אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שלמה זנד / מתי ואיך הומצא העם היהודי


התמונה של דן לחמן

שלמה זנד / מתי ואיך הומצא העם היהודי. הוצאת רסלינג

ישנם ספרים שעוד לפני שמישהו קרא אותם באמת כבר יצרו סביבם שיח.לרוב עוין. הן בגלל הכותב ודעותיו המוכרות והן בשל הנושא החדש עליו כתב. על נושאים טובים מדברים פחות, כנראה.פרופסור שלמה זנד יצר סקנדל קטן בזירה. עצם הבחירה בשם פרובוקטיבי כזה לספר מזמינה מלחמת עולם קטנה. מה זאת אומר זהות יהודית מומצאת?

שלמה זנד כותב על נושאים רבים. במקצועו הוא היסטוריון אך ספר אחד שלו "קולנוע וזיכרון" עוסק בדרך בה מתקבע זיכרון דרך סרטים "תמימים".

בספרו החדש הוא שואל מהו עם ומתי הוא הופך ללאום, גזע, קבוצה אנושית. מתי באמת נוצר העם היהודי? במעמד מתן תורה? בכיבוש כנען? ועוד מני שאלות שלא תמיד רוצים בכלל לשאול ופחות מזה לקבל תשובה חדשה. אחרת מהמקובלת. את הספר הוא מתחיל בהסבר אילו דברים שקובעו בנו בחינוך היהודי ישראלי צריך לעקוף כדי לחשוב קצת אחרת.מנין אנו סופגים את אמיתיות דעותינו הראשוניות, אלו ההופכות בהמשך להיות אמת אחת מוצקה. איך נוצר בכלל הסיפר ההיסטורי היהודי ולאיזו מטרה. שלמה זנד מונה: שיעורי היסטוריה, החגים הלאומיים, ימי אזכרה,טקסים ממלכתיים, שמות רחובות, אנדרטאות, סדרות טלוויזיה, ועוד מיני זירות זיכרון ציבורי. דברים היוצרים יקום מדומיין ונמצאים בתוך תודעתו של חוקר הרוצה לחקור את מה שעומד מעבר לקודים האידיאולוגיים.

ליצירת הומוגניות "קולקטיבית" נדרשה עלילה ארוכת שנים המחברת קצוות פרומים. על סוכני הזיכרון היה לעמול ולהמציא. ארכיאולוגיה עם רומנים היסטוריים עיתונאים ופוליטיקאים של בניית העם. כך זוקק לו דיוקן לאומי גאה. בכל כתיבה היסטורית נוכחים מיתוסים. באנו חושך לגרש שרים ילדים. אנחנו האור, הם החושך. אנחנו כבשנו. תמיד. גיבורי המקרא הם ההוכחה.גם לאירופאים ישנם זיכרונות ילדות שכאלה. חלקם האמין שהם צאצאי הטרויאנים שגלו. אחרים שהם בניה של יוון. זו של סוקראטס ואלכסנדר מוקדון. הרומאים העתיקים הפכו בעזרת סיפורים לאיטלקים. השבטיים הגאליים שמרדו ביוליוס קיסר מתוארים בצרפת כצרפתים לכל דבר. הגרמנים אימצו להם את השבטים החרוסקיים להיות אבות אומתם והבריטים את שבטי הקלטים. הנשיא ג'פרסון קבע בחותם הממלכתי של ארצות הברית יופיעו דמויותיהם של מנהיגים סקסוניים שפלשו לבריטניה."אנו רואים עצמנו כצאצאיהם".המצרים רואים בעצמם כממשיכי המצרים הפרעוניים, דבר שלא מפריע להם להיות מוסלמים אדוקים. וכך אפשר למנות עוד ועוד מקצה העולם לקצהו. אותנו מלמדים להאמין שאנחנו הצאצאים הישירים של אלו שעמדו מול הר סיני. צאצאים לאלו שיצאו ממצרים. הקימו ממלכה ופיצלו אותה, עם שיצא פעמיים לגלות והקים ממלכה חשמונאית שסילקה כיבוש יווני. מלמדים אותנו להאמין שנדידה בת אלפיים שנה והתפזרות בעולם המוכר, מתימן ועד אפריקה, שפזורה זו הצליחה לשמור על קשרי דם נקיים. ואיש אינו יודע להיכן בכל זאת נעלמו עשרת השבטים, שאמורים להיות רוב העם לפי ספירה פשוטה. ערימת "ההזכרות" נולדה במאה התשע עשרה. ולמרות הקמת מחלקות היסטוריה אקדמאיות, לא רק בישראל, תפיסת הזמן היהודי קפאה והשאירה אחדותיות. אלו שנקראים "ההיסטוריונים החדשים" הסקנדליסטים, רובם מן המעורבים החוסים תחת השם הזה באים בדיסציפלינות אחרות. סוציולוגים, אנשי מדע המדינה, מזרחנים, בלשנים, גיאוגרפים ארכיאולוגים ואנשי ספרות. "היסטוריית הנגד" הזו אינה הולכת רחוק יותר ממלחמת 1948 ופרשנותה.

כיצד קרה שמאות עמים נמוגו והיהודים לא. איך הפכה ספריה תיאולוגית שאיש אינו יודע מי ערך אותה ומתי נכתבה למסמך היסטורי. מה קישר בין יהודי ברוסיה ליהודי במרוקו מלבד אמונה דתית ומנהגים דומים. אם לא היה מכנה משותף תרבותי – חילוני הייתכן שקשרי דת איחדו אותם? והאם היהודים הם "עם גזע" כפי שרצו להאמין האנטישמים והאם היטלר בסופו של דבר ניצח אינטלקטואלית כשהוכיח שיש "מדינה יהודית" והשינוי היחיד בהגדרה שעברה מתוך שינוי מדעי שבמקום לדבר על דם יהודי מדברים על גן יהודי.האם ייתכן שלמרות כל מה שמסופר לנו היהדות הייתה" רק" דת מרתקת שהתפשטה טרם ניצחונן של מתחרותיה הנוצרית- מוסלמית? על שאלות אלו ורבות אחרות מנסה זנד לענות.מושגים כגון "עם" "אומה" "לאום" באות מן המושג nation אך לאום ואומה מתערבבים בעברית לפי הצורך ולא לפי המשמעות הקבועה. העם "narod" ""volk" " peuple" "people" בעברית אין למלה עם קשר ל"אנשים".המונרכיות והאימפריות לא נצרכו למושג עם. העם לא השתתף בתרבות העל או השלטון ונשארו אנשים חסרי ידע מלבד עבודתם. השלטון היה "מלוכה בחסד האל" ולא בחסד העם.עם ולאום, לאום ועם, מושגים נזילים הנוגעים זה בזה. ב1882 כתב ארנס רנאן הצרפתי " קיומו של לאום הוא משאל עם יומיומי כשם שקיומו של היחיד הוא אישורו המתמיד של החיים.... הלאומיים אינם דבר מה נצחי. הם התחילו, והם גם יסתיימו. הקונפדרציה האירופית כנראה תחליף אותם "שלמה זנד מביא ציטוטים ממחקרים שהחלו במאה ה19 וניסו להגדיר אומה וניסו לבנות תיאוריות ברורות ומוצקות. ומי שחושב שהנאורות הביאה לירידה בשאלת הלאומיות והעממיות בעולם, חוץ מישראל, לא שומע את המלמולים של הוולנים שרוצים להינתק מבלגיה, של דוברי הצרפתית מקנדה של מזרח טימור מאינדונזיה, השבטים השונים באפריקה והרשימה לא נגמרת כאן.בראשית ברא אלוהים את הלאום

יוספוס פלוויוס היה ההיסטוריון החילוני הראשון שכתב על ההיסטוריה היהודית

יוספוס פלוויוס היה ההיסטוריון החילוני הראשון שכתב על ההיסטוריה היהודית. למעשה היהודאית. הוא התחיל אמנם, כדי לסבר את אוזן הקוראים ההלניסטים בסיפור הבריאה התורני מה גם שבימיו מיתוסים קדמוניים היו חלק מחיי בני האדם סביבו.עד 1600 לא נכתבה שום עבודה היסטורית. הזמן החילוני בעל הרצף הכרונולוגי היה זר לזמן הדתי הגלותי. באנאג' ( 1653 – 1725) כתב כבר כנוצרי מאמין והוא פנה אל "כל בני ישראל" מושג שכלל את הנוצרים שהם בני ישראל האמיתיים. אם כי לא על ידי מוצאם הלאומי. באנאג' המשיך למעשה את ספרו של פלוויוס.מאה שנה מאוחר יותר כתב לראשונה היסטוריון גרמני יהודי (יוסט) את ספרו ההיסטוריה של היזראליטים מאז ימי המכבים ועד ימינו. יוסט השתייך לראשונים שהפרידו בין היזראליטים" מונח בו התחילו להשתמש בני דת משה בצרפת וגרמניה. יוסט לא היה היסטוריון "יהודי לאומי" הוא היה בן הדור הראשון של גרמנים יהודים שהתקבלו ללמוד באוניברסיטאות. קבוצה שקמה בעקבות זאת הולידה זרם שקרא לעצמו "מדע היהדות" והשפיע על דרך החשיבה והמחקר לאורך שנים. יוסט לא התחיל את ההיסטוריה מהתנ"ך אצלו אין התחלה כזו. הוא התחיל את ההיסטוריה בשיבת בבל. שם החלה להיוולד היהדות ההיסטורית דתית. העם שיצא מבבל היה פגאני כמו העמים סביבו. המקרא, שנכתב מאוחר יותר, שימש חומר מחבר ומעצב זהות מתמשכת. אך אלו שחיו בפרס קיבלו שם אורח חיים, מדע, השקפה דתית. לכן זו נקודת הזמן בה בחרו החוקרים הגרמנים לציין כהתחלה.

האידיאולוגיה שעמדה מאחרי כתיבתו של יוסט באה להגיד שהיזראליטים אינם עם זר. כבר הרבה קודם התפזרו בעולם. אמנם הם שמרו על דתם אך היו חלק אינטגראלי מסביבתם. יש לזכור את ימי התעוררות הגרמניות בימים בהם נכתבה ההיסטוריה בצורתה החדשה. לשיטתו, היהודים אולי היו בעלי מוצא משותף אך הקהילות אינן איברים נבדלים של עם אחד. הם שונים ממקום למקום.היינריך גרץ הוא ההיסטוריון הראשון שיצר והמציא את הקשר של העם היהודי. לא לחינם יש על שמו בתי ספר ורחובות ויוסט נעלם. כמעט כל מי שכתב אחריו התבסס על ספריו של גרץ. הוא זה שיצר את העם-גזע העתיק שנעקר מכנען והגיע עד ברלין. הוא התנגד ליוסט שזיהה את היהודים כחלק מציוויליזציית דת ולא כשבט-עם נצחי. למרות שגרץ עצמו לא היה ציוני של ממש, כל אבות הציונות נסמכו על ספרי ההיסטוריה היהודית שלו.משה הס, שהיה גם ידידו של קרל מרקס, והכיר היטב את כל ספרות תורת הגזע שהתחילה להתפרסם בשנות החמישים של המאה התשע עשרה וכן את גרץ, כמובן, כתב " הגזע היהודי גזע מקורי הוא, העומד בעינו, בשלמותו, ואין לאקלים שליטה עליו לשנות את צורתו בשום מקום שבעולם. הטיפוס היהודי נשמר וקיים לעולם במשך כל הדורות"

היינריך גרץ הוא ההיסטוריון הראשון שיצר והמציא את הקשר של העם היהודי

היינריך פון טרייטשקה, היסטוריון מכובד באוניברסיטת ברלין קרא את גרץ וכתב נגדו. הכמויות הגדולות של המהגרים ממזרח אירופה אינם דומים כלל ליהודים ממוצא ספרדי. אלו שהגיעו והשתלבו היטב בתרבות הגרמנית ובתקופת הלאומיות המתפתחת, גם בלאום הגרמני. החדשים שבאו, זרים לתרבות שכה קשה היה לחדור אליה. הוא טען נגד גרץ שרצה להקים לאום יהודי בתוך גרמניה.

שמעון

שמעון דובנוב

גרץ היה ההיסטוריון "הלאומי" הראשון. זה שניסה לבנות את הזיקה למולדת העתיקה. גם גרץ וגם טרייטשקה ראו בלאום את ראשית המוצא שהתנ"ך משמש הוכחה. שניהם היו בעלי תודעת לאום. ושניהם פקפקו באפשרות הסימביוזה בלאום הגרמני.את מקומו של גרץ ירש ההיסטוריון שמעון דובנוב. שמעון דובנוב לא בא מהתרבות הגרמנית אלא מהארצות היידשיסטיות של מזרח אירופה. הוא טבע את המונח "עם עולם" כשם כולל ליהודים. ספרו "דברי ימי עם עולם" שימש במשך שנים בסיס לכל מה שנכתב אחריו, הוא אימץ את התנ"ך כבסיס אך העז להודות שנכתב בזמנים שונים, בכתיבתו ניסה ליצור רצף. "זיכרון עם" הוא מפרש את סיפור האבות כהפרדות משבטים עבריים אחרים שחיו באזור.

כשהתחילו לעבוד בארץ היסטוריונים באוניברסיטה העברית התקבלה שם החלטה לפצל את המחלקה להיסטוריה. האחת "החוג להיסטוריה" והשני " החוג להיסטוריה של עם ישראל" חלוקה הנשמרת עד היום.

דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, נתן פומבי לחוג התנ"ך שהתקיים בביתו ונעזר בו ליצירת מאגר של דימויי עבר. הוא השתמש ברטוריקה הלקוחה מהתנ"ך. ב1956, אחרי מבצע סיני כשצה"ל כבש לראשונה את סיני נאם בפני החיילים "ושוב נוכל לשיר שירת משה ובני ישראל העתיקה.... בתנופה הושטתם יד לשלמה המלך...יוטבת תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית" לא רק שנושאי המפגשים של החוג התפרסמו מדי פעם, בעיקר כשדנו ביהושע בן נון וכיבוש כנען, אלא שבן גוריון היה גם היוזם העיקרי לחידון התנ"ך העולמי. הוא טען שהעמים העבריים חיו כאן לפני נדודיו של אברהם וזו הסיבה שנדד דווקא לכאן. כך נתן תוקף היסטורי רחוק עוד יותר לכנען. גם בתי הספר הפכו את המקרא לחלק מהחינוך הלאומי. בני המהגרים שבאו מכל המקומות הזרים קיבלו בסיס סטנדרטי. משה דיין גיבור ישראל כתב את הספר "לחיות עם התנ"ך ובו הוציא לטיול את הקוראים בין דפי הספר למקורות המוזכרים בתנ"ך. יגאל ידין הפך להיות הארכיאולוג הגדול שחיפש בחרסים אישוש לסיפורי המקרא. הארכיאולוגים פרופסור מזר ויוחנן אהרוני השלימו את חיבור העבר אל העבר העברי ולא ניסו להבין את הדברים אחרת. לכל החרסים היו קולות הרמוניים מהימנים למקרא. אלא שהארכיאולוגיה התחילה להעלות סימני שאלה. בתחילה בהיסוסים וקולות מגמגמים אך לאט הם נעשו ברורים ומדי פעם היה צורך לשנות תאריכים, להכיר בעמים אחרים ותרבויות נוספות לאלו של היהודים. דברים השתבשו.כך החלו להצטבר הוכחות שערים המופיעות בספר בראשית לא היו קיימות אלא מאות שנים אחר כך. שכותבי המקרא הכירו רק את עולמם הקרוב. ולכן כל ספרי הנדודים והכיבושים שנכתבו מתוך ראיה אידיאולוגית של זמנם.במצרים שבה נמצאו כתבים היסטוריים מדיניים מדויקים לא מוזכרת עזיבה של עם, או של שבט שכלל לא היה מוכר. לא נמצאו שום סימנים של נדידת שבט גדול בסיני. הארכיאולוגיה החדשה של אחרי 1967 נתנה אפשרות לחפירות במקומות חדשים מוכיחה שמלכות יהודה הייתה קטנה ולא חשובה. ואולי היה בו בית מלכות של המלך דוד אך לא נמצאו שום עדויות למבנים האדירים שבנה שלמה. לעומת זאת נמצאו מספיק עדויות שממלכת הצפון, ישראל, הייתה גדולה, עשירה ותרבותית. שוב לשאלה הישנה. מי כתב את המקרא.

במצרים שבה נמצאו כתבים היסטוריים מדיניים מדויקים לא מוזכרת עזיבה של עם, או של שבט שכלל לא היה מוכר. לא נמצאו שום סימנים של נדידת שבט גדול בסיני.

המצאת הגולה

אין שום הוכחה שהרומאים הגלו את עם ישראל. הם לא נהגו כך בעמים שכבשו. להפך הם היו צריכים אותם במקומם כדי שישלמו מיסים יעבדו אדמה ויתנו לה את התנובה. ייתכן שהם הגלו את הנכבדים את בני המלכות, גם לזה אין סימוכין. על שער טיטוס בתבליט המפורסם חיילים רומאים נושאים את המנורה ולא שבויים יהודיים. אם אכן הוגלה העם ממקומו צפוי היה שעם אחר ישתלט על האדמות ויזרום לכאן, וגם לזה אין שום הוכחות.

גם בתיעוד הרומי לא נמצאה עדות להגליה. גם אחרי מרד בר כוכבא לא נמצאה עדות להגליה. ייתכן שנלקחו בשבי צעירים לצבא הרומי או להימכר כעבדים, אך הגליה המונית לא הייתה. לא היו אמצעים טכניים לשנע עם ממקום למקום. היו גזרות דתיות. שמה של ירושלים שונה לאיליה קפיטולינה ולנימולים היה אסור להיכנס אליה. שמה של הפרובינציה שונה מיודיאה לפלשתינה. אך אוכלוסיה ברובם יהודים. יש סימנים שהארץ השתקמה במהירות ותוך דור או שניים הגיעה למה שמכונה תור הזהב שבהם מסתיימת חתימת ששת סדרי משנה. אירוע הרבה יותר חשוב ממרד בר כוכבא בהתפתחות הזהות והאמונה בהיסטוריה.

הרומאים נכנסים לירושלים. "הרס בית המקדש על ידי הרומאים" מאת פוסיני 1637.

מחקר מראה שהמילה גלות הגדיר אז שיעבוד פוליטי ולא עקירה מהארץ. מיתוס ההגליה נולד עם לידת המיתולוגיה הנוצרית, לפיה מסופר שכל הנימולים שלא קיבלו את אמונתו של ישו גורשו. מאז החלה לחלחל למיתוס היהודי. מאז התרחב המושג עד שניתק ממקום טריטוריאלי והפך לסמל. כל העולם גלות, גם ירושלים. אפילו השכינה הלכה לגלות. הגלות הפכה להיות אנטיתזה לחסד הנוצרי ההולך ומתפשט. הרבנים קבעו שאין גאולה באדם הצלוב. הגולה שימשה כסמן לתבוסה זמנית עם תאריך מציאותי, חורבן הבית. המבטחת הגאולה לא תבוא מבן אלוהים . הגלות שמשה סוג של דרך למירוק חטאים. ציווים רבניים שללו את זירוז הגאולה ואסרו על חזרה לארץ האבודה. כך היגרו פליטי בבל לבגדד, מגורשי ספרד לערי הים התיכון ומאוחר יותר היגרו בני עם היידיש לארצות הברית. היהודים לא גורשו בכוח הזרוע ולא שבו אליה מרצונם. גרץ, הסיק מסיפור חורבן הבית הראשון לבית השני ובכדי לזעזע את אמות הסיפים כתב " מי יוכל לתאר את ייסורי היהודים, אשר לוקחו בשבי בידי הרומיים. יותר מתשע מאות אלף הלכו בשבייה.... נערים ונשים נמכרו לכל איש אשר הרבה במחירם, ואחרי שמספרם היה רב מאוד, נקנו בידי סוחרי עבדים במחיר מצער " אכן נוגע ללב. אך כמה יהודים חיו אז בארץ ישראל אם כמעט מליון מהם גלו ונעלמו בבתי עשירי רומי. ושוב הוא חוזר על תיאור דומה אחרי מרד בר כוכבא, שהתרחש רק שישים שנה מאוחר יותר איך נהרגו והוגלו אלפים רבים.אצל דובנוב אין חזרה על הגליית העם ואין יצירת דימוי של עם היוצא לגלות ונעקר מארצו. ההיסטוריון בן ציון דינור ( שהפך להיות שר החינוך עם הזמן) יחד עם יצחק בער ביטלו את גלות רומי מתוך הכרות עם כל הגילויים והכתבים של חוקרים אחרים. דינור התחיל את ספרו מימי כיבוש ארץ ישראל על ידי הערבים ועד למסע הצלב. התפוררות המדינה היהודית הייתה פוליטית ולא בגלל כיבוש. שם נוצרה "גלות ללא הגליה"יוסף קלוזנר היסטוריון מוערך בעל אוריינטציה רוויזיוניסטית מסיים את ספרו "ההיסטוריה של בית שני" בחורבן הארץ אחרי מרד הגדול שלא היה כמוהו בכל עולמות אז, חורבן, אך לא הגליה. ההגליה נולדה כמיתוס דתי ששקע לתוך הקרקע החילונית.

פילון

פילון האלכסנדרוני כותב על מליון יהודים באזור אלכסנדריה. גם אם הגזים בדמיונו המזרחי הרי שתנועה עצמה ברורה

ממצא ארכיאולוגי מגלה שכבר מאה שנה לפני החורבן היה גדוד חיילים יהודים –פרסיים במצרים שם הקימו לעצמם " מקדש" לעבודת האל יהו. מפץ של קהילות יהודיות מתגלה לא רק במצרים אלא בכל אגן הים התיכון. פילון האלכסנדרוני כותב על מליון יהודים באזור אלכסנדריה. גם אם הגזים בדמיונו המזרחי הרי שתנועה עצמה ברורה. באנטיוכיה, דמשק, אפסוס, סלאמיס, אתונה, סאלוניקי וקורינתוס מוכרות קהילות יהודיות גדולות קודמות לתאריך החורבן. קיקרו ברומא נואם על היהודים "מה עצום המון זה, מה רבה אחדותו, ומה חזקה השפעתם באספות העם" ערב החורבן נמצאו קהילות גדולות בכל רחבי האימפריה הרומית. לפי הערכה היו יותר יהודים בקהילות מחוץ ליהודה מאשר בארץ. סימנים ברורים להגירה רצונית ולא להגליה. הגירה כמו שבטים פניקיים ויוניים באותם זמנים.דבר אחד נשאר לא ברור דיו. איך אנשים מארץ שלא הייתה לה נטייה אימפריאלית, בלי קשר ישיר לים אלא לעבודת חקלאות בעיקר התפזרו עד כדי כך. ממספר מהגרים גבוה ככל שיהיה אך לא יותר מכמה עשרות אלפים לא הייתה יכול להיווצר אוכלוסייה בת מיליוני מאמינים יהודים. תושבי מלכות יהודה מוערכים בשמונה מאות אלף איש לכל היותר.כאן מתחיל שלמה זנד בשאלה שתוליך אותו למרכז התיאוריה שלו. האם ייתכן שבניגוד למקובל לחשוב היהדות כן הייתה דת מגיירת. בכל הספרים המאוחרים, ירמיהו, יחזקאל, תהילים, זכריה וצפניה מופיעים פסוקים הקוראים לבני העמים האחרים להתגייר ולבני היהודים לקבל את הגרים. מלבד סיפורה של רות המואבייה מוכרות נשים רבות מבנות העמים שמסביב שהצטרפו לחיי היהודים. החל מאברהם אבינו עם הגר, יוסף עם אסנת המצרייה, משה עם צפורה המדיינית, דוד נישא לנסיכת גשור ושלמה מילא את הרמונו בגויות רבות מכל האזור. מכיוון שאז עוד לא ניתן הפסק שהאם מנחילה את היהדות איש לא באמת הוטרד מהעירוב. במגילת אסתר, אחרי ניצחונם שלה ומרדכי על המן מופיע פסוק "ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" המונח מתייהדים מופיע לראשונה ומרמז על הצטרפות גדולה של מאמינים חדשים. מסתבר שהיהדות ניהלה מדיניות גיור דינאמית.אלא שהתהליך היה דו צדדי. להלנים שהגיעו לאזור הייתה השפעה ניכרת, לא רק בכלי חרס, אלא בחילופי רעיונות. יהודים החלו להיקרא בשמות יווניים אפילו בניו של מתתיהו שלחם ביוונים כבר נקראו הורקנוס, אריסטובלוס, ו-אלכסנדרוס ינאי.ולא סתם עלה גל ההתנגדות נגד המתייוונים. ההשפעה הייתה כה גדולה עד שאפילו סדר הפסח, שנקבע אחרי חורבן הבית, נוצר בהשראת המשתה היווני. לממלכת החשמונאים הייתה חשיבות אחת גדלה יחסית לשושלות שלטון קודמות, זו הפעם הראשונה שדת מונותיאיסטית זכתה להתמזג עם השלטון הפוליטי. הריבון היה גם כהן. ולראשונה הוכתרה אישה, אלכסנדרה, להיות מלכה. לראשונה יוהדו עמים בסביבה בכוח החרב. הורקנוס השתלט על אדום וייהד את תושביה בכוח. תהליך שעם הזמן הביא את הורדוס האדומי להיות מלך יהודי. יש להניח שאלמלא תנופת הייהוד הגדולה היה מספר היהודים בימינו לא יותר גדול ממספר השומרונים. תרגום המקרא לדיאלקט היווני באלכסנדריה מוכיח עד כמה היו הקשרים משמעיים וסימביוטיים בין שתי התרבויות. התירוץ שניתן על ידי מלומדים בימינו שהתרגום נעשה בשביל יהודים שכבר לא דיברו עברית, אולי כבר לא דיברו אותה במולדתם? או מפני שרובם היו הלניסטים מגוירים שלא ידעו אפילו ארמית. פילון האלכסנדרוני כתב כמה עשורים אחרי הספירה

" לפיכך, עד היום חוגגים מדי שנה חג ועצרת באי פארוס, ( שבו נערך התרגום) ואליו מפליגים לא רק יהודים אלא גם גויים בהמוניהם...כדי להודות לאלוהים על חסדו מאז.. כל אחד יעזוב את אורחותיו, ישליך מאחרי גוו את מנהגי אבותיו ויעבור ויהדר חוקים אלו בלבד. .

"פלוויוס מביא בספרו את סיפור התייהדותו של מלך חדייב. מדינה ששכנה באזור ארמניה כורדיסטאן של היום. הלני המלכה באה לירושלים ותרמה רבות בשנת הבצורת שהייתה אז. עם הזמן עבר השלטון העולמי מיוון לרומי. תיאולוג נוצרי מוקדם כותב

" שם העצם יהודי אינו שמו של אתנוס אלא של בחירה. אם יש מישהו, גוי שאינו מאומת היהודים אשר מקבל עליו את דרכי היהודים, אדם זה יכונה באופן ברור יהודי "גלי האיבה נגד היהודים ברומי התעורר כשתהליך הגיור התעצם. למרות שהיה חופש פולחן דתי ברומא הם לא הבינו את הצורך בעזיבת מסורות ההורים האלילית כדי לעבור לדת בת אל אחד.סנקה, טקיטוס יובנליס ורבים אחרים כבר התחילו כותבים בנימה שהיום הייתה נקראת אנטישמית נגד המייהדים והמיוהדים המרוויחים יותר כסף ותופסים כל חלקה טובה בממלכה. הרבה יותר נשים הצטרפו לדת החדשה (אולי כי לא היו צריכות לעבור מילה?) אך אחרי שהתחילו להגיע שליחי הנצרות הראשונים החל בלבול מסוים בין היהדות הראשונה לשנייה עד שנתקבע שמה של הנצרות. אחת ההוכחות להתקבלותם של הגרים בארץ היא העובדה ששמעיה ואבטליון, האחד נשיא הסנהדרין והשני אב בית הדין שניהם היו גרים. היעלמותם של היהודים מהארץ חופף את זמן עליית הנצרות. ירושלים הייתה המרכז הנוצרי הראשון ויתכן שהייתה המרת דת גדולה.

גם הכיבוש הערבי בסביבות 640 לספירה לא יכול להיות סיבה להעלמות היהודים מהארץ. מספרם של חיילי הצבא הערבי היה ארבעים ושישה אלף לוחמים. ומוחמד הורה למאמיניו הלוחמים " כל מי שעומד על יהדותו או על נצרותו אין להעבירו על דתו" לפי ממצאים וכתבים מתקופת הכיבוש הערבי היהודים לא התנגדו למוחמד שהציג עצמו כממשיך הנביאים הישנים ולא כבן אלוהים חדש. ולפי עדויות נוספות רבים התאסלמו. הסימנים לכך כה משכנעים עד שאברהם פולק מייסד חוג לתולדות המזרח התיכון בתל אביב כתב עבודה בשם "מוצאם של ערביי ארץ ישראל" בה ניסה לרמז בזהירות לכיוון ההתאסלמות ההיא.

למרות שיוונים, פרסים, מצרים וצלבנים היו כאן וחלקם נטמע במקום פולק הציע לבדוק את האפשרות של"עם הארץ" החקלאים היהודאים מאז יש קשר דמוגראפי לתושבים המוסלמים היום.

ישראל בלקינד מראשני הבילויים כתב ספרון המתייחס לנושא בו הביע את מחשבתו שלא יתכן שפרץ כאן מרד בר כוכבא אם הייתה גלות המונית. והוא כותב "פגשנו חלק הגון מבני עמנו.... עצן מעצמינו ובשר מבשרנו." הוא ראה קשר מידי והציע לא רק לקבל את הערבים כחלק מיהודי המקום אלא גם לפתוח את בתי ספר היהודים לתלמידים מוסלמים בלי לפגוע בדתם או בלשונם ולצד הערבית תונחל להם גם העברית. גם בר בורוכוב היה משוכנע בקרבת המוצא.ב1918 שלושים שנה לפני ניסוח מגילת העצמאות כתבו במשותף שני צעירים מבטיחים ומבריקים, דוד בן גוריון ויצחק בן צבי ספר סוציו - היסטורי בו הם אומרים " הפלחים אין מוצאם מן הכובשים הערבים, שהשתלטו על ארץ ישראל וסוריה. הערבים לא השמידו את האוכלוסייה החקלאית שמצאו במקום. הם גרשו רק שליטים ביזנטיים זרים.....כל עניינם בארצות חדשות היה מדיני, דתי וכספי. לשלוט, להפיץ את האסלאם ולגבות מסים. הם לא עסקו בחקלאות לא במקומות החדשים ולא בארצות מהם באו.... לטעון כי עם כיבושה של ירושלים על ידי טיטוס ועם כישלונו של מרד בר כוכבא חדלו היהודים לעבד את אדמתם משמעו לגלות אי ידיעה גמורה בתולדות ישראל ובספרות ישראל מאופה תקופה " שני הציונים הגדולים הללו האמינו שהיהודים של אז נשארו צמודים לקרקע ונאמנים למולדת גם כשהחליפו דת. אפילו מסורת השמות מאז ימי התנ"ך נשארה בשינויים קטנים בהתאם לזמנים. הערבים לא רצו לקבל את שדרוג תרבותם " האוריינטלית" על ידי החדשים. הם לא נתפסו בעיני עצמם כנמוכים ופרימיטיביים. משהחלו הפרעות בחברון ובהמשך במקומות אחרים נמוגה תיאורית הקשר המשותף ושוב לא עשו בה שימוש והעלימו אותה ככל שהתקדמה המדיניות המחשבתית הציונית והמחשבה שדרך החשיבה הזו תקנה" ליושבי הארץ" זכויות היסטוריות..בעקבות הזמן היהודי האבוד.

בשנים, לפני שהנצרות התגברה וסגרה על היהודים גלשה היהדות לכיוונים רבים. משטחי הסלאבים להרי הקווקאז בין הוולגה והדון קרתגו שנבנתה מחדש חצי האי האיברי שלפני הכיבוש הערבי. בערב הסעודית, כשמוחמד התחיל את דרכו עם האסלאם המלחמות הגדולות שלו היו בשבטים יהודיים שחיו במדבר ערב והיו בעלי כוח רב. המונותיאיזם היהודי של אז עוד לא היה רבני. אחת הדרכים הבודדות שנתנו תושבי הערים היהודיות לתושבים הערבים להיכנס לעירם הייתה להתייהד. מכיוון שהיהודים הקדימו והביאו את המונותיאיזם לחצי האי היה למוחמד קל יותר לחבר אליו את אלו שכבר הכירו את יסודותיו של האל היחיד. בתימן, באזור המוכר כחצר מות שלט מלך יהודי ולפי כל הסימנים כל העם התייהד. כמה יהודים חיו בתימן. מאיזה מוצא אתני הם היו. האם רק בני המקום שהתייהדו או גם מזרע אברהם. כך שמלבד העובדה שהתקיימה ממלכה יהודית בתימן סימני השאלה נותרו פתוחים.תופעת ההתייהדות חצתה את הים התיכון בלוב, בתוניס במקומות שחיו בהם הפונים שנעלמו אחרי הרס קרתגה. הסברה שרוב הפונים התייהדו בעקבות מסע כיבוש של מלך יהודי באזור. יש עדויות רבות שברברים יהודים מצפון אפריקה עברו לחצי האיברי ויצרו שם קהילה יהודית גדולה. לאבן שפרוט רופא ומדינאי יהודי באיבריה שלאחר הכיבוש המוסלמי נודע על ממלכת כוזר. הוא שולח מכתב למלך הכוזרי ומבקש ממנו לענות על כמה שאלות. במכתב תשובתו שנשתמר כותב מלך כוזר:" דע כי אנחנו מבני יפת ומבני תורגמה באנו " וכאן בא תאור היסטורי איך התייהדה המלוכה, קודם המלך והוא שייהד את כל עמו. ממלכת כזריה הייתה גדולה ומאוכלסת יותר ממדינת יהודה אפילו בימי גדולתה. הים הכספי נקרא ים כוזרי. הכוזרים שלטו מהוולגה ועד הקווקז, מקייב ועד חצי האי קרים ועד לגאורגיה של היום. יוסטיניאנוס הרומאי התחתן עם הנסיכה כוזרית, תיאודורה, שהפכה עם הזמן לקיסרית בעלת עצמה. קונסטנטינוס (ה6) החתן גם הוא עם נסיכה כוזרית ובנם הפך להיות הקיסר ליאו שכונה "הכוזרי" ממקורות בני הזמן ההוא מסתבר שלכזריה היה שלטון כפול. חילוני ודתי. מלך וכהן ( חאקאן ביי) מלחמות רבות התחוללו נגד אימפריית הכוזרים. אך רק ג'ינגיס חאן ( המאה ה13) הצליח לנצח סופית ולפורר את כזר. תושביה נסוגו או ברחו לאזורי מערב אוקראינה ועד לאזורי פולין וליטא.

המחקר האחרון שהתפרסם בארץ על הכוזרים היה ספרו של אברהם פולק שפרסם במוסד ביאליק את ספרו "כזריה-תולדות הממלכה היהודית באירופה" הספר הסתמך על מחקרים רבים שנעשו גם ברוסיה. מבקר בארץ כתב על הספר "אינני יודע מה אושר וכבוד הוא מוצא לנו בייחוס תורכי מונגולי יותר מאשר במוצאנו היהודי" מאז לא נכתבה מלה בנושא. הכוזרים נעלמו שוב. ב1997 עשה אהוד יערי סדרה תיעודית שלא עוררה רעש. הכוזרים הועלמו מסיבות שרובן פוליטיות, כדי ליצור סיפור של גלות ישירה של "בני ישראל" המקוריים. וזכותם על הארץ. גל דומה של מחקר והשתקה עבר על רוסיה, בתחילה חיפשו את מקורות ממלכת קייב העתיקה בכוזרים אחר כך העלימו אותה. אחר כך חזרו אל כוזר אך בנימה אנטישמית. כך רוסיה וישראל שתי מדינות שיש להן נגיעה ישירה לכוזרים העלימו אותה באותו זמן. ב1999 תורגם ספרו של ארתור קסטלר "השבט השלשה עשר" אך בסופו של דבר לא הופץ לחנויות והועלם.

קסטלר שהיה ציוני ומקורב לז'בוטינסקי הפך להיות קומוניסט מאוחר יותר והתאכזב גם מתורה זו. בשבט השלושה עשר ניסה לגמור חשבון אחרון עם היטלר. אם היהודים שבאו מקווקז ומהוולגה, עריסת הגזע הארי וקרובים לשבטים ההונים. " אם יתברר שאכן כך הוא, כי אז המונח אנטישמיות יהפוך לריק מתוכן. כשהוא מבוסס על אי הבנה משותפת לרוצחים וקרבנותיהם. סיפורה של האימפריה הכוזרית כפי שהוא עולה לאיטו מן העבר, מתחיל להראות כתעלול האכזרי ביותר של ההיסטוריה ".

ארתור קסטלר. בשבט השלושה עשר ניסה לגמור חשבון אחרון עם היטלר.

שנות השבעים שבהן רצו על הגבעות עם גלות וספרי תנ"ך ביד לא היו שנים טובות לפרסום ספר כזה. קסטלר הואשם בשיתוף פעולה עם הפלשתינאים. הבעיה עם קסטלר הייתה שלא היה היסטוריון אלא סופר. הייתה לו "חוצפה" להתבטא במה שבעינינו אינו עניינו.לאורך שנים ארוכות בתקופות שונות נדדו יהודי כזר לתוך האזור הפולני בעיקר שם פגשו יהודים שנעו מכיוון גרמניה והבלקנים. כך הונחו יסודות לקהילות היהודיות במזרח אירופה. לא רק את מוצא היהודים מחפש שלמה זנד. גם לאידיש, אותו סלנג שבעיני רבים הוא קלקול של השפה הגרמנית הוא מבקש למצוא, הוא אינו מקבל את הדעה המוכרת שהיא שפה שיצאה מגרמניה לזנד יש מחשבה אחרת.

ההנחה אומרת שרוב אוכלוסיית היידיש באה מהקוקוז מערבות הוולגה ומארצות סלביות. במשך שנים הייתה נטייה לחבר את הקהילות היידישיות כאילו כולן יצאו מגרמניה. דבר שהביא לכאורה לייחוס גבוה יותר כיוצאי התרבות הגרמנית ולא זו המזרחית. כך נולדה האשכנזיות. כשם שיוצאי ארצות הערבים העדיפו לקרוא לעצמם ספרדים. יש תיאוריה שהכוזרים דיברו גותית עתיקה שהיא קרובה יותר לגרמנית, המפגש עם הגרמנית עצמה יצר נקודת חיבור. אפשר לראות במלה חשובה ובסיסית כמו "תפילה" שמקורה איננו גרמנית אלא אידיש-תורכית " דאוונען". חוקרי שפה עמדו על העובדה שהיידיש אינה השפה שהתפתחה בקרב יהדות גרמניה. בלשנים מגיעים לסברה שהיידיש מקורה סלאבי והלקסיקון שלה דרום-מזרח גרמני. שפה הקרובה יותר לשפת הסורבים שדוברה באזורי החיץ בין דוברי שפות סלביות והניבים הגרמניים. מה גם שבמאות ה11-13 מספר היהודים בגרמניה היה זעום. כזריה נעלמה מהמפה רק זמן קצר לפני שהחלו להראות הסימנים הראשונים לנוכחותם של יהודים במזרח אירופה. יהודי אירופה לא פגשו חיות, שמות כמו צבי, דוב, וזאב, לא הופיעו כשמות יהודים. בלבן כגן ועוד שמות רבים שמות שמוצאם כוזרי. הירמולקה, כיפה, היא מלה תורכית. שטריימל, כובע הפרווה נראה כמו אותם כובעים שחבשו בקווקז וטטריה.הנטייה להסתיר את יוצאי כזריה משותפת לארצות שונות. הרוסים והאוקראינים לא מעוניינים לחשוף שעוד טרם נולדו השבטים הרוסיים כבר חיו בארצם כזרים יהודים. וכך בארצות שונות באירופה. כך גם השבטים הגאליים. אני אדלג על הפרקים הסוקרים את התפתחות הפוליטיקה היהודית והצרכים המיוחדים שלה, שבספר מקבלים מקום נרחב. על הולדת הציונות וצרכיה. כל אחד מאתנו יכול לנחש לאן זורמת התיאוריה של שלמה זנד. המאה התשע עשרה הביאה אתה את כולם ההגדרות החדשות. לאום, גזע, דם אחד. ומאוחר יותר גן אחד הציונים כולם עסקו בהבהרת המושגים וניסיונות לקבע מה אנחנו. מושגים ביולוגיים ומונחים כמו "טוהר הגזע" שימשו גם יהודים לפני שהפכו להיות מגונים.שלמה זנד מסיים את ספרו בפרשנות פוליטית של יהודים מדינה דמוקרטיה ישראליות. בזה יש פחות חידושים והדברים נהירים וממילא לא ישנו עמדות של איש.יכולתי כמובן לקצר ולגשת ישירות לפרקים האחרונים שהם מרכז התיאוריה של זנד, אך כאן ניתנה אפשרות, בעזרתו של המחבר לעקוב גם אחרי התפתחותה של דרך מחשבתו. מכיוון שזנד היסטוריון במקצועו כל דרך התפתחות המחשבה ההיסטורית היהודית היא גם מעניינת וגם חשובה לספר. התכוונתי כמובן להיות רק פה לספר. בלי להיכנס לוויכוח סביבו. אני מצאתי את הספר מרתק מאוד ודווקא בחלקים בהם הוא עוקב אחרי התפתחות הסיפור ההיסטורי.

שלמה זנד מביא מדבריהם של מדענים רבים, ציטוטים ומראי מקומות, הוא מרחיב את היריעה, אני צמצמתי וניסיתי לעקוב אחרי החוט המרכזי, ואני מקווה שלא עשיתי עוול למחבר ולספר. לפחות לפי הציטוטים וההשוואות ש-זנד עושה עם היסטוריונים אחרים אפשר לנסות להבין, אם לא לקבל, את הדרך שעשתה ההיסטוריה. וזה בפני עצמו חשוב ומרתק.

תגובות

מקור ומנהגי סדר פסח

המקור של מנהג ה"סדר" והמקור/משמעות של ה"אפיקומן" נתגלו לי במהלך ביקור במוזיאון במילנו בסיקור כלי אוכל.
בין הכלים שהוצגו היו כלים עבור "קומונלה", ארוחות "שכונתיות"... ובין מנהגי-אמצעי ה"שכונתיות" הוצגו מקלות הבשמים שהודלקו בתום הארוחה ושנקראו "אפי-קומונלה", "בתום הארוחה" (אפי-קומון")...

דב הניס
(הארות מהמאה ה-22)

מקור המילה אפיקומן

בלשנים מודרניים סבורים כי פירוש המילה אפיקומן היא מיוונית, "קינוח סעודה". פירוש נוסף: מִשתה שעושים אחרי הסעודה (מיוונית epi komon הוא אל התהלוכה, אל השעשועים).

הכוזרים עניין קטן ופעוט

בין שההתגיירות הקיפה ובין שלא הקיפה שכבה גדולה של העם, המאורע שיקף אספקט בהיסטוריה היהודית שהיה רב משמעותי משכבר הימים, אך נעלם לאחר מכן והוא - יהדות כדת מיסיונרית (...) עד היכן השפיעו על יהדות מזרח אירופה שלאחר מכן - אם בדרך תרומתם לגזע האתני ואם בדרך אחרת - דבר זה שוב הוא עניין למחקר, שאיננו חסרים; אבל שהיתה להם השפעת מה ולו גם קלה ביותר, דבר זה ודאי הו

שלושה דברים מפילים את התיאוריה על הכוזרים

1. ממלכת הכוזרים נפלה במאה ה10 בשעה שרק במאה ה13 מתחילה נוכחות יהודית משמעותית בפולין וגם אז היא נמוכה בהשוואה לזו שבבוהמיה או גרמניה. הטיעון שהממלכה נפלה בימי צ'ינגיס חאן פשוט לא נכון ונובע מתוך בורות מוחלטת של חוקרים מוקדמים שכנראה לא הבדילו בין הכוזרים שהיו טורקים ממוצא בולגרי לקיפצ'אקים שהשתלטו על שטחיהם והיו פגאנים.
2. ההנחה לפיה היהודים העדיפו את שפת הקהילה הגרמנית בפולין על השפה הסלאבית מגוכחת. אוכלוסיית היהודים הייתה גדולה בערים מזו שלשל הגרמנים והיהודים חיו לצד האצולה הפולנית ורבים דם חיו בכפרים ולאו דווקא בעיר, כשמנגד גם הרבה גרמנים חיו בכפרים. אין שום תקדים היסטורי לפיו קבוצה מסויימת שדיברה את שפת הרוב תבחר פתאום לדבר שפת מיעוט שאינו מהאליטה השלטת זה מגוכך, סביר יותר להניח שהמיעוט היהודי דובר השפות הסלאביות נטמע בתוך הרוב דובר היידיש כפי שהמיעוט היהודי בסלוניקי דובר היוונית ניטמע במגורשי ספרד דוברי הלאדינו.

המשך

3.באופן כללי יהודים עברו בארצות מזרח אירופה גם בימי הביניים המוקדמים וכמות היהודים שם היא נמוכה מאוד. זה לא שאנו שומעים על פולין ובוהמיה כ"ירושלים דה כנען", זאת בשעה שבגרמניה, איטליה וצרפת כבר חיים עשרות אלפי יהודים. יש גם מספיק עדויות על הגירה של יהודים מאיטליה וצרפת לגרמניה ומשם מזרחה לעומת שכמעט ואין עדויות על הגירה הפוכה. זנד מתבסס על השערות חסרות מבסיס.

הסיבה שאשכנזים הם בהירים היא בגלל גיור עבדים שהיה נפוץ בכלל הקהילות היהודיות. ייתכן ואכן מרבית היהודים הם יותר צאצאי עבדים המתגיירים מאשר מזרח תיכוניים אבל להגיד שהיה מיסיון יהודי זאת שטות מוחלטת.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן