אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סירוס בפולקלור: אתיס, אדוניס, איזיס, פרויד


על אטיס (attis), אל שמקורו מרמת אנטוליה שבתורכיה, מסופר כי באקט של טירוף או כעס בלתי נשלט סירס את עצמו או סורס על ידי אימו ואהובתו סיביל (cybele) - אלת האדמה מתרבות פרגייה phrygia, המאה ה 11 לפני הספירה. חוקר הארצות היווני בין המאה השנייה לספירה, פאוסניאס (pausanias), מספר כי למעשה מי שעומד מאחורי הסירוס היה השד הדו מיני אגדיטיס (agdistis) המהווה גלגול קודם של אלת האדמה. אטיס, כתוצאה מהסירוס מוצא את מותו. בכתות המסתורין של תרבות פרגייה והתרבות המזרח תיכונית, האקט של סירוס עצמי מסמל התמסרות מוחלטת לאימו של אטיס, אלת האדמה. מעבר לכך, סירוס וסירוס עצמי מסמלים יותר מכל התמסרות זכרית למין השני.

במשך אלף שנה סימל המיתוס של אטיס, מנקודת מבט גנוסטית, סירוס וביטול הדחף המיני תוך התנתקות מחיים ארציים של יצרים לעבר המהות הנצחית היכן שאין הפרדה בין זכר לנקבה אלא אדם חדש, ה-אדרוגינוס – מלאכים בנצרות הינם חסרי מין. סירוס עצמי מהווה כמיהה לשחרור הנפש מכבלים של עולם חומרי. במובן היווני מדובר על התמסרות מוחלטת לחיים של אידאות משוללים זיקה מינית.

על אותו המשקל, ישנם הרואים בסירוס עצמי ביטוי לנאמנות של המאמינים ולנכונות הקרבה למען הכת – אותה נאמנות שכמרים קתולים מפגינים כיום לאמונתם בנכונותם להתנזר מפעילות מינית ולמעשה ב"סירוס" הדחפים שלהם.

פרשנות יותר אנימליסטית בוחנת את מעשיו של אטיס כרצון של המאמין להעתיק את כל האנרגיות של הפריון הטמונות בו לטובת הריפוי של הטבע. את הטבע ניתן לרפות רק על ידי הקרבה עצמית של הגבר המעביר את הפוטנציה המינית מעצמו לאלת האדמה – תהא זאת סיביל או ריאה (rhea) בגירסתה המינואית. סירוס וביטול הגבריות מהווים ניסיון להחזיר את השלמות לטבע חסר מין – האנדריגון הראשוני שממנו נוצרה ההפרדה לזכר ולנקבה. סירוס בהרבה מובנים מהווה חזרה לאי הבשלות המינית של תקופת הילדות והחביון המיני. ילדים מסמלים עבורנו טוהר א-מיני. אבל לא רק טוהר מיני עומד כאן על הפרק, סירוס וביטול המיניות הם חזרה למצב טבע פרימבאלי המתאפיין בהעדר קודים בינאריים של מגדר.

מצד שני, המיתוס של אטיס מסמל דווקא מאבק בין המינים ולא ביטולם. המיתוס של אגדיטיס מספר על זאוס שניסה לאנוס את סיביל, או את אימו בהתגלמותה היוונית – ריאה, וזאת הסוותה את עצמה לאבן. זאוס נאלץ לקיים יחסי מין עם אבן. אי אפשר להתעלם מהדימוי של אישה המסרבת לחדירה של איבר מין זכרי לתוכה ונאלצת להפוך לאבן. זאוס מסמל את הזכר הנרקיסיסט שמזדווג עם אבן באקט שהוא כמעט אוננות. התוצאה היא עיוות – הולדתו של אגדיטיס הדו מיני. פולחן כתות המסתורין של סיביל כלל כמרים זכרים מסורסים (galli). הנה לנו נקמתן של הנשים בגברים הנובעת על פי פרויד במונחים פרוידאניים מ-קנאת פין. לפני שנרחיב בכיוון זה, ראוי יהיה לבחון עוד שני מקרים מפולקלור המעגנים בתוכם את מוטיב הסירוס.

המשוררת

המשוררת ספפו (sappho) מהאי לסבוס. ציור מאת שרל אוגוסט מנגין 1877.

האל אדוניס (adonis) מדמה במובנים רבים את אטיס. על פי המיתוס, מיררה (myrrha) שכבה עם אביה סינראס (cinyras) מלך קפריסין וכתוצאה מכך נולד אדוניס. יופיו הרב גורם לאלה אפרודיטי להתאהב בו והאל ארס מתוך קינאה הורג אותו כאשר הוא משלח אחריו חזיר בר.

לראשונה מופיע המיתוס של אדוניס בכתביה של המשוררת ספפו (sappho) מהאי לסבוס, המאה השישית לפני הספירה. בפרגמנטים מספר 62 ו 63 היא שרה:

delicate adonis is dying, cytherea [aphrodite]

; what shall we do? beat your breasts, maidens, and rend your tunics.

ah for adonis! sothe virgins cry in woe:ah, for the spring, the spring,and all fleet blossoming.

ביון מסמירנה (bion of smyrna), סופר הלני מסיציליה שחי במאה הראשונה לפני הספירה, מתאר את מותו של אדוניס ופציעתו הפאלית:

the handsome adonis is lying in the mountains, wounded in the thigh by a task, by a white task in his white thigh, and while aphrodite grieves, he is breathing out his last.

במטא-מורפוזיס, אובידיוס מספר:

the ferocious boar attacks, it thrusts its teeth deeply into the groin and knocks him down to death in the sand.

שוב אנו נתקלים במוטיב של פגיעה באיבר המין הגברי. אטיס סירס את עצמו. אדוניס נפגע במפשעתו במה שבאופן מעשי מהווה סירוס ואימפוטנציה. בדומה לאתיס, אדוניס משלם במיניותו כתוצאה מיחסיו עם אישה. המעניין הוא שמותו של אדוניס נגרם כתוצאה מפציעה במפשעה – מה שמחזק את הקשר בין מוות לאימפוטנציה. אתנאוס (athenaeus of naucratis), סופר והיסטוריון יווני מהמאה השנייה אחרי הספירה, מספר שאדוניס התחבא מחזיר הבר בשדה חסה או לחילופין, אפרודיטי גררה את גופתו לשדה חסה. חסה מזוהה במסורת היוונית עם אימפוטנציה:

nikandros of kolophon, in the second book of his dialect lexicon, explains the word ‘brenthis’ as the cyprian term for lettuce; in this adonis sought refuge from the wild boar which killed him … kallimakhos, too, says that aphrodite hid adonis in a lettuce-bed, since the poets mean by this allegory that constant eating of lettuce produces impotence. so also euboulos, in the defectives, says: ‘don’t put lettuce on the table before me, wife, or you will have only yourself to blame. for in that plant, the story goes, kypris [aphrodite], once laid out adonis when he died; therefore it is dead men’s food.’ and kratinos says that aphrodite, when she fell in love with phaon, hid him away in ‘fair lettuce-beds,’ while the younger marsyas declares that it was in a field of unripe barley.

ונוס

ונוס מבכה את אדוניס. רובנס 1614.

אדוניס מסרס את עצמו בבחירתו להיכנס לשדה חסה או לחלופין מסורס על ידי אפרודיטי שגוררת אותו לשדה החסה. בכך גורלו מקביל לדואליות בסיפורו של אטיס שסירס את עצמו או סורס על ידי האלה סיביל.

מוטיב האל המסורס לא פוסח על המיתולוגיה המצרית. האל אוסיריס מסורס על ידי אויבו ואחיו האל סת. פלוטארך (plutarch of chaeronea), בסביבות 120 לספירה מספר כי טיפון (המקביל של האל סת) בזמן שצד לו לאור הירח נתקל בקופסא המכילה את גופתו של אוסיריס. הוא ביתר את הגופה לארבע עשר חלקים ופיזר אותם על הנהר. איזיס לאחר מכן הצליחה לחלץ את חלקי הגופה פרט לאיבר המין שנאכל על ידי דגי הנהר. בתמורה לאיבר האבוד, בנתה איסיס פאלוס מלאכותי.

המיתוס המצרי הקדום יותר מהמקורות הקלאסיים עשוי להזכיר לנו סיפור על תיבה בנהר מהמורשת העברית. אוסיריס היה שליט פופולארי שאחיו סת זמם להרגו. לפיכך האחרון השיג את מידות גופו של אוסיריס ובנה תיבה בצורת אדם שהתאימה רק לו. סת ארגן משתה גדול ובמשתה הכריז שהתיבה תינתן למי שתהלום את מידותיו. כמובן שהתיבה התאימה לאוסיריס. סת כלא את אוסיריס בתוך תיבת הסקרופאג והשליחה לנילוס. בחפשה אחר התיבה, איסיס מצאה את גופתו של אוסיריס בתוכה. היא החביאה את התיבה בביצות של הנילוס על מנת להביא את אוסיריס לקבורה. לרוע המזל, סת מצא את התיבה וביתר את הגופה לחלקים. איסיס מצליחה למצוא את כולם פרט לאיבר המין.

באחד מהטקסטים של הפירמידות (שורה של כתבים שנמצאו חקוקים על קירות הפרמידות ושמקורם בעיקר בשושלת החמישית והשישית מהממלכה הקדומה, האלף השלישי לפני הספירה) אנו נחשפים למעשי אהבים הגובל בנקרופיליה. על פי הסיפור, איזיס מניחה את איבר המין של אוזיריס המת בנרתיקה וכך נולד הורוס (horus). בחריטה ממקדש סטוס (sethos) הראשון (1290-1305 לפני הספירה) באבידוס, מצרים, מופיעה איסיס כדמות נץ הרוכנת מעל גופתו של אוסיריס שמונחת על סקרופאג. בכתובת פפירוס מהמאה הרביעית לפני הספירה במוזיאון הלובר בצרפת, מתארת איסיס את פגישתה עם אוסיריס המת:

i have played the part of a man though i am a woman, in order to wake thy name on earth. since thy divine seed was in my body, i have conceived horus.

ניתוח

לאור שלושת המסורות המיתיות שמוזכרות במאמר זה, לא יהיה זה מוגזם לטעון כי מוטיב האל המסורס מופיע כ-ארכיטיפ פסיכולוגי. בסיפור של אתיס מסופר על אל שסירס עצמו למען אלה נקבה או סורס על ידה. נכון הוא הדבר גם במקרה של אדוניס. בעוד שסיביל, במקרה של אתיס, ו-אפרודיטי, במקרה של אדוניס, נכשלות לשקם את כוח הגברא של אהובם, איסיס בכוחות קסם מצליחה לבנות לאוזיריס פאלוס חדש או לחלופין לקיים איתו יחסי מין פוריים לאחר מותו. גם במיתולוגיה המצרית, לא ניתן להתעלם מהקשר בין גבר מסורס לאישה.

נקבה עם איבר מין שטוח נעדר פאלוס עומדת מאחורי סינדרום הסירוס הגברי הבולט כל כך בכתביו של פרויד. אולם אצל פרויד הפחד מסירוס אצל הילד הזכר מוקרן כלפי האב. האב מהווה עבור הילד את הגורם המרסן של דחפים מיניים בילדות המוקדמת. ב general introduction to psychoanalysis, פרויד טוען שאיום בסירוס שמקורו מהאם מופנה לעיתים קרובות לדמות גברית, אב או רופא. לפיכך לא המקרה של אתיס ולא המקרה של אדוניס מתאימים לפרשנות הפרודיאנית היות שאונם המיני מאוים על ידי דמות נשית.

עם זאת, כותב המאמר סבור כי לזיגמונד פרויד יש רבות להציע בהסבר ארכיטיפ הסירוס במיתוס. הסבר אפשרי אחד סובב סביב ניתוחו של הפסיכואנליטיקן את תופעת הפטישיזם (fetish). חשוב יהיה לציין כי פרשנות זאת של פרויד היא פרי מחשבתו העצמאית של כותב המאמר ולפיכך היא נתונה לביקורת.

במאמרו הקצר מכרך 21, פטישיזם (fetishism), מגדיר פרויד פטישיזם כתחליף לפאלוס של האם (האישה) שהילד (הזכר) נאלץ לדאבונו במוקדם או במאוחר לגלות כי הוא לא קיים:

to put it more plainly: the fetish is a substitute for the woman's (the mother's) penis that the little boy once believed in and for reasons familiar to us – does not want to give up.

הפטיש, לפיכך, יכלול אובייקט המסמל את הרגע האחרון בחייו של הילד בו עדיין הייתה קיימת האמונה כי לאם יש פין. האקט בו האל אתיס מסרס את עצמו, או המאמינים המסרסים את עצמם, יכול במידה רבה להביע כמיהה לביטול ההבדלים בין הזכר לנקבה – כמיהה לאותם הימים הרחוקים בילדות שהאם לא נתפסה שונה מהילד. זוהי למעשה התמודדות עם הגילוי הכואב של הזכר לגבי אובדן הפאלוס לאישה. פרויד מזכיר את הסטייה לגזור את שערותיה של האישה ושואל האם סטייה זאת אינה אלא תחליף לביצוע סירוס שהמסרס כה היה רוצה למנוע את התרחשותו בגוף האישה, פרויד מעיר:

we seem here to approach an understanding even if a distant one, of the coupeur de nattis [a pervert who enjoys cutting off the hair of females]. in him the need to carry out the castration which he disavows has come to the front.

עד היום נהוג במדינות כמו אינדונזיה לקצוץ את שערה של תינוקת נקבה קרוב לתאריך היוולדה, טקס שמלווה בהסרה חלקית או מלאה של הדגדגן ("סירוס"). באותו ההקשר, פרויד מציין כי בתחום הפסיכולוגיה החברתית, התעללות בנשים בסין בצורת קשירת הרגלים ולאחר מכן הערצתן של רגלים נשיות קטנות ולא פרופורציונאליות לגוף כסוג של פטישיזם מהווה הכרת תודה של הזכר הסיני לנקבה על כניעתה לסירוס (אישה עם רגליים קטנות מרותקת לבית ועל כך משולה לגבר שאיבד את אונו).

ומה לגבי ההתמסרות הגברית המוחלטת לאישה/אם? הסירוס העצמי של אתיס וההתמסרות של אדוניס לאפרודיטי מציינים את הקשר העמוק שהילד חב לאימו כאובייקט אהבה אדיפאלי. כוחה של האם, או במקרה של אתיס – סיביל – אם האדמה – מודגש היטב בספרות הפרודיאנית. כשאנו מתבוננים על ה galli – אותם כמרים זכרים מסורסים בפולחן של כתות המסתורין של סיביל, איננו יכולים שלא לחשוב על נוירוזה שמקורה בחוסר היכולת אצל המבוגר להשתחרר מתפיסת האם כאובייקט מיני. אלא שכאן אקט הסירוס העצמי הוא העתקה של הפחד מהאב המסרס לזכר המסרס את עצמו ברגשות אשמה.

לדמות הנשית תפקיד מפתח במיתוס כמסרסת מצד אחד (סיביל, אפרודיטי) וכמשיבת האון הגברי מצד שני (איסיס). מבט נוסף על הפרשנות הפרודיאנית ישפוך אור על הכוחות הנפשיים המניעים את האישה. ב ,general introduction to psychoanalysis זיגמונד פרויד מציג את תסביך הסירוס מהזווית הנקבית. על ילדות קטנות אנו למדים כי הן מרגישות בעמדת נחיתות מול הבן בהעדר איבר מין חיצוני פאלי המחובר לגופן. כולנו מכירים את מושג ה-טום בוי (tom boy) – ילדה שמתנהגת כמו ושואפת להיות ילד. פרויד לא מתעלם מהשאיפה הנשית האינפנטילית להיות בן, שאיפה שמשתמרת אצל נשים מבוגרות נאורוטיות. מילותיה של איסיס בשעה שהיא מרכיבה את הפין המלאכותי על גופו של אוזיריס מהדהדות בראשונו:

i have played the part of a man though i am a woman

ב-מיניות נשית female sexuality טוען הפסיכו-אנליטיקן:

quite different are the effects of the castration complex in the female. she acknowledges the fact that her castration, and with it, too, the superiority of the man and her own inferiority; but she rebels against this unwelcome state of affairs… to an incredible late age she clings to the hope of getting a penis…

השאיפה לפין וקנאת הפין מסבירות את פעולת הסירוס של סייביל ואפרודיטי. יהיה ראוי לסיים ניתוח זה במילותיו של אריק אריקסון.

'הפחד להישאר ריקים אוראלית או מרוקנים אנאלית יש לו איכויות אחרות אצל בנות. משום שדיוקן הגוף אצל הבת (עוד לפני ידיעתה את המבנה כמו תרשים אנטומי) כולל אצלה צד פנימי רב ערך – פנים אשר בהתפתחותו תלויה השלמתה האנושית כאורגניזם וכנושאת תפקיד. הפחד להיוותר ריקה, וכן ביתר פשטות, להיוותר לבד או להינטש – מסתבר שהוא הפחד הנשי הבסיסי ביותר המתרווח על כל קיומה של האישה. בדרך הטבע מוגבר הפחד הזה עם הופעתה של הווסת. מה הפלא איפוא שהחרדה מחמת פחדים אלו עלולה להתבטא בהשתעבדות גמורה לגבר או במאמצים ללכוד את הגבר ולהפכו למכשיר'.

איזיס שוב צצה ועולה על הפרק ביכולתה הקסומה והמיתית ליצור מכשיר–איבר מין מלאכותי משלה ולהשחילו על הגבר המסורס לרגליה והנתון לשליטתה.

מיתוסים מלמדים רבות על הלך הרוח האנושי. אותם neurotic relics או cultural precepts, בלשונו של זיגמונד פרויד, נישאים איתנו משחר קיומנו וכנראה ימשיכו ללוות אותנו עד היום בו יתקיים חזון אוטופי מהסוג שמופיע ב the future of illusion – חברה רציונאלית בה ההורים לא מספרים יותר לילדיהם כי אחיהם הקטן הגיע בנדיבותה של החסידה. כבני אדם, אנו חיים כדי לספר סיפורים ומספרים סיפורים כדי לחיות. כמובן שכל סיפור מיתי אפשר לספר בצורות שונות ולהבין בדרכים רבות. לא מן הנמנע כי פמיניסטיות תטענה שמיתוס הסירוס על משמעויותיו הינו נרטיב גברי. להן נשיב כי מי שהכירה לנו לראשונה את המיתוס של אדוניס הייתה לא אחרת ממשוררת אישה.

לקריאה נוספת אימגו:

שלוש תיבות: המפגש בין פרויד שייקספיר ו-פולקלור קרל גוסטב יונג, ארכיטיפים בהקשר של פולקלור זיגמונד פרויד: אמת ואסוציאציות פרויד על אוננות זיגמונד פרויד / מיניות ואהבה משחררי הנפש: יהודים ויהדות בתנועה הפסיכואנליטית

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קג'טי נגהי