המשיח יצא מעזה: על נתן העזתי

שבתאי צבי. המשיח מאיזמיר. נתן העזתי גרס כי נבלע באורות העליונים, דהיינו הפך לחלק מהאלוהות

הזיקה שמבקשת הציונות הדתית ליצור בין אדמות רצועת עזה לבין הציונות בת זמננו מחזירה אותנו אל התקופה בה ישבו יהודים בעיר הזו, שמימי פלישתים ועד אבו מאזן כרוך שמה במאבקים חוזרים ונשנים עם העם היהודי, או לפחות עם המיינסטרים שלו. כמה אירוני הדבר שהאישיות היהודית הידועה ביותר שיצאה מעזה הייתה זו של נביא השבתאות, אותה תנועה משיחית שסחפה את העם היהודי במאה השבע עשרה והותירה אחריה שבר רוחני עמוק והשפעות תיאולוגיות-מיסטיות שנמשכות עד ימינו ושמשפיעות אפילו על אלה שרואים בעזה ארץ אבות. נא להכיר, נתן העזתי

הוי, עזה, עזה, כמה עלתה לנו היציאה ממך. כמה עלתה לנו הכניסה אליך. כמה הפכנו עולמות להוכיח שחלק מארץ אבות את ושכל סנטימטר בך קדוש ומקודש לנו.

בעצם, יש משהו בקדושה העזתית. תאמינו או לא, אבל את השבר הגדול ביותר בהיסטוריה השל העם היהודי מאז בית שני חולל עזתי אחד, נתן אשכנזי שמו. כולם הכירו אותו בפשטות כנתן איש עזה, נתן העזתי. ונתן זה, אם נרצה בכך ואם לא, הכתיר את הנבחר למשיח בן דוד ואף הוריד לו הנחיות לפעולה. העובדה שהלה התגלה זמן מה לאחר מכן כמשיח שקר לא הפחיתה במאום מיוקרתו של הנביא העזתי. ומה שנותר הוא הצידוד במשיחיות השקר. האם הייתה עזה סמל למשיחיות כוזבת גם ארבע מאות שנים מאוחר יותר? אולי.

הימים היו ימים אפלים, ימי אירועים מכריעים ביותר בהיסטוריה היהודית, ובראשם גזירות ת''ח ות''ט באוקראינה. במהלך פרעות אלה נרצחו אלפי יהודים בידי הקוזאקים של חמילניצקי, במה שנחשב לאסון החמור ביותר שפגע בעם היהודי מאז מרד בר־כוכבא. מתוך הייאוש צמחו כיסופי גאולה אדירים שחיפשו להם אחיזה בכל בדל של תקווה. אפילו כינויו של חמילניצקי, חמיל הרשע, נתפרש כראשי תיבות המעידות על געגועים לגאולה. חמיל, היה מי שפירש, הם ראשי התיבות של ''חבלי משיח יבואו לכם''. באופן המזכיר משהו את התפיסה הלניניסטית של מלחמת המעמדות האמינו רבים כי רק מהגרוע מכל יכול לצמוח הטוב המוחלט, האולטימטיבי.

על רקע זה צמחה דמותו של אברהם נתן בן אלישע חיים אשכנזי, האיש שנתכנה על ידי מעריציו ''נביא'' ו''בוצינא קדישא'' – ככינויו של רבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר. אביו של נתן, תלמיד חכם ומקובל, בא לירושלים מפולין (או גרמניה), שם אף פעל לאחר מכן כשד''ר (שליח דרבנן) מירושלים. נתן עצמו למד בישיבת יעקב חגיז ונראה שהצטיין שם. ב-‏1663 נשא לאישה את ביתו של שמואל ליסבונה, מעשירי דמשק שנמלט מעול המסים בעירו אל החמימות שהקרין כלפיו מושל עזה, והתיישב שם. נתן נהג בסיגופים והתמסר ללימוד הקבלה הלוריאנית.

כמה מלים על תורת הקבלה הלוריאנית יבהירו, במידה מסוימת, חלק מההתפתחויות העתידיות בדרכו של נתן העזתי. לוריא, הלא הוא האר''י (האלוהי רבי יצחק בן שלמה לוריא), החל לעסוק בנסתרות במצרים, כאשר התבודד באי רודה, לא רחוק מקהיר. בתקופה זו חיבר את פרושו ל''ספרא דצניעותא'', שהוא, ככל הנראה, הספר היחיד שחיבר בעצמו. ב-‏1569 עלה עם משפחתו והתיישב בצפת ושם חווה ''גילויים'' שהבהירו לו היכן מצויים קברי קדושים בסביבה. בתקופה זו כבר נודע כבעל רוח הקודש ואת תלמידיו לימד לא רק קבלה עיונית אלא גם את דרכי ההתקשרות עם נשמות הצדיקים באמצעות ''ייחודים'' ואף את דרכי הכוונה וההתבוננות בשעת התפילה ועשיית המצוות.

קבלת האר''י מלאה במתח משיחי. היסוד המשיחי באותה קבלה, הקשור בתורתו על תיקון העולמות הפנימיים והחיצוניים, שינה במידה רבה מאוד את מהותה של הקבלה המאוחרת והכין את הקרקע להתעוררות המשיחית של תנועת השבתאות, אותה תנועה שנתן העזתי היה מבשרה העיקרי. לפי תורה זו, מעשי האדם לא זו בלבד שיש להם סוד בהיותם קשורים לפנימיות מעשי בראשית, אלא שהם משולבים בתוך מערכת דרמטית גדולה הבאה לתקן את הפגם שבבריאה ולהחזיר כל דבר אל תיקונו. בעצם, המשיח אינו הישות המביאה את הגאולה, אלא עם ישראל עצמו. על עם ישראל הוטל התפקיד של תיקון העולם במעשי התורה והתפילה, וכשתיקון רוחני זה יושלם – ממילא יתגלה המשיח כסימן לסיום תהליך התיקון. מושגי היסוד של תורת האר''י מכוונים להסברת הסיבות למציאותם של הרע והפגם בעולם, מציאות המשתלבת בכל צעד עם הייעוד הלאומי והמשיחי של עם ישראל.

נתן העמיק בספרי הרמ''ק (הרב משה קורדוביירו) והאר''י. סיפרו שרוח הקודש שרתה עליו. הוא הקיף את עצמו בחבורת צעירים והללו למדו מפיו סוד וקבלה. בספרו ''ארץ ישראל: אוטוביוגרפיה'' מביא שלמה שבא תיאור מעניין של חיי חסידי נתן בעזה באותה תקופה. בתיאור, המובא במכתב ששיגר אחד מנאמניו של נתן לאביו, מסופר כי הנביא נהג לטייל עימם בחוף הים ולדרוש בפניהם, ויחדיו היו מזמרים בדבקות פיוטים קדומים ושירים של הרב ישראל נג'ארה ואלקבץ ומרקדים על שפת הים. הוא התנבא נבואות רבות וכילה לתלמידיו את עוונותיהם והורה להם את דרכי התשובה וביקש משמיים שיורוהו מי הגואל. סגולותיו העיקריות של נתן, כמו גם תפיסתו המהירה ודמיונו העשיר, עוררו בו עד מהרה חזיונות של מלאכים ומתים, וסמוך לפורים 1665 זכה לחוויה אקסטטית, מלווה חיזיון מתמשך של העולם השמימי שנבדל בהרבה משיטת האר''י. אז נתגלתה לו באור עליון, אור שבעת הימים, שליחותו של שבתאי צבי.

באותה תקופה שהה שבתאי צבי במצרים, לשם נסע בשליחות חכמי ירושלים כדי לאסוף תרומות לצורכי הקהילה היהודית בעיר. במצרים נודע כמי עשה ''מעשים מוזרים'', כמו חגיגת שלושת הרגלים בלילה אחד: ישיבה בסוכה, עירכת סדר פסח בה ועשיית תיקון ליל שבועות. סיפרו עליו שבא לבית הכנסת, הוציא ספר תורה, נשאו מסביב לבימה ושר שירי זימה. אמרו אף שלאחר פרעות חמיילניצקי התבטא ששמע קול האומר לו ''אתה מושיע ישראל והגואל האמיתי''. הוא הגה את שם האל, הפר את צום תשעה באב, אכל מאכלות אסורים וקיים יחסי מין עם אשה הארוסה לגבר אחר. מתנגדיו אף טענו שאחר ההמרה הוא אף קיים יחסי מין הומוסקסואליים עם נער כשהוא עטור בתפילין.

ב-מצרים גם נשא אישה יפת תואר, שרה שמה, שאמרו עליה כי היא בת פולין ושלאחר גזרות ת''ח ות''ט יצאה ל-אמסטרדם; וריננו אחריה כי היא מופקרת במנהגיה ושנוהגת היא להכריז שתינשא למלך המשיח. לאחר מכן עברה לליבורנו שב-איטליה ומעלליה שם נודעו לשבתאי צבי. הלה שלח להביאה אליו למצרים כדי לקיים את הנאמר בספר הושע ''קח לך אישה זונה'' ונשאה לאישה. לאחר מכן אסף שלושת אלפים ריאל למען ירושלים, יצא לשוב אליה, עבר דרך מדבר סיני והגיע לעזה.

פגישתם של שבתאי צבי ושל נתן בעזה הייתה מרגשת. נתן נפל לרגליו ולאחר מכן אסף סביבו את חסידיו הצעירים והכריז באוזניהם כי שבתאי צבי הוא המשיח האמיתי. לשבתאי צבי סיפר נתן כי הוא גלגול של איוב וכן שהייסורים הקשים העוברים עליו הם מפני שהוא מבקש להוציא את הקליפות (כוחות הרוע בעולם) מהמשיח ומכניע את התנין הגדול. לאחר מכן הסביר נתן כי הוא עצמו לא בא לעולם אלא לבשר כי שבתאי צבי ראוי להיות משיח אלוהי יעקב. מאז לא נפרדו השניים זה מזה. שבתאי צבי הוסיף לנתן את השם בנימין. זמן מה לאחר מכן נולד לנתן בן. חסידיו של נתן העידו כי בשעות הלידה והברית נראה בביתו אור גדול. כשקרב צום י''ז בתמוז הודיע נתן על ביטול הצום בשל בוא המשיח. באותו יום יצאו אמרו לתמידי נתן הלל ויצאו במחולות בגינות הציבוריות ובפרדסים.

מעתה היה נתן העזתי לנביאו של שבתאי צבי. בכוחו הכריזמטי, שנבע מנטייתו לאקסטזה, משך אליו רבים מארץ ישראל, מסוריה וממצרים, שעימם שוחח על שורשי נשמתם, חטאיהם הנסתרים ודרכי תשובה (הסופר העברי אברהם מאפו מביא סיפור מעניין על הטקסים שביצע נתן בירושלים ובסביבתה). כיוון שהוחזק ברבים כנביא היוותה ערבותו למשיחיות שבתאי צבי גורם מכריע בראשיתה של התנועה ההמונית. נתן נשאר בעזה וכתב אגרות לתפוצות ישראל בדבר הגאולה הקריבה וה''תיקונים'' הדרושים כדי ליטול בה חלק. מכתבים אלה הועתקו פעמים רבות והודפסו, באופן חלקי, ב-‏1666. נתן עצמו מינה לו תריסר עוזרים כמניין שנים עשר שבטי ישראל. נאמניו סגרו את חנויותיהם, יצאו לרחובות והתפללו בדבקות רבה, מבקשים בכך לסייע בקירוב הגאולה. תלמידיו שאלוהו מדוע לא יעניש את מתנגדיו ומגדפיו. נתן השיב להם כי זהו ניסיון המוטל על עם ישראל – להאמין ללא אות ומופת.

הנביא מעזה, מבשרו של משיח בן דוד. נתן העזתי

בקרב יהודי חברון נחלה התנועה המשיחית החדשה הצלחה רבתי. אפס, אנשי ירושלים – כולל יעקב חגיז, מורהו לשעבר של נתן - התנגדו לה בחריפות. ''יצא שליח ובא משיח'', לגלגו על שבתאי צבי. נתן, מצידו, התכוון לכבוש את ירושלים בכוח האמונה והמעשה. הוא כינס את תריסר שליחיו כדי להקריב קורבן בירושלים. שתבאי צבי מינה את יעקב נג'ארה, אחד מראשי נאמניו, לכהן גדול. אבל בני ירושלים קרעו את בגדיהם ותבעו מנתן ומאנשיו שלא להקריב קורבן מחשש שהדבר יעורר את חמת המוסלמים והללו יבצעו בהם טבח. נתן נענה להפצרות וביטל את הטקס שתיכנן, אבל יעקב נג'ארה יצא עם השליחים אל מעבר לנהר הירדן, להור ההר, ושם עשתה החבורה תיקון על קבר אהרן. שבתאי צבי עצמו הוחרם על ידי חכמי ירושלים והללו אף הסגירו אותו לידי הקאדי של העיר בטענה שהוא רוצה למלוך. איכשהו, הצליח שבתאי צבי לקשור קשרי ידידות עם הקאדי והלה שחררו ואף התיר לו לרכב על סוס – על אף שנאסר אז על יהודים לרכב על סוס בירושלים. שבתאי צבי הקיף את העיר שבע פעמים כשהוא רכוב על סוסו, והוא לבוש בגד מפואר בצבע ירוק. תלמידיו הלכו אחריו בשמחה ובשיר. יהודי העיר, המומים מהצלחתו חסרת התקדים, צפו במחזה משתאים.

אז ציווה נתן על שבתאי צבי לצאת לערי האימפריה העותומנית ולהודיע כי הוא המשיח. שבתאי, שניחן באישיות ממגנטת, עבר בצפת, זכה לאהדה גדולה בה ואליבא דשלמה שבא מינה שם עשרה נביאים ונביאות. הוא המשיך משם לדמשק ולחלב. עוד קודם לכן שיגר נתן אגרת לקהילה היהודית הגדולה בחלב ובה הזהיר מפני התנגדות לשבתאי צבי נוסח מה שקרה בירושלים. האיגרת, כמו גם אישיותו של שבתאי צבי, עשו את שלהן. הרב שלמה לניאדו, מנהיג הקהילה, נשבה בקסמו של המשיח החדש והיה למעריצו. בחלב מינה שבתאי צבי עשרה נביאים וארבע נביאות (על האחרונות סופר כי אמרו דברי תורה על אף שלא למדות תורה מעודן). בחלב גם התנסה שבתאי צבי בחיזיון בו נגלתה אליו דמותו של אליהו הנביא. התגלות זו עשתה רושם עצום, וכשיצא שבתאי צבי לאיזמיר ליוו אותו רבים מבני העיר.

השמועה עשתה לה כנפיים. ככל שעבר המשיח החדש בדרכים וביקר בקהילות כך גאתה והלכה ההתלהבות סביבו. היהודים האמינו כי המשיח החדש יוביל את העם הנדכא בגו זקוף לירושלים. רבבות מכרו את רכושם וציפו לאות המיוחל שיגיע, האות שבעקבותיו יארזו את צידם וייצאו לארץ הקודש. היו כאלה ששכרו ספינות לקראת השעה היעודה. איגרותיו של נתן ליבו את ההיסטריה הזו. אופוריה של ממש שרתה עתה על היהודים.

עזה עצמה הפכה למרכז הנבואה. רבים נהרו לשם, בין השאר ממצרים ומסוריה, כדי לראות ולשמוע את הנביא שהכתיר את המשיח. רבים מהם לנו ברחובות ושיננו את התיקונים והסיגופים שקיבלו מנתן. שלוש מאות איש ליוו את נתן לחברון בדרכו לעשות שם טבילות בשלג. נתן הבהיר שוב ושוב כי ככל שירבו בני ישראל בתעניות ובסיגופים יהיה הדור זכאי ופטור מייסורים של חבלי משיח וכאשר יעשו בני ישראל תשובה שלמה תבוא גאולתם האחרונה. נתן העצים את הדברים כאשר באיגרות ששיגר לתפוצות בישר ששבתאי צבי יכבוש את השלטון מהטורקים ללא מלחמה וכל המלכים יהיו לו למס עובד ולא תהיה הריגה בערלים זולת בארצות אשכנז, כנקמה על פרעות ת''ח ות''ט. יתר על כן, נתן אף הסביר כי המשיח החדש ילך אל מעבר לנהר סמבטיון (עד כמה הייתה חשיבות לנהר מיסטי זה, המסמל את הגבול עם ממלכת עשרת השבטים האבודים, ניתן ללמוד מסיפור שמביא פנחס שדה על מפגש בין נתן העזתי לאלדד הדני וישיב משם את עשרת השבטים.

ההתעוררות הדתית הזו עוררה חששות כבדים בקושטא. בקיץ 1666 נאסר שבתאי צבי בגליפולי. אז חיבר נתן העזתי ''דרושים'' בשבח מעמדו המיסטי מאז הבריאה. לאחר שהמיר שבתאי צבי את דתו לאיסלם עזב נתן את עזה עם קבוצה גדולה מתומכיו, כולל חמיו ומשפחתו, וב-‏20 לנובמבר כתב מדמשק לשבתאי צבי כי הוא בדרך לראותו, כנראה על פי הזמנה ששיגר צבי עצמו. אמונתו באיש שמשח בעצמו לא נתערערה. כבר מלכתחילה רמז לסיבות מיסטיות להמרה, ואז גם החל חותם בשם ''נתן בנימין'', השם שהעניק לו שבתאי צבי בעזה. בפסחו על הקהילות הגדולות, שהוזהרו על ידי רבני קושטא, הגיע בסוף ינואר 1667 לברוסה. משם כתב איגרת לאחיו של שבתאי צבי באיזמיר, ראשונה בשורה ארוכה של כתבים המגנים על המרתו של שבתאי צבי ועל המשך שליחותו. בברוסה איימו עליו בחרם אם לא יעזוב את העיר ויידום, והוא המשיך עם שישה מלווים בלבד, ביניהם שמואל גנדור ממצרים, שליווה אותו עד יום מותו. מאמצע מרץ עד סוף אפריל שהה באיזמיר, נפגש עם כמה מאמינים, אך הרבה להתבודד, הסתייג מזרים ואף נהג בגסות כלפי משלחת משלוש קהילות בצפון איטליה שעשתה את דרכה לשבתאי צבי וביקשה לשוחח עם נתן. נשתמר תיאור פרטי פגישתו עם הכומר ההולנדי קונן ב-‏25 באפריל. בדרכו לאדריאנופול נעצר באיפסולה הסמוכה ונחקר על ידי משלחת מאדריאנופול וקושטא. ב-‏31 במאי נאלץ לחתום על התחייבות לא להיכנס לאדריאנופול, לא להתכתב עם שבתאי צבי, לא לזמן אסיפות ולהודות בטעותו, אם לא יופיע המשיח עד 14 בספטמבר – תאריך שנקבע על ידו עוד קודם. לאחר מכן חזר בו נתן מכל ההתחייבויות הללו בטענה שלא חתם עליהן מרצונו החופשי ולמעשה נאנס לעשות כן.

כדאי לשים לב ליצירתו המפורסמת ביותר של נתן, הלא היא הקבלה השבתאית בכבודה ובעצמה. טיעונו המרכזי היה שהמרת הדת של שבתאי צבי נועדה להעלות את הניצוצות הקדושים המתרכזים עתה באיסלם, ניצוצות שרק המשיח עצמו יכול לגאול. לשם כך הוא חייב לרדת לתהום ה''קליפה'', לקבל למראית עין את שליטתה וכך לבצע את החלק המסובך ביותר של שליחותו על ידי כיבוש ה''קליפה'' מבפנים, כמרגל במחנה האויב. הוטל עליו להתבזות ולהיקרא בוגד בטרם יתגלה במלוא תפארתו בפני העולם כולו. בהנחת הפרדוכס על משיח מומר – גואל טראגי אך לגיטימי - ביסודה של התיאולוגיה החדשה, הניח נתן את היסוד לאידיאולוגיה השבתאית במאה השנים הבאות.

יתר על כן, התיאולוגיה של נתן הסבירה גם את אי-כפיפותו של המשיח לחוקי התורה. לשיטתו של נתן, קיימים באינסוף שני סוגי ''אורות'', אור מלא מחשבה (המכיל את כל הכוחות המתמקדים במעשה הבריאה) ואור נטל חשבה (המכיל את יתר הכוחות באינסוף). מאז הבריאה נאבקת נשמתו של המשיח, תוך יסורים מרובים, על שחרורה מתחום האור נטול המחשבה, כדי למלא את תפקידה הגדול – פתיחת החלל הקדמון (כלומר, זה שקדם לבריאה) לחדירת האור מלא המחשבה ולהביא את התיקון ל''קליפות'' המייצגות את הרוע. בכך שונה תפקידו של המשיח מזה של יתר בני התמותה: הם פועלים באמצעות מצוות התורה, ואילו הוא – בהיותו קשור אל האור נטול המחשבה – לא הושם מעולם תחת שלטון התורה. דוקטרינה זו אפשרה לנתן להגן על ככל מעשה של שבתאי צבי שהיה זר לדת היהודית. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין עד כמה היא סתרה את כל ערכי היסוד של הדת המוכרת והממוסדת.

נתן הוסיף לנדוד ברחבי הבלקן. הוא נדד בחשאי דרך תרקיה ו-יוון, שם הייתה עדיין אהדה חזקה לתנועה השבתאית. בראשית 1668 הגיע לקורפו וארגן שם אסיפות חשאיות של תומכים. ביוזמת שבתאי צבי יצא לבצע טקס מיסטי ב-רומא, מקום מושב האפיפיור. כשהגיע לוונציה, ב-‏20 במרץ, גרם ביקורו להתרגשות ולחששות ורק בלחץ מגבוה קיבל אישור להיכנס לגטו היהודי. במשך שבועיים נחקר על ידי הרבנים כשהוא מוקף מעריצים, וממש כפי שהיה באיפסולה הודה בשגיאותיו בפני הרבנים – שפרסמו את הודאותיו ברבים – וחזר בו מהודאתו בהצהרותיו למאמינים. מוונציה נדד לבולוניה, פירנצה וליבורנו, שם שהה מספר שבועות בחוג מאמינים ומשם המשיך ל-רומא. בראשית יוני ביצע שם טקסים סודיים דוגמת שלמה מולכו ותוך ימים ספורים הלך לאנקונה ונפגש שם עם הרב מהללאל הללויה, מאמין נלהב, שתיאר בפירט את פגישתם. אז גם כתב והפיץ חיבור אפוקליפטי על שליחותו לרומא. נתן חזר לטורקיה ועשה זמן מה עם שבתאי צבי באדריאנופול. שישה חודשים שהה בסלוניקי וקבוצת חכמים נתרכזה מסביבו. נתן לא עזב עוד את מקדוניה ואת בולגריה ושהה בעיקר ב-סופיה, אדריאנופול, קסטוריה וסלוניקי, לבד ממסעות חשאיים אל שבתאי צבי ששהה מ-‏1673 בגלות באלבניה. רבים מרבני מקדוניה עמדו לצידו למרות החרמות הכבדים ונתן שמר על קשרים גם עם מנהיגים שבתאיים אחרים שראו בו מנהיג. ב-‏1676, כשהלך המשיח השבתאי לעולם שכולו טוב והוא בן חמישים שנים בלבד, הפיץ נתן העזתי את הרעיון לפיו שבתאי צבי ''נבלע באורות העליונים'', כלומר הפך לחלק מהאלוהות.

ב-‏1680 הלך גם הנביא מעזה לעולמו, והוא בן שלושים ושבע בלבד, ונקבר בסקופיה שבמקדוניה.

מכתביו של נתן משקפים אישיות חזקה, אם כי המכתבים הספורים שנשתמרו מההתכתבות הרבה שלו עם שבתאי צבי מבטאים כניעה והערצה – בניגוד מוזר לעליונותו המוסרית והאינטלקטואלית ביחס לשבתאי צבי. למרות שלא נתבקש על ידי שבתאי צבי להתאסלם, הגן נתן גם על ה''נבחרים'' שעשו כן בפקודת שבתאי צבי. אף על פי כן היו גם תקופות של מתח בין השניים. לאחר מות שבתאי צבי המשיך נתן – אף כי מיעט – להטיף בבתי הכנסת של סופיה כי שבתאי צבי ''נעלם'' בספירות העליונות יותר, משם יחזור ב''יום השם''. על נתן נפוצו אגדות רבות ולקברו בסקופיה עלו שבתאים לרגל במשך דורות. המצבה, שכתובתה נשתמרה, נהרסה במלחמת העולם השנייה. רישום דיוקן שלו, שנעשה בידי יורד ים שפגש בו בעזה בשנת 1665, פורסם בזמנו ואפשר שהוא אותנטי. על גורל שני בניו לא ידוע דבר.

בין 1665 ל-‏1679 עסק נתן בפעילות ספרותית מגוונת. כמה ממכתביו הם, למעשה, מסכתות תיאולוגיות. תחילה כתב ''סדר הפסקה של 6 ימים ו-‏6 לילות'' עם סדר ''תיקוני תשובה''. חיבורים אחדים בביאור חיזיון תהליך הבריאה שלח נתן לקהיר, ומהם נותר רק ''דרוש התנינים''. לאחר המרת שבתאי צבי התייחס נתן לתפקיד המשיח ולמעשיו הפרדוכסליים ב''ספר הבריאה'' שנכתב בשני חלקים ב-‏1670 ונודע גם בשם ''רזא כעובדה דבראשית''. הספר נמצא בכשלושים כתבי יד עד לאמצע המאה השמונה עשרה ובכמה מהם יש הקדמה ארוכה. ספרו ''זמיר עריצים'' (הידוע גם בשם ''דרוש המנורה'') עוסק במעמד התורה בימות המשיח וצידוק האנטינומיזם של שבתאי צבי. מאיגרותיו למאמינים נודעת חשיבות רבה לסנגוריה הארוכה על שבתאי צבי שנכתבה, כנראה, ב-‏1673. קטעים מחיבורים אחרים מפוזרים במספר כתבי יד. שלושה פיוטים ארמיים משלו, לשלוש הרגלים, הוכנסו אל תוך הספר האנונימי ''חמדת ימים'', ספר מוסר ואורחות חיים מראשית המאה השמונה עשרה. מחבר הספר היה שבתאי-חסידי, אך זהותו עלומה ואין כל יסוד לדיעה כי היה זה נתן העזתי. אמרותיו והנהגותיו לאחר מות שבתאי צבי נרשמו על ידי ישראל חזן מקסטוריה, שהיה מזכירו במשך שלוש שנים. ליקוטי מנהגיו המיוחדים נערכו על ידי תלמידיו בסלוניקי (שראו בו התגשמות של האר''י) והופצו בטורקיה ובאיטליה, והם נמצאים במספר גירסאות. קיצור שיטתו של נתן נכלל כחלק הראשון בספרו של יעקב קופל ליפשיץ ''שערי גן עדן'' ונדפס כטקסט קבלי מוסמך בלי שהוכר אופיו הכופרני.

תמה פרשת חייו של הנביא מעזה. נבואותיו הביאו לשבר אדיר בעם היהודי, שבר שממנו לא התאוששה היהדות עד ימינו אלה. הוא הוא האיש שיצר את התנועה שהולידה נביאי שקר שמרביתם נשכחו והתפוגגו אל תוך דמדומי הערפל שבהם נותרה עדיין צלליתו העצומה של האיש מאיזמיר. הוא שנבואותיו השתבשו בזו אחר זו, ממש כנבואתו של הרב מרדכי אליהו ש''היה לא תהיה'' נסיגה מעזה. שהרי משיחי שקר קמים והולכים מדי כמה שנים ורק עוצמת נבואתם היא שקובעת את משקלם הסגולי.

אחד הפרדוכסים הגדולים ביותר של ימינו נעוץ בעובדה שדווקא חובשי הכיפות הסרוגות שהתפללו בדבקות עצומה מתוך אמונה עמוקה שהתפילה והכוונה יביאו את הקדוש ברוך הוא לסכל את הפינוי נאלצים עתה להתמודד עם השבר שבקריסת מערכת ההנחות הזאת. ''השאלות המרתקות מכולן'', כתב על כך אבישי בן חיים, ''עוסקות בנושא האמונה ובשאלות ''למה ה' עשה לנו את זה?'' ו''לאן הלכו כל התפילות שלנו? למה הוא לא הושיע אותנו? כל כך ביקשנו, כל כך רצינו. ובשביל מי רצינו, למען כבודו יתברך! למען גילוי שמו בעולם! אז למה ה' הטוב גורם לחילול שמו, הרי לא קשה בעיניו לעשות לנו איזה נס?'', כלשון שאלה שנשלחה לרב זלמן מלמד. איך זה לא שעה האל לתפילות הרבות ובכללן לתפילה הגדולה אי פעם בכותל המערבי, שנערכה ערב ההתנתקות?''

עכשיו, אגב, הם מתנבאים גם על קריסתה של הציונות החילונית. ראש הממשלה יהיה דתי, הסנהדרין יחליף את בית המשפט העליון ובא לציון גואל. כיסופי הגאולה הללו, שמצווה לקרבם באמצעות תפילה ומעשים שהם לרצון האל, מביאים אלינו את הנתנים והשבתאים החדשים בדמותם של רבני יש''ע ושאר חוזים שאינם מהססים לטלטל את אמונות מעיציהם אנה ואנה ללא התחשבות במציאות הגשמית או מתוך התעלמות ממנה.

הוא שאמרנו: משיחי שקר יש בכל דור ודור. פעם הם באים מעזה ופעם הם מבקשים להחזיק בה. רק הנסיבות משתנות. אבל בסופו של דבר לא הם אלה שמשלמים את המחיר אלא תלמידיהם וצאצאי תלמידיהם.

באדיבות אתר אפלטון