אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שורשיה הקלטים של הרומנסה המדיבאלית


הקדמה

המחקר שיוצג להלן ממוקם באחת הצמתים המרתקות ביותר בחקר ההיסטוריה, בצומת אינטרדיסיפלינארית זו נפגשים שני שדות מחקר- היסטוריה ו-ספרות: מושאו של המחקר הנדון הוא הרומנסה- ז'אנר ספרותי שהופיע באירופה בימי הביניים. ז'אנר זה התבסס על יסודות אפיים ליריים ודרמטיים, ועסק בעיקר באפיזודות של אהבה, אבירות והרפתקה. מטרתו של המחקר הנוכחי היא להוכיח כי התפתחותה של הרומנסה הייתה תהליך דינאמי שראשיתו בבניית עלילות המבוססות על המיתוסים הקלטים שרווחו בספרות הפולקלור באותה התקופה. כדי להוכיח את טענתי אשתמש במתודולוגיה הבאה: ראשית, אבדוק מהם המוטיבים (יחידות עלילתיות החוזרות על עצמן) המאפיינים את הרומאנסות, אח"כ אאתר את המוטיבים המקבילים המופיעים במיתולוגיה הקלטית ואוכיח כי קיים דמיון רב בין השניים. את טענותיי אוכיח באמצעות סקירתה של הרומאנסה – פרסיוול או סיפור הגביע הקדוש ( the story of the grail או perceval ) מאת כרטיין דה טרואה (chretien de troyes).

הרומנסה- ז'אנר ספרותי שהופיע באירופה במי הביניים. ז'אנר זה התבסס על יסודות אפיים ליריים ודרמטיים, ועסק בעיקר באפיזודות של אהבה, אבירות והרפתקה.

1. המיתוסים הקלטיים

כמו הספרות האירית גם הספרות הוולשית התקיימה במסורות שבעל-פה ונמסרה מדור לדור על ידי המשוררים והפייטנים (בארדים).

המיתולוגיה האירית האירים הקלטים פיתחו תרבות ייחודית, שהתבססה על המילה המדוברת ושומרה על ידי כוהני הדת של השבט ובידי המשוררים. תרבות זו כללה מיתולוגיה מפותחת שהייתה דומה בתכניה למסורות מיתולוגיות קלטיות אחרות אך הייתה שונה מהן ברוב פרטיה. ניתן לחלק את המיתולוגיה האירית לארבעה מחזורים: המחזור המיתי, מחזור הגבורה של אלסטר, מחזור הפיאנה ומחזור המלכים.המחזור המיתי מחזור זה עוסק ברובו בתולדות אירלנד מאז ראשית התיישבות באי ועד התנצרות תושביו. הוא מתאר שש פלישות דמיוניות לאירלנד. נראה כי מחברי סיפורים אלו הושפעו מספורי התנ"ך ופירושיו. בנוסף לסיפורי הפלישה נכללים במחזור זה סיפורים שעיקר עיסוקם בעולמם המכושף של גיבורי הטואטה דה-דנאן (tuatha de danann) ויחסיהם עם בני התמותה. מחזור הגבורה של אלסטר מחזור זה הוא אוסף סיפורים המתייחסים ל"עידן הירואי" במיתולוגיה האירית. שלא כמו הסאגות של שלהי ימי הביניים, אופן הסיפור של מחזור זה פרימיטיבי והוא מאופיין בדמיון עשיר וברגישות רבה ליופי בכלל וליופי של הטבע בפרט. העל-טבעי ממלא תפקיד חשוב, אך הגיבורים הם בדרך כלל בני אנוש. אמות המידה שבהם נמדדים הגיבורים בסיפורים אלו הם גבורה, נאמנות ורהב. מן מחזור זה מצטיירת חברת לוחמים אריסטוקרטית פגאנית, שהכישוף אפשרי והאלים מתערבים בענייני האדם, הסיפורים מאופיינים באינדיבידואליזם חריף ויריבות סוערת. הלוחמים רוכבים במרכבות ומנהלים חיי חצר. מחזור הפיאנה סיפורים במחזור זה הם המוכרים ביותר באירלנד של היום, פירוש המילה פיאנה היא קבוצת ציידים-לוחמים. קבוצות אלו היו מתארגנים תחת פיקודו של מנהיג אחד ומשרתות מלכים ומושלים מקומיים. פיאנה הייתה מוסד מרכזי בחברה האירית הקדומה, כדי להתקבל אליה היה צריך לעבור מבחנים קשים ומי שעבר מבחנים אלו עזב את משפחתו ועבר לחיות עם אנשיה. מן הסיפורים עולה שקבוצות אלו מנעו פלישות לאירלנד. סיפורי הפיאנה מתארים עולם הזוי של פיות ושל אנשים גדולים מן החיים ועוסקים בעלילות גבורה. עם זאת הם שונים מן המחזור הגבורה של אלסטר. הגיבורים הם בעיקר ציידים-לוחמים רגליים החיים ביער בחבורות. המאפיין את תכונותיהם היא החברות והעונג האינטנסיבי שמוצאים אנשי הפיאנה בחיי הקבוצה.מחזור המלכים מחזור זה נקרא גם המחזור ההיסטורי, סיפורים הנמנים עם מחזור זה מספרים את סיפורם של חלק ממלכי אירלנד. מחזור זה עוסק גם במלכים המקומיים של אירלנד ולא רק המלכים העליונים. מחזור זה התפתח מתוך השירים של שחיברו המשוררים, מחזור זה מתואר כפחות קסום ממחזור המיתולוגי, פחות הרואי ממחזור אלסטר ופחות רומנטי ממחזור הפיאנה. אך הוא מכיל את שלושת היסודות הללו במידה לא מבוטלת, סיפורי המחזור מתארים את האירועים אשר התרחשו ברחבי הממלכה במוסד המלוכה באירלנד, בערכים שהמלוכה מייצגת ובאמונות הקשורות בה. המיתולוגיה הוולשית כמו הספרות האירית גם הספרות הוולשית התקיימה במסורות שבעל-פה ונמסרה מדור לדור על ידי המשוררים והפייטנים (בארדים). ראשיתה של הפרוזה בספרות הוולשית מיוחסת למספרי הסיפורים שהיו בעלי מעמד מיוחד כמשמרי החוכמה והידע המסתורי. במשך מאות שנים התמחו בהופעות בחצרות מלכים, שם סיפרו סיפורים קלטים עתיקים. מוטיבים רבים בסיפורים הוולשים מזכירים מוטיבים מן המיתולוגיה האירית דבר המעיד על מקורות משותפים.הספרות הוולשית פיתחה לאורך השנים קווי אופי מיוחדים בעלי מאפיינים קלטיים ברורים ולמרות שהועלתה על הכתב בימי הביניים, זו אינה ספרות ימי ביניים במהותה – השפעות אנגליות ונורמניות לא הצליחו לשנות את המבנה הבסיסי שלה. כמו המיתולוגיה האירית, גם הוולשית חסרה אלמנטים של חטא ועונש ואת הגבול בין עולם העל-טבעי והטבעי. גברים ונשים עוברים מעולם המציאות לעולם המסתורין ולהיפך ללא דאגות וללא דעה. הפרוזה הוולשית נשתמרה בעיקר בכתבי היד "הספר הלבן מרידרך" (white book of rhydderch) מה-מאה ה-14 ו"הספר האדום מהרגסט" (red book of hegest) שנכתב מעט אחריו. ליידי שרלוט גסט (lady charlotte guest) פרסמה ב-1849 ספר בשם "המבינוגיון" (the mabinogeon) אשר כלל תריסר הסיפורים אשר העלו בכתב במאה ה-14. ספר זה מכיל את מיטב הסיפורת הוולשית, ארבעת הסיפורים הראשונים בו שייכים למחזור הקרוי "ארבעת הענפים של המבינוגי". בסיפורים אלו מיוצגים האלים של המסורת הוולשית והבריטית. הקשר ביניהם רופף וניכר כי נכתבו ע"י מחבר אחד. הם נחשבים לסיפורים הקלטיים ביותר במהותם. הגיבורים הם בחלקם אנושיים אך לא כפי שאנו מכירים בני אנוש, הם חיים בעולם פנטזייה בעלת מציאות משכנעת. בכל הסיפורים מופיע מוטיב הקסם הקלטי אשר מערב הוויות מנוגדות- פולחן קודש מול ניאוף, חום מול קור, אהבה מול מלחמה. אותם מוטיבים מופעים ביתר הסיפורים של ה"מבינוגיון". 2. הרומנסהמהי רומנסה?בשדה חקר הספרות, נוהגים לחלק את היצירות הספרותיות לסוגים, לתת סוגים ולצורות. יש תיאוריות רבות ושונות באשר לסיווגה של היצירה הספרותית, על סמך פרמטרים כמותיים ואיכותיים כ- אורך, תוכן, נושא, סוג המספר / דובר / מחבר, זמן היצירה וגוף המספר, אמצעי הבעה מבנים וטכניקות עיצוב. מטבע הדברים, שום שיטת סיווג איננה שלמה ומכרעת , לפיכך הגדרת הרומנסה שלהלן תתבסס על הסיווג הקדום והראשי האריסטוטלי, לפיו הספרות נחלקת לשלושה ענפים עקרים: אפיקה, ליריקה ודרמה. כל אחד מהם מסתעף לסוגים וצורות:[*] הליריקה מתבססת על השיר הלירי הקצר, אודה, אלגיה, המנון וכד'. הצורות השיריות השכיחות הן: סונטה, רונדו ועוד.[**]

האפיקה מתחלקת לשירה (אפוס, פואמה, אידיליה) ולפרוזה (מעשייה, אגדה, סיפור קצר, נובלה, רומן, סאגה)[***] הבלדה היא צורת ביניים בין האפיקה לליריקה, מכיוון שהיא מכילה הן יסודות ליריים והן יסודות אפיים.כאמור לעיל, הרומנסה מסווגת כשיר לירי עלילתי וסנטימנטאלי העוסק באפיזודות של אהבה, אבירות והרפתקה. מתוך כך, בדומה לבלדה, הרומנסה נתפסת כז'אנר מורכב החותר לאיזון בין יסודות אפיים ליריים ודרמטיים. הרומנסה בנויה מארבעה בתים שקולים שטוריהם מחורזים לסירוגין.הרומנסה: סקירה היסטוריתבהיעדר ממצאים אמפיריים מהימנים, ההשערה הרווחת במחקר ההיסטוריה של הספרות היא שהרומאנסה צמחה מתוך צירוף בין היסודות הנוסטלגיים שאפיינו את המיתוסים הקלטיים לבין שירת הטרובדורים, שעסקה באפיזודות מחיי האהבה החצרונית והאבירית. ייחודם של שירי הטרובדורים היה בכך שהם ביטאו- לראשונה- את הקשר ההדוק בין אהבה לבין מאפייני אישיותו של האוהב, שיצא מתוך הנחת היסוד כי חווית האהבה מוסיפה נדבך אצילי לאישיותו של האוהב. לפיכך, מטעמים אילו, שירי הטרובדורים לא עסקו באהובה, אלא באהבה עצמה כאמצעי המייצג את עולמו הרגשי של הדובר (87-94(baeber,2000:.אל תוך ז'אנר הרומנסה התנקזו האידיאליים שעליהם התבססו שירי הטרובדורים, והאפיקה האתית-הירואית-קלאסית לצד יסודות על-טבעיים, שרווחו במיתוסים הקלטיים.הרומנסה: סקירה סטרוקטורליסטיתכאמור מעלה, יצירת הרומנסה נובעת מאותו דחף נוסטלגי שייצר את המיתוסים הקלטים, קרי גלוריפיקציה בדיונית. לפיכך הרומנסה התבססה על ערכים אידיאליים ביחס לאתוס האבירי שרווח במאה ה-12. כמו כן, מעניין לציין, כי על פיjackson , החוקיות הבדיונית השוררת ברומנסה מניבה גמישות עלילתית ואתית המקנה ליצירה הילה של גלוריפיקציה (jackson, 1974: 17). יחד עם זאת, ראוי לציין כי ההוויה הבדיונית לא התעלמה לחלוטין מהמציאות ההיסטורית: ראשית, כמה מהערכים המוסריים שרווחו באותה התקופה חלחלו אל תוך עלילות הסיפורים. שנית, ניתן להבחין ברומנסות הללו בפריטי לבוש ואמצעי לחימה שאכן רווחו בקרב בני אותה התקופה. שלישית- ברומנסה מוזכרות אפיזודות הירואיות קלאסיות שתועדו במקורות היסטוריים, אלא שאותם האירועים נמסרים מפרספקטיבה מדיבאלית השואפת לבנות באופן מניפולטיבי עולם בדיוני מהימן. ניתן לעמוד על טיבן של הרומנסות, לרבות על טיבם של הערכים המופיעים בהן, באמצעות סקירה מדוקדקת של המוטיבים הנשנים ביצירות הללו.חוקיות (דקורום) יחסי הגבירה והאבירמערכת היחסים בין האביר לגבירתו מבוססת על פער בלתי ניתן לגישור בין האביר למושא אהבתו, שכן באופן פרדוקסלי, אהבה זו יכולה להתקיים כל עוד היא איננה ממומשת. משוםשהאהבה מניעה את הציר העלילתי של הרומאנסה – בשם האהבה האביר משרת את גבירתו, לרבות יציאה אל מסעו / הרפתקאותיו – היא מהווה את לב ליבו של ארגומנט הסיפור.

בשם האהבה האביר משרת את גבירתו, לרבות יציאה אל מסעו / הרפתקאותיו – היא מהווה את לב ליבו של ארגומנט הסיפור.

זירת החצר על פי ג'קסון, החצר משמשת כזירה לפעילות מתורבתת, קרי, פעילות המוכתבת על פי סט חוקים מוסכם (דקורום) (ibid.,18). לפיכך, מבחינת מבנה עלילת הסיפור, כדי שליחידה עלילתית תהיה משמעות עבור ארגומנט הסיפור, לרבות עבור מטרותיו, על האירוע להופיע במסגרת הפעילות בחצר. מטעמים אילו עלילת הרומנסה מורכבת מרצף אירועים המופקעים מעולמו הפנימי של הגיבור ומוצגים לראווה בזירת החצר.

המסע

 

הרומנסה מאופיינת בתסריט קבוע של מסע אותו האביר עורך על גבי סוס, מסע זה מתחיל בטירה או בחצר ומסתיים בסצנה אגדתית. הסצנה האגדתית מופיעה בצורות שונות או כטירת בתולות או גשר שאותו חוצה האביר לעבר עולם אחר לאחר שעמד באתגר גופני ומנטאלי שמוכיח את כושרו ואת התאמתו לתואר האביר. מסע זה מתנהל על פני שני מישורים. המישור הראשון הוא המישור הפיזי של העלילה ואילו השני מציין מסע פנימי שבו הגיבור מתנסה בתהליך של התבגרות והגשמת אידיאלים שעבורם הוא יוצא למסע מלכתחילה. מטרת המסע היא ביצוע שירות עבור גבירה או עבור הממלכה. אנו יכולים להיתקל באביר שיוצא לחלץ עלמה במצוקה או לחילופין למצוא ארטיפקט שגורל הממלכה תלוי בו. לפיכך, המסע יכול להיות למען שמו הטוב של האביר ואז הוא מסע אישי או לחילופין למען עתידה של הממלכה כולה בפרט החצר. אז גורל המסע נהפך למעשה קריטי לגורלו של מוסד האבירות בכללותו משום שאם האביר יכשל תסבול הממלכה מפורענות שאותה יש למנוע.הארטיפקטחילוצו של ארטיפקט נמצא פעמים רבות בליבו של המסע האבירי. הארטיפקט הוא בעל ערך אלגורי רב חשיבות לעלילה ולפתרונה. אם במציאת גביע קדוש או כלי נשק מסוג זה או אחר, הארטיפקט מקושר לשלומה של הממלכה והעולם בו מתרחש הסיפור. מציאת גביע קדוש מסמל את פוריות הממלכה והשגתו משיבה את המלך לחיים תקינים וקשורה בריפויו של האחרון וכך של הממלכה כולה. הארטיפקט מסמל חזרה לסדר ורציונאליות שבו תלוי המוסד הבנוי על קודים קבועים והיררכיה ברורה כמוסד האבירות בפרט והמציאות המידבאלית ככלל. על כן האביר מחויב להשבת הסדר לעולם כתנאי לפתרון העלילה.3. פרסיוול – הסיפורבתחילת העלילה אנו קוראים על הצעיר היתום המתחנך על ידי אימו וגדל באזור מבודד. הוא גדל בבורות מוחלטת לעולם אשר מסביבו. כאשר בפעם הראשונה עיניו ראות ביער אבירים על שריונם הנוצץ הוא נופל על ברכיו וטועה לחושב שהם התגלמות האל ומלאכיו על פני האדמה. לאחר שהאבירים מתקנים את טעותו הוא שואל אותם על הציוד שהם נושאים ושימושו. לאחר שיחה קצרה איתם הוא מחליט למצוא את המלך שיוצר אבירים, הוא עוזב את אימו למות מיגון וצער ויוצא לדרך. בדרכו ביער הוא רואה אוהל אשר הוא מחשיבו לכנסייה ונכנס פנימה כדי למצוא עלמת חן יושבת בפנים. הוא מרשה לעצמו לנשק אותה לשתות ולאכול מהאוכל והיין הנמצאים שם. הוא מגיע לקארליסל (carlisle) ושם הוא מגלה שחצרו של ארתור המלך ספוגה באווירה עגומה מכיוון שאביר בשריון אדום זה עתה טען לזכות על אדמותיו של המלך ושם את ידיו על הגביע המוזהב הממלכתי. לאחר עלבונותיו,האביר האדום עוזב ללא חשש. פרסיוול לא מחכה להפיכתו לאביר, עוזב על סוסו את חצר המלוכה והורג את האביר בעל השריון האדום בזריקת כידון. הוא לוקח את השריון ונשקו של האביר המת ומסרב לחזור לחצרו של ארתור. משם פרסיוול חסר הניסיון מגיע לטירה שבה הלורד גורנימאנט (gornemant) מארח לו חברה ומדריכו ברכיבה על סוס ובשימוש בחרב ורומח. פרסיוול מוכתר כאביר אך לפני כן הוא מבטיח לא לדבר יותר מדי מפני שזה חטא. משם פרסיוול מוצא את עצמו אורח בטירתה של שהאטלאין בלאנשיפלור היפה (chatelaine blanchefleur). הוא מצליח לשחרר את טירתה מצבא שצר עליה.

הוא שוהה בטירה שאותה שחרר כמה ימים שבהם הוא נהנה מחברתה של הגבירה ואף מפלרטט איתה. כשהוא בא לעזוב את הטירה מסתבר לו כי אימו נמצאת על ערש דווי. כך מסתיים לו החלק הראשון.לאחר מכן, פרסיוול פוגש בדרכו אציל אשר דג בנהר ונענה להזמנתו ללון את הלילה בטירתו. כשפרסיוול מגיע לטירה, הוא מגלה שם את האציל הדייג אשר הגיע לפניו ושוכב על ספה בהיכלו. הוא מצטרף אליו כאשר תהלוכה עוברת באולם. בראש התהלוכה הולך פרח אבירים שבידיו יש רומח אשר מקצו מבצבצת טיפת דם. בהמשך התהלוכה נכנסים שני פרחי אבירים אשר נושאים מנורת קנים ומלווים ע"י עלמת חן אשר נושאת את הגראל – קערה גדולה ועמוקה מקושטת ביהלומים. אחריה עלמה נוספת אשר נושאת קערה מגולפת. פרסיוול מתמלא סקרנות רבה לגבי החפצים הוא לא מעז לשאול את מארחו היות והעצה של גורנימאנט (gornemant) מהדהדת בראשו. לאחר שהתהלוכה חולפת במקום נערך משתה מפואר ולפני כל מנה התהלוכה חולפת על פניהם ופרסיוול ממשיך לשמור על שתיקתו. לאחר שהאציל המארח נישא לחדרו בסוף המשתה, פרסיוול הולך לישון בהיכל. בבוקר המחרת פרסיוול מופתע לגלות את הטירה ריקה מאדם.בסצנה הבא פרסיוול פוגש את דודתו ולומד ממנה שמארחו מהיום הקודם היה המלך הדייג אשר נפגע בקרב ע"י כידון בירכו וכתוצאה מכך נהיה נכה. הדייג מעניק לו נחמה. דודתו גוערת בו במרירות על כך שלא שאל את מארחו על הגראל מפני שאם היה שואל המלך היה מתרפא.הסצנה לאחר מכן מתרחשת בחצרו של ארתור בקרליאון (caerleon). בשל שתיקתו בדבר הרומח המדמם והגביע, פרסיוול מקולל על ידי בתולה מכוערת אשר רכובה על חמור. מושפל לגמרי, הוא עוזב את החצר כדי לחפש את טירת הגראל וכפרה למחדלו. לאורך כל שלושת הסצנות הללו המסתוריות בדבר העלילה נשמרת. וכמו פרסיוול, גם הקורא מחכה בקוצר רוח להסבר על הרומח המדמם, שני הכלים והבתולה המחרידה

בסצנה העוקבת, אנו מקבלים תשובה חלקית לשאלותינו. לאחר חמש שנים ביום שישי הטוב, פרסיוול מבקר נזיר מתבודד שמסתבר שהוא דודו. ממנו פרסיוול לומד שהגראל הכיל פרוסה דקה מלחם הקודש ואביו הנכה של המלך הדייג נשאר בחיים חמש עשרה שנה בגלל שסופק לו פיסה מאותו לחם הקודש על ידי נושאי הגראל. שתיקתו של פרסיוול נגרמה בגלל שנטש את אימו. פרסיוול מביע חרטה על מעשיו בכך שנשאר עם דודו הנזיר במשך יום האיסטר בצום ותפילות.החלק השלישי כולל את הרפתקאותיו של גאווין. גאווין פוגש עלמה בוכייה אשר תומכת באביר פצוע העונה לשם גראריוס. האביר הפצוע מספר לגאווין שהוא נמצא על גבולה של ארץ מסוכנת מאוד והוא האביר היחד שהצליח לצאת משם פצוע. גאווין מחליט להמשיך עד שהוא מגיע לעיר מבודדת. בתוך עיר זו הוא פוגש בעלמה בשם אורגוילוס (orguelleuse). גאווין מתאהב ביופייה. היא אומרת לו שהיא תתלווה אליו עם יחזיר לה את סוסה אשר נמצא בגן בקרבת מקום. גאווין מגיע לגן ושם הוא פוגש חבורת אנשים אשר מזהירה אותו מאותה עלמה הידועה לשמצה שהרגה אבירים רבים. ליד עץ יושב לו אביר גבוה שמרשה לגאווין לקחת את סוסה של העלמה והוא חוזר אליה והיא מסכימה להתלוות אליו עד מותו או עד שיעשה משהו מביש. גאווין מרפא את האביר הראשון שפגש בעזרת עשבי מרפא שלקח מן הגן אך מאבד את סוסו לאותו האביר שגוזל אותו ממנו. גאווין נאלץ להסתפק בסוסו הזקן של גמד שהופיע פתאום. הוא ממשיך לרכב עם העלמה אורגוילוס עד שהם מגיעים לנהר רחב ובאופק משקיפה עליהם טירה מופלאה הבנויה משיש אפור. מתוך אותה טירה משקיפים חמש מאות עלמות חן. אורגוילוס עולה לסירה ומשירה את גאווין לבד על גדות הנהר להלחם בגראריוס הרכוב על סוסו.גאווין מצליח במשימה וזוכה בסוסו בחזרה. בינתיים מופיעה מעבורת והאיש עליה מכריז שהוא מביא שלומות מעלמות החן שבטירה. לאחר שחצו את הנהר,איש המעבורת מצפה לתמורה. גאווין נותן לו את האביר המובס ואיש המעבורת מזמין את שניהם לביתו להעביר את הלילה בסעודה ושינה טובה. למחרת גאווין מברר פרטים על הטירה המופלאה מאיש המעבורת שמספר לו שבטירה חייה מלכה בשם יאגירני (ygerne) והטירה מוגנת ע"י קסמים. בפנים נמצאים גברים זקנים וצעירים וכמובן עלמות חן רבות הם מחכים לגיבור שיבוא ויספק להם הגנה. גאווין יוצא לטירה הזו מלווה באיש המעבורת. לבסוף הם נכנסים פנימה לטירה. ההיכל הפנימי מאוד יפה הוא מקושט באבנים טובות וזהב. גאווין עובר מבחנים שונים חלקם קסומים. הוא נלחם במפלצת דמוית אריה ולבסוף הוא מנצח אותה ומוכרז כאדון הטירה. ואז הוא מבין שהוא לא יוכל לצאת ממנה אי פעם. הוא מתרעם על כך ואז יוצאת אליו המלכה מלווה במאה חמישים נערות צעירות. היא מדברת עם גאווין על השולחן העגול ועל גילו של ארתור. נערך משתה לכבוד אדונם החדש. למחרת היום הוא יוצא להלחם באביר שנמצא עם העלמה אורגוילוס. לאחר שהם מחליפים כמה מילים גאווין למד את סיפור האביר וסיפורה של העלמה אורגוילוס. הוא מזמין את האביר להלחם מול חצרו של ארתור שצריכה להיות בקרבת מקום. הוא חוזר לטירה ושם הוא מכתיר את הצעירים לאבירות. הוא אינו מתחתן עם העלמה אורגוילוס וכך תם לו הסיפור. 4. מוטיבים קלטיים בפרסיוולמי שינסה למצוא מוטיבים ספרותיים משותפים בין הרומאנסות של כרטיין וסיפורי המיתולוגיה האירית, ימצא בנקל סצנה קבועה בה הגיבור יוצא למסע לארץ הפיות. מסע זה חוזר על עצמו במשך העלילה. הסבר לכך הוא שסצנה זאת הייתה קיימת עוד לפני שכרטיין העלה על הכתב את יצירותיו. ניתן לטעון שלעיתים ברומאנסה שני מסעות או יותר לארץ הפיות מחוברים להם יחדיו. בכתבים מימי הביניים ובמיוחד בכתבים איריים זה לא יוצא מן הכלל למצוא כמה גרסאות של נרטיב מסופרות אחת אחרי השנייה, לפעמים אותם גרסאות שונות של הסיפור חוברו יחדיו לנרטיב אחד.בראון (brown ) טוען שבפרסיוול מתרחש תהליך שבו לא שניים אלא שלושה וריאנטים של אותו תרחיש של מסע לארץ הפיות מחוברים להם יחדיו בעלילה. הוריאנטים הם: (1) סיפורו של פרסיוול למעט טירת הגרייל (פס' 1-2984 ; 3689-4602 ),(2) פרסיוול וטירת הגרייל (פס' 2985-3689 ; 6217-6518 ), (3) גאווין והטירה המופלאה (פס' 4603-61216 ; 6519-9234 ). החלוקה הנ"ל היא חלוקה תמאטית בלבד. הקו המקשר בין שלושת החלקים הוא הישנות חוזרת ונשנית של מוטיבים הלקוחים מהפולקלור הקלטי.מוטיב ראשון : הטירה והאי

הסיפור של פרסיוול מתחיל בטירה ונגמר בטירה. פרסיוול הצעיר יוצא להרפתקאותיו כשהוא נפרד לשלום מאימו בטירת אביו. בסוף הסיפור מוצא את עצמו האביר גאווין בטירת בתולות כשהוא נלחם מול מפלצת ומשחרר לחופשי את תושבי הטירה. כפי שהוזכר להלן הטירה תופסת מקום נכבד ברומאנסה המידיבאלית. הטירה היא מרכז התרחשויות שבה הכול מתחיל ונגמר, עלילת הגראל מתרחשת בטירה, הפיכתו של פרסיוול לאביר מתרחשת בטירה, העלמות שאותן הוא מציל נמצאות בטירות מאוימות. בנוסף הטירות בפרסיוול נמצאות ליד מקורות מים. מהו הקשר בין טירה ומקווה מים? הפולקלור הקלטי מספק לנו תושבות.פרסיוול של כרטיאן בנוי כ"אימרהם"(imram ) (סיפור פנטסטי) אירית, גיבור הרומאנסה מבקר במקומות מופלאים ומגוונים, ניתן לראות בכל מקום כזה כאיי ייחודי ומבודד. בבחינה יותר מדוקדקת אותם איים הופכים לרסיסים של העולם האחר. באחד הסיפורים היותר מפורסמים בפולקלור הקלטי -- imram maeile duin-- מסופר על כך שהגיבור מבקר באיים רבים, אותם איים מסמלים את הצורות הרבות של עולם הפיות (braown, 1966: 116-118). כרטאין מתאים את פרסיוול לעולם של סיפורי האבירים. הסיפור לא מתואר כהפלגה בין איים אלא כמסע על גב סוס כדרכו של הקאבליר chavalier. אולם בדומה לנרטיב הקלטי, כל טירה אשר פרסיוול מבקר בה, נתפסת כווריאנט נוסף של העולם האחר המיתי של הפיות. האימרה בכללותה כסיפור פנטסטי הייתה כנראה סיפור הפלגתו של האל בריון (brion the blessed) לאי הנשים. בריון מלך בריטניה מפליג לאירלנד להציל את אחותו ברנוו'אן מידיו של מלך אירלנד. בדרך חזרה הם מבלים מספר שנים באי קסום היכן שלצער ויגון אין מקום (rolleston,1994:369-372). בהתחלה מסופר על אי בודד אחד. עם הזמן שונה הסיפור ובתהליכים של חזרה וצירוף, כשסיפור המעשייה עבר בעל פה מאב לבן, גדל מספר האיים. עד שלבסוף בסיפור של imram maelie duin מספר האיים היה לא פחות משלושים וארבעה איים. כל אותם איים היו על-טבעיים ועשרים מהם היוו תמונות שונות של עולם הפיות או טירת הבתולות. תהליך דומה ניתן לראות באודיסיאה של הומרוס היכן שאיים בודדים (circa ו calypso) מהווים את התגלמותו של אי אחד מבורך על ידי האלים (braown,1966:116). ברומאנסות של כרטיין האיים נהפכים לטירות רבות המשקפות את טירה אחת מרכזית ופנטסטית שהיא טירת הבתולות. בפרסיוול, העלילה כוללת חמש טירות במקומות שונים בסיפור: (1) היכלו של ארתור, (2) טירת גרונימנט (gronemant), (3) טירת בלאנשפלור (blancheflor), (4) טירת הגראל, (5) הטירה המופלאה (merveilleus). בדומה לפולקלור הקלטי, רוב הטירות בסיפורים היו תחת השפעתו של ענק רשע. כמו כן הטירות ב פרסיוול היו תמיד בקרבת הים או נהר. בגרסה קדומה של הסיפור ניתן למצוא עקבות קדומים לכך שהטירות היו ממוקמות על איים. ב peredur san of evrawc מ המבינוגיון, פרדור מגיע לטירה הממוקמת על אי בקצהו של יער עבות שם הוא נתקל בדייג היושב על שפת האגם. הקבלות לפרסיוול ברורות. אימו של פרסיוול מזכירה לפני יציאתו שאביו הטיל את חיתו על כל יושבי האיים (פס' 397 ). אויבו של ארתור היה ריון מלך האיים (rion king of the isles"") (פס' 830). ואויבה של בלנשיפלור היה קלאמדיוס מהאיים ("clamadeus des isles") (פס' 1984). ניתן לראות בטירות ב פרסיוול כמוטיבים של עולם הפיות הקלטי – עולם הפיות המבודד מעולם המציאות בהקשר של מקור מים. מוטיב שני : הגשר והסירההגשר והסירה כמוטיב מופעים רבות ברומאנסה מימי הביניים. מוטיב זה מסמל את המעבר ממציאות היסטורית לעולם הבדיון או עולם הפיות. גיבור הרומאנסה רכוב על סוסו עובר בשלב מסוים במסעו גשר או נישא על גבי סירה למקום בדיוני. ניתן לראות את מוטיב הסירה גם במיתולוגיה היוונית שבה סירתו של כיירון משמשת כלי התחבורה לשאול היווני, עולם המתים. מעבר זה, אם כן, בונה את הילת הגלוריפיקציה של הרומאנסה במעבר למציאות הפנטסטית.

מוטיב זה חוזר על עצמו בפרסיוול. לאחר שפרסיוול שוהה בטירתו של גורנימאנט (gornemant) מכתיר אותו לאבירות, הוא יוצא חזרה לטירת אימו. בדרך הוא רואה את טירת בלאנשפלור אשר נמצאת ליד הים. הוא חוצה גשר רעוע בכדי להגיע לטירה. לאחר שמציל את בלאנשפלור ומבטיח לה לחזור, הוא ממשיך במסעו עד שהוא פוגש שני אנשים בסירה, האחד מחזיק את המשוטים והשני דג (מוטיב הסירה ). הוא שואל את האנשים לגבי מחסה ללילה והם מכוונים אותו למעבר במקום שבו הנהר צר מכיוון שאין גשר בנמצא. היות שלא מצוין כאן במפורש גשר, המוטיב הוא בעל אותו אפיון של מעבר מעל נהר המסמל את המעבר לעולם אחר: מעבר לנהר ממתינה לאביר הטירה הקסומה של הגביע. הטירה בהתחלה נעלמת מעיניו של פרסיוול אך לפתע היא נגלית אליו באפקט שהקורא אינו יכול לפרש אחרת אלא במובנים של מעשה קסם.בחלק השלישי של הרומאנסה במסעו של גאווין אנו רואים את מוטיב הסירה והגשר כאשר גאווין מצטרף לאורגויליוסי (orguelleuse). הם מגיעים לנהר רחב ובאופק נראית טירה מרשימה ומחלונותיה משקיפים חמש מאות עלמות חן. העלמה אורגויליוסי עולה על סירה, משאירה את גאווין להלחם באביר ולאחר מכן כאורח פלא נעלמת – מה שמעצים את האלמנט הפנטסטי בסצנה. לאחר שניצח את האביר, גאווין עולה למעבורת ושט לכיוון הטירה. גם כאן מסמלת המעבורת את המעבר לעולם מופלא, העולם האחר. מוטיב הסירה והגשר מופיע פעמים רבות במיתולוגיה הקלטית. בהרפתקאותיו של קוניל (the adventures of conle) , קוניל, בנו של מלך קון לוחם מאה הקרבות, מתאהב בפיה אשר אומרת לו שהיא מהעולם האחר. היא משכנעת אותו להצטרף אליה למסע לעולם הפיות. קוניל יוצא איתה לעולם הפיות באוניית זכוכית ולאחר מכן הוא לא נראה יותר בעולם האדם (brown, 1966: 39-42). בסיפור מיתי נוסף, מיטת חוליו של קוכולין (sickbed of cuchulinn), מסופר על קרב בין אלים לבין גזע ענקים המתקוטטים על עלמה שנחטפה ע"י הענקים. הקרב מוכרע לטובת האלים לאחר שגיבור אנושי מגיע לעזרתם. בכדי להגיע לעולם האלים, להלחם בקרב ולהציל את העלמה, חוצה הגיבור גשר המגשר בין שני העולמות (ibid.,44). דוגמא נוספת למוטיב הגשר נמצא בסיפורו של קוכולין והרפתקאותיו באדמותיה של סקהטה (skatha) – מלכת ארץ הצללים. בסיפור מסופר על קוכולין שרוצה להתמחות באומנות המלחמה ויוצא לחפש את אדמותיה של סקהטה אשר ידועה כלוחמת נועזת. לאחר תלאות מרובות הוא מגיע לאזור טירת סקהטה, שם הוא פוגש לוחמים רבים שממתינים לסקהטה שתבוא ותדריך אותם. אולם זאת לא מגיעה. קוכולין מגלה שעל מנת לפגוש במלכת הצללים, יש לעבור גשר צר אשר תלוי מעל תהום עמוקה ושורצת מפלצות. הוא מחליט לנסות ולעבור גשר זה. לאחר שהוא מנסה שלוש פעמים ללא הצלחה, הוא חוצה את הגשר בפעם הרביעית ומוצא את עצמו ניצב מול טירתה של סקהטה . סקהטה מרוצה מגילוי האומץ של קוכולין ומחליטה ללמדו את אומנות המלחמה ואף נותנת לו נשק קסום. גם כאן הגשר מסמל את המעבר לעולם קסום ואף מדגיש את מעלותיו של הגיבור שיוצא נישכר מגילוי האומץ אותו הוא מפגין (ליטני, 2002: 102-113). מוטיב שלישי : הטיראן או העריץדמות האביר כדמות אידיאלית הנלחמת למען החלשים בשם עקרונות הצדק מהווה מוטיב קבוע ברומאנסת ימי הביניים. מוטיב זה מופיע במרבית סיפורי הרומאנסות ומהווה חלק אינטגראלי מהעלילה. דמות העריץ בעלילה המהווה את אויבו של האביר מאפשרת למחבר הרומאנסה להדגיש את סגולותיו של האחרון וכך לשוות לרומאנסה תפקיד בניסיון להכתיב אידיאלים במציאות הימי ביניימית. מוטיב האביר הנלחם בעריץ הינו דומיננטי בפרסיוול. מעללי הגבורה של פרסיוול וגאווין הנלחמים ברע ומצילים את הגבירה יוצרים את הבנייתו של אותו האידיאל הספרותי שקוראים רבים בחצר או בטירה שאבו ממנו בדמיונם את דמות האביר. כאשר פרסיוול מגיע לטירתה של בלאנשפלור, הוא למד שהיא מאוימת ע"י אנגוינגוירון (anguingueron), הסאנשל של קלאמדיוס מהאיים ("clamadeus des isles"). לאחר שפרסיוול מצליח לנצח את אנגוינגוירון ולשלוח אותו לחצרו של ארתור, הוא מצליח גם לנצח את אדונו, קלאמדיוס, וכך הוא מציל את העלמה בלאנשפלור.

מוטיב האביר מול העריץ מופיע גם בסיפורו של גאווין אם כי בצורה מעט שונה. גאווין מתלווה לאורגויליוסי (orguelleuse) אשר מפתה אותו לבוא איתה לגן שבו נמצא אביר פצוע. לאחר שגאווין מטפל באביר, האביר גוזל את סוסו של גאווין שלבסוף נאלץ להלחם בו ומנצח אותו. אותו אביר שנלחם בגאווין נתפס כדמות הרשע אשר העלמה אורגויליוסי משתמשת בו כדי להרוג אבירים אשר באים לעזרתה.דמות העריץ והגיבור הנלחם בו מופיעים בחלק ניכר באגדות עם קלטיות. באגדה הוולשית של קולהוך ואולוון (kilhwch and olwen) מהמבינוגיון, דמות העריץ הרשע הוא הענק איסבדאדן אשר קולהוך מבקש את יד ביתו. הענק שולח את קולהוך למסע שבו הוא צריך למלא שורת מטלות בלתי אפשריות. קולהוך נעזר ברעיו ובדודו המלך ארתור[1]. לאחר שהוא עומד במשימותיו, הוא זוכה באולוון כרעייה ואביה הענק מוצא את במותו. בסיפור הרפתקאותיו של ארט וחיזוריו לדילבחאים (adventures of art and the wooing of delbchaem) מסופר על ארט בנו של מלך אירלנד שיוצא למסע בספינה לעולם הפיות. הוא מגיע לאי שבו נמצא גן קסום, רמז לטירת הבתולות (ראה להלן), ושם הוא שומע לראשונה על העלמה דילבחאים. הוא יוצא מהטירה ועובר תלאות עד שלבסוף הוא הורג את אביה הענק מורגן, זוכה בעלמה ובכסף רב וחוזר לאירלנד. אביה הרע של דילבחאים מסמל את הענק הרע בסיפור זה ובכדי שארט יזכה בעלמה הוא נאלץ להרוגו (brown 1966: 83-85) . דמות הענק או הרשע באגדות הקלטיות מקושרת פעמים רבות עם הצבע אדום. קונארי (conary), מלך אירלנד זוכה לנבואה לפיה יפגוש על אם הדרך 3 רוכבים באדום. שלושת הרוכבים הללו יבשרו חורבן והרס. הנבואה מתגשמת כאשר לא רחוק מהעיר tara פוגש המלך שלושה רוכבים בדרכם ל'דרגה' (derga) (מילה הניתנת לפרוש מילולי "אדום"). שלושת הרוכבים לבושים אדום. אחד מהם שר למלך שיר מקאברי:

lo, my son, great the news. weary are the steeds we ride – the steeds from the fairy mounds. though we are living, we are dead. great are the signs: destruction of life; sating of ravens; feeding of crows; strife of slaughter; wetting of sword-edge; shields with broken bosses after sundown. lo, my son! (rolleston, 1994: 171).

בסיפור 'בבינד, בתו של טראן' ( daughter of tre'n bebind ) מסופר על שני עולמות מקבילים – עולם בני האנוש ועולם הפיות. בבינד (bebind) – ביתו של מלך הפיות – משודכת לבנו של מלך בני האנוש. היא אינה מעוניינת בנישואים ובורחת מאביה לחופי אירלנד. מחזרה הענק האדום (aed alaind – aed פירושו אש) מגיע לאירלנד ורוצח את בבינד (brown, 1966: 80-81). אין ספק שכרטיין הכיר את מוטיב הצבע האדום מהפולקלור הקלטי. כאשר פרסיוול מגיע להיכלו של המלך ארתור, הוא פוגש בכניסה אביר לבוש שריון אדום. האביר האדום אוחז בידו גביע מוזהב ומתריס בפני פרסיוול כי אדמות המלך ארתור שייכות לו, אלא אם כן יקום אביר אמיץ מספיק לפגושו בקרב פנים אל פנים. לפרסיוול נודע כי האביר האדום התפרץ קודם לכן להיכלו של המלך ארתור, שפך יין על המלכה וגזל גביע שתייה. פרסיוול מתמודד מול הרשע של האביר האדום המאיים להפיל את המלך מכיסאו ומציל את הממלכה מפני דמות העריץ. מוטיב רביעי: הקשר של האביר לגבירה יחסי האביר והגבירה או אהבה החצרונית הנם כאמור מוטיבים מרכזיים בספרות ימי הביניים. כפי שפורט בחלק בעבודה הסוקר את עקרונות הרומאנסה, פעמים רבות מוכיח האביר את אומץ ליבו וכישוריו באמצעות ההגנה על העלמה במצוקה.אלא שבפרסיוול היחס אביר – גבירה מתהפך. בחלק השלישי של הסיפור, החלק שעוסק בעלילותיו של גאווין, האביר נמצא תחת חסותה של הגבירה ולא ההפך. לאחר שגאווין מנצח את גראריוס הוא מוצא את עצמו בטירה מופלאה שם הוא פוגש את המלכה, מאה חמישים עלמות חן ומספר זהה של נערים. המלכה משוחחת עימו על השולחן העגול ועל גילו של ארתור. הנערים והעלמות מגישים לו ולאיש המעבורת אוכל ומשקה ולאחר הארוחה הוא מעביר את הלילה במיטה קסומה. סצינה זו היא מקבילה למוטיב הקלטי שבו פיה או עלמת חן נותנת חסות לגיבור העלילה. מוטיב זה לא חוזר לאורך סיפורו של פרסיוול אף לא פעם אחת - חוץ מסיפורו של גאווין.בהרפתקאותיו של קוניל מוטיב הקשר בין הפיה לגיבור הוא של חסות. לאחר שקוניל אוכל את התפוח שהפיה נותנת לו הוא יכול לצאת איתה בספינת הזכוכית לארצה. שם הוא מתקיים תחת חסותה המגוננת עליו מפני המוות(ibid.,39-42).מוטיב זה חוזר גם בהרפתקאותיו של קוכולין הגיבור האירי ב wooing of emer בפרק שעוסק בחיזורו אחר אימיר. הגיבור לאחר שמבקש את ידה של אימיר יוצא בספינה לעולם הפיות לבקשת אביה. לאחר שנלחם במפלצת בצורת אריה[2]. הוא רוכב עליה עד שהוא מגיע לעמק פורה ושם בבית רחב, הוא מקבל חסות מעלמה יפה שמספקת לו אוכל ומקום לינה בטוח. לאחר שהתאושש, הוא ממשיך במסעו. למרות שכאן נותנת החסות היא לא הגבירה שאת ידה קוכולין מבקש אלא עלמה נאווה, ניתן לראות בה פיה מהעולם האחר ומוטיב הוא ברור(ibid.,46-54). מוטיב חמישי: הטירה הקסומה ו-טירת הבתולותסיפור על טירה אשר בה מתגוררות צעירות בתולות אסירות תחת שבטו שלעריץ הינו מוטיב שכיח ברומאנסה המדיאבלית. ברומאנסה אחרת מאת כרטיין, yavin, הגיבור מציל עלמות חן המוחזקות כשפחות בטירה המנוהלת על ידי אדון אכזר. הצלת הבתולות הולכת יד ביד עם משימתו של האביר ומחויבותו להצלת הגבירה במצוקה – חובה שמהווה תמה מרכזית באתוס של שירת הטרובדורים

כאשר פרסיוול נכנס להיכלו של ארתור, הוא נכנס באמצע משתה. בין הנוכחים נמצאים אביריו של ארתור וישנן מספר עלמות. סצנה זו ניתן לראות זיכה למוטיב המשתה שנערך בהיכל ובו נמצאות נשים רבות. מוטיב זה חוזר על עצמו כאשר פרסיוול נכנס לטירת הגראל. שם בהיכל רחב הוא רואה את המלך הדייג שרוע על מיטה ולפניו אח גדולה. לאחר שפרסיוול מקבל את החרב ממארחו, הוא צופה בתהלוכה אשר נושאת את הרומח המדמם את הגראל ופמוטי נרות. כשמראה נפלא זה מסתיים, נערכת סעודה. בסיפורו של גאווין, מגיע האביר לטירה הנפלאה וממנה משקיפים חמש מאות נערות. לאחר הניצחון על האריה, הוא מוכרז כאדונה של הטירה. הוא מובא להיכל המרכזי ולאחר דין ודברים עם המלכה נערכת לכבודו סעודה. יש לציין שסצנה זו היא הקרובה ביותר לתיאורים הקלטיים על משתאות אשר נערכים בטירה קסומה בעולם הפיות שבה יש נשים רבות המשרתות את הגיבור.מוטיב הבתולות (טירת הבתולות castle of maidens) נתפש במיתולוגיה הקלטית כמשתה הנערך בהיכל שבדרך כלל הוא מרובע הפונה לארבעת כנפי השמיים ובו נמצאות עלמות רבות. בסיפור הרפתקאותיו של לאיגאיר( adventures of laegaire) מסופר על מלכת פיות שבאה לחפש גיבור אנושי שיעזור לה בקרב מול שלושה אויבים. היא פונה ללאיגאיר שמציע את עצמו. הם מגיעים לממלכת הפיות שם הוא עוזר לה מול אויביה. לאחר שוך הקרב היא מזמינה אותו למשתה שנערך בטירתה ובמשתה זה נוכחים נשים רבות. כעבור שהות של שנה בארץ הפיות הגיבור חוזר לאירלנד ( brown, 1966:44-46). בסיפור 'בבינד, בתו של טראן' מוזכרים שני עולמות, עולם הפיות אשר נקרא אדמות הבתולות או טירת הבתולות ועולם בני האדם. שני העלמות הללו מתקיימים במקביל והמעבר דרכם הוא דרך סירה או גשר(ibid.,80-81).בסיפורו של ארט (adventures of art and the wooing of delbchaem), ארט מפליג לעולם הפיות. הוא מגיע לאי שבו ישנו בית וגנים מרהיבים שם הוא זוכה לקבלת פנים ע"י פיות רבות אשר מספקות לו אוכל ועצה(ibid.,46-54). מוטיב הטירה הקסומה מופיע באופן הבולט ביותר בשני סיפורים מהמבינוגיון. ב 'ברנוואן , בתו של ליר' (branwen daughter of llyr), בריון וחבורתו חוזרים לוולש מהמלחמה שהתחוללה באירלנד. בדרכם, עוברים הם דרך טירה קסומה המשקיפה לאוקיינוס, היכן שהם מבלים 40 שנה. הטירה מהווה עבורם מקום מבטחים בדומה לשדות האליסיום מהמיתולוגה הקלאסית. את ימיהם מבלים הם בסעודות ובשירה הרחק מצער ויגון (rolleston, 1994: 372). ב peredur son of evrawc, פרדור מגיע לטירה קסומה לצידה של אגם שעל חופיו יושב דייג זקן. פרדור נכנס לטירה ומתארח באולם גדול, האדם הזקן מציג את עצמו כאחיו של אימו ומבקש ממנו לא לשאול לפשרם של דברים נפלאים אשר הוא עתיד להיתקל בהם. בהמשך מגיע האביר לטירה קסומה נוספת שבה הוא מוצא מארח נוסף המעניק לו קבלת פנים מכובדת. בסיום הארוחה המארח שואל את פרדור האם הוא מסוגל להניף חרב. כשהוא עונה בחיוב מעניק לו המארח חרב וקערה. הוא מבקש מהאביר להכות בכל כוחו עם החרב בקערה, מה שמנפץ את הקערה לשניים ושובר את החרב. אולם מייד לאחר מכאן באורך קסום מתלכדות הקערה והחרב וחוזרות למצבן הראשוני. בהמשך נכנסים לאולם שני נערים האוחזים בידם חנית מדממת. לאחר מכן נכנסות לאולם שני בתולות האוחזות בידיהן מגש ועליו ראש אדם. הדמיון בין הרפתקאותיו של פרדור לבין אלו של פרסיוול בטירת הגראל בולט וגלוי לעין (ibid.,403-404) מוטיב שישי: הכנסת האורחים ומטיב המלך הדייגמוטיב הכנסת האורחים הוא מוטיב בעל משמעות מרובה בימי הביניים, מוטיב זה מודגש ברומאנסה ובא להעלות על נס נוהג מקובל כערך חשוב. במוטיב זה הגיבור מוזמן להשתתף במשתה על ידי מארח מסביר פנים שעשוי להיות אציל, דייג, איש כפיים או איש דת. אותם מארחים הם בעלי טירה או מנזר שבהם שוהה הגיבור. הם אינם חוסכים ואף לפעמים מציגים חפץ קסום. ב yavin של כרטיין , מגיע הגיבור בפעם השנייה לטירת בתולות, היכן שהוא נהנה מסעודה ואף מקבל טבעת קסומה שהופכת אותו לבלתי נראה.במחזור הוולגטה (vulgate cycle) יוצאים האבירים למסעות רבים שבמהלכם נקרים הם על פני טירות ומנזרים. הטירות והמנזרים מהווים כעין פונדקי דרכים שבהם מוצא הגיבור מחסה מפני איתני הטבע ומזור רוחני. ואכן, לפעמים אותם מארחים משמשים מעין הכוונה לגיבור בהמשך מסעו ואף נותנים לו עצות שימושיות. מוטיב הכנסת האורחים מופיע בפרסיוול פעמיים. פרסיוול ממשיך בדרכו מטירתה של בלאנשפלור.

הוא נתקל בסירה עם שני אנשים בתוכה, האחד מחזיק את המשוט והשני דג. פרסיוול שואל אותם לגבי לינה והם מספרים לו על מעבר בנהר וטירה בהמשך. פרסיוול עובר את הנהר אך הוא אינו רואה טירה. לאחר מבט מעמיק יותר, נגלית לעיניו הטירה שהדייג כיוון אותו אליה. הוא נכנס לטירת הגביע. שם בהיכל רחב הוא רואה את המלך הדייג שרוע על מיטה ולפניו אח גדולה. לאחר שפרסיוול מקבל את החרב ממנו, הוא צופה בתהלוכה אשר נושאת את הרומח המדמם, את הגראל ופמוטי נרות. לאחר מראה נפלא זה הם עורכים סעודה.סיפורו של גאווין משלב בתוכו את מוטיב הכנסת האורחים כאמור לאחר שהוא הורג את האריה ומוכתר לאדון הטירה. סעודה נערכת לכבוד נצחונו. בסיפור הרפתקאותיו של לאיגאיר (adventures of laegaire), מלכת הפיות עורכת משתה עבור הגיבור, משתה שנערך בטירתה ובו נוכחות נשים רבות. קוכולין, בפרק שעוסק בחיזורו אחר אימיר, מגיע לעמק ירוק ושם בבית רחב הוא זוכה להכנסת אורחים מעלמה יפה שמספקת לו אוכל ומקום לינה בטוח. לאחר שהתאושש הוא ממשיך במסעו ( brown, 1966:44-46,46-54). בסיפור אירי מ 1065 לספירה (לפני תקופתו של כרטיין) בשם נבואת הפנטום מסופר על המלך קון אשר איבד את דרכו בערפל. הוא ראה פתאום איש רכוב על סוס שניגש אליו בירכו והזמינו לביתו. קון, שלוווה על ידי פייטן מחצרו, הגיע לעץ מוזהב שהיה בקרבת בית עם שני עמודים לבנים מוזהבים גם הם. כאשר קון והפייטן נכנסו, הם ראו את מארחם נמצא כבר בביתו ויושב על כס מלכים. הוא הציג את עצמו כלוג[3]. בינתיים, אישה צעירה אשר לראשה היה כתר זהוב ושמה היה 'מגינת אירלנד' הגישה לקון צלעות בשר ענקיות. היא מילאה גביע זהב בשיכר ושאלה את המלך לוג למי להגיש קודם את הגביע. הוא ענה לה לקון. היא שאלה אותו בשנית למי להגיש ולוג מנה את כל הצאצאים המלכותיים לעתיד של קון. לבסוף המלך נעלם וכך גם ביתו אך הגביע נשאר בידי קון(loomis,1963:47-49). ניתן להבחין בסיפור זה בכמה יסודות זהים לסיפור פרסיוול וטירת הגראל:

קון הוזמן ע"י מלך לשעבר של אירלנד לביתו

פרסיוול הוזמן ע"י המלך הדייג לביתו

2

קון מגיע לאחוזה מרהיבה

פרסיוול מגיע לטירה מרהיבה

3

קון מוצא את המארח המלכותי יושב בכיסאו כאשר הוא נכנס לאחוזה

פרסיוול מוצא את מארחו המלכותי שכוב על ספה כאשר הוא נכנס לטירה

4

נערה עם כתר וכלי מזהב הגישה לקון

פרסיוול ראה נערה עם כלי מזהב באה להגיש לאבי המלך הדייג

5

הנערה שואלת למי להגיש קודם

פרסיוול נכשל לשאול למי מגישים עם הגראל

6

הבית והמארח נעלמים

פרסיוול לא יכול למצוא את המארח

בפרסיוול, אנו נתקלים בדמותו של המלך הדייג כמארח. מיהו אותה דמות מסתורית? המלך הדייג העסיק ומעסיק חוקרים רבים במשך הדורות. הוא מופיע ביצירות ספרותיות רבות החל מהרומאנסה המדיבאלית וכלה ביצירות מהמאה ה 20 (את מוטיב המלך הדייג ניתן למשל לאתר בשירו של ט.ס אליוט הארץ השוממה). היותו של המלך דייג מקשרת אותו סימבולית עם פריון – מים ודגים בכל התרבויות מסמלים חיים. במיתולוגיה הקלטית מופיע מוטיב המלך הקשור למים. המלך פצוע במפשעתו. בריון למשל הוא בנו של אל הים ליר והוא נפצע במפשעתו בכידון או חץ. ב פרסיוול מארחו של פרסיוול נפצע בירכו מכידון בקרב (ibid.,55-56). לאחר ביקורו בטירת הגראל כשהוא חוזר לחצרו של ארתור פוגש פרסיוול נערה מכוערת למראה אשר גוערת בו על אי שאלת השאלות הנכונות מה שמנע את ריפוי המלך הדייג ואת החזרת הפריון לממלכה:

…if you had asked,/ the rich king who suffers so/ would already be healed of his wound/ and would be ruling in peace the land/ he'll never again rule./ and do you know what will happen/ because the king will not rule/ and won't be healed of his wounds?/ ladies will lose their husbands, / lands will be laid waste/ and maidens, helpless,/ will remain orphans;/ many a knight will die…(ll. 4636-4648)

למעשה העלמה המכוערת מציגה את הרעיון הפאגני שארצו של מלך בעל מום תהיה לעולם שוממה וכי גאולת האדמה קשורה בקשר הדוק ביכולת הפריון של העומד בראשה (ליטני, 2005: 202(. לא בכדי העלמה המבשרת לפרסיוול את בשורת האיוב היא מכוערת. כיעורה מסמל את ריקבון הממלכה. בטירת הגראל, פרסיוול מתעורר בבוקר כשהוא מוצא את עצמו במקום נטוש. המלך הדייג נעלם ושער הטירה כמעט ונסגר עליו (על פרסיוול) בדרכו החוצה. זאת היא אינה הפעם היחידה שמלך פצוע ברגלו נעלם באופן מסתורי. היעלמותו של המלך הדייג המארח מזכירה את היעלמותו של לוג כמארח מהסיפור נבואת הפנטום. לומיס (loomis) טוען שישנו קשר ישיר בין לוג לבריון - מלך הים הפצוע ברגלו ולפיכך המקור למלך הדייג[4] במיתולוגיה הקלטית: לוג וליר, אביו של בריון הינם אותם הפרסונה (ibid.,55). מוטיב שבעי: מוטיב הארטיפקטהארטיפקט הם עצמים קסומים וחזקים הם לא פעם קשורים לשרידי קדושים מן העבר, הם יכולים להיות כלי נשק כגון חרב או כידון או כלי מסוים כגביע מגש או קדרה הם מעניקים לאביר כוחות מיוחדים ולא אנושיים אשר עוזרים לו להשיב את הסדר לממלכה. הארטיפקט תופס מקום מרכזי בתרבות ימי הביניים. כנסיות שלמות הוקמו על בסיס שריד קדוש (relic). חילוצו של ארטיפקט נמצא פעמים רבות בליבו של המסע האבירי. הארטיפקט המרכזי ב פרסיוול הוא הגראל לצד החנית המדממת. גראל בצרפתית משמעותו מגש או כלי הגשת מזון. ברומאנסות מאוחרות יותר מתפרש הגראל כ grail ו'הגביע הקדוש' ששימש את ישו בסעודה האחרונה. יוסף הרמתי מביא את הגביע לאנגליה במחזור הוולגטה והאבירים יוצאים לחפשו. החנית המדממת שבה נתקל פרסיוול הינה גם בעלת משמעויות דתיות. ניתן לשייכה לחנית שבה נדקר ישו בהיותו על הצלב – חנית הגורל (spear of destiny). כרטיין אינו מעיד על הקשר זה בגלוי.עקבות לחפצים קסומים אנו מוצאים כמעט בכל מיתולוגיה קיימת בפרט במיתולוגיה הקלטית. חפץ קסום בולט המופיע בסיפורים רבים הינן קערות השפע (גראל) שתפקידן להזין או אף להעניק חיים. אין ספק, ליטני טוען, שהגביע של כרטיין שתפקידו להציל את המלך וארצו - בתנאי שתשאל השאלה "את מי מזין הגביע?" – לקוח ממיתוסים אלה. לקערות המזון הייתה בעולם הקלטי חשיבות מהמעלה הראשונה. הן שימשו בטקסים ובהילולת דתיות. דוגמא בולטת לכך לקערה מסוג זה נמצאה בגודנסטרופ, דנמרק. הקערה עשויה מכסף עם דמיות אלים מוטבעות עליה. במובינוגיון לבריון יש קערה שלוחמים מתים מושלכים אליה וקמים לתחייה. בנצרות נהפך הגביע מכלי המעניק חיים לגוף לכלי המעניק חיים לנפש כשהוא זוהה עם הכלי שבו כונן ישו את טקס קידוש הלחם והיין. השראה רוחנית זו מקבל כיום כל נוצרי בטקס הקומוניון (ליטני,2005: 201-204). חיפוש אחר כלי הזנה מסתורי נפוץ היה במיתולוגיה הקלטית הרבה לפני שנטבע הרעיון ברומאנסה. הפייטן טאליסין (taliesin) מגולל בשיר שמקורו בסביבות המאה השישית לספירה את הגעתה של קערת שפע לאירלנד בידי הדאנאנס (danaans) מארץ הפיות. מקורה הראשוני של הקערה הוא מהאל אנואן (annwn)- האל האחראי על כאוס, הרס מצד אחד וכוחות הבריאה מצד שני (בדומה לאלה קאלי ב-מיתולוגיה ההודית). הקערה שכנה בטירתו של פיוויל (pwyll) – ראש השאול בכינוי מקביל לאנואן. הקערה נועדה לבשל אוכל רק לאמיצים. חנית במיתולוגיה ההודו-אירופאית הינה חניתו של אל הרעם אינדרה (indra) (במיתולוגיה הוויקינגית היא מופיע כפטישו של תור אל הרעם). החיפוש אחר החנית וקערת השפע קשורות להשבת סדר העונות לעולם ומניעת רעב ושממה. מכאן הקשר שלהן למלך הדייג ולפריון ממלכתו (rolleston,1994:410-411).5.סיכום:הרומנסרים הצרפתים לא שאבו את השראתם יש מאין הם נשענו על מסורת עשירה ועתיקת יומין. שאותה הם חידשו והתאימו לרוח התקופה ולמנטליות החצר ששררה במאות ה-12 וה-13.המאמר מראה בבירור את קיומם של מוטיבים קלטיים בתרבות רומנטית נוצרית. מה אנו למדים מכך? נושאים הקשורים לאהבה לאבירות לגבורה לפנטסיה הם אינן נחלתה של תרבות אחת בלבד אלה מאפיינים של חשיבה אנושית חוצה גבולות של מקום וזמן. כפי שהקהל הקלטי ידע ליהנות ממעשיות דמיוניות כך ידעו גם לעשות ממשיכיהם בחצרות האצולה של אירופה מדיביאלית. לרומאנסה היה תפקיד חיוני בתרבות האירופאית. הרעיונות עליהם היא מבוססת הם נגדו את הקוד האתי השריר בחיי היום יום. על פי חוקי הכנסייה חיזור הרפתקנות ופלרטוט בין האביר לגבירתו היו אסורים בהחלט. תשוקות ויצרים חייבים היו למצוא להם תיעול והמקום הטוב ביותר לכך היה על דפיה הדמיוניים של הרומאנסה, שמטבע הדברים לא יכלה לשאוב את אבני הבניין שלה מתרבות כנסייתית- דתית נוקשה שהטיפה לחיי פרישות בעולם הזה, ומהימנעות מ-שבעת החטאים. המקור שנותר הוא מקור פרה-נוצרי בעל ערכים גמישים יותר. כמו שהתרבות הנוצרית הפיאודאלית נשענת על אלמנטים פגאנים שבטיים כך גם הרומאנסה הנוצרית נשענת על אלמנטים מיתיים קדמוניים.לרומאנסה היה צורך היסטורי ממשי. מרבית כותביה היו נורמנים במוצאם. באותה תקופה אנגליה נכבשה על ידי הנורמנים מהסכסונים. היה צורך ליצור אתוס אחיד שמאחד בתוכו גם נורמנים וגם סכסונים, למעשה את כל אירופה הנוצרית. הרומאנסה מכתיבה גיבורים אידיאלים, מוסדות כללי התנהגות שהיוו מושא לחיקוי וקוד מחשבה הומוגני בפני עצמו. כמו כל ספרות פופולארית (ובחצרות האירופאיות הספרות הסקולארית הייתה כתביהם של כרטיין, מרי דה פראנס ודומיהם, אגדות מורגן לה פיי ו-ארתור המלך) הרומאנסה עיצבה סדר יום תרבותי באירופה.ביבליוגרפיה:

מקור ראשי:chretien de troyes. 1990. the story of the grail, or perceval. trns. w.w. kibler. new york and london: garland publishing.מקורות משניים:a.c.l. brown. 1966.the origin of the grail legend. new york: russell & russell.lady.c.guest. 2000. the mabinogion . london: harper collins.w.t.h. jackson. 1974. "the nature of romance," yale french studies, 51: 12-25.r.s. loomis. 1963. the development of arthurian romance. london :hutchinson & co. r.s. loomis.1963. the grail-from celtic myth to christian symbol. new york: columbia university press.r.s. loomis. 1927. celtic myth and arthurian romance. new york: columbia university press.t.w. rolleston. 1994. celtic. london:gerham publishing company.

ל. ליטני. 2005 . המיתולוגיה הבריטית. תל אביב: מפה.ל. וי. ליטני. 2002 . המיתולוגיה האירית. תל אביב:מפה.[1] המעשייה על קולהוך ו-אולוון היא למעשה אחד המקומות היחידים במיתולוגיה הוולשית שבה מופיעה דמותו של ארתור המלך.[2] גם גאווין נלחם באריה בטירת הבתולות.[3] לוג (lugh) בעל הזרוע הארוכה הינו גיבור מרכזי בפנתאון של danaans , מהמביסים של הענקים (firbolgs) בקרב מיותורה.[4] ישנה טירה הרוסה שנקראת dinas bran – מבצרו של בריון. המבצר נמצא מעל נהר די בצפון ויילס, מקום המפורסם בענף הדייג.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דניאל שנקמן