אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שרה / גיי טי לרוי


התמונה של דן לחמן

בעקבות שינויים חברתיים שמחלחלים גם אלינו, הגיעו לאוניברסיטאות ומשם לרחוב מלים כגון "מגדר", "קוויר". השיח התמלא בניסוחים חדשים של הגדרות אנושיות ומיניות. אנשים יכולים לנדוד מרצונם בין מגדר למגדר ולאמץ לעצמם כל התנהגות חיצונית או פנימית. להיות אישה גברית, גבר נשי, אישה עוברת כגבר, גבר כאישה. עם השינויים שחלו בחיים עצמם החלה לעלות גם ספרות העוסקת בנושא. יש ספרות מקצועית אקדמית אך לא רק. לאחרונה מתפרסמים ספרים רבים המספרים על החיים של אנשים שחיו את חייהם אפילו מעבר לצל, אפילו לא בחושך מעבר לשוליים. מעבר למלים המוכרות קוקסינל, דראג, זונה ישנם אנשים בעלי רגשות שונים ואנושיים. והחיים שהם מספרים עליהם כל אחד בדרכו היא אמיתית, כואבת ובעיקר חדשה לרוב הקוראים ומגלה עולמות לא ידועים. משהו שהיה אולי בדמיון הכי גרוע של חלק מהאוכלוסייה, אם בכלל נתנו את דעתם מה עומד מאחורי המלים המגונות אותן הטיחו נגד אנשים שלא הכירו באמת. לא סתם כך אחת הסיסמאות המפחידות ביותר שהופיעה במצעדי הגאווה הראשונים בניו יורק הייתה: "אנחנו חלום הבלהות שלכם". הייתה סיבה להלחם לשנות ולהוציא את סיוטי הלילה לאור יום מול העולם ולהראות שהפחד הוא היולי, לא רציונאלי. כעת כשספרות שנחשבה לספרות קהילתית או בשם מגנה יותר, ספרות שוליים, חודרת לזרם המרכזי היא יותר מרומזת על שינוי בחיי אנשי "השוליים", היא מביאה איתה את תרבות השוליים למרכז התרבות ומכריחה את הציבור "המהוגן, הבורגני" להתעמת עם תופעה שיתכן ונולדה בביתו שלו. התרבות הפנימית של המיעוט יוצאת מהמסתור הקהילתי ומוצאת את מקומה בתוך תרבות הרוב ומתמקמת בו בגאווה, והיא אכן מפחידה רבים.

לאחר השינוי שהחל לצוץ במשך השנים בצורת החיים התחילה להיכתב ספרות פנים קהילתית. לעתים קרובות ספרות לא ממש טובה, בחלקה פורנוגראפית. אלא שעם הזמן החלו לקום סופרים של ממש. היום כשספרים שנכתבו על נושאים שהיו פנים קהילתיים פרצו את השוק והפכו לרבי מכר בכל מקום בעולם התחילה זליגה של ספרות כזאת גם לארץ בתרגום לעברית בהוצאות ספרים המכובדות ביותר, ולדעתי הזרם ילך ויגדל, זו ספרות מעניינת המדברת על דברים חדשים לחלוטין בעולם הספרות.

אם לפני זמן מה כתבתי על "סטון בוץ' בלוז" עכשיו הוציאה ספרית מעריב את "שרה" של ג'יי טי לרוי. הספר זכה להצלחה עצומה וביקורת נלהבת ולרוי הרחיב את פעילותו לשטחים נוספים של התבטאות אמנותית וזכה להכרה רבה מאמנים רבים החל ממדונה דרך סוזן ווגה ואחרים. את רוב הקשרים שלו הוא מקיים דרך אתר האינטרנט שלו. זמן מה אחרי ההצלחה הגיע סימן השאלה סביב זהות הכותב ואז הסתבר שאיש אינו יודע באמת מיהו.

למרות שהצטלם פעמים רבות לצרכי יחסי ציבור לא ברור מה זהותו המינית, האם הוא קיים בכלל. האם מישהו או קבוצה שלמה עומדת מאחרי הדמות וכל התופעה היא של דמות פיקטיבית של דמיון פרוע.

מכיוון שהספר הוצג בזמנו כיצירה עם יסודות אוטוביוגרפיים שאלות רבות החלו להישאל גם סביב האמת הבדויה. אך למעשה, גם אם כל זה הוא רק תרגיל ביחסי ציבור או נסיון אמיתי להגן על אישיותו של סופר המספר על חיים שחיי הספרות עצמה היא בעלת הערך. הוא הפך להיות הדמות המגלמת בתוכה את הפוסט מודרניזם לדרגה עליונה. היום הוא אייקון תרבותי ויהיה מי שיהיה, סנסציה בלתי פוסקת.

כבר מהמשפטים הראשונים הספר מראה כיוון של שפה מאוד ייחודית עד שמסתבר שהמספר הוא ילד קטן. ילד שרוצה להיות "לטאת חניונים", מונח שנצטרך ללמוד ולשנן אותו ומשמעו זונה לנהגי המשאיות הענקיות החוצות את אמריקה ומוכנים לזיין כל דבר בדרכם הארוכה כולל ילדות בנות שתיים עשרה. המושג פדופילים אפילו לא מתקרב לסף תודעתם הגסה. ואולי הילדות הן ילדים, איש לא מקדיש מקום לשאלה הזאת בעולם בו מתרחש הספר.

גלאד, בן התערובת האינדיאני הוא הסרסור המגן על כל הלטאות באזור. כל עובד טיפוחים כזה מקבל ממנו עצם של רקון על שרשרת, כל הנהגים מכירים את הסימן, כולם יודעים שזו אחת הלטאות של גלאד, ועם גלאד אסור להסתבך, הוא מגן על הלטאות שלו מפני אלימות הנהגים, מגן עד כדי רצח הנהג. מצד שני הנהגים לא צריכים לחפש שרמוטות קטנות המסתובבות בין המשאיות. הם קובעים עם גלאד לוח זמנים ומזמינים לעצמם תור.

צ'רי ונילה, ילדנו הקט וגיבור הסיפור רוצה ומצליח להסתפח לחבורתו של גלאד, כעת הוא יהיה מוגן מכל רע. העניין שהוא כמעט איננו יודע בעצמו שהוא נער.

צ'רי גר עם שרה, שהיא זונת חניונים ותיקה וגם אמו. היא זו שלימדה אותו להתלבש בחצאיות מיני מעור, להתאפר ולהראות בובה קטנה. בעיקר כשהיו הולכים לגנוב חפצים בבתי כלבו. שומרים מסתכלים על הרגליים שלנו, היא אומרת לו בזמן שהיא ממלאת לו את החזייה הריקה בקופסאות סיגריות ואת תחתוניו הייתה ממלאת בחבילות בשר טחון במקום בו גברים היו רוצים לדחוס את עצמם. יותר קל לפלס את הדרך כשתי בנות, למשל לשבת בדיינר ולומר בקול כמה חבל שאין לנו מספיק להמבורגר ונצטרך להסתפק באיזה סלט. תמיד יהיה איזה נהג שיציע מיד לדאוג למילוי החסר. אלא ששרה כבר איננה מתחלקת אתו בבגדיה או בשום דבר אחר מאז שיותר מדי גברים התחילו לזחול ממיטתה למיטתו.

אבל עוד לפני שהפך ללטאה היה מסתובב בבגדיה של שרה, נראה ולא נראה, לא נותן שייגשו אליו אך נהנה מהמבטים החושקים, "לתלתלים הזהובים האלוהיים האלה שלך יש הרבה מאוד מעריצים" אמר לו גלאד ביום שהציע לו להצטרף לאורווה שלו. לגלאד לא חשוב מינה של הלטאה, נער, נערה, אישה.

וצ'רי משכנע את גלאד שלמד משרה הכל, גם לזנות, והוא יכול לעבוד גם כבן וגם כבת. צ'רי מתחיל שיעורי השלמה מהאחרים:

"אני מתאמן בלגלגל קונדום על גבר בעזרת השיניים מבלי שהוא ירגיש. אני מתאמן באיך להכניס כל חתיכה ופירור של גבר לתוך הפה שלי. את זה כבר ידעתי קודם....אני לומד טריקים, כמו לרסס ספריי לרענון פה על יד ימין, ככה שאם בן הזוג לא בשיא ההיגיינה שלו, אפשר לשאוף ניחוח רענן של מנטה מהיד ולחשוב על האלפים המושלגים במקום לנשום את האמוניה שלו ולהיזכר בשירותים כימיים"

אחרי חודשיים של לימודים ואימונים עם הבנות המנוסות צ'רי מוכן לצאת לשוק. העלילה מתרחשת בווירג'יניה המערבית, אי שם בדרום העמוק של אמריקה. כל האמונות הטפלות, האמונה הדתית העמוקה וחלק מהמושגים יהיו לנו זרים לחלוטין. אני מניח שאמריקאים יבחינו לפי רמות התבטאות מי מהדוברים שחור ומי לבן, עדיין יש הבדל ברמת השפה. אני מניח שהתרגום היה עבודת פרך.

צ'רי שלפעמים קורא לעצמו שרה, בלי להבין למה, מדבר על עצמו לעתים כעל בן לעתים כמו על בת. הבורות שלו כל כך גדולה עד שאיננו יודע מה האמת. הוא עדיין מצפה לקבל את המחזור החודשי שלו, ורואה בעצמו סוג של בתולה, אך מצד שני את כל יחסי המין שקיים בעכוזו הוא מפרש כאילו הכניסו לתוכו ואחר כך הוציאו ממנו תינוק. הוא מצליח להדביק בבלבול שלו כמה זונות זקנות המחברות אותו בדמיונן עם שרה מהתנ"ך והופכים אותו לקדוש ולפטרונית נהגי המשאיות. הילולה די מצחיקה ונוגעת ללב. אלא שבינתיים צ'רי- שרה נפלה לידי סרסור חדש, אלים, מכה נשים. והוא זה המנצל את "קדושתה" והופך אותה למפעל חדש של הוצאת כסף מנהגים שלא על ידי מין בינתיים.

את משחקי הילדות שלה היא משחקת יחד עם זונה אחרת בבובות ברבי וקן, הן מלבישות את קן בבגדים של ברבי. וכשיש סיבה במקום להוציא את האלימות אחת על השנייה הן מענישות באלימות רבה את הבובות. מכאן והלאה הספר הופך לסוג של הפתעה שחבל לקלקל. לא יהיה קורא שלא יצא מהסיפור הזה עם מועקה ושברון לב, מה גם שסופו של הספר הוא מרדף מותח למדי.

המרתק בכתיבה היא שאין הגדרות מגדריות לאף אחת מהלטאות. קשה לדעת מי אישה, מי קוקסינל, מי זכר - זונה.

אין תיאורים ממשיים של אקטים מיניים אך הנרמז קשה דיו. אי אפשר לחוש בכתיבה שלרוי מתכוון לתת סטירת לחי לבורגנות או להומופובים או לחברה איזושהי. הוא כותב כאילו על חייו האמיתיים כמו שחווה אותם. ומכיוון שאין יודע מי הוא לרוי האמיתי יתכן שאלו חיים של כמה אנשים שונים שחוברו להם יחד, אך כולם אמת. צריך לשכוח את הדמות הפרובוקטיבית של הסופר ולשקוע בעולם המסויט של הלטאות בנות כל המינים.

אינני יודע מה דעתו של לרוי, יהיה מי שיהיה על כל הגדרות המגדר האקדמאיים. מה שהוא מציג בספר הזה היא קבוצת אנשים שחיה את חייה ללא הגדרות מגדריות מיניות. ללא מודעות, או לפחות ללא שום ציטוט משיחות שלהם על הנושא. שאלת זהות ומגדר איננה חלק מעולמם, הם מה שהם. השילוב הזה החורג גם מנורמות מוסריות בדרך כתיבתו של "ילד קטן" לכאורה. המגלה את עולם הזנות הסמים הפדופיליה וזליגת המיניות לכל כיוון אפשרי, מלבד סטרייטי הופכת את הספר לסוג של מהפכה זוטא.

לפי סיפורו האישי כפי שסיפר בראיונות בעיתונות, לרוי נולד בווסט ווירג'יניה והיה נער זונה ונרקומן כבר בן ארבע עשרה. חוויה המתמקמת בלב הספר הזה. פסיכולוג הציע לו להתחיל לכתוב את סיפור חיי זונות הרחוב הקטינים מתוך ניסיונו. לרוי מספר על הזדהותו העמוקה עם ספר try שלא תורגם לעברית עדיין ועם סרטו של גאס ואן סנט "איידהו שלי" שלא קשה להבין למה הוא מציין אותו כחלק מההשפעה שהייתה לו על הכתיבה.

היום הוא אישיות ציבורית - נעלמת. יש לו קהילה גדולה אך רובה מתקיימת באינטרנט. הוא הפך להיות חביב העיתונות הרצינית הרודפת אחרי ראיונות אתו. האם יהפוך להיות אנדי וורהול של דורו? האם הוא קיים? בינתיים ישנו הספר הזה וספר אחר שלו הנמצא בשלבי תרגום. ראוי מאוד לקריאה ומעקב אחרי הקרירה הספרותית של הדמות הזאת.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן