אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האדם המשוכפל / סאראמאגו


התמונה של דן לחמן

האדם המשוכפל" ז'וזה סאראמאגו. הוצאת הספריה החדשה
האדם המשוכפל" ז'וזה סאראמאגו. הוצאת הספריה החדשה

הכפיל הוא נושא המלווה את הספרות. יש כמה סוגים של כפילים שהבולט הוא תאומים זהים שהופרדו. במחזה "הלילה השנים עשר" אצל שייקספיר אח ואחות מופרדים, האחות מתחפשת לגבר והבלבול בין שניהם מניע עלילת אהבה מפוזרת ומבולבלת. יש ספרים או מחזות בהם אנשים שיש ביניהם דמיון מדהים כמו שלמה המלך ושלמי הסנדלר או בן המלך והעני. אלה מבוססים על דמיון פיזי, הגורם לעתים לסצנות מבדחות ובלבולים אך המעניינים מכולם הם ספרים בהם הכפיל הוא דמות לא ברורה המנסה למצוא את זהותה ומאתגרת את הכפיל לגבי השאלה מי הוא בכלל מי האמיתי משניהם ומסתברת להיות השתקפות של הגיבור, לרוב צד שני של נפשו שלו. אצלאדגר אלן פו בסיפור "ויליאם וילסון", בו קצין נתקל בכפילו והורג אותו, כמובן שאת עצמו. יש את הכפיל המפורסם של דוסטויבסקי. כפיל ידוע אחר "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד" - האיש ביום הוא ד"ר ג'קיל הטוב ובלילה הוא מיסטר הייד הרצחני. נכון שספר זה מפורש בעיקר כפיצול אישיות, אך הוא משתייך בכל זאת לכפילים. אצל נבוקוב בלוליטה מופיע הכפיל הרודף אחרי זוג האוהבים. בתרבות הגרמנית הכפיל הוא תופעה מוכרת המופיעה בשירים של משוררים רבים מהתקופה הרומנטית בעיקר.

אי אפשר שלא לפלוש לרגע לעולם המדע הבדיוני ולשאול מה הם הכפילים האנושיים. נניח ב"בלייד ראנר". האם הם כפילים אמיתיים לאדם. אך הדוגמא המאלפת והמהותית ביותר מעולם הקולנוע לאחרונה היה הסרט "מועדון קרב" בו תופעת הכפיל לבשה ממדים חדשים ועניני הזהות האחרת של האדם היו המרכז התמאטי של הסרט.

הכפיל הוא תופעה המוכרת מעולם הפסיכולוגיה. פרויד התייחס אליה. אצלז'אק לאקאן הכפיל קשור לשלב המראה בו הילד מזהה לראשונה את עצמו במראה ונוצרת הזדהות ראשונית עם הדימוי של האני המשתקף. האני והכפיל יוצרים דוגמה ליחסים דואליים ומתחלפים.

ספרו החדש של סאראמאגו "האדם המשוכפל" עוסק בדיוק בתחום ששם הספר מעיד עליו - הכפיל. אדם המגלה לפתע שיש מישהו הדומה לו שתי טיפות מים, עד לשומה הקטנה בפינת הלחי שלו. הספר מסופר לכאורה מפי מספר כל יודע, אך אחד הגיבורים האחרים המשתתפים בלי הרף בוויכוח שבין הגיבור מאסימו לעצמו הוא ההיגיון הבריא שהוא משתתף פעיל בספר וגם קול הבודק ללא הרף, מה היה קורה אילו. האחד נותן עצות השני בודק מה היה קורה אילו הדברים היו מתרחשים אחרת. אם מישהו לא היה מרים טלפון, אם מישהי הייתה אומרת דברים אחרים ובתוך כל זה מתגלגלת לה עלילה רבת תהפוכות.

כבר בפתיחת ספר במין מונולוג פתיחה של הסופר, כמו רבים אחרים בספר, סאראמגו מסמיך את הספר לכמה מספריו האחרים שחלקם עסק בחיפוש זהות ומאזכר את גיבוריהם האנונימיים. מי שקרא יזכור, מי שלא יקבל את התיאור כעוד מונולוג ספרותי. כאן גיבורנו הוא מורה:

" הוא מורה להיסטוריה בבית ספר תיכון, ועל סרט הווידיאו המליץ לו חבר לעבודה, שבכל זאת טרח להזהירו, אל תחשוב שהסרט הוא איזו יצירת מופת קולנועית, אבל הוא יבדר אותך שעה וחצי. למען האמת טרטוליאנו מאסימו אפונסו זקוק בהחלט לגירויים שיסיחו את דעתו, שכן האיש חי בגפו והוא משועמם, או אם נדבר בדייקנות הקלינית הנדרשת בימינו, הוא נכנע לחולשה נפשית זמנית שנהוג לכנותה דיכאון. כדי לקבל מושג ברור על מצבו, די לומר שהיה נשוי ואיננו זוכר מה הביא אותו לחיי הנישואים, והתגרש וכעת אף אינו רוצה להיזכר מה הניע אותו להיפרד"

בפסקת פתיחה קצרה, המעידה מיד על סגנון הכתיבה המיוחד לסרארמאגו, הוא מונה בפנינו מיד כמה עובדות ביוגרפיות, מצב נפשי, והדבר שיגלגל את כל העלילה. הסרט שטרטוליאנו לקח בספריה ובו יגלה באחד השחקנים את בן דמותו, הכפיל המדויק שלו.

סאראמגו לא יניח לנו בלי לומר לנו כמה דברים על קולנוע. בשיחה בין שני המורים המכרים הידיד אומר למאסימו כשהוא מדבר על סרטי מדע בדיוני:

"אפקטים מיוחדים, תסלח לי, אבל עד כמה שאני רואה ומבין, האפקטים המיוחדים הם האויב הכי מר של הדמיון, של הכושר המסתורי, החידתי הזה, שבני אדם טרחו כל כך להמציא.....אתה מוכרח להודות שגם בשביל ליצור אפקטים דרוש דמיון, אך זה הדמיון שלהם, לא שלי"

תוכלו להגיד שסאראמגו מבוגר מדי לחידושי הטכניקה אך גם להודות שיש הרבה אמת בדבריו. מאסימו, איש בודד וחסר כוח החלטה. בבית הוא לא יודע להחליט מה לאכול ומשחק אן-דן-דינו בין קופסאות השימורים וסופו שהוא אוכל את מה שהתחשק לו פחות מכל. אחר כך הוא צריך להחליט בין לבדוק עבודות של תלמידיו, להמשיך בקריאת ספר או לראות את הקלטת. הוא מדפדף במחברת, פותח סוגר את הספר ושם את הקלטת. הוא מתעורר בארבע בבוקר עם תחושת נוכחות נוספת בבית.

"גלש חרש מן המטה, הרים נעל, בהיעדר כלי מלחמה אימתני יותר, ובעודו נזהר על כל צעד ושעל הגיע לדלת המסדרון. הביט לצד אחד, הביט לצד האחר.תחושת הנוכחות שהעירה אותו התחזקה מעט..... ככל שהתקרב לסלון, הבחין כי הנוכחות הסמויה הולכת ונעשית סמיכה יותר עם כל צעד,.....איש לא היה בסלון.... עמדו הספה ומקלט הטלוויזיה. מאסימו מלמל בחרדה, אז זה היה זה. ואז משנשמעה המלה האחרונה נעלמה הנוכחות חרש חרש, כמו בועת סבון פוקעת"

תמונה מתוך הסרט שראה לפני שנרדם הלכה לחדרו וחזרה למקומה. הוא מגלגל שוב את הסרט עד שהוא נתקל בסצנה בה מישהו בתפקיד בן שנייה, פקיד קבלה במון נראה על המסך וזהו. זה אני. הוא מצא את עצמו מביט בעצמו במסך, ומלבד השפם של השחקן זה היה הוא, פרט לפרט. ואז הוא נזכר שבתקופה שעשו את הסרט כחמש שנים קודם, גם לו היה שפם, אותו שפם. בהתחלה הוא נדהם מן הכפילות, רק נדהם. הוא מקבל עקרונית את האפשרות שיש אנשים דומים אלא שהמחשבות דוהרות. הוא חושב, מי הטעות של מי ואם אני עצמי טעות. הוא נכנס למצב של חיבוטי נפש ושאלות על משמעות חייו ומשמעות השכפול.

בראד פיט. אדוארד נורטון. מעולם הקולנוע לאחרונה היה הסרט "מועדון קרב" בו תופעת הכפיל לבשה ממדים חדשים ועניני הזהות האחרת של האדם היו המרכז התמאטי של הסרט.

השלב הבא הוא שלב המעבר ממחשבות לעשייה. מאסימו מתחיל את דרכו בחיפושים אחרי שחקן המשנה בעל התפקידון. אלא שבין לבין בכל זאת מתרוצצות בראשו מחשבות שונות, וחלקן כאילו שלא מגדר העניין. בלשנות, מלים ומשמעותן, הקשר שלהן לזהות, מעסיקים את סאראמגו לעומק בספר זה.

"חוק הכבידה האוניברסאלי, שהתגלה רק משום שעלה על דעתו של תפוח ליפול על ראשו של ניוטון. הגלגל הומצא, ומיד הפך להיות המצאה לנצח נצחים, ואילו המלים, ההן וכל השאר, באו לעולם עם גורל מעורפל, לא ממוקד, כארגונים פונטיים ומורפולוגיים המתאפיינים בארעיות מובהקת, אם כי, אולי בזכות ההילה שירשו משחר בריאתן הן מתעקשות להיראות, לא כל כך בזכות עצמן אלא בזכות מה שהן מסמנות ומייצגות באופן משתנה, כאילו הן בנות אלמוות, תמידיות או נצחיות, הכול לפי טעמם של המסווגים. נטייה מולדת זו, שאין לאיל ידן להתנגד לה, הפכה ברבות הימים לבעיית תקשורת חמורה ואולי אף בלתי פתירה, הן במישור הקולקטיבי, והן במישור הפרטי, בתקשורת שבין אני לאתה, ובסוף התבלבלו היוצרות, הקערה נהפכה על פיה, והמלים השתלטו על מקומם של הדברים שקודם לכן השתדלו לבטא כמיטב יכולתן... יחסים משונים יש לנו עם המלים. בילדותנו אנו לומדים כמה מהן, במרוצת חיינו אנו מלקטים אחרות, באמצעות לימודים, שיחות, עלעול בספרים, ובכל זאת, באופן יחסי, רק ביחס למלים מעטות לא היו לנו שום ספקות הנוגעות למשמעותן, למובנן ולמושאן....על אף הביטחון המעושה שאנחנו מפגינים בדרך כלל בעודנו מגששים במעבה סבך המלל, אנו בכל זאת מבינים זה את זה, פעם יותר, פעם פחות, ולפעמים אף נפגשים"

למאסימו יש אישה, האוהבת אותו וממנה הוא מנסה להתנתק מבלי לפגוע בה. אם הוא איש הרוח, העוסק בהיסטוריה, היא אשת המעשה העוסקת במספרים. היא מגיעה בוקר אחד בלי הודעה מוקדמת לדירתו. הוא מתנצל על הכאוס, ומתכוון לעשרות הקלטות המפוזרות על הרצפה, מהן הוא מנסה לדלת את דמותו של השחקן:

"הכאוס הוא סדר שעדיין לא פוענח.....בבנק אני עובדת עם ספרות. וספרות כשמציגים אותן מעורבבות, מבולבלות, יכולות להיראות למי שלא מכיר אותן כאלמנטים כאוטיים, ובכל זאת מתחבא בהן סדר, למען האמת אני לא מאמינה שלספרות יש בכלל איזה מובן מחוץ לסדר שעושים בהן, צריך רק למצוא את הסדר..... כאן בקלטות וידיאו, שכחת את התמונות שנמצאות בתוכן, מחוברות זו לזו כדי לספר סיפור, כלומר, יש כאן סדר מסוים, והכאוסים הרציפים שהן יוצרות אם היינו מפזרים אותן לפני שהיינו מחברים אותן שוב כדי לספר סיפורים אחרים, והסדרים העוקבים שהיינו משיגים על ידי כך, וכל הזמן משאירים מאחרינו כאוס מסודר, ומתקדמים כל הזמן אל תוך כאוס המחכה שיסדרו אותו"

כשהוא מגיב בתדהמה מיכולת הניתוח המדויק שלה, אחרי שהיא מוכיחה אותו שחשב אותה לפחות אינטליגנטית ממנו היא אומרת לו "עד כמה שידוע לי, אבותינו, רק אחרי שעלו על דעתם הרעיונות שהפכו אותם לאינטליגנטים, התחילו להיות מספיק אינטליגנטים בשביל שיעלו על דעתם רעיונות"

מאסימו מגלה ששמו של השחקן, כפילו, הוא דניאל סאנטה קלארה ולמעשה זה שם הבמה שלו. שמו האמיתי קלארו. וכך נולדת בפנינו מערכת משולשת של כפילים. כשהאחד הופך לשניים. דניאל סאנטה קלארה, שחקן, שגם כך מופיע בדמות אחרת על המסך, דניאל קלארו, השחקן האדם, ומאסימו המחפש עכשיו מי הוא מי בתוך הבלבול הגדול הזה. בויכוח, ולא בפעם הראשונה בספר, בין השכל הישר למאסימו השכל הישר אומר לו "זה לא פסבדונים. כבר שמענו על מישהו שבחל כל כך בבנאליות הוולגרית של המלה פסבדונים עד שבחר לקרוא לזה הטרונים".

סרארמאגו מרמז כאן למשורר הפורטוגזי הגדול פרננדו פסואה שכתב תחת שמות כה רבים שאיש אינו יודע עדיין כמה כאלה התקיימו. עד היום נספרו מעל שבעים וכנראה יש עוד כמה שלא התגלו. פרננדו פסואה כינה כל משורר מומצא כזה "הטרונים", מכיוון שכל אחת מהדמויות הכותבות כתב שירה על נושאים אחרים ולעתים מתנגדים לאלו של הטרונים אחר. אחד המפורסמים בין ההטרונימים הללו היה ריקרדו ריש. סאראמאגו כתב רומן שדמותו של הדמות הבדיונית היא גיבורת הספר "שנת מותו של ריקרדו ריש".

השכל הישר תוקף את מאסימו בדרכו לרחוב בו גר כפילו ומנסה להניע אותו מהמעשה, שמא מישהו יזהה בו את מי שאף פעם לא יהיה וישאל על הסרט הבא שלו, או חלילה בדיוק אשתו של הכפיל תעמוד בחלון ותבקש מבעלה שאינו בעלה להביא לה בדרך אספירין. בסוף הדיון השכל הישר מודה בפני מאסימו:

"התפקיד של השכל הישר בתולדות האנושות אף פעם לא הרחיק ללכת מעבר להמלצות על זהירות ועל מרק עוף... אני צריך להתחפש. למה, אני לא יודע, אני רואה שהאפשרות היחידה שלך להיות מי שאתה היא להיראות אחר.... ככל שתתחפש יותר, תהיה יותר דומה לעצמך"

כשמתחילה להתגלגל העלילה, היא עושה זאת במהירות. מאסימו יוצר מצב בו נפגשים שני הכפילים כשהשאלה החשובה בסופו של דבר תהיה הבירור מי נולד קודם למי כי זאת תהייה הוכחה היחידה לשאלה מי הוא האורגינל ומי העתק. מי יחיה את חייו בתחושה שהוא רפרודוקציה.

העלילה דרמטית מאוד ורבת היפוכים. וברגע ששום דבר כבר איננו נראה כמו שום דבר מוכר הכול יתהפך מחדש. זה ספר שצריך לעקוב בו בזהירות אחרי המלים, המלים העושות סדר בכאוס שנכנס לחייו של מאסימו. כמובן חוץ מכל הדברים עליהם מביע סרארמגו את דעתו עליהם באמצעות גיבורי הספר מתגלגלת לה בספר גם עלילה.

סאראמאגו כבר איננו זקוק לשבחים, יש לו קהל קוראים נאמן המכיר אותו היטב ומי שלא כדאי שיכיר. הספר הכתוב כדרכו של סראמאגו בחכמה גדולה. הספר אמנם מחולק לפרקים, אך הפסקאות בתוך הפרקים ארוכות מאוד והספר כולו כמעט חטיבה אחת ודורש נשימה ארוכה. הסיפור משמש לסאראמגו דרך להגיד כמה דברים משלו על העולם. אם הוא לא קרא אתלאקאן יש בספר בהחלט כמה הבחנות המאוששות את הסתכלותו של לאקאן. ובגלל שמאסימו הוא מורה, הייתכן שסארמאגו לא יגיד משהו על הוראה, ובגלל שלא סתם מורה אלא מורה להיסטוריה, האם איש כסראמאגו יניח להיסטוריה לחלוף על פניו בלי הערה. וכשנפש האדם מתערערת, ולא רק בענייני זהות ושכפול, האם לא ירחיב ויגיד דבר על נפש האדם בכללותה. וודאי שיגיד. ומה הן מחוות ותת מחוות ומשמעותן, ואמירה וקול, ותת אמירה. וויכוח עמוק בין השכל הישר ובין הסקרנות. זה מה שעושה את הספר למעניין ועמוק כל כך, כל ההליכות הללו הצידה, כל ההרחבות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן