על ישו, קרוביו, הישראלים ו-צופן דה וינצ'י
"וישו היה מלח,
כשהלך על פני המים
וממגדל העץ הביט זמן רב,
וכשידע שרק הטובעים רואים אותו לבטח,
אמר : "מלחים יהיו כל האנשים, אם כך,
עד שהים ישחררם."
אך הוא עצמו היה שבור,
זמן רב לפני שהשמיים נפתחו.
אנושי-כמעט, עזוב,
בעומק שכלך, הוא שקע כסלע.
ותרצה להפליג עמו,
כעיוור להפליג,
ותחשוב שאולי תבטח בו,
כי בגופך השלם נגע, במחשבתו." (ל. כהן מתוך "סוזאן", תרגם א' לוי-זלוסצר)
ישו ו-הישראלים
 ישו - אמנות ביזנטית |
ליאונרד כהן, כמו יהודים ולא יהודים רבים, משלב בשיריו מוטיבים נוצריים, ועוסק גם בישו. גם לו כלאחרים במהלך ההיסטוריה יש גרסה משלו לסיפורו של ישו. רבים ניסו להשתמש בישו לצרכיהם, רבים ניסו לכתוב את סיפורו מחדש בכדי שיתאים לאמונותיהם ודעותיהם, אחרים השתמשו בישו ובסיפורו בכדי לספר סיפורים חדשים.
נראה כי רוב הישראלים (שאינם נוצרים) אינם מכירים את סיפורו של ישו כפי שהוא מוצג בברית החדשה. המידע שאנו מקבלים על ישו הוא משני בדרך כלל ולרוב מתקבל באדישות או אינו מתקבל כלל (יש מי שרואים בהחזקת, שלא לדבר על קריאת, הברית החדשה "עבודה זרה" ממש). לכך תורמת גם העובדה שרבים, שראו עצמם נציגיו עלי אדמות, עסקו ברדיפת יהודים לאורך ההיסטוריה.
במהלך אלפיים השנים האחרונות (או אלפיים ואחת לפי גרסאות אחרות, והמספרים האלו גם נתונים במחלוקת באשר לשנת לידתו של ישו), הפך המטיף היהודי מהגליל לאחת הדמויות המרכזיות בתרבות האנושית בכלל ובתרבות המערבית בפרט. אך מי היה היהודי הזה? האם ראה בעצמו משיח ומיסד דת חדשה? האם ראה בעצמו את בן-האלוהים או האלוהים בכבודו ובעצמו? ואולי היה מטיף יהודי בן לדלת העם, שכמטיפים רבים בתקופתו ניסה לשנות את העולם ובעיקר (ואולי רק) את המצב בעם ישראל? במאמר זה אנסה לענות באופן חלקי על השאלות הללו. בנוסף אתייחס לספר שהיה לרב מכר בארץ בשנים האחרונות – "צופן דה וינצ'י" שהפך למקור מידע מסולף לישראלים רבים על אודות ישו והנצרות.
המקורות
אחת הבעיות המרכזיות כשעוסקים בישו היא העובדה שכמעט אין חומר שנכתב עליו בתקופתו או בסמוך לה. מקורות המידע הקיימים מצטמצמים לבשורות (אוונגליונים- הבשורות הטובות ביוונית) בברית החדשה שנכתבו עשרות שנים לאחר מות ישו, ולאזכור (שיש המפקפקים באמינות חלקים ממנו) בספרו של יוספוס פלביוס "קדמוניות היהודים". ארבעת הבשורות על פי מתי, מרקוס, לוקאס ויוחנן שנמצאות בתחילת הקובץ שנקרא הברית החדשה, עוסקות בתיאור חייו של ישו. שלוש הבשורות הראשונות נקראות הבשורות הסינופטיות כיוון שיש בהן חומר משותף רב ולכן כתבו אותן בשלושה טורים מקבילים (ומכאן סינופסיס-ראיה יחד ביוונית). אני אתייחס בעיקר לבשורות הסינפטיות שנחשבות למהימנות יותר מבחינה היסטורית. במהלך השנים התגלו כתבי יד נוספים שהיו בשימוש בקרב קבוצות נוצריות שונות (ביניהן הבשורות החיצוניות האפוקריפיות), שמספקות מידע מסוים נוסף על ישו ומשפחתו, אם כי יש המפקפקים באמינותן. לוקאס הציג את האופן בו נכתבו הבשורות, בראשית דבריו, כאשר כתב: "רבים שלחו ידם לחבר את סיפור הדברים אשר התקימו בקרבנו, כפי שמסרום לנו אלה אשר מתחלה היו עדי ראיה ומשרתי דבר ה'" (לוקאס 1: 1-2).
 ישו נולד בבית לחם. שלושת המאגים מגיעים לתת מתנות (Andrea Mantegna ). |
הברית החדשה נכתבה כטקסט דתי, ולכן יש מחלוקת באשר לאמיתות התיאורים ההיסטוריים בה. אחת השאלות המרכזיות היא האם ישו אכן היה דמות היסטורית כפי שהוא מתואר בבשורות, או שדמותו היא דמות בדויה שבאה לשרת את מטרות מייסדי הכת הנוצרית בראשית דרכה. קיימות שלוש גישות: חוקרים שאינם רואים כלל בבשורות מסמך היסטורי מהימן כי אם רק מצע של תורת האמונה הנוצרית (ומכאן מפקפקים גם באמיתות הסיפר שמתאר את ישו), חוקרים שמקבלים תיאורים מסוימים בברית החדשה כתיאורים היסטוריים ואלו אשר מקבלים את כל המסופר בבשורות כתיאור היסטורי מהימן. בכדי להכיר את חייו ומשפחתו של ישו אאמץ את גישת הביניים, התפיסה לפיה ניתן לראות את ישו כדמות היסטורית ומכאן שניתן לראות כך גם את משפחתו, תוך התייחסות להבדלי הגרסאות בברית החדשה וגישות מחקריות שונות באשר לחייו ותורתו.
תיאור חייו של ישו בבשורות
 יוחנן המטביל מטביל את ישו |
בבשורות על פי מרקוס ועל פי יוחנן אין התייחסות לילדותו של ישו (ישוע או יהושע). מתי ולוקאס מתייחסים ללידתו אך הם חלוקים באשר למועדה. ישו, לפי מתי ו-לוקאס, נולד בבית-לחם וגדל בנצרת (שגם באשר למיקומן יש מחלוקת). אמו מרים הייתה מאורסת ל-יוסף הנגר וילדה אותו כ-בתולה לאחר שבורכה על ידי מלאך: "כך היתה הלדת ישוע המשיח: מרים אמו היתה מארסת ליוסף ובטרם התאחדו נמצאה הרה לרוח הקדש" (מתי 1: 18). לפי שתי הבשורות ישו הוא צאצא של בית דוד מצד אביו (מידע שהוא בעייתי לאור התיאור לפיו ישו אינו בנו של יוסף). לפי מתי ברחו ישו והוריו למצריים בשל חששם מגזרות הורדוס, ואחר כך שבו לנצרת. לוקאס מוסיף את הפרט היחיד על ילדותו של ישו, לפיו בהיותו בן 12 עלה עם הוריו לירושלים ושם ישב עם החכמים וניהל עמם דיון. השלב הבה בחייו היה פגישתו עם יוחנן המטביל. יוחנן המטביל מכיר בו כגדול ממנו ומטביל אותו ואז נחה עליו רוח הקודש: "אותה עת נפתחו השמים והוא ראה את רוח אלהים יורדת כיונה ובאה עליו. והנה קול מן השמים אומר: "זה בני אהובי אשר בו חפצתי" (מתי 3: 16-17). אחר כך עומד ישו בנסיון שמעמיד בפניו השטן. יוחנן נעצר, מאוחר יותר, ומוצא להורג.
ישו מתחיל להטיף את תורתו של יוחנן המטביל לחזרה בתשובה, ולהכנה לקראת בוא מלכות שמיים. הוא מטיף בגליל ורוכש לו חסידים מבין פשוטי העם אליהם הוא מכוון את דרשותיו:
"אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמים. אשרי האבלים, כי הם ינחמו. אשרי הענוים, כי הם יירשו את הארץ. אשרי הרעבים והצמאים לצדק, כי הם ישבעו. אשרי הרחמנים, כי הם ירחמו. אשרי ברי לבב, כי הם יראו את אלהים. אשרי רודפי שלום, כי בני אלהים יקראו. אשרי הנרדפים בגלל הצדק, כי להם מלכות השמים" (מתוך הדרשה על ההר- מתי 5: 3-9).
ישו מקרב אליו את הדחויים בחברה, העבריינים, המוכסים והזונות ואינו שולל את היכולת שלהם לחזור בתשובה. דרשותיו מורכבות ממשלים על פיהם הוא מנסה ללמד את תורתו. בנוסף הוא עוסק במעשי ניסים, הוא מחיה מתים, הופך יין למים, הולך על המים ועושה דברים מופלאים נוספים. עם הזמן מתפתחת תורתו של ישו, הוא מפחית מארכן של המצוות המעשיות, מדגיש את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו ואת חשיבות המשפט, האמונה, החסד, האהבה והצניעות. במהלך הזמן מתקבצת סביבו גם קבוצה של שנים-עשר תלמידים, בהם הוא רואה את שליחיו להפצת דבריו.
אליהם מתלוות כמה נשים שנרפאו מרוחות רעות וביניהן "מרים הנקראת מגדלית, אשר שבעה שדים יצאו ממנה" (לוקאס 8: 2).הטפותיו ומעשיו של ישו מעוררים כלפיו כעס, לפי הברית החדשה, בקרב המנהיגות הדתית והחילונית. וישו מגיב בביקורת כלפיהן:
"הנה אתם הפרושים מטהרים את הכוס ואת הקערה מבחוץ, אלא שתוככם מלא גזל ורשע. כסילים! היוצר את החוץ האם לא יצר גם את הפנים? ואתם, תנו לצדקה את מה שבפנים ואז הכל טהור לכם. אוי לכם הפרושים, כי נותנים אתם מעשר ממנתה ופיגם ומכל ירק, ומזניחים את המשפט ואת אהבת אלהים. את אלה היה צריך לעשות ואף את האחרים לא להזניח. אוי לכם הפרושים, כי אוהבים אתם את מושב הכבוד בבתי הכנסת וברכות שלום בשוקים. אוי לכם, כי דומים אתם לקברים שאינם נכרים ובני אדם מתהלכים עליהם מבלי לדעת זאת" (לוקאס 11: 39-44).
למרות דברים אלו מזהירים כמה פרושים את ישו כי הורדוס רוצה להורגו. ישו מודיע כי יעלה לירושלים "כי לא יתכן שיספה נביא מחוץ לירושלים" (לוקאס 13: 31-33). וחוזה את האופן בו ימות
"הנה אנחנו עולים לירושלים ובן-האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים. הם יחרצו את דינו למות וימסרו אותו לגוים. הללו יהתלו בו ויירקו בו, ילקו אותו ויהרגוהו, ואחרי שלושה ימים יקום" (מרקוס 10: 33-34).
ישו ותלמידיו מגיעים כמה ימים לפני חג הפסח ל-הר הזיתים. בדרכו לעיר הוא חוזה את חורבנה, וכשהוא נכנס אליה רכוב על חמור הוא מתקבל בתרועות שימחה וקריאות "הושע-נא! ברוך הבא בשם יהוה! תברך מלכות דוד אבינו הבאה עלינו הושע-נא במרומים!" (מרקוס 11: 9-10). ישו ותלמידיו פונים לבית המקדש ומסלקים ממנו באלימות את הרוכלים, החלפנים ומוכרי היונים. לאחר מכן הוא מתחיל להטיף לעם בעזרה ולהתווכח עם הכהנים והזקנים ששאלו אותו מדוע הוא מתנהג כך. בתגובה למעשיו של ישו התכנסו הכהנים בביתו של הכהן הגדול קיפא, בכדי לתכנן את תפיסתו והמתתו.
 ישו ותלמידיו מגיעים כמה ימים לפני חג הפסח להר הזיתים. בדרכו לעיר הוא חוזה את חורבנה, וכשהוא נכנס אליה רכוב על חמור הוא מתקבל בתרועות שימחה וקריאות. |
בינתיים השתתפו ישו ותלמידיו בארוחת ערב ("הסעודה האחרונה"). יש מחלוקת בבשורות באשר למועד הארוחה, על פי הבשורות הסינופטיות נערכה הארוחה בט"ו בניסן ולפי הבשורה על פי יוחנן נערכה הארוחה בי"ד בניסן. בשעת הסעודה הודיע ישו לתלמידים כי אחד מהם יבגוד בו ויסגיר אותו, אחר כך "לקח ישוע לחם, ברך ובצע ונתן לתלמידים באמרו: "קחו ואכלו, זה גופי." לקח את הכוס, ברך ונתן להם באמרו:
"שתו ממנה כלכם, כי זה דמי, דם הברית הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים ואני אומר לכם, מעתה לא אשתה מפרי הגפן הזה עד אותו היום אשר אשתהו חדש עמכם במלכות אבי" (מתי 26: 26-29).
יש לציין שגם באשר לנוסח טקסט זה יש הבדלים בין הבשורות. לאחר הארוחה פנו ישו ותלמידיו לגת-שמנים. בגת שמנים הוא הלך להתפלל לבדו ובקש רחמים מהאל. אך בהמשך נראה כי השלים עם מותו הקרב. במהלך התפילה הגיע יהודה איש-קריות אחד מתלמידיו, שהסגיר אותו תמורת שלושים שקלי כסף. יהודה לווה על ידי המון רב וחמוש. הוא ניגש אל ישו ונישק אותו וכך סימן מיהו. למרות נסיון של התלמידים להגן עליו, ישו נלכד והובל לבית הכהן הגדול, שם התכנסה הסנהדרין. הוצגו לפניו עדויות שקר באשר לאמירותיו. ישו לא השיב, אלא כאשר נשאל האם הוא המשיח. תשובתו לפי מתי הייתה :"אתה אמרת, אך אומר אני לכם, מעתה תראו את בן-האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים." (מתי 26: 64). לפי מרקוס "אני הוא..." (מרקוס 14: 62) ולפי לוקאס "אם אגיד לכם לא תאמינו..." (לוקאס 22: 67). בעקבות זאת ראו אותו כמחרף ומגדף ולפי מתי ומרקוס נגזר דינו למיתה. יש לציין כי חיים כהן בספרו "משפטו ומותו של ישו הנוצרי" טוען כי תיאור המשפט אינו תואם לידוע על האופן בו דנה הסנהדרין ומטיל ספק בעצם כינוסה. כהן טוען כי סביר יותר להניח שדווקא היה נסיון מצד ההנהגה היהודית להציל את ישו.
 הסעודה האחרונה. ליאונרדו דה וינצ'י |
למחרת בבוקר הועבר ישו לנציב הרומי פונטיוס פילטוס בכדי שישפוט אותו באשמת מרידה במלכות. פילטוס חקר את ישו אך לא מצא ממש בהאשמות, הוא ניסה להעביר את הטיפול בישו להורדוס אנטיפס (שליט הגליל ממנו בא ישו) , אך זה החזיר לו את הטיפול. פילטוס לבסוף ניסה לשחרר את ישו כמחווה לחג הפסח אך ההמון לא רצה בכך. פילטוס ניקה עצמו מאשמת מותו של ישו: "כשראה פילטוס כי אינו מועיל דבר ומה גם שמתרגשת מהומה, לקח מים ורחץ את ידיו לפני ההמון באמרו: "נקי אנכי מדמו של זה. זהו ענינכם!" (מתי 27: 24). בתגובה קרא המון היהודים: "דמו עלינו ועל בנינו." (שם). ישו נידון למלקות ולצליבה. החיילים הרומים עינו אותו, שמו על ראשו עטרת קוצים והכריחו אותו לשאת את הצלב.
הוא ניצלב בגבעה הקרויה גולגולתא, ליד שני פושעים. העוברים והשבים לעגו לו, וייסוריו על הצלב נמשכו כשש שעות. לפני שמת צעק "אלי אלי למה שבקתני" (מתי 27: 46; מרקוס 15: 34) או "אבי בידך אפקיד רוחי" (לוקס 23: 46). בעת מותו עמדו ליד הצלב מרים המגדלית ונשים נוספות שליוו אותו. ישו נקבר על ידי אחד מחסידיו, יוסף איש רמתיים ושלושה ימים לאחר קבורתו נמצא קברו פתוח וריק. מרים המגדלית ומרים האחרת שגילו זאת, ראו מלאך שאמר להן כי ישו קם לתחייה. לאחר מכן הן פגשו אותו שוב וכך גם התלמידים האחרים (וגם במקרה זה הגרסאות שונות).
 הוא ניצלב בגבעה הקרויה גולגולתא, ליד שני פושעים. העוברים והשבים לעגו לו, וייסוריו על הצלב נמשכו כשש שעות. לפני שמת צעק "אלי אלי למה שבקתני" (מתי 27: 46; מרקוס 15: 34) או "אבי בידך אפקיד רוחי" (לוקס 23: 46). בעת מותו עמדו ליד הצלב מרים המגדלית ונשים נוספות שליוו אותו. |
מהי מלכות השמיים ?
מה משמעות המושג "מלכות השמיים", שיש להתכונן לבואה לפי ישו ?
לפי גישה אחת זו קריאה להכרה בייחודו של האל, עיקר אמונה ראשי ביהדות. קריאה זו נבעה מהתנגדותו לתמיכה שנתנו השלטונות (יורשי הורדוס) לאוכלוסיה הפגאנית בארץ. התנגדות שהייתה שכיחה בקרב הציבור היהודי בארץ בתקופתו ולוותה בעוינות רבה בין היהודים לפגאנים. לפי גישה אחרת מדובר בקריאה להתכונן לאחרית הימים, בה סוף העולם יהא כראשיתו, היינו שיבה לגן העדן, כך מבחינת טבע הבריאה וכך מבחינה היסטורית, ישועת עם ישראל בארצו. מלכות השמיים היא תוצאה של הבחנה בין העולם הגשמי הפיזי לבין העולם הרוחני של האל, שמתקיים במקביל לעולם הגשמי. בואה של מלכות השמיים תלוי בהרס העולם הגשמי, בחיסול הרוע והגשמיות על ידי חזרה בתשובה שתקרב את בוא מלכות השמיים. לפי גישה נוספת מלכות השמים היא תחום מיוחד, תחום רוחני בעולם הגשמי אליו יכולים להשתייך רק הצדיקים. מלכות השמיים אם כן כבר הגיעה, לפי גישה זו, עם התחלת פעילותו של יוחנן המטביל או עם תחילת מעשי הנסים שחולל ישו. לפי גישה אחרת ישו כיוון את דבריו נגד האימפריה הרומית (שהניגוד לה היא מלכות השמיים), אך דברים מפורשים בסגנון זה נמחקו והוצנעו כיוון שעורכי הבשורות חששו מהשלטונות ולא רצו לעורר את התנגדותם. ניכר כי המושג שלהתכונן אליו הטיף ישו אינו ברור, וכמספר החוקרים והאמונות כך מספר הפרשנויות למשמעותו.
על המשיח, האב והבן
ישו ניקרא כריסטוס לפי הדת הנוצרית, זאת אומרת משיח, אך האם ראה עצמו ישו כמשיח? היהדות בתקופת ישו הכילה בתוכה בעלי דעות שונות על מהותה. הקבוצות העיקריות: הפרושים, הצדוקים והאיסיים ראו את היהדות באור שונה. בתקופה התגבשו קבוצות שהאמינו בדיני טוהרה מחמירים, אימוץ הולך וגובר של רעיון החיים לאחר המוות, המשיחיות וכן אימוץ של פילוסופיות יווניות. מושג המשיח התגבש כמושג של מושיע שישנה סדרי עולם (פוליטיים או רוחניים), אך לא היה ברור מי הוא אמור להיות וכיצד הוא אמור לפעול. נראה כי האמונה ברעיון המשיח הייתה נתונה במחלוקת ונשללה על ידי רבים.
 |
באשר לישו הרי שמסופר בברית החדשה כי שמעון (פטרוס) זיהה את ישו כמשיח. לפי מתי ישו אישר שהוא אכן המשיח. הוא מזהיר אחר כך את התלמידים מלזהותו כמשיח. פרט להתייחסות זו ההתייחסות הישירה שלו לנושא מופיעה במשפטו. למרות זאת כוונתו של ישו בביטוי משיח אינה ברורה. יש לציין כי יש הטוענים כי מדובר בטקסטים שהוסיפו כותבי הבשורות בכדי לחזק את תפישת ישו כמשיח. ישו מתייחס לעצמו כבן האדם (בר אנש) פעמים רבות, אך גם באשר לבן האדם לא ברור האם הוא מתכוון לעצמו כאשר הוא מנבא:
"כאשר יבוא בן-האדם בכבודו וכל המלאכים אתו, ישב על כסא כבודו ויאספו לפניו כל הגויים. אז יפרידם זה מזה כרועה המפריד את הכבשים מן העזים ויציב את הכבשים לימינו ואת העזים לשמאלו. יאמר המלך אל הנצבים לימינו, 'בואו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז הוסד תבל..." (מתי 25: 31-34).
גם באשר להיותו של ישו בן-האלוהים יש מחלוקת. ישו משתמש בביטוי אבי או אבינו פעמים רבות. התפילה המרכזית בנצרות שחיבר ישו- תפילת האדון ("אבינו שבשמיים"), פונה לאל כלאב:
'אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, יעשה רצונך כבשמים כן בארץ. את לחם חקנו תן לנו היום, וסלח לנו על חטאינו כפי שסולחים גם אנחנו לחוטאים לנו. ואל תביאנו לידי נסיון, כי אם חלצנו מן הרע." (מתי 6: 9-13).
אך האם ניתן לראות בכך הכרה של ישו בהיותו בן האלוהים? נראה שהתשובה לכך היא שלילית, שכן ההתיחסות לאלהים בקרב יהודים כאב הייתה נהוגה בימיו של ישו וגם כיום. למרות זאת ברור מהברית החדשה כי הכותבים מתייחסים לישו כבן האלוהים (ודי בסיפור לידתו בכדי להראות זאת). תפיסת השילוש לפיה האב והבן עשויים מאותה מהות היא מאוחרת. בנצרות הקדומה היו מחלוקות באשר למהותו של ישו, האם היה אנושי או אלוהי ומה היו המרכיבים האלוהיים או האנושיים שלו.
ישו היהודי
עד כה ניתן לראות כי פרטים רבים באשר לחייו ותורתו של ישו אינם ברורים. שאלה נוספת שיש לשאול היא האם רצה ישו בהיווצרות דת חדשה? או במילים אחרות, מה היו יחסיו של ישו עם יהדותו ועם היהודים בתקופתו?
גם בנושא זה הדעות כמובן חלוקות ומושפעות מאמונותיהן ודעותיהן של החוקרים. יש הטוענים (בעיקר חוקרים נוצרים) כי אכן זו הייתה מטרתו של ישו, ואילו אחרים רואים בו מטיף יהודי שקשור באופן ברור לדת היהודית על גווניה השונים בתקופתו. אך מה מספרת הברית החדשה?
ישו עושה מספר מעשים שאינם מקובלים, וכאלו שנראים כאילו הוא אינו רואה חובה לקיים את המצוות. הוא אינו מיטהר לאחר מגע עם מצורעים. הוא לא מרגיש מחויב לשלם את מס מחצית השקל. כשהוא נשאל מדוע קוטפים תלמידיו שיבולים בשבת הוא עונה כי: "השבת נעשתה למען האדם ולא האדם למען השבת. לכן בן-האדם אדון גם לשבת" (מרקוס 2: 27-28). ומצד שני הוא אומר:
"אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים; לא באתי לבטל כי אם לקים. אמן. אומר אני לכם, עד אשר יעברו השמים והארץ אף יוד אחת או תג אחד לא יעברו מן התורה בטרם יתקים הכל. לכן כל המפר אחת מן המצוות הקטנות האלה ומלמד כך את הבריות, קטון יקרא במלכות השמים. אבל כל העושה ומלמד, הוא גדול יקרא במלכות השמים" (מתי 5: 17-19).
ישו מבקר את ההנהגה הרוחנית ודרישותיה המעשיות, אך אינו מבקר את הרעיונות הדתיים המקוריים:
"הסופרים והפרושים יושבים על כסא משה. לכן כל אשר יאמרו לכם עשו ושמרו, אך כמעשיהם אל תעשו, כי אומרים הם ואינם עושים. הם קושרים משאות כבדים ומעמיסים אותם על שכמי האנשים, אך אינם רוצים להניע אותם אף באצבעם..." (מתי 23: 2-4).
הנה כי כן, נראה כי ישו מעיד על כך שלא בא ליצור דת חדשה, אלא לשפר את הקיים.
צופן דה-וינצ'י
 "צופן דה וינצ'י" - הסרט |
ההיסטוריה שנכתבה על תולדותיו של ישו, אינה אוביקטיבית. תולדותיו של ישו נכתבו כחלק מהכתיבה ההיסטורית היהודית-נוצרית הנהוגה בזמנו ולאחריו. זו היסטוריה שיש לה מטרה והיא אינה מתיימרת להיות אוביקטיבית. ל-"היסטוריה הקדושה" הזאת הייתה מטרה לחנך ולהעביר ערכי מוסר לאוכלוסיית המאמינים, תוך שימוש בחומר היסטורי. מאז כתיבת הבשורות ועד ימינו, בהם נכתבים שיריו של כהן או ספרו המצויין של סרמאגו "הבשורה על פי ישו", השימוש שנעשה בדמותו של ישו ובסיפורו הוא שימוש שבא להשלים את הפרטים החסרים בברית החדשה, ושאין יכולת להשלימם אלא על ידי שימוש בדמיון.
והנה הגיע דן בראון וציין בספרו שהדברים המסופרים בו הן עובדות. הסיפור שמסופר ב-"צופן דה וינצ'י" מבוסס על המסופר בברית החדשה וממשיך אותו לכאורה. אלא שכפי שניתן לראות עצם העיסוק בשאלת ישו ההיסטורי, ובתורתו נתון במחלוקות רבות. האם ניתן אם כן, לבסס סיפור על "עובדות" כאשר הדבר הברור ביותר באשר למקורו הבסיסי הוא היותו לא ברור? רבות נכתב על כך שצופן דה-וינצ'י מבוסס על בדיות היסטוריות ועל ארועים שלא התרחשו, אך לא נשאלה השאלה באשר למקור- "הברית החדשה", שכן לפי המבקרים נראה כי המסופר בה אינו נתון במחלוקת מבחינה היסטורית. כפי שניתן לראות המסופר בברית החדשה באשר ל-ישו ובאשר לסובבים אותו, נתון במחלוקת אפילו בין כותבי הבשורות לבין עצמם.
צופן דה וינצ'י מתיימר להציג עובדות, מלבד העובדה שגם כספר מתח הוא כתוב לטעמי באופן גרוע, הוא ספר שההטיות בו ברורות. לשתי ההטיות הברורות שבו יש שורשים היסטוריים בני שנים רבות. בספר ניכרת עוינות לכנסיה הקתולית. זו עוינות ששורשיה נעוצים בעיקר ברפורמציה הפרוטסטנטית וששיאה בתפישת הכנסיה הקתולית כאנטי-כרייסט (או כשטן אם תרצו). מגמה זו ניכרת אצל דן בראון בכל תיאורי מעשי הכנסיה הקתולית ושליחיה (בעיקר ארגון האופוס דאי) כיום ובמהלך ההיסטוריה.
הטיה נוספת שמקורה בתפישת הכנסיה למן המאות הראשונות אחרי הספירה, היא מגמת ההפרדה בין נוצרים ליהודים, שהרי ישו וכל הסובבים אותו היו יהודים. מגמה זו ניכרת במכתביו של פאולוס (שאול) שנחשבים לכתבים הנוצריים העתיקים ביותר, וניכרת מאוד בבשורה על פי יוחנן. המשך למגמה זו בא לידי ביטוי בצופן דה-וינצ'י, לפיו צאצאיו של ישו אינם יהודים, שהרי הכיצד יתכן שצאצאיו של מיסד הנצרות יהיו יהודים? בכדי לאפשר זאת ממציא בראון עלילה מורכבת מאוד. לפי גירסת הספר מרים המגדלית הייתה בת זוגו של ישו ונולדה להם ילדה. לאחר מכן ברחה מרים עם בתה והגיעה לצרפת. השתיים לפי הסיפור התחבאו אצל הקהילה היהודית. בהמשך, צאצא של ישו התחתן באופן מפתיע עם בת למשפחת המלוכה הצרפתית והם יסדו את השושלת המרובינגית. הספר לא מפרט מדוע ובאיזה שלב התנצרו צאצאי ישו.
אלא שכפי שניתן לראות, ישו והסובבים אותו כנראה לא ראו עצמם כלא יהודים, אלא להפך, כמי שמנסים לשפר את היהדות. אמנם ניתן לראות בברית החדשה מגמה של תחילת ההפרדה בין הנוצרים ליהדות, אלא שהפרדה זאת היא מאוחרת מימי חייו של ישו ומימי חייה של מרים המגדלית, שממלאת תפקיד מאוד משני בברית החדשה.
מגמה זאת כה מושרשת בתרבות המערבית עד שהיא הופכת ל-"עובדה" הגיונית וברורה בצופן דה-וינצ'י, באשר לשארי בשרו של ישו. על שארי בשרו להיות בני מלוכה נוצרים, לפי ההגיון של צופן דה-וינצ'י. אך האם יש צורך בסיפורי קונספירציה מפוברקים בכדי לבחון את שאלת קרובי משפחתו של ישו?
הקרובים של ישו: האם היה ישו בן יחיד?*
מי אם כן היו קרובי משפחתו של ישו? שאלה שמטרידה מאוד את דן בראון בספר צופן דה-וינצ'י. כמו קודם נראה כי רצוי לנסות לברר את הנושא עם חומרים היסטוריים קיימים, שקרובים לתקופת חייו של ישו.
ראשית יש לעסוק בתיאורי לידתו של ישו כיוון שבתיאורים אלו מתחיל העיסוק במשפחתו. ישו נולד לפי לוקאס ומתי לבתולה מרים שהייתה מאורסת לנגר הנצרתי יוסף (לפי יוחנן ישו כלל לא נולד אלא נוצר בראשית הימים). בשתי הבשורות יש תיאור של אילן היוחסין של ישו מצד אביו שהופך אותו לצאצא של דוד המלך, כראוי למשיח בן-דוד לפי התפישה הנוצרית. אלא שגם בתיאור זה יש הבדלי גירסאות, לפי מתי מפרידים בין ישו לדוד 28 דורות ולפי לוקאס 41 דורות. פרט לכך הרי שכפי שציינתי יוסף אינו אביו של ישו לפי הבשורות, ומכאן שנראה כי ישו אינו צאצא של בית דוד.
יש לציין שכנראה בכדי לפתור בעיה זאת, בכתבים מאוחרים יותר של אבות הכנסיה תוארה מרים אם-ישו כקרובת משפחתו של יוסף, וגם כצאצאית של בית דוד. פרט בעייתי נוסף הוא שם סבו של ישו, לפי מתי שם אביו של יוסף היה יעקב ולפי לוקאס היה שמו עלי. איזביוס (ראו להלן) פתר בעיה זאת על ידי כך שטען כי עלי ויעקב היו אחים, עלי היה נשוי לאמו של יוסף אך מת ללא ילדים. אחר כך נישאה אמו של יוסף ליעקב (אחי בעלה המת) אך בנם יוסף נחשב לבנו של עלי.
יש הסכמה בבשורות ששם אימו של ישו היה מרים, באשר להוריה הרי שלפי הבשורות החיצוניות שמם היה יהויכין וחנה מנצרת.
שאלה נוספת שעולה היא שאלת אחיו ואחיותיו של ישו, האם היה ישו בן יחיד?
 איזביוס (Eusebius) בישוף קיסריה |
ישו לא היה בן יחיד והיו לו מספר אחים ואחיות. הדברים מצוינים במפורש בברית החדשה. לאחר שישו עושה מספר מעשי ניסים, ונראה כמזלזל במצוות, הוא מעורר עליו את כעסם של הפרושים, המוני אנשים באים לבקש את עזרתו כיוון ששמו נודע כמרפא על ידי ניסים, ואז: "שמעו זאת קרוביו ויצאו לתפס אותו, כי אמרו: "יצא מדעתו!" (מרקוס 3: 21). ובהמשך: "אמו ואחיו באו. הם עמדו בחוץ ושלחו לקרא לו. אותה שעה ישבו סביבו המון עם והם אמרו לו: "הנה אמך ואחיך ואחיותיך בחוץ. הם מבקשים אותך" (שם: 31-32). ואם הדברים לא ברורים דיים הרי שהכתוב מוסיף את הבחנתו של ישו בין בני משפחתו האמיתיים, לבין תלמידיו שבהם הוא רואה את בני משפחתו החדשים: "ענה ואמר להם: "מי הם אמי ואחי?" הוא הביט כה וכה אל היושבים סביבו במעגל ואמר: "הנה אמי ואחי! כל העושה את רצון אלהים הוא אחי ואחותי ואמי" (שם: 33-35 ובגרסאות דומות בבשורות הסינופטיות האחרות). הבחנה דומה נעשית במעשי השליחים שם מסופר מה עשו "אנשיו של ישו" לאחר הצליבה: "אחרי כן שבו לירושלים מהר הזיתים, הקרוב לירושלים כדרך תחום שבת. באו כיפא ויוחנן ויעקב (תלמידיו, א. ל"ז)... ועלו אל העליה - המקום שנהגו לשהות בו. כל אלה התמידו בלב אחד בתפלה, הם והנשים ומרים אם ישוע ואחיו (בני משפחתו, א. ל"ז)" (מעשי השליחים 1: 13-14).
בהמשך מספקת הברית החדשה פרטים נוספים על אחיו ואחיותיו של ישו. לאחר שישו הטיף בבית הכנסת בנצרת נאמר על פי מרקוס: "הלא זה הנגר בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון, והרי אחיותיו פה אתנו!" הוא היה להם למכשול" (מרקוס 3:6 וגם מתי 55:13). יעקב (ג'ימס) אחי ישו מוזכר גם בבשורות האחרות, בבשורות החיצוניות וגם אצל יוספוס, ואצל איזביוס. כמו כן מציין פאולוס באיגרת אל הגלטיים כי "שליח אחר לא ראיתי, אלא את יעקב אחי אדוננו" (אל הגלטיים 1: 19). מקור נוסף על חיי בני משפחתו של ישו הוא "ההיסטוריה של הכנסיה" (Historia Ecclesiastica) שכתב איזביוס (Eusebius) בישוף קיסריה. איזביוס (מאה 3-4) השתתף בועידת ניקאה וכתב בין היתר על ההיסטוריה של הכנסיה. הוא טען כי הוא משתמש בחומרים שכתב הגסיפיוס(Hegesippus) יהודי שהתנצר וכתב את תולדות הכנסיה במאה השניה. לפי איזביוס שממשיך לספר את ההיסטוריה של הכנסיה, בני משפחתו של ישו (אנשי האדון (Desposyni המשיכו לעמוד בראש קהילת ירושלים עד למאה השניה. כמו כן סיפר כי יעקב (אחי-ישו) היה ראש הקהילה היהודית-נוצרית בירושלים לאחר צליבת ישו. יעקב הוצא להורג על ידי השלטונות הרומים. יורשו של יעקב היה בן דודו של ישו שמעון בן קליופס (קליופס מוזכר בברית החדשה כמי שפגש את ישו בדרך לעמאוס, ולפי איזביוס היה אחיו של יוסף אבי ישו). ראשי כנסית ירושלים הראשונים מוגדרים כיהודים-נוצרים כיוון שההפרדה בין נוצרים ליהודים עדיין לא הייתה כה חדה. איזביוס ממשיך ומספר על צאצאי יהודה אחי ישו עד לסוף המאה הראשונה. המידע האחרון שמתקבל על בן משפחה של ישו הוא הציון כי ראש כנסיית ירושלים באמצע המאה השניה יהודה קיריאקוס Judah Kyriakos)) שהוא צאצא של יהודה אחי-ישו. מידע זה נמסר על ידי אפיפניוס מסלאמיס שחי במאה הרביעית.
הרעיון שלישו היו אחים ואחיות הוא רעיון בעייתי, כיוון שהוא מעמיד בספק את סיפור לידת הבתולין ומערפל את רעיון יחודיותו של ישו. בכדי להתגבר על בעיתיות זו סופרו בבשורות החיצוניות גירסאות אחרות על משפחתו של ישו. לפי גירסאות אלו יוסף היה נשוי לפני נישואיו למרים, ואחיי ישו הם למעשה בניה של רעייתו הראשונה.
חלק מאבות הכנסיה (והכנסיה הקתולית עד ימינו אלה) החזיקו בדעה כי מדובר בבני דודיו של ישו. ההסבר לגירסת בני הדודים הוא מסובך, על פי יוחנן לאחות אמו של ישו קראו גם מרים (ובמקרה זה עולה השאלה מדוע שתי אחיות נקראו באותו שם?, יוחנן 19: 25). אותה מרים מוזכרת כרעיתו של קליאופס אחי יוסף אצל איזביוס (מכאן שהיא גיסתה של מרים אם-ישו ולא אחותה). בין שנים-עשר תלמידיו מונה ישו את יעקב בן זבדי ואת יעקב בן חלפי (מתי 10: 3). ובמקום אחר מוזכרת מרים כאמם של יעקב ויוסף, זאת אומרת מרים אחרת שאינה אמו. גירסה זו מזהה את מרים עם אשתו של קליאופס וטוענת כי יעקב (אחי-ישו) הוא בנם, וכנראה גם שאר הנזכרים כאחיו, ומכאן שאינם אחיו.
הסברים מפותלים אלו נראים מאוד בעייתיים לאור פשט הכתוב, ממנו ברור כי לישו היו אחים ואחיות. ובאשר למרים המגדלית, הרי שפרט למסופר עליה בבשורות, היא מוזכרת כבת לויתו האהובה של ישו וכמי שישו נשק לה על פיה, לפי הבשורה החיצונית על פי פיליפוס. מידע על ילדים משותפים לא נמצא עד היום.
סיכום: לא בן יחיד ואף לא אב לילדים
לפני כאלפיים שנה נולד בגליל ילד להוריו היהודים. אביו היה נגר וגם הוא עסק זמן מה במלאכת הנגרות. בשלב מסוים בחייו לאחר שפגש מטיף יהודי אחר, יצא בן-הנגר והתחיל להטיף. ככל שחלף הזמן התקבצו סביב המטיף, שכל רצונו היה לשפר את התנהגות בני עמו ולחזק את אמונתם, מספר תלמידים. אלו הדברים שאנחנו יודעים על ישו, אנו גם מכירים את סיפור מותו הנורא ולמדים מעט על בני משפחתו.
מאז אותו היום בו ניצלב ישו, ההיסטוריה האנושית קשורה בו ובסיפור חייו. בדברים שכתבתי לעיל ניסיתי לספר את סיפורו ולהציג בקצרה את המחלוקות הקשורות בסיפור זה ובדברים שהטיף או שרצה שיתקיימו. אלו נתונים במחלוקת מאז אותו היום. הניסיונות למצוא את קרוביו של ישו כמו גם את הפריטים הקשורים לברית החדשה הם תוצאה של מסורות אירופיות שהתפתחו מאוד בימי הביניים, מאות שנים אחרי יום הצליבה. האם היו לישו קרובים? ככל הנראה שכן. היו לו אחים ואחיות וקרובים אחרים, ישו לא היה בן יחיד הוא פעל וחי כיהודי בן תקופתו.
כאלף שמונה מאות שנים מפרידות בינינו החיים כיום לבין המידע האחרון על בני משפחתו של ישו. אלו, כמו קרובם המפורסם, נחשבים לנוצרים-יהודים. ומה באשר לקרוביו האחרים (אחיותיו, דודיו ובני דודיו)? הרי שאלו היו יהודים כשרים ובודאי שלא החשיבו עצמם למאמיניה של דת אחרת. סיפורו של ישו ומשפחתו הם סיפורים שחסרים פרטים רבים, אך אין מחלוקת על עובדה אחת פשוטה, מדובר ביהודים.
לסיום יש לציין כי מבין הגרסאות, האגדות ותאוריות הקונספירציה הצעה אחת לא עלתה עד היום: חפשו את קרוביו של בן-הנגר היהודי מנצרת בקרב בני עמו היהודים, צאצאי האנשים שישבו בארץ ישראל בשנים בהן חי. זוהי תוצאת ההפרדה רבת השנים שעשתה הכנסיה בין ישו למקורותיו, הן המשפחתיים והן האמונתיים. צופן דה וינצ'י ממשיך לנקוט בדרך זו ועל כן מראשיתו עוסק בבדיות ולא ב-"עובדות". הצורך בצאצאים נוצרים לישו גורם למספרי הבדיות להמציא צאצאים כאלו והוא ניכר היטב בצופן דה-וינצ'י. האם ניתן למצוא את קרוביו של ישו כיום? כיוון שאין שריד לו או לקרוביו הרי שלא ניתן ולא יהיה ניתן לבצע בדיקה למציאתם, ובנוסף התהפוכות ההיסטוריות והזמן הרב שעבר גורמים לחיפוש כזה להיות בלתי מציאותי. לו היה חיפוש כזה מציאותי, ניתן רק להניח שיש סיכוי שהם היו נמצאים בקרב צאצאי קרוביו היהודים.
לקריאה נוספת:
סיפור חייו ומותו של ישו כמטאפורה
יהודים ונוצרים בהחלטותיה של ועידת לאטרן הרביעית
אור לגויים: מבוא לאיגרת אל הרומים
האם יטוהר שמו של הבוגד?
מקורות:
ארון מ. תשנ"ג. ישו והנצרות –תרתי דסתרי: סיפור עלילותיה ומסע הרפתקאותיה של מיסטריה מן העידן הבתר פגני, ירושלים: מאגנס.
באומגרטן א. 2001. הכיתתיות בימי הבית השני, ת"א: משהב"ט.
כהן ח. ה. 1968. משפטו ומותו של ישו הנוצרי, ת"א: דביר.
פלוסר ד. 1980. המקורות היהודיים של הנצרות, ת"א: משהב"ט.
שנאן א. (עורך) .1999 יהודים מספרים על ישו, ת"א: ידיעות-אחרונות.
Borg M. J. 1984. Conflict, Holiness & Politics in the Teachings of Jesus, Lewiston NY: The E. Mellen P.
Clarke G. W. 1996. “The Origins and spread of Christianity,” In A. K. Brown et al. (eds.) , The Cambridge Ancient History, 2nd ed., Cambridge: Cambridge U. P. , Vol. 10, Chap. 17.
Goodman M. 1996. “Judea,” In A. K. Brown et al. (eds.) , The Cambridge Ancient History, 2nd ed., Cambridge: Cambridge U. P. , Vol. 10, Chap. 14d.
Mendels D. 1998. “Identity, Religion and Historiography: Studies in Hellenistic History,” Seffield: Sheffield A. P.
הברית החדשה (במאמר זה נעשה שימוש בנוסח החדש):
New Advent (Esp. Catholic Encyclopedia and Church Fathers’ Writings):
* ראו את אילן היוחסין של ישו בקישור המצורף.
הצאצאים של אותן קבוצות שישבו בארץ ישראל עד הכיבוש המוסלמי והתאסלמו. כמובן שלאחר מכן הם
התערבבו עם קבוצות רבות נוספות שהגיעו מכל האיזור במשך אלף וחמש מאות השנים שהארץ הייתה מוסלמית.
היו פלסטינים.
לגופו של עניין, לדעתי הפרשנות של ישו צריכה ליסוב סביב מה שהוא מסמל ובכך יש לחפש כיצד תפסו
אותו אנשי רוח.
הגל למשל ראה בישו כגורם מאחד בין הרוח הקדושה ובין האב לעבר האבסולוט המוחלט. הדת הייוונית
זיהתה את האלוהות עם האדם ולכן הייתה לוקה בחסר. היהדות והאיסלם זיהו את אלוהים כרוח אבל רוח
אינסופית המופרדת מהרוח הסופית שטמונה באדם. רק ישו הוא האיחוד בין הסופי והאין סופי בין האב
והבן.
פרויד רואה בישו דת של הבן מול דת של האב ביהדות. הופעתה של הנצרות משולה למרד הבן באב
הקדמון - חלק מהאתוס האנושי.
ההסטורי האמיתי ולא ישו כרעיון. האם אכן חי? מה קרה לו באמת? האם נותרו לו בני משפחה?
מה היו המטרות שלו? האם חשב כלל על הקמת דת חדשה או רק על רפורמה ליהדות בת זמנו?
שאלה מעניינת נוספת היא, אם היה חי היום, עם איזה מהדתות הנוצרית או היהודית הוא היה
מזדהה. (לדעתי הוא לא היה מוצא את עצמו ביהדות בת זמננו ובודאי שלא בנצרות) אותי מעניין
המחקר ההסטורי גרידא על אחת מהדמויות שהשפיעו על העולם כולו בכלל ועל היהודים והיהדות
בפרט ופחות מה הוא מסמל, אבל זהו עניין סובקטיבי כמובן.
אינה חשובה פה, או יותר נכון,האמת צריכה להבחן במיתוס ולא באדם מאחורי המיתוס. ניתוח היסטורי
אוטנטי בודק את הכוח המניע מאחורי המאורעות פחות מאשר את מקורותיו האוטנטים. ההיסטוריה מונעת
על ידי דפוסי חשיבה , נרמות תפיסות , רעיונות שמקבלים קדימות. במילים אחרות, אין זה חשוב אם מיתוס
הוא נכון או לא נכון, מה שחשוב היא אופן השפעתו של המיתוס ותירגומו למציאות.
בהקשר זה, עוד התייחסות לישו כסמל, כמיתוס, הפעם מאת בובר:
it is really nothing less than the Gospel of the pure relationship. There are the truer
things than the familiar mystic verse: "I am you, and you are I". The father and the son,
being consubstantial - we may say: God and man, being consubstantial, are actually
and forever Two, the two partners of the primal relationship that, from God to man, is
called mission and commandment; from man to God, seeing and hearing; between
both knowledge and love. And in this relationship the son, although the Father dwells
and work in him, bows before him that is greater and prays to him
ההבנה שלי היא שעבור בובר יחסי אב בן, אדם אלוהים, אינם יכולים להחשב ליחסים במלוא מובן המילה
של i you היות שיש בהם היררכיה. הבן אינו מסמל אחדות אלא פירוד.
בובר טוען שיתכן אחדות מיסטית שאחד ועוד אחד שווה אחד. אך מה טבעה של אותה אחדות במציאות?
When one returns into the wretchedness of daily turmoil, transfigured and exhausted,
and with knowing heart reflects on both, is one not bound to feel that Being is split with
one part abandoned to hopelessness? What help is it to my soul that it can be
transfigured again from this world into that unity, when this world itself has, of necessity,
no share whatever in that unity -- what does all "enjoyment of God" profit a life rent in
two? If that extravagantly rich heavenly moment has nothing to do with my poor earthly
moment-- what is it to me as long as I still have to live on earth -- must in all
seriousness still live on earth? That is the way to understand those masters who
renounced the raptures of the ecstasy of unification
בובר מצביע כאן על הכשלון של החוויה הדתית . חיים בעולם הזה , חיים אקטואלים חייבים לכלול את
הפירוד שהוא בסיס למערכת יחסים - reciprocal activity
הבן צריך להשאר בן והאב להשאר אב
in lived actuality there is no unity
הוא צודק אבל עכשיו ישו לא פלסטיני אלה נוצרי
אבללל הוא הביא אחריו את הדת הנצרות
דרך אגב ישו אמר שכל הנביאים שהיו לפני (התכוון למי שמוזכר בתנך )הם
באמת אבל אף נביא לא יבוא אחרי וכשבאה מוחמד שהוא ייסד את הדת "איסלאם"
זה היה שקר כי אין דת כזו ...
| | | | | | \
יעקוב יהודה שימעון יוסיי מרים שלומית ניצלב
\ \ /
סוקל ניצלב הוא חי כנזיר לא יכול להיות
באבנים / לו ילדים
/ ללא ילדים
ללא ילדים
ליהודה, יוסיי, מרים ושולמים היה יכול להיות שהיו להם ילדים ולילדים שלהם היו צאצאים שחים קיום
ושנישארו יהודים או שהצאצאים מתו מהפוגרומים והאינקווזיציות והפרעות והשואה
ישוע נולד יהודי הסימבול שלו הוא עם אלוהים.
הוא הביא את בשורתו דבר ראשון ליהודים וכשהם לא קיבלו את זה הוא פנה לצד
האחר.
רוב תלמידיו של ישוע הם יהודים אגב..
חוץ מזה סביר להניח שקרובי משפחה של ישו הוגלו ועברו מסכת של אינקוויזיציה פרעות ושואה כמו
שאר היהודים שחיו עימם.
המחבר ראוי לשבח גם על הביבליוגרפיה שצרף.
לספרות העברית ראוי להוסיף את ספרו של יוסף קלויזנר "ישו הנוצרי"
(שטיבל 1933), בו הוא מנסה לנכס את ישוע ליהדות. זהו אמנם מחקר
ישן מאוד אבל ההשוואות שהוא עושה בין דבריו ומעשיו של ישוע לבין
האתוס הפרושי והאיסיי כפי שהוא משתקף בתלמודים הן מאלפות.
[%sig%]
מישו עד פאולוס.
כדי להבין את ישו צריך להבין שני משפטים ראשיים בתורה
"ואהבת את אדוני אלוהיך"
"כבד את אביך ואת אמך"
חובת האהבה היא לאלוהים. אל האדם גם הקרוב ביותר מספיקה התנגות מכובדת.
ישו במידה והיה קיים כמובן היה סוג של רב. אם קוראים היטב את הנאמר בשמו מעבר לשינויי נוסח
הטיף בעיקר לחזור להאמין באלוהים עצמו. לא בדת הממוסדת. בחיים בצורה דתית, אך חסרת אמונה
אמיתית.
כמו הרבה גורויים עד ימינו הוא ניסה לתת תשובה לשאלה של חוסר משמעות החיים ותחושת ריקנות.
הוא לא רצה להמציא דת.
עניין לידת הבתולים יתכן ונובעת משאלה של לידה מוקדמת או סברה שמרים יתכן ונאנסה או קימה יחסי
מין עם חיל רומאי.
המאמר מרחיב דעת. תודה
> עניין לידת הבתולים יתכן ונובעת משאלה של לידה מוקדמת או סברה שמרים יתכן ונאנסה או קימה יחסי
מין עם חיל רומאי.<<
וואי וואי מר לחמן, איזו כפירה. מרים נאנסה על ידי חייל רומאי שבוז הרחק מהבית. לא יותר נעים לשער
שהוא הבן של יוסף וזהו?
אני לא זוכר אם קראתי אותו אצל קלויזנר או אצל השופט חיים כהןם
אבל אני זוכר איזו הערה שהייתה סוג של אפשרות כזאת ובגלל זה היה צריך להמציא את לידת הבתולים.
אבל אני לא זוכר בדיוק מאיפה נולדה השמועה
הן מאוחרות במאות שנים מתקופתו של ישו). שנאן מציג אותן (את אלו שנכתבו
ע"י יהודים) בספרו שמופיע ברשימת המקורות.
תודה לכל המגיבים!
> תודה לכל המגיבים!
תודה לך על המאמר!
מכירים אותו מהסרט של מונטי פייטון Life of Brian...
על עקרונות המשפחה , ולא מצאתי. יתכן כי חיפוש טוב יותר יניב יותר תוצאות. אבל בכל זאת אני אציע קו
של פרשנות שבטח אנגלס היה מסכים איתי:
בעולם פטריכאלי שבו גברים שולטים על אמצעי הייצור, הבתולין מהווה קלף מיקוח רב עוצמה בידיהן של
נשים למציאת בעל ראוי
על חד-קרן).למשל היתה חשיבות שהבתולה מאורלייאן תהיה באמת בתולה אחרת כיצד יכולה לקלוט
התגלות?
בתולה" שהיה רווח בשפה העברית של אותם ימים שפירושו אישה צעירה ותו לא.
בתרגום המושג ליוונית נעשה משגה גס ותורגם כ"VIRGO" ומכאן כל הבלגאן...
לביבליוגרפיה של מחבר המאמר ראוי להוסיף עוד פריט (עוד פריטים הרבה,
אבל אני מסתפק כאן באחד): רוברט גרייבס, "המלך ישוע".
כמובן, גם זה רק רומן, שמחברו חקר את התקופה לפניי ולפנים, אך לא היו
לפניו מסמכים להוכיח את התיזה שלו. וכמובן כבר ספר הברית החדשה מבוסס
על פרטים היסטוריים ודמיון. ובאמת קטהגי קולע כשהוא מדגיש שאין הרבה
נפקא מינא אם נמצא שצאצאים ממשפ´ ישוע הם השכנים שלנו משמאל: האם עברה
עליהם בירושה מעט מכוחו הגואל של ישוע? הבל הבלים.
אם כן, יש מחקר היסטורי פילולוגי בישוע ויש מחקר העוסק בהשפעתו
הרוחנית, שהיתה לעתים מזונמות מפוקפקת. אולי האיש היה בסדר, אבל מצבו
ההיסטורי, הקונסטלציה לתוכה הוא נולד מעכירים את דמותו? מלבד
הקונסטלציות,יש בני אדם המדברים בשמו ( מסעי הצלב, למשל וכיו"ב)
ומעשיהם בניגוד מוחלט לתורתו.
מלבד ישוע המיסתורי קיים אפוא ישוע ההיסטורי, - חידה לעצמה. מפלביוס,
בין היתי, ידוע כי קמו בתקופה טעונה זו משיחים לישראל - הוא מספר על
אחד שהקהיל את העם לרגלי חומות ירושלים ואמר להם שאוטוטו כבר קמה גאולה
לעולם, מיד יראו ובועיניהם יחזו - היו כאלה גם אחר כך ואנשים כבר ארזו
כדי לא לאחר את הרכבת למלכות השמים (שבתאי צבי).
אם כן, מלבד איש הרוח בעל השפעות רוחניות יש השאלה ההיסטורית. נחזור
נא לגרייבס, העוסק בשאלת הולדתו הבתולית של ישוע, באימו מרים הבתולה.
לפי גרייבס, הפותר, בדרכו, את החידה, (לא כלחמן לעיל), מרים לא היתה
כל כך בתולה אלא אשת אריסטובולוס בן הורדוס שפחד מאביו שהיה מוציא כל
בן משפחה להורג ועל כן הוא היה חייב להסתיר את אבהותו ועם זאת רצה
לדאוג ליורש לכס מלכות יהודה; הוא נשא את מרים (שהיתה כוהנת במקדש)
לאישה בסתר והיא ילדה לו בן בשם ישוע. אך מרים נותרה בודדת וכשהורדוס
הרג גם את אריסטובולוס היא נאלצה למצוא לה משען והצטרפה ליוסף. או משהו
כזה - רומן מסובך, המבקש לתקן את הנאמר יתקן.
אני לא הייתי דן בדמות ישוע בעקבות איזו יצירה ספרותית דמיונית
קלוקלת. מה שאני כן אוהב - יצירה דמיונית, אבל בעיניי לא קלוקלת - זה
הסרט יזוס כריסט סופרסטאר.
לגבי ההתיחסות ההסטורית: מובן שאין לנו אפשרות לבחון מה באמת התרחש שם. אך לעומת זאת, כן
ניתן לענות לשאלה, האם ספור שכזה הוא מופרך מצד היהדות, או שיש לו תקדימים. ובכן: על פי ספר חנוך
ב´ בסופו: ניר, אחיו של נח היה נשוי לאשה בשם צופנימה. בגלל היותו כהן, פרש מאשתו. יום אחד אשתו
גילתה לו, שהרתה מרוח הקדש. הוא כמובן לא האמין לה. מרוב צער, היא נפטרה. הלך ניר לאחיו נח וספר
לו מה קרה. החליטו שניהם לקבור אותה בצנעה, כי היתה צדקת. כאשר חזרו אליה, נוכחו לדעת שהתינוק
כבר נולד (יצא מגופתה המתה), והוא מלא אור, ומדבר אתם כבוגר. אז הבינו שהיה כאן מעשה נס. אותו
תינוק שנולד, היה לא אחר ממלכי צדק (זה שאברהם נתן לו מעשר). ורמז מענין: 5 האותיות הראשונות של
ניר צופנימה מהוות את המלה "נוצרי".
ובאשר להתיחסות הערכית: להיכנס להריון מ"רוח הקדש", פרושו: להכנס להריון מספורי מעשיות -
משקרים. והשאלה: האם ניתן להכנס להריון משקרים? והתשובה היא חיובית, היות שעל פי קבלה, ה"זרע"
הוא סוד השקר, ככתוב: "נתתיך שרק כלו זרע אמת" ("שרק" - אותיות זהות ל"שקר"). נח על פי קבלה
נקרא "יסוד אבא" (ספירת החכמה) ומיצג את שרש הזרע. התבה שלו לעומת זאת, היא "אמא" (ספירת
הבינה). לכן, כאשר היה בין 600 שנה (כמנין שקר), נכנס לתבה. ורמז לכל הנ"ל, בפסוק: "ועתה הנה נתן
י-ה-ו-ה רוח שקר..." - כאשר הר"ת של 5 המלים שלפני המלה "שקר", מהוות את המלה "הריון". אמרו
חז"ל: "אין רוח הקדש אלא חן". ונאמר "שקר החן". אז ניתן להכנס להריון מרוח הקדש. ונסכם עם דבריו של
רבי נחמן מברסלב: מספורי מעשיות שלי ניתן להיכנס להריון.
כתבתי ספר שעוסק בכל הברורים הנ"ל, ופרטים עליו באתר:
http://www.yimachshmo.blogspot.com
הנ"ל, שגם השקר אמת, וברמה הרבה יותר גבוהה מאמת סתם.
את ספרו של אהרון לירון "הנצרות וארץ הקודש", שהוא ספר רחב יריעה ורחב אופקים.
לגבי צופן דה וינצ´י - מעבר לאי הדיוקים העובדתיים והבדותות, יש בו מימד מדאיג של עיוות - עם
אג´נדה ברורה של פמיניזם קיצוני עד כדי שנאת גברים, ההופכת לפופולרית יותר ויותר, לצערנו. אותו
אפיפיור (גרגוריוס הגדול מהמאה השישית לספירה) שזיהה את מרים המגדלית עם מרים הזונה/החוטאת
שחזרה בתשובה פתח פתח למליארדי אנשים חלכאים ונדכאים להזדהות עם הנצרות, ולהפיח תקווה חדשה
בחייהם. הדבר הביא לכך, שמדמות משנית בברית החדשה, הושמה מרים המגדלית (מגדלנה) במרכזה של
האמונה הנוצרית. אבל במקום להזכיר זאת, מעדיף דן בראון, מחברו של צופן דה וינצ´י, להתרכז,
כאמור ב"אג´נדה" צרת האופקים של קיפוח הנשים, לכאורה, וחבל.
עניין נוסף ולא בלתי קשור, הוא קשירת הכתרים ל"פולחן האלה הקדומה", שהוא, לכאורה, אחד היסודות
עליו נבנתה הנצרות הקדומה ו"הטהורה", ואשר הנשיות ופולחן האישה במרכזו. פולחן זה, כמה צפוי,
עוות וזוהם לחלוטין אליבא דבראון ע"י עדת הגברים ששלטו מאז ועד היום בנצרות. אכן, הנצרות איננה
דת פמיניסטית במיוחד, אולם, להערכתי, גם פולחן האלה הקדומה לא היה במיוחד פמיניסטי - הקדשות
במקדשי הפריון היו מן הסתם כלי לשעשועי הגברים המגיעים אליהם במועדי החגים השונים... אין ספק
כי רומנטיזציה בנוסח "הפרא האציל" שולטת בתפיסה זאת ולא הרבה מעבר לכך.
נקראה קדושה יענו לפני שהיא ילדה את ישו היא הייתה בתולה
הזונה מבבל!!
בספר של א. א. קבק, וכן בסרט ישו כוכב עליון.
לעניין "פולחן האלה הקדומה", קראתי ספר מרתק על נושא זה ועל מה שהסטוריונים מכנים "אירופה
הקדומה" ושמו The Chalice and the Blade, Riane Eisler 1987 .הספר מציג נתונים על תקופה
יוצאת דופן. אם הנתונים והנימוקים נכונים, משמע שהחברה ב"אירופה הקדומה" הייתה מתקדמת בהרבה
מאשר החברה שלנו, והופעתה של החברה ביוון העתיקה, הנחשבת בעיני רבים למופת, הייתה, בעצם, לא
עליית מדרגה, אלא הידרדרות מרמה גבוהה יותר. חברה זאת עסקה בפולחן האלה הקדומה, אלא שאני
חולק על דעת המחברת, שפולחן זה היוה את הסיבה והבסיס לייחודה של החברה. לדעתי, אין היא אלא
תוצאה וביטוי של רמת התודעה הקולקטיבית של אותה חברה. הקורא ימצא בספר זה דברים המתקשרים
בבירור לשאלת מקומה של האשה בנצרות. בעברית נקרא הספר "הגביע והלהב", והוא יצא בהוצאת גל.
בחיפושיי אחר מקורות הספר הגעתי לטלפון של עורכת הספר, 5389160-02, והיא אמרה לי שככל הנראה
קל יותר להשיגו דרכה. ולהקורא ינעם.
שמעון זילבר
אני מעורב במהפכה בחינוך, ומזמין את המתעניינים לגלוש לאתרנו ולהיווכח שיש "קבלות" רציניות
למילה "מהפכה":
www.hagaon.co.il
אין אני מזלזל בתרבויות הודו אירופאיות. נהפוך הוא , הן מרתקות אותי
אבל יוון זה קלאסיקה אחרת.
עוד הרבה.
ברגע שסיימתי את קריאת ספר צופן דה וינצי רצתי אל
המחשב מתוך סקרנות על כל ראשית הנצרות, ישו וכמובן
ליאונרדו דה וינצי שאותו תמיד הערצתי {תודה על
התגובות של כל השאר}.
אני מוצאת את דת הנצרות כדת שראשיתה בעלת יותר
מדיי משמעויות, דעות, גירסאות וסיפורים שגורמים לך
לשאול מה כן מציאותי ומה בעצם לא?
אני מאמינה שהאמת הייתה מנפצת אמונה של הרבה מאוד
אנשים והדבר שהכי מפריע לי {שאולי לא כל כך קשור
למאמר} העובדה שישו היה יהודי ואין שום הוכחה חד
משמעית שרצה לעזוב את היהדות ואם זאת אנחנו אחיי
ישו נתקלים לאין סוף אנטישמיות והשמצות על הגזע
ממנו באנו וכל הזמן מהדהד בראשי אבל ישו היה יהודי
אבל הרבה ממאמינו הראשונים היו יהודים, איך בכלל
נוצרה דת חדשה ומהי האמת כנראה שבקרוב לא
נדע............
הכנסיה הקתולית אימצה במשך אלפיים שנים את הטקסט "דמו יהיה עלינו"
באופן פשטני של האשמת כל היהודים במותו של ישו.
צלב הכרס - היה צלב, ובת בריתה של גרמניה הנאצית הייתה איטליה (מושב
הכנסיה).
באופן היסטורי - מה שקרה הוא ניכוס, הפיכת הדת היהודית לדת רומאית לנכס
להמונים באמצעותו של ישו. ישו שימש כלי לאימפריה הרומית.
החינוך היום אינו צריך להתמקד בסמל (מגן דוד, צלב, סהר) או בדמות
מסויימת, אלא, עד לאן מוכן האדם לקחת את עצמו בפשעים שהוא מבצע כלפי
בני אדם אחרים בשמו של הסמל ובשמה של הדמות ?...
(הבהרה-אין בי שום טינה כלפי ישו האדם, משפחתו, דתו,דיעותיו ואמונתו.
רק כלפי המנצלים, זורעי השינאה ממשיכיו של אירינאוס, של האינקוויזיציה,
ושל היטלר).
אלפיים שנה עם המון חורים. רק לפניי זמן לא קצר התגלו הכתבים שבעצם
מציגים את "יהודה איש הקריות" באור שונה לגמריי משנהוג היה לחשוב.
בעקבות הכתבים שהתגלו, חלק נורא חשוב במותו של ישו משנה את הסיפור
והאמונה של הרבה מאוד אנשים. גם במידה ואין אמת בכתבים או שאין דרך
להוכיח את נכונותם, מספיקה העובדה שכתב זה קיים כדיי לעורר מחלוקת
ולהוסיף עוד סימן שאלה.
אולי זו גישה מתנאשת אבל אני בהחלט חושבת שזאת אמונה עיוורת בדת
שהתחילה בעצם רק מחכמה של אנשים לשכנע את השאר שזו הדרך ומטיפשותם של
השאר ללכת אחריה עד היום.
נכון גם ליהדות ישנם את הסיפורים הלא הגיוניים שעד היום מסופרים אבל
אני מרגישה שעם 5000+ של קיום, דת ששרדה יותר מכל דת אחרת ובעצם האחות
הגדולה של הנצרות. יותר קשה להתווכח. {היהדות- כבודה במקומה צריך להיות
מונח}.
מה שאני מנסה לומר שאני מסכימה איתך לגביי הפיסקה האחרונה שכתבת, ושאני
בתור אדם חושבת שאנשים מטבעם בוחרים להתרכז בשינאה של השונה מהם מבלי
לעצור ולעשות את החושבים. האדם מחפש כל דרך להצדיק את טבעו ולהרוס את
כל מה שלא מקובל על דרך החיים שבחר ובעצם מפאר את עצמו ואת ההולכים
בדרכו {בא לידיי ביטוי גם באורך החיים היומימי}
זה ברור שהסיפור הדתי היה תרוץ לייצר השינאה, והרצון להשמיד את השונה.
מה אנחנו רוצחים גרמנים בגלל האבות שלהם?
אבל כן, אנחנויוצרים שינאה, בתרוץ של דת, כלפי שכנינו שגם הם אחים שלנו
ולא מפריע לנו הרג שלהם ע"י חיילנו.
עלינו ועל בנינו ולכן הנוצרים מאמינים שבגלל דברים אילו כול היהודים הם
רוחי ישו
הרומאי והיווני, חובתנו וזכותנו המוסרית לגרשם כמו שהמכבים גרשו את
הכובש היווני מכול חלקי ארץ ישראל!
הפילוג כנראה קדום לישוע, ולדידי הוא לוט בערפילי ההיסטוריה של בית
שני. ועדין חוקרים את האיסיים שהתבודדו במדבר, נפרדו ועמדו מנגד לכהונה
בירושלים ולכן גם לכלל ישראל המאמינים בדרך האמונה של הפרושים, עם
מצוות וכו´, - ויש ללמוד על האיסיים בכלל, מה שאני אעשה בקרוב גם. בעת
חורבן הבית כבר היתה קיימת כת, או פלג נפרד מגוף היהדות, בעל תודעה
לתורתם העצמית, נבדלת כאמור מגוף היהדות (אם כי ראו עצמם עדין יהודים,
רק שונים במקצת בדיעותיהם הפוליטיות-דתיות ובמנהגיהם. אי לכך הם לא
השתתפו במרד הגדול, וודאי מסיבות דתיות ובגלל הבדלי השקפה ואמונה. במאה
השניה, לערך - "אם גרעין זרעת, בטח": הפירוד הבשיל עוינות וקרע מוחלט
בין אלה שעוד החזיקו ביהדותם איכשהו אם כי היו נוצרים ("נוצרים-
יהודים") ובין אלה שמוצאם לא היה ביהודה, אלה בין הפגנים הגויים שעברו
לנצרות אך לא היתה להם כבר כל זיקה כאמור לעם היהודי, אלא רק לאותו
חלק מתורתו שהיווה בעיניהם את תורצת הנצרות. למשל שינו את תאריך חג
הפסח כדי שלא יחול בימים בהם היהודים חגגו אותו, וכי"ב.
הספור השלם + ראיות, יצא לאור (עדין לא בחנויות) ונקרא ימ"ח שמו. תוכלו לקרוא את הספור מהפרק
הראשון בספר, באתר: http://www.yimachshmo.blogspot.com
אשר מעורר רבים מעימנולהתחקות אחרי ראשית הנצרות. כמו כן אני לא בטוח
שיש עוד מדינות רבות כמו ישראל שעוקבות באדיקות אחרי החלטות הותיקן
בעניין הפרשנות הרישמית של תולדות ישו ומעשי השליחים והשלכותיהם על
האמונה הנוצרית כיום. כיהודים אנו מתקשים להבין את הנצרות, שמצד אחד
צמחה מתוך היהדות, תפשה כיוון פגאני/הלניסטי, ועמלה קשות כדי להטיל
ביהודים סטיגמות, שהפכו אותם לאני האחר של כל נוצרי.
ליהודים יש אמביציה להוכיח שהיסודות של הנצרות בנויים על בדיות, אגדות
וחוסר הבנה של דברי משיחם. חשוב לנו להראות שישו הוא בשר ודם, יהודי שלא
התכוון להקים דת חדשה, ושהיה מתכחש למוצר הסופי שנולד כביכול ממנו.
הוכחות כאלו היו גם מעמידות את הבידול שנוצר על ידי הכנסיה עבור היהודים
באור מגוחך ואכזרי במיוחד.
אנו מתענגים במיוחד כאשר הנוצרים מגלים בעצם עד כמה רעועים היסודות
עליהם אמונתם נשענת. צופן דה- וינצ´י עושה לנו את זה, כאשר הוא נראה
הכיצד הכנסיה השמרנית מסתירה את האמת מהמאמינים ומוכנה לעבור על כל לאו
אפשרי כדי לעשות כן. מנגד לכנסיה אלו שיודעים את האמת, קרי מיסדר ציון,
אינם מפתחים נצרות אלטרנטיבית, אלא חוזרים לפגאניזם האירופי הקדום של
פולחן האם הגדולה. כך שהיהדות נותרת לבדה בצלילותה, והברית החדשה עם
האלוהים המונותאיסטי, היתה כלא היתה. העובדה שצופן דה וינצי זוכה
לפופולריות כה רבה - אף היא לכאורה מעודדת שכן היא מראה שהנוצרים בעצמם
אינם בטוחים העיקרי האמונה, ומוכנים להתעניין בגישות אחרות.
גבי אנשים.
כמה מאיתנו - יהודים החיים בארץ ישראל יכולים להסתכל כך על דתנו שלנו
ולבקר אותה. היהדות אכן שונתה מקצה אל קצה ב-2000 שנות הגלות ואף
לפניהם היא עוותה קשות ע"י האנשים אשר שלטו בממלכת יהודה על-מנת להשיג
כוח ושליטה.
כך שכיום הגענו למצב שאין כמעט קשר בין המצוות הכתובות בתנ"ך בפשטות
ברובן לאורך החיים שבו חיים יהודים בימינו.
בסופו של דבר עיקרה של כל דת הוא לא איך היא התפתחה עד לימינו אלא מה
היא נותנת או לוקחת מכל אחד מאיתנו כיום.
כל דת מונותאיסטית שונתה בידי מנהיגיה במשך ההיסטוריה על מנת לשלוט
במאמיניה בצורה נחרצת וחזקה יותר. לדוגמה שיטות הכומר והוידוי בנצרות
הקתולית, אשר מונעת מאדם ל"תקשר" באופן ישיר עם האל.
אני רוצה גם להגיב על הטענה שנכתבה ע"י מיכאלה שלפיה הדת היהודית היא
העתיקה בעולם - טעות. אמנם היא הראשונה משלושת הדתות המונותאיסטיות
הגדולות, אך אוסף הכתות המכונה כיום הינדואיזם התפתח והתעצב לפניה, ואל
לנו לשכוח שלדת זאת יותר ממיליארד מאמינים בעולם והיא הדת השלישית
בגודלה בעולם.
אסיים בתקווה שכל אחד מאיתנו ימצא את האושר הפנימי שלו בעזרת דת כלשהי
או בלעדייה. המאמר עצמו היה מעניין ומחכים מאוד מאוד ואני מודה מקרה
לה על פרסומו.
ידעתי קודם. אני מצרף שיר במקום תגובה ונראה לי שתוכנו הכי קרוב
למציאות של הימים ההם.
חיים שרייבר
רוח הקודש
סיפור מההפטרה
מרים הבתולה היתה עלמה יפה עד מאוד. בלשון של ימינו אנו היינו מכנים
אותה "כוסית". את היופי שלה ניתן לראות בציורים עתיקים של גדולי אמנים
המפארים את כתלי המוזיאונים והכנסיות.
אפשר גם לקבוע בוודאות שהיו לה הרבה מאוד מחזרים נלהבים.
ובאחד הימים הבחינו האחים שאחותם מרים הבתולה התעגלה מעט בבטנה והיא
כבר לא כתמול-שלשום. ושאלו אותה האחים לפשר הדבר ישר ולענין: מי האב?
מרים ידעה בדיוק איזה גורל מר מחכה לה ענתה להם: רוּחַ הַקודֶשׁ!
כידוע אצלנו במזרח התיכון החדש נהוג אצל בני דודנו הישמעאלים שהאח
הבכור מעביר חרב פיפיות (שבריה) על צוארה של האחות הסוררת כדי לטהר את
הכתם והבושה מהמשפחה.
כנראה שהאחים אהבו מאוד את אחותם היפה מרים ולא רצו לפגוע בה לרעה,
אז החליטו לקבל את דבריה מלה במלה כלומר: רוח הקודש!
וכך נולד לאלוהים בן זכר בעיר בית-לחם. ולאחר שמונה ימים הוכנס הילוד
במזל טוב לבריתו של אברהם אבינו. והמוהל סלסל בחרדת קודש את הברכה
המסורתית: זה הקטן גדול יהיה!
וכך ניצלה אחותנו מרים מגורלה המר והפכה ל- מִרְיָם הַקְדושָה.
לא כך בדיוק מסופר בברית החדשה, במגילות הגנוזות ובספר צופן דה וינצ´י
אבל יש לשער שכך זה באמת היה.
הם היו לו ילדים?
אם כן איפה הם נולדו והאם יש להם דור של המשכיות?
ומוסבר שם כי ישו היה נשוי מריה מגדנלה והכנסיה הנוצרית העלימה את הפרט הזה
מרים.ככל הנראה ,בשנים ההן היה זה תרוץ סביר לניהול רומן מחוץ לנישואין.
כל המלאך ניבא לה שבנה יהיה נזיר הוא לא ניבא לה שהיא תילד מ"רוח
הקודש" קודם כל תיקרא את הסיפור אחרכך תבוא לבלבל את המוח,קאפיש?!
לך למח את השטות על אמו של שמשון?? יש מקור מסוים שמזכיר משהו בענין??
על פי כל המקורות היא היתה נשואה לאיש בשר ודם.
המלצה שלי, תלמד קצת תנ"ך. ספר מעניין..
קריאת "הארץ" או משהו אבל אינני מוצא אותו כרגע...
שבכל הסיפורים הללו, ועוד, נרמז כי אולי הייתה איזו התערבות עליונה בתהליך ההתעברות). אבל מה
שכן, הנצרות היא לא הראשונה שהמציאה את השטות על התעברות מרוח הקודש.
האם לא ידעת שכמה וכמה ממלכי בבל ומצרים העתיקה היו צאצאים ישירים של אלים? האם לא שמעת
שחמורבי כבר נוצר בפנתיאון האלים בשמים, בטרם נברא העולם, כדי שיוכל להוריד לבני האדם את חוקי
האלים ולהאיר להם את הצדק האלוהי בבוא היום?האם לא שמעת שאלכסנדר מוקדון היה בנו של זאוס
בכבודו ובעצמו?! ;-)
שישו שינה בהרבה אבל הבסיס היה יוחנן ולכן למה לא צלבו גם אותו?
כדי לסלוח לכל מי שתטא בשביל זה הוא נצלב
תשיגו את ספר:צופן דה וינצ´י התרמית ותבינו הכל!
אפשר להשיג אותו בחינם באתר החותם.
מקווה שתבינו.
שאלוהים יברך את כולכם.
ככל שהבנתי משגת - מצב הרוח הלאומי שלנו היום אמור להוליד מנהיג חדש
שיעשה גם הוא מעשים לא מקובלים לשינוי המצב. ממש כשם שעשה ישו כשיצא
בביקורת נגד המנהיגות היהודית בנהנתנית והמושחתת דאז וקרב אליו את כל
דחויי העם. בעיקר איחד את העם סביבו ( מאוחר יותר גם את מחצית העולם ).
יש תקווה למנהיגות חדשה או שצריך המצב לשם כך להחמיר עוד יותר?
אני מעמין שישוע נולד לבתולה, חברה אתם באמת חסרי אמונה ו זה לא קשור
לנוצרות.
דרך הגב מדוע אתם קוראים לו ישו? זו סתם המצאה של מכחישיו.
תחזרו אחרי שמו היה ו יהיה ישוע
תודה רבה.
ותודה לניסים.
לכל מי שקרא את צופן דא וינצי.
תנכי מה לדעתכם אני צריכה לעשות עם זה ?
גם נביאי הדת המיטראסית כנראה שידעו מראש על בואו של רייב ישוע מנצרת - עובדה: כל מינהגי
הנצרות, לרבות חלקים נרחבים מהסיפורים ("הבשורות") בברית החדשה, מתאימים היטב היטב לדת
מיטראס האלילית שנפוצה ברחבי העולם הקדום יותר משלוש מאות שנה לפני לידת הרייבע...
קטע מתגובה שכתבתי פעם באתר של אלי אשד יבהיר ולמה אני מתכוון:
"רבי ישוע מנצרת היה, כנראה, עוד רב "רנטגן" משיחי חביב על הבריות - ואופיני עד זרא לתקופתו. אולם,
לצערנו, לעולם לא נדע את האמת עליו עצמו, שכן כותבי "תורתו" (כביכול), שהיו תלמידיו ותלמידי
תלמידיו, הפכו אותו רטרואקטיבית למשיח ולאלוהים בדמות אדם - והפכו את משנתו-תורתו (שהייתה
במקורה יהודית טיפוסית, כנראה) לדת חדשה ששאבה את השראתה בעיקר מן הדת הפגאנית
המיטראסית המתחרה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Mithras#Rituals_and_worship
עד כדי כך הן דומות, הנצרות ודת מיטראס, שניתן "לחשוד" שמדובר בחיקוי מוחלט:
http://www.vexen.co.uk/religion/mithraism.html
http://curezone.com/forums/fm.asp?i=689502
(המאמר האחרון מונה ומראה באופן מסודר [וקצר] 21 מקבילות מדהימות - מאוד מומלץ!)"
http://www.notes.co.il/eshed/41853.asp
אם לא הבנת עד עכשיו, צביה היקרה, אסביר: ה"התאמה" כביכול בין הסיפורים על ישו ב"ברית החדשה"
ובין נבואות וקטעים מסויימים בתנ"ך, נובעת משני דברים. 1. פרשנות מעוותת של כל מני קטעים
מעורפלים בתנ"ך בידי תיאולוגים נוצרים כך שיתאימו, רטרואקטיבית, לסיפורו של ישו. 2. כותבי הסיפורים
על ישו התאימו מראש את סיפורם כך שיתאים לקטעים מסוימים המופיעים בתנ"ך - ממש כמו שהתאימו
אותם לקטעים מסוימים הקשורים בדת המיטראסית...
הכל עניין של שיווק ותאמת הפרסומת לקהל היעד...
על דרכו של ישו אני מציע לכולם לקרוא את הספר קורס בניסים ולתרגל אותו כמו שאתם נושמים ואז
תדעו את עצמכם ויותר מזה אין מה לחפש כי תגיעו לאלוהים
מחקים לו עד עכשו!!!....... וקרו ישעיהו נ"ג ..
אין לב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו ...ותודה
לספר שלהם "הברית החדשה" - מתוך הסתמכות רטרואקטיבית על שתי מילים מספר ירמיה - אינה
אומרת שהמחבר המקורי של נבואת ירמיהו אכן התכוון לנבא את הופעתו של ספר זה. האמת היא שלשום
דבר ממה שכתוב שם אין שום קשר לישוע, הכל מדבר על שיבת עם ישראל בתשובה, חיזוק האמונה ב-ה´
בכל לבבם, וחזרתו של עם ישראל לארצו ומולדתו - הלא היא פלשתינה-א"י הקדושה שאליה הביא אותנו
הרצל:
"כ´. הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים--שִׁתִי לִבֵּךְ, לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הלכתי (הָלָכְתְּ); שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֻׁבִי
אֶל-עָרַיִךְ אֵלֶּה. כ"א. עַד-מָתַי תִּתְחַמָּקִין, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה: כִּי-בָרָא יְהוָה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר.
{ס}
כ"ב. כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יֹאמְרוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת-
שְׁבוּתָם: יְבָרֶכְךָ יְהוָה נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ. כ"ג. וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל-עָרָיו, יַחְדָּו: אִכָּרִים, וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר. כ"ד.
כִּי הִרְוֵיתִי, נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וְכָל-נֶפֶשׁ דָּאֲבָה, מִלֵּאתִי. כ"ה. עַל-זֹאת, הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה; וּשְׁנָתִי, עָרְבָה לִּי. {ס}
כ"ו. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְזָרַעְתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה, זֶרַע אָדָם, וְזֶרַע בְּהֵמָה. כ"ז. וְהָיָה
כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס--וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ: כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ, נְאֻם-
יְהוָה. כ"ח בַּיָּמִים הָהֵם--לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד, אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר; וְשִׁנֵּי בָנִים, תִּקְהֶינָה. כ"ט. כִּי אִם-אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ,
יָמוּת: כָּל-הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר, תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו. {ס}
ל´. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה. ל"א. לֹא כַבְּרִית,
אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי
בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה. ל"ב. כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה,
נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. ל"ג. וְלֹא יְלַמְּדוּ
עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת-יְהוָה: כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-
יְהוָה--כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד. {ס}
ל"ד. כֹּה אָמַר יְהוָה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יְהוָה
צְבָאוֹת שְׁמוֹ. ל"ה. אִם-יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, מִלְּפָנַי--נְאֻם-יְהוָה; גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ, מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי--כָּל-
הַיָּמִים. {ס}
ל"ו. כֹּה אָמַר יְהוָה, אִם-יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה, וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי-אֶרֶץ, לְמָטָּה: גַּם-אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל,
עַל-כָּל-אֲשֶׁר עָשׂוּ--נְאֻם-יְהוָה. {ס}
ל"ז. הִנֵּה יָמִים (בָּאִים), נְאֻם-יְהוָה; וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיהוָה, מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה. ל"ח. וְיָצָא עוֹד קוה (קָו)
הַמִּדָּה, נֶגְדּוֹ, עַל, גִּבְעַת גָּרֵב; וְנָסַב, גֹּעָתָה. ל"ט. וְכָל-הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וְכָל-השרמות (הַשְּׁדֵמוֹת) עַד-
נַחַל קִדְרוֹן עַד-פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים, מִזְרָחָה--קֹדֶשׁ, לַיהוָה: לֹא-יִנָּתֵשׁ וְלֹא-יֵהָרֵס עוֹד, לְעוֹלָם. {פ}"
נו, אז עכשיו שהרצל כבר הגיע, וכל יהודי ממילא יודע מיהו ה´, נשאר רק לחזור בתשובה שלמה ולבנות את
בית המקדש - בדיוק כפי שכתוב בהמשך הפרק... אתה מצטרף, בולוס אחי?!?
הצאצאים של אחיו של ישוע נישארו יהודים אבל אולי הם כולם מתו (בשואה,
בעלילות הדם, באינקווזיציה וכו´)
ימ"ח). המחקר הוא מנקודת מבט יהודית אורתודוכסית. בין השאר, מובא הספור האמיתי על איך שהוקמה
הנצרות: מי היה בעצם פאולוס, וכיצד הוא ושמעון כיפא שתפו פעולה עם חז"ל, על מנת להוציא את
היהודים המשיחיים מעם ישראל, על ידי זה שהקימו להם דת חדשה. פרטים על הספר + הפרק הראשון,
וחלק מהפרק השני נמצאים באתר:
http://www.yimachshmo.blogspot.com
אימא שלו מרים יהודיה השפה שלה אין כמוה היתה מדברת בשפה רומית נולד בשתחים בית לחם הסיפור
שלו . ישו היה נבי שלח אותו האל כי יש תעויות בדת היהודים היהודים פחדו שילך להם השבת הלכו
לאמריקאנים אמרו יש מישהו מדבר הרבה והו קוסם האמריקאנים אמרו תהרגו אותו .ידע ישו על זה אבי
מישהו עשה הבנים שלו דומה לו והאל עלה אותו לשמים היהודים חשוו כזה ישו עשו לו צלב לא היה ישו ישו
בשמים ככה הקוראן אמר לעולם . מישהו מאמין כי התורה ירד מהשמים צריך לאמין בקוראן שירד מהשמים
http://www.smh.com.au/news/world/directors-titanic-find-christs-
coffin/2007/02/27/1172338581059.html
[%sig%]
מתוך יושר אינטלקטואלי, ואחר מכן קראי ישעיהו פרק נ"ג, מזמור כ"ב,
זכריה י"ג 7, ט´ 9, י"ב 10, דניאל ז´ 13-15. ועוד עשרות מקומות בתנ"ך
המנבאים מראש על בואו הראשון, חייו, נוהגו, אותותיו ומופתיו, תורתו,
מותו, תקומתו מן המתים ועלייתו השמיימה לימין הגבורה ככהן גדול, שה
הפסח וקרבן התמיד עבורנו.קישורים באינטרנט:
http://www.kirjasilta.net/ha-berit/
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0.htm
כאילו התורה מנבאת את בואו של רבי ישוע מנצרת...
אם את רוצה לדעת את האמת על ישוע, אזי למרבה הצער אין לך שום סיכוי - ותקראי את זה:
http://www.e-mago.co.il/phorum/read-6-48671-21328.htm
לפי מה שקראתי במאמר זה ועוד ממקורות אחרים ישו נולד יהודי ומת כיהודי
(אפרופו לפי מה שאני קראתי אותו שליט רומאי היה אכזרי במיוחד כלפי
היהודים באותה תקופה אז לגבי אותם קתולים ישו הוא לא היחיד שנצלב ועבר 7
מדורי גיהנום אז לגבי הסמל של הצלב שהם אוהבים להשים על צווארם מסמל
את אכזריות הרומאים קצת אירוני לא בהתחשב שהם צלבו אותו). הרעיון שלפיה
הוא פעל הוא ברוח אהבה וחברות המתאים לאותה תקופה ( אוסיף ואגיד שלפי
דעתי הוא אולי רוב הזמן הוא לעס דברים או רקח תרכובות המשפעיות על
המחשבה המביאות לתחושות של אהבה שלום וכו...... ויצא להטיף)
הרי מה יותר טוב לחשוב על אהבה, שלום ומצוות בין אדם לחברו (אחלה
קומונה שמתאים לרוח שנות ה-60). מאשר שינאה מלחמה ושיחיתות (בבית
המקדש) .אפשר להבין למה אנשים הלכו אחריו ולמה לא.
אבל אני בטוחה בדבר אחד עם ישו היה קם לתחייה היום והוא היה רואה מה
קרה בשמו- רצח עמו אנטישמיות בשמו והקמת דת חדשה (כנסיות סמל הצלב)
שעשתה בשמו דברים שלהגיד רחמן לצילן זה עניין מאוד פעוט אני חושבת שהוא
היה מעדיף לחזור אחורה ולברוח.
זה לפחות מה שאני חושבת.
כך ניסלחו החטאים שלנו וכך הוא שוחרר מהכלא שניקרא גופה
והסימנים מראים שהיום שבו הוא יחזור קרב
התחממות כדור הארץ
גוג בארץ מגוג (אחמדיג´י... ואירן)
טרור נגד ישראל גובר כל יום
עצם קיומו של ישוע-ישו והדעות חלוקות רק לגבי זהותו, קורותיו וכוונותיו.
ברצוני להמליץ לכל מי שמתעניין בנושא הרה-גורל זה גם בערוציו המתעתעים
אך מרתקים של האפיק השלישי, בו נאספו טיעונים נגד עצם קיומו של ישו
כדמות היסטורית חיה, לעיין בספרו של
JOSEPH ATWILL
THE ROMAN ORIGIN OF CHRISTIANITY
כמו כן לקרוא מחקרים שקשורים ל-PISO THEORY ו- THE FLAVIAN HYPOTHESIS
יש חומר רב ומעורר תהיות גם בספרות הכתובה וגם ברשת. רצוי לקרוא לאט
ולערוך השוואות. זהו כוון מחשבה מהפכני, בעייתי ומרחיק-לכת במסקנותיו,
אבל שווה השקעה.
הנוצרית ולכן אימצו אותו הרבנים שהתעלמו מהשם ישוע
משים ראשי תיבות מתאימים ל-" ישתבח שמו וזכרו"
למגינת ליבם של שונאי ישוע אני מעדיף לקרוא לו
רבי יושע בן יוסף
דת האסלם דת אמת והנבי מוחמד עלו השלום שליח של הקדוש ברוך הוא תרצו
ולא תרצו זו דת אימאת וישו גם עלו השלום גם שליח של אולהים דרך אגב הוא
לא מת ולא נצלאב אלה הוא עלה לשמים ועוד יחזור לסדיר את העולם בקרוב
והזכי שיהיה בצאד הצאדק ולא בצאד השטאן
ימ"ח), ונקודת המוצא שלו היא יהודית אורתודוכסית. בין השאר, הספר מביא את הספור האמיתי, איך
שבאמת הוקמה הנצרות. וכיצד פאולוס ושמעון כיפא שתפו פעולה עם חז"ל להקמת הנצרות, על מנת
להפריד את היהודית המשיחיים מעם ישראל. בכתובת המצוינת, תמצאו את הספור המלא, עם כל
המקורות והאסמכתות: http://www.yimachshmo.blogspot.com
קצת!!!!!!!!!!!!
למה צלבו אותו? מה עשה? למה הרגו אותו ?
איפה ובאיזה ארץ נולד?
הוא נולד פה בישראל בבית לחם
ובכלל מה קשור דוב קואלה .....??! אני לא נוצרית אני מאמינה בו . אני
שמחה מאוד על שהוא נצלב על הצלב וזה היה בשבילנו שלא לו היו לנו חטאים .
ישוע אוהבת אותכם ואותי . מי שרוצה שיגייב לי ( ישאל שאלות ) ומקווה שהוא
יושע .
והינה האיימיל שלי : roni_4733@Walla.com bey !
כך זה מוצג ב"סו קולד": הברית החדשה
ומבחינתי הספר הזה הוא לא יותר מספר פנטזיה שמישהו כתב אותו למטרה
מאוד מסויימת.
להבדיל אלף אלפי הבדלות מהתנ"ך. למיטב ידיעתי, אין בו אפילו נבואה
אחת שהתגשמה. לעומת התנ"ך שנבואות רבות מתוכו התגשמו. הגדולה
שבהן: שיבת העם היהודי לארצו.
לפני קצת יותר ממאה שנה (אולי אפילו פחות) אם היית מדבר על כך
שהיהודים ישלטו בארץ ישראל, היו צוחקים לך בפנים. היהודים היו כל
כך מוכים ומושפלים בכל רחבי העולם שעצם המחשבה הזו היתה פשוט
מעוררת גיחוך.
אבל בתכלס הנושא הוא ישו.
גם אתה יכול להיות ישו באופן תיאורטי.
אף אחד מלבד ישו לא היה עד להתגלות הנבואית שלו.
משה לעומתו (אלף אלפי הבדלות), אלוקים התגלה בפניו לפני כל עדת ישראל.
מה שאומר שבאופן תיאורטי אתה יכול לקום בוקר אחד עם מצב רוח טוב
ולהכריז שאתה הנביא החדש ושהברית הסופר חדשה שלך, מחליפה את הברית
החדשה/ישנה.
תעשה כמה טריקים כמו דיויד קופרפילד או אורי גלר ו.. וואלה! ברוך
הבא נביא יקר.
להשתמש בארשי תיבות אילו
דיבור שטויות....
אורך החיים הממוצע היה כ 40 שנה - ללא סיעוד-רפואת שיניים-ניתוחי לב
וכו... גם אם לא היה נצלב - היה מת תוך שנתיים.
בגיל 33 - ישו היה קשיש מופלג. וכל זה בלי אישה וילדים בסביבה שבה כולם
נשואים עם ילדים כבר מגיל העשרה ??
לא רציני....
נראה צעיר בציורים - כי בימנו - בן 30 הוא במחצית דרכו - ולא בסופה..
מצד שני אני מכבד אותו על כך שהוא הצליח להטיף את הנצרות בכל העולם
אז יש להתעלם משאלות לא רלוונטיות על דת שהפכה את העולם המערבי לעולם
תרבותי