אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מקרה של אזעקת אמת / צבי טריגר


התמונה של דן לחמן

צבי טריגר / מקרה של אזעקת אמת. הוצאת חרגול

צבי טריגר, שזה ספרו הראשון המתפרסם מלמד בבית ספר למשפטים במכללה למנהל. כבר שמו של הספר מרמז על מלחמה, או אסון, כי מתי אנו שומעים את הצפירות הללו. מהר מאוד מסתבר שהצפירות העולות ויורדות המבשרות רע הן פנימיות ומתרחשות בדמיונו, מחשבותיו של גיבור הסיפור. והאזעקה המזהירה תהדהד לכל אורך הספר. מישהו עומד על פי תהום והתהום עשויה להיות אישית פנימית או וולקנית מציאותית על הר געש מתפרץ. 

"אוצר המלים שלי משתפר מיום ליום" אומר גיבור הספר, המחבר, שלצורך הפתיחה חד הם. כבר משפט הפתיחה של הספר הופך להיות סוג של מחויבות. והנה אנחנו עוד לא יודעים מי זה הדובר מצוחצח המדים וכבר הוא מנחית עלינו מורה דרך חדש ושולח אותנו לחפש מקור אחר לקריאה " את הדימום שהתחיל את הכל לא פשוט לשכוח. הוא הופיע בתיאום מלא עם דימום אחר, ספרותי, זה של שרה של רונית מטלון שדיממה על הספה בעמוד אחת עשרה"

ועם קצת ערוב זמנים בין עבר לעתיד מתגלה מיד שהמספר הומו, שהוא לבד בניו יורק ושהוא התאהב בישראלי אחר, נדב, שרוצה רק בידידות אך לא באהבה. כעת הוא מדמם וחושש שאולי יש לו ווסת או שהוא יוכל להרות. מכאן, למעשה מן ההתחלה, הסיפור מסופר בשני זמנים, בעבר בעת השרות הצבאי ואחריו, תקופת אהבתם של שמואל ונועם, ובהווה המדמם בניו יורק ואהבתו לנדב. ושמואל שזה שמו של גיבורנו מגלה בבדיקה רפואית שצמח לו רחם בתוך גופו, כשם שגרגור סמסה התעורר בוקר אחד וגילה שהפך למקק, אצל קפקא, כמו אורלנדו שהתחיל את חייו כגבר, הפך לאישה וחזר אחרי ארבע מאות שנה להיות גבר, אצל ווירג'יניה וולף בספר הנושא את שמו. מכיוון שכבר בפסקה הראשונה שלח אותנו טריגר לחפש את הדימום אצל רונית מטלון אני מסמיך אותו לגלגולים אחרים בספרות. אך לא רק ספרים מוזכרים בספר, מצוטטים שירים, מוזכרות חווה אלברשטיין ואנני לנוקס, ברברה הצרפתייה ועוד ועוד. הרבה עוגני ורובדי תרבות בספר המתרחש בין ניו יורק, מנהטן האי שכולוסמלים פאליים בהווה ובין ישראל שבעבר. וכבר ברור, זה לא באמת ספר על טרנסקסואליות. שינוי המין הקורה מעצמו הוא סמלי לחלוטין, מה גם שתיפער בו גם ווגינה בקרוב. למרות שבהמשך המאבקים במציאות הם לכאורה ריאליסטיים. מלחמה בביטוח הרפואי שיכיר בתופעה. ועוד כהנה.

בפרק הבא אנחנו פוגשים את טניה ומרסל מטפסים על הר געש ביפן. טניה ומרסל הם בני חמישים, נולדו באלזס והם וולקנולוגים הרצים מהתפרצות הר געש אחד לשני. בינתיים זה כל מה שאנחנו יודעים, ויש להם קשר בן עשרים שנה. בקרוב נפגוש בהם שוב והם יתחברו לסיפור יותר כסימן שאלה. הקשר שלהם לסיפור יותר משהו ברמה המציאותית הוא כנראה סמלית לאנשים המתעסקים ונהרגים תוך כדי התעסקות בחומר האהוב עליהם, החומר הרותח הממית.

נדב מגלה לשמואל שהוא נשוי ושמואל מכין את עצמו להיות "האישה האחרת", ברקע מתנגנת לה מדונה וכשצריך גם פטרישה קאס. רב תרבותי טריגר המעביר אותנו במחי מילה ממקום למקום מזמן לזמן ואומר "העבר הוא אחד המקומות הכי מכוערים שאני מכיר" ובעמקי זכרונו של שמואל, למרות נדב מתקיים לו שם אחר הצף ועולה נועם. העבר שמציף את שמואל הוא תקרית לא לגמרי ברורה בה ירה שמואל בחייל אחר. חייל שיהיה לנועם. נועם שיהיה אהבתו של שמואל.

"המים שוטפים ממני את הדם, ואני מבין שאני צריך ללכת להיבדק, אבל איך אומר לרופא שאני מדמם כשאני מחרבן? והנה עכשיו אני מדמם גם מתוך שינה. שתדע: אין שליטה על הדם.

אנחנו צריכים להיות מאוד מודאגים, אומרת ד"ר צ'ה

אלוהים אדירים, לוחש ד"ר רוזנברג בהביטו במסך.

החייל שירית בו לא ירה אפילו ירייה אחת, מפטיר חוקר מצ"ח, צמצמי עיניו מנקבים את מבטי.

לא הייתי צריך לבוא לכאן, לא הייתי צריך להיפרד מנועם..."

הפסקה הזו היא רק דוגמא אחת לצורת הכתיבה של טריגר. זמנים מקומות ואנשים מעורבים אחד בשני, אחד מקרין משפיע על השני.

נועם, הבחור ששמואל ירה בו בטעות, הוא נער מדוכא עם נטיות אובדניות. שמואל מגדיר את עצמו כאחד שאוהב לנסוע, אך לא אוהב להגיע. מלא חרטות, הלקאה עצמית וקהות חודשים לעתים. אופי ונתוני יסוד קשים מלכתחילה, בעיקר לזוגיות אך גם לחיים. האם זה ניסיון של טריגר להגיד משהו מכליל על "הטיפוסים ההומוסקסואליים" ופנינה, מי זו פנינה הצצה מופיעה ונעלמת. האם זו זהותו הנשית הסודית המתחבאת בתוכו מגיל צעיר. כנראה שכן.

בין הספרים המוזכרים בספר אי אפשר להתעלם משירו של קוואפיס "איתקה" שכן נועם כתב לו פרפרזה מרשימה מאוד משלו, בה הוא מחליף את הקיקלופים בתרופה נוגדת דיכאון:

כי תצא בדרך אל איתקה

אם תלך למסע פאבוקסיל,

תזכור אותי

שמעולם לא חזרתי משם

אני עודי שם.

שאל כי תארך דרכך מאוד

אם תיתקע במסע פאבוקסיל

תזכור אותי

אני שלא חזרתי משם

אם תיתקע בדרך אל איתקה

אם תיתקע

עם דעה על עצמך

אם אתה תקוע עם דעה על עצמך

בדוק היטב

אולי לא שבת

ממסע פאבוקסטיל

שנדמה לך

שהוא נגמר מזמן

והוא ממשיך בתוכך.....

ומתוך הבלבול המתעתע מתרחש אירוע מציאותי מפחיד, קריסת התאומים, אך במצב הקיים מה סמלי יותר מקריסת הסמלהפאלי האולטימטיבי הכפול, לזה שבגופו נפערה ואגינה. זה התיאור הספרותי הראשון בעברית המתעד את רגע הקריסה ממי שככל הנראה היה שם. ויכולת התיאור של טריגר בהחלט ממחישה את האסון הן ברמה המציאותית והן ברמה הסמלית.

שמואל הופך להיות הדגם המושלם לדו מיניות. גבר שהוא גם אישה באותו זמן. איבר מינו זקור, וכמו שאומר לו מאהב שתפס בחנות דיסקים "יש הרבה עבודה אצלך" ולא נבהל ממנו. הנדידה בזמני הכתיבה הם סיפורי שתי אהבותיו, ואולי להגיד סיפורי תלותו הנפשית בגבר מולו.

ואז נעלמת הווגינה ואיתה הקשר בין דמיון למציאות. מה היה, מי אמיתי, מה ממציא שמואל לנחם את עצמו, אבל ממי. מי זו אהבתו האמיתית, מי היה מי.

מתחת לרמה הסמלית של שינוי המין העוברים על גיבור הספר הרקע הכללי הוא מציאותי לחלוטין עד ששינוי המין הקורה מעצמו הופך להיות כמעט טבעי ומובן מאליו. הייתי מצפה אולי לקצת יותר הרחבה בשאלת מגדר, מין, גבריות ונשיות, אך מכיוון שהגיבור ממעיט לחשוב על המשמעות אין איזה עומק נוסף לתהליך וכך יש לפנינו ספר רגשי ולא תיאורטי. טריגר מכיר לעומק את רשימת הכאבים המלווה חיים של הומוסקסואל תחושות ופנטזיות. עד לפוגעני והקשה מכל בו האקס המיתולוגי שלך מתחבר עם האקס האחרון שאהבת. הוא מתאר למעננו תהליכי התאהבות חוזרת. טריגר איננו מנסה להסביר או לדבר על השונות הרגשית אך כל אחד מאתנו יזהה בו דברים כל כך מוכרים מחיינו ומחיי אנשים שאנחנו מכירים. ספר מרשים מרתק ומטלטל נפש. לא רק מפני שגרעינו סיפור הומוסקסואלי עושה את הספר למשהו יוצא דופן. הכתיבה המודעת לעצמה החכמה מאוד, הפוסט מודרנית במהותה הופכת את הקריאה לחוויה מיוחדת. הרגשות מתוארים בדיוק, קל להזדהות ולטבוע בסיפור ובדמויות. השפה בספר גם כשהיא רזה ומצומצמת, היא עשירה ורבת רבדים וגוונים. זמנים, סמלי מציאות וסמלים פנימיים מתערבבים בה. כתיבה מצוינת באמת.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן