אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

התחתנתי עם קומוניסט / פיליפ רות


דן לחמן's picture

התחתנתי עם קומוניסט/פיליפ רות. הוצאת זמורה ביתן
התחתנתי עם קומוניסט/פיליפ רות. הוצאת זמורה ביתן

אין ספק שפיליפ רות הוא היום אחד הסופרים האמריקאיים החשובים ביותר. לא רק סתם אמריקאי, יהודי אמריקאי. בספריו כמעט תמיד ישנו גיבור יהודי הרואה ומפענח את מה שקורה. במשך השנים יצר לו גיבור שחוזר בספרים אחדים "הסופר נתן צוקרמן" שהוא הן גיבור, הן משקיף והן מפרש ונתפס לרוב כבן דמותו של רות עצמו.

פיליפ רות פרץ לעולם הספרות עם הספר "מה מעיק על פורטנוי" שהרגיז את הקהילה היהודית. מה זה הצעיר החרמן הזה שלא יכול להתאפק ומאונן אפילו בעזרת פרוסת הכבד שאמו אמורה לבשל אחר כך.

אם סול בלו היה הסופר היהודי הגדול של דור המלחמה ושנות הששים הרי שהוא העביר את הלפיד לפיליפ רות וזה בתורו יש להניח יעביר אותו לנתן אנגלנדר הצעיר מאוד שסיפוריו הקצרים תורגמו ופורסמו בארץ לא מכבר בספר "גלגול בפארק אווניו" ויש סיכוי שייהפך לסופר חשוב אם יכתוב עוד ספרים הנוגעים בהוויה היהודית בהמשך.

בספריו רות עובר מתקופה לתקופה ומצליח לצייר את החיים האמריקאיים על כל הטוב והרע שהיו באותן תקופות. הוא משקף נאמנה את המציאות האמריקאית. הוא משתמש בהרבה מאוד עובדות אמיתיות בתוך העולם הבדיוני שהוא יוצר ומכיוון שגיבורו הקבוע הוא סופר הרי שיש נטייה לחבר בין השנים, הבדיוני והמציאותי ולראות בכתבי רות סוג של ביוגרפיה מתמשכת. אלא שכמובן אין אסמכתא שזהו אכן המקרה.

עכשיו מוצע לנו לקריאה ספרו החדש "התחתנתי עם קומוניסט".

שמו של הספר מקשר באחת לשמות שהיו ניתנים בשנות החמישים ל "בי מוויס" (b-movies). בימים ההם היה נהוג להקרין לפני הסרט הראשי סרט נוסף, קראו לזה שני סרטים בכרטיס אחד. רוב הסרטים הללו התכוונו להיות זבלונים זולים אך לעתים קרובות היו טובים יותר מהסרט הראשי. הרבה במאים מוכשרים התגלו דווקא בסרטים זולים אלו. על כל פנים שמות כמו "התחתנתי עם ערפד" או "התחתנתי עם רוצח" היו מקובלים אז.

הספר נפתח בתיאור של מורה לספרות מורי רינגולד:

"הוא היה בחור רגזן, בוטה קירח, אבל גרום ואתלטי שריחף מעל ראשינו במצב תמידי של מודעות. בהתנהגותו וביציבתו נהג בטבעיות גמורה, בעוד שבדיבורו היה שופע מילולית וכמעט מאיים אינטלקטואלית. הייתה בו להיטות להסביר, להבהיר, לגרום לנו להבין, ומשום כך היה מפרק כל נושא שדיברנו עליו ליסודותיו העיקריים באותה דקדקנות שבה ניתח משפטים על הלוח.... "במקביל לכוח גופני ולכושר החשיבה יוצא הדופן, הביא אתו מר רינגולד לכיתה תנופה של ספונטניות הנובעת מהקרביים... מר רינגולד ידע היטב, שמה שנערים כמוני צריכים ללמוד אינו רק להתבטא בדייקנות ולפתח תגובה מובחנת יותר למלים, אלא איך להיות פרוע מבלי להיות טיפש... איך לשחרר את העוצמות הגבריות מן המוסריות הממסדית שהפחידה את הצעירים המוכשרים יותר מכל."

שנים רבות אחרי פוגש המספר את מר רינגולד והוא בן תשעים ודמותו עדיין אמרה:

"אני לא שם קצוץ...אינך חייב אל להיות אל קפונה כדי להפר את החוק, עליך פשוט לחשוב. בחברה האנושית, החשיבה היא הפרת החוק הגדולה מכולן. חשיבה ביקורתית, הרי לכם חתרנות בהתגלמותה"

לאותו מר ריינגולד היה אח, שדרך סיפורו של המורה הופך להיות גיבור הספר, איירה רינגולד. מורי בגילו המופלג בא להשתתף בקורס קיץ "שייקספיר עם תום האלף" וכידוע, שם כזה המוזכר בתחילת הספר מרמז לנו על נתיב אותו נצטרך לחפש בהמשך. האם הספר הולך להיות טרגדיה שייקסיפירית באלף שלנו?

וכבר נרמז כיוון הסיפור: ב1955, ארבע שנים אחרי שאיירה נכלל ברשימה השחורה והושעה מעבודתו ברדיו בגלל היותו קומוניסט, פוטר מורי ממשרת ההוראה שלו על ידי ועדת החינוך, משום שסירב לשתף פעולה עם ועדת הקונגרס לפעולות אנטי אמריקניות. שום דבר טוב לא יכול להתפתח מהקדמה פותחת סיפור של שני אחים. וכשמורי, תוך כדי תחילת הסיפור קורא למספר נתן, אנחנו יודעים שניפגש שוב עם מכר ספרותי וותיק, הסופר נתן צוקרמן, צלו הספרותי של פיליפ רות המקשיב לסיפור שני האחים. הפעם נתן, הצעיר בחלק מהסיפור ונתן המבוגר, המספר את סיפורו של נתן הצעיר מעלה הרבה פרטים מההיסטוריה הפוליטית האמריקאית. תהליכים של ימין נגד שמאל חדש המנסה להתארגן באמריקה של אחרי המלחמה ובתחילת ימי מסך הברזל. והרי רוב גיבורי הספר הם מהשמאלניים, לפי חלוקה בת ימינו.

מורי מעלה מיד את סיפור ועדת החקירה של מקארתי שבאה לניוארק, שם מתרחש תחילתו של הסיפור, לחקור פעילות קומוניסטית. מורי מזומן, אבל חושב שלפי הבנתו את מגילת הזכויות, השקפות פוליטיות אישיות זה לא עניינם וזה מה שאמר להם. כמובן שהוא מפוטר מעבודתו כמורה. ולא רק ועדות החקירה, גם צלן של "סיירת החתרנות " צף ומוזכר. בדרך עמוקה זו ילך מורי רינגולד וינתח לעומק תופעות חברתיות שהתרחשו, מאפייני אופי של פוליטיקאים ושל אנשים מהשורה. הכל בקווי עומק עם השלכות לרוחב התהליכים והאנשים בעבר הקרוב והרחוק. חלק מהשמות אמיתיים ואני מניח שלאמריקאים יש עדיין מושג היסטורי קרוב יותר על דמויות שהשתתפו בוועדות הללו (לנו מוכר בעיקר ניקסון) מורי הופך להיות מוכר שואבי אבק מדלת לדלת, ונלחם להקים את איגוד המורים, עליו הוא גאה. אלא שתוך כדי סיפור מגלה נתן שגם הוא היה מעורב, בעקיפין בסיפור, בשל איזושהי תקלה נרשם באיזה מקום בטעות שנתן הוא אחיין של הרינגולדים ולכן כשהגיש בקשת מלגה, הוא נדחה. עד לאותו יום נתן לא הבין איך עם ציוניו המעולים זה קרה וייחס זאת לסיבות אחרות.

מכאן מתחיל להתגלגל סיפורו של איירה, שהיה שחקן רדיו מפורסם, שגילם בעיקר דמויות בתסכיתים מההיסטוריה האמריקאית והמוכר למאזינים בשם איירון רין. יש לזכור, הימים הם לפני הולדת הטלוויזיה ודרמות הרדיו היו הבידור האיכותי והפופולארי ביותר בכל מקום בעולם. (כמו התכנית השבועית "המסך עולה" בארץ, או הסדרה הרדיופונית הפופולארית "משפחת שמחון"). נקודת המבט של המספר מתחלפת, אם בהתחלה צוטט כמספר מורי, הרי שכעת נתן עצמו הופך למספר.

מתעד ימי נעוריו ומפגשיו עם איירה ואיב. איירה לוקח את נתן לאסיפות בהן הוא פוגש הן מועמד לנשיאות, והן את הזמר הענק פול רובסון. נתן מתרגש מושפע. אחרי שגמר לטוות את הרקע החברתי פוליטי של הימים בהם מתרחש הסיפור, כשאנחנו מכירים את האווירה הפנים אמריקאית הוא מתחיל לטוות את סיפורו של איירה והסיפור חוזר להיות מסופר מפי מורי ונתן חליפות.

איירה נושר מבית ספר תיכון, מתגייס לצבא ופוגש בו ידיד, קומוניסט, המלמד אותו לחשוב מחדש ולהתנסח בשפה שלו, אנגלית, ובונה לו מערך הוראות "הצעות מעשיות לתועלת ריינגולד" שאת חלקן ילמד בעתיד את נתן. בעיקר את החלק הנוגע לשימוש נכון ואפקטיבי בשפה. הסיפור מוליך את עצמו על שני מישורים, סיפורו של אירה המתבשל לאיטו וסיפורו המקביל של הנער נתן, המתחיל לזהות את רצונו לכתוב. איירה מצטרף למפלגה הקומוניסטית. מישהו מציע, בגלל גובהו וגמלוניותו שיופיע על הבמה בדמותו של אברהם לינקולן. הוא זוכה להצלחה גדולה ולא רחוק היום והוא מגיע לתפקיד באופרת סבון ברדיו והופך לכוכב. הוא פוגש את איב, שחקנית מפורסמת למדי. הבריון לשעבר מתאהב בדמותה של הגברת הענוגה הקוראת לו נסיכי, בצרפתית ומצטטת שירי אהבה של אמילי דיקינסון והוא שהיה אמון על המלל המרקסיסטי הפסאודו מדעי נסחף אחרי הגברת איב. איירה מתחתן עם איב, לה יש בת בשם סילפיד. איב היא יהודיה המסתירה את יהדותה, סוג של יהודיה בארון השונאת כל מי שנראה יהודי לדעתה. מהר מאוד איירה מגלה שאיב למעשה אנטישמית. היא לא שונאת את היהודים אתם היא עובדת ברדיו ובתאטרון, אלא את אלו ברחוב. את כל היהודים "הקטנים", כל הנשים היהודיות המעריצות אותה. גם עם סילפיד הוא איננו מסתדר, היא לא אוהבת אותו ומקנאה לאימא. חייו הביתיים הופכים להיות דחוסים ברוחות רעות.

פיליפ רות היה נשוי זמן מה לשחקנית קולנוע ובמה מוכרת בזמנה, קלייר בלום. היא הביאה אתה את בתה לנישואין הללו. רות ואותה בת לא הסתדרו בינם. בלום כתבה לאחר הגירושין ספר משמיץ על רות. האם הוא מחזיר לה? נראה כך. האם הוא משתמש בדמויותיהן לתאר את השחקנית ובתה? יש להניח שכן. בספר הוא הופך אותה לשחקנית שהתחילה את דרכה בסרט האילם וזה השינוי החיצוני הגדול ביותר שהוא משתמש בו כדי לטשטש את הקשר לבלום. על הבמה הוא מתאר את איב כשחקנית שהתפקידים שהתאימו לה הם אלו של נשים בשמלות ערב וכובעים מעניינים. היא למדה לשחק ליידיס על הבמה והעתיקה את ההתנהגות הזאת לחיים, מתחת להעמדת הפנים האצילית חייתה אישה אחרת לחלוטין.

תוך כדי סיפור ילדותם מתאר מורי לנתן את החיים בניוארק של הימים ההם. איך ילד יהודי גדל בשכונה שכולה איטלקית, שאלמלא כן היה מצטרף בשל כוחו הפיזי לחבורות של מאיר לנסקי או בגסי סיגל. במקום זה הוליכו אותו החיים להיות קומוניסט.

איירה בן השלושים וחמש נכנס שוב לעולם חדש שאותו הוא לא מכיר. הוא עובר לגור בביתה של איב, בין תמונות אמנות אנינות, ספרים ותקליטי מוסיקה קלאסית. חיי החברה של איב התנהלו בין אנשים מלוטשים, מעניינים, משכילים. דברים שלא ראה מימיו. הוא נכבש בקסם ולא ראה את איב האמיתית. איב שהייתה נשואה כבר שלוש פעמים בטעות, מהן פעם אחת לשחקן הומוסקסואל. היא מצדה נדלקת על הגבר הגדול בעל האידיאלים הגדולים. מורי חד העין מזהה את הבעייתיות בזיווג הזה, ואז, בימים ההם הוא עוד יכול להגיד לאיירה "נשקף לך איום לא מצד הקפיטליזם האימפריאליסטי. נשקף לך איום לא מצד מעשיך הציבוריים, נשקף לך איום מצד חייך הפרטיים." לא ייקח הרבה זמן וגם האיום הקפיטליסטי יתקע בו את שיניו.

חיי המשפחה של איירה מתחילים להתערער כשבתה המופרעת סילפיד לא נותנת להם מנוחה ומשליטה טרור בחייה של איב ודרכה באיירה. באפיזודה אחת, איירה מזמין את נתן בן החמש עשרה למסיבה בביתם של איב ושלו. נתן פוגש לראשונה את האנשים מאחורי הקולות שמשפחתו מאזינה להם ברדיו, אנשי ספרות ואמנות אלא שהוא עומד ליד סילפיד והיא מצידה מרכלת ומספרת לו מיד מה חולשותיהם האנושיות. לועגת להם והופכת אותם לעפר באזני הילד הנוח להתרשם. בסוף האירוע איירה מתנפל על אחד האורחים וגורם למהומה שבשיאה אשתו של אותו אורח, כותבת ושחקנית תסכיתים גם היא אומרת לו:

"אתה אדם נבער, ואדם נאיבי, ואדם גס, אדם דורסני, פשטני, שחצן, אתה חסר השכלה ואינך יודע את העובדות, אינך מכיר את המציאות, אינך יודע על מה אתה סח, עכשיו או בכלל. אתה רק יודע מה שאתה מדקלם כמו תוכי מתוך הדיילי וורקר"

ניתוח נכון למדי של אישיותו של איירה שמגיע דווקא מפיה של אישה פשיסטית וכך מתפוצצת לה המסיבה התרבותית, הראשונה של נתן, וזו שתביא לעוד פיצוץ ביחסים בין איב ואיירה.

את הקטע בו מוריי הזקן מנתח לנתן המבוגר את דמותה של איב היהודיה המתחפשת לגויה, הסיבות והתהליכים, אפשר היה בקלות רבה בשינוי קל של כמה מלים להפוך להסבר הפנימי למושג "סטרייט אקטינג" ההומואי בימינו. הסבר חריף ונוקב על להיות יהודיה אנטישמית בארץ שמאפשרת להיות כל מה שעולה על דעתך להיות.

"דע לך, שאם אתה רוצה להיות גוי אריסטוקרטי אמריקני אמיתי, עליך להעמיד פנים, בין שאתה חש זאת או לא, כי אתה רוחש אהדה כלפי היהודים. זאת הדרך הערמומית לעשות זאת. הסוד של היותך אריסטוקרט נבון ומתוחכם הוא, שבניגוד לכל האחרים, אתה כופה על עצמך להתגבר, או להיראות כמי שמתגבר על תגובת הסלידה מן השונה. אתה יכול עדיין לתעב אותם בסתר לבך, אם אתה מוכרח. אבל אי היכולת להתחבר ליהודים בקלות, בקלילות וברוח טובה, הייתה מכשילה אריסטוקרט אמיתי. בקלילות וברוח טובה. כך נהגה אלינור רוזוולט. כך נהג נלסון רוקפלר"

תחליפו את המלה יהודי בהומו ויש לכם ציור מדויק של הומופוביה מופנמת.

"איב חשבה: אם אני שונאת יהודים, איך ייתכן שאני אהיה יהודיה? איך אפשר לשנוא את מה שאת? היא שנאה את עצמה ושנאה את הופעתה"

על איירה בימים ההם אומר מורי:

"עיוור במה שנוגע לנשים, עיוור במה שנוגע לפוליטיקה, מסור כל כולו גם לזה וגם לזה... למה איב? יותר מכל דבר בעולם הוא רוצה להיות ראוי ללנין וסטאלין לפיכך הוא מסתבך איתה... והיו הנשים של איירה. מצפון חברתי גדול והתיאבון המיני הכביר הנלווה אליו קומוניסט עם מצפון וקומוניסט עם זין"

כן, אין ספק שמורי קורא נכון את איירה אחיו ומיטיב לתאר אותו ואת מניעיו. אם נתן הילד מתאר לכאורה בנאמנות מה שראה ושמע, קולו של מורי בסיפור הוא הקול המבאר האמיתי של התופעות שנער צעיר ראה בתמימות.

לאיטה נפרשת טרגדיה שייקספירית מודרנית של ענק שנופל מכיסאו הרם. סופו הרע של איירה הולך ונרמז. קודם בהתייחסותו של נתן לאיש הנפילי שלאט לאט נמאס עליו כשהוא מבין שלאיירה יש מעט מדי מחשבות משל עצמו והוא חוזר על תכתיבי המפלגה. איירה עם כל משוגותיו הוא איש צבעוני ורבגוני. בהחלט מלך של עניים. בהמשך מתחיל להירמז נסיבות מותו העגום.

ההשפעה הבאה והחשובה ביותר על נתן היא של מורהו לספרות באוניברסיטה המקלף ממנו את הכתיבה המניפסטית בעד מעמד הפועלים ומשכנע אותו שאמנות היא למען האמנות בלבד ולא לשחרור בני האדם מכבלים. הוא הולך ומשיל מעצנו את העטיפות שאיירה עטף אותו בהן. נתן מצא לו מישהו חדש להעריץ אותו, מישהו המשקיע בנתן שעות על שעות של חינוך מחדש ומרחיב את אופקיו לספרות ולמוסיקה. נתן משתנה ומתרחק מאיירה. ובעוד חלום האידיאולוגי נשבר נתן הולך ומגלה עולמות חדשים. הרשימות השחורות מגיעות לאיירה והוא וכל צוות התסכיתים שלו ברדיו מפוטרים. בסצנה שחלקה קומית מתעורר סקנדל בביתה של איב, וזה סוף הקשר של הזוג ואז עושה איב את הבלתי יאומן. היא מפרסמת ספר שהיא קוראת לו "התחתנתי עם קומוניסט" ובו היא קוברת את איירה עשר אמות באדמה. בהקדמה לספר היא כותבת:

"התחתנתי עם קומוניסט מקיאווליסטי. אדם מרושע וערמומי להפליא אשר כמעט הרס את חיי, את הקרירה שלי ואת חיי ילדתי האהובה. וכל זה כדי לקדם את מזימתו של סטלין להשתלט על העולם"

כמובן שלאיירה לא נותר מקום להתחבא באמריקה. בפרק האחרון הפתעה רודפת הפתעה ודעת הקורא על גיבורי הסיפור משתנה ועוברת טלטלות שונות. וכמו בטרגדיות הגדולות, אף גיבור לא יוצא טוב מהסיפור שניים מתים ואילו נתן, אוהב האדם לשעבר, התרחק מכולם. חי בבקתה בודדת מנותק מבני האדם.

האם הספר הוא אנטי קומוניסטי, כן ולא, הוא בעד חופש המחשבה. נגד הניסיון לאכוף דעה נכונה אחת על כולם. בעקיפין נגד שטיפת המוח שעשויה לבוא מכל כיוון מחשבה המנסה לכפות את עצמה כאמת יחידה. הוא גם הזהרה ממה שעשוי לקרות למדינה שמיעוט מצליח להכתיב לרוב מה עליו לחשוב והופך כל מי שחושב אחרת לאויב, לבוגד. הוא נגד המחשבה ש"מתנת המפלגה (הקומוניסטית) לסופר היא השקפת העולם הנכונה והאמיתית היחידה" והוא נגד גל המקרתיזם בכל כיעורו. אלא שהספר כל כמה שהרקע לכאורה פוליטי וערכי הוא אנושי מאוד. הוא גם רומן חניכה של נער מתבגר בן חמש עשרה הנשבה בקסמן של רעיונות, החלום האידיאולוגי ושיברו. למרות שאיירה הוא הגיבור הראשי, מורי מוליך ומספר את העלילה, נתן הוא הגיבור הסמוי עליו עברו התהליכים העמוקים של ההתבגרות. שינויים רבים חלים בגיבורי הסיפור הזה במשך השנים. מהפכים רעיוניים ונפשיים.

יש בספר הזה כל מה שאפשר לצפות לו מספר טוב. עיסוק ברעיונות וערכים. סיפור שובה לב. דמויות אמינות שאפשר להזדהות ולאהוב אותן או לשנוא בהתאם, במקרה זה הן גם יהודיות, למי שזה חשוב, דמותו של איירה, אותו הר אדם שלא למד כלום מלבד דיאלקטיקה מרכסיסטית. איב שחקנית השוכחת לעתים שמוצאה יהודי. נתן הילד והמבוגר השומע ונזכר בסיפור מפי מורי, מורו לשעבר וזקן בן תשעים הזוכר כל פרט.

רוחב יריעה פנורמי של תהליכים חברתיים בתקופה, שבמקרה הזה היו חשוכים, אותם הוא מאיר מסביר ומעמיק מתוך הסיפור האישי ולא כותרות בעיתון. פיליפ רות מצליח להחיות עבור הקורא תקופה שלמה עד לפרטים הקטנים.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן