אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משה חיים לוצאטו: הרמחל


התמונה של אלי אשד

המשיח הוא משורר אמנם, לא לכתר שירה וחזון –לרב מזה יתר שאף עלם זה לוהט –אל גדל-חילים –ומדות :נפשו נשא למטה הפלאים ביד המשיח !אך גזו כל-החלומות, שירו לבדו רק נשאר. הקשיבו לצליל הבהיר, רענן כה ומלא עזוז–קדם!מימי הלוי לא נשמע כמוהו לרוך ולהוד. ואם חיש נדם המשורר, כסנונית האביב, בוא הקדימה –ראשון היה שיר-סנונית שירו בו קנה עולמו. יעקב כהן "הרמח"ל" שיר מתוך "ראשים" מחזור שירים על אישים ידועים (תרצ"ה) בכתבי יעקב כהן: כרך השירים, הוצאת דביר , ע' שיז) המלך דוד בן ישי האיש שמאמינים שהמשיח יהיה מצאצאיו, היה על פי המסורת גם משורר ומחבר ספר "תהילים". משה חיים לוצאטו הרמח"ל שנולד לפני 300 שנה האמין שהוא משיח ופעל בכיון ואגב כך כמעט בדרך אגב יצר את הספרות העברית החדשה וכתב את הדרמות החשובות הראשונות בשפה העברית. וחוץ מזה תכנן לכתוב את ספר הזוהר השני ולהביא את הגאולה. להלן סיפור חייו המרתק של משה חיים לוצאטו וסיפור של הסרט שנוצר על פי חייו בידי הסופר משה שמיר. לפני 300 שנה נולד אחד המקובלים היהודים המפורסמים ושנויים ביותר במחלוקת הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו. ישנם רבים הרואים בו את האדם הראשון שכתב ספרות עברית מודרנית. הוא בזמנו נודע במיסטיקן מסוכן שטעם שהוא הקשר עם ישויות חיצוניות והאמין שהוא המשיח. לכן באופן יוצא דופן מאוד נרדף כל חייו בידי רבני העיר ונציה שהחרימו אותו שרפו את ספריו ושלחו מכתבים ושליחים לכל פינה בעולם היהודי כדי להזהיר מפניו. אבל לאחר מותו הפך הרמח"ל לאחד הרבנים המפורסמים ביותר ולתורתו יש השפעה עצומה על הקבלה בימינו. וכיום יש חילונים שיושבים ולומדים מפי מורים דתיים את תורתו שפעם נחשבה כמסוכנת פשוטו כמשמעו.וחוץ מזה ובמקביל יש רבים וטובים הרואים בו את האב האמיתי של הספרות העברית החדשה. האיש שהוציא אותה מהשנה שנמה בה מאז ימי שירת ספרד בימי הביניים והביא אותה לעידן חדש. בין השאר כתב את המחזה התנכי הראשון שמשון הצעיר על חיי שמשון ואת המחזה האליגורי הקבלי "מגדל עוז" שיש לו כ הנראה מקור השפעה על אגדת שלושה וארבעה של ח"נ ביאליק ואת המחזה "לישרים תהילה" ולכמה מיצירותיו הספרותיות הייתה השפעה גדולה על ספרות ההשכלה שבאה אחריו.

אז מי היה אותו רמח"ל שהשאיר רושם חזק כל כך לדורות שהיה כה שנוא נרדף ומושמץ בזמנו בראשית ה מאה ה-18 ? האיש שאפילו הוא היה תלמיד חכם משורר מחזאי מהראשונים בשפה העברית ופילוסוף ומיסטיקן וחוזה חזיונות משיחיים וגם ציוני שהגשים ברגליו את עליה התיישבות בארץ ישראל אם כי חי בה רק זמן קצר לפני שנספה במגפת הדבר. והוא בן 40 בלבד. אבל בפרק החיים הקצר שבו חי הספיק להגשים שדברים שאחרים אינם מגשימים בפרקי חיים כפולים ומשולשים. הוא נולד בפאדובה למשפחה שמוצאה מחבל לאוזיץ בגרמניה ומגיל צעיר הוכר כעילוי יוצא דופן. הוא רכש לו ידיעות מרובות בתנ"ך במדרשים בתלמוד ובקבלה והכיר היטב גם את התרבות האיטלקית החילונית של זמנו. ולא היסס לכתוב מחזות ראשונים מסוגם על פי מודלים איטלקיים הוא חיבר בנעוריו בגיל 17 בלבד את המחזה "מעשה שמשון" מחייו של שמשון הגיבור (היצירה הספרותית היהודית הראשונה על חיי שמשון מאז המדרשים) ובו כמו צפה את חייו שלו ואת מאבקיו דרך תיאור מאבקיו של שמשון בדלילה שהיא סמל ללילית של הקבלה. זה שהוא כתב מחזה שהוא באופן יחסי יצירה מלוטשת בשפה מתה כמו העברית בגיל 17 בלבד הוא דבר מדהים כשלעצמו. ולאחריהם את היצירות המפורסמות יותר "מגדל עוז" ו"לישרים תהילה "שהיו אליגוריות שכיום הן בעלות מעניין מועט יותר. שירתו היא דתית אלגורית לכאורה אבל גם אנושית כללית המדברת אל ליבו של החילוני . הוא היה בעל חוש מוזיקאלי דק בהשפעת השירה האיטלקית וככל הנראה הוא הראשן מזה מאות שנים שראה את עצמו כמשורר אמן.לדעת רבים הוא המשורר העברי הראשון מאז ימי שירת ספרד שמגלה תרבות פיוטית ודמיון יוצר והוא האיש שהקים לתחייה מחדש את השירה והספרות העברית לאחר מאות שנים של שקיעה.הוא גם המחזאי הבולט הראשן שכתב בעברית.

אבל ביאליק קונן על שלא השכיל לשלב את יצירתו הספרותית עם רעיונותיו המיסטיים וכך נפגמה יצירתו. בשלב מסויים החל ללמוד קבלה מהרב בישעיהו בסאן. ובגיל 20 באחד הלילות בעת שבודד בו למד קבלה שמע קול של "מגיד שלוח מן השמים" שהבטיח לו לגלות לו סודות עליונים המגיד סיפר לו שהמזכה לגילוי אליהו ונשמות שאר הקדושים כמו אדם הראשון האבות דוד המלך (שלוצטו חיבר מזמורי תהילים שונים בסגנונו) ואחרים. וכך אכן היה. מפי "מגיד זה כתב רמח"ל חיבורים בקבלה בכל יום ויום, חידושים והתגלויות שהסתכמו לדברי לוצטו בהרבה ספרים בחכמת הנסתר, ב3000 דפים סך הכל. רובם לצערנו אבדו ונשרפו ורק מיעוטם נדפסו.מהו אותו "מגיד "? מגיד הוא מלאך שמתקשר עם גדולים בתורה בהלכה או בקבלה כמו הרב משה קרו שגם לו היה "מגיד" כזה שאיתו תיקשר בצפת. ועל פי אחת התיאוריות זהו מלאך שנוצר בידי האדם שאליו הוא מדבר. דהיינו "גולם " ברמה העליונה ביותר זה שעולה על בן האנוש שיצר אותו, ומלמד אותו סודות שונים שנבעו ממנו עצמו. רמח"ל החל ללמד את תורתו לבני חבורה של צעירים שהסתופפו סביבו ששמעו כגאון הגיע אליהם. וקבוצה זאת נשאה צביון של חבורת סתר קבלית בעל ת אופי משיחי.הרמח"ל הגיע למסקנה שהוא האיש שנועד לכתוב את המשך לספר הזוהר הספר המרכזי של הקבלה המיוחס לשמעון בר יוחאי "זוהר שני" או "זוהר תניינא" שיהיה כתוב בארמית המיוחדת של ספר הזוהר המקורי, בהסבירו כי הזוהר הראשון שהוא יצירה של הגלות (בלי ידיעתו אכן צדק אם כי לא כפי שחשב שהרי הזוהר נכתב בידי חבורה שהתכנסה סבי משה דה לאון ולא כפי שמקובל במסורת בידי שמעון בר יוחאי) ואילו הזוהר השני שלו יהיה יצירה של הגאולה: אחד רבי שמעון בר יוחאי הנר הקדוש ואחד "אתה". אתה משמעו "אני" רבי משה חיים לוצאטו. הוא האמין שכאשר יתפרסם ספר הזוהר החדש הזה מיד יתוקן כל מה שנפגם והתקלקל בגלות ונמצא שתהיה השכינה מתוקנת ומקושטת יותר ממה שהייתה מאז היות עולם וכדבריו "המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" במשכילים שניים. ויבוא גואל ואולי הוא עצמו יהיה גואל והיה "מנהל לשכינה מתוך הגלות". דהיינו הוא האמין שהוא המשיח שיביא את הגאולה. כיום ברור לנו שרמח"ל ראה את עצמו כמי שיכול להיות המשיח, או גלגולו של משה הגואל הראשון שיהיה גם הגואל האחרון.אלא שהעזתו הקבלית פגעה בו. רעו ותלמידו יקותיאל גורדון מוילנה שבא לאיטליה כדי ללמוד רפואה ויתר על כך ונספח לחבורת הרמח"ל ושיגר מכתב לעירו בו סיפר על נפלאות הרמח"ל וקבוצתו. ומכתב הגיע בסופו של דבר לידי הרב משה חגיז מארץ ישראל, רב העיר אלטונה, שהיה לוחם עקשן בשבתאות והוא ורבנים אחרים ראו במכתב עדות שכל חבורתו של הרמח"ל וכמובן הוא עצמו הם שבתאים נסתרים וגרוע בכך, הם מצאו הוכחות לכך שאנשי החבורה של הרמח"ל מאמינים שתהליך הגאולה כבר החל וקיצו קרוב מאוד. וכי להם עצמם יהיה בו תהליך מרכזי . וככל הנראה הרמח"ל נתן תפקידים משיחיים ספציפיים מאוד לבני החבורה. ליקותיאל מוילנה נועד למשל תפקידו של שריה משבט דן, גלגולו של שמשון הגיבור שיהיה שר צבאו של המשיח.רבני ונציה החלו לרדוף את הרמח"ל ושלחו שליחים לעירו שיחקרו אותו והללו טענו שבביתו נמצאים מכשירים וכתבים המעידים שעסק בכישוף. מאחר שלפי התפיסה המקובלת רק אדם מושלם ראוי להתגלות של כוחות עליונים, בדקו המתנגדים של הרמח"ל וגילו ללא מאמץ רב פגמים שונים באישיותו שאותם הציגו כהוכחה לכך שלא ייתכן שקיבל התגלות מכוחות עליונים. הם טענו שהוא מחזיק ברעיונות שבתאיים שונים, ולא מן הנמנע שאכן צדקו גם בכך. רמח"ל חיבר מזמורים בנוסח ספר תהילים הרבנים פסקו להחרימם ולגנזם מאחר ש"חיברם במקום התהילים לדוד ואמר בליבו שהם בטלים לעתיד לבוא, ומזמוריו עתידים לרשת את מקומם". רק כמה מעטים מהם שרדו בידינו.

ב1730 נאלץ הרמח"ל בלחץ הרדיפות לגנוז גם את כתביו בקבלה ולהתחייב שלא יכתוב "שום חיבור בלשון זוהר או באיזה לשון שיהיה בשם מגיד או נשמות קדושים" כל זמן שהוא בחו"ל דהיינו מחוץ לארץ ישראל, ושלא יורה קבלה לאחרים.התחייבות את נוסחה בכתב ונחתמה. ורבו ומורו של הרמח"ל ישעיה בסאן נתמנה אחראי לכתביו הגנוזים והסגורים של הרמח"ל על בריח ומנעול כדי שלא יתפרסמו ברבים. אבל הרמח"ל כנראה לא יכול היה לעצור בעצמו עובדה הוא חזר לעסוק בקבלה והרחיב את חוג תלמידיו בישיבה חשאית שקיים. שנים מועטות לאחר מכן. נודע לרבני וונציה שהוא עוקר לאמסטרדם והם חששו שבריחה זאת תשחרר אתה משורר מן האיסור להדפיס ספרים וחיבורים. משום כך דרשו ממנו לחדש את שבועתו שלא יכתוב ולא ידפיס שום ספר אלא בהסכמתם שלהם בלבד. הוא סירב לחתום על התחייבות נוספת כזאת. ואז התחדשו הרדיפות. הרבנים פרסמו איגרת קטרוג חריפה נגד לוצאטו כי "עשה עצמו משיח בישראל נביא וגיבור ואיש מלחמה. עשה תהילים מק"ן מזמורים שיאמרוהו בשמן הגאולה ויבטל התהילים של דוד ראש המשוררים. כי ממשה ועד משה לא קם כמשה –אני הוא ולא אחר לדורי דורין". הרדיפות שהגיעו לשיאן בהחרמת לוצאטו ושריפת "כל ספריו ומכתביו, שיריו ומזמוריו" (!) תופעה שכמעט לא שומעים עליה ביהדות לאורך ההיסטוריה.בעקבות זאת נאלץ לעזוב את איטליה. הוא הגיע לעיר פרנקפורט בגרמניה וכאן נאלץ לחתום על טוס שהוכן ידי בית הדין של קהילת פרנקפורט לפיו מתחייב הוא "בחרם הגדול בנידוי ושמעתה שמהיום והלאה לא אלמוד עם שום אדם בעולם, יהיה מי שיהי ליחיד או שנים ויותר חכמת הקבלה. גם לא להראות לא על ידי עצמו או על יד אחרים שום כתב או חיבור קטן או גדול מכל מה שלמדתי בלימוד הנ"ל. לא אכתוב לעצמו ולא לאחרים ושלא אדפיס מכל הנ"ל על ידי עצמו או אחרים ". לפחות לא עד שלא יהיה בן 40 שנה וכך גם תלמידיו. ובנתיים תיבת ספרים הייתה לרמח"ל חתומה וגנוזה בבית דודו. הרבנים באיטליה מצאו אותה ושלחוה לפרנקפורט ושם "ספרים מועטים הוצאו לשריפה, ורובם נקברו במקום אשר לא ידע איש את קבורתם".

לאחר חודשי ייסורים הגיע הרמח"ל לבסוף לאמסטרדאם הסובלנית יותר ( אם כי גם שם היו כידוע אפיזודות של רדיפות ושריפת ספרים של אוריאל דה אקוסטה ו-שפינוזה) שם חי בנחת למרות שבנתיים רבני ונציה ורבני פרנקפורט הכריזו על עוד חרם (!) על יצירותיו. אבל נראה שאיש כבר לא התייחס לחרמות חדשים אלו בכובד ראש. הוא התפרנס באמסטרדם מליטוש יהלומים ומהוראה בבית המדרש אבל הקפיד להימנע מעיסוק גלוי בקבלה ובהוראתה . עם כי עסק בכתיבה בתחומים רבים אחרים כמו מוסר. שם חיבר את ספרו המפורסם והמקובל ביותר כיום "מסילת ישרים" המדריך את הקורא לעלייה הדרגתית במעלות ההתנהגות המוסרית עד לדרגת רוח הקודש. עד שעלה לארץ ישראל לעיר המקובלים צפת מה שמראה כנראה שהוא החליט להמשיך שם בפעילות קבלית. שהרי שם מותר היה לו לעסוק בכך גם לפי כתב ההתחייבות שעליו חתם וכנראה גם ממניעים משיחיים. ככלה נראה חשבה ששם יתגלה לבסוף כפי שהוא באמת כמשיח. ושם נפטר זמן קצר לאחר מכן במגיפה. באיטליה מן הסתם רוב הרבנים לא הזילו דמעה כשהגיעה הידיעה. מעניין שהרמח"ל נפטר בגיל 40 הגיל שרק בו מותר היה לו להתחיל למוד וללמד את סודות הקבלה.אבל החרם נגדו כמו התפוגג מאז ספרו "מסילת ישרים" הפך לספר המוסר בהא הידיעה של היהדות החרדית ונלמד היום בכל הישיבות והוא התקבל בידי המשכילים כאבי הספרות העברית החדשה ובידי הדתיים כאיש מוסר וכמקובל מהגדולים ביותר.ספרו "מסילת ישרים" הפך לספר לימוד עיקרי של אנשי תנועת המוסר בליטא שהפכו לזרם הדומיננטי בעולם הישיבות ה"מתנגד" של יורשי הגר"א. הוא השפיע על שלושת הזרמים הראשיים והעוינים זה לזה שצצו אחריו ביהדות המתנגדים של הגר"א שאמר עליו "אילו היה הצדיק רבי משה חיים לוצאטו חי היום, הייתי הולך ברגל ללמוד אצלו חכמה ומוסר, על החסידות ועל על תנועת ההשכלה שכל אחת מהן ראתה בו דמות מופת הראוייה לחיקוי.דומה שאי שמהמשכילים מהמתנגדים ומהחסידים לא זכר יותר את ההאשמות כנגדו בכישוף במשיחיות ובשבתאות. וקשה לחשוב על אנשים רבים בתולדות היהדות שתדמיתם עברה היפוך דרמתי ויסודי כל כך לאחר חיים דרמטיים כל כך. הרמח"ל סרט הטלוויזיה אבל למרות חשיבותו העצומה כמייסד הספרות העברית החדשה ולמרות חייו הדרמטיים הרמח"ל הופיע רק לעיתים רחוקות בספרות העברית החדשה. חיים נחמן ביאליק שהעריץ אותו וראה ברמח"ל כמי שהחזיר לשפה העברית את חינה טבעיותה ועסיסיותה כתב עליו רשימה ידועה בבשם "הבחור מפאדובה" שאותה סיים במילים:חטא לא יכופר חטא עם הרוח והספר לתוכני רוחו וליוצרי ספרו, האישיות היוצרת לא תפסה בהכרתו מעולם את מקומה הראוי לה. בגרסו לתאבה ספרים אין קץ, לא נתן מעולם את לבו להכיר מי ומה היו יוצרי הספרים, ומה היו חייהם וגלגל עולמם. אנשים מישראל יש אשר ידעו ספר חביב עליהם כמעט על-פה ואת שם כותבו לא יכירו. ויש אשר מבלי דעת יקראו את הסופר בשם ספרו. ובדבר הזה לא יושם פדות בין ספר תורני לספר השכלה. "אבי זקני – יספר איש תורני מישראל – הכיר את ה"כרתי ופלתי" פנים אל פנים" ו"אני – יספר המשכיל – זכיתי לשוחח עם ה"חטאות נעורים" פה אל פה".ואם לא השכלנו עד היום לקבוע את שם ר' משה חיים לוצאטו כ"מזוזה" בשער הכבוד של היכל היצירה העברית, אשר כל היוצא והנכנס יגע בה בחרדת קדש וישק ידו למו פיו; ואם עד עתה לא ידענו להשכין את אור חייו ואישיותו ויצירי רוחו בנפש הדור, אור תמיד לא יכבה – אות הוא כי אכן דלונוּ, דלונוּ עד מאד. אבל מעטים מאוד נטלו את הכפפה שאותה זרק ביאליק. המשורר יעקב כהן כתב על הרמח"ל שיר קצר שהופיע בסדרת "ראשים" שלו שירים קצרים על דמויות היסטוריות ידועות. שמובא בשלמותו למעלה.חוקר הפילוסופיה היהודית נחום אריאלי כתב עליו רומן היסטורי בשם שישה היכלות "( הוצאת מסדה ,1961) שעליו זכה בפרס ברש לרומן ביכורים. ובו תיאר את חיי הרמח"ל ומאבקו ברבנים מנקודת מבט סימפטית ביותר . אבל הספר שהיציג את הרמח"ל בראש ובראשונה כמקובל ולא כמשורר ומחזאי כמקובל עד אז לא זכה לתשומת לב רבה ונעלם אם כי הודפס שוב לאחר מות המחבר.

בשנות השבעים שוב התפתחה התעניינות בדמות הרמח"ל. המחבר הרומנים ההיסטוריים המפורסם משה שמיר קיבל ישירות את האתגר של חיים נחמן ביאליק כתב עליו מחזה טלוויזיה בשם מאמרו של ביאליק "הבחור מפאדובה": פרשת חייו של משה חיים לוצאטו; שעובד לתסריט בידי יגאל לוסין, מיכאל לב-טוב [ירושלים]: רשות השדור, טלוויזיה, מח' הסרטים הדוקומנטריים, ב1976.המחזה במקורו היה אמור להיות חלק מסדרת סרטים שעוסקים בתולדות הציונות. שמיר סיפר שלאחר מלחמת יום הכיפורים בא אליו המפיק יגאל לוסין שהיום זכור בעיקר הודות לסדרת "עמוד האש" שלו על תולדות הציונות וגם הודות לספר שכתב על הינריך היינה וסדרה שהפיק על יהודי ספרד בימי הביניים ושוחח עימו בנושא. שמיר הציע שהסדרה תעסוק ביהודים מפורסמים שעלו לאורך הדורות לארץ ישראל ושכל סרט בסדרה יעסוק בדמות מפורסמת אחרת, יהודה הלוי ,הרמב"ן, עובדיה מברטנורא, הרמח"ל ואחרים.הנהלת הטלוויזיה אז הערוץ היחידי "נדלקה" על הראיון אך החליטה בזהירות להשקיע תחילה בפרק אחד לניסיון לפני שיופק סדרה שלמה. הדמות שנבחרה לסרט הפיילוט הייתה של הרמח"ל. שמיר סבר שכדאי לפתוח ברמח"ל משום שהוא קרוב יותר לתקופתנו מהדמויות האחרות שהציע ולכן מדבר יותר אל ליבנו. כמו כן שמיר הכיר את יצירותיו ואהב אותן מאוד. "זהו אדם שללא ספק היה גאון" אמר עליו. סביר להניח שהרמח"ל דיבר אל שמיר יותר מהדמויות האחרות בגלל עצם הקרבה היחסית שלו לספרות החילונית החדשה שאינה קיימת אצל הדמויות האחרות שאותן הציע. אך נשאלה השאלה איך למכור את הרמח"ל לקהל המודרני של שנות השבעים בצורה מעניינת? האם בדרך המחזה טלוויזיונית של אחת מיצירותיו או תוכנית רצינית שתוקדש לכתביו הפילוסופיים או אולי תוכנית שתוקדש כל כולה לתורת הקבלה והנסתר של הרמח"ל.לבסוף הוחלט ש"הבחור מפדובה" יהיה מחזה דוקומנטרי -דרמטי או דוקו דרמה שילוב של קטעי דרמה עם הסברים מלומדים על חיי הרמח"ל.הרעיון המקורי של שמיר היה לא רק להמחיש איך התרחשו הדברים בימי הרמח"ל במציאות של התקופה אלא גם להראות איך בני דורנו רואים את התקופה ההיא. בתחילה חשב להסתייע במראיין אשר יראיין הוגי דעות ואנשים בני ימינו על הרמח"ל תקופתו ורעיונותיו ותוך כדי הראיונות יועלו סצינות חשובות מימי הרמח"ל. הכוונה הייתה שהמראיין יהיה אישיות אקדמאית סמכותית כמו קנט קלארק בתולדות התרבות או יעקב ברונובסקי במותר האדם, סדרות מדע מפורסמות של הבי בי סי הבריטי של שנות השבעים. אבל למרבית השמחה רעיונו של שמיר שבדיעבד נראה כלא מוצלח לא אומץ על ידי יגאל לוסין ומיכאל לב-טוב שכתבו את התסריט ל"הבחור מפדובה" .במקום המראיין שולב במחזה הדוקומנטרי מספר שליווה את הסרט ואותו גילם ירון לונדון והוא קשר את האירועים המתוארים בקעי הסבר ורקע. יגאל לוסין מפיק הסרט אמר עליו "בבתי הספר הצליחו להרוג את הרמח"ל אנו ניסינו להחיות אותו".שמיר לא התלהב מהשינויים שנעשו ברעיונותיו. הוא אמר: "אני מצטער שנעשו פשרות בכך שירון לונדון בא במקום האישיות המיוחדת של איש המדע. הוא אמנם נחמד ואינטליגנטי אבל הוא יותר תייר מאשר איש מדע שבו משתקפת תקופתנו." תרגום דמות המורכבת והמוזרה של הבחור מפאדובה לשפת המסך לא הייחה קלה כלל ועיקר שמיר שכתב את סיפור המחזה ויצק את יסודות הדוקו דרמה הקפיד להשתמש בעיקר בדברים שכתב הרמח"ל עצמו .אך תמליל תיעודי זה הכתוב בשפה קשה ביותר התגלה במשימה קשה על כתפי הבמאי לב טוב . הוא מצא את העברית שבה דיברו בני התקופה באיטליה ביצירתו של שמיר כארכאית ורצה שהטקסט ישמע אמין אבל גם מובן בידי דוברי עברית של סוף שנות בשבעים. הבמאי פתח בחיפוש אחרי שחקנים שיהיו מסוגלים לדבר בעברית מעין זאת והחיפוש והבחיר הלא היו קלים כלל. נערכו מבחני בד רבם שבהם נבחנה בין השאר גם יכולת השחקנים לדבר בעברית המיוחדת של ראשיתה מאה ה-18 והתברר מהר מאוד ששחקני הדור הצעיר של הבמה והקולנוע הישראליים לא ידעו איך להתמודד עם "השפה המוזרה" . (לא ניתן אלא להיזכר בלגלוג בביקורות שנדהמו והזדעזעו מהעברית של שחקני הסרט "מלך של קבצים "של אורי פסטר בגלל שהייתה שונה במקצת מהישראלית של היום ,השפה המוצגת בסרט היא בסך הכל עברית פשוטה בהשוואה לזאת של ימי הרמח"ל )בסופו של דבר השחקן אילן תורן קיבל על עצמו את תפקיד הרמח"ל, ועשה עבודה טובה. זאת הייתה ההפקה היקרה ביותר שקיבלה על עצמה עד אז הטלוויזיה הישראלית והושקע בה סכום של 200 אלף לירות שמתוכן למעלה שליש התקציב נועד לבניית התפאורות בידי התפאורן אציק אלבלק אבל שמיר לא התלהב מהסכום הגדול שהושקע בסרט הוא היה סבור שאפשר וצריך היה לחסוך בהוצאות כדי לאפשר את המשך הפקתה של הסדרה על דמויות מפורסמות שהגשימו את רעיון הציונות ועלו לארץ ישראל וסדרה זאת בסופו של דבר לא התממשה ,אולי גם בגלל הוצאות הגדולות על הסרט על הרמח"ל.הסרט הראשון בסדרה נשאר בסופו של דבר היחיד וחבל. זה היה סרט היסטורי דוקומנטרי ראשון מסוגו של הטלוויזיה הישראלית ולמרבית הצער לא היו לו המשכים רבים.

כיום כמובן זה יהיה בלתי אפשרי עבור הערוץ הראשון לנסות אפילו משהו פרימיטיבי ביחס מעין זה בגלל המשבר התקציבי שבו הוא נתון. חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ זוכר: התכנית הזאת הייתה תכנית תעודה מלווה בקטעים מומחזים, שעסקה בחייו ויצירתו של משה חיים לוצאטו. המנחה המלווה שלה היה ירון לונדון. היא התחילה בכך שירון לונדון הראה לנו את מורכבותו של האיש ואת גיוון יצירתו בכך שהוא הראה לנו בפתיחת הסרט ספרים שונים מתחומים שונים שהרמח"ל כתב. היו שם ספרים מתחומים כמו תורת המוסר, תורת הנסתר, פילוסופיה , שירה. לאחר מכן הובאו בפנינו ציטאטות של אנשים שונים שאמרו על הרמח"ל דברים שונים במשך השנים. ציטוט של איש שטען שהוא מסוכן ליהדות, ציטוט של הגר"א שטען שאם היה חי בזמנו של הרמח"ל הוא היה הולך עד אליו כדי ללמוד מוסר ממנו. הסרט עקב אחרי קורות חייו של הרמח"ל, בצורה של קטעים מומחזים. הדגש היה על החבורה המשיחית שהקים, ולאחר מכן הפולמוס שהתעורר סביבו, והמרדף שרדפו אותו חכמי וונציה ביחד עם הרב הקשוח והקנאי משה חגיז שאותו גילם יוסי כרמון והרב יחזקל קצנלבוגן שאותו גילם זישה גולד שבתכנית זאת שמעתי את שמותיהם לראשונה. המשחק, אני זוכר, היה טוב מאד במיוחד של אילן תורן שגילם את הרמח"ל וזה ששיחק את מורהו ר' ישעיה בסאני. התכנית בכללותה הייתה טובה מאד. התסריט היה מרתק והתכנית הייתה מאלפת מאד. את רוב הדברים שאני יודע על הרמח"ל למדתי ממנה.למעשה שם נתקלתי לראשונה בשמו של הרמח"ל ובדמותו שעניינו אותי מאז. הרמח"ל –ההצגה מאז שנות השבעים שוב התחזקה התעניינות בדמות הרמח"ל והפעם כמקובל ואיש מיסטיקה ולא דווקא משורר ומחזאי כפי שהיה עד אז . הוקמו מוסדות המפיצים את כתביו. ספריו נלמדים בעניין עצום גם בידי חילונים. (ידידה שלי עורכת דין חילונית לחלוטין לומדת מזה שנים את כתבי הרמח"ל ביחד עם ידידותיה מפי מקובל כדרך להגיע אל היהדות אם כי אין להם שום עניין ביהדות ההלכתית). וכעת הופיע עליו מחזה בשם "אהבת עולם " של תיאטרון תהיר" שבו שולב סיפור חייו בסיפור המחזה מגדל עוז. הרעיון הוא מעניין מאוד ואף חדשני סיפור החיים הוא דוקומנטרי לחלוטין מסופר בלשון המכתבים ששלחו המח"ל ויריבו זה לזה.הרעיון הוא יפה חדשני ומעניין .אבל הוא לא באמת עובד מבחינה דרמטית. הצרה היא שאין הרבה קשרים ברורים בין "מגדל עוז" וחיי הרמח"ל למרות כל המאמצים הנואשים של הבמאי והשחקנים להראות על הקבלות.באותה מידה ואולי ביתר הצלחה הם יכלו לשלב את סיפור חייו של הרמח"ל עם מחזהו על שמשון הגיבור שגם יש בו ניתן למצוא מקבילות לחייו של הרמח"ל עצמו תוך כדי סיפור מאבקו בדלילה המסמלת את כוחות הרע של הקבלה ,ואלו היו לדעתי מובנים יותר לקהל הרחב. מין הראוי היה לשלב יתר דרמטיזציה בסיפור חיי הרמח"ל. כפי שהמחזה הוא עכשיו הוא מחזה לחברי אליטה למדנית בלבד וגם אלו עלולים למצוא אותו יבש ולא מובן מספיק ומן הראוי היה להפכו לחי ודרמטי יותר גם עבור הקהל הרחב. למקובל המייסד של הספרות העברית החדשה בהחלט מגיע מחזה שיציג את הדרמה הקיצונית של חייו לקהל הרחב ביותר. המשיח כיוצר אין ספק שהקהל הרחב היום יותר מתמיד בשל לקבל פירוש חדש על דמות הרמח"ל שהוא כיום פחות שנוי במחלוקת מאי פעם. וזה אירוני במיוחד. שהרי עובדתית הרבנים שתקפו את לוצטו צדקו בשיקוליהם.לוצטו אכן חשב על עצמו על עצמו כמשיח שבא. ואפשר בהחלט להבין את שיקוליהם של חגיז והרבנים האחרים שהוא עלול לפתח תנועה חדשה מסוכנת מהשבתאות מאחר שברור היה להם היטב שהוא עולה מבחינה רוחנית ומחשבתית על שבתאי צבי . ולכן עלול להיות מסוכן פי כמה וכמה ליהדות האורתודוכסית. ואפשר להשוות את הרדיפות שנרדף לאלו שנרדף לאחר מכן נחמן מברסלב בידי מתנגדיו ומסיבות דומות. ובכל זאת מעניין הדמיון של הצגתו של הרמח"ל את המשיח העתיד לבוא ( הוא עצמו ) כמשורר ,זה מזכיר הצגה דומה של רבי נחמן מברסלב את המשיח העתיד לבוא (גם כן כנראה הוא עצמו או גילגולו) בספרו הסודי "מגילת ספר", כזמר וכיוצר.גם הרמח"ל וגם נחמן מברסלב נרדפו כל חייהם בגלל דעות אלו.אולי המהפך שעברה תדמיתם לאחר מותם מראה גם הנכונות לקבל את האפשרות שהגואל כאשר יבוא לא יהיה פוליטיקאי ולא יהיה לוחם ולא דווקא איש דת אלא יוצר ומשורר? הבחור מפאדובה: ביאליק על הרמח"לאריאל הירשפלד על רמח"ל קהילת הרמח"ל שישה היכלות מאת נחום אריאלי נחום אריאליפרטים על אהבת עולם ראיון עם במאי ההצגה בן עמי פינגולד רמח"ל עולה על הבמהביקורת של עמוס מדר עוד ביקורת גיל קינן על הרמח"ל מאיר בניהו על עליית הרמח"ל לארץ ישראל ירון ליבוביץ' על אהבת עולם צופן רבי נחמןמשה שמיר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד