אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מות הנזיר / אלון חילו


התמונה של דן לחמן

מות הנזיר / אלון חילו. הוצאת חרגול
מות הנזיר / אלון חילו. הוצאת חרגול

"אני לא אוהב את אבא ואבא לא אוהב אותי ושנינו לא היינו אוהבים זה את זה... היו לו, לאבא, זוג אשכים גדולים, מתנדנדים, ברית קודש מעלת ניחוח, וכאשר היו המשרתות רוחצות אותו בביתנו היו נגלים יחד, כצמד"

כבר מפתיחה זו מתגלה כתיבה בשפה אחרת מזו הנהוגה בספרותנו בימים אלו. שפה המערבת את הישן והחדש. שפה המתאימה את עצמה לתאר את דמשק בשנת 1840. השנה בה התרחשה פרשיה היסטורית של עלילת דם הידועה כ"עלילת דמשק" אלון חילו מצליח להקים לתחייה תיאור של עיר עתיקה ושל משפחה החיה בה.

אצלאן, הילד מספר את הסיפור. ילד שחייו הפנימיים בפנטזיה, בשל גופו החלוש הוא מפנטז עלילות גבורה, ומאוחר יותר פנטזיות על ענישה בשל אשמה לא מודעת.

ביום כשאביו בעבודה הוא משחק עם אמו בחדר השינה שלהם, היא מלבישה אותו בבגדי נשים ומאפרת אותו ובלילה מסגירה אותו לידי אביו להיענש. כשהוא מספר את המתרחש בחדר אמו הוא עובר במהרה לדבר בלשון נקבה רבים מתוך הזדהות גדולה עם אמו. אצלאן מתואר על ידי האחרים כ אלוג'ה ורדה ואילטיז פרדה, פנים כמו ורד ותחת כמו כרית. הוא הולך ומעכס וכל דמותו נשית.

חברים אין לו בתלמוד תורה, הוא לא מצליח להתחבר אל הגברברים מלבד מוסא, ילד רגיש כמותו, הם קוראים יחד דברי שירה על אהבות נכזבות ובהפסקה אחת הם נתפסים מחזיקים ידיים ומסתכלים זה בעיני זה. כעבור שבוע נעלם מוסא לעולם.

כבן למשפת גברים שעירה גופו מתחיל לצמח שיער מכפות רגליו ועד וגבות עיניו. הפעם הראשונה שהוא הולך לגלב להתגלח מכניסה אותו לעולם הגברים. הגלב, שמגעו נעים במיוחד הוא זה שיגרום לו לזקפה ראשונה למגעו של גבר. כמה ימים אחרי, משיכה שאיננו יכול להבין מוליכה אותו חזרה אל הגלב אלא שמרוב התרגשות הוא מתעלף. בגיל שש עשרה משדכים אותו לנערה מרחבה, הוא מבוהל ואמו מסבירה לו שימי ילדותו נגמרו, תמו כל המשחקים. בצאתו ממפגש ראשון עם ארוסתו הוא מגלה את כמיהתו לנערים מוסלמים ולמעשים שיעשו אחד בשני.

את ליל חתונתו הוא עובר במצוקה וכשמגיעת שעת הג'באר, מאחורי הדלתות הסגורות הוא איננו מצליח לקיים את מצוות פרו ורבו והוא נתקף אין אונות לבושת המשפחה. אלא שהספר נותן לו עצה, ומגעים בין אצלאן לספר הופכים סוף סוף ליחס מיני ראשון. התיאור איננו פורנוגרפי אך מצליח להעביר את הרגשות והדימויים העולים במוחו של אצלאן בנאמנות.

הגלב מספר לאצלאן על בית מרזח בעיר שם נפגשים גברים המחפשים להתאחד בגברים אחרים. לשם הולך אצלאן ופוגש את אבא תומאסו, כומר העדה הנוצרית, הוא כמעט מחליט ללכת עם תומאסו אלא שאז מתחילה לזמר ולרקוד במקום רקדנית בטן ומשהו בה מושך אותו יותר, ובעוד הוא מפתח פנטזיה מינית אל אום ג'יאן הזמרת הנשית מתגלה לו שהיא איננה אישה אלא גבר המתלבש בבגדי נשים. בפעם היחידה בה מגשימים האב תומאסו ואצלאן את תשוקתם ואצלאן נחדר בפעם הראשונה על ידי גבר, מת האב תומאסו בסוף מעשה הגברים שביניהם. בהתקף היסטריה וחרדה מבתר אצלאן את גופו של תומאסו ומפזר את החלקים. אצלאן כבר יודע מה היא תשוקתו האמיתית, בגרותו נשלמה. מכאן מתחיל פרק חדש בסיפור.

רגש האשמה של אצלאן שהיה לא מודע מוצא עכשיו דבר ממשי להיתלות עליו, הפחד שיגלו מה קרה. הן המעשה המיני והן מות הנזיר.

בנפשו של אצלאן מתחבאת אישה המבקשת לצאת לעולם ברגעי מצוקה. בשעת פחד ראשון הוא מרגיש שהיה רוצה להיות אישה שמנה, עם שדיים ותחת גדולים ובדואי יפה תואר ייקח אותו על סוסו מהעיר. במקום אחר כשהוא נכנס להיסטריה הוא שומע את האישה שהיא הוא צועקת בתוכו.

אצלאן אינו יכול שלא ללכת אל הכנסייה בה שירת תומאסו. הוא מחשיד את עצמו בעיני עצמו ומוליך את אשמתו לפחדים שלא הכיר.

אי אפשר שלא להתפעל מיכולת תיאורו ושפתו העשירה ומיוחדת של אלון חילו. במעבר אחד לדוגמא פוגש לרגע אצלאן את הרב, אבי אשתו, המזמין אותו לבית קפה עם ידידיו הישישים.

"החכם באשי מושיב אותי ליד שולחן קטן וכיסאות קטנים ההולמים יפה את קומתם הקצרה של ידידיו הקטנים, הישישים, ואצלאן איננו יכול להימנע מן ההשוואה בין אביו ודודיו, הכרסתנים והמיוזעים, העסוקים במלחמות עולם שלהם.... ובין חכם באשי זה וחבר מרעיו, שלשונם עדינה ומתוקה, והם רופסים וחלושים, רזים וצנומים, וחדים זה לזה חידות של כלום, ומושכים זה בזקנו של זה, והם מכבדים אותו בסופגנייה של דבש ומעט חלווה... ואצלאן מבקש לצחוק עימם אולם לפיתת בהלה מזנקת בבת אחת אל עורפו וגרונו, הלא ידיו אלה, הבוחשות עתה בכוס התה ומנענעות את עלי הנענע, ידיים אלו ממש ליטפן בליל אמש את גופו הזקן, הבלוי, של הנזיר תומאסו.."

הזוועה מתחילה בשבת בבוקר, כשבאים שוטרים לחפש את תומאסו בבתי היהודים. וכבר מתהלכת שמועה שיהודים חטפו אותו למעשה ממעשיהם.

אצלאן שהפחדים וההיסטריה אוחזים בו מפטפט יותר מדי ואחר כך מולך לחקירה ושם משתנה עולמו. החוקר, גבר תמיר, כחול עיניים, צהוב שיער מעורר בו רגש שלא הכיר מאודו, הרגש המערב בכי באושר.

אצלאן מתאהב לראשונה בחייו בחוקרו ובלהט התאהבות ראשונית זו הוא מתוודה ומספר את סיפורו, אלא שמחמוד, זה שמו של החוקר איננו מאמין. הגלב שאותו עצרו תחילה כבר התוודה והאשים את הקהילה היהודית. אצלאן מצטרף להאשמת הגלב ומסגיר את משפחתו כאשמים ברצח הנזיר.

החלק השני מעייף קצת, יש משהו לא אמין ולא מעובד הסוף. אחרי הצגת הדמות המעמיקה בחלק הראשון לתלות את השקר והעלילה, הסגרת משפחתו כאלו שרצחו את תומאסו לא ממש מנומקת. יש משהו מלאכותי בצורה בה אצלאן לא מבין ולא מתייחס כלל למעשהו שהביא לפוגרום ברובע היהודים. האמירה, הכול בגלל האהבה לא מספיקה. דווקא בחלק זה מסופר על האהבה אך נעלם משהו רגשי משכנע שהיה בחלק הראשון ואצלאן מצטייר בה יותר כאידיוט.

בפרק הבא, מחמוד, שגם לו סוד משלו, לוקח את אצלאן לגלות לו את רזי החיים ההומוסקסואליים של דמשק, המקום הראשון אליו הם הולכים הוא החמאם, סוג של סאונה, ואצלאן מגלה לראשונה חיים אחרים, עד לפרידה העצובה בין האוהבים. אלא שתהליכים היסטוריים, רעש בינלאומי בעקבות פרסום הפרשה באירופה ומלחמה בין מצריים לטורקיה שבסופה כובשת טורקיה את סוריה מביאה לשחרור היהודים לפני הוצאתם להורג.

סופו של דבר מבין אצלאן מה שעשה מתחרט ובתהליך נפשי מתנצר ונהפך נזיר. החלק האחרון חוזר להיות שוב משכנע ברגשיות שלו ובאמיתות האנושית.

ההישג הגדול של הספר הוא ברמת יכולת הסיפור והשפה. עירוב של מאורעות היסטוריים בבדיון של סופר. אך בסופו של דבר, אחרי שהתרשמתי מהכתיבה אני חייב להודות שאם בהתחלה לא שמתי לב לאופי ההומופובי של הספר אחרי כמה דקות הנושא היכה בי בחוזקה. דמותם של כל ההומואים בספר כל כך נוראיים והכל מוסווה בשפה גבוהה ונפלאה. היום אני לא בטוח שאני יכול להמליץ בלב שלם על הספר.

קריאה נוספת אימגו- אלון חילו / אחוזת דג'אני- עלילת דמשק : עצמותיו של הנזיר טומאסו /

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן