אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גנוסטיקה והאנטישמיות הנוצרית


הלגיונרים ברחבי האימפריה סגדו למיתרה הפרסי שנודע ברומא תחת השם deus sol invictus, אל השמש הבלתי מנוצחת. פסל רומאי של האל מיתרה שנמצא בלונדון.

במאות הראשונות לספירה הנוצרית הייתה האימפריה הרומית מוצפת בבליל של כתות משונות ותנועות מיסטיות למיניהן. הדת הרשמית (“religio romana”), עם יופיטר בראש פנתיאון האלים התאומים של אלי אולימפוס החלה לאבד מיוקרתה כבר בסוף תקופת הרפובליקה ככל שהתחזקו ההשפעות מהמזרח. בהמשך הדת הקלאסית הפכה לאנכרוניזם טהור והתחלפה בעשרות פולחנים חדשים שמקורם בעיקר במזרח התיכון.הלגיונרים ברחבי האימפריה סגדו למיתרה הפרסי שנודע ברומא תחת השם deus sol invictus, אל השמש הבלתי מנוצחת. באותה מידה היה נפוץ הפולחן של איזיס ואוסיריס המצריים (שרידי מקדש איזיס נמצאו אף בצפון בריטניה), "האם גדולה" של הפריגיםקיבֶלהובנה אטיס ועוד רבים אחרים. אמונות אלה השפיעו גם על הנצרות הצעירה, אך השפעתןהייתהבעיקר בתחום הנרטיב העממי הנוצרי, האטריבוטיקה החיצונית והטקסיות כגון מועדי החגים, לבוש כמרים, ציור איקוניןוכ"ד.

נושא המאמר הוא זרם אחר מאותם זמנים, מוחצן הרבה פחות, אך השפעתו על התיאולוגיה והשקפת העולם הנוצרית הייתה עצומה ומאינטראקציה איתה נולדה הנצרות שאנו מכירים היום. זרם זה נקרא גנוסטיקה.

הכתות הגנוסטיות הראשונות נוסדו כנראה עוד לפני הספירה בערים ההלניסטיות של המזרח התיכון בנקודת המפגש של ההלניזם עםתרבויות מצרים, בבל ופרס מצד אחד והיהדות מהצד השני. בבסיס הקונצפציה הגנוסטית עמדה האמונה כי גאולת האדם אינה תלויה בביצוע פעולות יומיומיות מסוימות על מנת לרצות את האלוהות (הקרבת קורבנות, תפילה, קיום מצוות מסוימות), אלאשמקור הגאולה הוא ברכישת ידע נסתר (gnosis ).

ה"ידע הנסתר" התבסס על עקרון הדואליות של האלוהות. הגנוסטיקנים האמינו בקיום ה"אל הלא נודע" (theos hagnostos), מקור הטוב בלבד, שאינו מתגלה בעולם הגשמי ואינו שותף לתהליך הבריאה. לעומתו קיים האל הבורא (ה"דמיורגוס"- מונח שהושאל מה"תימאוס" של אפלטון), בורא העולם הגשמי. גנוסטיקנים רבים ראו בבריאת העולם אקט מרידה של הדמיורגוס ב"אל הטוב" ובכך הסבירו את קיום הרוע בעולם שלנו. אחרים חשבו שהדמיורגוס לא מודע כלל לקיום האל הטוב ותאוות הבריאה שלו אינה מודעת ואינה ניתנת לשליטה. בתפיסה זו הדמיורגוס נמשל לעיתים לרחם של אישה ומכונה בהתאם לכך "hysteris".

רוב הכתות הגנוסטיות אימצו את רעיון הניגוד בין האל הנסתר לאל הבורא וראו בדמיורגוס דמות שלילית המתנגדת לרצון הטוב של האל הנסתר. מאחורי תפיסה זו ניכרת השפעת דת זרתוסטרה עם הדואליזם המובהק שלה ורעיון המאבק הנצחי בין האל הטוב אהורה-מאזדה לאנגהרה-מניה הרע. לא ניתן לשלול גם השפעה של תורת האידיאות של אפלטון בעקרון ההפרדה בין אידיאת האל המיוצגת על ידי האל הנסתר להתגלמותה הגשמית בצורת ה"דמיורגוס".

כל הבריות להוציא בני האדם משועבדים לרצונו של הדמיורגוס ואינם יכולים להשתחרר משלטונו הרודני ולפיכך נאלצים לחיות על פי חוקי הטבע האכזריים. בבני האדם לעומת זאת טמונים "ניצוצות של אור" המאפשרים להם לגלות את הגנוסיס, להתוודות לקיום האל הטוב ולהשתחרר מכבלי הדמיורגוס. אף אל פי שהאל הנסתר לא ברא את בני האדם, הוא מודע לסבלם ושולח אליהם שליחים מטעמו שמסייעים להפצת הגנוסיס וה"סופיה" (חכמה) הנחוצים לשחרור נשמות בני האדם מהשפעתו השלילית של הדמיורגוס.

זוהי בגדול הקונצפציה התיאולוגית של הגנוסטיקה אם כי היו הבדלים מסוימים בין הכתות הגנוסטיות בהתאם למיקומן, כך למשל הגנוסטיקנים של סוריה ואסיה הקטנה הושפעו יותר מהדת הזורואסטרית ואלה של מצרים מהדת המצרית העתיקה ומהיהדות.

עם הופעת הנצרות רבים מהגנוסטיקנים ראו בה הוכחה לצדקת אמונתם וישו נתפס כשליחו של האל הנסתר. כאשר פתח פאולוס את שערי הנצרות בפני הגויים היו הגנוסטיקנים הראשונים שמיהרו להצטרף לקהילות הנוצריות שקמו ברחבי האימפריה הרומית. הם לא הגיעו בידיים ריקות, אלא הביאו איתם מטען אידיאולוגי כבד שביקשו לשלב בדת המתהווה. הגנוסטיקנים התכחשו לכל האלמנטים היהודיים בנצרות בטענה שאלוהי ישראל הוא בעצם הדמיורגוס השטני והמצוות המסורבלות של היהדות הן הוכחה לשאיפתו לשעבד את כל בני האדם. בעיניהם זיהויהאל האב עם אלוהי התנ"ך הייתה טעות חמורה אשר מכשילה את שליחותו של ישו שבא לשחרר את העולם משלטון הרוע.

מרקיון

הזרם הגנוסטי המשיך להתקיים בנצרות עד המאה השלישית לערך. בתקופה זו נכתבה ספרות עשירהבסגנון ספרי הבשורה שלא נכנסה לקאנון הברית החדשה וברובה לא נשתמרה (בשורת האמת, ספר השליח ברוך וכו'). ספר הבשורה על פי יהודה שנמצא ופורסם לאחרונה גם כן מייצג השקפה גנוסטית. הספרות הגנוסטית החל מהתקופה הנוצרית מאופיינת באנטגוניזם עקבי לתנ"ך והצגת דמויות שליליות מהתנ"ך (קין, הנחש וכו') באור חיובי כמתנגדים לדמיורגוס.

נקודת תפנית חשובהאירעה בשנת 144 לסה"נ כאשר אדם בשם מרקיון שהחזיק במשרת בישוף בסינופוס אשר בפונטוס הגיע לרומא והחל להפיץ את תורתו בקהילה הנוצרית המקומית. מרקיון הביע דרישה חד משמעית להוציא את התנ"ך מרשימת ספרי הקודש הנוצריים ולהכריז כי ישו אינו בנו של אלוהי היהודים, אלא של האל השמימי הטוב ולנתק כל קשר בין הנצרות ליהדות. מרקיון עצמו לא השתייך לאף כת גנוסטית וככל הנראה לא הכיר את התיאולוגיה והמיסטיקה הגנוסטית המורכבת והמסורבלת. מניעיו כנראה היו פרגמטיים בעיקר ונבעו מתוך מחשבה אולי מוצדקת כי שחרור הנצרות מהקשר עם היהדות יאיצו את התפשטותה ויצמצמו את רדיפתה.

אולם באופן כמעט מפתיע הצהרתו הביאה דווקא להתנגדות חריפה מצד ראשי הכנסייה. פוליקרפוס הקדוש שפגש את מרקיון ברומא זעק לעברו "סור מדרכי, בכור השטן". מרקיון ותלמידיו נודו מהנצרות והקימו כת עצמאית שהתמזגה בהמשך עם המניכאיזם. נידוי מרקיון קבע למעשה את יחסה הרשמי של הכנסייה לגנוסטיקנים ובהמשך כל הכתות הגנוסטיות נקבעו כמינות ונודו. רעיונות גנוסטיים חזרו בצורות שונות גם במהלך ימי הביניים (קתארים, בוגומילים), אך באותו זמן כבר לא היה בכוחם להשפיע על יסודות הדת הנוצרית.

אפשר רק לשער מה היה גורל העם היהודי אילו הגנוסטיקנים היו מצליחים לעצב את פני הנצרות כרצונם. בתמונת העולם הגנוסטית לא היה שום מקום ליהודים ולא היה גם אינטרס בשימורם או בתקווה להתנצרותם. היהודים היו נתפסים כ"עובדי השטן" שהעדיפו במודע את האל המרושע על פני אל האהבה של הנוצרים. לנטוש את אמונתם או למות הייתה יכולה להיות הברירה היחידה, אותה הנצרות הגנוסטית הייתה משאירה ליהודים וקשה לדמיין קיום של קהילות יהודיות באירופה במצב זה. הנאצים נאלצו לוותר על הנצרות ולחפש את ההצדקה למעשיהם באוקולטיזם ומסורת פרוטו-גרמאנית. נצרות גנוסטית הייתה נותנת הצדקה זו אפריורי ואולי מאפשרת לפתור סופית את בעיית היהודים הרבה לפני המאה ה-20.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דוד פיינשטין