מלאכים אינם חולמים / רחל גורדין


התמונה של דן לחמן
52 צפיות

מלאכים

מלאכים אינם חולמים - משנתו של אבן ערבי - השייח הסופי הגדול ביותר / רחל גורדין. הוצאת כרמל

שמה של רחל גורדין הלך ונשכח קצת: לפני שנים רבות היא הייתה מבקרת קולנוע מוערכת שכתבה בעיתון "הארץ". היא נסעה להודו, נכבשה בקסמיה ועזבה את עבודתה כמבקרת. זמן מה אחר כך פרסמה ספר, "העמוק אוהב את המסכה", העוסק בהודו. ואז השתתקה. אינני יודע במה היא עוסקת מאז, אך הנה היא פרסמה ספר חדש - ובכיוון אחר לגמרי.הספר עוסק באבן ערבי, השיח' הסופי הגדול, דבר שבא להראות שהודו איננה סוף הדרך וגורדין המשיכה לחפש תובנות חדשות במקומות אחרים. על הסופים אינני יודע כלום מלבד אותם רקדנים סופיים בגלימות הלבנות החגים סביב עצמם באקסטאזה הולכת וגוברת. אינני יודע אם למופע מהסוג הזה יש קשר אמיתי לפולחן המתקיים על ידי המאמינים, או שזו הוזלה מסחרית למשהו עמוק יותר. בוויקיפידיה הם מוגדרים כ"אלו הפוסעים בשבילי הדרך הרוחנית". את אלוהים והאמת הם כינו "האהוב" בשל תשוקתם וכמיהתם העזה לאלוהות, והיו ידועים כ"מאהביו של אלוהים". מאוחר יותר קיבלו את הכינוי "סופיים".תמציתה של הדרך הסופיית היא כניעה לאלוהים באהבה, שוב ושוב; השאיפה לראות בכל אדם, חיה, צמח ודומם את ההתגלמות המוחלטת של אלוהים השורה בכל. לפי ויקיפדיה, הסופים מאמינים שהאלוהות יצרה את העולם כאחדות אחת הפועלת במסגרת של חוקים הרמוניים, של שאיפה לאיזון בין נתינה לקבלה. מטרת הדרך הסופיית היא לחזק את האחדות של הפרט עם הדרך האלוהית.* * *בשנת 1989 קיבלה גורדין מכתב אהבה מאלוהים. כך היא פותחת את הספר:"אהובה יקרה, קראתי לך, שוב ושוב - ולא שמעת. הראיתי עצמי שוב ושוב - ולא ראית. עשיתי עצמי ניחוח - ולא הרחת. סעודה ערבה –-ולא טעמת... מדוע אינך רואה אותי? מדוע אינך שומעת אותי? מדוע? מדוע? מדוע? אהביני! אהבי אותי בלבד. אהבי עצמך בי, בי בלבד. דבקי בי. אין פנימי יותר ממני. אחרים אוהבים אותם לעצמם. אני אוהב אותך לעצמך. ואת, את נמלטת ממני... אהובה יקרה, אני קרוב אליך יותר מעצמך, מנשמתך, מנשימתך".המכתב הוא שיר של אבן ערבי ומשם היא מתחילה במסע המביא אותה לסקוטלנד, לבית אחוזה שמשנתו של המיסטיקן הסופי בן המאה ה-12 היא הנושא העיקרי הנלמד בו. צריך להתגבר על איזשהו מעצור כדי להיכנס אל תוך הספר. התורה הסופית, מקורה באסלם; ולנו יש יחסים לא טובים עם הדת הזו. הקריאה "אללה הוא אכבר" מקשרת אתנו לפיגוע יותר מאשר לאמונה באלוהים. ומניסיוני אני יודע שאין לי מושג דל שבדלים בכל הנוגע לאסלאם. לא למדנו אותו ועליו, למרות קרבת המאמינים בו.הנביא מוחמד, לפי האגדה, הגיע על גבי סוס הפלא שלו ממכה לירושלים; הוא השאיר למאמינים שלו דרך להמשיך לחתור הלאה, אל האל שהוא "אכבר", גדול מכל ידיעה - כמושג או כדימוי. כינויו של אבן ערבי הוא "שייח' אל אכבר", השייח' הגדול. הוא המלמד שלאדם אין גבול; הבחירה היחידה היא לעצור ולא להמשיך הלאה. הדרך להגיע אל "הקרוב יותר" היא דרך של חוסר תנועה.רוכבי הגמלים במדבר נישאים על גב הגמל ועל גבי התפילה "אין כוח ואין מצב אלא באלוהים". דרכו של אבו ערבי מכוונת אל המהות: המונחים הם מונחי האסלאם והתפילות מבוססות על הקוראן. אך אבן ערבי אינו מייצג את דת המוסלמית. כך, "לבי נעשה מסוגל לכל צורה. הוא כר מרעה לאיילות. מנזר לנזירים נוצרים. מקדש לאלילים. הכעבה של עולי הרגל. לוחות הברית וספר הקוראן. אני הולך בעקבות דת האהבה. לאן שגמל האהבה ישאני. זאת דתי וזו אמונתי".אבן ערבי שחי בספרד בתקופת תור הזהב יכול להציע מפתח לא רק לקבלת האחר מתוך כבוד הדדי, אלא גם לחשיפת נקודת הזהות שממנה הצורות נראות כביטויים שונים של אותה אהבה ליופי. שהרי פניה אל הרחב ביותר, זה המכיל הכל ואיננו מוכל על ידי היבט חלקי שלו, תאפשר להכיר בשוני לא רק מתוך כבוד אלא גם מתוך אהבה. עומק זה הוא אלוהים; לא אלוהים שאומרים לו "אתה בחרתנו" וגם לא " אללה הוא אכבר". זהו אותו אל שאי אפשר להגדירו והוא קרוב לאדם יותר מווריד הצוואר שלו. יהודים, נוצרים או מוסלמים אינן משקפים תפישות אקסקלוסיביות המבטלות זו את זו לפי אבן ערבי, אלא ביטויים שונים לאותו עומק ששום צורה אינה מהווה לו ביטוי ראוי. המסע אל אלוהים מתחיל באלוהים; לא בהתקדמות הדרגתית אל מקום אחר. אופן הנוכחות המוחלטת של אלוהים הוא הגעגועים שבלב. לא געגוע לעבר, לא לעתיד; לא ערגה אל הלא נודע ולא תשוקה מתוך חסר, אלא געגועים אל השלמות שהלב כבר יודע.האינטימיות הגדולה בין אלוהים לאדם מתרחשת לפי החשיבה הסופית במקום-לא מקום שנשמר בסוד אפילו מפני התודעה: "הלב של הלב". אחרים קוראים לו "העיוורון" כי ראייה מצריכה מרחק וקרבה זו גדולה עד שהמביט מביט בעצמו. לפי אבן ערבי, יש רק מציאות אחת. מציאות זו היא אלוהים: כל התופעות בעולם הן ביטויים שונים של אלוהים שפורש את אפשרויותיו השונות.* * *אחרי הקדמה מקוצרת של כמה מבסיסי האמונה הסופית, מגיעה גורדין אל תולדות חייו של אבן ערבי ולדרך הגעתו אל ההבנה ההארה והפיכתו לגדול הסופים של זמנו. משם היא חוזרת לפירוט עמוק יותר של המחשבה הסופית.את הדרך היא מתחילה בסיפור על המורה המלמד ילדים את תורת המספרים: הסביר את הספרה אחת, עבר לשתיים ולאחר מכן לשלוש. רק ילד אחד אמר, אני עוד לא מבין את אחת. המורה חזר להסביר ואילו הילד התעקש על הספרה אחת.אבן ערבי ניסה למצוא את הבנת האחד; אחד שהוא סודות היקום, אחד ששום יכולת לוגית לא יכולה להסביר אותו. אחד שהוא מהות מסתורית; מציאות יש רק אחת, שהיא אלוהים, ואין שום דרך לתפוס להבין או לתאר מציאות זו הנמצאת מעבר לכל יחס או השוואה, מתגשמת ומתבטאת בכול. הריבוי בעולם מאיר את יחסים שונים בתוך האחד. אנו תופסים את העולם כריבוי, הרי שהאחד הורס את גבולות הדברים, מנתץ הגדרות, משבש ידיעת טוב ורע, שהרי הם מבוססים על הפרדה.לאלוהים, לפי האסלאם, יש שם כפול: "היחיד והמיוחד". היחיד, אותו היבט של אחדות שאינו ניתן לביטוי, זה שאין לן שום תכונה. המיוחד, הוא הבלתי ניתן להשוואה, בהיותו האחד מסוגו. כשנשאל על ידי יהודי מדינה על אלוהיו, ענה אל ערבי: אלוהים קיים לעצמו, לא מוליד ולא נולד. הוא יחיד ומיוחד; לא רק מפני שאין ריבוי אלים, אלא בעיקר מפני שהוא הינו הוא עצמו. לא נודע לאחר מלבדו. לא תלוי וללא כל יחס לאחר. הוא ההוויה כולה.אך יש אלוהים ויש עולם ואמירה קדושה מפי אלוהים בקוראן היא "הייתי אוצר חבוי ואהבתי להיות נודע". לא "רציתי" או "השתוקקתי"; אהבתי. האהבה היא מקור ההוויה.אלוהים לא בורא את העולם יש מאין; ההתגלות העצמית של האחד כריבוי אינה תנועה מצורת קיום אחת לאחרת. אלוהים פורש את האפשרויות הגלומות בו שהן "העולם". אלוהים שומע את הפוטנציאל של עצמו: הוא מעניק לכל אחד מהיבטיו כיכולת הקיבול שלו. הוא מצווה על הדברים להיות מה שהנם. אלוהים רואה אפילו נמלה שחורה על סלע שחור באמצע לילה נטול ירח. הוא יודע אותנו מבפנים, לא מבחוץ. הוא הנמלה, הוא הסלע והוא הלילה.* * *גורדין מנסה להסביר את היווצרות המיסטיקה של האחדות עם אלוהים. ההכרה שלו בתוך האדם וביטול העצמי. זה מעניין מאוד כתיאוריה. צריך לזכור שהסופייות היא זרם קטן מאוד ודי אזוטרי באסלאם. כשם שהמיסטיקה היהודית הקבלית, לא זו של מדונה וחבריה, היא עניין למתי מעט יודעי דבר המשקיעים את עצמם וכוליותם מצויה במסע הארוך הזה.קשה מאוד לפתח מאמר מקיף יותר, אם כי הספר אינו מקיף ביותר כנראה. הוא מתייחס בעיקר למשנתו של איש אחד. אך יאמר שזה ניסיון מרתק מאוד לספק מידע לקורא הישראלי שאינו מכיר ואינו יודע דבר על האסלאם בכלל, ועל זרמים שבתוכו בפרט, בעיקר על היובלים הקטנים שבו - בוודאי שלא על הצד המיסטי פילוסופי שלו. אין ספק שגורדין מעוררת סקרנות אך אי אפשר שלא לקרוא את הספר בספקות גדולים.כחילונים מודעים, קשה לקבל את התורה. אך כמתעניינים, יש בספר פתח מרתק.

קטגוריה: 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר