, however, come to be in their be[-ing] only to the extent that be[-ing] is alone what is questionable.

מה תכליתו של מאבק זה בין הטוב לרע? במאבק אפי זה, מעיר ורנר, מגשים האדם את חירותו באופן מלא ולפיכך (בבחירה בטוב) מביא למימוש האינסופי האלוהי בחייו הסופיים כי לאל המיטיב אין קיום ללא קיומו של יצור נברא המנוגד לו מהותית. ללא דבר המנוגד לאהבה, אין לאהבה זכות קיום – ללא רע אין טוב. ייאמר לזכותו של שלינג, ורנר מוסיף, שהפילוסוף מניח חירות אנושית ורצון חופשי. מרטין היידגר לעומתו מניח כי ההנחיות לפעול נובעות מההוויה:

both what is good and what is wrathful can, however, come to be in their be[-ing] only to the extent that be[-ing] is alone what is questionable..

מה קורה אם האדם נתקל ברוע ולא בטוב? כיצד האדם יחליט מה טוב ומה רע? ורנר מעיר: 'אין ספק ש-היידגר נטל מ-שלינג את קביעותיו לגבי האידיאלי והריאלי, אולם הוא הפקיעם בתור כוחות של ההוויה מכל תלות במימד החירות, אותו מימד שלכל אורך המסורת הפילוסופית הגדיר את המהות המייחדת את רוח האדם'. נכון, היה זהפרידריך ניטשה שהדגיש את הכוחות הלא רציונאליים שמאיימים על הרוח, הפסיכואנליזה מדגישה את הסובייקט כנתון ליצרים ואומוציות והפוסט-מודרניזם מבטל את הסובייקט לחלוטין. אולם לאור גישות אלו, הצורך בפילוסופיה הקנטיאנית של סובייקט המסוגל לכונן חוק מוסרי באופן עצמי בכוחה של התבונה והרצון החופשי תוך התגברות על אילוצים עדיין שריר וקיים. לסיכום, החירות היא חרב פיפיות. מצד אחד היא פותחת בפנינו תהום פעורה של כוחות שניזונים מיסוד דימוני ואירציונאלי המעניקים לרוע ממשות מחרידה. אולם הפאנתאיזם והתאיזם של שלינג מניחים כי קיימת אצלנו נגישות לרצון כללי המבטל את הפרטי והאנוכי וחותר לשיתוף והרמוניה, לעיצוב החיים. אותו כוח חיים חיובי חייב להיות קיים בתוקף הנטייה לאחדות המוחלט, אחדות שהיא מוגשמת בשלמותה באלוהות. שלינג לא היה היחיד שהזכיר כוחות מנוגדים בטבע ובטבע האנושי. המאמר הזכיר את היינג והיאנג האורינטאלי, הגנוסטיקה והקבלה מבוססות על מימד מרחיב ומצומצם באלוהות. במעבר לעיקרון העונג,פרויד מזכיר את תאי הגוף המציינים את הטנטוס – יצר ההרס והחזרה ממצב אורגאני למצב בראשיתי א-אורגני – מול תאי המין שתפקידם להעניק המשכיות לחיים באינסטינקט הארוס. יהיה זה ראוי לפיכך לסיים במילויו של ליאונרד כהן מהשיר anthem:

there is a crack in everything / that's how the light gets in

מקורות:

schelling, f.w.j. 2001. further presentation from the system of philosophy (1802). translated by m.g. vater. the philosophical forum, volume xxxii, no. 4, pp. 373-397.

מארכס וארנר. מהותו של הרוע, על חירות האדם לשלינג. תרגום של מרים רון-בכר הרצאה בסמינר של החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, 1980.

heidegger martin, letter on humanism.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת