אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יונג - חלומות של גברים / רוברט ה. הופקה


התמונה של דן לחמן

רוברט

רוברט ה. הופקה / חלומות של גברים. השבר, הטיפול, ההחלמה. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

האמת היא שאינני יודע דבר על התיאוריה של יונג. כן מונח מוכר מפה ומשם אבל לא ממש. לפני שנים שאלתי פרח פסיכולוגיה על יונג והוא אמר לי בנפנוף יד מבטל "תקרא את המיתולוגיה. את האחרים גרים ואם אתה רוצה שים את עצמך במקום כיפה אדומה או שלגיה. זה לא טיפול, זה סתם לשמוע אגדות." מאז לא נזדמן לי לשאול אחרים.כעת פורסם ספרו של רוברט הופקה "חלומות של גברים. השבר, הטיפול, ההחלמה". הופקה הוא מטפל יונגיאני והוא מביא בספר את תיאור הטיפול שלו בשני גברים. הטיעון המרכזי של הופקה הוא הניתוק הרגשי ממנו סובלים הגברים. כבר לפני שנים טענתי בפני ידידי הסטרייטים שהם חסרים ומאבדים דבר מה עמוק מאוד שרק נשים והומוסקסואלים מכירים, וזה חיבוק חם ומנחם מבן מינך. לא חיבוק ארוטי אלא חיבוק של אינטימיות חברית מקבלת כל. בארץ קל יותר לראות את השינוי שחל בהצגת הרגשיות הגברי. לפחות זו כפי שהיא מתבטאת אצל צעירים ובצבא. חיילים בוכים בלוויות היה ממש סוג של חידוש בזמנו כי עד לפני זמן לא ארוך צעירים הרגישו שמצופה מהם להחניק דמעות. הם הביטו לשמים, נשכו שפה ולא הסגירו שום רגש. והיה יותר ממשהו סמלי בחוסר האפשרות הזאת. הלחץ החברתי. קביעת סטנדרטים לגבריות. איסור קשר רגשי עם עצמך. כששני צעירים נפגשים היום הם מתחבקים בשמחה. דבר שלא היה עולה על הדעת. רק נשים והומואים היו מתחבקים. השאלה היא אם היום מתחבקים ובוכים מפני שגברים הגיעו לפתיחות רגשית גדולה יותר או מפני שמשהו השתנה רק בכללי ההתנהגות החיצונית. החיבוק הפומבי בין גברים, לא כמו זה הטקסי האירופאי, הטקסי והמרוחק, התחיל אצל האפרו אמריקאים. זה התחיל בשפה, כשהמלה "אחי" הפכה למלת חיבור בעלת קשר גזעי והתפתח לחיבוק משפחתי. המלה חבר ((friend- buddy נעלמה להם מהמילון. הם קוראים לידידים שלהם "הגבר שלי" המלה הפכה להיות חלק כל כך עמוק אצלם עד שהקישור הישן שלה להומוסקסואליות נעלמה לגמרי.הופקה בא לבדוק בספרו את עומק הרגשות הגבריים ומה מבנה למה מוליך אותם. הפסיכולוגית תמר קרון, כתבה בדברי המבוא לספר :"גברים ימצאו את עצמם, ובעיקר יחשפו לתיאור מהימן ואמפתי של ה"פצע" הנפתח אצלם במערכות יחסים המתבססות על הישגיות והצלחה, ובו בזמן חוסמות ומדכאות חלקים רגשיים משמעותיים בתוכם....קוראים הומוסקסואלים יזדהו עם תיאורי ההתנסויות הנפשיות הכואבות העוברות עליהם במהלך מסע ההתפתחות הייחודי שלהם, ואילו קוראים הטרוסקסואלים ילמדו ויבינו ביתר שאת את זהותם, יכירו את המשותף והייחודי לגבריותם, ויעמדו על האפשרות לפתח אינטימיות, שאינה מינית דווקא, עם גברים אחרים"הבטחה לספר מעניין. הופקה מעיד על עצמו כבר בפתיחת הספר שהרעיונות הפמיניסטיים היו לו למקור של השראה ומחשבה. הפמיניזם יצר מתחים שונים בחברה. מעבר לדרישות שוויון ונושאים אחרים שנשים נלחמו עליהם השינוי כשהחל להתרחש השפיע גם על הגברים. עלו חרדות חדשות ושנאות, אך גם הרבה מאוד הבנה חדשה למהות הגבר בחברה שלנו באופן כללי ולחברה המתפתחת באופן ייחודי.

פיט הוא גבר הומוסקסואל המגיע לטיפול "לפתור" בעיה אחת. הוא לומד אדריכלות, אך איננו מצליח לסיים אף שרטוט. שום דבר לא נראה לו סופי וככל שהוא משנה אותו הפרויקט הולך ונהרס וכעת הוא בפיגור של שלוש שנות לימוד.פיט, גבר רהוט ואינטליגנטי אינו מסוגל להשליך ולהרחיב על עצמו את הבעיה. הוא בא להיעזר בפתרונה של בעיה קונקרטית. לגמור את ציורי הפרויקטים התקועים שלו. כמו גברים רבים הוא מתייחס לקשיים שלו כאילו היה בעיה מכאנית. הגישה הראשונית לטיפול לא הכילה ללא יחס רגשי לעצם הפניה לאדם זר."גברים לא גילו כל מידה של רגש ביחס להיעדר רגש מצדם. האלחוש של הסוציאליזציה הזכרית יעיל למדי"אם אין לחץ נסיבתי הופקה מקדיש זמן רב בתחילת הטיפול ללמד את הגברים להתחבר ולבטא מחדש את הרגשות שלהם. את פיט היה צריך להרגיל להפסיק את הניתוח השכלתני של עצמו שלא היה מחובר לשום רגש פנימי.אני לא מרגיש דבר, אמר פיט האם אני אמור להמציא משהו כדי לרצות אותך? זו הייתה חלק מהתגובה הראשונית מול השאלה על רגשותיו גם לגבי הפניה לטיפול. רק חודשים אחדים אחר כך, כשידיד שלו מת מאיידס, התחיל פיט להבין מה זה רגש ואפשרות לדבר עליו.פיט השתמש בחשיבה לדכא את הרגש, לגרש את כל מה שלא רציונאלי. בניגוד להומוסקסואלים הנתפסים בדרך כלל כרגישים פיט היה מנותק מחיי הרגש של עצמו. גברים, ברובם, גדלים בהכוונה שהם מכונות להישגיות וייצור. הם אינם תופסים את הקשר שמכתיב הרגש להתנהגותם. רגשות, בעיקר שליליים רק מפריעים, אומר פיט, וכך מתוך הדיכוי העצמי של רגשותיו הוא איננו ער אפילו למצוקות שהיו לו בראשית דרכו כהומוסקסואל. הוא פיתח בעצמו שנאה פנימית בלתי מבוטאת ומודעת ומחשבה הומופובית עצמית.חודשים אחרי תחילת הטיפול מביא פיט חלום ומוכן לדון במשמעותו הרגשית. החלום, לפי יונג, הוא תצלום הנפש של החולם. מוזרותו של כל חלום נובעת שצילום הלא מודע המתרחש בו מורכב מסמלים ודימויים הייחודיים לחולם. להכיר את המטופל משמעו ללמוד את שפתו הייחודית.את עולם הסמלים הפרטיים שלו.פיט חולם על עצמו כישן, ומגופו מגיחים מיני נמלים ועכבישים המטיילים על גופו ויוצאים דרך החלון החוצה. המשמעות הראשונית שעלתה להם בשיחה היא שפיט מתחיל לחוש שחלק מהרגשות השליליים שלו מתחילים לעזוב אותו. ומכאן עובר הופקה לנתח את כל משמעויות החלום, את הרכב הסמלים הפנימי ומשמעותם המתגלה. פיט, החולם את עצמו מתעורר משינה בחלומו מביא לתחילת המודעות שלו גם את התחלת ההתחברות שלו לטיפול. פקיחת עיניים למתרחש בעולם הרגשות שלו.

הפיכת הנמלים לסמל של מה שמטריד את פיט, חי בקרבו, גונב ממנו, הוא הגיוני לי. אך כשהופקה מנסה להרחיב את משמעות הופעת בעלי החיים בחלום שלאלת הקשר של האדם עם כל מה שחי בעולם קשה לי קצת לקבל. הופקה טוען שהמלה בעל חיים animals מקורה במלה " אנימה" ,נשמה בלטינית. הופקה אמריקאי ודובר אנגלית. אפשר אולי לקבל את ההנחה הזו לגבי דוברי השפה, אך מה עם כל דוברי השפות האחרות. בהן אנימה אינה מוכרת ואינה מקבלת משמעות. נכון שגם פליני בסרטו שמונה וחצי הדובר איטלקית משתמש במלה אנימה בחייו של גואידו הילד, אך שם פליני הופך את המלה למשחק בו הילדים קוראים כנגד הרוחות " אסא ניסי מאסה" לכאורה אנימה ב תוספת האות ס בין אות לאות, כמו שפת בית של פעם.. וידוע שפליני התעניין רבות ביונג. אך יונג פירש בעלי חיים המופיעים בחלום כמייצגים של העצמי האינסטינקט ואלי. דחף חייתי לשרוד.יונג פיתח טכניקה שהוא קרא לה הרחבת החלום. "ניסיון לעקוב אחרי הדימויים לא רק בהקשר אישי אלא גם בהיסטורי תרבותי, ארכיטיפי" הופקה פונה לחפש נמלים במיתולוגיות וכמעט שאין. ישנו רק סיפור אחד לא מהמפורסמים. סיפורו של איאקוס שחלם על נמלים ההופכות לגברים כשהן יורדות מן העץ בו שכנו.הופקה מרחיב הן את הסיפור עצמו והן את הפרשנות. הנמלים הופכות לסמלה של הרה אשתו של זאוס. הופקה קורא בסיפור סבטקסט ישן העוסק במלחמה בין הדת הישנה של האלה האם לזו החדשה שבה זאוס הפטריארכאלי הפך לאל השולט בכל. והסיפור והפרשנות הולכים ומסתבכים לעוד כיוונים.יונג טבע שני מונחים לוגוס וארוס כשני מאפיינים לחלקי הנפש האנושית. הלוגוס- מלה- חכמה עקרון הידע הגברי וארוס שהוא מזוהה עם נשים ונשיות. ארוס מבקש רגשות והתחברות. חום ואחדות ספונטאניות והתמזגות. אך הדבר איננו מוחלט באפו סופי כי הרי האלה אתנה, היא אלת החכמה והיא כולה לוגוס וארוס הוא אל גבר, בנה של אפרודיטה. אתנה קפצה מראשו של זאוס, לכן היא מזוהה עם החלק הפטריארכאלי וארוס בנה של אפרודיטה, ילד תמידי הקשור לנשיות.את העכבישים שבחלום מסמיך הופקה לסיפור על ארכנה הנסיכה ששמעה יצא כאורגת מופלאה. האלה אתנה מזמינה את הנסיכה האנושית לתחרות אריגה וארכנה אורגת מהר יותר ויפה יותר מהאלה וכעונש אתנה הופכת אותה לעכביש, ומכאן עכביש אחד מסמלי הנשיות. מה גם שבטבע מוכרת "האלמנה השחורה" נקבת עכביש ההורגת את הזכר אחרי ההזדווגות.מכאן מרחיב הופקה את פרשנות החלום למלחמות הגבריות ( החדשה של אלי האולימפוס) בנשיות ( האלה הישנה שהודחה ממקומה) בחלומו של פיט.ניק הוא בחור מחוספס. פועל בניין. גברי מאוד במראהו הנשוי לג'ודי. עורכת דין במשרד גדול.. הוא ביקש להתקבל אצל הופקה לטיפול זוגי, עם אשתו. אך כשהגיע, הגיע לבד. אשתו אמרה לו שמכיוון שבעייתו העיקרית היא תלותו בה, אולי עדיף שילך לטיפול אישי והוא בא להתייעץ. מהר מתברר שניק תלוי באשתו ג'ודי מבחינה רגשית. ניק בנו של כומר מתאר את אמו כנחושה, רבת יכולות, תמיד בשליטה, חזקה, הישגית. אותן מלים בהן תיאר את אשתו. אביו היה בחוץ "עושה את עבודת הקודש" ניק מסתיר מאשתו שהוא מעשן ולא רק סיגריות. כשחברים גררו אותו פעם למועדון חשפניות חש שהוא עובר על אמות המידה הנוצריות ונכנע לתאווה חייתית. ניק הוא עדיין מרדן וחוטא. לתפיסתו. בווידוים על חטאים קטנים כמו גניבת ספר או בדומה ניק מנסה להעמיד את הופקה בעמדה כפולה, של כומר מוודה מצד אחד ושל שופט מצד שני. וכשהופקה לא מקבל עליו את התפקיד ניק מתמרד ומנסה למתוח גבולות. לא מגיע לשעות בלי לבטל מנסה לארגן פגישות רק פעם בשבועיים או לשלם רק פעם בחצי שנה. כך הוא מנסה לייצר מצב כפול של תלות במטפל ומלחמה בתלות.אז הוא מביא חלום בו הוא ומשפחתו נוסעים במכונית. אביו נוהג, אך ההגה נמצא במושב האחורי של המכונית ואחיותיו היושבות במושב הקדמי מסיחות את דעתו של אביו והם טועים בדרך. בצד הדרך קבוצת שוטרים מתעמתת עם קבוצת מתבגרים והאווירה הופכת מפחידה.יש בין היונגיאנים המאמינים שהחלום הראשון הוא נקודת ציון המתווה את נתיבו של הטיפול. אך איך סופרים ראשון? ראשון אחרי השיחה הראשונה, ראשון בלילה לפני המפגש הראשון? ואולי החלום הראשון שאדם חלם בכלל?אם המכונית היא סמל לחייו של ניק, מי שנוהג בהם הוא עדיין אביו. המרד מתרחש בצד הדרך, ניק חש עדיין בגיל ההתבגרות ולא בגילו האמיתי. כל עולמו הפנימי של ניק קשורה לבית והוא מבהיר שהוא עדיין מובל בידי אביו. זו הפרשנות הראשונה של החלום.התפתחות מושהית זו נפוצה בקרב גברים שבין גיל העשרים לשלושים בחברה המודרנית הנושאים קונפליקטים של התבגרות מאוחרת.יונג טען שהתבגרות קולקטיבית כזאת תלויה בחיים במודרניים וצמיחתה של ציוויליזציה טכנולוגית שהביאו לניכור מדרך החיים הטבעית והאינסטינקטיבית. הספרות יונגיאנית עסקת בהתבוננויות בחניכה, בעולם שבו אין כבר טקסי חניכה ומהי נחיצותם של טקסים אלו שנעלמו. חוסר היעד של הגברים המוקרנים הופכת לאנומליה מגפתית. פסיכותרפים יונגיאנים רואים בתרפיה סוג של חניכה. כזאת המתאימה לחברה המערבית. הופקה מוסיף נדבך לפרשנות ולתחום בו הוא מסביר שהפטריארכיה היא המעקבת את התפתחותו של הגבר ומשמרת אותו בהתבגרות נצחית. הפטריארכיה מדכאת גברים למעשה.הופקה מתעסק בהיפוך מקום ההגה, בחלום, בהפרעת הנשים המביאות לטעות בדרך, במערך המשפחתי המתגלה בנסיעה.

גישה תרבותית חד צדדית מעודדת גברים לתפוס עצמם כאדונים. מבלי שמתפתחת בהם במקביל בגרות רגשית נפשית. המצב הזה חדר כל כך עמוק לתוך התפיסה החברתית עד שגם פסיכולוגים מבטאים את התפיסה הפטריארכאלית כשהם נותנים לגבריות מאפיינים כמו אי תלות, דחף, שאיפות, עשייה יצרנית. כל מה שמחוץ לזה מקושר להפרעה נפשית נשית ביסודה. רגשיות, פסיביות, וכדומה. כך מהגדרה זו גבר הוא שלם נפשית.ניק הגיע לטיפול, שלא כמו גברים אחרים שרובם מתקשים ביצירת אינטימיות שהיא סימן לחוסר בגרות, אלא מפני שבגיל שלושים וחמש גילה שהוא חסר כיוון, חסר סיפוק, תלוי באשתו, ואביו עדיין מנהיג את חייו הפנימיים.שוטרים מופיעים בחלומות של מטופלים רבים. לעתים הם מייצגים את הסמכות. סדרנים חיילים הרבה מאנשי הסמכות הללו מופיעים בחלומות אך שוטרים הם סמלים קולקטיביים. אצל הומוסקסואלים השוטר מופיע כסמל הגבריות החסרה להם, לדעתם. שוטרים מופיעים כסמלי מין מעוררי תשוקה אצל גברים הומוסקסואליים. אצל נשים רבות השוטר מופיע ככוח ברוטאלי, סמל לגבריות פטריארכאלית פאלית ומדכאת. יונג פירש את השוטר בחלומי באנימוס שלילי או חיוב תלוי הקשר. גם כאן מקשר הופקה את המלה משטרה police ומסמיך אותה למלה היוונית העתיקה polis שהיא העיר המדינה המשליטה את חוקיה.המלה סמכות authority לדעתו של הופקה באה מהלטינית auctorias מושג המגדיר מחולל דבר מה. כך שהחיבור בין סמכות ומשטרה היא הצבעה לכיוון של "מה שמבטיח את התחוללותה והגברתה של החברה".את בעייתו האמיתית של ניק מפרש הופקה לפי החלום, לא כמי שמתקשה בהתבגרות מאוחרת אלא בקושי שלו לפתח סמכות פנימית משל עצמו. כל זמן שלא תהיה לו סמכות משל עצמו יישאר תלותי ולא בוגר. מכאן עובר הופקה להבהיר את הקשר שבין תפיסת הסמכות של ניק לבין מושג " פרסונה" בתורתו של יונג. פרסונה היא המשחק או החלק באישיות הנוצר מציפיות קולקטיביות של הסביבה. הפרסונה היא הפנים החברתיים, היא מסכה המאפשרת לתפקד בחברה ומסתירה את העצמי הפנימי הייחודי של כל אחד. ככל שהפרסונה בהירה יותר כך אפל יותר הצל הפנימי.

גויה

גויה - סטורן טורף אחד מילדיו - שמן על טיח (הועבר לקנווס) 146 x 83 cm, 1821-3

כאן מרחיב הופקה וחוזר למיתולוגיה ומספר את סיפורו של אוראנוס, האל שהיה לפני כל האלים, שהיה שוכב עם גאייה, אלת האדמה ומוליד ממנה ילדים אותם שנא והטמינו מחדש בגופה של אמא אדמה. גאייה הכועסת מתכננת מרד נגד אוראנוס אליו מצטרף רק כרונוס. כשאוראנוס בא בשעת דמדומים אדומה לבעול שוב את גאייה כורת כרונוס בחרמש את אברי המין של אוראנוס. אלו משנפלו לים הוליד את אפרודיטה והאיריניות, אלות הנקמה. אך כרונוס לא למד מהניסיון והפך להיות אב מדכא הבולע את ילדיו. ריאה, אחותו ואשתו הולידה את זאוס אותו הייתה צריכה להסתיר במערה כדי שלא יבלע על ידי כרונוס. כשזאוס גדל ונעשה חזק הוא מורד באביו, מכריח אותו לבלוע שיקוי הקאה, וכך כל הילדים שבלע חזרו לעולם. אלו אותם ילדים שהפכו לאלי האולימפוס. מכאן החיבור למרד האין סופי.במיתוס החיתי, הקדום ליווני, כרונוס אינו כורת את איבר המין של אביו בחרמש אלא תולש אותו בשיניו. מרדנות שאיננה באה רק לסרס את יכולתו של האב אלא גם לנכס לעצמו את היכולות הללו.יונג לא התייחס למיתוסים כמספרי "היסטוריה" או מסבירים את היווצרות העולם אל הטעין את משמעות המיתוס להתנסויות הנפשיות המשותפות לכל התרבויות ונחוות על ידי גברים ונשים כולם. אלו הם אותם "ארכיטיפים של הלא מודע הקולקטיבי"ניק איננו נאבק ומורד מרד פרטי בלבד. הוא חלק מהמאבק המשותף לכל הגברים ולא תוצאה של אב דתי ונוקשה. כך שאם כרונוס הוא הבן המורד,, הבן הפטריארכלי הארכיטיפי שמרד אך שמר את תכונות אביו זאוס בנו הפך למורד אך גם לאל פרוע רודף שעשועים. ילד שובב לאב קנאי. אלא שאסור לשכוח שמהמרד נגד אוראנוס נולדו גם האיריניות. אלות הנקמה החרטה מבשרות סדר מוסרי, אך מנגד מול האיריניות המפחידות עולה מקצף הים גם אפרודיטה, אלת היופי האהבה והיצירתיות.בחלום אחר בו מופיעה אישה חולה מונשמת בריאת ברזל, מתקרב ניק למושג האנימה הפנימי שלו. יונג נתן חשיבות רבה למושג " נשמה" ויש לו חיבור בשם "האדם המודרני בחיפוש אחר נשמה". די קשה להסביר לגבר המתמודד עם גבריותו מהו החלק הנשי – נשמתי עליו הוא חולם. גברים יכולים להגיע למצב בו התמודדויות בעזרת האינטלקט והיעילות, הלוגוס, כמו שקורא לזה יונג, יכולים להביא אותם רק עד נקודה מסוימת. בלי טיפול לא יגיעו למגע עם הארוס, למגע עם רגש, אהבה, יצירתיות, עבודה, קבלה של אי השלמות. מגע עם האנימה.. הטיפול של ניק נמשך שנה עד שהתחיל לגעת בכאב בחלקים הללו. הופקה אומר שהחיים המודרניים המושפעים מהתפתחות הציויליזציה המכאנית ותלויה במכונות המשוכללות והמהירות כמו, בישול במיקרוגל, כל מה שמסמל מהירות וקלות ביצוע, תקשורת מהירה, דברים הנחשבים ל"הצלחה", נדידה מהירה בין מקומות, כשירות ושליטה הופכת את הדרישה למהירות לניתוק רגשי ולקושי ביצירת קשרים עמוקים. היכולת לפתח קשרים עם הזולת הופכים לקושי. הופקה מוסיף פירוש לאשה בחלומו של ניק, הוא אומר שהיא סמל לנשמתו הגוססת והמחפשת ריפוי.

פיקאסו

פיקאסו - האישה הבוכיה. נשיותה של האנימה נקבעת אצל הגבר מיחסיו עם נשים. החל באמו. מלבד המציאות לנפש יש גורם ארכיטיפי, דימוי קולקטיבי מורש של האישה.

הטכנולוגיה ניצבת בדרכה של ההתפתחות הפסיכולוגית של האדם. הופקה מקשר אותה לנושא הפטריארכיה. האנימה היא הצד הנשי הטמון בכל גבר. יונג אומר :"אצל גברים הלא מודע מאניש בדרך כלל את האנימה כאשה... אשה הולמת לשמש נשא אמיתי של דימוי הנשמה אצל הגבר בשל האיכות הנשית של נשמתו" נשיותה של האנימה נקבעת אצל הגבר מיחסיו עם נשים. החל באמו. מלבד המציאות לנפש יש גורם ארכיטיפי, דימוי קולקטיבי מורש של האישה. האנימה לפי יונג היא הנשיות הלא מודעת של הגבר.בכתביו כשיונג מתאר את תכונות האימה והאישה הוא מדבר עליה כמו כל גבר פטריארכאלי מיושן. האישה היא זו הצריכה לאזן את דרישותיו הפנימיות, גם כאלה שהוא עצמו איננו יכול לעמוד בהן. היא פרדוקסאלית המביאה אתה נאמנות ונחמה, אך גם פיתוי והדחה. האישה היא סמל" האידיאלי" אך גם פרס לגבר על גבורתו והצלחתו של הגבר. מכאן הקונפליקט בין המפגש של האישה הארכיטיפית לזו המציאותית שאיננה כל זה יחד, בהכרח. האנימה היא הבתולה הזכה והאישה המציאותית איננה כזאת.צריך לומר לטובתו של הופקה שבהמשך מותח ביקורת ומראה את טעויות התפיסה של יונג. בהבנתו של הופקה את התהליך הפמיניסטי ואי קבלת החלק שנובע מהתרבות הישנה שהייתה טבועה ביונג עצמו.פיט, הגבר ההומוסקסואלי הוא בן מאומץ. חלומותיו הארוטיים נסבים כולם סביב גבר כהה. גם בחיי היום יום שלו המשיכה לגברים היספניים הייתה ברורה לו. כל שלושת הגברים אתם היה לו קשר ממושך היו איטלקיים. יום אחד מגיע פיט לבשר להופקה שהוא גילה שהדמות הכהה היא לא לגמרי דמיונית. בתיק האימוץ שלו גילה שהוא איטלקי במקורו. הופקה מחבק את הגילוי ואת החלומות לחיפושו של פיט אחרי האנימה האמיתית שלו. ומשם כמובן מחפש הופקה את הפרשנות הארכיטיפית של הגבר הכהה מן החלומות. פרויד, יש להניח, היה מפרש את דמותו של הגבר הכהה כמשיכה נרקיסיסטית. הופקה מוצא היבטים של גבריותו של פיט. הוא " אחר" לא חלק מפיט. אלא כמין מדריך אל הלא מודע. תוך כדי עבודה שואל הופקה את עצמו אם הפירוש היונגיאני המקובל, אנימה= נשיות יכולה לקבל גם פרוש נוסף ויכולה להיות אנימה גברית. הופקה חוזר לניתוח המוכר כר של התפתחותו השונה במקצת של ההומוסקסואל. על היחס העוין הצורך להסתיר והיעדר מודלים חיוביים. כדי להבין גברים הומוסקסואלים מסכם הופקה צריך מידה של הרחבה, תיקון ולעתים דחייה מוחלטת מהפסיכולוגיה של הגבר ההטרוסקסואל. מה עשוי להיות השינוי אם האנימה תצא מתפיסת המגדר הצרה כנשית. איך ישתנה היחס נשים = גברים נשיות = גבריות. האם הומוסקסואלים יכולים להיות הגורם המתווך בין אנימה לאנימה. נשמה נשית לגברית. הופקה מעלה שאלות מעניינות בהחלט.

קופידון

נערה מגינה על עצמה מפני ארוס. מאת ויליאם ויליאם אדולף בוגרו. דמותו של האל ארוס, סמל הגבריות והמיניות הקטינו לממדי קופידון קטנטן ושמנמן היורה חיצי אהבה מתוקים

לצד פולחן ארוס התקיים באתונה פולחן אנטרוס. ושניהם ייחד סימלו את הזוג המאוהב אהבה הומוסקסואלית. את אנטרוס די העלימו מקודקס השמות המפורסמים של המיתולוגיה, דמותו של האל ארוס, סמל הגבריות והמיניות הקטינו לממדי קופידון קטנטן ושמנמן היורה חיצי אהבה מתוקים. אך ארוס הוא הגבריות חסרת הרסן והומוסקסואל. סמלו הוא פאלי. גם הרמס מסומל על ידי פסלים פאליים. והקשר הרמס ארוס הוא עוד רובד בחיבור ההומוסקסואלי. מה הסיבה, שואל הופקה, שארוס הוקטן והועלם, מדוע לגברים הטרוסקסואלים קשה להתמודד אתו, ולמה נוצרה בגלל זה ההומופוביה המקשה על הומוסקסואלים הממשיכים להתייחס לארוס בצורתו הישנה והמקורית.הופקה מגיע לדבר על דמות האב בתוך מערכות היחסים. לא הנרקיסיות היא הגורם להומוסקסואליות אלא חסרון ביחס – מגע של האב. שינוי מסוים בכיוון המשיכה מביא את ההומוסקסואלי למצוא את חוסר המגע עם האב במגע עם גברים אחרים. אך אין הבדל נפשי משמעותי בין גברים המחפשים איחוד עם גברים אחרים בחבורות מקצועיות, באגודות ספורט, בבתי אחווה, ומיני מקומות שעיקרם פתוח לגברים בלבד. החיפוש אחרי הקשר הגברי האבהי החסר. הופקה מתאר את ההבדל בצורת ההתייחסות לחסך האבהי אצל ההומוסקסואלי כפי שהוא בא לידי ביטוי ביחסיו, ואצל ההטרוסקסואל, כשהוא עצמו עומד להיות אב לראשונה וצריך להתעמת בתוכו עם מה יש בו ואין בו.האב הוא סמל ארכיטיפי עמוק. לא רק שהוא אב, הוא סמל דתי, אלוהי. האב הוא האלוהים. ולא רק אצל הנוצרים. ( יהודים אומרים אלוהים הוא אבא ולכן הוא ידאג לנו לכל) לדעתי, מה שהופקה אינו מזכיר כי אינו מכיר את התופעה, כמעט כל תופעת החזרה בתשובה מקורה בחיפוש אחרי האב הגדול. רוב החוזרים בתשובה נתונים בקונפליקט וחסר אבהי עמוק. אחרים בורחים כתות שונות המונהגות על ידי גבר כריזמטי. מקום שם הם עשויים לאבד חלק מעצמיותם ולהיות מנוצלים על ידי אבי הכת.מכיוון שדורו של פיט היה מהראשונים להתמודד עם מחלת האיידס, ופיט מדווח במשך שנות הטיפול על ידידים רבים שחלו ומתו, הופקה מוצא התחלה של התאמתות עם היותו בן תמותה. וחושב שאי אפשר יהיה להימנע מלהתייחס לשאלת המגיפה והשפעתה על הומוסקסואלים.ניק ופיט עברו טיפול ממושך ועשו דרך ארוכה להתבגרות פנימית. פיט לא הפך להטרוסקסואל, אם מישהו תמה. ניק מצא לו שביל בגרות ויכולת להיפרד מהתלותיות שלו. הופקה עוקב אחרי שנים של טיפול ומוליך סיפור מעניין ביותר. לקבל? לדחות? אינני בטוח שלמטופל חשובה באמת התאוריה ממנה יצא המטפל. אישיותו, האמפטיה הקבלה והדרך למצוא שפה ומכנה משותף הם העושים את הטיפול למוצלח.הופקה מרחיב ומנתח בספר דברים חשובים כמו מערכות יחסים ומדוע נהרסות המערכות. הוא מרחיב על תחומי הארכיטיפים והמתקשר אליהם בחלומות, אך פעם אמר לי מכר, אנשים הנמצאים בטיפול ולומדים את כיוון הפרשנות של המטפל מכוונים באופן לא מודע וחולמים חלומות שיתאימו ויהיו נוחים יותר לפרשנות המטפל הפרטי.מיתוסים אחדים מסופרים על ידי הופקה בספר. מנותחים על ידו בדרך שתעזור לו להגיע אל מסקנותיו . יונג אסף ופירש את המיתוסים, הופקה מרחיב מנתח מבקר ומשנה מעט את פרשנותו של יונג לכיוון מחשבה מתקדמת יותר בת ימינו. רק מי שלמד, או עבר טיפול יונגיאני יוכל לאמת את הצלחת הטיפול בדרך זו. במוסף ספרים של פסח הופיעה כתבה של ארנה קזין (אם אינני טועה) על סופרים ודו מיניות. היא אמרה שם שרוב הסופרים בארץ "גבריים" מדי. וטענה שרק סופרים דו מיניים ולא בהכרח כפרקטיקה מינית אלא כאלה הקשורים גם לצד הנשי שבהם יכולים לכתוב ספרות גדולה, כזאת המבינה את כל מרכיבי הדמות. מרלון ברנדו אמר פעם בראיון שאלמלא היה דו מיני, והוא דווקא התכוון גם לפרקטיקה מינית, לא היה יכול להיות השחקן שהוא.

מה שהופקה איננו מדבר עליו, ואולי זה לא המקום הנכון לדבר בזה, כי זו אינה ביוגראפיה, הוא המרד של יונג בפרויד, ואין ניסיון להסביר את משיכתו לנאציזם בשנים מאוחרות יותר. לא שאני מתכוון לטהר ולהסביר אך הייתכן שהוא, בחיטוט אחרי הארכיטיפים העתיקים מצא להם הד במה שהיה נראה כמעט כהולדת מיתוס אלילי חדש?הופקה מספר על שני טיפולים. אין לי שום כלים לבחון את את התאוריה היונגיאנית, אני יכול רק להתרשם. והתרשמתי. אך בשאלת תם מוחלטת מוצא את עצמי שואל, האם נער אמריקאי מהמיד-ווסט, שמעולם לא שמע את סיפור המיתוס היווני יכול לחלום ולתת פירוש מיתי שכזה . זה כנראה בסדר שלמטפל נוסף איזה רובד פרשנות, אך האם הוא באמת נוגע במטופל.

על מה חלמו היוונים העתיקים שבוע לפני שנולד הסיפור שהפך למיתוס. עטיפת הספר "על מה חולמות כבשים חשמליות". כריס מור.

על מה חלמו היוונים העתיקים שבוע לפני שנולד הסיפור שהפך למיתוס. עטיפת הספר "על מה חולמות כבשים חשמליות". כריס מור.

ואם כך מה היה לפני שנולד המיתוס. על מה חלמו היוונים העתיקים שבוע לפני שנולד הסיפור שהפך למיתוס. או בהשאלה על מה חולמות כבשים חשמליות, שם ספרו של פיליפ דיק שהפך להיות הסרט בלייד ראנר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן