אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אהרון לנסקי / נגד כיוון ההיסטוריה


התמונה של אלי אשד

אהרון לנסקי / נגד כיוון ההיסטוריה. הוצאת כתר

האיש שהציל את היידיש

אהרון לנסקי סטודנט צעיר ולא ידוע הצליח לבצע כמעט בכוחות עצמו בלבד את הבלתי אפשרי: לאסוף את מרבית ספרי היידיש בעולם ולשמר את התרבות הגוועת עבור הדורות הבאים.

פעם הייתה תרבות וספרות היידיש היתה שפה שבה דיברו מיליונים רבים ואותה קראו מיליונים רבים. על פי ההערכות בשנת 1939 יידיש הייתה השפה הראשונה של שלושה רבעים מיהדות העולם. סופרים בעלי רמה עולמית כתבו ספרים בשפה זאת ביניהם אנשים כמו שלום עליכם ובשביס זינגר. פורסמו בה עיתונים רבים שאותם קראו מיליונים מידי יום ביומו במזרח אירופה ובארה"ב ובדרום אמריקה.

אך מאז חלפו שנים רבות. רוב דוברי היידיש הושמדו בשואה, בישראל הם הוכחדו בידי הגיל. הדיבור בשפה הוכחד בידי דוברי השפה העברית שהיו נחושים שבתרבות העברית החדשה שהם יוצרים בפלשטינה לא תהיה ליידיש דריסת רגל. בארה"ב ובדרום אמריקה האידיש פשוט הוחלפה בשפות המקומיות: האנגלית והספרדית שאיתן לא הצליחה להתמודד בניסיון למשוך את הדור הצעיר.

בישראל יש היום מוסדות שמתפקידם לשמר את תרבות היידיש כמו "בית שלום עליכם" ו"בית ליוויק" אולם מידת הצלחתם אינה ברורה. כיום רוב קוראי היידיש הם זקנים, חלקם הגדול מתו או שימותו בקרוב ונראה שנגזר דינה של השפה לגווע ועימה התרבות שנוצרה בה. ב-1980 העריכו חוקרים שרק 70 אלף ספרים ביידיש שרדו ברחבי העולם ואלה יתפוררו, או יזרקו ככלי אין חפץ בו ויעלמו גם הם בתוך שנים ספורות. לאיפה ילכו כל הספרים האלו ששרדו שאפילו ספריות כבר לא רוצות אותם ? לאהרון לנסקי.

בשנים האחרונות, ברגע האחרון ממש, קם אדם אחד שעמד בפרץ ווידא שלכל הפחות ספרות היידיש לא תיעלם לחלוטין, כאילו לא הייתה מעולם. זהו חוקר ספרות היידיש, הספרן והארכיונאי אהרון לנסקי שבמבצע חסר תקדים, אולי בתולדות התרבות, ווידא שספרות היידיש תמשיך להשתמר לפחות לעתיד הנראה לעין ואף הפך אותה לספרות הממוחשבת ביותר ברשת.

בספרו "כנגד כיוון ההיסטוריה" שיצא לאור בימים אלה בהוצאת "כתר" (בתרגום יהב זוהר) לנסקי מתאר את מאמציו האדירים להציל ולאסוף ספרי יידיש לפני שאלה יגרסו ויעלמו על מנת לשמר אותם עבור הדורות הבאים. זה היה מבצע דון קישוטי ממש של משוגע לדבר שגילה (ולא במפתיע עבור איש מדעי הרוח בימים אלה) שאין כל עניין לתמוך בו במוסדות היהודיים שהעדיפו להקדיש את תקציבי התרבות המצומצמים שלהם לפרויקטים הקשורים באנגלית או למצער בעברית.

אהרון לנסקי היה בשנות השבעים סטודנט יידיש צעיר באוניברסיטה במונטריאול בקנדה, הוא גילה שקשה מאוד למצוא ספרי אידיש ללימודיו שכן רוב הספריות כבר אינם מחזיקות בהם יותר ובכל ארה"ב (ולמעשה בכל העולם ובכלל זה בישראל) ספרים אלו מושמדים מידי יום ביומו בזמן שחדשים כמעט ואינם מודפסים. הסטודנט הצעיר לנסקי הבין שבתוך שנים ספורות הרוב המוחלט של ספרות זאת ירד לטמיון לנצח. הוא חש צורך אדיר לעצור זאת לפני שיהיה המאוחר מדי. בזמן שרוב עמיתיו בני גילו היו עסוקים בעיקר בנושאים המרכזיים המקובלים של חיי סטודנטים היום כמו יציאה לדייטים, הסטודנט הצעיר לנסקי החל לפעול לחלוטין על דעת עצמו.

הוא פרסם קול קורא בכל עיתון יהודי ובכל כלי תקשורת שהיה מוכן לקבל הודעות שלו שהוא מוכן לאסוף על חשבונו כל ספר ביידיש מכל מקום. הוא מצא מקום אכסון לספרים אלה, וביחד עם קבוצה קטנה של צעירים חברים ועוזרים, הגיע לכל מקום על מנת לאסוף ספרים ביידיש. רבים מהם נמצאו בספריות ציבוריות שנסגרו או שהחליטו להיפטר ממדורי הספרים ביידיש שלהם מאחר שלאלה שוב לא נמצאו קוראים. רבים מאוד מהספרים הוא הציל ממש לפני שנזרקו לפחי הזבל ולעיתים לאחר שכבר נזרקו לפחי הזבל. אהרון לנסקי מתאר בספרו כמה סיפורים מדהימים ממש על הצלות ספרים "ברגע האחרון" כאשר אנשים התקשרו אליו באמצע הלילה לדווח שהם גילו אלפי ספרים ביידיש שעומדים להיזרק לזבל ולהיגרס אלא אם כן מישהו יוציא אותם מיידית, ובמיידית הכוונה כבר בשעות הקרובות. לנסקי מצא את עצמו מיטלטל בדרכים במשאית ישנה פעמים רבות כתוצאה מאירועים כאלו.

הספר הוא תיאור מדהים ממש של פרויקט האיסוף והצלת ספרי האידיש שלו שהחל בארה"ב ואחר כך התפשט לשאר העולם כאשר לנסקי מנסה להציל ולשמר כל ספר אידיש שנכתב אי פעם ונראה שבשלב זה הוא כבר ליקט לכל הפחות את חלקם הגדול של הספרים בשפת היידיש.

בספר יש אנקדוטות צבעוניות מעניינות רבות על קוראי ואספני היידיש ועל ילדיהם (שככלל התעניינו הרבה פחות ביידיש מהוריהם) שאותם פגש לנסקי במסעותיו, אנשים שהיו מהם שהתעקשו לספר ללנסקי את סיפורו של כל ספר לפני שמסרו לו אותם כ"תחנה האחרונה". יש גם אנקדוטות הרבה פחות מחממות לב על הסכסוכים הנצחיים הנמשכים בין אירגונים שונים של דוברי יידיש שממשיכים בשנאות הישנות בינם לבין עצמם גם כשהקהל שלהם הולך ונעלם מול עיניהם. יש למשל תיאור מעניין של הניסיון לאסוף את ספרי האידיש מקובה של קסטרו ששם כבר רובם הושמדו בגלל תנאי הטבע הקשים נסיון שכמעט נכשל ודווקא בגלל התנגדות של ראשי הקהילה המקומית.

היום יוזמת האיש אחד של לנסקי הפכה לאירגון תרבותי ענק שנקרא "המרכז הלאומי לספרי יידיש", שמונה שלושים וחמש אלף חברים, והוא אחד מאירגוני התרבות היהודיים הגדולים ביותר בארה"ב ובעולם. אירגון שמרכזו הוא בבניין ענק משלו בקולג' האמפשייר. לנסקי התעקש על רכישת הבעלות עליו באמצעות תרומות שונות שהשיג ממקורות שונים שכן "היידיש סבלה כבר מספיק מארעיות". הארגון של לנסקי עוסק, מלבד האיסוף, בפרוייקטים תרבותיים שונים ומגוונים כמו תרגום יצירות המופת הנשכחות של היידיש לשפות אחרות. וכמובן יש לואתר גדול מאוד משלו ברשת. לנסקי יצר בין השאר בעזרת תמיכה מסטיבן שפילברג אוסף דיגיטאלי של 14 אלף ספרי יידיש שמוודא שהספרים האלו ימשיכו להתקיים לעוד זמן רב מאוד. לנסקי, אספן הספרים האיזוטרי, הוא היום הוא אחת הדמויות הבולטות והידועות של הקהילה היהודית בארה"ב והוא משמש כאחד מהגיבורים בספר על חובבי ספרים. על מפעלו נעשה סרט דוקומנטארי ידוע בשם "גשר של ספרים" שהוצג בפסטיבל סרטים יהודיים בסינמטק תל אביב.

עד היום לנסקי אסף מיליון וחצי ספרים ביידיש וממשיך באיסוף אם כי הדגש היום נסב בהכרח לא רק על איסופם ושימורם אלא גם על הדפסתם מחדש באמצעים אלקטרוניים. במהלך החיפוש התברר ללנסקי שהוא אינו האדם היחיד עלי אדמות שמתעניין בספרות היידיש. יותר מ-4000 איש ו500 ספריות קנו ממנו ספרי יידיש לאורך השנים ספרים והוא כיום מקור ההספקה היחיד שלהם בעולם. הסתבר שאולי שפת היידיש אינה כל כך מתה אחרי הכל. ולא זאת בלבד, אלא שהודות לפלאי הטכנולוגיה, אם כי רוב הספרים כבר מתפוררים, הרי הוא יכול כעת לספק עותק מודפס חדש (וטוב בהרבה במקרים רבים מהעותקים המקוריים) לפי דרישה לכל מי שמבקש את אחד הספרים שנאספו. הלוואי על ספרי השפה העברית.

אהרון לנסקי הראה בפעם המי יודע כמה שהדרך לשנות את דעת הציבור ואת דעת המוסדות המופעלים בכספי ציבור היא לא על ידי תחנונים עקרים לקבלת כספי ציבור אלא על ידי פעולה עצמאית ויצירת לחץ עיקש וגובר מלמטה (בדומה למה שעשו אנשי הקשת המזרחית בישראל).

לנסקי מצטייר מהספר כגיבור תרבות. האיש שהצליח להציל ולשמר תרבות שלמה כנגד כל הסיכויים ולשמר אותה עבור הדורות הבאים וזאת על ידי שימוש מושכל בכל אמצעי הטכנולוגיה המודרניים.

עבור אוהבי ספרים הספר הזה על הצלה ברגע האחרון של תרבות ספרותית שלמה הוא בגדר חגיגה מחממת לב. זהו ספר שמן הראוי שילמד באוניברסיטאות כיצד אפשר לשמר תרבות . חבל רק שאין בספר אינדקס שמות ונושאים שהיה מוסיף לחגיגה עוד יותר.

דבר אחד שלנסקי לא הצליח זה לא רק לשמר את היידיש אלא גם להחיות אותה אבל זה כבר כנראה יותר ממה שאפילו מאמצי הענק שלו מסוגלים.

פרק מהספר

תקציר הספר

הספר בבוקנט

שירי לב ארי מראיינת את לנסקי

רון בן יעקב על לנסקי

הצלת ספרות היידיש

על לנסקי

הסרט גשר של ספרים

אתר ספרות היידיש

אתר הספר באנגלית

ביקורת

טירוף נעים

בית ליוויק

גלותי זה הכי

חוזרים אל היידיש?

יידיש זה סקסי

בלוג אשכנז

צברים דוברי יידיש

אסף גלאי על כבוד אשכנזי

אסף גלאי על ריספקט

האשכנזים סרט של דני דותן

זהות אשכנזית יידישאית

עברית או יידיש: על אהרון ויעל חבר

יעל חבר: יידיש בישוב הישן: מה שחייבים לשכוח

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד