אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ריאיון עם הסופר אלי עמיר


יסמין / אלי עמיר. הוצאת עם עובד
יסמין / אלי עמיר. הוצאת עם עובד

טרילוגיה משפחתית מאד

"יסמין" משלים את הסאגה המשפחתית – ומצטרף ל"מפריח היונים" ול"תרנגול כפרות. הפאזל הושלם - מהחיים בבגדאד, הקליטה בארץ ועד הניסיון להשפיע על החיים בה.

במשך שנים עקבנו אחר הביוגרפיה של אלי עמיר דרך ספריו "תרנגול כפרות" ו"מפריח היונים". הסיפור המשפחתי של עמיר נראה כסיפור לאומי. עתה מצטרף למדף הספר המשלים את הפאזל. כשנפגשנו עמו לאחר הספר "תרנגול כפרות" ראינו לפנינו סופר בתחילת הדרך, אבל היה ברור לנו שרומן החניכה שכתב, הוא רק סנונית ראשונה. אש היצירה בערה בעצמותיו.

חלפו שנים, אלי עמיר הפך לסופר מוכר מאד, מוערך מאד. הרומן החדש של אלי עמיר, "יסמין" הצליח תוך זמן קצר לקבל את אות "ספר הזהב", מכירה של 20 אלף עותקים. לאלי עמיר זו סיבה לחייך, אבל את עיקר הסיפוק הוא שואב מן התחושה, שהוא משאיר אחריו סאגה שתישאר לדורות : "יש כאן סיפור משפחתי שמתאר מעגל שלם. משפחה של עולים מהמזרח מתוארת על עולמה התרבותי, החל מן החיים בקהילה בבגדאד, המשך בתהליך הקליטה הסבוך בארץ, ועתה עם הספר "יסמין" אנו מתוודעים לנורי ולאחיו כאבי באופן שבו הם מטביעים חותמם על דרך החיים עם הפלסטינים "

לא שכחנו לאלי עמיר את ההתחלה, ומבחינתנו ברור כי הוא פרע את כל השטרות : אלי עמיר קנה די מהר את שמו ופרסומו לפני 20 שנה עם הספר "תרנגול כפרות". ספרו הראשון פתח לפניו דלתות, רכש את לבם של המוני קוראים, תורגם לכמה שפות, הוסרט, הומחז, הפך לחלק בלתי נפרד מתכניות הלימודים בספרות.

עמיר, שעלה מבגדאד ב 1950 עבר עם משפחתו את תלאות המעברה ומשם דרך עליית הנוער לקיבוץ משמר העמק. מאז ספרו הראשון פרסם עמיר את "מפריח היונים" ואת "אהבת שאול" ולאחרונה יצא לאור ספר חדש פרי עטו – "יסמין".

הפעם מתרחש הספר על רקע ירושלים שלאחר מלחמת ששת הימים ומתאר את המפגש בין העמים, את האהבה הכואבת של נורי הישראלי ליסמין הפלסטינית, אהבה מורכבת, חוצה תהום. השלמת הטרילוגיה היא סיבה מספיק טובה לנסות לשרטט את הדרך שעבר הסופר לאורך כתיבת האוטוביאוגרפיה המשפחתית. אין מדובר באוטוביאוגרפיה רשמית, אבל ברור שיש חומרים רבים הלקוחים מסיפור החיים של עמיר.

נפגשנו עם אלי עמיר כדי להבין את רזי יצירותיו , את דרכו הספרותית, את הקשר המיוחד עם קהל הקוראים. וכמובן, הכל על קצה המזלג:

מתוך ארבעת ספריך, שלושה הם בבחינת טרילוגיה, סאגה משפחתית אחת. מה הסדר הכרונולוגי שלהם?

עמיר: "שלושה ספרים הם סיפורה של משפחת עימארי. סיפורה מתחיל בספרי השני "מפריח היונים". כאן מסופרות קורות המשפחה בשנות ה 40 של המאה הקודמת על כל הקונפליקטים שחצו את הקהילה היהודית: ציונות, קומוניזם, לאומנות, משיחיות, עד שהקהילה מתחסלת ועולה ארצה במבצע 'עזרא ונחמיה'. הספר השני "תרנגול כפרות" מספר את סיפור העלייה של המשפחה דרך עיניו של נורי הבן הצעיר וספרי החדש "יסמין" מתרחש לאחר מלחמת ששת הימים.

מדובר בשלוש תקופות שונות, והמשפחה מתמודדת בעצם עם קונפליקטים שונים לחלוטין. אילו שינויים היא עוברת?

ב"מפריח היונים" נורי הוא עדיין ילד צעיר, והסיפור מתמקד באח הבכור כאבי. יצחק נבון אמר באיזה מקום, שהספר הזה מתאר 'סוף פסוק בחיי הקהילה בבגדאד'. ב'תרנגול כפרות' הקונפליקט העיקרי הוא בין החברה החדשה הקולטת לבין החדשים. יש כאן חברה חדשה שמגבשת לעצמה זהות חדשה עם שפה עברית ויצירה עברית ועבודה עברית ומנגד ניסיון התאקלמות של עולים שמביאים עמם תרבות ומסורת של למעלה מאלפיים שנה. כאן נורי הוא גיבור הספר. ברומן החדש "יסמין" זה סיפורם של שני האחים, כשנורי במרכז. הסיפור מתחיל ערב מלחמת ששת הימים, הניצחון המוחץ, הלם התבוסה, שכרון הניצחון. סיפור האהבה הזה בין נורי ליסמין הוא סיפורו של נורי שהגיע ממשפחה של פליטים שעולה לארץ וסיפורה של יסמין פליטה של 1948.

מעבר לקונפליקט בין העמים, הסיפור הזה הוא סיפור של רגשות, של אהבה. מה המיוחד בדמותו של נורי הקרוע בתוך המפגש המורכב הזה ?

עמיר: "זה סיפור של גבר אוהב, ודמותו מוארת דרך הקשר עם כמה נשים. השכנה החרדית שלו, ירדנה אהובתו לשעבר שנטשה אותו, הרעוה הערבייה שאהבתה אליו טהורה ופיוטית, מישל היפה שהיא דוקטור בסורבון וכמובן לבנה אהבתו הגדולה.

האם לא חששת מן האתגר הכבד לתאר אהבה בין צעיר יהודי לצעירה ערביה, ומדובר בצעירה פלסטינית עם מודעות לאומית, מסייעת לפתח...

עמיר: "שבע שנים אני כותב את הספר הזה, והנטל היה כמעט בלתי אפשרי. הנושא הזה בער בי שנים. באמצע הספקתי להוציא את הספר "אהבת שאול" שעוסק בכלל בהוויה הישראלית, בלי קשר למשפחת עימארי. היה לי פחד להשלים את המשימה, חשש שלא אצליח לעמוד במשימה הקשה הזו".

התיאור המורכב מדהים, גווני הרגשות, המעברים מן החברה היהודית לחברה הערבית, הצדדים הלאומיים המפרידים וקורעים אותם. הסיפור מרתק ועם זאת טרגי.

עמיר: "הם באמת באים משני צדדים של המפה, והסיפור הוא סיפור התקרבות שלהם, התקרבות של שני זרים, שני אויבים . נורי הוא ממשפחת עולים, משפחה מן הקטמונים, ויסמין צעירה פלסטינית שהתאלמנה מבעלה איש הפתח, פעילה בשירות אש"ף. נורי אינו המאצ'ו הישראלי, לא הישראלי הבטוח בעצמו, והיכולת שלו להבין את נפש האויב המובס מסייעת לו להתקרב. הוא מכיר את התרבות הערבית. הוא בא הרי ממשפחת פליטים מעיראק. הכל קורה לאחר מלחמת ששת הימים.

אתה בעצם אומר שרק דרך התרבות ניתן להתקרב.

נורי מתקרב הן ליסמין והן לאביה, אבו ג'ורג', וזה אפשרי רק דרך התרבות. השפה הערבית והתרבות הערבית מגשרים ביניהם. המשפחה של נורי אינה משפחת פליטים מפולין אלא פליטים שגורשו מעיראק. אלה ואלה פליטים. יש קווים שמגשרים ביניהם ויוצרים את הסדק דרכו מתחיל הקשר.

מי שקורא מרגיש את האווירה של התקופה, ובפרק הראשון יש תיאור מופלא של רגעי התבוסה הראשונים, והתיאור נותן נופך קסום לכל המסופר, תיאור מרתק של המנטליות הערבית, אצילות הנפש והדרת הכבוד שלהם...

הייתי שם, זכרתי כל פרט, קראתי המון חומר על התקופה, ובניתי את כל העולם הזה בסיפור שלי. ניסיתי לתאר פנורמה של דמויות, של תפיסות, משני הצדדים, כדי להבין את שכרון הניצחון שלנו ואת הלם התבוסה אצלם. קראתי המון חומר על התקופה, על התרבות הערבית. ראיתי את העולם הערבי שירד מגדולתו, שאיבד את מעמדו כאימפריה אדירה. כך גם הפלסטינים שהלכו בדרך לא דרך עד שהגיעו לשוקת שבורה. הרומן שכתבתי, כמו קודמיו, הוא רומן היסטורי. המציאות כאן עולה על כל דמיון. אני מנסה לתאר בספריי מציאות שאנו חיים, אירועים מכוננים מחיינו, כי אלה הדברים שיוצרים את המיתוס של העם.

מי שכותב על הסכסוך חייב להיות מעורב, להיות בעל דעה אישית. האם אפשר להיות אובייקטיבי?

ניסיתי להיות עד כמה שאפשר הוגן כלפי שני הצדדים והעימות ביניהם. תיארתי את החיים, ציירתי פנורמה של תפיסות בשני הצדדים, ניסיתי לתאר את חיי היומיום.

מה מעניין את הקוראים שלך והכותבים אליך בקשר הזה בין נורי ליסמין?

רבים לומדים להכיר את המציאות מזווית ראיה חדשה, אחרת. הקשר המרתק של נורי מרגש קוראים רבים. ושים לב כיצד הוא מתקרב אליה דרך שירי אום כול תום, הזמרת המצרייה. והשירים שהוא משמיע לה היו השירים שבעלה אהב. רבים מוקסמים מן הנופים המופיעים לאורך הספר. רבים תהו כיצד ירדתי לנבכי נשמתם של הפלסטינים, כיצד אני מנסה להבין את נפשם של המובסים, מה הקסם שמצאתי בדמותו של נאצר, בנאומיו. חייבים להבין את הקסם הזה, את הלכי הרוח שלהם, אם אנו רוצים למצוא מסילות לדו שיח עם הצד הפלסטיני.

יש בך משהו מגיבור הספר: שילוב של מזרח ומערב, אום כול תום, קונצרטים קלאסיים. מה הקרבה בינך לבין נורי ?

נכון, שמרנו על המזרח שבנו, אך נחשפנו למערב. השילוב הזה מרתק קוראים רבים, הם נמשכים לקסם שבקשר בין הניגודים – ועניין הדו זהות הזה הוא פשוט פרדוקס שהוא חלק מחיינו. זה המתכון ההכרחי לחיים במזרח התיכון.

המשוררים הרצל ובלפור חקק עם הסופר אלי עמיר

האם קוראים שואלים גם שאלות מביכות במפגשים עמך?

קוראים לא מעטים פונים אליי בטרוניה לגבי האהבה של נורי ליסמין. אומרים שכל תיאור האהבה הזה הוא בדיעבד מנקודת הזמן של היום. שזה לא ייתכן. ואני אומר להם : לא. דווקא לאחר מלחמת ששת הימים היתה שנת חסד של רצון להתקרב, של שבירת מחיצות. הספר ממשיך לכבוש קוראים, ובימים אלה קיבלתי את "ספר הזהב" בשל מכירת 20 אלף עותקים – וכל זאת תוך שלושה חודשים בלבד. אני חש סיפוק ממשהו הרבה יותר עמוק: בניתי כאן סאגה של משפחה, סאגה שתספר גם לדורות הבאים את הסיפור את העלייה לארץ, חבלי הקליטה, החיים כאן, הקונפליקטים בינינו והמפגש עם החברה הערבית. זה הסיפור שלנו, זו הטלטלה שבה אנו חיים.

האם לאחר שמיצית את הסאגה המשפחתית, אתה רואה עצמך כותב על נושאים שאינם משפחתיים, על החברה הישראלית. לאן פניך בכתיבה בעתיד ?

לעולם לא ממצים את הכתיבה על המשפחה. מהמפורסמות, שהרומנים הטובים ביותר שנכתבו בעולם היו על משפחה. אינני יודע אם מיציתי את הסוג הזה של הכתיבה, ועדיין בשלב זה אינני יודע באיזה נושא יעסוק הספר הבא שלי. הארץ מלאה נושאים בנושאים חברתיים ותרבותיים ובקונפליקטים רבים, והרומן הבא שלי תלוי בשאלה לאן תיטה הנפש.

כיוצר החש את דופק החברה הישראלית והתרבות הישראלית, כיצד אתה רואה את מעיין היצירה בקרב הדור הצעיר, בקרב הציבור הדתי?

יש היום פריחה בספרות הנשים, בספרות הצעירים, יש פריחה אדירה בקרב הציבור הדתי, ואני מברך על זאת. יחד עם זאת אני מקווה שההוצאות לאור יעשו יותר למען עריכה קפדנית ומעמיקה יותר. עדיין לא קם תחליף לדור העורכים המיתולוגיים כמו אמציה פורת ואברהם ייבין. עריכה טובה חשובה לסופרים ולקוראים כאחד.

אני אישית מברך על השפע הנפלא בקרב הציבור הדתי, היוצרים הדתיים והאמוניים כובשים להם מקום חשוב בשיח הספרותי וחושפים בפנינו עולם שלא הכרנו אותו קודם ובכך מעלים תרומה חשובה לתרבות העברית.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל ובלפור חקק