אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עמוס קינן / הבריחה אל הכלא


דן לחמן's picture

הבריחה אל הכלא. עמוס קינן. הוצאת הוצאת זמורה ביתן
הבריחה אל הכלא. עמוס קינן. הוצאת הוצאת זמורה ביתן

שנים אחרי "בדרך לעין חרוד" מוציא עמוס קינן ספר סיפורים חדש. קינן הוא איש קשה שבנעוריו היה חבר בארגון הלח"י. הוא אוהב את הארץ וכואב את ההתפתחות לרעה שחלה בה מאז ימי המחתרות, ומאז הוא עדיין מקווה לעורר את המהפכה שתעשה מדינה נקיה, טובה, חסרת טעויות. מדינת מופת שלמען הקמתה לחם. קשה לו עם התוצאה, לכן גיבוריו תמיד נלחמים להשיג איזה טוהר, תיקון למקולקל במדינה. הוא שונא מילטריזם ואפשר להגיד ש" הדרך לעין חרוד" הוא בהחלט נבואה על ימינו, ימי שלטונו של שרון. כצעיר היה מלא אידיאליזם לארץ נפלאה ויחידה במינה. היום קשה לו להשלים עם מה שקרה לאותו חלום. הוא נלחם, כתיבתו המרירה קדחתנית, משפטיו הקצרים מתארים את שברו של אותו חלום, הוא מנסה לנפץ את פניה של המדינה שלמענה נלחם והיא בגדה בו. מי שקרא אותו יודע שהסיפורים שלו מתעסקים בזרות ובמוזרות של האדם. ב"עין חרוד" ניבא משטר מיליטריסטי שרק עין חרוד לבדה עדיין חופשיה, ושוחרי החופש מנסים להתגנב אליה בדרך לא דרך. סיפור חייו של קינן הוא סיפור קשה. בשנות הששים חי איזה זמן בפריז. יש אומרים שגיבור הספר "מנוחת הלוחם" של הסופרת כריטיאן רושפור מבוססת על דמותו של קינן בימים ההם, בהם נחשב לגאון שתיין שעוד לא התגלה לקהל. הוא אמנם הכחיש אך האגדה נשמרה וגם אם אינה נכונה היא מוסיפה לו איזו לווית חן של גיבור שהוא גם מציאותי וגם בדיוני. קינן מצליח לעתים להחיות את תורת אקזיסטנציאליזם בחייו. סיפוריו אפלים, לא שייכים לזרם מרכזי. הוא איננו חביב הממסד, כמו עמוס עוז או א. ב. יהושוע. הוא תמיד בעמדת נגד משהו. האדם, ריקנותו, חוסר תכליתו. השאיפה לאיזה חופש שלא ברור ממה ומה הוא אותו חופש. בסיטואציות שלו הן על גבול האבסורד הקפקאי וכזו היא גם שפתו. קיומם מלא חרדה וחוסר וודאות. אנשים נלקחים מביתם ואינם יודעים לאן ולמה. טוב להם יותר במאסר מאשר בחופש. הם תמיד בדרך לאיזו מהפכה שלא תמיד ברורה להם. הם מגויסים ונחטפים על ידי זרים, אולי נציגי שלטון. בסיפור הראשון בספר זה, החופש יהיה חדירתו של הגיבור חזרה לכלא. הסיפור עוסק באדם הרוצה לחזור למצודה בה היה כלוא. הוא מתגעגע לכלא. ולא ברור למה. הוא צריך לעבור מדבריות, שם הוא אומר

"מי שגונב טיפת טל מצמח הוא רוצח, כי הצמח זקוק לטיפה לצורך הקיום. " אם אני מחזיר אור, אני אבוד, אני חייב להיות שקוף. אסור לי לראות, לשמוע, לחוש. ברגע שאני רואה אני הופך לנראה. ברגע שאני שומע- אני משמיע"

האדם חייב להיטמא לחלוטין בתוך עצמו. וכשהוא מצליח לחדור לאותו תא חשוך הוא יודע שעם אור ראשון יוכל לכתוב על הקיר "ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד".משפט תנכ"י, סיפור פשוט לכאורה אלא שעם הקריאה מלווה את הקורא תחושה קשה. למה אדם רצה מרצונו לכלוא את עצמו מחדש? כי הוא כבר שוחרר משם פעם. מה כוח נמשיכה של התא האפל על נפשו של אדם.

בסיפור אחר הוא נמלט מהבאים לקחתו ומגיע לניו זילנד, הוא יושב בבר ומדבר עם הברמן "הלכתי לאיבוד אמרתי לו. יצאתי מבית המלון ולאחר שחציתי כביש במעבר חציה נעלמתי מעיני" באת לחפש את עצמך אומר לו המלצר. כולם באים לכאן לחפש את עצמם. אלא שמאחורי כל זה ישנו חלום. לבנות ארץ חדשה, שאנשים יעשו בה רק מה שהם אוהבים לעשות. כולם יאהבו את כוחם והמוות יהיה פחות עצוב. הרבה תמימות בסופר שכותב נגד השלטון כל כך הרבה שנים.

עשרים ושישה סיפורים מתקופות שונות, מוקדמים ומאוחרים. עברית חצובה כמעט יומיומית אך מסתירה תחתיה רבדים של ידע מעמיק שלרגע צף ועולה ונעלם. זו לא בדיוק כתיבה רזה מהסוג המכונה כך היום. זו כתיבה רזה דחוסה שאוהבת את השפה בה היא נכתבת ושמעטים יכולים לשלוט בה בצורה שקינן שולט בה.

זה עולמו של קינן, עולמם של האבודים לעצמם. שעושים מהפכות ואינם יודעים למען מי. אינם יודעים איפה ומי ישלוט אחרי המהפכה. הגיבורים שלו אינם בורחים ממקום אלא בורחים אל מקום.

ברוב הסיפורים הגיבורים צריכים לנסוע, או לברוח אל או ממשימה. משימה לא ברורה ולא ברור אם הצליחו או לא. העולם כולו אבסורדי בשליחויות שהוא מטיל על בני אדם שאיש אינו יודע מי הם ולמה הם נשלחים. תמיד עומדת איזו מהפכה ברקע, לא תמיד ברור איזו. מי המהפכנים ומה הם רוצים. הפוליטיקה, אם היא קיימת בכלל נסתרת לחלוטין. לא זה המניע למהפכות ולמעברים מארץ לארץ. הספר הוא סיפורי פעולה אבסורדית של הקיום. של אנשים שרצו להשיג, לעזור ולא מצאו את המציאות אותה חיפשו. דמויות מתחלפות, שליחויות מוטלות על אנשים שאינם יודעים מי הם ולמה הם צריכים להישלח. הם לא יודעים איך קוראים להם היום ולא מה קרה לאשה שהשאירו בבית וכעת לא נותנת להם להיכנס חזרה.

האבסורד חוגג. המשמעות הסמלית המיתית רובצת על הסיפורים בכבדות. מכיוון שאלו סיפורים ולא רומן, אפשר לקרוא סיפור אחד בכל פעם וליהנות. הספר מכיל שני חלקים, הראשון סיפורים מאוחרים בני ימינו והשני סיפורים מוקדמים. מעניין להשוות את השינוי בתפיסת העולם והמציאות של האיש הזה, עמוס קינן. שיש לו חזיונות אלימים אפוקליפטיים ותמימים באותה מידה. קריאה רצופה קצת מכבידה.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן