אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אור לגויים: מבוא לאיגרת אל הרומים


מתוך 27 ספרי הברית החדשה, חשיבות מיוחדת נודעת לאיגרת אל הרומים; אותה איגרת שכתיבתה מתוארכת לשנת 56 לספירה, בה פונה פאולוס השליח אל קהילת המאמינים שברומא בקריאה לישראל חדשה. על אמונה ואהבה במסר הנוצרי

מחבר האיגרת

/

פאולוס. הקונברסיה מאת niccolo dell'abbate

מחבר האיגרת, פאולוס, או בשמו העברי שאול התרסי על שם עיר מוצאו, נחשב לבכיר השליחים אף שהתחיל את דרכו מאוחר יחסית. מהמסופר בברית החדשה בספר 'מעשי השליחים', אנו לומדים על קנאי יהודי שרדף את קהילת הנוצרים המתפתחת עד חורמה. שאול מוזכר לראשונה ב'מעשי השליחים' כעד אוהד לסקילת אחד המאמינים הראשונים (פסוק 58 / פרק 7).

בתקופה בה נרדפה הקהילה בירושלים, מצוין כי לקח חלק פעיל ברדיפות ובמאסרים מטעם השלטונות היהודים (שם 8/3). בדרכו אל הכהן הגדול, בבקשה לפקודות מאסר נוספות, עובר שאול סמוך לעיר דמשק שם הוא עובר חוויה של התגלות: קול קורא אליו מבעד שפע של אור גדול ושואל: "שאול, שאול, למה תרדפני?" (שם 9/4). ישו הנוצרי, המוכרז כמשיח בן דוד בידי קהילת מאמינים קטנה אך מאיימת, מבקש משאול האכול רגשות אשם להגיע לדמשק, הפעם בשליחות האמונה החדשה.

פאולוס צם שלושה ימים רצופים (שם 9/9), מתחזק, פונה להטיף את הבשורה בדמשק (שם 9/22) ולאחר מכן חובר אל השליחים האחרים בדרכו לירושלים (שם 9/26). עד מהרה הוא הופך לנרדף בעצמו (שם 9/23-24). פאולוס חובר אל מנהיגי הקהילות המקומיות ומתבלט מייד כמנהיג.

מאוכזב מהכתף הקרה שמפנים בני עמו, חבריו לשעבר לדרך ולאמונה, לבשורה שהוא נושא בפיו, הוא מטיח בפניהם את המלים: "לכן דעו לכם כי אל הגויים נשלחה תשועת האלוהים והם ישמעו"(שם, 28/28) ופונה אל הגויים היושבים ברומא.

האיגרת אל הרומים

תאריך כתיבתה של האיגרת אל הרומים מוערך בידי החוקרים כשנת 56 לספירה. היא אינה האיגרת הראשונה שנכתבה. קדמו לה האיגרות אל התסלוניקים, שתי האיגרות אל היושבים בקורינתיה, הראשונה אל טימוטאוס ואיגרת טיטוס. 'אל הרומים', ככל הנראה, נכתבה בקורינתיה שביוון העתיקה והיא ממוענת אל קהילת מאמינים נוצרים המתבססת ברומא בירת האימפריה. חשיבותה של האיגרת, אם כן, הוא לא בשל כתיבתה המוקדמת ביחס לאיגרות אחרות.

האיגרת מצטיינת בסגנון נדיר, בפאתוס עמוק; היא מצליחה להעביר לקורא את תמצית המסר של התנ"ך הנוצרי בכלל והברית החדשה בפרט. פאולוס כתב איגרות נוספות: 14 מהן נתקדשו והוכנסו לקאנון; אחרות ויתרו על מקומן בטענה ש"לא נכתבו בהשראת האל" ואבדו בחלוף השנים.

תוכן האיגרת מתחלק לחלק עיוני ולחלק מעשי. החלק הראשון של האיגרת (פרקים 1-11) כולל בירור של עיקרי הדת החדשה. החלק השני (פרקים 12-15) הוא הוראות לקהילה ברומא שבחרה באמונה בישו כמשיח, כיצד ליישם את העיקרים מהחלק הראשון הלכה למעשה. הפרק ה-16 המסיים את האיגרת משמש ברובו כ"הלל" או דוקסלוגיה .

עם סגולה

בשורתו של פאולוס מכוונת לקהל שונה לגמרי באופיו מאשר קהל "הברית הישנה". פאולוס פונה אל מעמדם הנחות של קוראי האיגרת בהשוואה לאחיהם היהודים; זאת הוא עושה באמצעות בירור מעמדו של הגוי (במקור היווני הגוי הוא "היווני", אולם הכוונה ללא-יהודי, או ל"גוי") אל מול זה של היהודי. לכאורה, נקודת הפתיחה של היהודי טובה בהרבה, משום שהתורה נמסרה ליהודים ולא לגויים. פאולוס טוען כי שכר ועונש ניתנים לכולם בשווה - לגוי וליהודי כאחד. עונש לעושה את הרע ושכר לעושה את הטוב (2/10). לגויים אמנם לא ניתנה תורה במעמד הר סיני אולם מטבעם גם הם מסוגלים לקיים את דברי התורה ומראים בכך שהתורה חקוקה על לבם (2/14-15). גוי החוטא מבלי התורה – יאבד בלי התורה, ויהודי שחטא יישפט על-פי התורה - גורל שווה לכולם.

יהודי שמתגאה על היותו יהודי אשר לבני עמו נמסרה התורה ואכן מקיים את מצוות התורה, ייצא זכאי במשפט אלוהים. אולם המצב בפועל אינו כזה, בכל אופן לא לגבי כל היהודים מחזיקי התורה. מרבית היהודים שמים את מבטחם במורשתם ובבקיאותם בתורה, מוכחים אחרים וכשלעצמם – חוטאים (2/17-23). פאולוס מצטט את הנביא ישעיה שמוכיח את עם ישאל במלים " ם אלוהים מחולל בגויים בגללכם" (ישעיה 52/5).

יתרון נוסף ליהודי על-פני הגוי הוא ברית המילה. פאולוס טוען כי כוחה של המילה יפה כל עוד מקיימים את המצוות; אולם במקום שיש חטא או עברה על המצוות, שואל פאולוס, איזה ערך יש למילה? ולהפך: גויים שמקיימים את מצוות התורה מבלי להשתייך לעם הבחירה שלו ניתנה התורה, האם ערלתם לא תיחשב להם למילה? (2/27). ברית מילה היא מילה שבלב, (2/29( על פי הכתוב: "ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד" (דברים 10/16).

אמונה

פני הדור כפני הכלב: העולם שרוי בחטא והחטא משותף לכולם. גם היהודי וגם הגוי משועבדים לחטא "הכל סר יחדיו נאלחו, אין עשה-טוב אין גם אחד" (תהלים 14/3) . בדור שכזה, התשובה לשאלה "היש משכיל דרש את האלוהים" (תהלים 14/2) היא שלילית.

צדקת האלוהים אפשר שתתבטא גם בלי התורה, בתנאי אחד - אמונה בישו כמשיח (3/22). האמונה מחליפה את מצוות התורה ועל-פיה מוצדק האדם (3/28), והיא פתוחה בפני כולם – נימולים כערלים, שכן אלוהים אחד לכולם (3/29-30)

פאולוס מציין כי גם במקרה של אברהם אבינו, מציין המקרא את חשיבותה של האמונה המזכה את בעליה (בראשית 15/6). אברהם היה ערל כשהאמין ופאולוס טוען כי את מצוות המילה קיבל כ"חותם לצדקה הבאה באמונה (signaculum iustitiae fidei) (4/11). היכן שאין תורה, או חוק (lex), אין גם חטא (4/15).

המסקנה של פאולוס היא מרחיקת לכת: דרך התורה באה הכרת החטא (3/20). התפיסה הישנה של התורה במתכונת של מצוות שיש לקיים מפנה את מקומה לתפיסה רוחנית של התורה כאמונה (3/31).

כדי לפתור דואליזם זה של לכאורה קדושה וטומאה באותה התורה, פאולוס טוען כי החוק הוא חוק רוחני, בעוד גוף האדם הוא גשמי. כדי להינצל מהחטא, על האדם להשתחרר מהגוף שכובל אותו אל המוות (7/24). מי שחי על-פי הבשר- כלה ומת, משום שהגוף הולך ומתכלה עם הזמן עד למוות. פאולוס מצטט את הפסוק מספר ויקרא (18/5)"...ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". אם הגשמיות שבגוף מטה את האדם לחטא, מה הפיתרון לאדם החפץ בכל מאודו לשרת את אלוהים ולחיות? האמונה ברוח החיים של ישו בן האלוהים משחררת את האדם מהחטא והמוות שבחוק הישן (8/2).

ישראל החדשה

דוד המלך מוכיח את עם ישראל במלים: "תחשכנה עינהם מראות, ומתניהם תמיד המעד". (תהלים 69/24) עם ישראל שקיבל את התורה במעמד הר סיני נטש את הברית, הורג את הנביאים ומנתץ את המזבחות (מלכים א' 19/10); לפיכך, אומר פאולוס, הפך האל את פניו וכעת הוא פונה אל עם אחר: "נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללא ביקשוני" (ישעיה 65/1);"והיה במקום אשר-יאמר להם לא-עמי אתם, יאמר להם בני אל חי" (הושע 2/1 ). אליהם, שלא נכחו במעמד הר סיני ולא קיבלו את התורה פונה פאולוס בשם אלוהים וישו בנו. כשלונה של ישראל הישנה היה בשל חוסר אמונה (11/20) ובזכות האמונה, נבחרים הגויים לישראל חדשה, אמונה בשמיעה להכרזת "דבר המשיח" (10/17). זכותו ההיסטורית של עם ישראל לא מתבטלת והוא נשאר שורש לישראל החדשה (11/18); אלוהים לא מתחרט על בחירתו הקודמת (11/29); עוד לא אבדה תקוותו של עם הבחירה ויתכן שביום מן הימים ישוב למעמדו המפואר מני קדם (11/23). מכאן שעל המאמינים החדשים להתמיד במילוי רצונו של אלוהים, ולא לשכוח את העונש שהטיל על בני המרי, שמא ייפול זה בגורלם (11/21). יתרה מזאת, ישועתם של הגויים היא תהליך השלמתה של הברית הישנה (11/12), ושל סליחה ורחמים על חטאי העבר של עם הבחירה (11/27,31).

עבודה שבלב

פאולוס קורא לנוצרים החדשים לחדול מהעיסוק בהבלי העולם הזה ולהקדיש את כל כולם לעבודת האלוהים – "עבודה שבלב" (12/1). עליהם להיות צנועים (12/3), להתמיד באהבת האל ובאהבת איש לרעהו (12/10) (13/8) – בה תלויה כל התורה (13/8-9); לבקש את הטוב ואת השלום (18- 12/17); לסייע לחלש (-314/1) (15/1) ולקבל איש את רעהו ( (14/10,13 (15/7). כיבוד השלטון הוא כיבוד אלוהים (13/1); יש לקיים את עשרת הדיברות, אבל כולן, כאמור, כלולות במצות "ואהבת לרעך כמוך" (13/9). פאולוס מבטל את הכשרות אם היא עומדת בדרכה של אהבת הזולת (14/15) או האמונה (14/23). את אלוהי הסבלנות יש לעבוד בלב אחד ובפה אחד (15/5-6).

/

פאולוס מאת nicolas tournier

סיכום

במאמר קצר זה עמדנו על הבעיות והפתרונות אותם פאולוס השליח מזהה בדורו. הקהל החדש, אליו פאולוס נושא את דברו, הוא קהל שנתוניו שונים בתכלית מאלו של הקהל לו נמסרו התורה ודברי הנביאים.

פאולוס קובע כי הניגוד ההיסטורי ניתן לפיתרון באמצעות כלים שונים: המלים 'אמונה', 'רוח' ו'אהבה' חוזרות פעמים רבות בספרי הברית החדשה; האיגרת אל הרומים היא רק הראשונה בסדרה של 14 איגרות ששולח פאולוס כדי להפיץ את הבשורה החדשה בתבל; אולם הפניה אל הגויים כאל קהל היעד לברית חדשה עם אלוהים, ביטול תורת משה והחלפתה בדוקטרינה של אמונה ואהבה, הן אבן היסוד של הנצרות והבסיס להיותה הדת בה מחזיקים מאות מיליוני מאמינים ברחבי העולם כולו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורי דורי