אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שכונות ביצירתם של משוררים וסופרים


התמונה של בן ציון יהושע

סיפור הפרברים / שלושה יוצרים שלוש שכונות הנחה וראיין: בן-ציון יהושע

"יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. יש שכונות מיוחדות לאשכנזים ויש שכונות מיוחדות לספרדים. ויש מהן שאשכנזים וספרדים דרים בהן כאחד....ואין לך כל שכונה ושכונה שאין בה בית כנסת, ויש שהעמידו כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות ותלמוד תורה." (ש"י עגנון, תמול שלשום, עמ' 200)

בבית הסופר בתל-אביב נערך לא מכבר ערב שנשא את השם 'סיפור הפרברים'. הסופרים אורציון ישי ועוזיאל חזן והמשוררת כרמלה בן ישי – שלושתם יוצאי שכונות בירושלים ובתל-אביב. מתוך בחינה של יצירותיהם, עלה דיוקנן של השכונות אוהל משה [מונטיפיורי] ומחנה ישראל בירושלים ונווה צדק בתל-אביב הקטנה. אין אלה סיפורי זעם כיאה לסיפור פרברים, אלא סיפורי חיים וחטיבות חיים בעולם הולך ונעלם, שצמחו מתוך השכונות הוותיקות בארץ, הותירו רישומן על היוצרים והונצחו גם בשלושה ספרים, שיצאו לאור לאחרונה:

1. 'לשתוק עם פרננדו' (קובץ סיפורים, הוצאת כרמל) מאת הסופראורציון ישי, שעלילותיו מתרחשות בסמטאות שכונתו 'אוהל משה' בירושלים, זירתו של יצחק נבון ו'-בוסתן ספרדי', שבה התגלמה תרבות לדינו במיטבה.

2. 'זה לא אותו הבית' (רומן - בהוצאת ביתן), מאת הסופר עוזיאל חזן, שעלילתו מתרחשת ב'מחנה ישראל' – השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, אחרי משכנות שאננים של מונטיפיורי, שהוקמה על ידי יהודי צפון אפריקה וקדמה לנחלת שבעה.

3. 'זמן הכרם', קובץ שירים, בהוצאת 'בימת קדם' מאת המשוררת כרמלה בן ישי, שזירת ההתרחשות של שיריה היא שכונת נווה צדק בתל-אביב הקטנה.

המשורר בלפור חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים: סיפור הפרברים - אירוע ספרותי על שכונות / תאומי שירה: בלפור והרצל חקק

יו"ר אגודת הסופרים העברים המשורר בלפור חקק שוחח על הבית והשכונה כזירות התרחשות לסופרים, שדרו בסמיכות מקום זה לזה – חיים באר, עמוס עוז,בן-ציון יהושע ו-דן בניה סרי. ניתן למשוך קו גיאוגרפי מיוצר ליוצר ובכל זאת הם תיארו את עולמותיהם מנקודות מבט שונות לחלוטין. גם יצירתם שלהרצל ובלפור חקק שואבים את ייחודם מבארות הזכים של השכונה הירושלמית שבה צמחו וגדלו. "סיפור הפרברים", אומר המשורר בלפור חקק, "אין שם יאה ממנו לאירוע, שבו שלושה יוצרים מבטאים ביצירתם את הגעגוע לשכונת ילדותם. שתי שכונות ירושלמיות - אוהל משה ומחנה ישראל, ושכונת נווה צדק, שהייתה המסד לתל-אביב.

החיים האמיתיים מתרחשים בפרברים, במקומות הסמויים מן העין. שם קמו בשנות היישוב שכונות חצר, שבהן חיו בתוך קהילה. אז עוד לא היו שיכונים, אז אנשים חיו באמת זה ליד זה, זה בתוך זה. גם אני גדלתי בשכונת חצר בירושלים, שכונת בתי סיידוף. כולם גרו אז בתנאי מחסור, בבתים קטנים. ולכן הילדים היו בחצר כל הזמן. שם התנהלו החיים האמיתיים ליד בורות המים.לכל שכונה יש זהות משלה. כאשר שואלים ירושלמי איפה הוא גר הוא מציין את עירו אך גם את השכונה שבה הוא גר. אם אתה אומר "נחלאות", "רחביה", "קטמון", "אבו בסל", השם נושא עמו ארומה מיוחדת. השכונה שלך מאפיינת אותך. אמור לי מהי שכונתך ואומר לך מי אתה. בלכתך בשכונות הישנות של ירושלים אתה מגלה שם מוזיאון אתנוגרפי של עדות ותת עדות. מתברר שכור ההיתוך לא מחק הכל. הדור השני והשלישי מחפשים שם את העבר הקהילתי. ובלכתך בנחלאות בירושלים, מתברר לך שאין בית כנסת ליהודי פרס. יש בית כנסת ליזדים, לשירזים ולטהרנים. וכך אין בית כנסת של תורכים. יש בית כנסת של ג'רמוקלים, של דיארבכרלים ושל אורפלים. ולכורדים יש בית כנסת לבראשים ויש – לעמדים. עדיין נשמרות הזהויות התת עדתיות.

כשנבנתה שכונת "שבת אחים" בתוך מיתחם ה"זכרונות" וה"נחלאות", היו שדרשו את השם שב"ת אחי"ם כשם שמבטא בראשי תיבותיו את פסיפס העדות בשכונות אלה: שפניולים, בוכרים, תימנים, אורפלים, חלבים, יוונים, מוגרבים. השכונות הירושלמיות שעליהן ידובר היו המסד ליציאה של היהודים מן החומות בירושלים: אוהל משה (1882), ומחנה ישראל (1867). מחנה ישראל נמחקה תקופה ארוכה מן ההיסטוריוגרפיה הציונית, למרות שהייתה השכונה השנייה בתהליך היציאה מן החומות, והיא קדמה לנחלת שבעה. והשכונה התל אביבית נווה צדק הייתה המסד לעיר תל אביב וקדמה לה.

שלושה סופרים עימנו הערב: אורציון ישי מבטא בכל יצירתו את תבנית נוף מולדתו. שכונת אוהל משה הוקמה כשכונה ספרדית, ותושביה מתפארים תמיד שמשפחת נבון גרה שם. עוזיאל חזן הציב יד לשכונת מחנה ישראל, תיעוד ספרותי לעולם יפה שהיה ואיננו, עולם שבו גרים ערבים ויהודים זה לצד זה בשכונה אחת. כרמלה בן ישי מתעדת בלשון ייחודית ומוסיקאלית את האבות והנפילים שהקימו את שכונת נוה צדק, והיא מתרפקת בגעגועים גם על האמהות המייסדות, שמהן היא שואבת את מה שהיא היום.

הסופרבן-ציון יהושע, מנחה האירוע, מבטא ברומנים שלו 'שתיקת התרנגול' ו'פורצי גדר' ובקובצי סיפוריו 'עיר באופק' ו'תה אנגלי בירושלים' את שכונת הבוכרים, התוחמת עם כרם אברהם ותל-ארזה מחוזות ילדותו של עמוס עוז בספרו "סיפור של אהבה וחושך". כמה מרתק לראות את השכן חיים באר, המתאר את השכונות הסמוכות שלו גאולה ומאה שערים. ולא הרחק משם יצר דן בניה סרי. סופר סופר ונקודת מבטו".

אורציון ישי: גלריה מרתקת של דמויות פשוטות בספר 'לשתוק עם פרננדו'

לשתוק

'לשתוק עם פרננדו' / אורציון ישי. הוצאת כרמל

סיפוריו של אורציון ישי מותחים חוטים גלויים וסמויים בין ירושלים לאמריקה הלטינית. בספר שלפנינו ירושלים שזורה בספר - בעבותות אהבה עם אמריקה הלטינית. על בימת החיזיון של הסופר עולות דמויות ירושלמיות לצד מקסיקניות, ספרדיות וצ'ילניות. זהו ספרו השביעי של הסופר אורציון ישי במשפחת ספריו המרתקים, הכוללת סיפורים קצרים ורומן. ישי היה בן 30 כשסיפורו הראשון 'פרחים על קברו של המורה לתנ"ך' ראה אור במוסף הספרותי של 'דבר'. מאז ראו אור ספריו 'הכל באותו יום' (1976), שזיכה אותו בפרס הקהילה היהודית במכסיקו; 'על החוטים ועל לאורה' (1979); 'צבעונים' (1980), שזיכה אותו בפרס משרד החינוך והתרבות; 'סגורה לרגל שיפוצים' (1995); 'חבצלות לקצין צעיר' (2001); 'עידן השמש החמישית', רומן (1999); 'לשתוק עם פרננדו' (2005). אורציון ישי הוא גם חתן פרס ראש הממשלה לספרות. ישי פרסם גם ספרי לימוד, שנתקבלו באהדה על-ידי תלמידים ומורים: מבוא למקרא ופירוש חדשני על ספר תהילים, שזכו למהדורות הרבה.

בקרוב יציין ישי 30 שנה מאז הופעת ספרו הראשון. הרבה צבעים, טעמים וריחות מאכלסים את סיפוריו. ספריו הם תמיד משב רוח מרענן המביא את הטיפוסי ואת המיוחד והיוצא דופן בתוך העולם שבו המחבר נולד, צמח והתבגר. סיפוריו הם גם מזכרת מגלריה מרתקת של אנשים פשוטים של יומיום, במובן החיובי של המילה. אנשים של אתמול.אורציון ישי נולד בירושלים להורים יוצאי מונסטיר (ביטולה) במקדוניה, שאבות אבותיהם בני ארגוניה בספרד התיישבו בה אחרי הגירוש. הוא התחנך בתלמוד תורה 'בית אהרון', לאחר בחינות הבגרות, סיים תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בספרות, מקרא וחינוך. לימד בבתי ספר תיכוניים ובבית ספר לחינוך של האוניברסיטה העברית. יצא בשליחות חינוכית מטעם הסוכנות לצ'ילה שם שימש כמנהל בית הספר היהודי בסנטיאגו דה צ'ילי. כמו כן יצא בשליחות למקסיקו שם לימד חינוך, מקרא וספרות בסמינר למורים. אוהל משה – צלילים טעמים וריחות

הצגנו לאורציון ישי כמה שאלות והוא השיב כיד סגנונו הצבעוני:שאלה: אורציון ישי, סיפוריך הירושלמים גדלו וצמחו יחד איתך באוהל משה – מחוז ילדותו של יצחק נבון. אוהל משה הייתה ליצחק נבון הזירה ליצירתו 'הרומנסרו הספרדי' (1968) ו'בוסתן ספרדי' (1998). זהו גם מחוז הילדות שלך ומקור החוויות העזות שלך בירושלים. מה הביא ילד סקרן וחטטן, שעיניו בוחנות, חוטמו מרחרח ואוזניו קשובות, לתת לעולם של אוהל משה ביטוי ספרותי כה נרחב? ספר לנו על עולמך באותן שנות ילדות. ספר לנו על דמיונו של ילד המפליג לעולמות שמאחורי הסיפורים. איך הגעת לחומרים שמהם עיצבת לימים את סיפוריך? האם המקורות שלך ושל יצחק נבון מקבילים?תשובה: מחוזות ילדותי באוהל משה היו כל כך צבעוניים ורוויים צלילים, טעמים וריחות. סיפוריי סובבים סביב ילדות, התבגרות ובחרות בשכונה ירושלמית טיפוסית בתקופת המנדט הבריטי ובשנים שלאחר קום המדינה. הסיפורים משתבצים בהווי צבעוני פולקלורי ירושלמי.שאלה: כבן שלושים היית כשסיפורך הראשון ראה אור. ממתי התחלת לכתוב למגירה?תשובה: הייתי בין הילדים הבודדים בשכונה שלא רצה להיות שוטר, חייל רופא או מדען – רציתי להיות סופר. הרצון הזה הלך וגבר כשהמורה קרא בפני הכיתה את חיבוריי. תמיד כתבתי, בעיקר מכתבים וגם סיפורים קצרים. אבל מרגע שפרופסור אברהם שאנן, עורך המוסף הספרותי של "דבר", פרסם את סיפוריי – ראיתי בכך אישור, שהגשמתי את משאלתי להיות סופר ומאז חדלתי לכתוב למגירה.שאלה: סיפוריך מאכלסים בין השאר גם טיפוסים יוצאי דופן ומטורפים, שירושלים של ילדותנו התברכה בהם. דומה, שמרגע ששלפו את המשוגעים מרחובות ירושלים ואשפזו אותם במוסדות סגורים – משהו משלימותה וצבעוניותה של העיר נפגם. מה מושך אותך בדמויות יוצאות דופן אלו?תשובה: ירושלים של ילדותי הייתה מלאה במטורפים ובמטורפות של אביב ושל שלהי קיץ, שביקרו בשכונתנו לשמחתם של שובבי השכונה. היה בהם משהו מושך ומסתורי כאחד. ריתקו אותי במיוחד המעשים המוזרים והבלתי צפויים שעשו. 'יעוּב איל טייח' היה משתגע דווקא בתקופת הסליחות. בלילות אלול הסתובב בחשיכת הלילה בשכונה ושר שירים בארמית עתיקה ממולדתו שבהרי כורדיסטאן. הייתי בן שבע או שמונה, ילד מפוחד בשלוש לפנות בוקר בדרכי ל'סליחות'. עמדתי קפוא ומוקסם והאזנתי מרותק לשיריו. 'אלי פאצ'ה' המשוגע הופיע באביב לקראת פסח, רקד צ'רלסטון ושר לשמחת כולנו. 'קשר לאחד' הייתה מטורפת גאונית, בת למשפחת מדענים יקית, שדקלמה הרצאות שלימות על הקוסמוס ומערכת הכוכבים. 'מזליקה לה לוקה' המשוגעת גרה בשכנותנו שעקבתי בשקדנות אחר שיגעונותיה. סקרן אותי גם 'נביא שקר' המטורף העיוור. המטורפים האלה לא רק בידרו אותי אלא גם העשירו את דמיוני ומצאו מקומם הנכבד ביצירותיי.שאלה: הלשון שלך היא לשון ירושלמית ספרדית עשירה ומדויקת. יש בה מן המכמנים של בית הכנסת ומן הלהג של שיחות החולין ליד הבור, הפיילה, הפתילייה והפרימוס בחצר הירושלמית, העשירה בביטויים בלאדינו, בערבית, בעברית וב...יידיש. מהם מקורותיך הלשוניים?תשובה: חיינו בעולם רב לשוני בבית, בחצר ובשכונה. אוזנינו היו כרויות וקלטנו בהיסח הדעת פתגמים, ביטויים וניבים. תרומה מיוחדת תרמו לנו בית הכנסת, תלמוד תורה והספרות התורנית שקראנו ושיננו וכן מדרשים ואגדות, לצד הספרות העברית החדשה והמתורגמת בספריית בית הספר. באין רדיו, טלוויזיה או סרטים קראנו כמויות עצומות של ספרים. עם סביבתנו הקרובה תקשרנו בלאדינו, בעברית ובערבית מדוברת.שאלה: בסיפוריך יש הרבה דמויות נשים, גם יצרים ובעלי יצרים אינם חסרים. כל זה לגיטימי ונאה. יש תחושה שהאישה מהלכת עליך קסם וזה לא משנה אם מדובר במאהבת, בדמות אם, אחות, שכנה רכלנית – מה מריץ אותך בסיפורי הנשים? האם זה הפמיניזם, הערצת המין היפה ואולי זה מן מצ'ואיזם ירושלמי?תשובה: למזלי גדלתי בחברת נשים. אחיי הגדולים יצאו בשליחות המדינה שבדרך מחוץ לבית והשכונה ואני הילד נותרתי עם אימי ושתי אחיותיי ועם כל השכנות שאהבו ללגום עם חברותיהן פינג'ן קפה ריחני של אחר הצהרים בחצר ולהמתיקו באבקת רכיל עסיסית, מבלי לתת דעתן לילד הסקרן והחטטן, הבולע בצמא ומפנים את סיפורי האהבות, האכזבות, הבעלים הבוגדניים, המריבות עם החמות וכל החדשות על השמחות הקרובות. כך ראיתי את הכוח הנשי במיטבו.שאלה: יצירתך אינה ממוקמת רק בירושלים אלא גם בספרד ובדרום אמריקה – האם אתה שבוי בין הספרדיות הירושלמית האוטנטית שלך לבין הגלגול הספרדי שלך במחוזות רחוקים?תשובה: הסגירות של השכונה, על כל מעלותיה, הביאה גם לדחף גדול לפרוץ החוצה אל העולם הגדול, עליו קראתי ונכבשתי בהרפתקאות הגיבורים הספרותיים, תוך טיפוח החלום שאגיע אי-פעם לכל המחוזות האלה. השליחויות החינוכיות לדרום אמריקה וספרד העשירו מאוד את עולמי ויצירתי והחזירו אותי לא פעם אל השורשים הספרדיים שלי. חלק מההרפתקאות והגילויים והגלגולים המפעימים האלה באו לידי ביטוי בסיפורים וברומן.שאלה: סיפוריך כתובים בהומור דק, מתוך חיבה ואהבה לדמויות שאתה משרטט – האם העולם שעליו אתה כותב היה רך וחנון? האם לא היו באוהל משה שנאה וקינאה, כדרכם של בני אדם?תשובה: יש בי אהבה לכל הגלריה של הדמויות המתוארות בסיפוריי וגם מתוך התחושה שהעולם הזה, על שלל דמויותיו הציוריות והמיוחדות הולך ונעלם. אין לטעות – אין כאן רק נוסטלגיה אלא גם תיאורים של עולם שהיו בו יצרים עזים ודווקא מפני שהם היו מודחקים ומופנמים הייתה תחושה של רעידה וולקנית פנימית המאיימת לפרוץ ונעצרת על הסף. אבל ברגע שהיא פורצת... נו, בשביל לדעת את ההמשך יש לקרוא את הסיפורים והרומן.

עוזיאל חזן – 'זה לא אותו הבית' – 'נחלת שבעה' ניסתה ליטול את זכות הראשונים של 'מחנה ישראל'

עוזיאל

עוזיאל חזן – 'זה לא אותו הבית

השכונה הראשונה שהוקמה בירושלים אחרי משכנות שאננים של מונטיפיורי הייתה שכונת מחנה ישראל, שנוסדה מחוץ לחומות בשנת 1866 ולא נחלת שבעה שנוסדה בשנת 1869. ראשוניותה של שכונת 'מחנה ישראל' טושטשה על ידי מייסדי נחלת שבעה. על המתיישבים הראשונים היה להילחם בתוך השממה בחיות טרף, בשודדים ובפחדי לילה אמיתיים ומדומים. מחנה ישראל, שלא כמו משכנות שאננים של מונטיפיורי, הייתה השכונה הראשונה בירושלים שהוקמה ביוזמה ובמימון פרטי של מייסדיה. יוזמה עצמית ראשונית של הקהילה המוגרבית – יהודי צפון אפריקה. עד בואו של הרב דב"ש – דויד בן שמעון – הם היו חלק מהקהילה הספרדית בירושלים, שקיפחה אותם בכספי החלוקה. אורותיו של בית הכנסת בשכונה נראו בלילה למרחוק. חומות העיר העתיקה נשקפו מבתי השכונה. שערי השכונה [כיום ברחוב אגרון] נסגרו בלילות כדי להבטיח את שלום הדיירים. אופיה של השכונה מזכיר את הבנייה בעיר העתיקה: חצרות פנימיות מוקפות בתים, בהן משולבות קשתות.שלא כמו בנחלת שבעה שחיו בה רק יהודים, במחנה ישראל היה מיפגש אתני במלוא מובן המילה של יהודים, מוסלמים ונוצרים, שחיו זה לצד זה בהרמוניה.ספרו של חזן הוא רקוויאם לחיים שהיו ב'מחנה ישראל' משלהי מלחמת העולם הראשונה ועד לשנות השבעים של המאה העשרים.גיבור הרומאן הוא יוסף קרוצ'י, שדרך מבטו עולים מאורעות מעברה של השכונה ותושביה. יוסף קרוצ'י מגיע בסופו של הרומן בשיבה מאוחרת אל מחוז ילדותו. מביט בגן של לורנצו ואינו מאמין. מביט בבית ואינו מאמין. הוא, שהיה בשר מבשרו של המקום, חש תחושה של זרות והוא אומר משפט מפתח: "זה לא אותו הגן, זה לא אותו הבית" (עמ' 269). בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בשעת הדמדומים של השלטון העותמני בארץ מגיעה משפחת קרוצ'י בדרך הים, לאחר מסע הרפתקני ממושך, היישר אל שכונת גבול ירושלמית. שכונה הצופה אל החומות ומנתצת מחיצות, שדמויותיה מרתקות, ציוריות ומיוסרות. יהודים, נוצרים ומוסלמים החולקים שמחה, צער ומנוסה, כשהם מגשרים על אמונות ודתות. הדמויות תועות ומרחפות במסע אנושי רגיש וכאוב בעיבורן של מלחמות ושנאות, שכופות דתות ודעות.בספר מובא סיפורה של עקירה ובריחה, חזרה אל מחוזות ילדות שנמוגו ולבית ששוב אינו אותו הבית. זהו גם סיפורו של בית אחד, בית לורנצו, נוה עלום וקסום בלבו של גן אפוף מסתורין. סיפורו של יוסף קרוצ'י התם וההוזה שצלילי העוד שלו באים במקום מילות תפילה לשמיים נעולים, שנגינתו מנסה לאחד בין דתות מסוכסכות, תחת עץ הדפנה בגן לורנצו ובבוסתנו של אבו-חנא. סיפורן של נשים מיוסרות ועזות אופי התועות בסמטאות ערפיליות, כשכדורים שורקים מעל לראשיהן. נשים הלכודות בין עקרות מרצון לבין עקירה מאונס. נשים מלאות לב, הצדות פרפרים בשדות פרגים של אהבות אבודות.הסופר עוזיאל חזן נולד בכפר תמרזשת שבאטלס הגבוה במרוקו. עלה לארץ בשנת 1955. התחנך בעליית הנוער ומאז 1974, לאחר שירותו הצבאי ולימודיו האקדמיים, הוא משמש כעורך דין ונוטריון בירושלים. הסופר עוזיאל חזן הוציא עד כה שבעה ספרים: 'נביחות אל ירח כבוי' – סיפורים – 1976 - הוצאת לדורי; 'ארמנד' – נובלה – 1981 – ספריית פועלים; 'אל שלגי האטלס' – ספר ילדים – ספרית פועלים – ביוזמת משרד החינוך והתרבות; 'חותם ברבריה' – רומן – 1991 – הוצאת ביתן; 'מבחן החלב' – רומן היסטורי – 1996 – ספרית פועלים; 'כקליפת אגוז' – מחזה – 1998 – בהוצאת מכון בן צבי ומשרד החינוך; 'מחנה ישראל' – מחקר על השכונה הירושלמית; 'זה לא אותו הבית' – רומן היסטורי – 2003 – הוצאת ביתן. 'בוא אליי לאימלשיל' – נובלה – הקיבוץ המאוחד. עוזיאל חזן זכה בפרס היצירה מטעם משרד ראש הממשלה ובפרס היובל של עליית הנוער. ספרו 'מבחן החלב' – הוסרט בחו"ל בשם 'זאיה'. כמה מספריו תורגמו לשפות אחרות."יש אנשים בשכונה המוחקים את העבר ומנציחים את ההווה, שיהפוך מחר לעבר, וימחק שוב בידי הבאים אחריהם"שאלה: עוזיאל חזן, ספרך נראה כרומן תיעודי היסטורי. נראה שאתה שבוי בחבלי קסם לדמויות העבר. ספרך 'מבחן החלב' עוסק ביהודי קזבלנקה. ספרך האחרון 'זה לא אותו הבית' עניינו ההתיישבות של יהודי צפון אפריקה בירושלים. האם זאת הדרך שבחרת לספר את סיפורם המרתק של יהודי צפון אפריקה? האם זה עולם שהיה ונעלם – או נוסטלגיה שיש בה גם רגעי מתיקות? בנסיבות האלה, איפה ממוקם ההיסטוריון ואיפה הסופר? האינך חושש שיסווגו אותך כסופר בעל נטיות אתניות?תשובה: האם סופרים זרום אמריקאים שכותבים על אינדיאנים הם סופרים אתניים? או סופרים ישראליים הכותבים על ילדותם בפולין או ברוסיה? כל כתיבה מעצם טבעה יונקת ממחוזות של זיכרון או של חוויה ואלה מתרחשים באתרים גיאוגרפיים ובקרב שבטי אנוש אלה או אחרים. מעצם טבעה כל עלילה מתחוללת באיזה שהוא מרחב של זמן, עבר הווה או עתיד. לעתים משמש לה אירוע או תקופה היסטורית כבמת התרחשות אני מפנה אותך למוטו של הספר: "אבו חנה אומר בהמשך, שיש אנשים בשכונה המוחקים את העבר ומנציחים את ההווה, שיהפוך מחר לעבר, וימחק שוב בידי הבאים אחריהם."שאלה: יוסף קרוצ'י הוא דמות מרכזית ברומן. הוא בא להתגורר בשכונה כמעט יובל שנים לאחר ייסודה (1866), בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. אין זה כבר דורו של המייסד ר' דויד בן שמעון [רדב"ש]. דרך מבטו של קרוצ'י אנו מקבלים את סיפורי השכונה. התוכל להתייחס לתהליך הכתיבה של הספר ולטכניקה שנקטת? תשובה: הספר נכתב כתוצאה ממפגש עם קרוצ'י בבית האבות משען בירושלים. איש בן 94 עם בריאות שלמה וזיכרון מופלא. עם יוסף קרוצ'י, האנטי גיבור, אני מסייר בשכונה והוא חוזר לאחור אל ימי נעוריו ודרכו נפרסת כל העלילה. קדמו לכתיבה ראיונות עם אנשים רבים בשכונה וסביבתה, כולל במנזרים ובקרב ערבים ונוצרים שהתגוררו או שהיה להם קשר למחנה ישראל. הפתיח מתרחש בבית האבות, כאשר שני כתבי מקומון באים לראיינו.שאלה: במשך שנים ניסו לשכתב את ההיסטוריה של היציאה מהחומות ולהציג את נחלת שבעה כראשונה, תוך התעלמות ממחנה ישראל שקדמה לה. האם בין השיטין של ספרך אתה מתמודד עם דורסנות ההווה – ראה דוגמה זועקת של ימין משה, שעברה נמחק ותושביה האוטנטיים סולקו מבתיהם לטובת שועי הארץ והעולם? תשובה: השכונה נשכחה כבר סמוך להיווסדה וננטשה פעמים אחדות. היותה השכונה הראשונה מחוץ לחומות ביוזמת יחידים נדחקה מתחת לאבק ההיסטוריה והבכורה הוענקה לנחלת שבעה שהוקמה ארבע שנים אחריה[ מחנה ישראל נוסדה ב-1856 ונחלת שבעה ב-1869. משכנות שאננים [ימין משה] נוסדה ב-1860 שלא ביוזמת יחידים.שאלה: ברומן עולה תמונה של חיים משותפים של יהודים, נוצרים ומוסלמים – התוכל לפרט מה ייחודה של שכונה זו לעומת שכונות אחרות בירושלים.תשובה: עם פרוץ מלחמת העצמאות תושביה הלא יהודיים ברחו, פרט לשתי ישישות, סט. אילני ומדאם עפיפי שנשארו. חלק מן התושבים הלא יהודיים הסתתרו במנזרים הסמוכים [מנזר לזארוס ואחיות הוורדים. רובם נסו לחברון, העיר העתיקה והיגרו לחו''ל. בתום מלחמת העצמאות חזרו חלק מן התושבים הלא יהודיים ומצאו שבתיהם נתפסו בידי עולים מתורכיה, איראן ומרוקו שזה עתה הגיעו. התושבים האוטנטיים מצאו את עצמם נדחקים בצפיפות עם העולים וכבר "זה לא אותו הבית". נראה שציטטה מתוך הספר תתאר במלוא עוצמתה את השכנות המופלאה ואת הקשר הנפשי בין יהודים לנוצרים ומוסלמים:

"בשכונה לא זוכרים ליל תשעה באב מוזר שכזה. גם משום שזו הפעם הראשונה שהם נשארים בשכונה ולא יוצאים באותה צעדת לוויה לכותל המערבי, יחד עם אבלי ירושלים. מגיעים גם השכנים המוסלמים והנוצרים. הוא מזמין גם את הרב שלוש שויתר הפעם על מינהגו לשבת על מחצלתו ברחבת הכותל. השכנים הגויים עומדים מסביב בידיים שלובות, מתוך סקרנות מהולה ברגשי הזדהות עם סמל לחורבן ערטילאי ומרוחק. הם חשים כמי שעורכים ביקור ניחומים אצל שכן יהודי. רתוקים לנעימות הנוגות, חשים צמרמורת. מהם מזילים דמעה, כאילו מדובר באסון אישי שקורה עכשיו. הם נסחפים עם בכיים של השכנים והידידים ולמראה הנשים היהודיות השורטות את פניהן" (עמ' 96-97).

כרמלה בן ישי – זמן הכרם – 'ז'אנר המטשטש את הגבול הדק בין המילים למוסיקה'

כרמלה בן ישי - משוררת ואמנית בינתחומית.

אוהֵב אותךָ פשוטבא בשער הכרםלהיות שםאֶצעדות ענוגות חליל, יה ח'לילכּוֹרְכֵנִי בְּקולומוֹשְכֵני רצונועושֶה אותי גוף, עושה אותי עינייםלַגוף, ריח בושם מְשַכֵּראֲהוּבָהמַשָב הָעֵשֶב הָעוֹבֵר בָּרוּח אֵיךְ נֵדַעאֵיךְ נֵדַענֶעֱטָפִים גַעְגוּעִים שִׂפְתותינוקָרוֹת, קָרוֹת בַּמוֹרָדוֹתירידה לצורך עלייה לְעוֹלָם,לְעוֹלָם נֶאֱחָזִים בְּקוֹל הַצְעָקָהלָגַעַת בַתְמימוּתמֵאוֹר הַפְּרָחים בַּמַים הַשְקוּפִים לָתֵתבִּשְׂפָתִיִים יְבֵשוֹת.(מתוך 'זמן הכרם', עמ' ט)

כאשר התפרסמו לראשונה שיריה של כרמלה בן ישי, הם עוררו תשומת לב מיוחדת, לא רק משום התכנים, המקצבים והתבניות הפיוטיות העתיקות שחידשה, אלא גם בזכות היסודות המיסטיים שבשירתה, הנטועים עמוק בהוויות המזרח הקדום. כרמלה דבקה באמירה פיוטית משלה ומגבשת מבע אישי המיוחד בניבו, ניב המצליח לטשטש את הגבול הדק בין המילים הקצביות למוסיקה הפנימית המתנגנת בנו למקרא שיריה. המשורר ארז ביטון אמר על שירתה של כרמלה בן ישי:"בשירתה יש לא רק מהפריצה הפנימית של כוח שהוא על גבול המיסטי... אני מתפעל מהאומץ של כרמלה בן ישי קודם כל מהתוקף הפנימי לומר: יש לי אמירה ואני רוצָה שישמעו אותה. והאומץ הנוסף לפרוץ דרך לז'אנר שהוא באמת מיוחד במינו, ז'נר המטשטש את הגבול הדק בין המילים למוסיקה, הסימביוזה הזאת של מילים המתנגנות בתוכנו כמוסיקה".

המשורר הרצל חקק - זמן הכרם – זמן הנשמה היתרה - "זמן הכרם" של כרמלה בן ישי, הוצאת בימת קדם, ערוגות השירה,2002המשורר הרצל חקק, היכן הכרם ואיה מקומה של הנשמה היתרה?הרצל חקק: "כאשר קובצי שירה רבים נערמים במדפי חנויות הספרים, מבקשת הנפש קול ייחודי, קול שמחפש הרמוניה ומקצב, פיוט שמתרפק על שערים נעולים, שנכתב מתוך הלמות לב. כרמלה בן ישי כותבת שירה כביכול מינורית, שירה בלחישות, אך בין השיטין אתה שומע קול קורע לב.

את תבואי אליי, אל השקט שלי/ אמלא לך אותו געגועיםמן הרוחק/ ואלייך / ואלייך אביא מראותמראות ומלים וצלילים / ליופייך הכבד שמרוח הרים. (עמ' יא).

כרמלה בן ישי כותבת דו שיח של אוהבים הנלחש כתפילה. החזרות יוצרות ריתמוס של לחישות, של אווירה מכושפת. האוהב והאהובה ממוקמים בסביבה טבעית, במרחבים. משהו נבואי קדמוני שורה על השירים :

עיניים שלי/ זמן עונות נותן בנו סימנים/ מביא חלומות מביא/ צימוקים שקדים למשב מאורות/ מפקיע מגופנו הרעב/ את שנתו הטרופה לסלסולים/ "יופייה הכבד", הוא אומר/ "עיניים שלי" / איך/ איך שאנחנו זעירים כה/ עונותינו בסדרים חולפות/ רק מי/ רק מי יבוא לשמור על כוכבי אור קטנים שלנו/ ומי/ במשא הגעגועים יישא/ שמא לא נדע עוד המשב חומק בשחיינו / בשר האדמה בדבשה / זרמת טרם עת " ( עמ' יח).

נשימות קצרות, לחישות המזכירות טקסים של מחזוריות העונות, משהו פולחני. שירת האהבה פורצת מן הטבע וכל העולם המקיף אותה הוא נחלתה. כמו אותה תפיסה חסידית שהאלוהים נמצא בכל פינה בטבע, כך אנו חשים כי עולם האוהבים כובש את הטבע מן האדמה עד הכוכבים. הכל שלהם. כוכבי האור הקטנים הם ילדיהם, האהבה היא שתשמור עליהם. "עונותינו בסדקים חולפות " ואצל כרמלה יש למלה "עונה" גם משמעות מחזורית וגם משמעות ארוטית (כפי הביטוי "כסותה ועונתה"). הסיום מוביל אל הפורקן של האהבה כשיש התייחדות והתמזגות עם האדמה: "בשר האדמה בדבשה/ זרמת טרם עת". דבש האהבה, זרמת האהבה, חיבור של טבע ואהבה. הפולחן והזבח הם חלק מן העולם הקמאי הזה , ולעתים נדמה שיש כאן שירה נשית, שבה האישה מוסרת אהבתה כמנחה לאוהב, לאל:בא בן אדם / בא בגלגול / אי טבור הארץ /בנקיקי ירוק שופע ( עמ' מו)ובהמשך הפורקן והתמזגות עם הטבע בצורה הפולחנית הטהורה:היתה המנחה / היתה האש / והיה הגפן/ בעצים בנסך.זמן הכרם הוא זמן הטבע, זמן הגפן, הזמן האלטרנטיבי לעולם הזה. כנגד העולם האורבני המנוכר מציבה בן ישי עולם רוגש, קדמוני, פראי, עולם של חיים בתוך מחזוריות קמאית, בתוך טבע חי ונושם.היופי הכבד של האישה הופך אותה לעץ השדה, לפרי בשל, והאוהב הבא אליה אף הוא חלק מן המחזוריות הרוחנית והחיונית, הוא בא בגלגול. "טבור הארץ" ו"נקיקי הירוק השופע" מתארים את הארץ ובה בשעה מתארים את האהובה. הכל הופך לאחד.גם פסוקי התפילה הלקוחים מן הפולחן היהודי משמשים את האוהבים לבטא את אהבתם, אלה לחשי ההשבעה שלהם:

בהיות האותיות אצל המזוזות אשר למשקופים/ וצווארינו רטטטיפות ההיכל/ מנשימת הריחות פרי ניצנים / ודגן ותירושויצהר/ פתח היד והשביע בשמן וזיכך לתפילה / וחכמים שהיומגמרים לפסוק/ "שהכל נהיה בדברו"/ וגופנו בכפולת האחדבאחד /מיום המקדש אשר להר" (עמ' לד).

שורות קצרות המכילות בקליפת אגוז הן את מעמד הר סיני, ההתקדשותלפני ההר, ובה בעת הן מכילות את תפילת היחיד, תפילת הייחוד, אותההתמזגות ב"אחד". פסוקים אלה הופכים ללחש פולחני של התמזגותארוטית ובה בעת צפונה בלחש ברכת האדמה, אם החיים, שהיא עדותלהשתתפות הטבע במחזוריות החיים, במחזוריות פולחן האהבה. כרמלה בן ישי ידועה במופע המחול שלה המשלב מוסיקה ומלים, ולעתים נדמה תוך כדי קריאה שאנו בעיצומו של מופע מלים מחשמל, שצלילי הריקוד ותנועות האוהבים נחבאים ברקע, משחקים בין השיטין.תקצר היריעה מלהכיל את הקצב והמלים, ורק כשורות סיום אפנה את תשומת הלב למחזור השירים "נווה צדק" הקורע שער לעולם הילדות של כרמלה בן ישי, לשורשיה, לחלומות ייחודיים על הבית והאבות, ויפה במיוחד השיר על הסבתא שמחה:

"והיתה נותנת בי הסימנים של אנשים ודברים/ ומעשים/וסימנים של חלומות שלה/ ואני נהייתי בפחד גדול" (עמ' כג).

חלק משיריה שבויים בקסם המזרח:

"רעלות הנשים לחופי ארץ קדם/ טעם קפה חריף מהביל/ "אצלך אני בא" ,אמר, "לעשות אותך/ אשה של אגדות"/ (עמ' יט).

מי שרוצה לצאת למסע , שיסחף אותו אל עולם של מוסיקה פנימיתוקסם מסתורי, שייצא לדרך עם "זמן הכרם" ויגלה ענבי הילולים". עד כאן דבריו של המשורר הרצל חקק.

שלושה יוצרים. שלוש שכונות. שלושה עולמות. הערב עמד בסימן של שכונות – הוותיקה מכולן 'מחנה ישראל' של עוזיאל חזן, אוהל משה מונטיפיורי של אורציון ישי ו-נוה צדק – מחוז הולדתה של המשוררת כרמלה בן ישי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת בן ציון יהושע