אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מ. מזרחי: 50 שנה של מולות


התמונה של אלי אשד

הספר הראשון בסדרת המיסתורין בהוצאת מ.מזרחי. 1960. איור מ.אריה.
הספר הראשון בסדרת המיסתורין בהוצאת מ.מזרחי. 1960. איור מ.אריה.

רומן תורכי

המו"ל מאיר מזרחי מוקף בדמויות מהסדרות שהוציא לאור. ציור של אריה מוסקוביץ (מ.אריה). הוכן במיוחד עבור כתבה זאת

המו"ל הוותיק מאיר מזרחי חוגג בימים אלה חמישים שנים לקיומה של הוצאתו, אחת ההוצאות הפרטיות הותיקות ביותר שעדיין שרדו. הוא חוגג בהוצאתן מחדש של סדרות הקומיקס המפורסמות שלו משנות השבעים והשמונים, בכיכובם של גיבורי המערב הפרוע טקס ו-זאגור ושל איש הג'ונגל טרזן ומוציא לאור גם חוברות חדשות בסדרות, שלא ראו אור בעבר. מאיר מזרחי הוציא לאור מאז ייסד את הוצאתו כ-3,000 כותרים, בכללם סדרות ידועות ורבי מכר שחלקם הפכו להיות מותגים של ממש, דמויות כדני דין הרואה ואינו נראה ,השביעייה הסודית של אניד בלייטון, הספורטאים הצעירים של אבנר כרמלי, הימאים, "עולם התנ"ך לילד",(כולם פרי עטו של שרגא גפני), סדרות מתח מתורגמות לילדים מאת אניד בליטון וסדרתאלפרד היצ'קוק, אודות חבורת נערים הפותרים תעלומות "על טבעיות" שונות, סדרה שיצרה למעשה את תחום האימה לילדים ולנוער, שהפך להיות אהוד מאוד מאז, סדרות ספרי כיס בתחומי הבלשים והרומנטיקה, מועדון הספר הטוב, תרגומים של רבי מכר שונים וכן אנציקלופדיות וספרי מדע אהוד.

סיפורו של מאיר מזרחי עצמו הוא סיפור הדומה באופן מדהים לאותם סיפורים שהוצגו ברומאנים אותם מכר במאות אלפי עותקים, פרי עטם של מחברים כמו הרולד רובינס. זהו סיפורו של מהגר מתורכיה, שבקושי דיבר עברית, אך בעשר אצבעותיו, בכישרון מסחרי עצום וביכולת מדהימה לזהות אופנות בספרות הקלה, הפך לאחד מן המו"לים המצליחים בארץ. ואז באו הקשיים, והוא כמעט שנפל- וקם שוב על רגליו בעקשנות. למרות הכול, מזרחי עדיין עומד על הרגלים בה בעת שרוב ההוצאות הפרטיות האחרות שקמו בזמנו, הוצאות כמו א.זלקוביץ ויוחנן טברסקי, הן רק זיכרון רחוק מאוד. רק שני מו"לים נוספים שרדו תקופה כה ארוכה, עד עצם היום הזה, אורי שלגי ועזרא נרקיס, שניהם ידועים בעיקר כמו"לים של "ספרות קלה".

עלייתו

מאיר מזרחי הוא בוגר מגמה מיוחדת במינה – מגמת מדעי החיים. הוא החל לעבוד בתורכיה מגיל 12, במסחר אצל דודו, ובגיל 15 כבר ניהל את עסקיו של אותו הדוד. בין עיסוקים רבים אחרים עבד שם גם כגוזר וכחייט ("הצעיר ביותר בתורכיה", לדבריו) ומונחים מעולם החייטות עדיין שגורים מאוד בשפתו כאשר הוא מדבר על הוצאת ספרים.

א.א : איך הגעת לתחום המו"לות והספרים? מתי בדיוק נוצרה ההוצאה?

מזרחי : עליתי ארצה בגיל 18, כשהייתי חייל בצבא תורכיה וזה אמר שנאלצתי לשחד אנשים כדי שיאפשרו לי לצאת לארץ ישראל. אבל מיד כשהגעתי גייסו אותי לצבא ושלחו אותי תכף ומיד לשדה הקרב. אני זוכר שבשלב כלשהו בא בן גוריון לבקר אותנו במשלט, שם הוא דיבר איתנו תורכית. התברר שהוא ידע תורכית עוד מאז התקופה בה למד בתורכיה בצעירותו. גם בצבא עבדתי כל הזמן כדי לפרנס את המשפחה. כשהשתחררתי הלכתי לעבוד כפועל. למשפחה שלי שבאה ולאבי חולה הסרטן לא היה בכלל בית ואני נאלצתי לפלוש לאיזה בית ולשכן אותנו שם. עבדתי במיני עבודות שחורות אבל ללא הצלחה. אז הייתי קורא הרבה, אם כי בתורכית, הרבה ספרות יפה. ראיתי שיש עוד יוצאי תורכיה שרוצים את הספרים האלה והתחלתי להשאיל להם. עשיתי מזה רווחים. אז פלשתי לאיזה מקום ביפו, ליד המסגד, ושם היה המשרד שלי ומחסן הספרים שלי. הייתי יוצא למקומות כמו עכו וטירת הכרמל, שם גרו רבים מיוצאי תורכיה, ומביא להם ספרים להחלפה, בקיטבג שנשאתי על כתפיי. היו באים אלי תורכים ומחליפים את הספרים באחרים. למעשה הייתי ספריית החלפה מהלכת. כל הזמן רק התרחבתי בשירותי ההחלפה שסיפקתי לציבור התורכי בארץ. אבל מהר מאוד הבנתי שאני במדינת ישראל, בה מדברים עברית, ומתורכית אי אפשר יהיה לעשות עסק גדול. הבנתי שעליי לחשוב על משהו בשפה העברית. פתחתי ארגז למכירת ספרים כאן, בשוק לוינסקי, שם הייתי יושב ומוכר ספרים כרוכל. בהתחלה רק ספרים בתורכית ואחר כך נוספו בעברית, עד שהפכו להיות הרוב. היו מכירות טובות. אז אנשים לא היו קונים רק ספר אחד או שניים כמו היום. אז היו קונים בכמויות גדולות מאוד. כל אישה שהייתה עוברת בשוק הכרמל הייתה נכנסת ביום חמישי וקונה חומר קריאה לשבת, שלושה או ארבעה ספרים בבת אחת.

מזרחי החל אז קונה מלאי ספרים מאת מו"לים שונים שפשטו את הרגל, בסיטונאות.

מזרחי : היה מו"ל שפשט את הרגל, הוצאת "כתבים", ואני קניתי את כל הספרים שלו אצל כונס הנכסים. בהתחלה רציתי לקנות רק את הספרים ולא את הזכויות, כי עוד לא באמת הבנתי את העסק ולא רציתי להיות מו"ל באמת. בהמשך הבנתי את העניין וב-1955 הפכתי להיות הוצאה של ממש. רכשתי עוד הוצאה שפשטה את הרגל, "תבל", והפעם עם הזכויות. אז הייתי פונה לאנשים שהיו מביני דבר כי לא התמצאתי בספרות עברית, אנשים כמו אריה חשביה ואליעזר כרמי, שהיו מייעצים לי. אבל ההחלטה הסופית מה לעשות ומה לקנות הייתה תמיד של מאיר מזרחי. בספרים הבנתי אולי פחות אבל בצד העסקי של המסחר הבנתי טוב מאוד, הרבה יותר טוב מהם. אי אפשר להחזיק עסק כזה רק עם אהבת הספרות. הספרים, למשל, שבמועדון הספר הטוב נמכרו בשישה עשר או עשרים אלף עותקים. הכול נמכר בכמויות שאי אפשר לחלום עליהן היום.

א.א. מה הייתה מדיניות ההוצאה לאור שלך בנוגע לספרי ילדים וספרי מבוגרים?

מזרחי : אני עצמי קראתי רק מעט, אבל עבדו אצלי מיטב הסופרים, המתרגמים, העורכים והאמנים, אנשי מקצוע ברמה גבוהה כמו משה בן שאול, בנימין תמוז ויהושע קנז, המשוררים חתני פרס ישראל לספרות, ויזלטייר ו-אהרון אמיר, המשורר המפורסם רטוש, המתרגמים אריה חשביה, מירון אוריאל, גילה אוריאל, עדנה מיטוב –מלר, ג'נטילא ברוידה, שרה ריפין, אנשים כמו דוקטור יוסף נדבה ואברהם בירמן, שהיום לא זוכרים אותם אבל היו מתרגמים מעולים. שפיר, שזכה לפרס טשרניחובסקי לתרגום על ספר שתרגם עבור ההוצאה, "בית ממכר לעתיקות" של דיקנס. שרגא גפני תירגם עבורי המוני ספרי ילדים ואליעזר כרמי תרגם המוני ספרים למבוגרים. הוא היה משכתב אותם תמיד בלשונו, כך שכל ספר שתרגם, לא משנה איזה, תמיד נקרא כמו ספר של אליעזר כרמי. אז, בארץ, כל המו"לים לא ראו את המו"לות כעסק מסחרי. חשבו שמו"לים צריכים להיות מכובדים ולא לדבר על כסף. עלי הסתכלו קצת בעין עקומה, כ"תורכי לא מתורבת" ועשו לי בעיות להיכנס להתאחדות המו"לים, אבל לבסוף התרצו.

ספרי בלשים הלכו? התחלתי להוציא ספרי כיס, את סדרת מסתורין. ספרים רומנטיים הלכו? הוצאתי סדרה של ספרים רומנטיים. הוצאתי גם את מועדון הספר הטוב בכריכה קשה, שהתחיל עם ספרים של אליסטר מקלין, "הלילה הנצחי", והמשיך עם סופרים אחרים כמו הרולד רובינס, והיה אולי הסדרה הנמכרת ביותר שלי. אליסטר מקלין נמכר עד היום גם בקרב האוכלוסייה הדתית כי אין בו מין. קניתי את הספרים של כל הסופרים האלה בסיטונאות, מראש, והוצאתי אותם לאור בהדרגה. אבל הייתי עושה את זה טוב יותר מכל המתחרים, כמו שצריך. צריך לדעת איך לתת שמלה, עיצוב וגזרה נכונה. כך אני ידעתי איך לתת לספרים את העיצוב היפה, הצורה המתאימה ותרגומים טובים, והם הלכו בשוק כמו מטורפים. בסדרת המסתורין יצאו יותר מ-600 ספרים וכך גם בסדרה הרומנטית. במועדון הספר הטוב יצאו יותר מ-700 כותרים. הספר המצליח ביותר שלי אי פעם היה האלבום "ניצחון" של מלחמת ששת הימים.

המתרגם, אריה חשביה : אני הייתי עורך ההוצאה עבור מזרחי. אני זוכר, בהוצאת פרידמן יצא הספר פייטון פלייס, שהיה הספר האירוטי הראשון בארץ, וזה נמכר יוצא מהכלל. אז יצא ההמשך בתרגומי, בהוצאת מזרחי, וכמובן הצליח מאוד. אז הבאתי לארץ את ספרי הרולד רובינס, שאף הוצאה לא רצתה אותם כי נחשב נחות מדי. מזרחי היה מוכן לקחת אותם משום שהמלצתי עליהם והספרים עשו חייל, הלכו כמו לחמניות. יצרנו את "מועדון הספר הטוב" שהייתה לה תדמית של "ספרים למשרתות" אבל במציאות כללה גם ספרים טובים, פרל בק ואריך מריה רמרק. גם ספרים טובים מאוד ומתרגמים טובים כמו אהרון אמיר וחיים אברביה. אליעזר כרמי היה העורך של ספרי "מסתורין". את כריסטי וגרדנר ואלרי קווין מזרחי הכיר מתורכית, כרמי הביא את סיירס ופיטר צ'ייני ואחרים. הוא היה המתרגם הראשי והעורך של ספרי המתח. אחר כך כרמי פיתה אותו להוציא את ספרי דימון רניון, שעבורו יצר שפה מיוחדת. אף אחד לא הצליח לתרגם כמוהו, אבל הוא לא רצה להוציא ספרים שהיו בהם יסודות נוצריים. וברגע שרובינס הפך פורנוגרפי הוא לא היה מוכן להמשיך ולתרגם אותו. היו קוים אדומים שהוא לא היה מוכן לעבור, למרות שעסקים זה עסקים, נצרות ופורנוגרפיה. רובינס עבר לשלגי, שלא היו לו קוים אדומים כאלה. מזרחי הוא הוציא ספרות קלאסית כמו דיקנס בהצעת המתרגמים, למרות שידע שזה לא יימכר, כי רצה שיהיו גם אותם. הוא היה יושב בישיבות מערכת, מאזין, לא אומר מילה ולבסוף מחליט על פי דעתו. הוא הוציא הרבה ספרי מידע מוצלחים מצרפתית, גם של ישראלים, של חשביה וגפני, אם כי הם לא הלכו. הייתה לו גם חנות וגם הוצאה לאור. היה לו אוסף של אנשים טובים. למרות שלא היה לו שם טוב במיוחד ונחשב אדם לא רציני, עבדו אצלו אנשים מעולים רבים. ובנקודה מסוימת זה נגמר.

אריה מוסקוביץ, הידוע בשם "מ.אריה", היה המאייר של כריכות ספרי הכיס של מזרחי, הצייר הקבוע של ההוצאה (שעבורה אייר את כריכותיהם של לא פחות מ-760 ספרי כיס והיה העורך הגראפי של סדרות קומיקס רבות שפרסמה ההוצאה, כגון טקס,זאגור ו-טרזן), ומאות ספרים נוספים:

מוסקוביץ : הקשר בינינו נוצר כשהייתה לו עגלת ספרים בכרמל. אני עשיתי לו את הכריכות המקובלות. הוא פנה אלי כשמע שאני עובד בהוצאת ספרים טברסקי, ומיד התקשר אלי והזמין אצלי כריכות של ספרי כיס אותם תירגם אליעזר כרמי. הוא רצה שהכריכות תהיינה מושכות ויותר סקסיות, אירוטיות, ממה שהיה מקובל אז, בדומה לאיורים שהיו בחו"ל. לי, כצעיר, זה הפריע קצת ולא בדיוק ידעתי איך לעשות את זה, אבל התגברתי על זה והאיורים עשו רושם. זה הלך, והפכתי לצייר הקבוע שלו.

ספר

ספר מתח שבו הבלש הרקול פוארו נלחם בקונספירציה שטנית של קבוצה קטנה להשתלט על העולם.צייר מ.אריה.

המתבוננים בעטיפות הללו כיום לא ימצאו בהם, ככל הנראה, שמץ של אירוטיות, אך נדמה כי הדבר תלוי במשקפי המתבונן ובתקופה.

א.א : היום עוד קוראים אותם?

מזרחי : את אגתה כריסטי עוד קוראים, צעירים ומבוגרים, אבל בסופרי בלשים אחרים כמו גרדנר כבר לא מתעניינים יותר. אחר כך הוצאתי את הספרים האלה בכריכות חדשות יותר, קלאסיות ומשובחות, אבל אני לא יודע למה. כולם רוצים רק את הכריכות המקורית של מ.אריה, שהיה הצייר של כל ספרי הכיס.

א.א : אתה יכול לספק מעט פרטים בנוגע להצלחה המסחרית שלך בשנות השישים והשבעים? באילו שנים הגיעה ההוצאה לשיא ההצלחה שלה כהוצאה פרטית? ולמה דווקא אז? איך התבטאה ההצלחה הזו? מי היו אז המתחרים הגדולים שלך?

מזרחי : השיא שלי היה, אכן, בשנות השישים והשבעים, כאשר אנשים עוד היו באמת קוראים ספרים. אז היינו מוציאים יותר מ-150 ספרים חדשים מדי שנה. הייתי נעזר בצוות שלי, בעורכים, במתרגמים, באנשים שבאמת ידעו והבינו בספרים, שהיו מציעים לי כל מיני ספרים אני הייתי מחליט. לא הייתי מומחה בספרות, כאמור, אבל היה לי חוש מסחרי בנוגע לרצון הקהל. התרחבתי מהספרות היפה לספרי עזר ומידע מצרפת, סדרות כמו "עולם המדע", שכתבו אותה מומחים בצרפת, "האנציקלופדיה המדעית לנוער", ודומיהן, אבל אלו לא זכו להצלחה גדולה כמו הספרות היפה שהוצאתי. כאן הספרים הללו לא נמכרו טוב, איני יודע למה. כולם רצו את מועדון הספר הטוב ואת ספרי המסתורין. הקהל קנה יותר מאלה האחרונים ואני הפכתי למלך הסדרות. הייתי מוציא סדרות מכל הסוגים, אניד בלייטון, דני דין, והן זכו לשיאי מכירות עד עצם היום הזה. אני הייתי מי שהכניס צבע אמיתי לספרים הישראליים, בייחוד לספרי הילדים הצבעוניים שהוצאתי ונמכרו כמו מטורפים. המתחרים הגדולים שלי היו הוצאת "מסדה", שפנו לאותו סוג של קהל, אבל הם אינם קיימים יותר היום.

א.א : מי היה הסופר המצליח ביותר שלך?

מזרחי : שרגא גפני. כל הסדרות שלו היו הלחם והחמאה של ההוצאה. אני זוכר איך יצרנו את דני דין, בסעודה משותפת. אחר כך היינו נפגשים לסעודות כאלה ולפעמים הייתי מציע רעיונות לסיפורים חדשים על דני דין, והוא היה כותב אותם. אבל כשפניתי לסופרים אחרים שיכתבו סדרות כאלו, כמו ברוך נאדל, שכתב את סדרת "נטי" (אודות שני נערים ונערה היוצאים למסעות במקומות אקזוטיים שונים בארץ ובבירדן) הם לא הלכו כל כך.

שרגא גפני : הכרתי אותו דרך מ.אריה. הוא היה רוכל ספרים. היה לו מסדרון ברחוב אלנבי בו הוא היה מוכר ומחליף ספרים בעזרת אישתו, ג'יני. אני הוקסמתי מהעיסוק שלו בעולם הספרות ללא כל בקיאות. הוא חיפש להיות מו"ל, מוסקוביץ המליץ לו עלי, נקשרנו והתחלנו לעבוד יחד. ראשית הוצאתי אצלו קבצי סיפורים שהופיעו ב"הארץ שלנו". הוא היה משקיע ממש בכריכה, בציירים ברמה טובה. התחלתי לכתוב ספרים בסדרת דני דין. בתקופת שלטון השמאל המפאיניקי לא כל מו"ל היה מוכן להוציא ספרים ברוח שכזו, אבל למזרחי, בניגוד לאחרים, לא היו שום בעיות והוא לא הצטער על כך. אז כתבתי גם את "הספורטאים הצעירים", ברוח פטריוטית שנחשבה אז לחרחור מלחמה. לא הייתה לו שום בעיה לצאת נגד הזרם והוא הרוויח מזה טוב. כתבתי גם את "עולם התנ"ך לילד" עם פרשנות פטריוטית לתנ"ך כאפוס לאומי שלנו. בהתחלה חשבתי להציע זאת להוצאות אחרות, כי הוא לא עמד בקצב שלי, אבל הם פחדו להסתכן בהוצאה יקרה כפי שדרשתי, עם איורים של אבדי, שהיה יקר יותר מאחרים. מ.אריה עדיף בציור דמויות הומוריסטיות. הצעתי להוצאות אחרות והן לא היו מעוניינות. נתתי את זה למזרחי וזה היה רב מכר ענק. הוא מכר אותם במשאיות ליד בתי ספר. מורים לקחו את זה כחומר חינוכי וילדים בלעו את זה. ילדים באו להוצאה ושאלו אם כבר יצאו הספרים הבאים בסדרה. ספרים על התנ"ך, שער לך. זה היה מין הארי פוטר של אותם הימים. אחר כך עבדתי עם מו"לים אחרים, כמו שלגי ברומנים למבוגרים. הוא לא אהב את זה.

מלחמת אזרחים בהוצאת מזרחי

בשנות השישים זכו סדרות אלו להתנגדות חזקה. טענו שהן מרעילות את הקוראים וממלאות אותם בדעות לאומניות גזעניות. הסופר והמבקר אוריאל אופק קרא להוריד אותם ממדפי הספריות ומספר מקומות כגון קיבוץ מעברות אימצו את הצעתו והורידו את הספרים ממדפי הספריה שלהם. לרוב הוחזרו הספרים לאחר תקופה קצרה, עקב לחץ הקוראים. אדיר כהן כתב גם הוא ספר בו הזהיר מפני השפעותיהן של הסדרות של גפני וסופרים שעבדו בהוצאות אחרות כמו יגאל מוסינזון. אופק וכהן, אגב, עבדו עבור מזרחי וכתבו ותרגמו עבורו ספרים מרובים. מזרחי הזמין אליו את אופק, החל לספק לו עבודה, ואופק נמנע מכאן ואילך לתקוף את המעביד ואת ספריו.

גפני : את אדיר כהן אני הבאתי לעבודה אצל מזרחי. אחר כך הוא כתב ספר בו יצא כנגדי, כשהוא מאשים אותי בגזענות. אוריאל אופק כתב כל שבוע מאמר כנגדי, בו טען שהתוכן שלי מרעיל את הנוער והופך אותו לוחמני ועוין לערבים. אז מזרחי אמר לי : "אתה אל תכעס. אצלנו בתורכיה אומרים שהפרחחים מטילים אבנים רק על עצים נושאי פרי". ואז מזרחי לקח את אופק לעבוד אצלו, והוא פשוט השתתק לחלוטין.

מזרחי : אוריאל אופק עבד עבורי ותירגם המון ובאמת מאוד הערכתי אותו. ממש עכשיו אני עומד להוציא מחדש מהדורה של תרגומים שלו לתום סוייר והקלברי פין, שתמשיך תרגומים קלאסיים אחרים שלו.

בינה אופק, אלמנתו של אוריאל אופק : אוריאל חזר אז מטורונטו, משהות של לימודים, וכתב מאמר תוקפני מאוד כנגד הסדרות של גפני. הוא כתב שצריך לסלק את הספרים ממדפי הספריות. אז פנה אליו מזרחי והזמין אותנו אליו לפגישה. פגשנו אותו - אדם מקסים. מזרחי שאל את אוריאל "למה אתה חושב שאלה ספרים לא טובים?" אוריאל הסביר ומזרחי ביקש ממנו שיעבוד אצלו, כדי שלא יוציא לאור ספרים לא טובים נוספים. אוריאל הסכים. אני זוכרת שיום אחד כרמלי הזמין אותו למגרש החנייה ואיים עליו - אני אהרוג אותך אם לא תרד מדני דין. אוריאל חשב שזה נורא מצחיק. מזרחי מאוד העריך את אוריאל. הוא רוצה להוציא לאור מחדש את התרגומים שלו והצעתי לו לחדש את השפה של אוריאל משום שהיא גבוהה מידי עבור הקוראים של היום, אבל מזרחי לא היה מוכן לשנות את השפה שלו, גם לא עבור הקוראים.

פרופסור אדיר כהן כתב ספר בשם "פנים מכוערות במראה", בו תקף סדרות שונות לילדים ובראשן סדרות שרגא גפני בהוצאת מזרחי, הוצאה שעבורה עבד בעצמו.

אדיר כהן : פגשתי את מזרחי בצעדיו הראשונים והערצתי את האדם הזה, שיצא מתוך סחר קמעונאי של ספרים אל הניסיון להקים הוצאת ספרים. מאוד הערכתי את היכולת שלו, לצד הפניה הגדולה אל הטעם הנמוך של הציבור, כפי שעושים המו"לים כיום. הוא ניסה באמת גם לספק ציביון אחר. הוא גייס את אוריאל אופק לספרות ילדים, את פרופסור אבי יונה לכתבי היסטוריה והוציא סדרות תרגומים כמו עולם המדע והאנציקלופדיה המדעית לנוער. היה לו רצון כן לבנות צד אחר של הוצאה, לא רק לענות על המכנה המשותף הנמוך. גאולה כהן הייתה מגיהה אצלו והגיהה ספר שלי. הוא הכניס לעבודה אנשים אוהבי לשון וספרות. הוא כמובן גם הוציא שורה של סדרות ארוכות. בספרי "פנים מכוערות במראה" על הסטריאוטיפים של הערבים בספרות העברית, הערתי הערות נוקבות על הסטריאוטיפיזציה בסדרות הללו. אבל לא רק אצלו. שרגא גפני היה בזמנו עורך בהוצאת מערכות. שם נפגשנו וחיבבתי אותו מאוד. הוא הכניס אותי למזרחי. תקפתי מאז רבות את כתיבתו של גפני. אבל העובדה שאני תוקף את כתיבתו לא מונעת מני לחבב אותו כאדם.

הכול מסכימים שמזרחי פרסם גם ספרי ילדים שהם בגדר קלאסיקות של ממש. לדעת המתרגמת גילי בר הילל, מומחית ידועה לענייני סדרת "ארץ עוץ" של פרנק באום, תרגומו של אופק בהוצאת מזרחי ל"קוסם מארץ עוץ" הוא התרגום הטוב ביותר הקיים בעברית. מזרחי הוציא לאור גם ספרי ילדים מעולים אחרים, כמו "המסע המופלא במנהרת הזמן" של עודד בצר (שספר המשך שלו אף זכה בפרס זאב לספרות ילדים) ואת "בן השולטן" של יפרח חביב, שזכה לעיבוד טלוויזיוני בערבית.

מזרחי : בשנות השבעים הופיעה הטלוויזיה ולקחה הרבה קוראים, וזה רק גרם לי לחשוב טוב יותר. אמרתי לעצמי "אל תישן, מזרחי" וניצלתי את כוחה של הטלוויזיה. הוצאתי את החוברות על פופאי, שבתוכן היה מגזין הילדים "חבריה", מגזין הילדים הגדול ביותר בישראל שערך המשורר יוסי גמזו, וזה הלך בטירוף. אז עזרה לי הטלוויזיה ולא רק הבריחה קוראים. אבל נכון שהיום המצב עוד פחות טוב ממה שהיה אז, בראשית שנות השבעים.

א.א : איך הגעת לרעיון של סדרות הקומיקס טקס, זאגור וטרזן?

מזרחי : הייתי נוסע לצרפת ולאיטליה כדי לבחור ספרים. בנסיעה באיטליה ראיתי את החוברות של טקס, זאגור וטרזן, שיצאו לאור גם בתורכית. בתורכיה עשו אפילו סרט על זאגור והבנתי שזה ילך גם בישראל, בה לא היו דברים כאלה בכלל.

סדרת טקס גיבור המערב הפרוע מתארת את עלילותיו של איש חוק וידידיו במאבק כנגד פושעים, מכשפים, מפלצות ו-חייזרים ברחבי המערב הפרוע ומעבר לו (למשל, בארץ שורצת דינוזאורים בתחתית האדמה). זאגור היה טיפוס גבוה מחזיק מקבת, מעין טרזן של המערב הפרוע, שהסתובב עם ידידו המקסיקני הקטן והשמן צ'יקו והשליט צדק ביערות המערב ובין שאר אויביו נלחם ב-גולם ענק, פרי יצירתו של מדען מטורף שאיים על שבט אינדיאני שליו. החוברות יצאו בעריכתו של אריה חשביה (תחת השם חיים לב) ועם מ.אריה כעורך גראפי.

מזרחי : הן הצליחו מאוד. היו כאלו שנמכרו באלפי עותקים. הוצאתי גם את סדרת "תולדות המערב הפרוע", אבל זה הלך פחות. אנשים אוהבים כנראה היסטוריה פחות מכפי שהם אוהבים סיפורי הרפתקאות. גם וולט דיסני, שאוריאל אופק תירגם, לא הלך. קניתי עוד הרבה סדרות אחרות אבל הן בסופו של דבר נשארו אצלי כאן בארון. אולי יום יבוא ואני אוציא אותן לאור.

נפילתו

חוברות הקומיקס המשיכו להיות אהודות גם בשנות השמונים ומזרחי טוען כי מעולם לא הייתה ירידה במכירתן. ההצלחה הייתה כה גדולה עד שמזרחי הרוכל לשעבר יכול היה להרשות לעצמו להקנות איכות חיים לבני משפחתו ולבנות וילה ענקית בסביון, ליד ביתם של בני משפחת נמרודי, שנחשבה בעיני רבים לאחת הוילות היפות והמפוארות ביותר בסביון. עבור בניית הוילה יכול היה מזרחי להרשות לעצמו לשכור את שירותיהם של טובי האדריכלים. אבל בשנות השמונים חלה ירידה עצומה בפעילות ההוצאה, המפיץ הקבוע א. גד נפטר, ומזרחי, כאמור, העדיף להתמקד בבניה של בית גדול, מפואר ויקר במיוחד בסביון, דבר שפגע אנושות בפעילות ההוצאה ולהפסקה בהוצאת סדרות מפורסמות רבות. המו"ל הגדול מצא את עצמו בקשיים.

בינה אופק : לדעתי מדובר באדם שלא הסתגל לשינויים המפליגים שחלו בהרגלי השוק, כמו הטלוויזיה. זה גרם לנפילה הגדולה שלו. הוא מעולם לא הוציא ספר פורנוגרפי וגם לא יוציא, כפי שעשו המתחרים. אבל אין מה לעשות, השוק משתנה כל הזמן. זה אדם שלא מסתגל. הוא לא רצה לפרסם ספר של אדית נסביט משום ששמה נשמע כמו המילה לסבית. לבסוף הספר יצא לאור. הוא אדם נקי כזה. הוא פרסם המון דברים שהצליחו בחו"ל והתאימו מאוד לספריות בארץ. הוא עשה הרבה דברים נכונים בשעתו, אבל היום קשה לו להתחדש.

לבדו במערכה

אבל כמו גיבורי הסדרות שלו, מאיר מזרחי הוא אדם שקשה מאוד להוציאו מהמחזור. הוא חזר לפעילות שוטפת בשנות התשעים, אבל הפעם הקהל היה קטן יותר. סדרת המסתורין גוועה לאחר כ-600 ספרים וכמוה הסדרה הרומנטית שהספר האחרון שבה היה ספר חגיגי לרגל 40 שנות ההוצאה לאור. הקוראים העדיפו לנטוש לטובת הטלנובלות בטלוויזיה, המעניקות את אותם ריגושים ויזואליים.

שרגא גפני : כדי להתאושש הוא ביקש שוב את קרבתי וזכרתי לו את חסד נעוריו ולכתו עימי בתקופה אנטי פטריוטית, כמו גם את נכונותו להסתכן בחומר שאחרים דחו, ושוב תרמתי לו, אם כי לא בקצב בו כתבתי עבורו בעבר. כתבתי לו ספרים חדשים על דני דין וספרים חדשים בסדרת "עולם התנ"ך לילד".

מזרחי : היום אני מוציא לאור ספרים של דימון רניון, שאליעזר כרמי תרגם עוד בשנות החמישים, והם עדיין הולכים מצוין. אני מוציא מחדש סדרות קלאסיות כמו דני דין, שהוא עדיין מספר אחד במכירות, ו-אניד בלייטון. יש להם את הקהל הקבוע שלהם, שזוכר אותם בנוסטלגיה, וחלק גדול מהקהל הזה הוא דתי. ספרי הקלאסיקה שלי נקנים ברובם בידי עולים מחבר העמים. הקהל הזה אוהב לקרוא ספרים קלאסיים, בלתי מקוצרים, של ז'ול וורן ו-אלכסנדר דיומא.

א.א : וספרים חדשים אתה מוציא?

מזרחי: כרגע לא. זה כבר לא כל כך משתלם. אבל אולי אחזור לזה בעתיד. תכננתי, למשל, להוציא ספרים חדשים של עולם התנ"ך לילד של גפני, אבל הוא הכניס לשם קטעים שלא כל כך משתלבים עם הדת בספר חדש על בריאת העולם. לי יש כלל - אף פעם לא לשים דברים נגד הדת. אז בינתיים זה תקוע.

כיום מתבסס מזרחי על הכותרים הוותיקים והבטוחים, דני דין, אגתה כריסטי, דיימון רניון, אניד בלייטון. לא מרוויח הרבה אבל גם לא מפסיד. כיום ההוצאה שהעסיקה בעבר עשרות אנשים שוכנת במרתף שהוא גם המחסן וכוללת את מזרחי בלבד, עובדת וותיקה אחת ופועל לעבודות גופניות, אבל הפעילות אינה נפסקת.

מזרחי: כיום אני נאלץ לטפל לבדי במו ידי בענייני ההפצה ואספקת הספרים בשל המחסור בכוח האדם וכל מלאכות ההוצאה מונחות על כתפי.

טקס

לאחר אלפי הפצרות ונדנודים מצידם של החובבים (בהם הקומיקאי נאור ציון, מעריץ מטורף של זאגור, שנסע במיוחד לאיטליה כדי לחדש את אספקת החוברות לאחר שמזרחי הפסיק להוציא חדשות), החליט מזרחי לבסוף לחדש את סדרות הקומיקס הוותיקות טקס, זאגור ו-טרזן. הוא יוציא לאור חוברות שכבר יצאו לאור, לצידן של חוברות חדשות שמעולם לא ראו אור בעברית, הן של תרגומים שעדיין בידיו של גאיו שילוני, המתרגם המנוח, ובהמשך הוא מחפש מתרגמים טובים מאיטלקית. מזרחי מתכנן גם להוציא חוברות חדשות אודות גיבור הקומיקס הבלגי המפורסם ביותר, טינטין, בתרגומו של לא אחר מאשר יוצר סדרת הקומיקס הישראלית המפורסמת ביותר, "זבנג".

אורי פינק: הייתי קורא גדול של הוצאות מזרחי. אלה הקומיקסים הראשונים שקראתי. בילדותי הייתי מנוי על פופאי, שממש השפיע עלי, אולי יותר מכל דבר אחר שקראתי בחיי. אם אתה קורא את זבנג לאורך השנים אתה רואה את ההשפעות של פופאי בלי סוף, אבל זה דבר שקלטתי רק היום. ואז יצרתי את "ספר הג'ונגל 2", קומיקס סטירה פוליטית למבוגרים, שם יש פרודיות על כל הסדרות של מזרחי כמו טקס, זאגור, טרזן ותולדות המערב הפרוע, בכיכובו של ביבי נתניהו כפופאי המלח. כשעשיתי אותם שמתי לב שלא הייתי צריך לשנות כללאת הסגנון שלי. עכשיו אני מתרגם את טינטין וזה חלום וכבוד. כבוד לעבוד עבור מר מזרחי וזה כמו לתרגם את התנ"ך, משהו שגדלנו עליו. עכשיו אני מתרגם את זה מאנגלית - את האי השחור. יש בטינטין משהו ירחמיאלי שצריך לשמור עליו.

אריה חשביה: למזרחי יש מקום מכובד. הוא החדיר לילדים את הרצון לקרוא ספרים. בין אם היו אלה ספרי דני דין או אניד בלייטון ובין אם אחרים, ספריו עברו מיד ליד, דבר שאתה לא רואה כיום, כאשר ילדים קוראים מעט מאוד.

פרופסור אדיר כהן: צריך לזכור שכאשר מזרחי החל לפעול היו הרבה פחות הוצאות מאשר היום, רובן מוסדות ציבוריים שהתמקדו בספרות ואמנות ולא בצדדים הקלים יותר. מזרחי, שהיה אחד המו"לים הפרטיים הבודדים לצד "מסדה", שינה את זה והכניס תחומים חדשים וכמעט בלתי ידועים עד אז למו"לות. ובניגוד למקובל כיום, הוא מעולם לא זלזל ברמת התרגומים. התרגומים אצלו היו טובים. לצד כל אלה הוא תירגם ספרים טובים שלימדו רבות. מזרחי, במידה רבה, יצר את האופנה הקיימת כיום, של הוצאות מסחריות ופרטיות.

נותר כעת לראות באם הרפתקאותיו השחורות-לבנות של טקס ו-זאגור במערב הפרוע יכולות להיאבק בהצלחה ב-מאנגות היפניות הצבעוניות וב-ספיידר-מן. מזרחי מדווח שהוא מקבל עכשיו כמויות גדולות של טלפונים נרגשים מחובבי טקס ו-זאגור. מבוגרים עטים על החנויות גם אם כבר יש להם את החוברות בבית. מה שברור הוא שהוצאת מ.מזרחי חיה, קיימת, פעילה ובועטת.

א.א : מה הן תוכניותיך לעתיד הקרוב? איזה ספרים חדשים אתה מתכוון להוציא לאור? מה אתה מתכנן עם סדרות הקומיקס שלך?

מזרחי : בהינתן המשאבים הנכונים יכולה ההוצאה לחזור ולתפוס את מקומה כאחת הגדולות, יחד עם הוצאות הספרים המובילות בארץ. יש לי אישה שהיא יד ימיני וליוותה אותי ברגעים השמחים והקשים. יש לי ארבעה ילדים בוגרי אוניברסיטאות שאחד מהם עובד גם הוא בהוצאת ספרים. אני מקווה שבהמשך בני, ישראל, שעובד כיום עם הוצאת מודן, ימשיך את דרכי ואת ההוצאה, מפעל חיי. יש לי עוד כל מיני סדרות קומיקס שקניתי את הזכויות להן בשנות השבעים ועוד לא עשיתי איתן כלום. תוכניות בלי סוף ואני מקווה להגשים את כולן. אבל הסיפוק הגדול ביותר הוא לראות את האנשים המתקבצים סביב הדוכן שלי בשבוע הספר ואומרים לי בדמעות בעיניים שהם זוכרים את הספרים האלה מילדותם. לשמוע את כל הקוראים שמתקשרים אלי בטלפון שוב ושוב ובאים אלי למשרד כדי לראות שוב ספרים של הסדרות שהם גדלו עליהם, טרזן, החמישיה או ג'נינגס או דנידין, ומתחננים לפני שאוציא לאור ספרים חדשים שלהם. עבורי זהו הסיפוק הגדול ביותר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד