אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

וירגיניה וולף / מרת דאלווי


התמונה של דן לחמן

וירג'יניה וולף / מרת דאלוויי. הוצאת זמורה ביתן
וירג'יניה וולף / מרת דאלוויי. הוצאת זמורה ביתן

לפני כמה חודשים הוצג בארץ בהצלחה רבה הסרט "השעות" שבמרכזו עומדת דמותה של וירג'יניה וולף וספרה: "מרת דאלווי". כעת עם הצלחת הסרט יצא מחדש בדפוס הספר שעליו מתבסס הסרט ואליו הוא רוצה להידמות.

וירג'יניה וולף היא לא בדיוק סופרת קלה לקריאה היא שינתה בכל אחת מיצירותיה סגנון וצורה. היא כתבה לא רק ספרות. היא הייתה מסאית מבריקה ומבקרת ספרות חשובה. היא עודדה לא מעט סופרים חדשים. אחת הדוגמאות המובאות תדיר לחדות ביקורתה הוא הסיפור שהמציאה על שלושת הסופרים הנחשבים בימיה, היא קראה לסיפור "מר בנט ומרת בראון." מרת בראון נוסעת בקרון רכבת ומר בנט היה בוחן את מראיה ומספר לנו על שכר הדירה שלה. מר וולס היה מספר לנו כמה ראוי שיהיה שכר דירה שלה ואילו מר גאלסוורתי היה מספר שהיא משלמת הרבה מעבר ליכולתה. אבל איש מהם לא היה מספר משהו על מהותה האישית של גברת בראון. אף אחד מהם לא היה עומד על טיבה.

יש לזכור שוולף חיה בסוף התקופה הוויקטוריאנית והייתה אחת המזרזות לתקופה הזו לחלוף. נכון שגיימס ג'ויס כבר פרסם וכמו כן גם ד.ה.לורנס אבל היא וידידיה המוכרים בשם חבורת בלומסברי לא רק כתבו וחידשו את האפשרות לכתוב על ארוטיקה וחיים פתוחים אחרים אלא שגם הגשימה בעצם חיי היום יום שלהם את שונותם וקירבה את החיים המודרניים. כולם שם היו יוצרים. כותבים או מציירים, משוררים וסופרים, ציירים וציירות. רובם היו דו מיניים והחליפו את אהבותיהם בתוך הקבוצה. סקנדליסטים של סוף התקופה וזרזי הקדמה. לווירג'יניה וולף הייה רומן כמעט מתוקשר עם אישה בשם וויטה. שבעקבות פרשית אהבים אתה כתבה את "אורלנדו" ונאמר על הספר שזה מכתב האהבה היפה ביותר שנכתב אי פעם, אם גם הארוך ביותר. וירג'יניה וולף סבלה ממניה דפרסיה וניסתה להתאבד לפחות פעם אחת, לפני הפעם שבו הצליחה. נותרה התמונה המפורסמת שלה וכתביה, להעיד עד היכן היה מוחה פתוח לרעיונות בימים בהם מחלתה לא השתלטה עליה.

את מרת דאלווי כתבה בעת שהייתה במצב רוח מוזר שבין לבין. נושאים רבים עניינו אותה, בעיקר מעמד האישה בחברה. אפשר להגיד שהייתה מראשונות הפמיניסטיות עוד לפני היווצרות המלה. בחיבורה "חדר משלה" עסקה בעובדה שלנשים אין רגע של פרטיות. הן לא משתכרות, (נשים כמעט שלא עבדו אז במקצועות מכובדים) ולכן לא יכולות לקיים את עצמן ואי לכך תלויות בחסדי גברים שהיו לרוב בעליהן. היא הביעה שאיפות קידום שונות לנשים. במרת דאלווי היא גם מרמזת די בבירור לצד הדו מיני המתקיים בנשים ובצורה הטבעית ביותר, ללא התלבטויות גדולות. מהבחינה הזאת העובדה שכל חייה המבוגרים היו בין אנשים שהיו דו מיניים או חד מיניים והקבלה של כולם את כולם גרמה לה לראות את המיניות האחרת הזו במובנת מאליה אם רק נותנים לה להתפתח. בלי ביקורת חברתית. היא הייתה בין מבשרות הכתיבה המודרנית. אלא שגם היא הייתה נתונה עדיין כבולה מבלי לדעת בכבלי כתיבה על המעמד הבינוני העליון. המהפכה הגדולה של האנטי גיבורים, וסיפורת ומחזאות הכיור והמטבח, זו שעוסקת במעמד הנמוך, פועלים וקשי יום ידחה עד לאחר מלחמת העולם השניה.

"מרת דאלווי אמרה שתקנה את הפרחים בעצמה" משפט פתיחה שהפך להיות מפורסם ומזוהה עם ווירג'יניה וולף, וחזר למודעות בעקבות הסרט "השעות" ומשם עוברת וולף לתאר את היום היפה שאליו התעוררה ובו עתידה לפעול מרת דאלווי אך בין האוויר הצח והשקט היא חשה כי דבר מה איום עומד להתרחש. ועודה מביטה הוזה בגינה ובירקות הצומחים בה. כשהיא חוזרת מחנות הפרחים היא עוברת דרך הייד פארק, וליד כל ספסל שיושב עליו מישהו או שעינה של מרת דאלווי חולפת על פניו אנו שומעים את רגע המחשבה של הדמות, למרות שלא נשמע ממנה יותר בעתיד. זרם תודעה שוטף מחובר בין העין למחשבה.

כשקלאריסה דאלווי חוזרת לביתה היא נשכבת לנוח ועולה בזיכרונה ידידה שהצגתה בהחלט מתפרשת כדו מיניות כוללת התאהבות. אי אפשר שלא להתפעל מההעזה יחסית לתקופה ההיא לדבר בגלוי על קשר דו מיני.

סאלי, אותה נערה בה היא נזכרת בחיבה גדולה לימדה אותה בזמנו הכל על מין, רכילות אמרה שהוריה של סאלי אינם חיים בשלום. סאלי דיברה אתה על בעיות סוציאליות. בחצי עמוד מצליחה וירג'יניה וולף לכתוב על ונגד כל מה שהבורגנות העליונה האנגלית לא הייתה מעזה להעלות על דל שפתיה באותם ימים ובטיול על המרפסת מנשקת סאלי את קלאריסה על שפתיה. וקלאריסה מגלה בתוכה תחושות שלא הכירה קודם לכן.

כשמתנהלת שיחה בן שני אנשים שומעים ארבעה קולות, מה כל אחד אומר, מה כל אחד חושב.

האמת שדי מסובך ולא פעם הלכתי לאיבוד בתוך הקטעים הללו והייתי צריך לחזור לאיזו נקודת מוצא ולקרוא מחדש, אבל חשתי שהספר מאוד מתגמל. לא קל אבל מושך את המוח אם לא את הלב.

הסיפור בספר הזה לא מחזיק כוס מים. הגדולה שלו היא יכולת יצירת שתי וערב של מחשבות של אנשים שונים החוצים זה את עיניו של זה. אחד ייזכר בסיפור אהבה מלפני שלושים שנה. האחרת חסרת בית השרה שיר אהבה עתיק המעורר אשד זיכרונות בשומע.

פיטר וולש, בא לבקרה באופן פתאומי. היא לא ראתה אותו כשלושים שנה. הוא חי בהודו. בנעוריהם היו מאוהבים וכעת פיטר מתוודה באוזניה שהתאהב בהודו באשה נשואה, צעירה ממנו. אלא שבעקבות המפגש עם קלאריסה פיטר לא רק נזכר באותה אהבה ישנה שלו אלא חוזר ומחייה בתוכו את אהבתו לקלאריסה, והוא הול כואב את התאהבותו מחדש לאורך הספר.

היא מזהה הלם קרב הרבה לפני שנטבע המונח כשאחד מגיבוריה מר ספטימוס נזכר בעצמו בימים שאחרי מלחמת העולם הראשונה. הלם קרב דיכאון וייאוש שנמשך בשקט בתוכו של המספר במשך שנים. עד להתמוטטותו. התיאור האוטנטי של המעברים בין מצבי הרוח מזכירים באחת את מצבה שלה, אלא שהמקורות שונים, לה לא היה הלם קרב. היא הייתה אישה חולה, בעוד הגבר המתואר חוזר הלום ממלחמת העולם. ספטימוס, הגבר הלום הקרב הולך ושוקע באיבוד דעתו. עד להתאבדותו.

וולף מצליחה בעזרת השמות הנהוגים רק בחברה הגבוהה ביותר של אנגליה לצייר את הדמויות.

ספטימוס קלאריסה אינם שמות של העם הפשוט וכך האחרים הנושאים שלושה שמות. ככל שהשם המוני יותר כך האדם הנושא אותו.

מפאת ריבוי הקולות וערבוב הדמויות לא תמיד קל לעקוב אחרי הדובר ויש צורך לחזור אחורנית, כי לעתים הקולות מתערבבים ועם החסרת מלה הרי שאיבדת את נקודת החיבור בינך לבין הספר.

אחרי קריאת הספר קל יותר לחזור לסרט הנפל ולראות את הבחירות שנעשו בתסריט בהשוואה לספר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן