ש. שפרה: השומרית האחרונה


התמונה של אלי אשד
99 צפיות

המילים

המילים ככישוף והכישוף שבמילים - שיחות על ספרות המזרח הקדום / ש. שפרה. הוצאת משרד הבטחון

ש.שפרה אחת המשוררות הבולטות של ישראל ידועה לא פחות בחוגי המבינים כ שומרולוגית" דהיינו חוקרת התרבות המסופוטמית הקדומה של שומר אכד ובבל. תרבות זאת הטביעה את חותמה בצורה עמוקה על מחשבתה ויצירתה כפי שמראה ספר חדש שפרסמה על תרבות זאת "המילים ככישוף והכישוף שבמילים - שיחות על ספרות המזרח הקדום".מי שבחר לקרוא בשם תמוז לכור המוות לא קרא נכון את השורות ... (ש. שפרה קטע משיר) יש מי שמכנה את המשוררת ש. שפרה (שם העט של שפרה שיפמן לימים שמואלביץ) "השומרית האחרונה" בגלל התעניינותה החקרנית והתמקדותה יוצאת הדופן בתרבות המסופוטמית הקדומה, זו המוכרת כתרבות העמים השומרים, האכדים, הבבלים והאשורים. ישנם הרואים בש. שפרה את נוצרת הלהבה הראשית של תרבות עתיקת-יומין זו בישראל של היום, זו שלרוב אינה מגלה עניין רב בעמים עתיקים אלה ותרבותם, מה עוד שאלה כידוע אינם זכורים לטובה בגלל ההגליות שלהם את עמי ישראל ויהודה. מעבר לצמצום ראייה זו מעדיפה ש. שפרה בכל אופן לזכור ולהזכיר את בני העמים האלה לא רק בגלל הקרבה "הגנטית" השורשים המשותפים להם ולעם ישראל אלא בגלל היותם מניחי יסודות תרבותו. המשוררת השומרולוגית ש.שפרה.לפחות באמאזון חנות הספרים הוירטואלית מישהו התיחס אלי באופן אישי מאוד, לא וירטואלי ,קרא לי בשמי ,למד את טעמי הספרותי ,וטרח להוסיף על הרשימה שהזמנתי כהנה וכהנה גלגמש המלך לילדים ,כל לוח סיפור לעצמו ,ולמבוגרים –עשתר ולמה ירדה לשאול ומה קרה כשעלתה ממנה ,בניתים יש לי תשובה רק לשאלה הראשונה . ש.שפרה. דברי המו"ל ישראל זמורה על ש.שפרה באחד מספריה הראשונים. ש. שפרה מוערכת כאחת המשוררות הבולטות כיום מבין בנות דורה ובשנת 2007 יצא לאור ספר שירים נוסף שלה "משי לחשת לי" (בהוצאת זב"ם) שזכה כמו ספרי שירתה הקודמים בביקורות מחמיאות. אבל היא יוצאת דופן בהתמקדותה המעמיקה והיסודית בתרבות קדומה שרק מעט ממנה גלוי וידוע לציבור הישראלי, גם בקרב חוגים שהשכלתם יותר רחבה. לאחרונה יצא בהוצאת האוניברסיטה המשודרת ספר חדש שלה ויוצא דופן בהשוואה לכל קודמיו: "המילים ככישוף והכישוף שבמילים - שיחות על ספרות המזרח הקדום". הפעם מדובר בספר מחקרי על הספרות המסופוטמית (השומרית- בבלית). הוא מבוסס על הקורס שאותו מעבירה שפרה בנושא זה באוניברסיטה, הוא כולל פרקים מפורטים על עלילות גילגמש, יצירת המופת הספרותית של מסופוטמיה. פרק מפורט על מיתוס ירידתה של האלה איננה לשואל כמו גם, ודיונים במיתוסים אחרים כמו סיפור המבול הבבלי, ויונים בסוגות ספרותיות שונות של המסופוטמיים כמו המזמורים, התפילות לאלים, ספרות החוכמה והפתגמים ושירי הויכוח שהם אולי הניצנים של המקאמות המוכרות לנו מהספרות הערבית אלפי שנים מאוחר יותר. אך למעשה הוא הרבה יותר מזה, שכן המחברת איננה חוקרת אקדמית רגילה אלא משוררת שמקריאה בספר עולה ומתחדדת העובדה כי עבורה התרבות המסופוטמית היא בעלת משמעות הרבה יותר עמוקה מנושא של מחקר בלבד, המספק לכאורה בעקבותיו גם סדרת הרצאות מעניינת. דומה ועבור ש. שפרה תרבות עתיקה ועשירה זאת משמשת לה מקור השראה מרכזי ביצירתה הספרותית–שירית והיא שואפת לשתף אותנו ביצירותיה ובלקחיה, מתוך הנחה שלפחות חלק מהקוראים הישראליים ישכילו להפיק למען עצמם ממד תרבותי מעלילת ההיסטוריה הנפלאה שלנו ובכך לא יחמיצו שותפות באותה השראה שהייתה מנת חלקה.. ש. שפרה מספרת שהגיעה אל התרבות מסופוטמית בדרך עקלקלה ששורשיה מעוגנים במחקר העוסק בסיפוריו של המחזאי והמספר נסים אלוני (מחבר המחזה התנ"כי הידוע " אכזר מכל המלך" ועוד מחזות אחרים ) אותו כתבה, ואגב הקריאה בסיפורים המתארים חיי שכונה בארץ ישראל המנדטורית בשנות ה-40 . תוך הקריאה והעיון הקפדני בסיפורים המעולים של אלוני התברר לה כי יש בהם התייחסות למיתוסים שונים ושאובים מתרבות שלא הייתה מוכרת לה – התרבות השומרית הבבלית. משנדלקה בה סקרנות לגביה החלה לחקור תרבות זאת בכדי לראות כיצד זלגה והשפיעה על נסים אלוני. יותר שהעמיקה לחקור ונכנסה לפרדס העצום הזה יותר הוקסמה, ומאז לא יצאה מהבוסתן שגילתה. במקביל להתמקדותה בשירתה החלה ש. שפרה לתרגם באופן שיטתי שירים ופואמות שונות מהשפות הקדומות עצמן, השומרית והבבלית, שאותן טרחה ללמוד וחלק גדול משירת אותה תרבות עתיקה תרגמה במרוצת שנים רבות בשיתוף פעולה עם החוקר פרופסור יעקב קליין, ותוצאת עבודתם המונומנטלית והחשובה הופיעה בכרך ענק הנושא את השם "בימים הרחוקים ההם" ( 1996 עם עובד), שזכה לשבחים לא רק בגלל דיוקו היחסי אלא בגלל שעלה בידי המתרגמים לבצע את המשימה הבלתי אפשרית של שמירת קסם השירים הקדומים והמקוטעים גם בגרסתם העברית המודרנית, אלפי שנים לאחר שנכתבו לראשונה.

בימים

ש. שפרה זכתה לשבחים גדולים לא פחות גם בעבור העיבוד שהכינה לילדים מ"עלילות גילגמש " (2000 עם עובד), הסיפור המפורסם ביותר של התרבות המסופוטמית שזכה בפרס זאב בספרות ילדים ובמדליית אנדרסן הבינלאומית. שפרה טרחה להציג בגירסתה לילדים לא רק את סיפור גילגמש עצמו אלא גם סיפור מקביל, פרי יצירתה שלה, סיפורו של הסופר כותב הסיפור בימי המלך אשורבניפל על מנת לקרב אותו לילדים בני העידן המודרני ולהציג בפניהם פן נוסף של התרבות המסופוטמית ששימרה את הסיפור הקדום במשך אלפי שנים וכך מן הסתם המחישה כוונתה להראות על ההמשכיות שבמעשה שעשתה. עד כמה הילדים בני זמננו האדישים באופן כללי לעבר הרחוק נמשכו לסיפור הקדום בגרסת שפרה קשה לדעת, אבל אין ספק שעלילות גילגמש בגרסתה לקוראים הצעירים הוא אחת היצירות היותר מעולות לילדים שהופיעו מזה שנים רבות בעברית.

מעלילות

יותר ויותר מתברר כי ש. שפרה היא מעיין מתגבר של אישה אחת שמטרתה לקרב את התרבות המסופוטמית הקדומה למרכז תשומת הלב וזרם החיים של התרבות הישראלית המודרנית שלכאורה היא כל כך רחוקה ממנה, אך לדעתה של ש. שפרה היא קרובה מאוד. היא עצמה התבטאה פעם כשהיא אחוזת כעס על שמנעו ממנה בילדותה את יצירות הספרות המסופוטמית כמו עלילות גלגמש שאותן היא מנסה להביא לקהל המודרני גם זה הצעיר מאוד, בפרויקט שהגיע לשיאו בספר לימוד שכתבה עבור בתי הספר "מעלילות ראשית עד מלכים ונביאים: מקורות חוץ לתוכנית הלימודים החדשה במקרא" ( 2003 עם עובד), של טקסטים בבליים ושומריים קדומים.

זיכרון : פגשתי את ש.שפרה לראשונה בחנות צילום מסמכים בגבעת שמואל שם אנו גרים כשכנים. אני באתי לצלם שם חומר לספר שפרסמתי בשם "טרזן בארץ הקודש" על איש הג'ונגל טרזן ומקומו בתרבות העברית. ספר שעסק בקרוב לאלף הסיפורים המקוריים שנוצרו על טרזן בספרות העברית בידי סופרים כמו אהרון אמיר ועמוס קינן,שרגא גפני ואחרים בתקופה שנחשבו לאושיות של מה שנקרא אז "התנועה הכנענית ".

אנקידו,

אנקידו, "הטרזן" הראשון של הספרות. .בשיחה האקראית שנוצרה בין שנינו הסתבר שהיא באה לשם למטרה דומה לשלי: לצלם חומר על איש הג'ונגל הקדום מכולם אנקידו ידידו של גילגמש מהאפוס הבבלי הקדמון שמקורו בתרבות השומרית הקדומה . אדם שכמו טרזן כמה אלפי שנים אחריו גדל בין בעלי חיים. התפתחה בינינו שיחה על אנשי ג'ונגל שהמשיכה לדיון על התרבות הכנענית ולאחר מכן התרבות המסופוטמית הקדומה. הסיפור על איש הפרא שגדל בין בעלי חיים לפני שעבר לחיות בתרבות האנושית התברר היה קדום באלפי שנים מגירסת אדגר רייס בוראוז שלו מראשית המאה ה-20. ומוצאו בשומר וזה רק אחד מהדברים המרובים מאוד של התרבות המודרנית שמוצאם בתרבות המסופוטמית.

כנענית או שומרית ?הכוהנים שותקים הם צהלו עת בני צרח, ואני כרעתי לרגליך שכורת אש פיך ושרתי לקול תופים גוף הנחושת צונן . הלוע אפל מדוע אין הכוהנים שרים ? האין אתה אלוהים ? ש.שפרה

לכאורה יש קשר הדוק בין תפישתה של ש. שפרה ורעיונותיה על חשיבות המיתוסים העתיקים בחיי האדם ועל הצורך שלנו להכיר את שורשינו המעוגנים בקרב העמים הקדומים שישבו וחיו כאן באיזור תוך פיתוח תרבותם העשירה והמרתקת בנוסח המזכיר במידה רבה את התנועה הכנענית ונושאי דברה כמשוררים יונתן רטוש ואהרון אמיר. אכן לאלה הייתה השפעה גדולה ואולי אף מכרעת על יצירתה והשקפותיה באשר לחשיבות הרובדים התרבותיים הקדומים. ואכן יש דמיון ברעיונות הבסיסיים. אולם לטעון ששפרה היא "כנענית" תהיה טענה פשטנית, ולו רק משום ששפרה מעולם לא גילתה עניין רב בתרבות הכנענית הקדומה כשלעצמה לעומת זאת השומרית-בבלית, ואפשר לנחש שהסיבה היא האיכות הספרותית הנמוכה יותר של יצירות ספרות מהתרבות הזאת שנחשפה להם אך לא דיברו אל ליבה באותה עוצמה.

העובדה המעציבה היא שהכנענים (כמו המצרים הקדומים שכה מרבים לדבר בשבח תרבותם), לא העלו תרומה חשובה לספרות העולם, להוציא כמובן את התנ"ך שהיה סוג של תגובה לתרבותם. כל זאת בניגוד מוחלט למסופוטמים. הספר "המילים ככישוף והכישוף שבמילים" הוא סקירה מקיפה על הספרות המסופוטמית הקדומה. אולם למרות מאמצים של ש. שפרה אין זו סקירה פרי מאמציו של חוקר אובייקטיבי ממש, אלא של אוהב שמטרתו היא להראות לקוראי הספר מדוע ספרות זאת היא כה נעלה ומדוע יש לה משמעויות עמוקות גם עבורנו כחלוף אלפי שנים אחרי שהערים המסופוטמיות הפכו לעפר. יש בספר התקפה על הממסד הספרותי-תרבותי המערבי והישראלי שלא קלט את חשיבותה של ספרות ותרבות זאת עד כה. זעמה של ש. שפרה יוצא במיוחד על מחזה בשם "צור וירושלים" (מיצירותיו החשובות ביותר של מתתיהו שוהם 1893-1937) שמעלה את מאבקו של אליהו הנביא במלכה איזבל ומציג את איזבל כזונה (ובמקרה הייתי נוכח באותה הצגה שבה הייתה גם ש. שפרה וצפיתי בה ביחד איתה). היא מספרת שהיה לה קשה מאוד לצפות במחזה המנגיד את המונותיאיזם הצרוף באיזבל ואף ברור כי אהדתה של שפרה נתונה לה כבת מלך.

ש. שפרה כותבת: "הצטערתי שבארצות אירופיות רבות נכתבו והוצגו מחזות ואורטוריות שונות שגיבורן הוא גילגמש ואילו אצלנו בוחרים להציג את איזבל הזונה". ועוד היא מוסיפה בחריפות: "איני סבורה שסגולותיו הדרמטיות של המחזה הן שהכריעו בעד הצגתו אלא איזו שהיא מגמה תרבותית שהולכת ומשתלטת ונרתמת למאבק על מה שקראו "התודעה היהודית". כאילו עמד הזמן מלכת והמונותיאיזם מנהל מאבק בפוליתיאיזם". ראוי להדגיש בנקודה זאת כי היה זה חיים נחמן ביאליק שהבחין בסגולות הדרמטיות של מחזהו של שהם ואף המליץ עליו להצגה בתיאטרון הבימה, ולאו דווקא בגלל "תכונותיו" הנוחות למאבק כפי שהמשוררת הגדירה. יתרה מזו, המאבק בין מונותיאיזם לפוליתיאיזם נמצא בעיצומו בימים אלה ממש. ומשמש הן את חסידי החזרה בתשובה והן את אלה המכנים אותם כעכו"ם. זהו ניגוח של ראש בראש מסוג המאבקים שלא תש כוחם גם בהשתנות רוח הזמנים. כמדומה ששפרה מציבה עצמה כלוחמת במאבק למען הצגת התרבות הנשית הקדומה שהושכחה לדעתה לא בצדק בידי התרבות המערבית המונותיאיסטית ובידי אנשים כמו אליהו הנביא שדיכאו נשים עזות כאיזבל. מתעורר רושם מדרך התבטאותה כי מתקיימת בה משיכה ברורה אל הדמויות הדחויות והנשכחות שבמקרא. בעיקר מקרב אלה שחיו תמיד כנבלעים בצילם הרחב של המנצחים כמו דוד המלך. שפרה עצמה כתבה על דמויות תנכיות שמקבילות במידה מסויימת לבת המלך איזבל, בהן נשותיו של דוד כמובת שבע ואחרות , מחזור שירים שהולחן ביד המוזיקאי גיל שוחט ( שהלחין גם את המחזה "צור וירושלים" שכל כך מאוס בעיניה). העיסוק הזה בדמויות תנכיות הוא באופן מפתיע קצת יוצא דופן שכן בדרך כלל היוצרת מעדיפה לעסוק בהדים של המיתולוגיה המסופוטמית ולא של העברית.

כפרות מה עשה האדון כשאיננה במסע אל ארץ כל באיה לא ישובון נעדרת יום יומים שלושה ,לבש בגדי אדונות –כחול, ואבני ספיר –כחול בזקנו , החיים נמשכים ,אמר לה כשעמדה בפתח הארמון ועל גבה משלחת מלאכים רעים, מה נותר לה ,מה נותר לאיננה לעשות ,מה נותר לה לעשות ולא עשתה ,שלחה אותו כפרתה כחוק ארץ אשר כל באיה לא ישובון. אלה ופילגש

האלה איננה ולידה סמלה הינשוף

מהספר המאלף "המילים ככישוף והכישוף כמילים" אפשר להיווכח שהאגדה שעימה חשה שפרה שמואלביץ את ההזדהות העמוקה ביותר איננה דווקא סיפורת עלילות גילגמש האהוב עליה מאוד ומשום כך טרחה עליו להלבישו גם בגלימת סיפור לילדים, אלא הסיפור הידוע פחות שלאלת האהבה והפריון הפראיתאיננה וירידתהלשאול "הארץ שבאיה לא ישובון". אגדה שאת הדיה אפשר למצוא שוב ושוב ביצירתה ובשיריה של שפרה. למה דווקא סיפור זה ומדוע דווקא אלה זאת שנחשבה למעין דמות שוליים במיתולוגיה המסופוטמית הנודדת בין החוק והסדר ובין ניגוח ושבירת כל החוקים שבסוף הסיפור המצמרר. היא חוזרת וגוררת את אהובה החי תמוז אל השאול, על מנת שיתפוס שם את מקומה בעוד שהיא חוזרת לעולם החיים?

ש.שפרה

ש.שפרה

אפשר לשער על דרך הנחה צהבהבה בלבד שאולי יש בכך קשר לביוגרפיה של היוצרת עצמה אשר במשך שנים רבות התנהלה בניגוד לחוקי החברה והתנערה ממוסכמות ונקשרה בקשר עמוק עם מתתיהו שמואלביץ (מי ששימש כמנכ"ל לשכת ראש הממשלה בימי ממשלו של מנחם בגין) כפילגשו , עד שלבסוף נישאה לו רק לאחר שנים רבות של קשר, לא מן הנמנע שזאת הסיבה שהיא מרגישה הזדהות עם הדמות של איננה שרמסת את חוקי האלים ובני האדם גם יחד. אולם הסיבה להזדהות של שפרה עם התרבות המסופוטמית היא עמוקה יותר שכן תרבות זאת משמשת כמניע מסקרן להזדהות עם כוחו הכביר של הטבע ועונותיו שכה אהובים עליה, עד כי דומה שביצירתה יש לש .שפרה מלשון הבנה עמוקה עם היצירות והרעיונות המסופוטמיים הקדומים, אלה הגורסים באכזריות בשורתם התחתונה כי אין בעולמנו מהבל הנצחיות והכל הוא בן חלוף ואין מפלט ממוות, גם עבור גיבורים גדולים שהם "שני שלישים אל", כמו גילגמש שיוצא למסע ארוך על מנת להשיג את חיי הנצח וקוצר את האמת המרה מכל. אלה הם רעיונות שהיו מנוגדים לחלוטין לאלה של תרבות הדת המצרית שהאמינה שאפשר להשיג נצחיות הן בעולם זה על ידי בניית מבני ענק כמו הפירמידות שישרדו לנצח והן בעולם הבא שעם הכנות נכונות אפשר להפכו להמשך זהה של העולם הזה. המסופוטמים לעומת המצרים ראו את חיי האדם בצורה טרגית. בסופו של דבר לא חשוב מה נעשה אין לשנות גורל גם כאשר מדובר בגיבורים כבירים כמו גילגמש ואנכידו רעו. בסופה של דרך, תהיה אשר תהיה, הם יגיעו לקיצם והאדם ישלח לארץ השאול שבאיה לא ישובון . אך למרות זאת בזמן הקצר שיש לנו בעולם הזה אנו יכולים לחיות אותם במלואם כחיי נצח בשילוב עם המחזוריות העונתית הייחודית של הטבע, זו האופיינית לאזור הזה של המזרח התיכון. דומה כי תוך השלמה עם תפיסה זאת ש. שפרה האוהבת את ארצה ואדמתה ואת הטבע שלה בכל ליבה, רואה באדמה ובאישה שני אלמנטים שיש לה איתם הזדהות שלמה ועמוקה ומבחינתה נחשבים איפה שווי עוצמה לגבר. ש. שפרה הולכת זקופת-קומה בערוצה כנגד הנטיה בחלק מהיצירה העברית כיום לחזור ולהתחפר שנית ב"ארון הספרים היהודי" ולהיאחז ביצירות הגולה פרי המסורת היהודית שהתהוותה לאורך הדורות בארצות אחרות וכו'. שם נמצאים נושאים שככל הנראה היא אדישה להם לחלוטין לא מתוך אידיאולוגיה פרטנית וקפדנית כפי שהיה במקרים של יונתן רטוש ואהרון אמיר אלא פשוט משום שאין להם כל קשר לאדמת ונוף הארץ והאיזור הגיאוגרפי שבו היא חיה. ניתן לסבור כי למרות שהמשוררת מכחישה כל קשר אמיתי לרעיונות המפרנסים את הוגי התנועה הכנענית, הרי בקשר העז שלה לרעיונות המיתיים שהנחו את התרבויות הקדומות באיזור כמדומה שהיא המשוררת "הכנענית" הטהורה והברורה מכולם. ספרה החדש של שפרה מומלץ לקריאה לכל מי שרוצה לקבל מגוון אדיר וסובייקטיבי של אינפורמציה על תרבות עשירה זאת ממישהי שאוהבת אותה ומושפעת ממנה עד עומק נשמתה. אבל מי שרוצה לעומת זאת לקבל תיאור אובייקטיבי יבש ואקדמאי יותר של תרבות זאת מומלץ לו לחפש גם ספרים אחרים.

לאמיתו של דבר מספר זה אנו לומדים רבות לא רק על התרבות המסופוטמית הקדומה, אלא גם ולא פחות על התפתחותה של ש. שפרה כיוצרת ועל התמודדותה עם רעיונות מסופוטמיים קדומים ההופכים לחומר גלם הנטמע אצלה כשלה ביצירתה ובמחשבתה. לו הייתי אני האישה האוהבת איננה לו הייתי אני האחות האוהבת נשתננה לו הייתי אני היום האם האוהבת ננסון ,יכולתי לבוסס בשדות הכבדים ,לשאת ילל ,לשרוט שרטת בנגלה לעין כל ,לשרוט שרטת בחתום מעין כל ,והגשם כדמעות על לחיי לבוסס בדרך אשר נתיבתה לא תשוב, עד השער אשר אישה חיה לא תבוא בו. לו הייתי אני האשה האוהבת איננה , לו הייתי אני האחות האוהבת נשתננה,לו הייתי אני היום האם האוהבת ננסון –ישוב אלי אהובי עם העשב הרך ,יעלה עם פרחי כלנית על כל גבעה ותחת כל עץ. אבל ....אני לא איננה ,אני לא נשתננה ,אני לא נינסון , אני אשה אשר אהובה הלך אל ארץ לבלי שוב. ש.שפרה קישורים על ש.שפרה ועל המיתוסים המסופוטמיים שפרה בלקסיקון הספרות העברית שפרה בהוצאת עם עובד שפרה באתר איגוד הסופרים שפרה במכון התרגום ראיון עם שפרה שיפרה על אהרון אמיר נתן וסרמן על ה"מילים ככישוף" עלילות גילגמש מאת שפרה ארוס אל מול תרבות בכתביה של ש. שפרה חצבים נרות נשמה :ספר שירים מאת ש.שפרהמשי לחשת לי אני בת שבע מאת שפרה דוחו"ת על נשים :מחזור שירים מאת שפרה בעיר זרה :שיר מהספר רעות הרפז על משי לחשת לי שירי ארצי על משי לחשת לי גילית חומסקי על משי לחשת לי אישה שמתאמנת בלחיות בימים הרחוקים ההם תרגומים מאת ש.שפרה המבול בעלילות גלגמש תרגמה שפרה אנזו תרגום של שפרה למיתוס בבלי האלה איננה אוהבת מלכיםלמה צחקה מיכל ?שפרה זוכה בפרס הנשיא וגם בוינט ובנארג ש.שפרה זוכה בפרס ברנר למפעל חיים רחוב החול מאת ש.שפרה מעלילות ראשית ועד מלכים ונביאיםפרס זאב ומצב ספרות הילדים והנוער בראשית המאה ה-21 האלה איננה ירידת איננה לשאול קישורים על עלילות גילגמש גילוי קברו של גילגמש

שכנים של ש.שיפרה בעיר גבעת שמואל :

הסופרת דורית אורגד האחים אלפרון המבול בים השחור :ראיון עם ש.שפרהאישה כמלכה בודדה :ירון ליבוביץ' על ש.שפרה

קטגוריה: 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר