אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ההשמדה בראי הבדיה הספרותית / שרלוט ורדי


חוות דעת על "ההשמדה בראי הבדיה הספרותית: היסטוריה והצגתה ברומן" מאת פרופ' שרלוט ורדי, הוצאת ביאליק.
ההשמדה בראי הבדיה הספרותית: היסטוריה והצגתה ברומן, מאת פרופ' שרלוט ורדי, הוצאת ביאליק.

"עולם המחנות עלול להפוך עם הזמן למסגרת שכל אמן יריק לתוכה את הפנטזיות שלו, שעלולות להיות תחליף להיסטוריה".

בימים אלה, גם מי שלא סבור שכל העולם נגדנו ער להתפשטותה של אנטישמיות גלויה על בסיס בורות ורסיסי אמיתות: זאת לאחר שנים רבות של חלחול שקט. בלבושה הנוכחי נושאת תופעת האנטישמיות דגל מאבק הצדק האוניברסלי במדינה היהודית האזוטרית, כביכול, שאופק אינטרס ההישרדותשלה צר מכדי קיום משותף למשפחת העמים. פעולות הגנה עצמית למניעת טרור נכללות בקטגוריית הפרת זכויות האדם- שלעתים אינה אלא הזכות לפוצץ אזרחים באוטובוסים. תהליך הדרגתי משכיח את עובדת הקמתה של המדינה היהודית כתוצאה מן הנאציזם ומרגיל את דעת הקהל המערבית לראותה כנגועה בו .

נוכח תופעה זו הנפוצה, לצד גילויי אמפטיה והבנה למצבה של מדינת ישראל בקרב חוגים אינטלקטואלים, אמנותיים ופוליטיים מתעוררת השאלה אם אכן תוארה מציאות ההשמדה הנאצית כפי שהייתה מבעד לפריזמת המקור החשוב ביותר שעיצב את השקפותיהם- הספרות העולמית שלאחר השואה. האם דור מעצבי דעת הקהל לאחר השואה אכן קיבל תמונה מהימנה על מהותה?

על פי ספרה של פרופ' שרלוט ורדי, "ההשמדה בראי הבדיה הספרותית: היסטוריה והצגתה ברומן" (בהוצאת מוסד ביאליק, שראה אור בשנת 2002, ואשר פורסם לראשונה בשנת 1986 בהוצאת presses universitaire de france (collection ecriture)) התשובה היא שלילית. לצד סופרים ידועים שחוו את השואה ותיארו אותה בנאמנות, סילפו, עוותו, הונו ורתמו את תולדותיה לעגלת צורכיהם הפרטיים סופרים ידועים לא פחות. לא כל מי שלא היה שם- חטא לאמת, אך מקרב אלו שכתבו על מציאות השואה וסילפו אותה- כולם כאלה ששחזרו אותה מכלי שני, בלי שחוו אותה בעצמם.

הספר, שעשוי היה להכות גלים ברמת חדות הביקורת, ביחס לעוות מציאות השואה והכפפתה לשיקולים זרים, ביצירות ספרותיות בין לאומיות מוכרות, עבר מאז ראה אור בעברית (2002) בשקט יחסי. עתה יותר מתמיד הספר אקטואלי, עבור כל מי שמעונין להבין כיצד נשכחת ומיטשטשת הווית השמדת יהודים במחנות הריכוז.

ייחודו של הספר בכך שאינו מהווה עוד מחקר כללי בספרות השואה כרבים הקיימים כבר. פרופ' ורדי בחרה למקם תחילה את ייצוגה של ההשמדה בתוך הבעיה הכללית יותר של הכתיבה הסיפורית של ההיסטוריה: איך נראית השואה מבעד ליצירות הספרותיות חשובות, ומיהו הסופר המתאים לכתוב עליה: מי שהיה שם? או האם לא בהכרח? האם גם מי שלא היה שם יצר ספרות אמינה וקבילה, או שיצירתו לוקה בחסר? לאחר מכן הציגה אחדים ממאפייניה של ספרות ההשמדה וניתחה בפירוט את האופן שבו היא מיוצגת.

"האמת ההיסטורית לא תיתכן, ללא הכרות ייחודית עם ההתרחשויות ועם הכוחות המאומתים במציאות האמורה" טוענת פרופ' ורדי בהקדמת ספרה, "אך היא עשויה להתבטא ביצירות שונות מאד זו מזו".

פרופ' ורדי חקרה ודרשה שש יצירות ספרותיות עיקריות של סופרים שונים זה מזה במוצאם, במיקומם הגיאוגרפי וההיסטורי, וכן בעמדותיהם הרגשיות כלפי ההשמדה, שנקראו ע"י קהל בין לאומי: "ריקודו של גינג'יס כהן" מאת רומן גארי, "כוכבו של מר סאמלר" מאת סול בלו, "תמונה קבוצתית עם גברת" ו"היכן היית אדם?" של היינריך בל, ו"בחירתה של סופי" מאת ויליאם סטיירון. עצם השונות אפשרה לה לחקור את השפעת אותם גורמים ( מוצא , מקום גיאוגרפי, עמדותיהם הרגשיות כלפי ההשמדה ועוד) על אופן הצגת ההיסטוריה, להביא נקודות מבט מגוונות ולהשוות ביניהן.

ורדי איתרה אחדים מן התנאים והתכונות הנדרשים כדי שהבדיון יעלה את אותו עבר בדרך האותנטית ביותר באמצעות ניתוח והשוואת הפתרונות שאימצו המחברים לשמירת היחס בין בדיון למציאות. באיזו מידה היצירות מפריכות את ההיסטוריה או מסלפות אותה? האם להפך- הם תורמות להמחשתה של ההיסטוריה באותנטיות מרבית? "לא די לבדוק אם האירועים המסופרים בדמיון קרו באמת או קרובים לאמת, אלא חובה לשאול מהי המשמעות שהבדיון מעניק להם, וכן מהי המהימנות ההיסטורית שמעניקים למכלול הבדיון הפרטים המרכיבים אותו", כותבת ורדי. "חשיבותו של רומן שעוסק בהשמדה תיקבע לא רק לפי תכונותיו האסתטיות והדיוק בתיאור ההתרחשויות, אלא לפי האותנטיות שלו, כלומר אם הוא מאפשר לקורא ובייחוד לקורא התמים להתקרב שכלית ורגשית למציאות ההיסטורית באותנטיות המרבית"..

בפרק הראשון, "בעיות בייצוגה של ההשמדה" מתארת ורדי את הסכנות לעוותה של המציאות ומגדירה את הצורה הספרותית הראויה להוויה של מחנות הריכוז: "שתחיה את המאבק האכזרי של החייתיים נגד האדם המוסרי, על מפלותיו וניצחונותיו ותשכנע שהוא אמיתי.. הוא ייאלץלערער על התרבות שאפשרה את ההשמדה וממילא גם על העולם הסימבולי והמיתי, וכן על תבניותיה של היצירה הספרותית המסורתית. הכוונה היא להעביר לקורא עבר לא רציונלי, מפלצתי, בעל נורמות הפוכות וערכים מושחתים באופן האותנטי ביותר שאפשר, בלי שההנאה האסתטית תחניק את הזוועה והאימה העולים ממנו".

ניתוח הרומאנים של גארי, בלו, בל וסטיירון המהווים את גוף המחקר בוחן את דרכי העיצוב שבאמצעותם מציגים הסופרים את המציאות, את ההתנסות ההיסטורית וכן את המשמעות שהם מעניקים להם: אירועים, פרטים וסצנות "אמיתיים", דמויות נושאות היסטוריה, הדובר ונקודת תצפית, היסטוריה ובדיון, כתיבה וצורה.

מתוך המבחר הרב של ניתוחי הספר, ניתן להעלות רק בקצה המזלג הארות וגילויים המופיעים בו, בראשם הפער בין מציאות ההשמדה לבין מה שנותר מעדויותיה בנושא אי הידיעה של הגרמנים כביכול על רדיפת היהודים. הבלחה נדירה בספר מתייחסת לנושא מתוך ניסיונה האישי של המחברת – ניצולת שואה שהייתה שם וחוותה את הזוועה כקרבן וכעדה (את זאת עשתה רק במקרים שבהם נדרשה לתקן מציאות שעוותה בספרות השואה שנכתבה ע"י סופרים שלא היו שם):

"כאשר מעלים את בורותם של הגרמנים כדי לזכותם מאשמת שיתוף הפעולה השקט והפסיביות שלהם, אני שבה ונזכרת בעצב רב בפני ילד כבן שש או שבע שירק עלינו בתחנת הרכבת של שטוטגרט בזמן שהרמקולים הורו להמון לפנות את התחנה, כי "מגיעה רכבת יהודים" והוריו גררו אותו משם. הכחשת המציאות הזו מומחשת בתושבי העיירה קרצאו, שפגשו בדרכם כמעט יום יום את "טור השלדים שלנו" ועבדו לצידנו. עם שחרור המחנה טענו שלא ידעו דבר, לא ראו דבר ולא שמעו דבר".

ורדי מצביעה על כך שבניגוד לסופרים האירופים גארי ובל, שהיכרותם עם הנאציזם הייתה ישירה- האמריקנים בלו וסטיירון מדמיינים אותו על סמך ספרים, מסמכים ועדויות היסטוריות. סטיירון, בן הדרום הפוריטני מביע דעות אנטישמיות נוסח "אני נמשך ליהודים ובייחוד ליהודיות".." ניכר שאין הוא מתייחס אל היהודי כאל זולת כמותו, הוא עדיין רואה אותו מבעד לדימויו המיתי. "הדו ערכיות של היחסים בין האמריקני הזה, "גוי מושלם" ונוטה להשתפכות , לבין היהודים מאפיינת את הפרשנות שלו להשמדה" .

ורדי טוענת, כי הגורמים האישיים שולטים ביחסיו המורכבים של סטיירון להשמדה. הרדיפות הנאציות, שהוא לא היה מעורב בהם כלל מתקשרות במחשבתו לעבדות ומזכירות לו שמוצאו מסווגו מיידית בין המדוכאים.

סטיירון עושה לדבריה של ורדי אוניברסליזציה של העבדות בקשרו אותה למחנה הריכוז "ובכך שהוא טופל על שתיהן את האשמה, הוא מפיג את חששותיו באשר לנטיות הגזעניות שלו עצמו".

"מכל מקום סוביבור, טרבלינקה ואושויץ לא נבנו לשמש גולאגים ללוחמי מחתרת גרמנים, לפי ביטויו של בל, ואף לא לכליאת פולנים אנטישמיים שקנו בשר חזיר בשוק השחור, אלא לשם ביצועו של הפתרון הסופי" כותבת ורדי בע"מ 115 בספר. "עמדתו של סטיירון תואמת את הזרם האקטואלי לטיהור שמה של גרמניה, המדגיש את סבלם של הגרמנים הטובים, ובד בבד מוצא לנכון לטשטש את הסבל היהודי. האם יש ברצונו למחוק את זיכרון ההשמדה , שאולי אינו מודע, על מנת להסביר את הדחף הלא הגיוני לכרוך את הגורל היהודי בגורלם של הגרמנים אוהדי הנאציזם, ליצור האחדה ולשכתב את ההיסטוריה?

הבנת עולם המחנות במידה שתאפשר לדמיינו תובעת מאדם שלא ידע על רדיפות שינהג בהתבטלות ובענווה בפני ההתרחשויות. התכונות האלה חסרות לסטיירון ובעיניו האותנטיות של ההיסטוריה חשובה פחות מיעלות ההוכחה של המסר שביקש להעביר באמצעות השחזור הדמיוני של אושויץ"..

במסקנה קובעת פרופ' ורדי כי היצירות המנותחות הן קורפוס המייצג, למרות מוגבלותו, את הבעיות שמציבה הכתיבה על ההשמדה ואת הפתרונות שמאמצים סופרים שלא התנסו במחנות.

הספר בבחינתו חסרת הפשרות את דרך טיפולם של סופרים בשואה, מהווה תרומה חשובה בדרך לשינוי המצב אותו איבחן אלי ויזל :"השמדת היהודים היא כיום מעין "שטח הפקר" שהכל עושים בו כרצונם".

בניתוח אמיץ ומעמיק מזהירה פרופ' ורדי מפני השחתה של זיכרון השואה בספרות, מפני מחיקת ההבדל בין קרבן לרוצחו, ניצול הווית השואה לצורכי פורנוגרפיה, או הסברתה באמצעות יחסי סדו- מזוכיזם בין רוצח לקרבן. הספר מלמד על תהליכי אבדן השיפוט האתי של סופרים הנמשכים לעסוק ברוע ובאלימות באמצעות פרי יצירי רוחם, משיקולים פרטיים, אובססיות וקונפליקטים אישיים מבעד לכלי שני, בלא שחוו אותה על בשרם.

אחד המשפטים הנוקבים של המחברת המסיימים את פרק המסקנות בספר, הוא שעקב הצלחתו של הז'אנר (של הרומאנים ה"ריאליסטים" שנכתבו על ידי סופרים שלא חוו את השואה, נ.כ.) עלול עולם המחנות להפוך עם הזמן למסגרת שכל אמן יריק לתוכה את הפנטזיות שלו, שעלולות להיות תחליף להיסטוריה.

זהו ספר ביקורת הספרות, שיריעתו הרחבה נוגעת בעצם שאלת האמת בספרות בכללה, והיחס בין היסטוריה לספרות. מעל לכל, זהו ספר המעדכן קריטריונים לאבחון ספרות נאמנה לאמת לעומת ספרות שקרית. בעידן של התגברות תהליך טשטוש והתמוססות ההשמדה מתופעה שאין להסבירה, חריגה ומחוץ למניין ההתנהגויות האנושיות, למציאות רגילה וקבילה חשוב ביותר להגן עליה מפני שחיתות אינטלקטואלית, הונאה עצמית, ניצול חסר מצפון של ההיסטוריה ובורות.

מחברת: נורית כהנא email: nuritka@education.gov.il

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נורית כהנא