אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טוב ויפה, גיבס / פ. ג. וודהאוס


התמונה של דן לחמן

שם הספר: טוב ויפה, ג'יבס שם המחבר: פ. ג'. וודהאוס תירגמה מאנגלית: ג'וד שבא מהדורה ראשונה, ספטמבר 2005 מספר עמודים: 251 כריכה: רכה על העטיפה: איור מאת ירמי פינקוס עיצוב: תמיר להב-רדלמסר. הוצאת חרגול

מעטים מאתנו נתקלו במשרת ואדונו האוויל בסדרה שהוקרנה שהוקרנה בערוץ נידח בשעה נידחת. אלמלא זיפזופ מקרי והתקלות בדמותו של סטיבן פריי, שחקן אותו הכרתי מלונדון לא הייתי נשאר לצפות, ראיתי ונכבשתי ועקבתי אחרי הפרקים הבודדים שהצלחתי לראות.

אחרים מכירים מנוע חיפוש אינטרנטי שהיום נראה שאיש אינו מחפש בו יותר 'שאל את ג'יבס' ( ask jeeves ) שמעטים יותר ידעו מה פשר השם המוזר. הספר הזה יסביר להם למה ג'יבס, הוא זה שיודע הכול על הכול.

וודהאוס עצמו הכתיר את כתיבתו כ"קומדיות מוסיקאליות בלי המוסיקה" אנגליה שהשמש תמיד זורחת בה. כרי הדשא ירוקים. והבעיות הגדולות בחיים הן מה ללבוש לנשף מסכות, או איך למנוע את הטבח הצרפתי חם המזג מלהתפטר. עולם של אריסטוקרטים מטומטמים עם דודות אימתניות. כמה מהנה לגלות את רצף המסורת מאז אוסקר ווילד ו"חשיבותה של רצינות" שלו ועד לברטראם ווסטר, המכונה בפי כל ברטי, אדון צעיר יהיר וטיפש ומשרת אחד - בן אלמוות, ג'יבס.

ג'יבס הוא משרת אישי במיטב המסורת האנגלית. הוא כל יודע, שום דבר לא מפתיע אותו, לא אקסצנטריות, לא טיפשות ולא השטויות שעושים האדונים. הוא יודע עליהם הכול והוא מומחה איך לפתור להם ולהוציא אותם מהתסבוכות המשונות שלתוכן הכניסו את עצמם. כי ג'יבס פותר לא רק את בעיותיו של אדונו אלא הוא מפורסם בין כל האדונים הצעירים כפותר בעיות, שרובן בעיות סרק כמובן. והם באים אליו כולם, הביישנים שצריכים שמישהו יציע נישואין בשמם, אלו שפישלו בסעודה ולא יודעים להתנצל. לא בעיות הרות עולם, ולכן הספר וג'יבס כמובן משקיף מלמעלה ובמשפטיו הקצרים והיבשים מביע את דעתו הנרמזת על המעמד אותו הוא משרת ביעילות כזאת. ג'יבס המשרת וברטראם ווסטר הסתבכו מדי שבוע בפרשיה מגוחכת. נכון יותר, האדון הסתבך והמשרת האישי, ג'יבס, פתר את כל ההסתבכויות שהאציל הצעיר סיבך את עצמו בהם. היה בסדרה חוש הומור מצחיק אנגלי ולא מוכר במקומותינו. עדין.

יש ציטוט אחד העולה בדעתי מ"חשיבותה של רצינות" המתאים כל כך לברטי ולכל החבורה הסובבת אותו. שם מבקש צעיר, מר וורטינג, לשאת את בתה של ליידי ברקנייל, ולכן עליו לעבור תחקיר על מעלותיו וחסרונותיו, בין השאר היא שואלת:

ליידי ברקנייל: האם אתה מעשן?

מר וורטינג: כן, אני חייב להודות שכן.

ליידי ברקנייל: אני שמחה לשמוע. גבר צריך שתהיה לו איזושהי תעסוקה בימינו.

וכעת סוף סוף לראשונה בעברית נציג ראשון מתורגם מהספרים שכתב וודהוס ועל פיו נעשתה הסדרה המקסימה ההיא. ואני חייב להגיד מיד: כל מי שחושב שיש לו שמץ של חוש הומור חייב, אבל חייב ממש, שיהיה לו הספר הזה בבית. במקום בו הוא נוהג לשבת לקרוא. להושיט יד ולקרוא כמה עמודים, לצחוק צחוק טיפשי כשאתה לבד עם עצמך וליהנות מכל רגע.

הספר מבוסס על מערכת מוכרת למדי של קומדיות מטורפות בה אנשים שומעים חלקי משפטים שלא נועדו לאוזניהם ומסיקים מהם מסקנות מוטעות המביאות למעשים מוטעים. תכניות שלא יוצאות לפועל ומזימות המביאות לתוצאה ההפוכה מזאת המקווה. מה שיש בספר, והוא החשוב היא רמת הכתיבה. והכתיבה נפלאה, עשירה ומצחיקה, מצליחה להבהיר ולצייר דמויות מתוך משפטים ספורים שנאמרים. אחרי כמה דקות של קריאה יש הרגשה שמכירים מקרוב את כל הדמויות. הסיפור מתחיל כשברטי הצעיר חוזר מבילוי בקאן וג'יבס מספר לו שאחד ממכריו מר פינק נוטל ביקר בבית:

"מר פינק נוטל?

כן, אדוני.

אבל, מר פינק נוטל? בלונדון?

כן, אדוני.

אני המום.....

אתה בטוח?

כן, אדוני.

שמעת טוב? פינק נוטל?

כן, אדוני

משונה מאוד. חלפו חמש שנים לפחות מאז שהיה כאן בפעם האחרונה. הוא לא מסתיר את העובדה שלונדון מעצבנת אותו. עד עכשיו נדבק לכפר שלו, מוקף טריטונים.

אדוני?

טריטונים, ג'יבס. למר פינק נוטל יש תסביך טריטונים חמור, בטח שמעת על טריטונים. הלטאות הקטנות שמתרוצצות בשלוליות

אוה, כן אדוני, יצורים שוכני מים, ממשפחת הסלמנדריים במחלקת דו חיים.

גאסי תמיד היה שפוט שלהם

דומני שג'נטלמנים צעירים עושים זאת לעיתים, אדוני."

ומכאן תתחיל להתגלגל עלילה מופרכת שתסביר למה פינק נוטל בא בכל זאת ללונדון ובאיזה הרפתקאות מופרכות הוא יסבך את ג'יבס וווסטר.

ברטי הוא נער שעשועים ריקני וטיפשון שבכל פעם מתערב בחייהם של אחרים, מסבך אותם ומביא לידי משברים, מהסוג "שג'נטלמנים צעירים נוהגים להסתבך בהם" כדברי ג'יבס. בעיקר עניני הלב של מכריו וידידותיהם. ולמרות שלעתים מהבהבת בו איזו קנאה ביכולות של ג'יבס אין ברירה אלה לקרוא למשרת להוציא את כולם מהסבך. באחד הסיפורים ברטי מנסה לסדר שלום בית בין טאפי, בעל פני הבולדוג, ואנג'לה, העומדים לנתק את יחסיהם מכיוון שהיא נפגעה כשלא האמין לה שכריש תקף אותה כששחתה בים וטען שזה היה דג סנדל לכל היותר והוא נעלב עד עמקי נשמתו מכיוון כששאל מה יאכלו לארוחת ערב התנפלה עליו אנג'לה בטענה שאיננו רוחני ואינו חושב אלא על אוכל כל הזמן. ולא רק זה, הוא אמר לה שבכובע החדש שלה היא נראית כמו פקינז והיא אמרה לו שהוא מגדל סנטר כפול. המשבר נוראי, עמוק וממוטט אימפריות. היחסים בין ברטי לג'יבס עולים על שרטון בניסיון להציל את אנג'לה וטאפי. "ג'יבס, אל תגיד כל הזמן

'האומנם, אדוני?' אני משוכנע שאין דבר רחוק יותר ממחשבתך מאשר לרמוז לי כזאת, אבל אתה מדגיש את האומ ומגיע בחבטה לנם, מה שעושה את זה שקול למעשה לב'מת? תדאג לתקן את זה ג'יבס... אני לא רוצה להישמע כאילו אני תמיד מעביר ביקורת על ההגייה שלך, ג'יבס, אבל אני מחויב לציין בפניך שמבחינות רבות ה"ובכן אדוני" הזה שלך הוא בלתי נעים כמו 'האומנם אדוני' , גם הוא נגוע בגוון כלשהו של ספקנות מובהקת. הוא מרמז על חוסר אמון בחזון שלי. הרושם שנותר בי אחרי שאני שומע אותך מטיח אותו בפני כמה פעמים, הוא שלדעתך אין לי מושג על מה אני סח, ורק תחושה פיאודלית של איך ראוי להתנהג מונעת ממך להחליף אותו ב'זה מה שאתה חושב' "

ובכן כן, אנחנו על סף מלחמת כל בכל. מלחמת עולם אמיתית. ברטי שהצליח לסבך את כולם במארג התנגשויות פגע בכל בני הבית מזן האצילים והגיע עד למטבח לפגוע גם בטבח הצרפתי הרגיש פורש את תכניתו לסידור העניינים באוזניו של ג'יבס:

נניח שאתה משוטט ביער עד, ג'יבס, ופוגש גור טיגריסים.

אפשרות בלתי סבירה ביותר, אדוני.

לא חשוב, נניח.

בסדר גמור, אדוני.

נניח שאתה יורד על הגור הזה, ונניח גם שהאם שומעת שזלזלו בגור שלה. מה לדעתך תהיה תגובתה של האם הזאת? באיזה מצב רוח אתה חושה שהטיגריסית תתקרב אליך?

הייתי מצפה לביטוי כלשהו של מורת רוח, אדוני.

ובצדק. עקב מה שנקרא אינסטינקט אימהי, אמת?

אמת, אדוני....

ומכאן והלאה הוא הולך להמשיך ולשסות את משפחת הטיגריסים העליזה שהוא חי בה בתקווה שהכול יבוא על מקומו בשלום, כולם יחזרו להתאהב באנשים הנכונים. אלא שהדייסה כמובן תלך ותקדיח יותר ויותר.ויותר. בסופן הטיגריסים כולם יחייכו והכול יבוא על מקומו בשלום. אף אחד לא נשרט. הקיץ האנגלי בכפר הוא חמים וירוק והחיים נפלאים וחייכניים.

אפשר כמובן לכתוב תזה על ניתוח הבדלי המעמדות ועוד שכאלה דברי חכמה. לא לכך התכוון וודהואס. הוא התכוון להצחיק ולבדר והוא מצליח. מימי לא חשבתי שאפשר לכתוב על הלא כלום, על חיי הלא כלום כל כך יפה, וכל זה הרבה לפני שהלא כלום נדד לטלוויזיה לסיינפלד ולחבריו. יש לי חשש שכל מלה או ציטוט עשויה לגרום לספר להראות אווילי בשעה שההיפך מזה הוא הנכון. הספר חכם ומבריק, מצליח לצייר ולתאר את הדמויות הביזאריות וחיי החברה האנגלית הגבוהה האקסצנטרית באור הכי מגוחך, אך אוהב. הוא מעודן ואנין, כמעט כתבתי כמו הבישול האנגלי, אך אין בישול אנגלי אנין, אך בכל מה שנוגע לחוש הומור הרי שאין עדין ואנין ממנו. בספר עשרות ציטוטיי שירה, תנ"ך מובאות מספרים אחרים, כל כך מהנה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן