אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יצחק בנימיני / פאולוס והולדת קהילת הבנים


יצחק בנימיני, פאולוס והולדת קהילת הבנים, הוצאת רסלינג, 2007, 229 עמודים.
יצחק בנימיני, פאולוס והולדת קהילת הבנים, הוצאת רסלינג, 2007, 229 עמודים.

איך הוטבל פאולוס לכנסיית לאקאן השילוש הקדוש (האב, הבן ורוח הקודש) נחשב בעיני תיאולוגים נוצרים מסתורין מוחלט, שכן מצד אחד ישנן שלוש פרסונות שונות, אך מצד שני מדובר במהות אחת. על כך ניטשו כבר אינספור ויכוחים למדניים, קהילות התפרקו והתחלקו לכתות-כתות, וגם, כשהיה צורך, נערפו כמה ראשים. ב"טוטם וטאבו" מניח פרויד ששתיים מהפרסונות האלה מזוהות בתורן עם היהדות והנצרות: הראשונה – דת האב, ואילו השנייה – דת הבן. הנחת עבודה זו אפשרה לפרויד לנתח את המתח בין הדתות האלה במסגרת תסביך אדיפוס. בספרו "פאולוס והולדת קהילת הבנים" ממשיך יצחק בנימיני קו זה, תוך הישענות על משנתו של פרויד ובעיקר על זו של ז'אק לאקאן (1901-1981), אחד הפסיכואנליטיקאים המשפיעים, הססגוניים והמושמצים ביותר במאה ה-20. בניגוד לפרויד, בנימיני אינו מתמקד בקונפליקט הבין-דתי/בין-דורי, אך הוא מקבל את הנחת היסוד של פרויד שהנצרות היא דתו של הבן, ומנסה לבדוק כיצד הנצרות מכוננת את עצמה כקהילה מול הבן הזה, במיוחד כפי שהדבר בא לידי ביטוי במסגרת שני טקסים מרכזיים בנצרות: סעודת האדון ("הסעודה אחרונה") והקונברסיה, או מה שמכונה בקרב נוצרים "הפיכת הלב": כלומר, קבלת החלטה אישית, שיכולה לקבל אמנם היבט פומבי (הטבלה), להיות לנוצרי טוב, להיוולד מחדש. דמותו של הבן, ישוע, אינה חופפת דווקא לדמות ההיסטורית של הרב היהודי הגלילי שהטיף בארץ ישראל ועלה על הצלב והוא בן 33. ישו עצמו פנה ליהודים ולא גילה עניין רב בגויים, ורק ממשיכיו, ובראשם פאולוס, היפנו את היהדות של ישו החוצה וייסדו את הדת המתקראת כיום נצרות. בכך לא היה די: לא רק פנייה החוצה, אלא גם ביטול המצוות, איסור על ברית מילה, וההפרדה בין "ישראל על פי הבשר" (היהודים, בעלי ההשתייכות ההיסטורית-אתנית) ו"ישראל על פי הרוח" (כל מי שחפץ להציל את נפשו ולהיות לנוצרי טוב). הקונפליקט בין הבשר לרוח הוא קונפליקט מרכזי בברית החדשה, בפרשנויות שצצו לו, כמו גם בספרו של בנימיני, שבמובן מסוים עושה כאן מהפך לא טריוויאלי בהבנתו. הסעודה האחרונה הוא האירוע שבו בישר ישו לתלמידיו על מותו הקרב, בירך על הלחם והציע להם לאוכלו, "זה בשרי", ואחר כך קידש על היין, והציע להם, "זה דמי". טקס "סעודת האדון" הפך מאז לטקס מכונן בקהילה הנוצרית, המתבצע היום במסגרת המיסה. כפי שמעיר אביעד קליינברג באחד מספריו על הנצרות, המיסה אינה "תזכורת" או "פעולה סימבולית", אלא אקט ממשי שבו מקריבים את האל מחדש לעצמו. בניגוד לחוקרים אחרים בתחום, מדגיש בנימיני את הפן הבשרי-גופני בטקס המאחד הזה, ואחר כך מראה כיצד "נעלם הגוף" ונוצרים צוויי הרוח.

פאולוס

פאולוס. אל גרקו.

כדי להבין איך מבצע בנימיני את הפלא הזה, כלומר, כיצד הוא הופך את "ישראל של הרוח" חזרה לדת של בשר וגוף, יש להבין משהו על האופן שבו פועלת הפרשנות הלאקאניאנית. באופן עקרוני ניתן להבין פרשנות כהחלפה של דבר בדבר, ובעצם כתהליך של קריאת דברים כמטפורות. באופן פשטני ניתן לומר שפרשן כמו פרויד לוקח את המושגים של אובייקט הפרשנות (פציינט, דת, יצירה ספרותית) ומחליף אותה במערכת מושגים משלו. הוא קורא קריאה מטפורית: במקום סיגר – איבר מין, במקום מעלית – רחם, במקום אלוהים – אבא. זהוי קריאה מטפורית ("שפתייך שושנים"), מנגנון של החלפה. בקריאה לאקאניאנית יש ממד שנקרא בתורת הספרות "מטונימיה". כלומר, לוקחים משהו הסמוך לאובייקט על מנת לייצג את כולו (למשל, "הבית הלבן מודיע" מייצג את דברו של נשיא ארה"ב, אם להשתמש בדוגמה משל שמעון זנדבנק). המטונימיה משתמשת בקשר מובנה המתקיים ממילא בין שני דברים כדי לייצג את האחד באמצעות השני, ובניגוד למטפורה, יש כאן אגד-מדבק בין שניהם, סמיכות. לאקאן נוקט גישה זו משום ששיטתו כולה מתייחסת רק לפני השטח, למסמנים, תוך סברה שאין מאחוריהם דבר שעליו ניתן לתת את הדעת.מאחר שלאקאן מתכחש למסומן, לדבר שנמצא מעבר למסמן או לסמל, כל מה שנותר לנו זה לשחק עם מסמנים, לבדוק את יחסי הגומלין ואת מערכי השליטה הפנימיים שלהם. לכן גם בפרשנות לאקאניאנית מושא הפרשנות אינו מופרד ממש מהפרשנות, בבחינת הנה החלום והנה פרשנותו. הם מתערבבים זה בזה לכדי יריעה אחת עד שאין להכיר בהבדל. כשלאקאן עצמו מדבר על פאולוס הוא מדבר כביכול מגרונו, הוא מחבר בין המערכת המושגית שלו לבין המושגים של פאולוס עד שהקהל כבר אינו יודע מי הוא מי. הנה הוא אומר: "אני מניח שמזה רגע קצרצר, אחדים מכם חוששים ששוב לא אני הוא שמדבר... אכן, למעט שינוי קטן אחד... זהו הנאום של פאולוס הקדוש..." (מופיע אצל בנימיני, ע' 29). כלומר, הפרשן הלאקאניאני (במקרה זה לאקאן עצמו), עושה "שיפוץ מטונימי" לטקסט המקור, מתיחת פנים מושגית, "שינוי קטנטן", והנה לאקאן ופאולוס חד הם. בינימיני המנתח את הדרשות של פאולוס מראה כיצד מתקיימת זהות בין הסבל של פאולוס לסבל של ישו על הצלב לסבל של הקהילה כולה. קהל המאמינים המתבונן במראה הקולקטיבית רואה את אותה דמות מאחדת, מיוסרת, מדממת, והמסמן הזה (הצלוב) סמוך לאותה "חולשת גוף" שממנה מבשר פאולוס את בשורתו, וחולשה זו סמוכה לאותם סימנים מדממים של הצלוב (הסטיגמטה), וסימנים אלה סמוכים למרעין ובישין של אנשי הקהילה, כלומר, כל אחד מהיסודות/מסמנים האלה משמש מטונימיה לאחר. הגוף נמצא במרכז, וגם אם ישו בישר לנו כי "הנפש חפצה אבל הבשר רפה", הרי שהבשר הרפה מאחד את הקהילה, או כפי מנסח זאת בנימיני, פאולוס פונה לקהילה להזדהות עם "דמות הלוזר" של ישו, מעין בן דמותו של ג'ורג' קוסטנזה מסיינפלד, רק בלי ההומור העצמי. הכתיבה הלאקאיניאנית היא כתיבה פתיינית, והקורא, במידה שהוא מרשה לעצמו, נסחף עם הכותב, ולבסוף משתכנע, אם כי אינו יודע היכן נגמר הפאולוס ואיפה מתחיל הבנימיני. באחרית הדבר נראה שפאולוס עובר קונברסיה שנייה ומדבר לאקאניאנית שוטפת: "פאולוס ממקם את הדמיוני הנוצרי כמערך חליפי לסמלי היהודי..." (ע' 196), כלומר, זהו פאולוס שעושה את כל המהלך הזה, לא בנימיני. תהליך הקונברסיה הושלם.

דומני שכדי לעשות לאקאן צריך להיות דתי באופן מסוים, ולכן כשאני מדבר כאן על "הקונברסיה של פאולוס ללאקאן" אני נוקט אירוניה, אבל לא רק אירוניה. אין ברירה אלא לקבל מסגרת שלמה של הנחות כדי לכתוב מחקר כזה. הדבר אינו נכון לגבי כל מסגרת תיאורטית. המסגרת הלאקאניאנית היא תובענית ונראה שקשה לאמץ חלקים ממנה ולהזניח אחרים, לפחות ככל שהדבר נוגע לשיטה הפרשנית שפיתח. מאחר שאינני משלם דמי-חבר לכנסיית לאקאן, אני משתמש בטקסט זה כפי שאני ממליץ לקוראים אחרים להשתמש בו: לקרוא בספר כדי לבחון הנחות יסוד תרבותיות ולשאוב ממנו הנאה אסתטית. לסיום, מאחר שמחבר הספר הוא גם בעליה של ההוצאה שבה יצא הספר, ומאחר שנתבשרנו על הולדת הכותר המאתיים בהוצאה זו שקמה יש מאין, שטוחה בקשה צנועה להוצאה: אתם הוצאה אקדמית שמוציאה בעיקר ספרי עיון – הגיע הזמן שתצרפו מפתח נושאים ומפתח שמות בסוף הספרים, כך שלפחות ברמת ההפניה לעמודים רלבנטיים, נדע להפריד בין פרויד ללאקאן ובין בנימיני לפאולוס.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נועם אורדן