אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קונפוציוס: תפיסת הריטואל


הפילוסוף הסיני בן המאה השישית לפני הספירה, קונפוציוס, ראה בריטואל את הכלי המרכזי באמצעותו העולם מתנהל; הריטואל מיסודו שומר על הסדר החברתי הקיים. מאידך גיסא, קונפוציוס השתמש בריטואל כמחולל שינוי בסדר החברתי. כיצד ניתן לישב את הסתירה הנוכחית? מאמר זה ינסה להציע דרכים בהן ניתן יהיה ליישב מה שלכאורה נראה כניגוד בתפיסתו של הפילוסוף הסיני. תחילה נסקור את חשיבות הריטואל במשנתו של הפילוסוף ולאחר מכן נסביר כיצד שימש הריטואל מנוף למהפכה חברתית. הנקודה בה ראוי להתחיל היא מושג ה-לי. לי הוא עקרון שמירה וקיום של הפולחן והמנהגים המסורתיים. הכוונה היא לסדרה פורמאלית של חוקים ומרשמים. במובן הרחב יותר, מדובר בסדר קוסמי שמימי ובהבנה אנושית מעמיקה של הקשר שמאחד בן השמים והארץ. הבנה זאת מובילה לדרך בה האדם יכול לבטא צדק באמצעות פעולותיו. השמירה על הטקסים אינה מדכאת את היצר אלא מלמדת כיצד לשלב את היצר האישי עם צרכי המשפחה והקהילה.מהות הקשר בין ה- רן וה-ליבקונפוציאניזם, אחת הדרכים הראשיות להפנמת האנושיות ולרכישת המידות היא תרגול המנהג. לריטואל יש מעמד מרכזי בחיי היום יום. המנהג הוא האנושיות בפועל.

למעשה, "אין אדם שאין בו מידת הטוב – מה לו ולמנהגים?" – שואל המורה שאלה שהתשובה הבלתי נמנעת היא כי ללא האנושיות אין מאומה בין האדם לבין המנהג. כלומר, אין המנהג מכפר על אי אנושיות. חשיבות המנהג, בפרט בהקשר של כיבוד הורים בחייהם ובמותם, מודגשת יפה בפרק הגרעין של ה-מאמרות. ספר ה-מאמרות (ידוע גם בשם ה-אנלקטים) מתייחס למנהג כמסגרת להסתכלות על העולם. המנהג מתגלה כביטוי החיצוני של המוסר וכל התבוננות שאיננה דרך משקפי המוסר מובילה לעיוורון.מהות הקשר בין הטקסים והאנושיות מקבילה לקשר שבין פנימיותו של אדם ובין ביטוייה החיצוני. האדם אינו יכול לחיות בלי הטקסים, אך כשהם נעשים הגורם המכריע אין הוא עוד אדם של ממש. מצד אחד, הטקסים הם סימניה החיצוניים של האנושיות אשר בלעדיה יהיו הטקסים חסרי משמעות. מצד שני, ללא הטקסים, תיעלם האנושיות. המחויבות לזולת ולחברה ככלל אמורה להתממש דרך הטקסים הללו והכללים הכלולים בהם. ההפנמה של הכללים והנורמות מתקיימת באמצעות הטקס. האנושיות יוצקת את תכני הטקס והטקס, ה-לי, הינו אמצעי התרגול לשם הפנמה של תכנים אלו המהווים ביטוי לאנושיות. רוצה לומר, "רן הוא רק הפן האישי של ה-לי" – האדם האנושי הוא מי שמוצא את שלמותו בטקסים. השיבה אל הטקסספר 12 ב-מאמרות מרכז בתוכו דיון באנושיות ומביא הסברים שונים לתלמידים שונים. איש על פי דרכו ואופיו. רצוי לעיין בשני הקטעים הבאים: א) חשיבות המנהג – "שאל ין הוי על מידת הטוב. אמר החכם: איזהו טוב – הכובש את עצמו וחוזר למנהג. מי שכובש עצמו וחוזר למנהג יום אחד – כל העולם כולו מאשרים את טובו. שהרי, הטוב מן האדם עצמו הוא בא, ולא מאחרים. אמר ין-הוי: יפרש מר את דבריו. אמר החכם: "אם לא לפי המנהג – אל תשמע: אם לא לפי המנהג – אל תאמר: אם לא לפי המנהג – אל תעשה." ב) כיבוש היצר – "לגבור על עצמך ולשוב אל הטקסים, זה מימוש האנושיות".

לשוב אל הטקסים – (פו לי) פו – לדרוך , לצעוד, ללכת, וגם לשוב. הריסון העצמי או ההתגברות על העצמי עשויים לרמז לתפיסה שטבע האדם נוטה אל הרע ויש לכבשו או להיאבק בו. לתפיסה זו אין ביטוי במקומות אחרים ב-מאמרות. הנקודה הבולטת היא שקונפוציוס חוזר ומדגיש את הצורך בטיפוח עצמי ובחתירה אל האנושיות. לשוב אל הטקסים – (פו לי) פו – לדרוך , לצעוד, ללכת, וגם לשוב. הטקסים הם חיצוניים ועל האדם לעשות את דרכו אליהם ולהוציאם אל הפועל. עליו לאמץ לו נורמות של התנהגות נאותה, לקיים אותן ולהשתתף בהם השתתפות פעילה. טיבו של הקשר בין "השיבה אל הטקסים" ובין החלק הראשון של המשפט, "לגבור על עצמך", אינו חד משמעי. אפשר להבין את שני הפסוקים כשתי אמירות שוות משקל או לראות את השנייה כתלויה בראשונה. רק אם תתגבר על עצמך , תוכל לשוב אל הטקסים, או לחילופין, שוב אל הטקסים בשעה שאתה מתגבר על עצמך. במילים אחרות, רסן את עצמך באמצעות הטקסים.השיבה אל הטקסים והריסון העצמי חיוניים אפוא למימוש האנושיות. השאלה המתבקשת היא מהות הקשר בין האנושיות לטקסים. מהות הקשר ביניהם סבוכה משום שמדובר כאן בתלות דינאמית בין כללים ונורמות המתפתחים בצורה אורגנית בתוך החברה ומתוכה ואינם נכפים באופן מכאני מלמעלה. ההשתלמות המוסרית היא פנימית וחיצונית כאחד; היא תלויה בהפנמה אמיתית של הטקסים ובהליכה על פיהם מתוך טיפוח הנטייה המוסרית האישית הפנימית.כוחם של הטקסים קונפיציוס מקנה בספרו חשיבות עליונה לטקסים, ל'ריטואל הקדוש'. הטקסים טומנים בחובם כוח מאגי, ובני האדם נעשים אנושיים כשהדחף הפנימי הבסיסי שלהם מעוצב ומוגשם על ידם. מוקד מחשבתו האתית של קונפיציוס שרוי בכוחו של הטקס ולא בעשייה הרוחנית הפנימית. רן הוא רק הפן האישי של ה-לי. האדם האנושי הוא מי שמוצא את שלמותו בטקסים. וכך ניתן גם לפרש את הפסוק "זה המכניע עצמו לטקסים , הוא אנושי".

"הרי מימוש האנושיות הוא בך עצמך". כלומר, למרות שהעולם רואה אותך באנושיותך, משום שחזרת אל הטקסים, עליך לזכור כי מימושה של האנושיות מתחיל בך עצמך ואינו תלוי במה שכופים עליך מבחוץ. יהא עליך לחזור אל הטקסים בכוחות עצמך – זאת היא התגלמותה של האנושיות. קונפוציוס נשאר מחובר לקרקע כאשר הוא מדריך את תלמידיו באופן המעשי ביותר לבדוק את מעשיהם הסבילים (ראייה ושמיעה) והפעילים (אמירה ועשייה) ולהקפיד שלא להכתים את עצמם במה שאינו נורמטיבי, בדברים שאינם תואמים את הטקסים. אצל קונפוציוס ניתן למצוא קשר ישיר בין ה-דאו, דרכו של האדם הסגולי, לבין המימד הטקסי: ה-לי. ה-לי כסימן היכר של שכבת האצולההרקע ההיסטורי של התקופה בה חיי קונפוציוס מהווה משקל נכבד בהבנת חשיבות ה-לי וברווח הפרקטי של הדבקות בו. קונפוציוס הגה בעידן של תמורות חברתיות ופוליטיות מעמיקות. באותם ימים, העולם הסיני היה מורכב מכמה מדינות ובכירי האצילים ניכסו לעצמם את המשאבים החומריים, הצבאיים והמנהליים של מדינתם. בהיותם שיכורי כוח פנו לא אחת נגד בתי אצולה אחרים. מאבקי צמרת עקובים מדם אלה, אווירת התוהו ובוהו וקריסת המערכת הכללית עודדו את האצילים לחפש אחר משענת חברתית מחוץ למעמד האצולה הבכירה. את המשענת הזו מצאו הם בשכבת האצולה הזוטרה, ה-שה.על אף המאבקים הפנימיים, היו אצילי 'תקופת האביב והסתיו" (1) מלוכדים תרבותית. לכידותם התבססה על דבקותם הקפדנית בכללי ההתנהגות הטקסית אשר התגבשו בראשית ימיה של שושלת ג'ואו (2) ונעשו במשך השנים לקוד ההתנהגות המחייב כל אציל ואציל. הטקסים המדוקדקים חלו בכל תחום אפשרי בחיי האציל – החל בעריכת זבח במקדש האבות וכלה בביקורי חצר, פעילות דיפלומטית, נישואין, קבורה ואפילו לחימה. הבקיאות בטקסים (וביצירות הטקסיות העתיקות) הייתה לסממן היכר של התרבות המעודנת של ימי ה'אביב והסתיו'. אמנם היו אחדים מבני ה-שה – ובהם קונפוציוס עצמו – אשר היו בקיאים בתרבות הטקסים, אולם הם לא השתייכו אליה הואיל ובהיעדר נחלת קרקע היו ה-שה מנועים מהקמת מקדש אבות ומקיום טקסי הזבח לאבותיהם. בחברה שבה פולחן האבות והטקסים הנלווים אליו היו למאפיין המרכזי של תרבות האצולה, לא הצליחו ה-שה להצטרף לעילית הגבוהה. יתר על כן, כללי הטקסים קבעו מפורשות את זכויותיו וחובותיו של הפרט על פי ייחוסו המשפחתי ובכך גזרו על בני ה-שה לשכון לעולם בצלם של האצילים הבכירים. קונפוציוס הצליח להפוך קערה זו על פיה, וזה היה ההישג המשמעותי שלו.

יותר משמסר קונפוציוס את חוכמת הקדמונים, הוא תיקן אותה והתאימה לצורכיהם של בני ה-שה. הוא למעשה פירש את חכמת הקדמונים בדרך שהתאימה למציאות חייו. בלי לקרוא בגלוי תיגר על המערכת האריסטוקרטית העתיקה, השכיל המלומד הצנוע ממדינת לו לקדם את האינטרסים של בני שכבתו, ולהעניק לגיטימציה לעתים אל הצמרת החברתית. יחסו של קונפוציוס אל ה – לי –היה אחד התחומים אשר דרכם הוא חולל מהפך מרחיק לכת במעמדם של בני ה'שה' בחברה הסינית.המרכיבים השמרניים בתפיסתו של קונפוציוס את הטקסים סייעו לו להצטייר כמגן הסדר החברתי הקיים. קונפוציוס יצא פעמים רבות להגנה על כללי ההיררכיה הטקסית וביקר בחריפות את האצילים אשר חמסו זכויות החורגות ממעמדם ואת הנסיכים שניכסו את סמכויותיו הטקסיות של 'בן השמים' שעמד בראש שושלת ג'ואו. קונפציוס מצוטט כתומך נלהב בהיררכיה החברתית שבה כל אחד יודע את מעמדו הטקסי והחברתי ואינו חורג ממנו, כפי שמעיד הפסוק, "יהיה השליט שליט והנתין נתין, יהיה האב – אב והבן –בן" (יב 11). קונפוציוס הביע פעמים רבות את ביטחונו בהיותם של הטקסים מזור לחוליי החברה. הוא הפציר בשליטים לדבוק בכללי ה-לי כדי לעודד את פשוטי העם ללכת בתלם, וניבא כי אם יעשו כן , בהכרח יכבדו הבריות את הבכירים מהם ויהיו קלים לשליטה. אפילו בהפרות קלות של הנורמות הטקסיות ראה קונפוציוס ערעור פוטנציאלי על הסדר החברתי. אין ספק כי שמירה כה קפדנית ודקדקנית על כללי הטקס מובילה את האדם למצב של צייתנות עיוורת. פרק שלם ב-מאמרות, פרק י, המיוחד לליבון כללי ההתנהגות הטקסית הראויה, מעיד כי קונפוציוס הקפיד ולו על הזעירות שבהליכות הטקסיות. אימוץ הטקס על ידי בני ה-שה וחיזוקם במעמד החברתי ההיררכיכאמור, המרכיבים השמרניים בתפיסתו של קונפוציוס סייעו לו להצטייר כמגן הסדר החברתי הקיים. אולם עיון מעמיק בהצהרותיו מגלה כי קונפוציוס מילא פיו מים בכל הנוגע להפרת נורמות הסדר החברתי על ידי בני ה-שה. למשל, ב-מאמרות, הזכויות המולדות של בני האצולה הבכירה אינן נזכרות. נטרול ההיבט המולד בהיררכיה הטקסית ביטל את תפקידם של הטקסים ככלי העיקרי לשמירת החברה האריסטורקרטית.בנוסף, הדבקות בטקסים נועדה לחנך את הפרט לרסן את עצמו, לוותר לזולת ולהיות לאדם מוסרי. (א15, ב5, 27, ט11, טו18). היכולת 'לגבור על עצמך ולשוב אל הטקסים' מצטיירת אצל קונפוציוס כדרך אל ניצחון ערכי האנושות.

בקביעתו שה-לי יהיה מעתה מנהג נרכש שאינו קשור לזכות מולדת – הרי כל שה יכול ללמוד את הטקסים ולנהוג על פיהם, ואם עשה זאת נהפך הוא אוטומטית לאדם סגולי. מכאן ניתן להבין מדוע הקפידו קונפוציוס וחסידיו על הפרטים הזעירים שבהליכות הטקסיות גם במחיר של גיחוך גלוי בנוגע לדבקותם ה"חולנית".תפיסתו של קונפוציוס לפיה ה-לי לא יהיה עוד מסממני ההיכר של האצולה הבכירה בלבד, אלא יהיה למעלה הנדרשת גם מבני ה-שה ממחיש את דפוס פועלו המתוחכם. גולת הכותרת של מאמציו אלה הייתה מתן פירוש חדש למושג אדם סגולי. המונח ג'ון דזה אשר משמעותו המילולית היא 'בני השליטים', שימש בימי שושלת גו'או המערבית אך ורק לתיאור סטאטוס מולד. בשיח של 'תקופת האביב והסתיו' חל שינוי במונח זה. אף כי לא נעלם כליל, הושם עתה הדגש בהיבטים הקשורים להתנהגות, נימוס ואינטלקטואליות. אדם סגולי היה זה אשר בראש ובראשונה הייתה התנהגותו נאותה ועל פי כללי הטקסים. האדם הסגולי נחשב לאדם נבון ואמיץ המפגין טוב לב וחסד כלפי מי שנמצא תחתיו בסולם החברתי, וכן אדם נאמן לשליטיו. אדם צר אופקים, אנוכי וחסר התחשבות בזולת כונה בכינוי הגנאי 'האדם הפחות'. העברת הדגש מהסטאטוס הניתן בלידה אל הכישורים בקביעת השייכות לעילית טמנה בחובה את זרעי המהפכה. על ידי אימוץ התכונות הללו שינה קונפוציוס את הקריטריונים המרכזיים שעל פיהם נקבעת ההשתייכות לעילית. האדם הסגולי נשאר איש העילית, אולם הסיבות להשתייכותו לעילית השתנו. העילית החדשה הייתה עילית המבוססת על ערכים ולא על קשר דם. פשוטי העם נמשלו בעיני קונפוציוס לילדים אשר אפשר להוליך אותם בכיוון מסוים, אך אי אפשר להקנות להם את הערכים וכללי הטקס. הם ראויים לרווחה כלכלית, ואולי אף לחינוך (י"ג 9), אולם בשום פנים ואופן אין לשתפם בניהול החינוך. היחס הפטרנליסטי אל פשוטי העם וההפרדה החדה בין האליתות לפשוטי העם ממחיש את אופייה המוגבל של המהפכה החברתית שחולל קונפוציוס. על תלמידו היה לזכור כי בהיותם אנשי סגולה עליהם להיות מורי הדרך של פשוטי העם ולא להתערבב בקרבם (י"ג 4).הערות המערכת:1) תקופת האביב בסין משתרעת על פני השנים 722 – 481 לפנה"ס. התקופה קיבלה את שמה מהספר רשומות האביב והסתיו המיוחס לקונפוציוס. תקופה זאת מתאפיינת במלחמות מרובות בין הנסיכים השונים ששלטו במדינות שהרכיבו את סין ובביזור שלטוני רב. 2) שושלת ג'ואו שלטה בסין מהמאה ה 12עד המאה ה 5 לפני הספירה. מקורות:קונפוציוס. מאמרות. תרגום אמירה כץ, מוסד ביאליק, ירושלים.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מיקי סמיה