אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מעשה הדובדבן / גנט ווינטרסון


התמונה של דן לחמן

"מעשה הדובדבן" / ג'נט וונטרסון. הוצאת ינשוף
"מעשה הדובדבן" / ג'נט וונטרסון. הוצאת ינשוף

לעתים תוך כדי קריאת ספר ישנה תחושה לא ממש ברורה לגביו ובסוף כל כמה משפטים אתהשואל את עצמך האם הספר הזה חכם באמת, מתוחכם אמיתי או מתחכם. לא תמיד אפשרלתת תשובה מידית. אם יש בספר סוג של עניין בתחילתו צריך לעבור אותו עדסופו כדי לגלות. זו אחת הבעיות בכתיבה הפוסט מודרנית שהכול מותר בה. ספרהשל ווינטרסון "מעשה הדובדבן" (sexing thecherry) הוא אחד מאותם ספרים שנקראים עם סימן שאלה מרחף. ספרה הקודם " תפוזים הם לא הפרי היחיד" תורגם בעבר ולכן יש סוג של הבטחה בספר חדש שלה. הזמן הופך לגיבור פיקטיבי, והשפה שנסמכת עליוהופכת למעשה הונאה, כותבת וינטרסון:

"השפה, תמיד בוגדת בנו, אומרת את האמת כשאנו רוציםלשקר ומאבדת את צורתה כשאנחנו הכי רוצים לדייק, אבל החיים הפנימיים מספריםלנו שאנחנו רבים ולא יחיד, ושהקיום היחיד שלנו הוא קיומים אין-ספור,שמחזיקים זה את ידיו של זה כמו בובות נייר גזורות".

תערובתשל אמירה כמעטלקניאניתעם תערובת פילוסופית. אגדות ילדים, מיתוסיםעתיקים וההיסטוריה נשזרים בספר ומשמשים את הכותבת להעביר את דעותיה עלדברים כה רבים ומשמעותיים בחיינו. ג'ורדן שהוא אחד משני הגיבורים מגיע במסעו לשבט אינדיאנים שחי בו אירופאיאחד. שפתם של האינדיאנים הללו אינה מכילה הטיות דקדוקיות. אין עבר, איןעתיד ואין הווה. איך לומדים את השפה שואל ג'ורדן: לומדים את האנשים, עונהלו האירופאי.

תחילת הסיפור מתרחש בלונדון של המאה השבע עשרה, הואמתחיל בקולו של ילד הנמשה מן הנהר על ידי איזו אישה. שני קולות ילוו אתתחילת הסיפור - קולו של הילד המספר ושל האישה שמשתה אותו מן המים והופכתלהיות אמו המאמצת. תודעתו של הילד הקטן מנבאת את עתידו:

"כל מסע מכיל בחובו מסע אחר: השביל שלא נבחר והפינהשנשכחה. אלה המסעות שאני רוצה לתעד. לא את אלה שעשיתי, אלא את אלה שהייתייכול לעשות, ואולי עשיתי במקום או בזמן אחרים. יכולתי לספר לכם את האמתשתוכלו למצוא גם ביומנים ובמפות ובלוחות אירועים. יכולתי לתאר לכם בנאמנותאת כל מה שראיתי ושמעתי ולהגיש לכם יומן מסע שתוכלו ללכת בעקבותיו, לעקובאחרי המסעות הללו באצבעכם, לנעץ דגלים אדומים במקומות בהםהייתי."

כבר ממשפטים אלו יש לנו הבטחה של ספר מסע. ומסעותספרותיים ענינם איננו איך מגיעים ממקום למקום. תמיד ישנו תהליך שיהפוך אתהמסע לגילוי חדש כלשהו. האישה מתארת את עצמה בתחילת הסיפורבקולה:

"היה לי שם, אבל שכחתי אותו. אחרים קוראים לי האישהשל הכלבים, וזה מספיק. אני קוראת לו ג'ורדן, וזה מספיק. אין לו שם אחרמקודם או אחר כך. איך הייתי אמורה לקרוא לו, אחרי שדגתי אותו ככה מהתמזההמסריחה? אי אפשר לקרוא לילד תמזה, וגם לא נילוס, למרות הדמיון שלו למשה.אבל רציתי לתת לו שם של נהר, שם שלא קשור לשום דבר, כמו שהמים לא קשוריםלשום דבר."

היא מתארת את עצמה כאישה ענקית, חזקה מאוד, שמנה,חסרת שיניים ומחוטטת עור ממחלת אבעבועות. בכל חטט בפניה חיה משפחתפרעושים. בקרקס נודד הצליחה להעיף פיל ממקומו "אישה שהעיפה פיל לאוויר ישלה אחריות. אני לא יודעת מה זה אומר על הגודל שלי, כי פיל נראה גדול, אבלאיך אני יכולה לדעת כמה הוא שוקל? כדור פורח נראה גדול, אבל הוא לא שוקלכלום". שכנתה, העוזרת לה למשות את ג'ורדן מהתמזה, ולנקות אותו מהבוץ היאגם סוג של חוזת עתידות אותה היא מתארת:

"הידיים שלה לא נחות אף פעם. מגרדות את הראש או אתהמפשעה ונשלחות לחטוף מזון ולדחוס אותו לתוך הפה שלה. אני בעצמי לא אישהשל סכין וכף, אבל אני יודעת איך לאכול בחברה. אני יודעת להשתמש בלחם שליבתור צלחת ולמזוג עליו נזיד בלי לשפוך את הרוב על השמלה שלי...

הוא ישבור לך את הלב, היא אמרה, שמחה שמצאה דרךלהכאיב לי. הוא יגרום לך לאהוב אותו וישבור לך את הלב. אחר כך הפסיקה לזמןמה והניחה את האוזן על החזה שלו, וקול פעימות הלב שלו מלא את החדר. הרבהירצו את הלב הזה, אבל אף אחת לא תזכה בו חוץ מאחת, והיא תדחה אותו"

ג'ורדן מגלה בעצמו תכונה שבעוד גופו נמצא במקום עסוקבשיחה או ארוחת ערב חלק ממנו מרחף מעל העיר והוא שומע את כל חופת המליםשהצטברה באוויר מכל פטפוטי היום. אמירה מרושעת כאן, קללה של כומר שנתפסנואף עם אמו שם, חבורת גברים שחזרו מבית זונות ואנחות אהבה של נערותצעירות.

כשג'ורדן היה ילד, הוא בנה סירות ניר והשיט אותןבנהר. כך למד איך משפיעה הרוח על המפרש, אבל מעולם לא למד איך משפיעה אהבהעל הלב. הוא רואה לרגע רקדנית ומתאהב בה אך היא נעלמת והוא יוצאלחפש אותה, כך מתחילים נדודיו שרובם במחוזות הדמיון. מכאן מתחילים פרקיםשהדמיון והפנטזיה שולטים בהם. לעתים הם מתערבים במציאות ולעתים הם פנטזיהפרועה לשמה. ציפורים לוקחות אותו מעיר לעיר והוא פוגש ילדה סגורה בטירה.ממיטב מסורת אגדות הילדים. אלא, שפתרון הכלא הוא מעולם אהבת המבוגריםלמרות שכולו פנטזיה. הוא עצמו מתחפש לאישה ולומד דבר או שניים על התייחסותפנימית אמיתית של נשים לגברים. אך מצד שני הרבה מאוד תיאורים ריאליסטייםואני מתאר לי שמתוך מחקר אמיתי על החיים החברתיים במאה השבע עשרה באנגליה.מרד האזרחים, קרומוול וחבורת הפוריטנים נגד המלך, החלפת דתהמדינה.

האישה, למרות שהיא אישה דתית ומאמינה מתעבת אתהפוריטנים ומלוכנית עד עמקי נשמתה, היא עדה למשפטו של המלך צ'ארלסולהוצאתו להורג בעריפת ראשו. הפרטיים האמיתיים מתערבבים בפנטזיה והכתיבהבנוסח סיפורים עתיקים מתערבת במשפטים מודרניים לחלוטין והבחנות שהן בנותהמאה העשרים. רמזים לפוליטיקה ושאלות מגדריות. כל מה שמספר ג'ורדן הואמאזור הפנטסיה והחלומות.כל מה שמספרת האישה הוא מחיי המציאות.

ג'נט ווינטרסון היא פמיניסטית מודרנית ורבות מןההבחנות שמגיעה אליהן האישה הן הבחנות פמיניסטיות מודרניות מסופרות לכאורהבלשונה של האישה הפרימיטיבית. לא בכל פעם ההבחנה משכנעת ככזאת המגיעה מפיהאישה, אך ברור שווינטרסון בהחלט מבינה פרק בתורה הפמיניסטית. לעתים היאנוגעת ללב לעתים מצחיקה בתיאורים שלה את הסביבה ואת עצמה. לא תמיד מתחברותנכון ההארות של הדמויות העתיקות עם ההבחנות המודרניות, לעתים זה נראהמאולץ מדי ומודרני מדי לספר העוסק באגדה עתיקה אך ברוב הפעמים ההבחנותמתחברות היטב. יש בכל זאת הרגשה של רמז לדברים אחרים בתוך הכתיבה המודרניתבתוך העולם העתיק.

ווינטרסון מפגישה בסיפורה את ג'ורדן עם גיבורותסיפורי אגדות מפורסמות כשתים עשר הנסיכות שהיו עפות בלילות לרקוד ובבוקרהיו נמצאות ישנות במיטתן ורק נעליהן בלויות. כל אחת מהן מספרת לו סיפוראהבה אחר המקיף אפשרויות שונות של התאהבות אלא שאף לא אחת מהן רומנטיתלחלוטין כמקובל מלבד אהבה לסבית אחת שבעלה של הנסיכה שם לה קץ. כן,ווינטרסון היא כנראה לסבית בחייה. לפחות יש לה פרשת אהבה אחת עם אישה עליהמסופר בדש הספר ברמז.

ההיטלטלות הזאת בין רגשות סותרים בזמן הקריאה יכוליםלהביא לתגובות נוגדות. הערכה או תיעוב. סימני השאלה בזמן הקריאה לא תמידעוזרים. לעתים היא נקראת כמו סופרת יומרנית אך מיד עולים משפטים צובטי לבאו מחדדי מחשבה. היא פמיניסטית וקווירית פוסט מודרנית וחכמה. התחכום שלהמצליח להראות אמיתי ולא מתחכם. למרות שאני כקורא אינני חובב ספרי "פנטזיה"מהסוג הנקרא כזה הרי שכאן בספרה הפנטזיה משמשת לא לצורך סיפור הרפתקאות.יש מהות מטפיזית למסעות הפנטסטיים, מסעות למקורות אגדות עתיקות, למקומותשל חיפוש אמת.

האישה הרצחנית הזו מאמינה בכל מאודה בדת והמצווה לאתרצח חשובה בעיניה אך כשהיא שומעת בכנסיה דרשה המסירה שיש עוד חלק למצווהוהיא: "עין תחת עין", האישה הענקית מתחילה לעקור עיני אנשים. צילם של כתביהקודש הם רק חלק משלל הציטוטים המובאים בספר. ווינטרסון איננה חסה עלהקוראים התיאורים שלה קשים. למשל בקטע בו האישה מבקרת בבית זונות היאמתארת מבלי לחסוך פרטים יחסי מין נקרופיליים ועם בעלי חיים עד שמתעורר חשששהיא לא ממש מחבבת גברים, הסופרת, ואולי לא אף אחד.

"הארץ עגולה ושטוחה בו זמנית. זה מובן מאליו. נראהשאי אפשר לחלוק על כך שהיא עגולה. הניסיון שלנו מוכיח שהיא שטוחה, וגם עלכך אי אפשר לחלוק. הגלובוס לא מחליף את המפה. המפה לא מעוותת את הגלובוס.

מפות הן קסם. בפינה התחתונה יש לווייתנים: בחלקהעליון, קורמורנים נושאים דגים בולטי עיניים. בין שני אלה יש התייחסותסובייקטיבית לשקר על האדמה.....

האופן שבו אני חווה זמן דומה על פי רוב לאופן שבואני חווה מפות. שטוח, נע מנקודה אחת לאחרת בקו ישר פחות או יותר... המחשבהעל זמן דומה לסחרור הגלובוס סביב סביב. מתוך הבנה שכל המסעות מתקיימים בבתאחת, ושההימצאות במקום אחד אין פרושה התכחשות לקיומו של האחר, אף שאי אפשרלראות או לחוש את המקום האחר.... המחשבה על זמן פירושה להכיר בשתי אמיתותסותרות.... מחוץ לחוקי הזמן היום יומי " לא להיות" זהה בדיוק " ללהיות"אנחנו לא יכולים לדבר על מה שהיקום מכיל, מכיוון שבכך אנחנו הופכים אותולסופי, ובדרך שאיננו יכולים להוכיח אנחנו יודעים שהוא אין סופי"

קטע ההגות הזה ההולך ומתמשך, מי הוגה אותו? צעיר בןהמאה השבע עשרה שהתבגר, יצא למסע בים והגיע למסע בזמן ובמחשבה? מה נרמזממחשבות כה מודרניות בספר תקופתי.

"הבודהיסטים אומרים שיש 149 דרכים לאלוהים. אני לא מחפש את אלוהים, רק אתעצמי, וזה מורכב בהרבה. על אלוהים נכתב הרבה מאוד. עלי לא נכתב דבר.אלוהים גדול מאוד וקל למצוא אותו, אפילו בחושך....פגשתי הרבה מאוד עוליםלרגל בדרכם לקראת אלוהים, ואני תוהה למה בחרו לחפש אחריו ולא אחריעצמם....אולי אני מחמיץ את העיקר. אולי במהלך החיפוש שלך אחרי מישהו אחר,אתה עשוי לפגוש את עצמך גם בלי שציפית... מהות החיפוש אחר האלוהים היאלשכוח את עצמך. לאבד את עצמך לתמיד...אדם היה יכול לחיות בשלום ולא להזדקקלאלוהים. אחרי הכול, כשאנחנו שלמים, אין לו כל צורך בנו"

התפנית הגדולה מגיעה בפרק האחרון המכונה "כמה שניםמאוחר יותר" וכמה שנים הן הרבה. אנחנו נמצאים במאה העשרים וסבכים שלמחשבות מהסיפור העתיק ניתרים בחלק הזה. סגנון הכתיבה משתנה לחלוטין:המשפטים קצרצרים, הסיטואציות קצרות. תיאור חלק מחייו של ילד קטן, ילדשאוהב ספינות ויתנדב לצי כשיגדל וגם של אישה. אישה הנלחמת על איכות הסביבהובהזיות שלה היא אישה גדולה מאוד שמנה מאוד. כזאת שבילדותה איש לא שם אליהלב וכדי שיבחינו בקיומה הלכה ותפחה. כעת היא כימאית וכספית בנהרות הרעילהאת דמה.

ואם האישה הגדולה בחלק הראשון למרות בורותה ורצחנותההיה בה משהו נורמאלי לחלוטין כמעט הרי שבאישה הזו בת המאה העשרים ישרגישות נאורוטית. מלחמתה בגופי התעשייה הגדולים ומזהמי הנהרות והחייםשיבשו אותה. הנער ניקולס ג'ורדן שהתבגר יוצא לפגוש את פעילת איכות הסביבה,אימת המפעלים הגדולים והבורסה. הדמיון, ההזיות והחלום של השניים מצטרפים.היא מציעה לו לשרוף מפעל מזהם נהרות. וסוף הספר חוזר לתיאור מגיפת הדברושריפת לונדון בימים ההם.

פרקים כמעט פואטיים, תובנות עמוקות, כתיבה המסתמכתעל כתבים אחרים מתקופות שונות, היסטוריה ותאוות אנושיות. פוריטאנים חוטאיםוזונות המכירות את כל התאוות, מלכים ערופי ראש, יחסי מין "אחרים" ותשוקותשנקראות "ביזאריות". אהבה רק כמשאת נפש, כמשהו סמלי שלא ממש נמצא בספר.אחוות גברים שאיננה רוצה להזדהות כהומוסקסואליות,שאלות מגדר, נשיות מסוגים שונים המבקשת להתקיים בדרכה המיוחדת. הרבהמשמעויות ונושאים חבויים בתוך ספר האגדה הזה עד שהוא מגיע לימינו. לעתיםהנושא מופיע רק ברפרוף, משפט חבוי, לעתים בהגדרה יותר מדויקת.

הלכתי לאורך הספר. היו לי אתו בעיות קריאה מסוימות,ניסיתי לאזכר אותן. בסופו של דבר אהבתי את הספר כאחד מהספרים הפוסטמודרניים שאינם אהובים עלי ממש באופן עמוק אך אני יכול להעריך מאוד אתהכותב, במקרה זה את הכותבת. הרבה דברי חוכמה בספר. הוא מעניין מאוד,ספרותי. כן, הוא יותר מסתם ספר פנאי למי שיש פנאי ורצון להתנסות בכתיבהמיוחדת כזאת.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן