אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הכישוף של רחל חלפי


התמונה של אלי אשד

"...מה זה משורר לעומת הקוסמוס המדהים אם לא אפרוח קטן עלוב שמציץ צי צי" (מתוך "ציוצים קוסמולוגיים" - רחל חלפי מצטטת את אמה בשיחתן)

רחל חלפי

לאחרונה יצאה לאור מהדורה שנייה ומורחבת של קובץ השירים המקיף של המשוררת רחל חלפי, "מקלעות השמש", המלווה במסה ארוכה, מקיפה ופרטנית מאת פרופסור דן מירון אודות המשוררת ויצירתה. דומה כי פרסום ספר זה, שזכה להצלחה רבה ואזל במהרה מהחנויות (בניגוד למרבית ספרי השירה), מראה על מעמדה המיוחד של משוררת שהיא כיום אחת מן הבולטות והמקוריות בשירה הישראלית שהנושאים בהם היא עוסקת הם, לעיתים, בהחלט ייחודיים לה, ביניהם עיסוק מעמיק ורציף במדע מן הצד האחד ובכישוף והעל טבעי מן הצד השני. אף באמתחתו של כותב שורות אלו מצוי סיפור הנוגע לצד "הכישופי" בשירתה של רחל חלפי.

לפני כשנה פנו אלי שתי מכשפות פגאניות ממקורבותיי. "ליל ולפורגיס, יום החג של המכשפות בכל העולם מתקרב," סיפרו לי, "ואנו רוצות לחגוג אותו באופן מיוחד. לא בטקסים השגרתיים והתפילות וההשבעות הרגילות, המתורגמות מאנגלית, אלא באופן מיוחד ומקורי משלנו; עם שיר מקורי, יפה ובעל הקשר העוסק במכשפות ובחייהן, אותו נקרא במהלך הטקס. האם תוכל להמליץ על משהו מתאים מן השירה העברית?""אולי תנסו שירים של אמיר אור?"הצעתי, "יש לו כמה שירים קרובים לנושא". "לא. אמיר אור הוא גבר ואנו מעוניינות ביצירה של אישה, אחות". הרהרתי. "יש רק שתי משוררות עבריות ששיריהן מתאימים באופן מיוחד לטקסים שלכן:יונה וולך, שדמותה מזכירה מכל בחינה את דמותה המסורתית של ה"מכשפה" (לפחות כפי שגברים מדמיינים אותה) ורחל חלפי, שכתבה מחזור שירים שלם העוסק במכשפות". המכשפות בדקו את השירים שהצעתי להן ומצאו את שיריה של חלפי מתאימים במיוחד. מאוחר יותר דיווחו לי שהקריאו את שירי רחל חלפי ויונה וולך בליל ולפורגיס, ואלה נמצאו ראויים להקראה בטקס כישוף בעיני המשתתפות כולן. ייתכן וימשיכו במסורת חדשה זו גם בטקסי כישוף ובלילות ולפורגיס בשנים הבאות. אך מי היא אותה רחל חלפי, שזכתה להצלחה כה גדולה בקרב המכשפות?

המשוררת

"ומחר אשמע את פעימות הכוכבים כשצללים יכבשו את מוחי ואז אזכור שיש כוכבים ואין מפלצות אלא למי שהכוכבים הוגלו מממלכתו" ("שיר של ילדה", מתוך אהבת הדרקון, רחל חלפי, 1995)

רחל חלפי מיוחדת בקרב משוררי ההווהמבחינות רבות, ובהן העובדה שהגיעה ממשפחת אמנים ומשוררים. אביה, אימה וכן דודה היו משוררים. דודה, אברהם חלפי, היה שחקן תיאטרון(שהופיע, בין השאר, משך שנים רבות בהצגת הילדים המפורסמת "עוץ לי גוץ לי" בתפקיד השדון שעליו נסובה העלילה) ומשורר שכתב, בין השאר, את שירו המפורסם של אריק אינשטיין "עטור מצחך זהב שחור", אחד הפזמונים העבריים הנפלאים הקיימים בנמצא. גם אביה, שמשון חלפי, כתב פזמונים ידועים (כגון "סתיו", אותו שרה אסתר עופרים), ואמה, מרים ברוך-חלפי, הייתה פסלת שפרסמה בערוב ימיה שני ספרי שירה. על רחל חלפי היה, אם כך, להתמודד עם המשא הכבד של בני משפחה ידועים שכתבו שירה (היא גם ערכה את ספריהם האחרונים של אביה ושל אימה), והיא עשתה זאת בהצלחה רבה. בנוסף להיותה משוררתהיא אף אמנית רב תחומית. משך שנים רבות הייתה קריינית ועורכת רדיו שאף הפיקה תוכניות רדיו, בהן כאלו הנחשבות לקלאסיקה. בין השאר מייחסים לה מהפכה בכל הנוגע לאופן בו הגישה שירה עברית חדשה למאזיני הרדיו. היא עסקה גם בקולנוע. משך שנים רבות לימדה קולנוע ויצרה סרטים קצרים ומעניינים כגון "אפשרויות או: כחול הזקן ואני" ו"חלומות". הראשון הוא סרט בן 45 דקות המהווה עיבוד חופשי מאוד לאגדת כחול הזקן, הרוצח את נשותיו המרובות. בסרט המדובר הנשים כולן הן בובות. את התסריט, המבוסס על פואמה של המשוררת, ניתן למצוא בגיליון מיוחד של המגזין הספרותי "פרוזה", בליווי הערכותיהם של סופרים שונים. אבל יותר מכל התפרסמהרחל חלפי בשירתה. אין ספק שהיא אחת מן המשוררות העבריות החשובות של שלהי המאה ה-20 וראשית המאה ה-21. עד כה פרסמה את: "שירים תת ימיים ואחרים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975), "נפילה חופשית" (הוצאת מרכוס בשיתוף עם מערכת "עכשיו", 1979), "זיקית או עקרון אי הודאות" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986), "חומר" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990), "אהבת הדרקון" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995), "נוסעת סמויה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999)ואף פרסמה קובץ שיריםמסכם בשם "מקלעת השמש" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002), כרך עבה בן 400 עמודים, בו כללה את מרבית השירים שפרסמה בין 1975 ו-1999. לאחרונה יצא לאור קובץ שירים חדש בשם "תמונה של אבא וילדה" (הוצאת קשב, 2004), המתאר את מערכת היחסים בין המשוררת והוריה.

חלקיקים

"תנו לי בית קפה להפקיע עצמי ואת המסה הנלוית הכהה שלי ואת הגרביטציה העזה להבקיע אל תוך חלל אחר, מסה אחרת חוקי כובד אחרים אל טריטוריה ניטראלית ... בית קפה, חללית קטנה, חמה אטומה לחוק הסדר הנורא של פסבדו- חיי אטומה לעקרונות הכאוס וה- אנטרופיה המבהילה" (מתוך "תנו לי בית קפה", רחל חלפי)

שירתה של רחל חלפי אינה דומה לשום דבר אחר בשירה הישראלית. גם משום שהמשוררת מרבה להשתמש בתיאורים מפורטים של תופעות מדעיות ופיסיקליות על מנת להאיר דרכם את רגשותיה ואת מצבה האישי, כשכל התופעות הללו הן מייצגות מטאפוריות של אותם רגשות. בשיריה מופיעים לעיתים קרובות פרודות, ניוטרונים, פוטונים, גלי-אור וכוח המשיכה כדימויים לשיקוף יחסי המשוררת עם עצמה ועם המציאות. שם אחד מספריה, כאמור, "זיקית או עקרון אי הוודאות" לקוח מעולם המדע, דבר נדיר בעולם השירה שלנו, בו רוב המשוררים הם אנשי המקצועות ההומניים מכל בחינה ואינם מגלים כל עניין במדע. כל שמות המדורים ב"זיקית או עיקרון אי הוודאות" לקוחים מעולם המדע: עיקרון הסינכרוניות, עיקרון האנטרופיה וכו'. ונראה (לכאורה) כי מדובר במשוררת המוקסמת מן המדע ומן היקום ומעמתת את קיומם הנצחי עם קיומה קצר הימים וחסר החשיבות.

"עולמות נסגרים עולמות נפתחים בהרף-מניפה." (מתוך "מניפת האפשרויות", רחל חלפי)

אבל רק לכאורה. המשוררת אינה מתרשמת מהעולם הנשלט בידי חוקי המדע, שכן מבחינתה המדע הגיע לסתירה עצמית, לאי ודאות, לאנטרופיה. חלפי משווה את המדע לאדם, כפי שהשוו אותם המכשפים והאלכימאים ההלניסטיים, ומחברת בין העולם שלמעלה (היקום), והעולם שלמטה (האדם). מבחינתה האדם משקף בתוכו את היקום. חלפי אינה מתרשמת מהמושג הערטילאי המקיף והשולט בכל, ה"אני, אני, אני", שהיה כה מוחלט בשירה העברית מאז ימי נתן זך, מאיר ויזלטיר ושותפיהם, עד שקשה למצוא משורר אחד ויחיד שיעיז שלא לעסוק בנושא מבלי לעורר עליו את זעמם של המבקרים או את התעלמותם המזלזלת. האדם, על פי שיריה של חלפי, הוא יצור מפורק בעל זהויות שונות ומשונות המורכבות מחלקיקים. וכך אין לדבר על "אני" אחד, ישות נבחרת, מובחרת ונרקיסיסטית, העסוקה רק בעצמה, בתחושותיה ובענייניה, ולעזאזל כל השאר, כפי שעושים המשוררים האחרים.

"היקום יונק את שביל החלב שביל החלב יונק את מערכת השמש מערכת השמש יונקת את הארץ והארץ יונקת אותנו אל תוכה." ("יניקה", מתוך "מקלעות השמש", רחל חלפי)

המשוררת מנסה להבין את המציאות המבולבלת והמעורבלת הבנה עמוקה ואף מדעית. הנוף מבחינתה אינו רק הרים ונהרות, עשב, פרחים ועצים. הנוף הוא גם גרמי השמיים והקוסמוס כולו ואף העולם שבו עומד האדם, כנקודה זעירה ואפסית ביקום, ועם זאת נקודה המשקפת ומכילה בתוכה את היקום כולו. בשיר"מכתב גלוי לקוראי השירה" כותבת המשוררת על אי רצונה לעסוק בדברים ברורים ומוגדרים אלא להתמקד דווקא בחולף, בחלקיקים השקופים מהם מורכב קיומנו. כאמור, חלפי מרבה להשתמש במונחים מדעיים כמו כאוס, אפקט הפרפר, אפקט החממה, נויטרינו, חלקיקים ועוד ועוד, לא כקישוט בלבד, אלא ככלי חשוב להתמודדות עם היקום המוזר הסובב את האדם. החלקיקים הקטנים, לכאורה חסרי החשיבות, הם המרכיבים את הקיום האנושי, הרחוק מאוד מלהיות אחיד ומגובש. נהפוך הוא, הקיום האנושי מתפצל ללא הרף לכיוונים מגוונים ומוזרים ביותר. רחל חלפי נודעה גם כחלוצה בשימוש בשפה "לא תקנית" – סלנג בשירה, המחשה נוספת לרבגוניותה המתבטאת גם בלשון השירה.

מפלצות

"המדוזה אאורליה רכיכת התפנוקים עזבה בתוליה דבוקים בחבלי געגוע אל צדפה פקעו שלחוה במעלות המים והיא מפלגת והולכת אל כיוון האור" ("הרפתקת המדוזה אאורליה", מתוך "שירים תת ימיים ואחרים", רחל חלפי, 1975)

בשירתה מתארת רחל חלפי בפרטי פרטים מדעיים כמעט (בעיקר במחזור השירים "שירים תת ימיים" שנכתב עוד בשנת 1963) יצורי מים שונים, לווייתנים, כרישים, דגי ברקודה, תמנונים ואף מדוזות. בה בעת היא מעניקה להם ממדים מיתיים, של חיות קדמוניות מתוך אזכורים והתייחסויות אל המיתוס המקראי העוסק במלחמת האל ביצורי הים הענקיים שאיימו על שלטונו. בד בבד היא דנה בפרוטרוט גם בישויות אגדיות לחלוטין – דרקונים.

"איך דרקון אוהב מכה בזנבו בתדר עויתית או שמה מכשכש הוא בזנבו המבוית לפתע כמו כלבלב מאוהב ? מה דרקון חושב כשהוא אוהב ? אני ציפור שבירה ? או שמא : אני אהיה הטוב שבבעלים ? ואולי הוא חושב אני דרקון משמע אני אוהב ." (מתוך: "אהבת הדרקון", רחל חלפי)

על שמם של הדרקונים קראה חלפי ספר שלם: "אהבת הדרקון". הדרקונים של חלפי שונים מאוד זה מזה, יש בהם מפחידים והומוריסטיים. הם מבטאים את כוח התוהו, רבי פנים ורבי סתירות כמו כל דבר אחר ביצירתה. הם מסמלים רשע זוועתי, דימוי מקובל במערב, אך גם אנרגיה קוסמית מיטיבה, כפי שמיוחסת להם בתרבות המזרח. דומה שיותר מכל הם מבטאים את הבחנתה לפיה הכוחות המסתוריים של היקום עימם מתמודד האדם יכולים להיות מיטיבים או מרעים.

"מאה סינים זקנים עתיקי יומין מדקלמים באוזני הלוהטות : הדרקון הדרקון הדרקון הוא סמל הכוח המניע" (מתוך: "קריאה באי צ'ינג", רחל חלפי)

מכשפות

"תראו תראו עדר מכשפות בשמיים תראו תראו אותן אוחזות ברעמות הזרדים תראו תראו אותן פשוקות רגליים על מקלות בתפילה של קדושות עיניהן מתגלגלות קולן מרחשש בדגים בבריכת מי ורדים תראו תראו אותן מנווטות את כלי רכבן הקשים" (שירי רכילות על מכשפות, מתוך מחזור שירי המכשפות, רחל חלפי)

דומה כי יותר מכל משורר אחר בספרות העברית, רחל חלפי היא אמנית הדיאלקטיקה, המחברת ניגודים דוגמת המדע והכישוף, המדע והרוחניות, גוף האדם ותודעתו, לכדי סינתזה. אלא שגם אל הרעיונות הרוחניים היא ניגשת בכלים מדעיים מפתיעים עבור משוררת.

"מחקרים שפורסמו לאחרונה מגלים כי מאות ואלפי 'המכשפות' שהועלו על המוקד, הומתו בהטבעה, נכלאו ויוסרו באירופה של ימי הביניים ולאחריהם, לא היו אלא נשים יוצאות דופן, אינטנסיביות, בעלות כוחות רוחניים או יופי פיזי, שחרגו מתדמית האישה הסטריאוטיפית של אותה העת. אבחונן כ'שליחות השטן' והוצאתן להורג לא נשאו אופי דתי בלבד, אם כן. הן ייצגו כפייה ודיכוי חברתיים והוקעת הפרט ויוצא הדופן, במקרה זה, האישה יוצאת הדופן, האחרת." (הקדמה של רחל חלפי למחזור שירי המכשפות, "נפילה חופשית", 1979).

יצירתה הידועה ביותר של חלפי היא מחזור שירי המכשפות, אותו כתבה בשנת 1975. זו היצירה הספרותית המקיפה והבולטת ביותר הקיימת בעברית העוסקת במכשפות. כמה מהשירים במחזור הופיעו לראשונה בגיליון "פרוזה"29-30 שראה אור באפריל, 1979, כשהם מלווים בתחריטים מרשימים של הצייר אוזיאש הופשטטר (שחבל שלא נכללו במהדורות המודפסות של המחזור). לאחר מכן הופיע המחזור כולו בספר "נפילה חופשית" שראה אור בשנת 1979 ושוב, כשהוא מקוצר במקצת, ב"מקלעות השמש". במחזור שלושה עשר שיריםהמציגים כביכול "דמויות אמיתיות" של נשים שנחשדו בכישוף, נכלאו, הורעבו עד מוות, הוטבעו בנהר, נשרפו חיות על המוקד או עונו למוות בידי המון זועם. לסיפורים אלה הוסיפה המשוררת הקדמה וחומר "תיעודי" המצורף לכל שיר, כשתיאורי הדמות וההתעללות שעברה מקנים לשיר איכות נוספת, מצמררת ממש. רחל חלפי מציינת בהקדמה לשירי המחזור:

"השמות ו/או הפרשיות במחזור זה לקוחים בחלקם מתוך 'האנציקלופדיה לחקר קשרים עם השטן ופמלייתו' שיצאה [לאור] בצרפת במחצית השנייה של המאה ה-17. ובחלקם מתוך כתבים אחרים ובעיקר משל האב רוז'ה סידום, האב פדרו דה-לה-נאראנחלה, האב ג'פרי אנדרוז, והחוקרת מונסה ברסלונה אסתר".

לכאורה, הנצחה רגשית-מחקרית של הנשים שעונו ונרצחו. למעשה, מדובר בחומר בדיוני "מוקומנטרי", וכך גם שמות החוקרים, הכמרים והתאריכים, שאת כולם בדתה המשוררת מלבה. (במהדורה האחרונה של המחזור, בקובץ "מקלעות השמש", נופה חלק מן החומר "התיעודי" ועל כך יש להצר. הוא תרם הרבה לעוצמת השירים. מומלץ לחפש את שירי המחזור במהדורה המקורית, הנדירה של "נפילה חופשית", שם מופיע החומר במלואו). אם נרצה, נוכל לפרש את השירים באופן המקובל כיום, כשירים פמיניסטיים המציגים את הנשים כקורבנות הגברים בשל היותן שונות (כפי שניתן להבין מן ההקדמה). אך ניתן גם באותה המידה לפרש את השירים באופן מקורי בהרבה, כשירי הלל לכוח העל-חושי הטמון באישה, המוכנה לפרוץ את כל המסגרות החונקות אותה ולנצל את כוחה במלואו. ניתן גם למצוא בהם דיוקן עצמי של הדוברת בשירים, אודות כוחה וחולשותיה, אודות תעוזתה ופחדיה. המכשפות של רחל חלפי הן נשים נועזות ורבות עוצמה, המוכנות לנסות הכול, שלא איכפת להן להיות מכוערות או לפעול בניגוד לצווי החברה. הן גיבורות ובה בעת אף קורבנות של החברה שכנגדה וכנגד צוויה הן יוצאות. הן משקפות קיום שכל כולו התרסה כנגד הסדר הקיים. נאום מכשפה שהרתה לשטן

"(הערת המשוררת: בעקבות יומניה של אינייז דה בואה מדרום צרפת במאה ה-17. בנעוריה אמרו אנשים בכפרה כי היא תלד מפלצת בת שטן. כשהרתה לראשונה נלקחה אל הנהר, הולקתה שם בשוטים ואחר כך הוטבעה). אני יכולה להכיל בבטני את כל מלאכי השמים את כל שדי התהום הקטנים . יש בי די חם לכסות את העולם בשמיכה של פוך . חפרו לי בתוכה מחלות של אהבה שהם לא יאמרו לי שאהרה מפלצת . כל פעמוני המצולה מצלצלים מטורפים במצולות רחמי. כשגבר שוכב אותי אלוהים שוכב איתי . אותו אהוב שלי יודע עד אבדן עצמו לדעת בעומק נפילה סופית . אני לו המערבולת שאינה עוצרת אדוות אדוות ביקום אני אזרה צמרמורות ביבשות העתיקות אני אסמר בתענוג את פלומת הים הרכה אני אשריץ לטאות מרוב אהבה אני אכסה את האדמה בלהבות חורכות אם לא בתינוקות ורודים אני אפרע את כסתות אהבתי נוצות נוצות אל תוך הרקיע . אני אסתור את כוח המשיכה שסעו את בטני כמו את בטנו של הזאב . שימו לי אבנים בבטן! אבל קודם ,תנו לי לטרוף הכל בשוקקות כזאת בשוקקות כזאת" (מתוך "מחזור שירי מכשפות", רחל חלפי)

בניגוד להקדמה המציינת את שקריות ההאשמות כנגד ה"מכשפות", השירים מדגישים דווקא את כוחותיהן האמיתיים מאוד של הנשים, את שאיפותיהן הגדולות מן החיים פי כמה וכמה. המכשפה בשיריה של רחל חלפי שואפת לפרוץ את הכוחות החונקים והמגבילים של החברה ושל הגברים; היא אישה המעדיפה את המוקד על החיים, כי -

"הלילות קרים כאלה .... השמש הקרובה ביותר לגלקסיה הכבויה שלה היא proxima centaurus והיא מתפוצצת במרחק 4 שנות אור גם השמש הקרובה ביותר אינה קרובה ! בלילות קרים כהים כאלה המוקד לפחות בטוח האש צפייה חמה" (מתוך "מכשפה שלא ריפדה את חייה", "מחזור שירי המכשפות", רחל חלפי)

חלפי מתארת בשירים את תחושותיהן של הנשים המכשפות, המרגישות כי הן עוברות שינויים קיצוניים. "הייתה בי חיה צורחת הלילה בעומק של חמש קומות היה לי פתח לשעת סכנה. הייתה בי חיה צורחת מרוב צריחה לא יכולתי לראות את גבולות גופה... היו לה חיים משלה . פניה היו מכפילים עצמם . פרוותה הייתה ממלאת את העולם היא הייתה מצמיחה פרחי טרף בתוך בשרי ולבשרי לא הייתה שליטה עליה ... בלילות היא הייתה נחה ושואבת אותי .ואני אף לא הייתי גרגר אבק כשהייתה קמה עלי צווחתה . כדי לשסף את ראשה הייתי חיבת לשסף את ראשי." (מתוך "וידויה של מכשפה מאושפזת בצינוק", "מחזור שירי המכשפות", רחל חלפי)

יש הטוענים כי הדמות הנשית המתוארת בשיר זה מזכירה מאוד את המשוררת יונה וולך, אותה פגשה רחל חלפי לראשונה בשנת 1975, במקביל לכתיבת שירים אלה, ועליה כתבהאת השיר "מדענית של חלומותיה". נראה כי את דמותה של יונה וולך נוכל למצוא גם בכמה מן הדמויות האחרות במחזור שירי המכשפות שלה. בשירים אלה מופיעות גם הקבלות לשיריה של וולך, שעיצוב דמות האישה היוצרת בשיריה, דמות מינית "מסוכנת" ובלתי מובנת, מקביל ומזכיר מאוד את דמויות המכשפות בשיריה של חלפי. לצד כל השירים ה"כבדים", יש במחזור גם שירים הומוריסטיים הקורצים לקורא:

רכילות אינטימית

"הנה שישבק המכשפה היא קוראת למטאטא שלה טוני הנה רמחה המכשפה היא קוראת לו פוני בועץ קוראת לו בוץ נפעד קוראת לו באלי שינשאת קוראת לו פאלי." (מתוך "מחזור שירי המכשפות", רחל חלפי) ניתן אף למצוא רמז לכך שסיפורי המכשפות הם ביטויים לפנטזיות מיניות ואחרות, של גברים ושל נשים. בסופו של דבר, קובעת חלפי -

"מכשפה רוכבת על מטאטא כי זה כל מה שיש לה לרכוב עליו."

המכשפות בשיריה של חלפי מסוגלות ליצור ולארוג חיים ועולמות שלמים בכוחן היצירתי המיוחד, אולם כתוצאה מכך הן מאוימות על ידי החברה הקונפורמיסטית המוקיעה אותן ועל ידי הטירוף, האורב להן בכל עת. הכישוף והעל טבעי ממשיך להעסיק את חלפי גם בשירתה המאוחרת יותר, בשירים כמו "מכשפה יורדת למצרים" (שנכתב יחד עם שירי "מחזור המכשפות", אך הופיע רק מאוחר יותר, בקובץ "זיקית"); ו"מכשפה שמנה". בנוסף, מופיעים בשירתה גם יצורים מכושפים אחרים כמו "החתול המאגי" המופיע ב"נפילה חופשית", דיוקן של חיה (המזוהה באופן מסורתי עם המכשפות), המנסה לפתח את תודעתה ומודעותה. בשירתה של חלפי מופיעים גם ספרי חיזוי העתיד כמו האי צ'ינג הסיני, לגביו תמהה המשוררת:

"ראשי שט במימי הקוסמוס גופי רוצה לחזור למיטתי למיטתי הסתורה מיטתי נדודת השינה ,איך אבין איך אבין את האי צ'ינג ואיך האי צ'ינג יבין אותי?" (מתוך "קריאה באי צ'ינג", רחל חלפי)

תוהו

האדם בשירתה של רחל חלפי הוא ישות בעלת זהויות שונות ומתחלפות בכל רגע, החי במציאות "קוואנטית", נוזלית ומשתנה ללא הרף, של עולמות משתנים ומקבילים, גם אם הוא אינו חש בקיומם. האדם בשירתה נע מוקסם ומפוחד ביקום מתפשט במחזורים של יצירה והשמדה, ביקום המורכב ממושגים בתחום הפיזיקה והרוחניות, בערבוביה כמעט חסרת פשר, יקום שבו התהום נמצאת מעבר לפינה.

"כל העוגות וכל החגיגות וכל השמלות וכל ההפלות וכל החיוכים וכל הדיווחים וכל הז'קטים וכל הקפה וכל הדבורים וכל הזבורים וכל ההוזות וכל הפוזות וכל היפיופים וכל הניאופים וכל האפור וכל הספור וכל ההגיגים וכל הזרגוגים וכל הבידור וכל הרכילות וכל הפלירטוטים וכל החרטוטים וכל הצ'יפס וכל הוידאו קליפס וכל התסרוקות וכל נדנודי התחת וכל המיק אפ וכל הסטנד –אפ וכל האמנות וכל האוננות וכל הפננות וכל ההוא –הא וכל הסמים וכל המהממים וכל האלכוהול וכל צריחות ההמון וכל זעקות ה"גול!" וכל השצף וכל הקצף וכל השרירים שעושיםוכל השירים וכל הזיופים וכל הכיופים אינם אלא עפעופים קטנים של העין המסרבת לראות את

התהום" ("כל ה-", רחל חלפי)

בתוך היקום המוזר והמגוון הזה, המשוררת מפחדת פחד סתום מן התהום המפחידה של האין והמוות, שהרי התוהו "הכאוס והאנטרופיה המבהילה" והמוות נמצאים גם בחוץ, ביקום הרחב, המובן רק לכאורה, הסובב אותנו, וגם בפנים, בתוכנו. הם מאיימים לבלוע את "האני" בכל רגע, כפי שאכן יקרה לבסוף. התוהו ואיום האסון הם יסודות בסיסיים בכתיבתה של חלפי, לצד הפליאה וההנאה ממסתרי היקום. המשוררת מביטה בעין קרה ומפוכחת, לעיתים גם הומוריסטית, אל יפי היקום וגם אל החורבן והאיון שהיא יודעת שבוא יבואו. את הפחד היא מבטאת, למשל, בשיריה "אפקט החממה" ו"אפקט הפרפר", העוסקים בפחדה מפני ההתחממות הגוברת והמואצת של כדור הארץ, התחממות שהיא חוששת שעלולה להביא לקץ כל מה שאנו מכירים:

"והלוואי ותפילתו של מישהו תפלה משוסעת כבדת פה הלוואי שיהיה לה הכוח של אפקט הפרפר להפר להפר להפר את חוק אפקט החממה להמתיק את גזר אפקט החממה" (מתוך "אפקט החממה", רחל חלפי)

התוהו מאיים ללא הרף על הנפש האנושית ועל העולם האנושי ונצחונו בלתי נמנע. אבל בתוך התנועה הבלתי פוסקת ניתן גם למצוא עוגן ונחמה.

"...הירח נוסע , הנוסעים נוסעים הארץ נוסעת ההרים נוסעים הפלנטה נוסעת המחשבות נוסעות הזמן נוסע האור נוסע הזכוכית נוסעת האבנים נוסעות הגלקסיה נוסעת הקוסמוס נוסע הירח נוסע ואלוהים לעולם עומד" ("נפילה חופשית", רחל חלפי, 1979)

דומה שהשיר המיטיב מכל לסכם את יצירתה של רחל חלפי הוא שיר שכתבה בעקבות פגישתה עם יונה וולך ובהשראתה, אך נדמה כי מתאר גם את חלפי עצמה:

"מדענית של חלומותיה עתידנית של עלומיה נעלמת נעלמיה האפלים מטילה מורא בלבב רואיה ורואיה אינם רואיה שומעיה אינם שומעיה ומלאכיה כולם חרשים חייבת לגלף את ריגושיה ולא תתנפץ לרסיסים..." (מתוך "סרוגה בסורגי האור", רחל חלפי )

רחל חלפי בלקסיקון הספרות העברית החדשה

פרטים על רחל חלפי

רחל חלפי -סקירה באנגלית

אילן שיינפלד על רחל חלפי

רפי וויכרט על "מקלעות השמש"

אורי פז על רחל חלפי

ראיון עם רחל חלפי

רחל חלפי ויונה וולך

ליל ואלפורגיס של המכשפות

 

שירים של רחל חלפי ברשת:

"סרוגה בסורגי האור"

שיר מ"מקלעת השמש"

"תת חומר" שיר בהליקון מס' 4

"החלילן ואני" שיר בהליקון מס' 8

"קריאה באי צ'ינג" שיר בהליקון 12

"סורק" שיר בהליקון 14

"גוף הנפש הקטן שלי" שיר בהליקון מס' 29 .

"האלה של אבשלום" בתוך מאמר על שיער

"והברושים לעולם יקומו"

רחל חלפי על ענת שרון

ספרי רחל חלפי למכירה ברשת

שירים תת מימיים

אהבת הדרקון

נוסעת סמויה

מקלעת השמש

תמונה של אבא וילדה

ביבליוגרפיה

אברהם בלבן, "הערות מבוא לשירת רחל חלפי" עכשיו מס' 62 , 1994-1995

ארנון לוי "בין החלל לזמן" הארץ מוסף ספרים 19.4.2000 .

מירי פז "הצצה לחדר החושך של משוררת" ידיעות אחרונות 10.5.2002 .

חיה שחם "עיון במחזור שירי המכשפות של רחל חלפי" בתוך "נשים ומסיכות :מאשת לוט ועד סינדרלה", הקיבוץ המאוחד , 2001.

אילן שינפלד, "מוביל של גלקסיות נשברות" על המשמר 3.8.1990.

לאה שניר "שתי שיחות :החומר והרוח – שיחה עם המשוררת לאה חלפי" עלי שיח מס' 31-32, 1992

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד