אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

להרבות טוב בעולם: בודהיזם, מדיטציה פסיכותרפיה / אסתר פלד


התמונה של דן לחמן

להרבות

להרבות טוב בעולם: בודהיזם, מדיטציה פסיכותרפיה / אסתר פלד. הוצאת רסלינג.

הספר "להרבות טוב בעולם: בודהיזם, מדיטציה פסיכותרפיה"מאוד שימח את לבי. מזה שנים שאני מועיד את עצמי ללמוד מעט בודהיזםוהתעצלתי לחפש איפה. על היהדות אני יודע קמצוץ של משהו. על הנצרות גם, אםלא מתוך לימוד הרי שקריאה וקולנוע הביאו אתם מעט ידע. על האסלאם איננייודע דבר מלבד מצוות חמשת התפילות ביום וכמה חגים. לא חינכו אותנולהתעניין למרות שמן הראוי היה שכולנו נכיר מעט ממה שאומר האסלאם מכיווןשאנו מוקפים במאמינים בו.

אך הבודהיזם עניין אותי במבט מרחוק. מעט האנשים שפגשתי והיו בודהיסטים היו"אחרים" לא בגלל מוצאם, אלא בשל איזו מהות שונה במקצת שיכולתי לחוש בה.הבטחתי לעצמי להתעניין ולא הגעתי. כעת יש לי הזדמנות לגעת בסקרנות בקצהאצבעותיי.להבנתי, בתורה הבודהיסטית אין אל כמו זה שקיים בנצרות, ביהדות ובאסלאם. לאאל שמתנהג כמנהל חשבונות וסופר למאמיניו מה עשו ומה לא עשו. בודהה איננואלוהים: נוכחותו בחיים היא רוחנית. הבודהיזם הוא רעיון פילוסופי בעיקרו,כזה הממליץ על דרך חיים ואינו תובע אלא מעט. הוא נותן התוויה לחיים אך לאתובע מילוי מצוות. פסל הבודהה איננו בודהה; נוכחותו רוחנית כשם שנוכחותנואנחנו היא כזאת.יש יותר מזרם בודהיסטי אחד. הקדום, האמצעי ששמו "דרך האמצע", זה שהתפתחבסין ולאחר מכן ביפן וגם זרם טיבטי שונה במקצת. כולם משקפים התפתחות שלהזרם הראשוני. אחרי ספר המפרש את הנצרות באמצעות פרשנות לאקניאנית פרי עטו של יצחק בנימיני, מוציאה הוצאת "רסלינג" ספר על הבודהיזם והפסיכולוגיה. מה יכול להיות מעניין יותר?בספרה היפה והמעניין מאוד, משווה ומנגידה אסתר פלד שתי דרכי התייחסות לנפשולרוח האנושית: זו של הבודהיזם וזו של הפסיכולוגיה. יש הסבורים שישאיזושהי מתודה של פסיכותרפיה בודהיסטית, מסבירה פלד במבוא לספר. למעשה,אין דבר כזה. טיפול בודהיסטי מתחיל במדיטציה, אך הכרת הבודהיזם יכול לתרוםלחשיבתו של כל אדם.יותר ויותר אנשים במערב מתעניינים בבודהיזם: האדם המערבי, שנראה שעייףמהמרד באל, מחפש לו תשובות אחרות לנפשו. הטיפול וההתייחסות לרוח האנושיתהיו תמיד בידי הדתות ונציגיהן. להן יש לכאורה את מצבור הידע הרוחני. לחלקןיש גם פרקטיקת הקלה: הווידוי הקתולי, המצוות ביהדות, התפילה המרובהבאסלאם. וברוח הציטוט של פלד את הרב קוק, "לעולם אין המוסר ולא הדתמכוונים כי אם לעצור את הפראות שבאישיות..." אגב, גם כותרת הספר, "להרבותטוב בעולם", היא ציטוט מדברי הרב קוק.האם אפשר להפריד את הדת והמוסר? הרי הדת היא שקבעה ומכוונת את המוסרי, אתהמותר והאסור. אחד הנושאים המרכזיים בבודהיזם הוא עשיית טוב. בשיעור אמרהאחת התלמידות: "את הטוב אני מוכנה לעשות אולם לעשות את הטוב בעיני ה',מקומם אותי"הגישה הזו מובנת אך טמונה בה השאלה "מהו טוב?", מה אמת המידה שלו? מי קובעובעיני מי הטוב הוא טוב: המדינה? קבוצה מסוימת? מי קובע נורמות לגבי אלושהפסיקו להישמע לרב, לכומר, לאימאם? הפסיכולוגיה, במערב כמובן, הפכה להיותזו שקובעת בעקיפין מה התשובות לשאלות אלה. הפסיכותרפיסט רואה עצמו כעוזרלהתפתחות. אלו המגיעים לטיפול מתוך סבל, לא מקשרים אותו באופן ישירלמוסריות. הקשר בין רוחניות ותיקון המידות התרחב. למתבונן המערבי נראהשהבודהיסטים הם אנשים טובים יותר; ההיבט הרוחני, שהפך להיות חסר בתרבותהמערבית, הפנה חלק ממחפשי התשובות לכיוון הניו אייג' שהתפשט בשניםהאחרונות, כלומר לחיי נפש בלי מחויבות דתית מסוימת. הפסיכותרפיהוהבודהיזם, כל אחד בדרכו, מנסים לשקם את רוח האדם במצבים קשים.דומני שהמושג המוכר ביותר המתקשר לרבים עם בודהיזם הוא "קארמה". חוקהקארמה גורס בפשטות שכל דבר שאנו עושים ברגע נתון הוא בעל השפעה, בין אםבאופן מיידי ובין אם מאוחר יותר. לכל מעשה יש פירות: למעשה טוב פירותטובים - ולמעשה רע פירות באושים. גם המעשים וגם פירותיהם מצויים באחריותהעושה.סיפור קטן שפותח את הספר מלמד על נושאו: אישה פנתה לבודהה וביקשה שירפא אתבנה הקטן. אמר לה: אם תביאי לי גרגירי חרדל מבית שאין בו סבל, ארפא אותו.חיפשה ולא מצאה. הבודהה איננו מחולל ניסים ואין אדם שלא מכיר סבל. זוהתמצית. אין אדם הפטור מהסבל, אין נסים, אך יש דרך לשנות את מהות החיים.ארבע אמיתות עומדות בבסיס הבודהיזם וכולן עוסקות בסבל: לידה היא סבל,הזדקנות היא סבל, מחלה היא סבל, מוות הוא סבל; להיות מחובר אל מה שאינךאוהב הוא סבל, ולא להיות מחובר אל מה שאתה אוהב הוא סבל; לא להשיג את מהשאתה רוצה הוא סבל".חלק מהסבל איננו נתון בידיך: אתה נולד, מזדקן ומת בלי שליטה על התהליך.הסופיות גורמת לסבל וההליכה אליה היא סבל. עלינו לנסות להתמודד עם זה,אומרים במערב. האנגלים טבעו את המלה dis-ease שפירושה "מחלה". ומילולית:"לא קל". החיים אינם קלים; הם קשים.הרצון להיות מחובר למה שאינך - לרצות להיות עשיר, יפה, נשוי, רווק – מסבלך סבל. את זה אנו מכירים. אך גם: אם היה לי אף יותר קטן, חזה יותר גדול,מכונית יותר גדולה; לו רק הייתה לי בת זוג אחרת, או יותר כסף, לא הייתיסובל. בודהה אמר: כל דבר יכול להיות גורם לסבל אם נאחזים בו... אך שום דבראיננו תנאי לקיום הסבל. ההיאחזות היא הסבל. לא הדבר עצמו הוא הסבל. כל דברשנאחזים בו הופך לגורם סבל.

חמש הסקנדההות

הבודהיזם מכיר בחמישה תהליכים המאפיינים את התודעה האנושית כרוכים בשאלהכיצד תופס האדם את הסביבה, אוסף נתונים, מפרש אותם ופועל לפיהם. דבר זהמזכיר את הדחף הפרוידיאני וכל תיאוריה אחרת העוסקת בתפיסת המציאות והרגש.לחמשת התהליכים קוראים "סקנדהה". הראשונה "רופּה" (rupa) היא הצורה, זו שהבודהיסטים מתארים כזרם של נהר.בשלב הראשון מופיע רושם חושי: דמות, צליל, צבע. משהו הנתפס על ידי החושים.הסקנדהה השנייה, "ודנה" (veddana), היא של הרגשה - זו האחראית לסיווג"נעים" או "לא נעים" עוד לפני שזיהינו את הדבר. ריח הוא דוגמה טובה: אנומזהים ריח טוב או רע עוד לפני שיודעים את מקורו.הסקנדהה השלישית, סאמאג'אנה (samajana), היא התפיסה. זו המאפשרת את זיהוי התפיסה ומחברת נתונים מבודדים לדבר אחד.הסקנדהה הרביעית, סאמסקארה (samaskara), מבטאת הרגלים וצורות מנטאליות; זוהמחלקת את מה שנתפס קודם לכן לדבר שהוא נעים או בלתי-נעים, בין אם זה טעם,צליל, ריח וכדומה.הסאמסקארה היא גם אותה התכונה המוגדרת של הרגל מנטאלי הגורם לנו להגיד"אני כזה", ולמעשה הוא הקשה ביותר לשיני בעצמנו. מהפסיכולוגיה אנו מכיריםאת התופעה בשם "דפוסים חוזרים", אלו שבגללם אנשים מגיעים לטיפול בשלדפוסים החוזרים על עצמם בתוך מרקם חייהם ומפריעים להם.החמישית היא "ויג'אנה" (vijana), המודעות, שהיא פסיבית כשלעצמה ומכילה את תוצאות הסקנדההות האחרות.הנחת הבסיס של החשיבה הבודהיסטית זהה עם זו של הפסיכולוגיה. האדם מעצב אתחייו במו ידיו בצורה שלרוב איננה מודעת. הבודהיזם עוסק בשחרור מהסאמסקארההמכתיבה את היחסים שבין אדם לעצמו ולאחרים. השאלה המעניינת כאן היא כיצדיסייע הפסיכולוג במצב הזה ואיך הבודהיזם יעשה זאת. צירופן של חמשהסקנדההות מהווה את החיבור ביו הווה לעבר, יוצר את תחושת ה"אני" והם אלושייצרו את העתיד וגרמו ל"אני" להגיד "אני רוצה".האמת הראשונה הציגה בפנינו את חמש הסקנדההות - מבנה התודעה. האמת השנייהמציגה את מושג ההשתוקקות: "האמת הנאצלת על מקור הסבל. זו ההשתוקקותהמובילה ללידה מחדש. המלווה בעונג ובתאווה. חיפוש עונג כאן ושם. השתוקקותלתענוגות החושים, השתוקקות להתהוות, השתוקקות לאי התהוות".התשוקה נוכחת בתודעה ללא הרף. למזון, להערכה, לרכוש, לחפצים. אם לא מפסקיםלהשתוקק, יש קרבה בין עקרון העונג-כאב הפרוידיאני לזה של ההשתוקקותהבודהיסטית. יש לה היבט המביא להתפתחות האנושית, אך מצד שני להרס ומלחמה;תשוקה חמדנית היא היוצרת את הרעב הבלתי ניתן להשבעה. התשוקה להתהוות היאהיוצרת את חיפוש העונג; התשוקה לאי התהוות לכדי כיליון. התשוקה לעונגהופכת ל"עוד", עוד משה שחסר. אי ההתהוות עוסקת בעיסוק המתמיד בהימנעותמכאב, סלידה המביאה להרגשה שצריך להרחיק את גורמיה: נעיף את הפוליטיקאיםלכוכב אחר, את הלא מוצלחים, את החולים - כל מה שמטריד. ההתפתחותהבודהיסטית מנסה ללמד מתי מה-שמפריע הוא חלק מהצורך לשינוי, ומתי האוכלהלא טרי צריך באמת להיזרק לפח. האדם מיטלטל כל חיי בין העונג (משיכה)והתחמקות מכאב (דחייה). אלא ששתיהן בלתי ניתנות להשגה: המשיכה והדחייה הןהעומדות בשורשי הסבל. שורש הסבל השלישי, מוהה (moha), הוא אשליה.בודהה אומר ששלמות איננה מצב שבו דבר אינו חסר לנו. השלמות מצויה בחוסר.חוסר השלמות הופך את האדם למתמודד עם קשיים וכאב. ההתפתחות המנטאלית נובעתממה שאינו ניתן לשינוי וצמיחה תוך כדי התמודדות. קושי וכאב אינם דבריםשניתן להתחמק מהם.התשוקה, או מה שחסר לי, מנוגדת למציאות; התודעה מתרכזת ב"חצי הכוס הריקה".בציור הבודהיסטי, בעל הרוח הרעבה מצויר כאיש רזה עם בטן נפוחה. השתוקקותלהתהוות קשורה בהנצחת החיים, הרצון לחיות לעד. תשוקה לאי התהוות היאהתשוקה להרס ופירוק, הכרוכה בהכחשת המוות. אנו משלים את עצמנו שנהיהקיימים לעד. הסבל ממנו מבקש הבודהה לשחררנו הוא הסבל שבאשליה. למרות המאמץלהוליך את עצמנו שולל, אנחנו לא מצליחים.נוטים לחשוב שיש חילוקי דעות בין הפסיכולוגיה לבודהיזם; כאילו הפסיכולוגיהמבקשת מעודדת לבטא כעסים. זה לא מדויק: פסיכולוגיה מעודדת שיחת הידברות עםמי שמעורר את כעסו של המטופל. גם הבודהיזם מבקש להמיר את הכעס בהידברות.שתי התורות מנסות למנוע את הנזק שבהצטברות כעסים. המדיטציה מלמדת אתהמתלמדים החדשים לתעלם על פני הכאבים הפיזיים הכרוכים באימון; לא להיכנע,לזוז ולהלחם בכאב, אלא ללמוד לחיות איתו ולהכיל אותו.

תשוקה, גאווה, בדידות, עיוורון ושנאה

התשוקה, גם אם באה על סיפוקה, נולדת מחדש שוב ושוב. זהו "גלגל הסאמסקארה".האדם בונה לו דרך לפתרון קיומי המאפשר לו להתמודד. לפתרונות הללו,האישיים, הבודהיזם קורא ששת מצבי התודעה שמכונים "ממלכת האלים": ממלכתהאלים הקנאים, ממלכת בני האנוש, ממלכת החיות, ממלכת הרוחות הרעבות וממלכתיצורי הגיהינום. כל מצב מתאר את דרך חיינו.הנמצא בממלכת האלים עסוק ביצירת הצלחה, ביסוס ה"אני" באמצעות הישגים.האלים עסוקים במעמדם עלי אדמות והשפעתם על אחרים. הכוחות והכישרונותמנוצלים במישור החומרי בלי מחשבה על חסד וסיוע. אלו שיש להם כשרון, רוציםלהיות בעיקר מפורסמים ולא להביא את כישרונם המלא לידי ביטוי.ממלכת האלים הקנאים היא ממלכה גאה, ממלכה של גאווה - ובדידות. כאן מצוייםאלו שהשיגו את ענייניהם בתבוסת הזולת. האלים הקנאים הם יהירים, בעלי תחושתעליונות; הם אינם תרים אחרי אהבה אלא אחרי כוח ועוצמה. העמדה המנטאליתבממלכה הזאת היא השנאה ואין בה אהבה. גם מה שנראה כאהבה הוא למעשה תחרותלהשגת היפה יותר, האישה של האחר; תחרות ומלחמה. אך יש פרוש נוסף בו העולםהוא שדה קרב ועל ה"אני" לנצח במלחמה ולהוכיח עליונות.ממלכת בני האנוש היא ממלכת הסקרנות, התשוקה לדעת, להבין את העולם; מקום בוה"אני" עוסק בפירוק העולם לגורמיו. הראייה בה מתקיימת ההפרדה בין אובייקטלסובייקט. וכאן מסתתרת התשוקה, אותו יצר הרסני. הצורך לדעת הוא הצורךבשליטה. כיצד ניתן לשלוט בכוחות המתגלים? בעקיפין, כיצד להיות בן אלמוות?מכאן לסבל המוכר: כאן ל"אני" יש תפקיד קטן ומרכזו של עולם זה הניכרבתפקידו להפחית את חווית התלות על ידי תוספת ידע רוחני וחומרי. הידע כרוךבמצבנו כיצורים בני חלוף. מטרתו היא להפוך אותנו מחסרי אונים - לבעליתחושת כל יכולים.השהייה בשש הממלכות, או בשמן האחר - ששת העולמות, אינה מצב קבוע. הממלכותמשקפות מצבים זמניים שגם בהן מתייסרים: כולם כפופים לחוק אחד - חוקהקארמה. ממלכת החיות היא גם ממלכת העיוורון, מקום של חוסר מודעות, בליהתבוננות פנימה. הממלכה הבאה היא ממלכת הרוחות הרעבות, ממלכת העוני - מקוםה"אין לי", ה"מגיע לי". חיים של טרוניה וקיפוח מאפיינים את הרוח הרעבה.האחרונה היא ממלכת הגיהינום: מקום השנאה הבוערת, עולם המחנק והכעס, עולםשל חמת זעם אשר פורקנה באלימות חיצונית.היבטי גלגל הסאמסקארה הם יהירות, עליונות, תחרות, השתלטות, חוסר מודעות,שנאה ושלילת הטוב. כל אחד נמצא באחד המקומות הללו. מטרת הבודהיזם היאלהביא את האדם לגלגל את גלגל הדהרמה, לא להישאר תקוע אלא לבחור מקום טוביותר. להשתחרר מסבל, להמיר יהירות בענווה, עליונות באהבה ותחרותיות בעזרהלאחרים.

בין פרויד לבודההפרויד

פרויד

אםהטיפול הפסיכולוגי מוגדר כעזרה לשינוי, וכולו מתקיים מול אדם אחר דרךדיבורים, בבודהיזם ההפך הוא הנכון: פרקטיקת השינוי נעשית לבד - בשתיקה,בדרך המדיטציה. האימון במדיטציה עומד במרכזו של הבודהיזם. מדיטציה, תפקידהלהגביר את המודעות. היא תובעת ריכוז ותשומת לב. בתחילתהדרך, המתרגל לומד להתגבר על כאבי הגוף והסחות הדעת של הסביבה. מדיטציהנועדה לאימון המודעות הפנימית. במיטבה, המדיטציה מגיעה לשליטה מנטאלית.יותר מפיתוח "שרירי הגוף" המערביים, המדיטציה מפתחת את "שרירי התודעה"להגיע לריכוז מלא, לערוך תצפית פנימית מלאה על תהליכי הגוף והנפש. בשפתהמערב, לבדוק את ה"אני". המדיטציה מאפשרת שחרור מהתניות קודמות ומכוננתלמעשה מקום אליו שואף להגיע הטיפול הפסיכולוגי. ההיאחזות בדברים היא הסבל; מדיטציה תעזור בשחרור ההיאחזות ותאפשר לנטוש אתהסבל. הבודהיזם פיתח כיוונים שונים של מדיטציה אך הן מכוונות למקום דומה,למקום בו יכיר המתרגל את בסיס הדימוי שלו, זה המכיל בתוכו את כל ה"תמונות"המהוות את הכרת עולמו. מדיטציה מנקה את העולם הפנימי מטעויות, מהנחותשגויות וממה שחוסם את הדרך לשקט ובהירות פנימית.לפי פרויד,אותה אסופה של דברים היא ה"אני", "אני" שהוא בלדר מטעם הייצר. השליח הואהמכיר את הדברים. רק מאוחר יותר, לומד התינוק להגיד "רוצה" או "לא רוצה".המלים מהוות בסיס עמוק בחייו. גם הבודהיזם מכיר ב"אני" ככלי-שרת בידיהתשוקה. אנו רוצים להאמין שאני אדון לרצונותיי אך כולנו מכירים את המקוםבו אנו עושים את מה שאיננו אמורים לעשות, מתחמקים ממה שאנו צריכים לעשות,נמשכים אל מה שצריכים להתרחק ממנו. דרוש אומץ כדי להפטרמהרגל השולט בך. הרגלים מקורם בפחד. ופחד אינו אלא סוג של תשוקה. כל הרגלמנטאלי, סאמסקארה, מקורו בתשוקה ואחת מצורות התשוקה היא הפחד: פחד לאבדאהבה. כאן יש קירבה בין הבודהיזם והפסיכולוגיה. גם זו טוענת שחלקמההתנהגויות הבעייתיות מקורן בפחד לאבד אהבה. בודהיסט ירחיב ויגיד שבמקורהפחד עומדת אשליה, אשליה שהכל יישאר באותה צורה לעולם. אשליית הקביעותטבועה עמוק בטבע האנושי. השפה בה משתמשים היא חלק מאשליית הקביעות. המילהלתיאור שולחן תישאר תמיד שולחן, גם אם למעשה לא תמיד מתכוונים לאותושולחן. המלה חתול למשל מתארת "חתול", אך השאלה היא איזה חתול. ואם אנוחושבים על חתול משנה צורה, מתכווץ, סומר, מתמתח, האם כל המצבים האלהמשקפים חתול? ובהשאלה ממקום אחר: כש-אליס בארץ הפלאותמתארכת ומתקצרת ועוברת שינויים אין סוף, האם היא אותה אליס? הבודהיזם מדברעל הקביעות והתשוקה להיאחז בקביעות. מקור הסבל הוא הניסיון להיאחז. תשוקהלביטחון, מניעת תסכול וצמצום עוגמת הנפש. כך, בניגוד למה שחושבים,הבודהיזם איננו מנגד צבירת נכסים. הוא יוצא נגד תלות בנכסים, נגד היאחזותבהם.

תפישת ה"אני" בבודהיזם

האשליה לעיל תקפה גם לתפישת ה"אני". אנחנו לא תופשים את ה"אני" שלנוכמשתנה. הבודהיזם מעמיד לבדיקה הנחה זאת. בהינתן שה"אני" אינו משתנה וקבועמלבד השפעת השינויים הביולוגיים, ומשום שה"אני" משתנה כל העת ומושפע ממהלךהחיים, הרי שהמסקנה היא שה"אני" אינו משתנה לעולם, ובמקביל משתנה כל הזמןבהיותו מושפע ממהלך החיים. "אני" שאינו משתנה – משתנה.מורה זן בודהיסטי יבקש: "אמור לי מי אתה לפני שנולדו אביך ואמך". ה"אני"ככל דבר אחר בעולם, אינו אלא אשליה של קביעות בעולם שאין בו דבר קבוע. איןדבר העומד כשלעצמו ללא תלות בדברים אחרים. אם היית "אני" מסוים ואכלתבינתיים סטייק, הרי שכעת אתה "אני" המכיל חלק מפרה בתוך עצמך. אך גם מחשבהעל חשבון שלא שילמת או על פגישה שנקבעה לך מאוחר יותר היא חלק מסך דבריםאשר מהווים חלק מה"אני"; אלא שהם חלק מ"אני" של רגע מסוים אחד כשלא יהיהאותו "אני" ברגע אחר. הפרה תישאר בך זמן רב יותר מאשר החשבון שישולםוהפגישה שתתקיים, וה"אני" שלך יפנה מקום במחסן שלו לפרטים חדשים.נגרג'ונה, הוגה בודהיסטי, אמר שאין דבר הקיים לעצמו, בנפרד מדברים אחרים,גם האני נכלל בתוך המכלול.מכאן עולות שאלות לוגיות שונות: האם ה"אני" זהה לעצמי בלבד ואין דומה לי?ירוק הוא ירוק, חתול הוא חתול ואינו יכול להיות כלב. חלב אינו יכול להיותגבינה. כי בתפישה זו, חלב יכול להיות רק הוא עצמו. כיצד יכול להפוך דברלדבר אחר שהוא איננו הוא עצמו?ילד שנולד, האם הוא זהה לאמו? לא, אך אי אפשר שלא להכיר בתהליך מייצר. חלבבתהליך מסוים הופך לגבינה כשהחלב הוא הסיבה לקיום הגבינה והתהליך מהווההתנאים. הגבינה היא תוצאה. אך מה התשובה לשאלה מניין הגבינה? האם היא באהמהתהליך? שהרי החלב הוא הסיבה ההכרחית ולא התהליך. אם כך, הגבינה נמצאתבאיזה מקום בתוך החלב. היכן נמצאת הגבינה? שום דבר אינו נוצר מעצמו אלאמדברים אחרים. אך אם לחלב ולגבינה אין שום דבר זהה, הרי שגבינה לא יכולהלהיווצר מחלב.מובן שהמעקב אחרי ההסתברויות הללו הולך ומתמשך בספר. האבסורד שהולך ומתפתחמביא להבנה שאין דבר שאינו נובע מהאחר. בסופו של תהליך ארוך, מגיעהבודהיזם לאמירה שקשה מאוד לקבל אותה ולהתמודד אתה בכלים מערביים: אין"אני".הבודהיסט יגיד שאדם חייב להתייחס אל האחר כמו שהיה מתייחס לעצמו שהרי דברמותנה בדבר והכל מותנה באחר. אין דבר, מלה או מעשה, העומד בפני עצמו. כלדבר יוליד תגובה שתוליד בהמשך תגובה נוספת. דברים אינם מסתיימים במקוםמסוים ויש לנו אחריות לעשייה שתלך ותתרחב ותשפיע במקומות שלא ישוערו.בתרבות המערבית, המונח "תלות" מבטאת חולשה. הבודהיזם מכיר אך ורק בתלותהדדית. בודהיסט יסביר שאנו זקוקים לגבינה. כדי לקבל גבינה אנו זקוקיםלחלב; בשביל חלב אנו צריכים פרה; הפרה תלויה בעשב התלוי בשמש ובמים, ואזבאדם שישמור ויחלוב וכך עד לאינסוף. זוהי תלות מוחלטת. הבודהיזם מכירבתלות הדדית ובתלות גומלין. המערב איננו מקבל כמובן מאליו את המחשבהשהקיום תלוי באחרים.מורה זן בודהיסטי ישאל תלמיד בתחילת הדרך "מי אתה?". התלמיד יענה, "אניאביו של...", "אני נשוי ל...", "אני עובד ב...". "וזהו?", ישאל המורה. "לאאני גם ביישן", יענה התלמיד, ויוסיף: "אוהב לאכול, אוהב סרטים". "זהו?", יקשה המורה."לא יש לי חברים... יש לי טעם בלבוש... אני קורא...", יענה התלמיד. "זה כל מה שמגדיר אותך? כל זה ביחד וגם שום דבר מזה? אז מי אתה? מיהו ה'אני שלך'?"ה"אני" הוא אינסופי ויש אין סוף דרכים לתאר אותו: כל מה שצברנו בהליך חייםארוך, כל הזיכרונות, כל ההשפעות המודעות והלא מודעות. העניין הזן בודהיסטיאיננו לתת לך תשובה אלא להשאיר אותך בתוך השאלה, בקושי לענות עליה, כדישנראה את אין סוף התשובות. אלא שכל התשובות שניתנו קשורות בסביבה. אתהנשוי ואב מול מישהו אחר; ביישן רק אם יש מי שאיננו ביישן, לדוגמה. וכךהלאה. אין שום דבר שאיננו תלוי סביבה.

ה"אני" והסביבה

בתפיסההמערבית, התלות איננה נתפסת כדבר טוב. היא מתחילה, לפי פרשנויותפסיכולוגיות, בתלות של הילד בשד אמו. זו, לפי מלאני קליין, תחילת רגשהאהבה, הכרת הטובה לגורם ההנאה הראשונית. אם האם תאחר להאכיל את תינוקה,הוא ירגיש זנוח ומשם - סובל וכואב. תינוק שהיחס אליו טוב, יידע שבסופו שלדבר תבוא הנחמה והגמול. האחר המפתח חוסר סובלנות לתסכול, מפתח אי אמוןבטענה לפיה בסופו של דבר הטוב קיים. רבים אינם מצליחים לעבד את חווית "חסרלי", או "אני זקוק ואין לי", והופכים אותה מאוחר יותר ל"אינני זקוק לדברמאיש, אני יכול לספק את עצמי". כלומר, המלחמה בתלות הראשונית משנה רק אתההגדרה אך לא את המהות. בבסיס קשרים רומנטיים עומדתתשוקה. התשוקה, כמו כל אנרגיה, מכלה את עצמה. מה שנוצר בין זוג הוא סוג שלתלות הדדית; חוסר היכולת לקבל תלות חסרת תשוקה היא המביאה לפירוק הקשרים.זו התפישה המערבית, לכאורה. אך גם הבודהה מדבר על אי תלות, ואי היאחזות.הפרשנות שתינתן להגדרות במסגרת קשר בין אישי תהיה שונה. פרשנות כזו מנוגדתלאמת הפנימית של הבודהה. הוא איננו מטיף לחופש מהכרה בתלות ההכרחיתבאחרים. כך, הפסיכולוגיה מגדירה נרקיסיזם כהכחשה של תלות; ראשיתה בהיפרדות מהאםבהבנה שהיא איננה חלק ממני. לפי בודהה, "הכל מצוי בתלות גומלין. אם תעניקטוב, תקבל טוב. . אם תימנע מלהעניק טוב, אל תתפלא אם אינך מקבל אותו". אחדמהנדרים שהבודהיסטים נודרים מדי יום אומר: "הברואים רבים מספור. אנונודרים לסייע לכולם". כך הופך כל אחד לכלי המסייע להתפתחות העולם. כך הואמוותר ביודעין על הנרקיסיזם ומוצא את ההתחברות וחוסר ההפרדה בין ה"אני"לעולם. מי שמיטיב את מצבו על חשבון אחרים, אינו מגיע לשמחה של ממש. זותחילת הבנת דרך ההתהוות ואי ההתהוות. לנטוש את התשוקה, אין פירושו לנטושעונג וכאב אלא את הניסיונות להשיג עונג ולהימנע מכאב. הבודהיזם אינו מנסהלהביא להתרוקנות מתוכן פנימי, אינו מעוניין לגרום לחוסר רגשות שמחה. הואמבקש להביא לחוסר הרגלים קבועים לחוסר עמדות קבועות. להיות פתוח אל המפגשעם העולם שמסביב. נסה להרגיש כמו מים במדיטציה; הם אינם נעלבים כששוטפים בהם לכלוך אוכששותים אותם. הם ממשיכים להיות מים. האדמה אינה נחרדת כשזורקים עליה מהשנקי ומה שאינו נקי. היא איננה מושפלת, נחרדת או נגעלת. היעדר התנגדותופתיחות מוחלטת פירושם אהבה. לנו נדמה שהאהבה איננה באה משלווה מוחלטת,שהיא ניכרת בסערת רגשות. הבודהה אומר שאהבה היא הביטוי הממשי של אותהצלילות שאין בה משיכה או דחייה.

הקארמה: גורל או חוק?

אחרי סיור מסביב לדברים הגענו למושג הקארמה. זה שאומר בפשטות שאם תזרע תותתקבל תות ולא אבטיח. על בסיס הקארמה בנויה כל התפישה המוסרית של הבודהיזם.אין רשות חיצונית עליונה שופטת; הגמול היחידי הוא זה שמה שתעשה יחזוראליך. הטוב לטוב והרע לרע. אין גן עדן לצדיקים וגיהינום לרשעים. מוסריותהמעשה אינה נפרדת ממנו עצמו. היא גלומה בתוכו. נכון שבעולמנו המערבי,הפוסט-מודרני, עשויה להישאל השאלה "מה הם 'טוב' ו'רע' כשאין אמת מוחלטת?",והתשובה פשוטה: מה שטוב לאחר, טוב לך. מה שרע, גם אם הוא נראה טוב לךכרגע, הוא רע. אין גורם מתווך. הערך המוסרי איננו נתון בידי גורם עליון.הבודהיזם מכיר ב"דהרמה", החוק הטבעי, אופן התנהלותו הנכון של העולם. היאמתממשת כשהאדם לוקח אחריות על מעשיו. אין צורך להסתתר מפני אל מעניש אך גםאין לאן לברוח. בכל מקרה אתה הוא הנושא בתוצאות. כמו אפשט הפרפר במערב,לתנודה קטנה בצד אחד של העולם יש תהודה בצדו השני. הבודהיזם טוען שתוצאותמעשיך נשארות בעולם; יש להן נוכחות פעילה. חוק הקארמה הוא חוק חסר פשרות. פעולה הנובעת ממקור אנוכי תביא לתוצאהאנוכית ואנוכיות זו תכה שורש בעולם ותוביל לפעולות אנוכיות אחרות. חוקהקארמה קשור בטבורו לשלושת שורשי הסבל, אך לכל אדם - בכל רגע נתון -האפשרות להביא להפסקת מעגל הסבל.הקארמה ושלושת שורשי הסבל מתאחדים ומגיעים להלכי הרוח הנכונים: אהבה שאיןבה חמדנות ותשוקה, חמלה שאין בה סלידה ושמחה לאיד וצלילות-דעת שאין בה כתםבורות.לכל אחד משלושת הרעלים יש כוח לחזור ולהוליד את עצמו מחדש. המתרגל אמורלהגיע לנירוונה. המשמעות הפנימית של הנירוונה היא "היכולת לבחור את הבחירהשלך בלא שזו תהיה מותנית בדבר, לא בתמורה". הנירוונה היא הדעיכה של שלושתמקורות הסבל. השחרור מסבל מותנה בבחירה שלא לפעול מתוך תשוקה המביאה לסבל.התודעה הצלולה ערה לכך שמרגע לרגע יש ביכולתה להכריע מתוך מה היא פועלת.אחת הנקודות שקשה להסביר אותה בבודהיזם היא עניין גלגול הנשמות. הבודהיזםהרי אינו מכיר כלל בנשמה, או ב"אני". הגלגול מייצג את המעשה. הפעולה. כלדבר המקיים את אי הקביעות. רעיון שנמצא בתודעה אין לו אחיזה בממשות.הבודהיזם מתעסק בממשות, המלים מייצגות את המחשבה. כשאדם נמצא במחשבה, אוהמחשבה בו, הוא איננו במציאות הממשית. התשובות הלא מובנות, לכאורה, בזןבודהיזם מטרתם להחזיר את השואל לממשות, לא לרעיונות. כששאלו חכם זן, "מהוה'אני'?", ענה החכם: "אכלת דייסה הבוקר?" אנשים מקיימים חיים כפולים: הם במציאות אך באותו זמן הם בעבר או בעתיד אובשלושתם יחד. הקביעות יוצרת את אשליית ה"אני". פירוק הקביעות מביאלהיעלמות ה"אני". להגיד, "אני מסתכל בירח", מחלק אותך. אך במצב בו אתהמביט בירח כל-כולך, או-אז הירח ממלא את התודעה. אין חלוקה ל"אני" וירח.אתה הירח, והירח - אתה. אם מישהו טוען, "אני מסתכל בירח", המורה יאמר:"אתה צריך להגיד, 'אני מסתכל בעצמי מסתכל בירח'". אין לתת למלים לתווך ביןהאדם לחוויה. מלים משאירות את הרעיון כרעיון. חיים מלאים הם חיי הרגע הזה.כשהנזיר נשאל "מהו הבודהה?", ענה: "וכי מה אתה?" לבודהה אין מהות; הוארעיון מופרך. הבודהה הוא השתנות בלתי פוסקת, ללא התערבות התודעה. הזןמכוון אל הפעולה הנכונה בכל רגע ופעולה נכונה יכולה להתרחש רק כשיש ראייהנכונה, מבלי לערב שום מחשבת שווא. בודהה נמצא תמיד היכן שאנו נמצאים:אנחנו והוא אחד. אין מקום אחר, אין זמן אחר; העבר והעתיד הם תודעה מסכסכת.הגעה דרך הבודהה לנירוונה היא דרך הראייה הנכונה, כוונה נכונה. דיבורנכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה וריכוזנכון. זו הדרך הגדולה שסופה הארה ונירוונה.כל מי שקרא אי פעם ולו טקסט אחד קצר בענייני פסיכולוגיה, יזהה את דרך הכתיבה של אסתר פלד.כבר ברמת הכתיבה הראשונית, עוד לפני שפלד מגיעה לניתוח את הדומה והמבדילבין הבודהיזם לבין והפסיכולוגיה, פלד מקרבת אותם בניסוח. אך באופן ברורלמדי, יש בה העדפה לכיוון הבודהיזם אם כי היא מביאה בספר סיפורי טיפוליםממשיים או מדומיינים המסבירים את כוונותיה, הן הפסיכולוגיות והןהבודהיסטיות. מהר מאוד מתברר שמה שמקשר את שתי התורות הואהסבל. שתיהן עוסקות בסבל האנושי ובדרך לצמצמו. לצמצם ולא לבטל. פרויד אמרעל הפסיכולוגיה שהיא לא באה לבטל את הסבל, משום שזה בלתי אפשרי, אלא להביאאת הסובל אל מעבר לגבולות הבלתי אפשרי; למידת סבל כזאת בה כל האנושותסובלת ממנו ומצליחה להתקיים עמו. נראה שהבודהה מנסה ללמד לחיות ללא סבלורק מי שאמון על חיים בודהיסטיים יוכל להעיד אם אכן סבלותיו חלפו מהעולם,או שגם בחיים הללו מצליחים אך ורק למזער את המידה.האם הבנתי מהספר משהו על הבודהיזם? מובן שלא. תורה שהתפתחה אלפי שנים וישבה עשרות אלפי ספרי פרשנות, הרחבה ושינוי אינה יכולה להיות מובנת מספר אחדשמטרתו העיקרית היא השוואה בין גישות. קבלתי גרגיר חול אחד, שגם הוא חצוילחצי. אך הברור הא שכמו כל הדתות הגדולות, מטרת הדת היא להיות מעין "שוטרתנועה" עבור החיים על פני האדמה, להקל מעט מהסבל ולהוריד מעט מחרדת המוות,המובן המפריד בין האדם לחיה: ידיעת הסוף. הפולחן יכול להיות שונה וייתכןשמדיטציה, כשמתאמנים בה, אכן עוזרת בדברים שהפסיכולוגיה מגיעה אליה לאחרזמן רב, אם בכלל. בימינו, הפסיכולוגיה מחפשת קישור לרוחניות, כמו שהיאנקראת במערב; רוחניות שמצויה מעבר לטיפול הנפשי, הפנימי, של היחיד. אלו הםבני האדם המחפשים תשובות ומכריחים את התיאוריות לתת להם תשובות.את ה"כאב" אפשר, אולי, לרפא בכל אותם תרופות חדשות אך על הקשר הרוחנייצטרך האדם לעשות לעצמו, כמו שהיה תמיד. במערב נולדה הפילוסופיה שהייתהמנותקת מהרפואה והיא שעסקה בנפש הרחבה, הרוחנית, הקוסמית. הבודהיזם הכניסאת הפילוסופיה לחיי היום יום והביא את הרוח לכדי שיג ושיח יומיומי. ואוליזו נקודת המשיכה שלו מבחינת אנשים מערביים שנתקלו בתורה הזו, חיפשו לעצמםתשובות, ובעיקר תרו אחר מילוי לסוג של ריקנות פנימית.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר