אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גורג אורוול / מתחת לאף שלך


בין השאר בגללו

הביקורת של אורוול שמה אותו במקום שקשה לעמוד בו. אורוול עשה נסיון אמיץ לחתור אל האמת שנמצאת אולי אצל יריבך, ולמחות על העוול גם אם הוא נמצא במחנה שלך עצמך

"המטרה היחידה של מטאפורה היא לעורר דימוי ויזואלי. כאשר הדימויים הללו מתנגשים כמו ב"התמנון הפשיסטי שר את שירת הברבור שלו", "המגף נזרק לכור ההיתוך" אפשר להניח בוודאות שהכותב לא רואה תמונה מנטלית של העצמים שהוא מזכיר. במלים אחרות הוא לא ממש חושב" ("פוליטיקה והשפה האנגלית" עמ' 221 )

כשהגעתי לכתה ו' החלטתי שעלי להתחיל לקרוא ספרים "אמיתיים". עליתי על כסא ולקחתי מהמדף את הספר "1984" של ג'ורג' אורוול. בדף האחרון של הספר גילה ווינסטון שעכשיו הוא אוהב את האח הגדול. אני גיליתי שלא לכל ספר יש סוף טוב, והיתה זו תחילת הדרך לתובנה כי כך דרכו של העולם לא כל סיפור מעשה נגמר בטוב.

בשנת 1984 קראתי לראשונה אחדות מהמסות העיוניות שלו (שיצאו תחת הכותרת "מדוע אני כותב"), ומאז קראתי עוד משלו. אודה ולא אבוש, גם היום כמעט שלושים שנה אחרי שקראתי את 1984 לראשונה, אני עדיין מושפע מג'ורג' אורוול. לפיכך שמחתי מאד לגלות כי בהוצאת דביר יצא לאור הספר "מתחת לאף שלך" לקט מתורגם מחדש ומוער ממאמריו. ג'ורג' אורוול הוא שם העט של אריק ארתור בלייר (25 ביוני 1903 21 בינואר 1950(. אורוול נולד בהודו, לאבא שהיה פקיד במערכת השלטון הבריטי. כתלמיד מוכשר הוא זכה למלגות ללימודים גבוהים באיטון, בית הספר הפרטי היוקרתי. הוא לא המשיך בלימודים גבוהים ושירת כשוטר בבורמה אך עזב בגלל חוסר שביעות רצונו מהמשטר הקולוניאליסטי. אורוול שהיה בן למעמד "הבינוני הגבוה הנמוך" החליט לחיות בעוני על מנת להתקרב למעמד הנמוך. הוא חי בין המעמדות הנמוכים בלונדון ופריז וכתב את ספרו "דפוּק וזרוּק בפאריס ובלונדון", הראשון שפורסם תחת שם העט ג'ורג אורוול. בשנת 1936 יצא אורוול לספרד על מנת לכתוב על מלחמת האזרחים בין הרפובליקנים ללאומנים. שם גם נפצע בצווארו. הוא הרבה לכתוב על חוויותיו מתקופה זו. את ספרו "חוות החיות" פירסם כאלגוריה נגד הקומוניזם וספרו המפורסם ביותר הוא 1984. הדיסטופיה המתארת חיים בעולם טוטליטארי, בה האח הגדול עינו פקוחה תמיד. דומני שלא אגזים אם אומר כי הספר הפך בין הבולטים בהשפעתו על החשיבה המערבית במאה הקודמת. ג'ורג אורוול נפטר משחפת שבה לקה ככל הנראה בתקופה שבה חי בקרב העניים. הספר "מתחת לאף" הוא לקט מתוך מספר רב של מאמרים שפרסם במשך השנים ג'ורג' אורוול היה יותר מאשר סופר מוכשר. הוא היה גם כותב מסות מחונן, שהצליח לעמוד באתגר שהציב לעצמו ולהפוך את הכתיבה הפוליטית לאמנות. הבחור ידע לכתוב. אין ספק. הוא כתב בצורה מרתקת על בעיית האנטישמיות באנגליה, וגם על הדרך הטובה ביותר לחליטת כוס תה אנגלי הגון. אורוול גם כתב על כתיבה. במסה שלו "פוליטיקה והשפה האנגלית", ממנה מובא הציטוט למעלה הוא מותח ביקורת נוקבת על סגנון הכתיבה הפוליטית. כך לדוגמה מציע אורוול להכחיד את הביטוי העילג "לא בלתי" על ידי שינון המשפט "כלב לא בלתי-שחור רדף אחרי ארנב לא-בלתי קטן בשדה לא-בלתי ירוק". למרבה הצער לא בלתי סביר הוא לומר שהביטוי העילג הזה עדיין איתנו, מתרוצץ בשדות לא בלתי ירוקים ואחרים. אורוול טוען כי כתיבה מעורפלת והשחתת השפה פוגעת באיכות הדיון הציבורי. סגנון לא ברור מביא למחשבה לא מובנת. הייתי שמח לקרוא לו ניתן היה להקימו מקברו את מה שהיה עשוי לכתוב על ההוגים הפוסטמודרניים, שדבריהם מעורפלים כחורף אנגלי. אמנם אורוול אומר כי שאיפתו הגדולה היתה "להפוך את הכתיבה הפוליטית לאמנות" אך הוא לא עסק רק בשאלות של סגנון.

במאמרים שבספר אפשר גם לראות ניתוחים עיוניים לנושאים שעלו בצורה ספרותית בספר "1984" וב"חוות החיות". אמנם חלק ניכר מהסוגיות הפוליטיות בהן עסק אורוול בכתיבתו חלפו ועברו מן העולם, אך הדרך בה ניתח אותן והתובנות שהעניק לעולם המחשבה, תקפים גם היום. תיאורי העניים שהוא מביא, ויותר מכך ניתוחיו לבעיית העוני המשפיל, עומדים נגד עיננו גם עכשיו בויכוח על קו העוני ומשמעויותיו. ההקדמה שלו ל"חוות החיות" המתארת את המונוליתיות הרעיונית של העיתונים בימיו רלבנטית היום כמו אז, ואולי יותר. יש גם פרקים פחות יפים בביוגרפיה של אורוול. יש שימצאו בכתביו רמזים לאנטישמיות. לזכותו אוכל לזקוף את המאמר על "האנטישמיות בבריטניה" בו הוא מדבר באומץ על האנטישמיות המובלעת בתרבות האנגלית ועל הדרכים שיש להיאבק בה. אך מעבר לכל דבר המיוחד באורוול הוא קולו הביקורתי ונוקב. לאורוול היה את האומץ, שבמקומותינו יחשב אולי לטיפשות, להיות נגד הדעה המקובלת. הוא מחה נגד הקולוניאליזם, כאשר הוא נתפס כדרך הטובה ביותר לקדמה. הוא התנגד לטוטאליטריות מכל סוג בז לקומוניזם כאשר זה נחשב לשיא של שחרור האדם מכבליו, אך בד בבד יצא כנגד העריצות הקפיטליסטית. אורוול עמד באמצע. אך אין זה אמצע פשרני, בחינת "חצי קפה חצי תה". הביקורת של אורוול שמה אותו במקום שקשה מכולם לעמוד בו. אורוול עשה נסיון אמיץ לחתור אל האמת שנמצאת אולי אצל יריבך, ולמחות על העוול גם אם הוא נמצא במחנה שלך עצמך. אוסיף כי הוצאת דביר לא חסכה במאמצים. יועד וינטר שגב המתרגם, וגיורא גודמן העורך טרחו והביאו לנו תרגום מצוין, המלווה במבוא מקיף. בגוף הספר צורפו הערות היסטוריות לטובת הקוראים בני זמננו, ובסופו מפתח שמות ונושאים שערכה רחל יורמן. דוגמה ומופת להוצאת ספר המכבד את קוראיו. קנו לכם את הספר. וקנו כמה עותקים לחבריכם הטובים ובני משפחותיכם. ספר חובה בכל בית.

פורסם לראשונה באתר הצופה

האתר של גלעד סרי לוי

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גלעד סרי לוי