אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

על אוסיפ מנדלשטאם


אחת הדמויות המוכרות פחות לחובבי הספרות הרוסית בארץ היא דמותו של המשורר אוסיפ אמילייביץ' מנדלשטאם (1891-1938). לעומת זאת ברוסיה עצמה הפך מנדלשטאם בזכות חייו ומותו הטראגי לסמל ההתנגדות הסמויה של החוגים המשכילים לדיקטטורה הסטליניסטית.

מנדלשאטם נולד בוורשה בינואר 1891 במשפחה יהודית מתבוללת. אביו, בן למשפחה יהודית אדוקה, עזב את הדת בגיל צעיר וניתק את הקשר עם הקהילה היהודית.

מנדלשטאם התחנך ברוח תקופת ההשכלה, הכיר היטב את התרבות הקלאסית ואת הפילוסופיה הגרמנית. עיסוקו של אביו כסוחר פרוות אפשר למשפחה לעזוב את וורשה שנכללה בתחום המושב ולעבור לסנט פטרבורג ב-1897. מנדלשטאם סיים את בית הספר הגבוה לכלכלה על שם טנישב שבו למד גם וולאדימיר נבוקוב. ב-1907 יצאו שיריו הראשונים שנכתבו ברוח הסימבוליזם. באותו זמן הוא מבקר בסלון של זינאידה גיפיוס, מבולטי הסימבוליסטים הרוסיים. גיפיוס מתרשמת משיריו וממנה זוכה מנדלשטאם בכינוי חיבה, "היהודון הקטן שלנו".

שנה מאוחר יותר הוא נוסע לפריז, מתחיל את לימודיו בסורבון ועוזב אחרי שנה להיידלברג ואחרי עוד שנה חוזר לפטרבורג. לימודיו הגבוהים לא הושלמו מעולם.

ב-1910 מתפרסמים חמישה משיריו בכתב העת הפטרבורגי "אפולו". מנדלשטאם הצעיר נמנה עם הסימבוליסטים. ב-1911 הצטרף ל"גילדת המשוררים" שהקים ניקולאי גומילב, בעלה לעתיד של אחמטובה, שאותו הכיר עוד בהיותו בפריז. חברי הקבוצה קוראים לסגנונם אקמאיזם.

ב-14 במאי 1911 מנדשלטאם מתנצר בכנסייה מתודיסטית בוויבורג. מאוחר יותר תיאר את התנצרותו כ"מעבר לתרבות האירופאית". מנדלשטאם לא הרבה להתייחס לשורשיו היהודיים ובאזכורים המועטים בכתביו ניכרת סלידה מדמות היהודי הגלותי הטיפוסי ובמיוחד מ"הרודן הנקמן, מלא השנאה והקטנוני שהיהודים בחרו להם לאלוהים" - כך התייחס לאלוהים של התנ"ך.

בזכות אוסף השירים, "האבן", שיצא ב-1913 מנדלשאטם הופך לדמות מוכרת בעולם הספרות הרוסית. עם חבריו הקרובים נמנים אחמטובה, גורודצקי, קוזמין, צבטייבה, וולושין ועוד רבים.

ב-1914 מנדלשטאם תומך תחילה בהצטרפותה של רוסיה למלחמת העולם, הוא אף מנסה להתנדב לצבא כחובש, אולם מודח על ידי הוועדה הרפואית.

בהמשך דעותיו משתנות, בשיריו מאותה תקופה מושווית פטרבורג לירושלים התנ"כית, שקועה בחטאים ונענשתבחורבן. יחד עם כל האינטליגנציה הרוסית מברך מנדלשטאם על מהפכת פברואר, הדחת הצאר והכרזת הרפובליקה.

מהפכת אוקטובר משאירה אותו נבוך ונקרע בין סיסמאות החירות הקוסמות של הבולשביקים וההתלהבות הסוחפת של ההמונים לבין דעותיהם של רבים מחבריו בני מעמד האצולה שמתגייסים ל"צבא הלבן".

בתקופת מלחמת האזרחים מנדלשטאם נודד בערי דרום רוסיה, גר מספר חודשים בקייב, שם פוגש לראשונה את אשתו נדז'דה (נדיה) חאזינה, לאחר מכן עובר לקרים הנמצאת בשליטת המונרכיסטים ומתאכסן אצל ידידו ,המשורר מקסימיליאן וולושין.

ב-1920 הוא נעצר בפעם הראשונה, דווקא על ידי ה"לבנים" באשמת ריגול לטובת הבולשביקים. וולושין מצליח לשחררו אחרי מספר ימים ומופתע לגלות אדם מפוחד ,מבולבל והיסטרי. עוד באותה שנה חוזר מנדלשטאם לפטרבורג ה"אדומה" שנקראת כעת פטרוגרד וכעבור זמן קצר עובר למוסקבה.

בתחילת שנות ה-20 מתחילים חששותיו מהמשטר החדש בעיקר לאחר הוצאתו להורג של חברו הקרוב ניקולאי גומילב ב-1921. ואמנם דווקא בשנים אלה נכתבו רוב יצירותיו המשמעותיות: אוסף השירים tristia (1922),"הספר השני" (1923), שני ספרי פרוזה: "רעש הזמנים"(1925) ו"בול מצרי" (1928) ומסה פילוסופית "שיחה על דנטה" שכתיבתה הושלמה ב-1933 ובשבילה למד במיוחד איטלקית.

יחד עם זאת חוסר היכולת שלו להשלים עם המציאות החדשה גורם לו ייסורים קשים. בשיחה עם אשתו הוא זועק " במה אני שונה מכולם? איך ייתכן שכולם מאושרים ואני לא?".

מבחינה אישית שנות ה-20 הן דווקא תקופה טובה בשבילו. השלטונות מתייחסים אליו בסלחנות. מקור הכנסה חשוב בשבילו באותה תקופה הוא תרגום יצירות של סופרים זרים כגון אפטון סינקלר, ז'יל רומאן, שארל דה קוסטר ואחרים.

ב-1930 פטרונו בחוגי השלטון, בוכארין, מארגן לו נסיעה לאזור הקווקז וארמניה, שהשפיעה עמוקות על המשורר. בעקבותיה נכתב ב-1933 יומן המסע "המסע ל-ארמניה" - עבודתו הגדולה האחרונה.

מתחילת שנות השלושים לאחר ביסוס שלטונו האוטוקרטי של סטלין נעשית שירתו אופוזיציונית יותר ויותר לשלטון. הוא בוחר להתעלם מאזהרות ידידיו ותומכיו ומרשה לעצמו התבטאויות חריפות נגד המשטר. בנובמבר 1933 הוא כותב את שירו המפורסם המתחיל בשורות:

"איננו חיים, רק מהלכים על קצות הבהונות

על פני החיים מרחק עשר פסיעות

מילותינו הן דממה ותו לא.

ואם נקשרת שיחה לעתים

אנחנו נזכרים באיש מן ההרים בקרמלין,

סביבו מנהיגים גרומי צוואר. .

שפמו שמוט כמשושי תיקן תחת אפו..."

למעשה השיר לא הועלה על כתב מעולם על ידי מנדלשטאם, אלא הוקרא מספר פעמים בחוג מצומצם של ידידיו. במאי 1934 הוא נעצר. חקירתו של מנדלשטאם התנהלה בשיטה הפשוטה והיעילה של הנ.ק.ב.ד.עשרות חוקרים עבדו במשמרות והתחלפו כל 5 שעות. החשוד הוחזק ער תחת מנורת ניאון שכוונה לעיניו ללא מזון ושתייה במשך ימים רבים ונאלץ להשיב שוב ושוב על אותן שאלות. מעטים מאד החזיקו מעמד יותר משבוע, מנדלשטאם נשבר אחרי יומיים. כאשר נשאל למי הראה את הטקסט של השיר הזכיר את אנה אחמטובה והתייסר על כך עד יומו האחרון. סטלין בעצמו התעניין בגורלו ולילה אחד טלפן לסופר הרוסי הגדול והנערץ ,בוריס פסטרנק.

סטלין: "המקרה של מנדלשטאם נבדק מחדש. הכל יהיה בסדר, מדוע לא פנית לאגודת הסופרים או אלי? אילו הייתי משורר וחבר שלי היה בצרה הייתי עושה הכל לעזור לו. . .".

פסטרנק : "אגודת הסופרים חדלה לטפל בעניינים כאלה, ולולא הקמתי מהומה אפשר שלא היית יודע לעולם".

סטלין : "אבל הוא מומחה באמנותו, לא?".

פסטרנק : "כן, אבל זאת לא הנקודה".

סטלין: "אז מה הנקודה?".

פסטרנק : "היה טוב לו יכולנו להיפגש ולהחליף כמה מילים".

סטלין : "על מה?".

פסטרנק : "על החיים ועל המוות".... סטלין טורק בחוזקה.

ולמרות תשובתו ההססנית של פסטרנק, סטלין כבר קיבל החלטה.העונש שהוטל על מנדלשטאם היה קל ביותר, גלות תחילה בצ'רדין שבהרי אוראל ולאחר מכן בעיר וורונז' בדרום רוסיה. הובהר לו שמצפים ממנו ל"תיקון העוול והעלבון שגרם למנהיג הדגול". מנדלשטאם של שנת 35 היה אדם הרוס על סף מחלת נפש, הוא סבל מבעיות שינה חמורות.הוא היה בטוח שאחמטובה תיעצר בגללו ולילה אחד בהתקף טירוף יצא לחפש את גופתה ביערות.

הוא מצליח להתעלות על עצמו, ב-1937 יוצאת לאור "האודה למנהיג", קיום ההבטחה שלו לשלטונות. עד היום נחשבת יצירה זו לטובה ביותר שנכתבה אי פעם על סטלין. סטלין מרוצה ומאבד עניין בגורל האומלל "חסר עמוד השדרה".

במאי 1938 מנדלשטאם נעצר שוב על פי החלטה של הדרג הזוטר בנ.ק.ב.ד. העילה הפורמאלית למעצרו השני הייתה מכתב, שכתב המזכיר הכללי של אגודת הסופרים סטאווסקי לשר הפנים יז'וב. במכתב זה מנדלשטאם תואר כאזרח לא אמין ומעורב ב"פעילות ריאקציונית". הפעם סטלין לא מתערב בחקירה. מנדלשטאם נידון לעבודות כפייה ומת מרעב בדצמבר של אותה שנה במחנה עבודה ליד וולדיווסטוק לחופי האוקיינוס השקט.אלמנתו, נדיה, הצליחה לשמר את רוב יצירותיו, כאשר את מרבית השירים למדה בעל פה.

בשנות ה-60, חרוש'וב הכריז על חפותו מפשע ורבות מיצירותיו ראו אור במולדתו. השיר על סטלין שהביא לחורבן חייו פורסם רק אחרי התפרקות ברית המועצות ב-1990.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דוד פיינשטין